אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות עט

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות עט

אות עח

שותפים בחצר. ראובן ושמעון שותפים בחצר א' ובית א' מבתי החצר נפולה ועומדת וכן בשאר החצר המגיע לכללות תשמישי החצר חסורי מחסרא מראהו נפול ועמד ראו' ותבע משמעון שותפו לבנות הנהרסות לתקן החצר כדי לדור בה ולהשכירה לזולת כי א"א לדור בה בלתי תיקון מקום תשמיש כללות החצר וגם לבנות את הבית הנפולה ליהנות משכירות ושמעון דוחה אותו מיום אל יום ומחדש לחדש וירא כי לא יכול לו אז עמד ראובן ובנה את הבית ההוא ותיקן כל הנהרסות הצריכים לתשמישי החצר מכיסו והשכיר את הבית לזולת ע"מ לקבל שכר הבית לעצמו באומרו כי לולא ממונו אין כאן בית להשכירה ושמעון מאן ימאן למחול שכירות הבית ההיא ובאו להתדיין אצלי להורות להם דבר המשפט כדת מה לעשות אם יש בזה לתא דאיסורא דרביתא או לא ואת"ל דלית בה לתא דאיסור רבית כיון דאותו מוחה בו שלא יהיה אהנייא לו המחאתו או"ד ראובן מדידיה קא אכיל ובהתירא אכיל וחדי:

זאת אשיב בפרק הבית והעליה דף קי"ז תנן הבית והעליה של שנים שנפלו אמר בעל העליה לבע"ה לבנות והוא אינו רוצה לבנות הרי בעל העליה בונה את הבית ודר בתוכה עד שיתן לו יציאותיו רי"א אף זה וכו' צריך להעלות שכר ופירש"י דקסבר ר"י זה נהנה זה אינו חסר חייב וצריך להעלות לו שכר ואי לא מחזי כרבית והתוס' הק' עליו דאין אנו צריכים לטעמא דרבית שהרי טעמו משום דזה נהנה וזה אינו חסר אסור ע"ש ובודאי דטעמא דזה נהנה וזה אינו חסר דאסר ר"י לאו משום איסור רבית אלא משום לתא דגזל כיון שנהנה שלא מדעתו וכדכוותי התם בגמ' גבי הנותן צמר לצבע ולא דחי דשאני דר בבית דאסרינן משום דמחזי כנוטל שכר מעותיו וטעמא. דרבנן דשרו לדור בו חנם משום דס"ל זה נהנה וזה אינו חסר מותר ואין שייכות באיסור רבית וכי דחינן בגמרא למימר דר"י גמי סבר דזה נהנה וזה אינו חסר. מותר אלא משום דאיכא שחרוריתא ולא משום לתא דרביתא:

ומעתה חזות קשה הוגד לי כמ"ש הרב פמ"א ח"א. סי' ק"א בתוך דבריו וס"ל לר"י דצריך להעלות לו שכר ואי לא מחזי כרבית ות"ק סבר דזה נהנה וזה אינו חסר א"צ להעלות לו שכר עכ"ל דאמאי תפס דברי רש"י אחר שהתוס' חלקו עליו בטוב טעם ודעת ועוד דהא בגמ' בעי למימר דאפילו ר"י מודה דז"נ וזה א"ח פטור אלא משום דאיכא שחרוריתא ולא משום לתא דרביתא והנלע"ד דממה שכתבו התוס' דאין אנו צריכים לטעם דרבית אמטו להכי נקט הרב במילתיה טעמא דרבית ועדיין לא נתקררה רעתי בזה ובגמ' לא אשכח טעמא דר"י דאסר אלא משום שחרירותא וחסר הוא ולא קאמר משום סרך רביתא גם מ"ש לחלק בין נפל כל הבית לנפל כותל א' לבד זוהי שקשה שאפילו בדלת ונגר ומנעול שחייבים בני החצר לעשות אם אומר אחד מבני החצר איני רוצה ליתן בזה התיקון ואינו רוצה להשכיר ביתו שבחצר יתקנו הם וישכירו את ביתו ויקחו מהשכירות עד שיפרעו מחלקו המגיע לו כמ"ש בטור בסי' קס"א ס"ה בשם הרמ"ה ז"ל וכ"ש אם נפל כותל א' מהבית דלא מיתדר בלא"ה אלא דאיכא למידק בדברי הרמ"ה ז"ל דאיך זיכה לשותפים ליקח שכירות הבית חנם אין כסף דאפילו לרבנן דס"ל דר בבית חנם היינו משום דביתא לעליה משתעבדא כדאמרינן בפ"ב דב"ק דף ך' אבל אי ליכא האי טעמא אפילו רבנן מודו דצריך להעלות שכר ולק"מ דהתם דרך דחייה בעלמא קאמר דלא תידוק מהתם דהדר בחצר חבירו דלא קיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר דא"צ להעלות לו שכר דאיכא למימר דשאני התם דביתא לעליה משתעבדא אבל לפום מאי דקי"ל להלכה דזה נהנה וזה אינו חסר מותר כדמייתי התם וכמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור ז"ל סי' שס"ג תו לא שני לן בין בית ועליה לשאר בתי החצר ויפה דן ויפה הורה הרמ"ה ז"ל ומ"ש התוס' בד"ה ת"ש וכו' טעמא דביתא לעליה משתעבדא היינו לפום מאי דבעי למפשט מדר"י דאסור תק"ל מדרבנן דשרו אהא כתבו דטעמא דרבנן משום דאיכא למדחי דביתא לעליה משתעבדא כדדחי ליה התם:

ואנכי עפר ה"ן ספ"ק בידי כיון דטעמא דרבנן משום זה נהנה וזא"ח כך לי לדור בה כמו להשכירה לאחרים דמאיזה טעם לחלק א"כ אמאי תנן במתניתין ה"ז דר בה הו"ל לאשמועינן רבותא טפי דאפילו לאחרים נמי שרי ולזה י"ל דרבותא דר"י קמ"ל דאפילו לדור בה אסור אע"ג דאורחיה לאשמועי' כחא דהתירא כ"ש דקי"ל כרבנן הא מיהא אי הוי חידושא טפי ניחא ליה לתנא לאשמועינן מילתא דחידושא כמ"ש התוס' בנ"ד אלא הנראה כיון דטעמא דר"י הוא. משום דזה נהנה וזה אינו חסר אסור א"נ משום דאיכא שחרוריתא א"כ מ"ל דר בה מ"ל השבירה ומאי חידושא איכא עוד בה טפי מהשכירה הן אמת דבמ"ש הרמב"ם בפ' יו"ד מהלכות גזילה דין ו' משם הגאונים וכתבו הטור ז"ל. בסי' שע"ה דהחצרות עומד ים לבנין וכו' הבונה נוטל יציאותיו כתב מור"ם ז"ל משם הנמק"י ז"ל שאם השכירה בונה לאחרים וקבל השכירות מנכין לו יציאותיו דכיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו ואם דר בה הבונה אם לא חסר בה דבר אינו מעלה לו שכר ע"ש אלמא הדר בה זוכה אבל להשכירה לאחרים לא. הא לא שמה מתייא דהתם אין לבונה שום זכות באותו קרקע אבל בחצר השותפים דאית ליה זכותא בגוה דחצר משא"כ הבית והעליה דאית ליה בגווה:

איברא:

דחזיתיה להרשב"ש ז"ל סי' רע"ח שכתב א לענין מה שבנה הקונה את הבית כתב וז"ל דאם הקונה שבנה זה היה מחמת שלא היה מקום לדור בו אינו חייב להעלות לו שכר כדאמרי' בהבית והעליה וכו' עכ"ל משמע מדבריו דוקא לדור בה ואע"ג דהוא שותף. כמבואר בשאלה ומדמה לה ליורד ברשות דשמין לו דשותף כיורד ברשות דמי וביורד ברשות כבר כתבנו משם הנמק"י ז"ל. דדוקא לדור בה אבל לא להשכירה ע"כ נראה לע"ד לחלק דשאני יורד ברשות נהי דשמין לו הא מיהא בע"ה אינו מחוייב לבנות מן הדין אלא שהוא מעצמו ירד וככה אמטו להכי מסתייה דיהבינן ליה למידר בה ולא לאוגורי אבל בבית ועליה ושאר תקוני החצר דבריא בחיובא לבנות ואיהו קאמר דלא ניחא ליה לבנות ולא לקבל שכר השכירות לא שני לן בין לדור בין להשכירה לאחרים:

ואתה דע לך דמ"ש הטור בשם הרמ"ה ז"ל בסי' קס"א אשר הונף ואשר הורם דהם יתקנו וישכירו את הבית ויקחו השכירות עד שיקחו מחלקו המגיע לו עכ"ל לאו למימרא דמה שגובים מהשכירות ינכו אותו מהוצאת הבנין דא"כ מה זו העצה היעוצה להוציא מכיסו ההוצאה ויקבל אותה בפרוטרוט אין לך תוחלת ממושכה גדולה מזו למעכב על ידם תאות לבו נתת לו שלשיגבו חלקו מהוצאה יהנה מהשכירות של ביתו וכי נותנים לתינוק כל. מה שישאל נמצא חוטא נשכר אלא ודאי פשיטא. לענ"ד שהם יזכו בשכי' הבית עד שיפרע להם וזה מדוקדק בדברי הטור שכתב ויקחו השכירות דהול"ל והם יגבו אבל לשון לקיחה מורה על לוקח בחנם ועוד דהו"ל לישנא קלילא יקחו מהשכירות חלקו המגיע לו ומה לו לדרך ארוכה. שו"ר לה' ה הלבוש ז"ל שם שכ' וז"ל ויקחו השכירות עד שיפרע חלקו דעת שפתיו ברור מללו כדכ' בעניו':

ואנכי חמותי ראיתי אור להרב מוהר"ש הלוי ז"ל בח' ח"המ ס"סי ז"ך שכת' וז"ל אבל מה דמספק"ל הוא אי יכול להשכירה לאחרים ונלע"ד כעת אם רבנן ס"ל דלא מחזי כרבית הוא בהיותו דר בתוכה אבל להשכירה לאחרים נראה דרבנן יודו דמחזי. כרבית ואסור להשכירה וכו' כל כהאי נראה כל אותם המעות שיטול מהשכירות. מחזי כרבית וכו' עכ"ל עני אני רואה דהרב ז"ל שנה משנתו כשיטת רש"י ז"ל. דטעמא דר"י משום איסור רבית ולא חש למה שהקשו התוס' ומוכרח דהסוגייא משום. זה. נהנה וזא"ח. נגעו בה ולפום שמעתתא דב"ק משום דביתא משתעבדא לעליה כדכתי' וגם לא הביט בדברי הלבוש ואם הרב ז"ל לא נחה דעתו מדבריו היה לו לכותבן ולחלוק עליהם. כדרך כל האר"ש והרב כנ"הג בהגהב"י אות ח"י העתיק דברי מרש"ל ז"ל ולא ערער עליו כלום:

ובשנת כי מקד"ש מל"ך הו"א לפר"ק זכיתי שנתאכסן אצלי אחד מבני עליה בני ציין היקרים גדול הנאמר אמירתו לגבוה תורה וקדושה חמיד לבא הרב ר' ישועה צבי נר"ו מדי דברי בו בענין זה הסכים עמי. לענין דינא דשרי להשכירה לאחרים וליטול השכר לעצמו וכתב ע"ז מטהרת יד הדחש אתיא במה הצד בכתבא דינא די רשים וז"ל ולקוצר דעתי הייתי מדמה דבר. זה לההיא שכ' הרמב"ן ז"ל ופסקו מרן ז"ל בסי' רי"ו דרשאי השוכר להשכיר לאחר וה"ה אם קבל במתנת לזמן כ"וך כמתבאר מדברי הסמ"ע ז"ל סי' שי"ו סק"ה וא"כ ה"נ מלבד שיש לו חלק בקרקע כיון שמן הדין דר בתוכה היא קנויה אצלו עד שיפרע ושרי ליה להשכירה לאחרים וכ"ש להשכיר העליה והוא דר בבית כנלע"ד. ואתה קדוש תבחר ותקרב את אשר יאמר כי הוא זה קם דינא מפי עליון מו"ר נ"ר עכ"ל הרב נר"ו. ולענ"ד דשניא דא כיון דאיכא צד הלואה במה שהוציא על הבנין והלה מחוייב לשלם לו כל יציאותיו מחזי כרביתא לדעת מוהר"ש לוי ז"ל וכעת מצאתי להרב דבר משה ז"ל ח"ב סי' מ"ב שכ' מעשה בא לידינו והרב בית דוד ז"ל דן את הדין בזה שיחלוקו שכר הבית מהשכירות לאחרים ע"ש ולענ"ד הקצרה פח'תת היא דזוכה הבונה בכל השכירות ואכל הלה וחדי זה נלע"ד להלכה אבל לעשות מעשה הריני מבטל דעתי לפני עפרות כפות רגליהם רגל ישרה:

עוד שרטט וכתב הרב איש רב"י הרב יצי"ץ ויחייהו כיר"א וז"ל דרך אגב ראיתי לה' המאסף סף בסי' קס"ד אות ט"ז בהגהב"י וז"ל והא דאמרינן הדר בחצר חבירו שלא מדעתו צריך להעלות לו שכר אתי דלא כר"י הרמב"ם ז"ל באגרותיו עכ"ל ודברים ככתבן קשים הם בעיני דאם נאמר דהכוונה היא דהכא אמרינן דלר"י דוקא משום שחרורית דזה נהנה וזה חסר חייב הא אינו חסר פטור א"כ ההיא דאמרינן דצריך להעלות לו שכר דאיירי בזה אינו חסר אתי דלא כר"י קשה לזה דיאמר אותו מ"ד כך דר"י מחייב אף בזה אינו חסר כדאמרי' מרי' בג' מקומות אסר ר"י ליהנות מממון חבירו וזה שאמר הש"ס משום שחרורי דחייה בעלמא הוא ועוד דהול"ל וכ"ש דלא אתי כת"ק וכבר עלה בדעתי להגיה בדבריו וכצ"ל אין צריך להעלות לו שכר וכו' אך אם זה ק' דזה כבר אמר בפ"ב דב"ק דף ך' שאני התם משום שחרוריתא הרי דהש"ס אוקי דברי ר"י דזה נהנה וזה אינו חסר פטור באופן דאין בידינו כח לומר בס' ר"י בזה נהנה וזה וכו' לא לחיוב ולא לפיטור ולכל הדברות לא זכיתי להבין כונתו במ"ש אתי דלא כר"י וכי משנה או ברייתא היא זו הלא דברי האמוראים כמבואר בפרק כיצד הרגל שם וא"כ מה הלשון אומרת אתי דלא כר"י פשיטא דאותו מ"ד דאין צריך להעלות לו שכר אתי דלא כר"י וס"ל כרבנן דזה נהנה וזה א"ח פטור מלבד מ"ש דאפשר דגם ר"י מודה באופן שדבריו צריכים ישוב. את זה כתבתי בעטי"ו של נח"ץ ופנאי לא היה לי לראות שאר ספרי הקדש וכבר מלתא אמורה כי לא באתי כי אם לקיים קרב לגבי דיהנא ואדהן חמדתי וישבתי במשכן של'ו אביר הרועים משם רועה אבן ישראל ותורה יוצאה מנופה ומשופה ידידות משכנותיך הם הרהיבוני להכנס לפני ולפנים ממחיצתי במלי מלי קטנ"י דאית ביה משום כסופא. הלא כה דברי חד כרעא אארעא וחד כרעא אסוסיא כדרך יום כה וכדרך יום כה בפרק אלו הם הגו'לין אגב צערא ואגב שטפא עבדא דנורא אנא מחוי קידה קמיה דמני"ר נ"ר המכריע כלביא עבד טבי מקטני בני ארץ הצבי הצעיר ישועה צבי ס"ט:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה