אור ברסלב
ספר משכנות הרועים שי"ן › אות כג

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

שי"ן · אות כג

אות כב

שומא קי"ל ב"ד ששמו קרקע לב"ח ואח"ך השיגה יד הלוה מוציאה מידו משום דכתיב ועשית הישר והטוב כמ"ש בטוש"ע סי' ק"ג ע"ש:

ואתה דע לך דהב"הת ז"ל שע"ד ח"ב סי' ג' כתב דיש מן המורים שהורו דאי אית ללוה ארעא וזוזי או מטלטלי שהרשות ביד המלוה לומר בקרקע ומטלטלי אני חפץ וממנו אגבה את חובי בע"כ של לוה וזה טעות שהרי אין דינו אלא על המעות וכו' וכדאיתא בפרק הכותב וכו' ובפ' כ"ש וכו' עכ"ל וכאשר ירדוף הקורא תמ'ה תמ'ה יקרא על המורים גם על ה' בע"הת כי לא עורר חניתו ע"ד המורים הללו דהשתא כי אגבו ליה ב"ד למלוה קרקע של לוה דין הוא הד"ר לבעליו כ"ש השתא דבעי לוה לסלוקיה למלוה בזוזי אמרינן ליה ללוה זיל הב ליה ארעא. וכבר נשאל ע"ז הרב שער אפרים ז"ל סי' קכ"ז ומה שתירץ הוא ז"ל דהיינו טעמא דשומא הדרא משום ועשית הישר והטוב וכדינא דבר מצרא ובדינא דבר מצרא קי"ל אי אית ליה פסידא ליכא משום הישר והטוב והכא כיון דניחא ליה בארעא אי מסלק ליה בזוזי מטי ליה פסידא ולא קרינן הישר והטוב ע"כ ואיני מבין דבריו דמה ענין הטוב והישר לגבי גביית החוב דהישר והטוב היא בחזרת הקרקע לבעלים דבגביית ב"ח כיון דדינא הוא דמסלק ליה בזוזי אלא דלכי לית ליה זוזי מגבו ליה ב"ד ממקרקעי ולכי מייתי זוזי אהדר לדיניה משום עושית הישר והטוב אבל בעיקר גביית החוב מאן דכר שמיה דהישר והטוב גם מ"ש עוד הרב ז"ל עוד י"ל כפשוטו למ"ש בסי' ק"א הוי דומייא דאגבייה מדעתיה כי ביש לו מעות אז אין הב"ד צריך לשום לו הקרקע רק שיתן לו קרקע ולא מעות משא"כ גבי שומא הדרא עכ"ל ולא הבינותי גם את זה דעיקר קושיית השואל עמ"ש המורים שגובה חובו מן הקרקע בע"כ של לוה אהא ק"ל שפיר דהיכי כייפינן ליה ללוה להגבותו מן הקרקע הכא דאית ליה זוזי וקא צווח להגבותו מהם דודאי דבע"כ דכתבו המורים היינו ע"י ב"ד דאינהו כייפי ללוה להגבותו הקרקע והדרא קושיא לדוכתה:

גם אשו"ר להרב חוות יאיר בסי' כ"ט נשאל על קושייא זו ובסי' ל' השיב מה שהשיב והעיד על עצמו והאמת אתו כאשר העין רואה גם הרב מוהר"י אשכנזי ז"ל בתומים נלאה להשיב ולא עלתה בידו:

ולענין יוקרא וזולא אם הוזל הקרקע או הוקר כי מהדר ליה ארעא ב"ח ללוה ביוקרא דהשתא או בזולא דמעיקרא אפליגו בה רבוותא ואנן בדידן בתריה דמרן ז"ל גרירנא דפסק כמ"ד מקשינן יציאה לביאה ועיין לה' כנ"הג ז"ל שם אות כ"א וה' בית דוד ז"ל סי' כ"ט מהספר ולקמן יתבאר עוד בס"ד:

ובענין שינוי המטבעות מזמן המכירה לזמן החזרה עיין בטוש"ע סימן ע"ד ובה' מוהר"א ששון ז"ל סי' קנ"ג ולה' מוהר"י עייאש במנהגים סי' ועמ"ש במע' אות ה' לעיל בדיני ההטבה שעמדתי בזה וכתבתי דין ההטבה שוה לשומא הדרא לכמה מילי מפי סופרים ומפי ספרים ספרן של צדיקים נו"ן זיע"א ואתה ידעת דהא דקי"ל דשומא הדרא ל"ש לדידיה ל"ש ליורשיו כמ"ש בטוש"ע שם ופשיטא דאע"פי שאביהם לא השיגה ידו בחייו והיורש עשה והצליח והעשיר אמרינן דשומא הדרא ולפ"ז יראה דאפילו בחיי אביהם הבן מוציאם מיד הב"ח ותלמודא ופוסקים דנקטו יורש לרבותא דאע"ג דפקע זכות האב אפי"ה יורשיו זוכים וכ"ש אם האב עודנו חי דודאי איכא טוב וישר טפי אף הוא ראה ושמח בלבו כי תשוב נחלתו לשארו ועיינוהי מטייפי ויורש אצטריכא ליה כדכ'. שו"ר להב"ח בתשו' סי' י"ג דף ט' ע"ד שפקפק בזה והנלע"ד כתבתי:

ולענין אם המלוה בנה וסתר בקרקע ששמו לו הב"ד לפי רצונו ולא השביח הקרקע באותו הבנין אם חייב הלוה לכשיחזירנה לשלם לו דמי הוצאתו או לא הנה הבע"הת ז"ל שער ג' ח"ה סי' ז' סתם דבריו דחייב לשלם ומסייע למלתיה דמספר שומתו נלמוד דכתב בה ולהוי ליה רשותא למבנייה ולמסתריה וכו' ואח"כ כתב ויש חולק על סברא זו וכו' עכ"ל פשוטן של דברים מוכיחים שדעתו נוטה למה שסתם ומסתבר ליה טעמי' והחולק יחיד הוא בדבר והטור שם סי' ע"ד סי"ג העתיק ויש חולקים ואומ' וכו' וכתב הרב"י ז"ל ולענין הלכה כיון דספקא הוא דיינינן ביה קולא לנתבע עכ"ל ופשוטן של דברים מוכיחין דהמלוה הוא התובע דמי יציאותיו והלוה הוא הנתבע דרבנן ז"ל לאו בעיקר הקרקע פליגי כי היכי דנימא דאתאן לפלוגתא דרבוותא אי מארה קמא מקרי מוחזק או מארה דהשתא כמו שהארכתי בזה במע' אות ת' בדיני תנאי בס"ד אלא כי פליגי בחוב דהוצאה בהא ודאי הדרינן לכללין דבכל ספקא דתובע ונתבע דייני' קולא לנתבע וכ"הג אמרינן בפרק המקבל דף ק"י גבי יתומים אומרים אנו השבחנום וב"ח אומר אביהם השביח דעל היתומים להביא ראיה וטעמא טעים משום דארעא ברשותא דב"ח קיימא והיתו' באים להוציא השבח מהב"ח אמטו להכי אמרינן דעליהם להביא ראיה ע"ש בפירש"י ז"ל ומרן ז"ל בש"ע שם ביאר שיחותיו וכתב בסעיף ט' ואינו נוטל הוצאתו הולך ואור למ"ש בב"י והסמ"ע סקט"ו נחלק על פסק מרן ז"ל וס"ל דהמלוה דהשתא קיימא ארעא ברשותיה הוא ניהו דהוי מוחזק ואמרינן ליה זיל אייתי ראייה דלית הלכתא כהרב בע"הת ז"ל ע"ע ולע"ד נראה דהעיקר כסברת מרן וטעמו ונמוקו עמו מהך דיתומים אומרים דפסקו מרן ז"ל בש"ע סי' קט"ו ע"ש וחזיתיה להכנ"הג אות ח"י שנמשך אחר דעת הסמ"ע ז"ל ודהכי שמיע ליה מתשו' הרשב"א ז"ל שהביא מרן בב"י סי' כ"ט ע"ע ולע"ד אחה"ר לא שמה מתייא דהתם התנאי דקטעין דהיתה המכירה על תנאי מעקירא למכירה אהא קאמ' הרשב"א ז"ל שפיר כיון דתרויהו מודים דכדין ירד חשבינן ליה במוחזק אבל הכא לתרוייהו הדרא ארעא למארה קמא ובהוצאות הוא דפליגי בזה ודאי אמרי' להמלוה זיל אייתי ראיה דהלכתא כבע"הת ז"ל ומה גם כי בעיקר תשו' הרשב"א ז"ל הלזו כמה דיות נשתפכו בה וכבר רשום אצלי קצת ה' יגמור בעדי ואעמוד על תלה איה"ב וע"ע להרב כנ"הג סי' ק"ב אות ב' וי"ב ואין כמ"ל:

חזי הוית להט"ז ז"ל שם שגם הוא ז"ל בהסכמ"ה עלה כדעת מרן ותנא דמסייע ליה האי דספק אם האילן קדם או העיר קדמה דקוצץ ואינו נוטל דמים והיה טעמו כיון דהאילן למיקץ קאים אמרי'. ליה זיל אייתי ראייה דאת קדמת ושקול ע"ש ומינה גם לדיניה דרבי יוחנן קאמר על היתו' להביא ראייה שאביהם השביח ע"ש ומה שהשיב הכנ"הג להליץ בעד ה' סמ"ע ז"ל אח"ה רבה אין בו כדי שביעה דמאי דקוצץ ברישא משום דקדירה דשותפי לקו"ח ומה שהאריך עוד ז"ל דהתם באפותיקי לא נפק"ל מידי דהכא. ודאי שומא הדרא ממ"נ דתקנת חכמים היא ואסמכוה אקרא ועדיף מב"ח אפי' באפותיקי:

איברא דבעיקר דברי מרן בב"י ובש"ע ה הללו דפשיטא ליה דהלוה הבא מכח הטוב והישר עדיף מהלוקח שירד לה והחזיק בה כדין איכא למידק דבכ"הג אשכחנא בין הרמב"ם והרא"ש ז"ל להרמ"ה ז"ל גבי המצרן והלוקח דהא דקי"ל לכרגא ולמזוני ולקבורה לית בהו משום דינא דב"מ ואם טען הלוקח שמכר משום חד מהנך דעת הרמב"ם והרא"ש ז"ל דעל המצרן להביא ראיה אבל לדעת הרמ"ה ז"ל על הלוקח להביא ראיה כמ"ש הטור סי' קע"א סס"ו ומרן שם בש"ע סמ"ד פסק כדברי הרמב"ם והרא"ש ז"ל ועמ"ש הטור שם וא"א כתב כדברי הרמב"ם ז"ל כתב מרן בב"י וז"ל בהמקבל גבי זבן בק' ושוה ק"ק ולוקח טוען דלדידיה אוזיל דארעא בחזקת לוקח ומספקא לא מפקינן ממונא והטור שם סי"ג סתם כדברי אביו הרא"ש ז"ל ולכאורה קשה והא איכא הרמ"ה ז"ל דפליג והו"ל דברי הטור כסתם ואח"ך מחלוקת דאין הלכה כסתם ומדברי מרן בב"י סעיף ס"ו נראה דהטור לא שמיע ליה מדברי אביו ז"ל דפליג הא דהרמ"ה ז"ל וס"ל כדעת הרמב"ם אלא מ"ש הרא"ש ז"ל גבי זבן במאה ושוי מאתיים א"כ מ"ט לא הביא דעת הרמ"ה דפליג בהך כללא אלא דהמצרן הוא המוחזק ומרן בש"ע שם ס"ז פסק כדברי הרא"ש ז"ל ע"ש והרא"ש ז"ל גופיה ק"ל מהך דיתומים אומרים אנו השבחנום וניחא ליה דשאני התם כיון דאפותיקי בידו הו"ל יתומים כיורדים לשדה חבירו שלא ברשות ע"ש ודבר זה מסייע להמגיה בט"ז ע"ש שכתבתי וראיתי לה' הפרישה ז"ל שם דניחא ליה דהרמ"ה גופיה מודה בהך וכ"כ הסמ"ע אמנם בדעת הרב"ח סי"ג בדעת הטור ז"ל דהרמ"ה פליג נמי בהא ע"ע הא מיהא דברי מרן בש"ע דפסק בתרוייהו כהרמב"ם והרא"ש ז"ל דהלוקח הוא המוחזק דהמצרן לא אתי עליה אלא משום ועשית הישר והטוב כמ"ש ה"המ והטור א"כ איך תבר לגזיזיה גבי שומא הדרא דאיהו נמי לא אתי עליה דב"ח אלא משום ועשית הישר והטוב דהמלוה מוחזק בודאי והנלע"ד דלא ראי זה כראי זה וכדכתי' מעיקרא בראש אמו"ר דשאני גבי מצרן כיון דקטעין שזבנא להנך שאר מילי דלית בהו דינא דבר מצרא א"כ אין כאן חלות לדינא דבר מצרא כלל אמטו להכי אמרינן בכ"הג הלוקח מוחזק מהמצרן וכן גבי זבן בק' ושוה מאתיים וקטעין לוקח דלדידיה אוזיל דאין בן המצר זוכה אלא עד דיהיב ללוקח כל דמי ארעא ואי לא יהיב ליה ק' אכתי לא זכי בה משום דינא דב"מ דחשבינן ליה כאלו קנאה במאתיים דאי לא יהיב ליה אלא ק' מי איכא מ"ד דהוי מצרן לאפוקי ארעא מידא דלוקח אבל גבי שומא הדרא דקא יהיב ליה מאי דמסיק ביה ומשום הישר והטוב קרו ליה מהדרנא ולא פש ליה למלוה לגבי לוה אלא דמי הוצאה דקתבע מניה משו"ה סבר לה מר מרן ז"ל דהויא כשאר תביעות ממון דעלמא באומר לחבירו מנה לי בידך והלה אומר אינו כן דעל התובע להביא ראיה לאפוקי ממונא מניה:

שו"ר להרב מוהריב"ל ז"ל ס"ב סי' מ"א דף כ"א ע"א שכתב משם שיטה א' דהרמ"ה ז"ל מודה לסברת הרא"ש ז"ל בהך דזבן בק' ושוה ק"ק וטען לוקח דלדידיה אוזיל דהלוקח הוא המוחזק ותנא דמסייע להרב פרישה והסמ"ע ויש ליחס סברא זו להטור כמדובר. ותבט עיני לה' מוהרי"א ז"ל בתומים סק"י שנתעורר בדברי מרן מהך דסי' קע"א ומה שתי' הוא ז"ל קרוב הוא למאי דכתי' בעניו' ואם הלשון יש בו מהגמגום לענ"ד הקצרה וצופה הייתי להרב נאמן שמואל סי' קי"ב דף קס"ח ע"ד דאייתי פלוגתא דמרן והסמ"ע ודברי הכנ"הג ז"ל הניתנים למעלה ושוה למרן יחידאה והביא הרשב"א ז"ל שהביא הכנ"הג ע"ע וכבר כתבתי בעניו' דאין ראיה מתשו' הרשב"א ז"ל וכ"ש דהרמ"ה ז"ל ס"ל דבבא מכח החזרה שחוזרת לו הקרקע הוא הקרוי מוחזק גם הט"ז תני תנא כוותיה דמרן ז"ל ואשר הביא אלוה בידו מהך דס' אילן קדם כמו שנאמר וכן בקדש חזיתי להרב כרם שלמה בחא"הע סי' מ"ג שתפס במושלם כס' הסמ"ע והכנ"הג וציין תשו' ה' מוהרש"ך ז"ל ח"ב סי' פ"א ואיננו פה עמדי עמי במחיצתי:

ולענין אם בא הלוה או יורשיו להוציא הקרקע מיד המלוה ולא מצאה ידו אלא שמכרה לאחר והוברר הדבר למלוה אם שומעין לו או לא דע דהטור סי' קע"ה סל"ה כתב משם הרמ"ה ז"ל דהמצרן לא מצי לאחותי לאניש אחרינא בדוכתיה וכו' וכ' הרב הפרישה והיה נראה לי לפרש דר"ל שיזכה בו לעצמו הך איניש אחרינא ודחק פי' זה והסכים מה שפי' בפרישה וכן בסמ"ע בסקל"ה ועיין להב"ח ולה' ט"ז ולהרב כנ"הג בהג"הט אות ל"א ופירוש הרב הדרישה היא העולה על דעת השואל להרב מהר"ם שלטון ז"ל בס' בני משה סי' ס"א ונשנית בסי' מ"ו וה' ז"ל חלק עליו וזכה ללוה ולשם הביא ג"כ לענין מי הוא הנק' מוחזק מארה קמא או מארה דהשתא והביא דעת הרב מוהרח"א ז"ל דס"ל כיון דחלוקי אי הדרא או לא הדרא א"כ ארעא היכא דקיימא תיקום והרב ז"ל חלוק עליו וכבר כתבתי מאי דנלע"ד בזה: ולענין אי איבעי ליה למלוה למכתב שטרא דזביני ללוה או דתסגי ליה למקרע שטרא קמייתא דאחלטתא וממילא הדרא ארעא למארה קמא עיין בזה להש"ך שם סק"ג סקי"א ולהרב יכין ובעז ז"ל ח"א סי' ס"ב ולה' בני משה ז"ל שם ולשם ולה' נאמן שמואל ז"ל סי' קי"ב דקצ"ט ע"ב ועיין מה שהארכתי בעניו' לעיל במע' אות ה' מדיני ההטבה בס"ד כי הוא דבר הלמד מעניינו:

ודע אם ההלואה היא לצורך קבורה והגבו לו למלוה קרקע בחובו מה שגבה גבה ושומא לא הדרא הרשב"ש ז"ל בתשו' סי' קצ"ו ועיין לה' מש"ל ז"ל פכ"ב מה' מלוה על דברי הרב מוהרש"ל ז"ל ואין הבריאו' מסכים עמי עד מן השמים ירחמו שלחו מתם תעלה וארוכה ארוכ"ת תמיד על התורה ועל העבודה עבודת הקדש על אדמת הקודש אכי"ר:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה