אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות פו

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות פו

אות פה

שותפים קי"ל השותפי' או המתעסקים בממון אחרים וקבעו להם זמן לעמוד בשותפות ובתוך הזמן מת אחד מהשות' או מהמתעסקים בטלה השות' כמ"ש בטוש"ע סי' קע"ו סי"ט והוא מועתק מלשון רבינו בספ"ה מה' שותפים וטעמא טעים שכבר יצא הממון לרשות אחרים וכו' עכ"ל וה"ט שייך בשות' שהטילו לכיס השות' כל אחד מה שיאותו שאותו הממון שהטיל ראובן כשמת יצא לרשות יורשיו וכן נמי במתעסקים בממון של אחרים ה"נ דמשתעבדי אהדדי ולא מצו לפלוג קרנא או ריוחא בנו זמנא דקבעו להם כדאמרי' בהמקבל דק"ה אמר רבא הני בי תרי דעבוד עיסקא בהדי הדדי ורווח ואמר ליה חד לחבריה תא ונפלוג ואמ"ל חבריה תא נרווח טפי דינא הוא דמעכב וכו' ופירש"י ז"ל דמיירי בב' שקבלו ממון מאדם אחר להסתחר ויחלקו ביניהם המתעסקים ובעל העיסקא כמשפט וקבעו להם זמן ואמ"ל חבירו בתוך הזמן לחלוק הריוח מצי מעכב עליה עד כלות הזמן שקבעו להם עם בעל העסק ויחזרו לו את שלו והמותר יחלוקו זו היא שיטת רש"י ז"ל והתוס' וה' המאור ז"ל העיד שמצא בנוסחאות מדוקדקות ומוגהות שכתוב הנהו בי תרי דקבלו עסקא בהדי הדדי וכתב שדעתו נוטה לנוסחא זו שהענין נותן שהממון של אחרים ולפי זה הפירוש אין אנו צריכים לכל הדקדוקים שדקדק בה הרי"ף ז"ל כנ"ל עכ"ל:

והרי"ף ז"ל הביא משם גאון לדחות מימרא זו מההלכה שא"כ אין לדבר סוף שלעולם מצי מעכב מלחלוק השות' דלא ניחא ליה למימר דמיירי דקבעו להם זמן לשותפות וחבירו רוצה לחלק כתו"ז דא"כ העיקר חסר מן הספר והו"ל לתלמודא לפרש דעבוד עיסקא בהדי הדדי לזמן ואמ"ל חבריה גו זמנא וכו' והרי"ף ז"ל הולך בשיטה זו אלא שהוק' בעיניו לדחות מימרא דרבא מן הסברא ולא אשכחן בגמ' מאן דפליג אמטו להכי אוקמה בסחורה שידוע לה זמן למכירתה כאותה ששנינו בד' פרקים מוכרים את התבואה וכו' ע"ש ולא הבינותי אחר שהוכרח להעמידה דידוע לה זמן אע"ג דלא אתמר במימרא דרבא א"כ בפשיטות הו"ל לאוקומה בקבעו להם זמן לשותפות:

והרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' שותפים דין ד' כתב השותפים שהתנו ביניהם שיעמדו בשותפות לזמן קצוב כל א' מעכב על חבירו ואינו יכול לחלוק עד שיגיע הזמן וכו' ואין א' מהם יכול ליטול חלקו מן הקרן ולא בשכר הזמן וכו' עכ"ל ומרן ז"ל בכ"מ כתב הך מימרא דרבא ומפרש רבינו כשעשו השות' לזמן קצוב וסובר עוד דה"ה אם נשתתפו במעותיהן עכ"ל ולפ"ד לא ידעתי אמאי לא העתיק רבינו הדין כמקבלי העיסקא כדאי' בגמרא ולומר דה"ה אם נשתתפו במעותיהם דודאי הכי עדיף טפי איברא דהדין דין אמת דסובר רבי' דגם מקבלי העיסקא אינם יכולים לחלוק בתוך הזמן ממ"ש שאם מת אחד מהמתעסקים בטלה השותפות ש"מ דוקא משום דמת אבל בלא"ה אינם יכולין לחלוק עד שיגיע הזמן שקבעו להם וכן יש להוכיח מדבריו שם בסוף פ"ד הנותן מעות לחבירו לילך למדינה אחרת לסחורה וכו' אינו יכול לחזור בו ולהחזיר הממון וכו' שזה כמי שקבע זמן הוא עכ"ל אלמא ס"ל לרבינו דהמקבל עיסקא מחבירו אינו יכול לחזור בו בתוך הזמן אלא שאני רואה שאין זה מוסכם שהרי התוס' והרא"ש והמרדכי שם כתבו דיכול המתעסק לחזור בו מדין פועל דקי"ל דיכול לחזור בו אפילו בחצי היום ע"ש נמצאת אומר לדעת רבינו ל"ש שותף ל"ש מקבל עיסקא מאחרים אם קבלו להם זמן אינם יכולים לחזור בהם בתוך הזמן ולדעת התוס' והרא"ש ז"ל דמקבל עיסקא יכול לחזור בתוך הזמן מדין פועל אבל הנותן יכול להיות שאינו יכול לחזור בו כיון שהקנה להם המעות והשליטם להשתכר בה אינו יכול לחזור בו והמתעסקים גופייהו אינם יכולים לחזור בהם ולחלוק בתוך הזמן ודבר זה מוסכם מרש"י והתוס' ובעל המאור והרמב"ם לפי מ"ש מת א' מהמתעסקים כמו שהוכחנו ואיכא למימר דלד' רש"י והתוס' ודעמייהו דאין המתעסקים יכולים לכוף זה את זה לחלוק אע"ג דכופין לבעל העסק לחלוק וטעמא משום דהמתעסק נק' פועל ופועל כדין עבד ועבד יכול לחזור בו בחצי היום אבל המתעסקים דכל אחד עבד לחבירו אינו נקרא עבד דיכול לחזור בו בחצי היום וממילא שמעינן דה"ה להשותפים דאינם כופין זא"ז לחלוק בתוך הזמן כיון דליכא לתא דעבד:

וראיתי להטור ז"ל שם סו"ך שהעתיק לשון רבינו בנותן מעות לחבירו לילך למקום פ' וכו' וסיים וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל עכ"ל ולענ"ד לא הבינותי דרבינו ס"ל דהמתעסק אינו יכול לחזור בו תוך הזמן כמו שהוכחתי ממה שסיים רבינו שזה כמי שקבע זמן הוא ואלו הרא"ש ז"ל ס"ל דהמקבל עיסקא יכול לחזור בו וכמו שמסיק שם הטור והטור השמיט סיום דברי רבינו הנאמרים באמת ומרן בב"י כתב וסיים בה הרמב"ם ז"ל שזה כמי שקבע וכו' ותמה על הטור דאיך השוה דעת הרא"ש ז"ל לדעת הרמב"ם ז"ל דלגבי מקבלים מחולקים כמ"ש רבינו לעיל בשם הרמב"ם שותפים שהתנו ביניהם שיעמדו לזמן קצוב וכו' אינם יכולים לחלוק עד שיגיע הזמן וכו' עכ"ל ואנכי עני לא ידעתי מאי ק"ל דהתם מיירי בשותפים עצמן שאינם רשאין לחלוק עד הגעת הזמן אבל במתעסק לא קמיירי הרמב"ם ז"ל ובשותפים דינא הכי הוא אבל במתעסק טעמא דעבד אימור דמודה הרמב"ם ז"ל דיכול לחזור בו כדעת הרא"ש וסיעת מרחמוהי אבל ממאי דדייקנא מסוף דברי רבינו ומרן ז"ל כתב ע"ד הטור וסיים בה הרמב"ם ז"ל וכו' מהתם הו"ל לאקשויי וכדוקיין והנלע"ד דהטור ס"ל דרבינו שכתב אינו יכול לחזור ולתבוע ממנו הממון עד שילך וכו' ולא נקט נפשיה בקציר"י אינם יכולים לחזור עד שילך למימרא דדוקא בעל העסק אינו יכול לחזור בו מטעמא דכתבו התוס' והרא"ש ז"ל והמרדכי אבל מקבל העיסקא יכול לחזור בו ומטעמא דכ' הנך רבוותא ש"מ דס"ל כהרא"ש אביו ועלה קאמר שזה כמי שקבע זמן שו"ר למרן בס' בד"ה שכ"כ ושהרמב"ם דייק בלישניה ושותפות שאני ע"ש שש אנכי וה' פרישה ודרישה האריך בזה ואין הפנאי מסכים להאריך בזה:

ואתה דע לך נהי דקי"ל מת אחד מהשותפים או המתעסקים בטלה השות' כמדובר איברא צריכים אנו למודעי היכא דהוו ג' או יותר שותפים או מתעסקים ומת אחד מהם אם בטלה השותפות גם כן לגבי הנך דאכתי קיימי או דילמא לא בטלה השותפות לגמרי והנה מרן הב"י סמ"ו הביא תשובה א' להריט"בא ז"ל בראובן שמעון ולוי שקבלו ממון מיהודה לב' שנים ע"ת וכו' ותוך הזמן נפטר שמעון ועתה טוען יהודה וכו' וראובן ולוי טוענים וכו' תשובה רואה אני את דברי ראובן ולוי גם מה שטענו כיון שמת שמעון בטל העסק ובטלו התנאים טענתם טענה וכן מפורש בתוספת' וכן ראיתי למורינו הרב דן למעשה בכיוצא בזה משמו של הרמב"ן ז"ל עכ"ל פשטן של דברים מוכיחין דס"ל דהמקבל עסקא מחבירו לזמן אינו יכול לחזור בו בתוך הזמן מדאתי עלה משום דמת א' ממקבלי העסקא כמו שנזכר בטענת ראובן ולוי ופועל שאני דדמי לעבד ויכול לחזור בחצי היום ולא ס"ל כהתוס' והרא"ש ז"ל אלא דס"ל דהו"ל כשותפים דאינם רשאים לחלוק בתוך הזמן שלא מדעת כולם אלא שאם מת א' מהם נתבטלה השות' וס"ל דאפי' לגבי הנשארים ג"כ נתבטלה השות' אלא דמה שהביא ראיה מהתוספתא אין ראיה דנתבטלה ג"כ מהנשארים אלא דלצד היורשים הוא דנתבטלה אלא שרבו דן דין למעשה משמו של הרמב"ן דשמיע ליה הא דקתני נתבטלה השות' ר"ל אפי' לגבי הנשארים והרב מוהרשד"ם ז"ל הביא מתשו' א' להרשב"א ז"ל דפליג בהא אדברי הריטב"א ע"ש וכבר עמד על זה הכנ"הג שם בהגהב"י אות רכ"ד ורכ"ה ובתשו' ח"א סימן כ"א ובח"א ג"כ סי' קל"ב באריכות יותר והנה במאי דס"ל למוהרשד"ם ז"ל דהרשב"א פליג אהריטב"א ז"ל וס"ל דלא בטלה השותפות לגבי הנשארים לכאורה יש להביא ראיה מתשו' הרשב"א ז"ל שהביא מרן בב"י סימן ר"ן מחו' י' בא' שמינה אפוטרופוס על ב' בניו ומת א' מהם דעדיין האפוטרו' עומד במינוי ואמאי אלא ש"מ דלא בטלה השותפות אצל הנשארים איברא דמרן ז"ל גופיה בסי' ר"ץ מחו' ט"ו הביא תשו' להרשב"א במיוחסות סי' קי"ח דסותרת לתשובה זו דמשם נראה דבטלה לגמרי ע"ש וכבר עמדו על זה אבות העולם ועיין להכנ"הג סי' ד"ן אות פ"ו בהגהב"י ואות מ"ב בהגהב"י סי' ר"ץ והרבה דברים נאמרו בה ועיין לה' משפט צדק ח"א סי' מ"ב שדרך בכמה דרכים ואין כאן מקומו להאריך כי אינו מהענין:

ולענין דינא דעת הריט"בא ורבותיו לומר דבטלה לגמרי ואחריו נמשכו גדולי המורים הרב משא מלך דף ח"י וכתב שם שאילו ראה מוהרשד"ם ז"ל תשו' וו הוה הדר ביה ע"ש ומהתימא איך ה' מוהרשד"ם ז"ל לא שלטו מאורות עיניו בדברי מרן בב"י שהביא תשו' הלזו והרב מוהריק"ש ז"ל בהגהותיו בס' ערך לחם ובתשו' בס' אהלי יעקב סי' ע"ד הורה גבר דנתבטלה לגמרי והעיד שכן דן רבו ה' הרדב"ז ז"ל ע"ש וכ"ה בתשו' הרדב"ז ז"ל החדשות סי' קל"ב ע"ש ומזה אני תמיה על הרב דרכי נועם ז"ל ח"מ סי' ל"ה שתפס במושלם כסב' הרדב"ז ז"ל אם לא במקום שיש שם שבועה ע"ש וכבר נודע שהרדב"ז ז"ל עם מוהריק"ש ז"ל הן הנה היו שמו'רים לבני ישראל במצרים ואיך פסק הפך דעתם ז"ל גם אשו"ר לה' פמ"א ח"ב ס"סי מ"ד תמ'ה תמ'ה יקרא על מוהרשד"ם ז"ל איך אשתמיט מיניה תשו' הריטב"א ז"ל ושכבר עמד בזה הרב קרית מלך ע"ש וכ"ד הרב מוהר"י אלבעלי ז"ל בספר קהלת יעקב בשאלה כ' עש"ב. גם ה' לב שמח ח"מ סי' טו"ב נשאלו בנשארו שאר השות' זולת השותף שמת ופשיטא ליה דנתבטלה השותפות לגמרי וכשהמשיך בנו השותפות עמהם אינו מחוייב בתנאים שהיו עם אביו דשות' חדשה מקרי ע"ש וכעת חזות קשה הוגד לי במה שראיתי להרב נאמן שמואל ז"ל סי' ק"ב שנשאל בג' שות' שמת א' מהם כתב בפשיטות שהנשארים ינהגו בשות' עד כלות זמן הקצוב כמ"ש מוהרשד"ם ומוהרש"ך ז"ל ע"ש ואדרבא עליהם יש לתמוה איך לא השגיחו בתשו' הריטב"א ז"ל שהביא מרן בב"י כמו שהק' עליהם הרב פמ"א ז"ל כמדובר וכעת מצאתי להכנ"הג בתשו' ח"א סימן קל"ב שעמד בענין זה כל הצורך ובא מעשה לפני מי שגדול רבא דעמיה הוא הקדוש ה' מוהרש"א ז"ל ודן הלכה למעשה שנתפרדה החבילה אף לגבי שאר השותפים הנשארים וסח לי בזה שלעולם כך דנים ושגם הרב הגדול אביו ז"ל כך דן כדעת הריטב"א ז"ל לפי מ"ש לפום רבנן נ"ון:

ולענין שקונין הפאלטו מהשררה יר"ה לזמן מוגבל ומת א' מהקונים הללו לא נתבטלה השות' אפי' לגבי יתומים ואם אירע הפסד במשך הזמן המוגבל חייבים לפרוע חלקם בהפסד אם יש להם ממה לפרוע עיין במוהריק"ש ז"ל בתשובה אשר הובאת לך וע"ע בהכנ"הג שם אות קצ"א בהג"הט וכן עשינו מעשה אנן הדיוטות אנן בא' שהיה מהקונים הפאלטו של בית העורות לזמן ג' שנים ומת בתוך הזמן ואירע הפסד במשך שאר הזמן ההוא במה שא' מהקונים הללו מטה ידו ובא עד השברים אחרי מות השותף ויד המלך פשוטה לפרוע מהנשארים ותבעו מהאפוטרופוס חלק המגיע למורישם ואחר שעמדנו על המבחן כפי השיג ידינו הקצרה הסכמנו יחד והרשינו לאפוטרופוס שהעמידו הב"ד לפקח על נכסי היתום לפרוע חלקו בהפסד בהסכמת שתי ב"ד שבעיר: ולענין אם היה ממון השותפות בעין ונתעסקו השותפים הנשארים בממון ההוא וטוענים שכבר הם חלקו וזקפו עליהם במלוה הממון המגיע בחלק מי שמת ורוצים לזכות לעצמן במה שהרויחו בו עיין לה' מש"ל בפ"ד מה' שות' דין א' שכתב פלוגתא בזה ועיין לה' נאמן שמואל ז"ל סי' ק"ב והרב מוהר"ם גאלאנטי סי' ה' כתב בפשיטות שאם לא הלכו בפני ב"ד והודיעום וברשותם חלקו השות' לא עשו ולא כלום ועדיין השות' קיימת וכן עשה מעשה גדול ה' מוהר"י עייאש הוא ובית דינו נ"ון כמבואר במנהגים דף קי"ט ע"א ועיין בתשו' ה' לב שמח ז"ל חח"מ סי' טו"ב:

ולענין שכתוב בשטר השותפים ותהיה השותפות קיימת לעולם ואחר עבור זמן רצה אחד מהם לחלוק וחבירו מעכב עליו לדידן דקי"ל כמ"ד דאם קבעו להם זמן לשותפות ורצה א' לחלוק בתוך הזמן דאין שומעין לו כמו שנתב' שם א"כ כאן שהתנו שתהיה השות' לעולם אין לה הפסק וכן אם כתוב שתהיה תמיד עיין בתשו' הרב בית יעקב סי' ה' וה' שבות יעקב ז"ל ח"א סי' קס"א ומה שציינתי לעיל במע' אות ל' בס"ד:

והנה בעת"ה השמש יצא על האר"ש האירו ברקיו תבל ראש על ארץ רבה ה' מוהריט"א ז"ל בס' שמחת יו"ט האריך למעניתו כדעתו הרחבה ואין הפנאי מסכים עמי להתלמד מדבריו כי נעמו ואני תפלה ה' יגמור בעדי לעמוד על הדין ועל האמת ועיין להרב זרע יעקב סי' ס"ג:

ועל דבר השותף שהיה לוקח מאמצע השותפות לצורך בניו ובני ביתו יותר מדאי ועי"ז נתמעט העסק וחבירו היה קובל עליו פעם אחר פעם ולא שב מידיעתו ולא הזמינו לדין ע"ז לא מקרי מחילה ובשעת החלוקה לא יטול אלא כפי מעותיו זו הלכה העלה ה' לב שמח ז"ל בחלק ח"מ סימן י"ז ע"ש עוד בסימן טו"ב:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה