ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות נג
שבועה י אהא דאמרינן בפרק השולח דף ל"ה אמר רב הונא מודה רב בקופצת כתב הרמב"ן ז"ל לשם פירש"י ז"ל וכו' אבל ר"ח ז"ל כתב דהדר משבעי' לה וכו' ובירושלמי פרק ד' שומרים מצאתי הטוען טענת גנב אינו חייב עד שיכפור בב"ד מה אנן קיימין אי בהדא דקאים וחייב לחבירו שבועה אפילו נשבע חוץ לב"ד חייב אלא בי אנן קיימין בא"נ דחמי אזלין בעיין למשבעיניה והוא קפץ ונשבע ודברים הללו נוטים לדברי רבינו חננאל ז"ל שכ"ז שלא חייבוהו ב"ד עדין לישבע כשנשבע ע"ד הוא נשבע ואינו חוזר לישבע פעם אחרת עכ"ל ודברי רבינו ז"ל אינם מובנים דבירושלמי קאמר דכשלא חייבוהו ב"ד שבועה וקפץ ונשבע. לא חשיבא שבועה ומשלם כפל ועוד מאי נוטין כדברי ר"ח דקאמר לכן נראה לע"ד שצריך להגיה שכ"ז שלא חייבוהו ב"ד כשנשבע לא על דעת ב"ד הוא נשבע ולהכי חוזר ונשבע פעם אחרת והא ודאי כדברי ר"ח וצ"ל לפ"ד ז"ל דהא דקאמר בירושלמי דפ' נערה עברה ונשבעה נשבעה ר"ל וצריכה עוד לישבע כתקנה כדברי ר"ח כי היכי דלא להוו מילי דירושלמי סתראי נינהו ועיין לה' שדה יהושע ז"ל שם בפרק נערה וראיתי להריטב"א ז"ל שם בחידושיו שכתב ומודה רב בקופצת וכו' ומדאמרינן אם נהניתי מכתובתי כלום משמע דלשון זה נשבעה וסגי בהכי ואומר רבי נר"ו דמהא שמעינן דמי שגזל את חבירו וחייב לו ממון והלה משביעו אם נפרע או לא אינו יכול לישבע שלא נפרע דאותו ממון שגזל אינו עולה לו לפירעון עכ"ל אחד הרואה לבבו יבין דהלשון מגומגם ותמצית דבריו דמי שגזל את חבירו והנגזל חייב ממון לגוזל וכשתבעו הגזלן בחובו טען שפרעו ור"ל כנגד מה שגזלו יכול לישבע שנפרע דאותו ממון שגזל עולה לפירעון וקא יליף למילתיה מהך דקפצה ונשבעה דבהך לישנא סגי ליה ה"נ יכול לישבע שנפרע אע"פי שכונתו על מה שגזל לו ולשון של הרב צריך תיקון: