אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות עד

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות עד

אות עג

שותפים נשאלתי בראובן שהלך אצל שמעון לקנות יריעה א' של בגד צמר אמ"ל שמעון למה תפסיד מכיסך דמי היריעה הלא אנכי קניתי כ"וך יריעות מערל ועדיין אני צריך לדמים תן לי סך כ"וך ומהריוח תקח יריעה אחת ויותר מאלה וכן עשה ראובן ונתן לו הסך שאמ"ל שמעון ואחר. עבור יום או יומים שמע ראובן שמקח שקנה שמעון מגן שוייא וילך ראובן אצל שמעון לומר לו למה רמיתני דודאי אית לך פסידא ויהי במשיב שמעון אל תתמה על החפץ ומעותך הם בידי בתורת הלואה אנכי אערבנו מידי תבקשנו ואחר זמן תבעו והיה דוחהו מיום אל יום הן עתה לשאו"ל הגיע אם באמת נסתלק מן השות' והוו הנך זוזי כמלוה גביה או לא ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב בריש כל מרא'ין אציגה נא עמך מ"ש מור"ם ז"ל בר"סי קע"ו וז"ל מי שהלוה לחבירו מעות ואח"ך אמ"ל יהיו בידך למחצית סבר ונאנסו בידו חייב בכל. האונסין נמי בתחלה דלא נסתלק משמירתן בדבור בעלמא עכ"ל דעת עליון כל שמתחלה באו לידו בתורת הלואה תו לא מצי לשוויינהו בתורת עסקא ע"י דיבור בעלמא וראיתי למרן ז"ל ס"סי פ"א דפסק וז"ל ראובן תבע משמעון ריוח החוב שהיה עליו מכמה שנים ואומר שהתנה עמו לתת לו ריוח ושמעון אומר שלא התנה פטור שמעון אפילו משבועה שאפילו לדברי ראובן לא היה תנאי זה בשעה שנתחייב שמעון ואף אם אמר שמעון אח"ך אני אתן לך ריוח דברים בעלמא הם בלא קנין עכ"ל וממילא אם נאנסו חייב באחריותן דאכתי ברשותיה קיימי נכסי בתורת הלואה כדבר האמור ומ"ש כי לא היה תנאי זה בשעה שנתחייב ר"ל שכך התנה עמו בשעת חיוב ההלואה שאם לא אפרע לך בזמן פ' יהיו בידי למחצית שכר מעתה אבל אם מתחלה באו לידו בתורת הלואה ובהגיע תר הפירעון אמ"ל יהיו בידך למחצית שכר בדבור בעלמא לא יתן ריוח ולא יפטר מהאונסין:

איברא דק' לזה ממ"ש מור"ם ז"ל בסי' רצ"ב ס"ד המפקיד אצל חבירו מעות ואמ"ל המפקיד תן לי פקדוני והלה מעכב דחייב ליתן לו ריוח מכאן ולהבא עכ"ל דאיך נסתלק בדיבור בעלמא ועלה בדעתי לחלק דשאני הלואה דכיון דלהוצאה ניתנה מדשקלינהו לזוזי קמו ליה ברשותיה להתחייב בכל האונסין משו"ה לא מפקע משמירתן בדיבור בעלמא ומה"ט אינו חייב ליתן לו הריוח אבל הפקדון דכל היכא דאיתיה ברשותא דמאריה קאי ונהי דבע"ה שעסקיו ברבית שרי ליה מאריה להשתמש בהם מיהו מפקיד לאו אדעתא דהכי יהבינהו ניהליה אלא בתורת פיקדון ומשו"ה כשתבע פקדונו והלה מעכב הו"ל כמי שנתחייב בשעה הלואת המעות שכתב מרן ז"ל בס"סי פ"א אבל במלוה אפילו בהגיע זמן הפירעון אמ"ל שיהיו מעתה למחצית שכר לא מהני מידי כשלא התנה כן בתחל' חיוב ההלואה וכדאמרן:

וראיתי להסמ"ע ז"ל שם בסי' פ"א שתירץ וז"ל דכאן מיירי שלא הגיע זמן הפירעון עכ"ל ולא הבינותי דבריו מכמה טעמי חדא דלשון מרן ז"ל מכחישו שכתב החוב שהיה עליו מכמה שנים וכו' ואי מיירי דאכתי לא מטא זמניה מאי שיאטיה דנתנו מכמה שנים דמאי נ"מ כיון דלא מטא זמניה כך לי בקרב ימים כמו ברוב ימים ועוד דמרן ז"ל אתי עלה משום שלא היה תנאי זה בשעה שנתחייב וכו' משמע בהדייא דעיקר מטרין בהא תליא אבל בלא נתחייב לו מתחלה ע"י תנאי זה פטיר ועטיר מהריוח וחייב באונסין ועו"ק דלפ"ד בהגיע זמן הפירעון מצי אמר ליה יהיו בידך למחצית שכר ופטור מהאונסין ומתחייב בריוח ולשון מור"ם ז"ל בס"סי ק"ך נשנה בשביל דבר שנתחדש חדש בו וז"ל ובהגיע זמן הפירעון אמ"ל יהיו בידך למחצית שכר וכו' עכ"ל אלמא דס"ל למור"ם ז"ל דאפילו אמ"ל כן כשהגיע זמן הפרעון לא מהני ולא מידי וכ"ה לשון המרדכי שהעתיקו מרן ז"ל בב"י בסי' קע"ו מחו' ל"ה ובסי' קפ"ג מחו' ז' עש"ב קצת:

וכתב עוד א"נ לא תבע מעותיו עכ"ל ולא ידעתי מה יושיענו זה דאטו בתביעה תליא מלתא והלא עיקר טעמו של המרדכי ז"ל הוא משום דבדיבור בעלמא לא נסתלק ועוד דעיקר דברי המרדכי ראייתו מפ' החובל ומייתי ראיה מאותה שאמרו שם אמ"ל קרע כסותי ושבר כדי היכא דאתו לידיה בתורת שמירה מעיקרא לא מפטר בדברים בעלמא והתם סתמא קתני קרע ולפ"ד ז"ל צריך לאוקומי מתני' כשתבעו דוקא ואין פוטר ועוד דהו"ל לאוקומי ברייתא נמי בדאתא לידיה בתורת שמירה אלא. דמיירי כשלא תבעו וצ"ע דבריו:

וכגון דא צריך למודעי דמאי דכתי' בעניותין לתרץ. בין הלואה. לפיקדון מצאתי להש"ך בס"סי פ"א שכ"כ האמנם קשה לשמוע דחזינן להמרדכי דקמייתי סייעתא למילתיה דהלוהו עשרה ליטרין מהך דקרע ושבר. דמיירי בפקדון אלמא דלא שני ליה וצ"ע והדרא קו' לדוכתה:

עוד ראיתי להמרדכי דמייתי סייעתא למילתיה דלא מפקע במלי מחיובא דהו"ל עלויה מאותה ששנינו בס"פ הפועלים מתנה ש"ח וכו' שואל וכו' ופריך מעמש"ב הוא ותי' אפילו תימא ר"מ שאני התם דמעיקרא הכי קבל עליה אלמא דוקא דמעיקרא לא קבל עליה נטירותא אבל קבל עליה מעיקרא נטירו' תו לא מפקע בדברים בעלמא ואנכי לא ידעתי מהיכא מייתי לה דמתני' מיירי דבעודו שואל בעי לאתנויי למפטר נפשיה אהא פריך שפיר מתנה עמ"שב הוא ולא מהני תנאה משו"ה מהדר לאשכוחי גוונא דבעודו שואל ומקיים לתנאיה דמפטר בכ"הג דמעיקרא כי נחית ליה בהכי דקביל עליה נטירותא אבל למילף דבדיבורא בעלמא לא תשתני שמירתו היכא דלא הוה מתנה עמש"ב שהרי שואל לזמן כשכלו ימי השאלה פקע מניה נטירותא דשואל דחייב אפילו באונסין וכן ש"ש מגנבה ואבידה אע"ג דאכתי קיימא בביתיה דשואל וש"ש כמבואר בטוש"ע ס"סי ש"מ וסי' שמ"ב יע"ש עכ"ל דמתני' בזמן ימי שאלה ושומרים קמיירי ומשו"ה קא מתמה שפיר דהו"ל מתנה עמש"ב ואין לנו פה להשיב דברי הסמ"ע ז"ל אם לא שנחליק דאף לתירוצא קמא סריך וסביך טעמא דתביעת ממון חשיבא טפי ומעקרה לשמירה קמא מניה וקמו להו גביה בתורת עסקא אבל באמירה לחוד שאמ"ל יהיו בידך למחצית שכר לא: ואולם לא אכחד דהמרדכי פרק הגוזל קמא משתמען מלוהי כתירוץ בתרא שתירץ הסמ"ע דכל טעמו דאתא לחיובי משום דתובע את שלו מפני שיאמר אני רוצה להרויח או להלוות והלה מעכב ומרויח בו וכו' עש"ב. ומעתה נוחים דבריו ר"פ החובל לדבריו בפ' הגוזל דלא ליסתרו אהדדי ומעתה אתאן לנ"ד שכיון דמתחלה אתא לידיה בתורת מח"ש ותבע את שלו כשאמ"ל יהיו בידי בהלואה נראה דפסק ליה השותפות וקמו ליה זוזי לגביה בתורת הלואה וכמו שחלק הסמ"ע ז"ל איברא דאכתי איכא למימר דלא דמי דשאני נדון המרדכי דפרק הגוזל דמיירי בפקדון דכל אימת דתבעיה בעי לאהדוריה למריה דכל שעתא ושעתא זמניה הוא כהך דהרא"ש ז"ל דס"סי פ"א דמיירי שכבר הגיע זמן הפירעון וכמו שהוכחתי וכן צ"ל לתי' בתרא דהסמ"ע אבל בנ"ד דיהיב ליה זוזי לעיסקא ואכתי העסק בעין אין תביעתו מעלה ומורדת כיון שתבעו שלא כדין ולנו יש לדעת אם השות' מהני בה לשון מחילה בלא קנין: ותבט עיני להכנ"הג סי' רמ"א בהג"הט אות כ"ה שכתב וז"ל שותפים שנשתתפו בממון והטילו לכיס זה מנה וזה ק"ק וקנו מידם ומחל א' השותפו' בלא קנין לא נמחל השעבוד באמירה בעלמא הרדב"ז ז"ל עכ"ל משמע מדבריו דוקא בנדונו שהיה בקנין הוא דלא נמחל באמירה בעלמא ולהכי מהני קנין דכיון דהטילו לכיס תו לא צריך קנין דכיון שהגביהו הכיס כל א' ימשוך של חבירו ואדרבה קנין לא מהני שאין מטבע נקנה בחליפין כמ"ש רי"סי קע"ו אלא עכ"ל דהיינו דאהני להו הקנין דלא נמחל השותפות באמירה בעלמא אבל כשהשות' באמירה מירה בעלמא מהניא מחילה באמירה בעלמא וצריך לדעת מה טעם לחלק לדברי המרדכי ר"פ החובל ושו"ת הרדב"ז ז"ל אינם מצויים אצלי כעת ואפשר לחלק דבשלמא כשהיו בתורת הלואה דחייב עלייהו אפי' באונסין תו לא מפקע לאורועי שמירתן באמי' בעלמא כיון דמעיקרא בתורת שמירה אתו לידיה אבל כשהיו בידו למח"ש דאינו חייב באחריותן והשתא מעלה בשמירתן להתחייב באחריותן ש"ד. שוב מצאתי להכנ"הג בסי' ש"א בהג"הט אות י"ו שהעתיק דברי המרדכי דפרק החובל ואח"כ כתב וז"ל ה"ה אם היו בידו תחלה למח"ש ואח"ך אמ"ל יהיו בהלואה משתנה המעשה באמירה וחיי' באחריו' עכ"ל ובודאי ט"ס מ"ש וה"ה וצ"ל אבל וכו' וכן מצאתי לו בסי' קע"ו בהגב"י אות ר"י שכ"כ משם רש"ל ז"ל דכתב כן משם הר"י הלוי ז"ל ע"ע ואע"ג שלא עמדתי ע"ד היש"ש ומהרי"ל ז"ל מ"מ נראה דהיינו עיקר טעמייהו כדכתיבנא בעניו' בס"ד זה מה שנלע"ד:

ודע שעל מה שדחיתי למה שחלקתי ושכ"מ להש"ך דמחלק בין הלואה לפיקדון תי' רחימו דנפשין זרע ר"ב כמה"ר אליהו חי בורג'יל נר"ו דכונת המרדכי לאתויי מתבע שלו בהלואה לאומ' שבר בקריעה לגבי פקדון דבהלואה עיין בתוס' דמציעא פ' השואל. ע"כ נמ"ך וחע"ד:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה