ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות נה
שותפים רש"ל אחי הוו ושותפין במ"ומ ובחצר שירשו ממורישן וקנו סחורות בהקפה לזכות שלשתן והניחום. בפרוזדור שבחצר ההיא ואח"כ נמנו וגמרו להפריד חבילת השותפות של המשא ומתן שביניה' ועדיין אותה הסחורה לזכות שלשתן ובכל עת כל אחד מהם נוטל שליש ממה שיקחו ממנה ולאח"ז הסכימו ג"כ לעשות חלוקת זמנים בדירת החצר כ"א לבדו איזה זמן שיאותו ז"לז והתחיל ראובן לדור בחצר הוא לבדו דר ובתוך הזמן ההוא השכיר לאחיו שמעון א' מבתי החצר ועמד שם ימים או עשור ויצא לו לפי שבכלות זמן שדר בה ראובן יזכה לדור בה שמעון עמד שמעון והשכיר לראובן וזמן שעתיד לבא לזכותו יכלה הזמן המוגבל לראובן והתחיל בזמן שהשכיר לו אחיו שמעון ושארית הסחורה ההיא עדיין במקומה עומדת לזכות כלם והנה בעת"ה כשבא לוי ליטול מחלק בסחו' ההיא כמאז ועד עתה עמד שמעון כנגדו ויצא לטעון כי הוא סילק עצמו ממנה ושיזכה הוא ואחיו ראובן בשארית הנמצאת מהסחורה ההיא ולוי צעוק יצעק כי להד"מ ושקורי קא משקר בי אחי שמעון עמד השואל לדעת משפט הנער ודבר מי יקום משניהם יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב בדרך קצרה דהנראה פשוט דבחצי שליש המגיע לחלקו של ראובן פשי' דזוכה בו לוי כיון דלא מצי טעין טענת בריא שאחיו לוי סילק עצמו אלא ע"פי דברי שמעון אחיו אלא דאם טען להטיל עליו חר"ס שומעין לו כמ"ש בטוש"ע סי' ע"ה וע"ז והשתא פש גבן לברורי הי מנייהו מקרי מוחזק שמעון או לוי ואומר עם קנ"י מראשית כזאת לנו יש לדעת כי לפי המשוער כי הסחורה הלזו משעה שמשכו אותה מרשות המוכר באה ונהיתה ברשות שלשתן כלם כאחד שוין הם ואין לאחד מהם שום יתרון ויפוי כח על חבירו וגם אחרי אשר עשו חלוקת הזמנים עדיין לא זכה שמ' בדירת החצר לבדו להיות נקרא מוחזק נגד אחיו לוי דמקמי דליתו זמניה בדירת החצר כבר השכירה לראובן אחיו א"כ חשיבא הך סחורה כמאן דמנחא בסימטא דלית לחד מנייהו עדיפותא על חבריה ויד שניהם שוה בה ומאי אולמיה דהאי מהאי דמקרי מוחזק טפי אלא דאם משך לחצר של שניהם או לסימטא מהני ואע"ג דבחצר שאין בה דין חלוקה קי"ל כראב"י דאמר יש ברירה והאי לרשותיה עייל והאי לרשותיה עייל וכמאן דפליגא דמייא כדאיתא בנדרים ר"פ השותפים וחצרות דידן דיינינן להו דין חצר שאין בה חלוקה מכמה מילי דצריכי לדין חלוקה הרי הוא כמבואר וא"כ מצי טעין שמעון דמיד שסילק עצמו לוי זכתה לי חצרי בחלקי ונר' דהא בודאי בורכא היא דמאי חזית דדמא דשמעון סומק טפי מדמא דלוי דה"נ מצי טעין לוי דחלקי בסחורה מונח בחלקי דבחצר ולעולם לא יצא מרשותי וכיון דכן הוא הו"ל כחצר של שניהם דאין לאחד מהם שום עדיפות על חבירו שכנגדו והו"ל החצר והסחורה בחזקת שניהם אלא שאני חוכך בזה דהשתא דאתית להכי א"כ כד יהבינן ליה כל דיליה לשמעון דלוי סילק עצמו מהסחורה במה הקנאה קנאה שמעון כיון דלא משך שמעון הסחורה ואכתי ברשות ב' קיימא ולא ק"ס הוה במה נתקיים המקח אע"ג דהסילוק מהני אפילו בדבר שלא ב"לע משא"כ בדרך הקנאה לא מהני והכא בנ"ד סלוקי קא מסלק נפשיה מהסחו' שאני דאכתי לא זכה בה המקנה אבל אם כבר זכה בה צריך הקנא' גמור' ועיין בסמ"ע סי' ה"ט סקכ"ט ואם כנים אנחנו א"כ אפילו שבועה אינו צריך אמנם לגבי ראובן דהשתא מיהא מנחא וקיימא ברשותיה דשכורה החצר לגביה הו"ל הסחורה ברשותו וטוען ע"פי אחיו נהי דאינו חייב שבו' דהו"ל כטענת ספק ח"ס מיהא רמי עליה: