אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות עח

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות עח

אות עז

שותפים קי"ל דאסור להשתתף עם הגוי דחיישינן שמא יתחייב שבו' לישראל וישבע בשם אלהיו ועובר משום לא ישמע על פיך כמ"ש בטוש"ע א"ח סי'. קנ"ו והיא מימרא דאבוה דשמואל בסנהדרין דף ס"ב ומהאי קרא ומתניתא מסייעא לאבוה דשמואל וכתבה הרי"ף ז"ל בספ"ק דע"ז והרמב"ם בפ"א מה' ע"ז ופ"ה מה' שותפים ומ"ש מרן בש"ע שם ויזהיר מלהשתתף עם הגוי וכו' דמשמע דאינה אלא אזהרה בעלמא. ולא איסורא וזהו דעת הרמב"ן הביאו הר"ן ז"ל בע"ז שם וחיליה מדאמר בפ"ב דמגילה דכ"א אבוה בר שימי. אמר תיתי לי דלא עבדית שות' בהדי נכרי דאם איתא דאיסורא איכא מאי רבותיה דקא משבח גרמיה אלא ש"מ דאינה אלא מדת חסידות, הא ליתא חדא דמרן בש"ע ח"מ סוף סי' קע"ו כתב אסור להשתתף עם הגוי וכו' הרי נקט לשון אסור ולא דמזהר דוקא ועוד. דשם רי"סי קפ"ב הביא דברי הרמב"ם ז"ל. ומה שהשיבו ע"ד ז"ל ובא"ח דכתב ושיזהר וכו' סירכיה דלישנא דהרא"ש ז"ל נקט והתוס' שם במגילה נתעודדו בזה ותי' דאפי' כשיתחייב הגוי שבועה אינו משביעו והר"ן ז"ל תי' בע"א ע"ש:

וראיתי להתוס' בריש בכורות דק"ל מהנך עובדי דישראל ונכדי שותפים ותירצו דהנך עובדי פליגי אאבוה דשמואל עכ"ל דהך דספ"ק ברייתא היא והך דפרק הזרוע משנה שלימה היא והיכי פליג אבוה דשמואל אמתני' וברייתא והתוס' נקטו לה מעיקרא והא דתניא ובתי' ב' דהנך עובדי וכו' ונהי דתלמודא התם בסנהדרין דרין מייתי לסיועיה מהך דתנייא מנין שלא יגרום הא מיהא מי עדיף מתני' ממתני' וברייתא ותוספתא דמרחץ והנה בהג"א ספ"ק דע"ז אחר שהעתיק מילתיה דאבוה דשמואל כתב מיהו רבא לית ליה האי דאבוה דשמואל ואפשר דהלכתא כוותיה עכ"ל ופי' מרן בב"י ח"מ סי' קפ"ב דשמיע ליה מהך עובדא דמייתי תלמודא בספ"ק דע"ז דנכרי וישראל שהיו שותפים דגוי שקיל שבתא וישראל בתר בשבתא ואתו לדינא לקמיה דרבא ואם איתא דאסור למעבד שותפות בהדיה הול"ל אסיר לך למעבד שותפותא בהדיה והוא ז"ל דחה ראיה זו דהתם כבר נשתתפו ומה הו"ל לרבא למעבד דאי הוה אמר לישראל לפלוגי שותפותא. הוה מטי ליה פסידא וכל כ"הנ שרי וכו' עכ"ל ונראה דהג"א ס"ל דאפי"ה הול"ל להישראל דאיסורא איכא והוא יחוש לעצמו ולימא ליה דאי לא מטיא ליה פסידא לפלוג השתא וליזהר מכאן ולהבא דתו לא לעביד שותפו' בהדי גוי והב"ח ז"ל השיב ע"ד מרן ז"ל דעיקר ראיית הג"א ממה שנזקק רבא לדון להם ולא סילק עצמו מהך דינא. ולענ"ד דאי מהא לא אירייא חדא דיד הגוי באמצע ולא מצי למימר להו לא מזדקקנא לכו לדינא ותו דהא דאתו לקמיה לשאול על שכבר נקט גוי חד יומא וישראל חד יומא בכ"הג מזדקק והנראה לדידי להביא ראיה דמאן דאית ליה דרבא לית ליה הא דאבוה דשמואל מדאות' רבינא מהך דתניא ישראל וגוי שיש להם שותפות וכו' ואיכסיף ואמאי לא אהדר ליה דע"כ הך ברייתא לא מתרצתא היא דהיכי מצו להשתתף ישראל וגוי והא קי"ל דאסור כדאמר אבוה דשמואל דודאי אבוה דשמואל פליג עליה כמ"ש התוס' בפ"ק דבכורות אלא ש"מ דרבא לית ליה האי דאבוה דשמואל וה"ט דלא תני תנא והמשתתף עמו אע"פי שאינו רשאי כדקתני גבי מכירה ולא שיה דשמואל צ"ל דקתני גבי מכירה וה"ה לשותפות ותני גבי מכירה דעיקר מכירה היא ע"ש בפירש"י והתוס' פירשו דעיקר איסור הפשוט הוא מכירה ע"ש משו"ה כי קתני מכירה ושות' נקט אע"פי שאינו רשאי גבי מכירה טפי מגבי שותפות אבל אי לא קתני אלא מלתא דשותפות גרידא איבעי ליה למתני אע"פי שאינו רשאי אהא הוכיחו שפיר דהך דקתני ישראל וגוי שקבלו בשות' והך דפ' הזרוע נמו דקתני המשתתף עם הגוי צריך שירשום ולא נקט אע"פי שאינו רשאי צ"ל דפליג אאבוה דשמואל ואע"ג דהך דפ' הזרוע לא תני לה מילתא באנפי נפשה אלא בהדי כהן וגבי. כהן לא מצי למתני בהאי לישנא מ"מ הו"ל לתשש למפליגילהו כי היכי דנינקוט לגבי שות' דהוי אע"פי שאינו רשאי דתנא לא. לתני מילתא דאתעביד באיסורא והכי איתא בירושלמי בפ"ב דמגילה אהא דתנן התם היה כותבה ומגיהה וכו' הדא אמרה פורים מותר בעשיית מלאכה וכתבו הר"ן ז"ל בפי' ההלכות ע"ש אלמא דעת הירושלמי כי היכי דאמ' כל דאי לא אמר קרא ה"נ. במתניתין וברייתא נמי דכוותה לא תני תנא עד דמפרש. למילתיה אע"פי שאינו רשאי כדקתני גבי מכירת חמוד לגוי ואע"פי דמקרא נפק"ל שותפות דנכרי וישראל דפטור מן הבכורה מדכתיב בישראל וע"ש בתוס' במאי דתנן והמשתתף וכו' ובשלמא מתני' לא קשה דהא לאבוה דשמואל האי דקתני אע"פי שאינו רשאי גבו מכירה אכולהו קאי אלא קרא מאי איכא למימר ואפשר דהא דאמרינן דאי לא אמר קרא ה"ד קרא כדכתיב אבל מילתא דאתייא מדרשא בעלמא אמר קרא וכבר עמדתי בזה בספרי זוטא חיים וחסד במערתא דחסידי ואין כאן מקום להאריך:

הדרן לדיננא דעת רוב הפוסקים דמלתיה דאבוה דשמואל מדינא ולא ממדת חסידות והכי מוכחא טפי סוגייא דבכורות דמוקי להמתני' דהמשתתף עם הגוי דאמרינן דאינו רשאי דומיא דגבי מכירה דמדינא הוא דמשום מילתא דחסידות לא לתני תנא אע"פי שאינו רשאי וכבר מרן ז"ל בב"י שם סי' קפ"ב סידר את המערכה ודעת הרמב"ם והוא באחר ע"ש והג"א דס"ל דרבא לית ליה דאבוה דשמואל יחידאה הוא:

ואתה דע לך דהתוס' בסנהדרין ובחי' רבינו יונה ז"ל שם והתוס' בבכורות שם והרא"ש ז"ל שם ולשם ובספ"ק דע"ז והר"ן ז"ל שם כלם נקבצו באו בית יוסף סי' קפ"ב חלק על ס' רשב"ם ז"ל דס"ל דאפילו נתחייב לו שבועה אינו רשאי להשביעו אלא דרשאי הוא להשביעו שלא יפסיד ואע"ג דבודאי כשישבע ישבע. בשם אלהיו מ"מ בז"הז אינם נשבעים אלא בקדשים שלהם ע"ש מה שהאריכו בדבריהם ודבר הלמד מעניינו דע"כ לא הקילו הני רבוותא אלא בדעבר ונשתתף ונתחיי' לו הגוי שבועה דרשאי. להשביעו משום דאינו נשבע אלא בקדשים שלהם אבל לא שהתירו על סמך זה להשתתף עמהם דמילתיה דאבוה דשמואל אכתי בדוכתה קיימא וכ"כ הג"א בספ"ק דע"ז דר"פ מודה לכתחלה דאסו' להשתתף וכן כ' בפשי' מוהרשד"ם בי"ד סי' צ"ג ע""ש:

איברא מדיהבו טעמא רבה דאין נשבעין אלא בקדשים שלהם ומשתתף ש"ש ודבר אחר ועל השתוף לא הוזהרו בני נח ומשום לפני עור ליכא גבי ישראל כיון דאינו לאו מפורש הוא א"כ אמאי מחמרי' כולי האי שלא ישתתף משום דילמא מתחייב ליה שבועה דהא לכי משתבע נמי בקדשים ליכא משום לאו דלא ישמע על פיך וכן מוכיחין דברי הטור בא"ח שכתב ואין כל אדם יכולין לעמוד בזה וגם רש"י התירו לפי שהנכרים עכשו אינם עובדים כ"ום עכ"ל קרי בחיל דהותרה הרצועה לדעת רש"י. להשתתף עמהם מהך טעמא גופיה דכ' הנך רבוותא ומה. לנו לחלוק את השוין ונראה שזו היא דעת רמ"א בא"ח שם שעמ"ש מרן שלא להשתתף וכו' עובר משום לא ישמע על פיך וכו' הגיה וכתב ויש מקילין לעשות שותפות עם הגוי בז"הז וכו' ומייתי לה משם התוס' בפ"ק דבכורות שכתבנו ע"ש וכ"כ בהג"א ומוהרשד"ם ז"ל אלא דהתוס' ז"ל כלפי מה שחזרו על רשב"ם דאסור להשביע כ' להתיר אבל לדינא בז"הז לאו עובדי כ"ום מיהו מודו ואזלו דשרי להשתתף עמהם ומה שהחמיר הרב ז"ל בשבועת התוגרמים שנשבעים בספריהם:

יותר משבועה בקדשים דהתם לאו לשם אלהות והכא לשם תורה ע"ש אנכי עני לא כן עמדי דהתורה לא הקפי' אלא על השמעת שם אלהים אחרים ולא על שחושבים שהיא תורה:

וראיתי להרדב"ז בחדשות סי' קס"ו שנשאל על האי דאמרינן אסור להשביע גוי ביראתו וכי יפסיד ממונו בשביל זה האיסור עכ"ל ואיני מבין דזו היא דעת רשב"ם ז"ל ור"ת חלק עליו והתיר כדי שלא יפסיד זה ממונו גם הרב בתשו' העלים עין של מעלה מהני מלי דשנ'ו רבנן בדבורייהו ופסיק ותני להתיר ולא נסתייע מכת הקודמים רבנן סבוראי נו"ן ועיין להרב בית יהודה ז"ל י"ד סי' ה' מה שפלפל בחכמה ואין הפנאי מסכים. ודע לך שכל הדברות הנאמרים באמת לאסור אסר אנחנו אלה פה היום הפלילים אינם משביעין אחד גוי ואחד ישראל אלא בזה הלשון באללה אלדי לא אילא אלא הווא ר"ל באלוה שאין אלוה בלעדו אלא הוא אלא שפלילים חלוקים בעיסתן כת א' משביעין שבועה זאת לפני הפליל ונפטר וכת אחת אומרת להחמיר עליו שישבע שבועה בבית התפלה לפני הארון שיש בו ס"ת וכן כשהגוי יתחייב שבועה לישראל מוליכים אותו לבית תפלתם ומשביעין אותו לפני ספרם ואינם עושים שום שינוי בין ישראל לגוי ונלע"ד דאפילו לדעת מוהרשד"ם ז"ל דמחמיר בספריהם ה"ד להשביע בהם כעין מה שנשבעין בקדשים שלהם אבל לעמוד אצלו ולהשביע בשם השם מודה הרב דמשרא שרי וליכא שום. לתא דאיסו' כן נלע"ד הקצרה:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה