ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות כב
שוה כסף הא דאמרינן בכ"ד בגמ' שוה כסף ככסף מצאתי כ' אצלי בזכרונותי משם הרדב"ז ז"ל בח"ג סי' חת"ן דה"ד בנזקין וגזלנות אבל בשכירות בתים וכלים כסף דוקא ולא שו"כ ע"כ וכעת איננו פה עמדי רק כרג"ע נראה לי לעמוד על מבחן דבריו ז"ל הנראים לכאורה סתראי נינהו דמעיקרא מידק דייק דה"ד בנזקין וגזל דוק מינה הא בשאר מילי כסף דוקא ולא שוה כסף והדר קאמר אבל שכירות בתים וכלים כסף דוקא ולא שוה כסף דתידוק מינה הא שאר מילי כסף לאו דוקא וקשיא דיוקא אדיוקא ותו דהא איכא עבד עברי היוצא בגירעון כסף ואיתא בפ"ק דקידושין דשוה כסף ככסף וכבר האריכו התוספות התם בר"פ בד"ה פרוטה וכו' ובפ"ק דקמא דף ט' ע"א בד"ה ור"ה: וחדשות אני מגיד שאפילו במקח וממכר אשכחן להריטב"א ז"ל דס"ל דבמוכר סחורה לחבירו שחייב ליתן לו מעות דוקא ולא מצי לסלוקיה בשו"ך דהו"ל כמו שהתנה עמו בכך ופסקו מרן ז"ל בש"ע סי' ק"א ס"ג ואע"פי שמרן ז"ל נקט לה בשם יש מי שאומר לאו למימרא משום דאיכא דפליג עליה אלא דהכי אורחיה דמרן ז"ל כשהיא סברא מחודשת לאחד מהגדולים ולא נמצאת לזולתו וכמ"ש הסמ"ע בכמה דוכתי וכבר הארכתי לעיל במע' אות ג' מדיני גבית חוב סי' בס"ד:
ומעתה חזות קשה הוגד לי במה שראיתי במישרים נתיב ו' ח"א דף כ"ב רע"ג שכתב מי שנשבע לחבירו ביום ידוע לחדש וחל אותו יום בשבת פורעו קודם השבת או יתן לו משכון של כסף כי שו"כ ככסף ולא יעבור על שבועתו ואף אם נשבע לפורעו במעות ולא במשכון ירושלמי בשבועות עכ"ל ואני עני בקשתיהו ולא מצאתיהו כי לא יכולתי להולמו מכמה אנפי חדא במאי דפסיק ותני יתן לו משכון של כסף כי שו"כ ככסף דמשמע דלא קאמרי' שו"כ ככסף אלא בנותן לו כסף והא ליתא דבכל דוכתא דאמרינן שו"ך ככסף כל הנעשה דמים מידי דמקרי נכסי ואפי' סובין דוק ותשכח ואי משום חומר השבועה שנשבע לפרוע לו מעות משו"ה בעינן משכון של כסף א"כ לא הוה ליה למתלי טעמא כי שו"ך ככסף אלא דהול"ל דהיינו נמי כסף מקרי ואע"ג דלאו מעות נינהו ועוד מאן לימא לן דע"י משכון של כסף נפיק מדי שבועתו שנשבע לפורעו במעות ולא במשכון ועוד בה דנראה דפליג אדרביה הרא"ש ז"ל שבכלל ח' סי' י"ו נשאל על רזא דנא והשיב דיתן לו משכון דשוה כסף ככסף אלמא לא בעי משכון של כסף ועוד שכתב הרב שם ואח"כ כתב הרא"ש ז"ל שוב אמרו לי שנשבע לתת מעות ולא משכון ואמרתי שאעפ"כ לא נפטר מן השבועה וא"א דמשכון של כסף מפיק ליה מדי שבועה למה יחליט הרא"ש ז"ל הדבר דלא נפטר מן השבועה דלימא ליה הבא כסף למשכון ותו דנראה דפליג אסברת הריטב"א ז"ל הלזו דס"ל דאפילו בתנאי גרידא לא מצי לסלוקיה אלא במעות והרב ז"ל קסבר דאפילו בשבועה מצי למפטר נפשיה במשכון של כסף ומי עדיף תנאה משבועה ועוד דר' ז"ל הצריך לשום שומת משכון והר"ן ז"ל לא הזכיר על דל שפתיו ענין השומא כלל והטור ז"ל בסי' ע"ג סי"א הביא תשובת אביו הרא"ש המעוז ז"ל ומרן ז"ל בב"י שם הביא עוד תשו' להרמב"ן ז"ל בכיוצא בזה דשקלו וטרו בהיתר השומא בשבת וכתב ע"ז מרן אבל במישרים כתב שאפילו נשבע לפרוע לו מעות יתן לו משכון של כסף ולא יעבור על שבועתו דשוה כסף ככסף עכ"ל ובמאי דכתיבנא בעניו' נתבאר דפלגן בהדייהו בכמה אנפי:
ותבט עיני להרב לחם רב שיצא לישע המישרים דלא פליג אהרא"ש ז"ל ומ"ש ואף אם נשבע לפורעו במעות וכו' קאי אדלעיל שכ' שצריך. לפורעו קודם השבת אהא שאף אם. נשבע לפורעו במעות שצריך ליתן מעות קודם השבת ולא במשכון ע"ש ואכתי לא אפרוק דבכמה מילי פלגן בהדייהו ועוד שלשון ואף שכתב המישרים אינו מתוקן כלל ובנקל יש להגיה במישרים אבל אם נשבע לפורעו במעות אינו נפטר משבועה אלא בנתינת המעות ולא במשכון ובשיטת רבו אמרה ומ"מ שאר דקדוקים דדייקינן בעניותין אכתי בדוכתייהו קיימי ואכתי לא אתבריר מה שכ' במישרים ונותן לו משכון וכו' תנא אהיכא קאי דא"ל דקודם שבת פורעו ואם אין לו מעות יתן לו משכון אבל אם לא פרעו ולא נתן משכון קודם הזמן עד בא יום השבת לא פורש בדבריו מאי תקנתיה אי מצי ליתן לו משכון ולשומו אותו דחפצי שמים מקרי וכדרביה. והרמב"ם ז"ל או לא או"ד לצדדין קאמר או יתן משכון ר"ל שאם לא פרעו קודם שבת אז יתן משכון אלא דלפי"ז יש לדון בדבריו דבחול לא תסגי ליה בנתי' משכון אלא מעות בעין מיהב ליה והדבר קשה כיון דס"ל דשו"ך ככסף אם כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת ועוד ק' דכי אמרי' נמי דשו"ך ככסף היינו להחליט ליה השו"ך וחשיב שפיר פירעון אבל כי יהיב ליה שו"כ בתורת משכון מאין הרגלים לומר דחשיב פירעון ובנתיב טו"ב סוף ח"כ כתוב למ"ר ז"ל הנותן לחבירו מנה והניח לו משכון עליו י"א קנה אע"פי שלא נקנה כמכר וי"א לא קנה כמו במכר שלא קנה וזה עיקר זולתי אם הקנה לו משכון בגופו בדמי המתנה עכ"ל הא למדת דעת עליון דמשכון לא מקרי פרעון ואין לו גוון הקנין אלא היכא דמקני ליה בגופיה של משכון א"כ כ"ש גבי שבו' דהיכי מפטר עד שיתן משכון ומה גם דלא ביאר ענין השומא וכבר הארכתי בזה וכתבתי דעות בדיני השבועה וראיתי למוהרשד"ם ז"ל סי' תכ"ח שכ' בתוך דבריו דכ"ש אם נשבע ליתן לו חפץ ונתן לו מעות שווי דמי החפץ ע"ש והא דפליגי ר"א ורבנן במס' גיטין דף ע"ח באומר לאשה ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי אצטליתי דלר' אליעזר אצטליתו דוקא ולא דמיה שאני התם דלצעורה קא מכוין וכדאמרי' גבי על מנת שתשמשי את אבא ותניק את בני וזה פשוט וז"ל המישרים נתיב ה' סוף ח"א המקנה לחבירו שדה ע"מ שיתן לו חפץ פ' יכול ליתן דמי החפץ כך מוכח בגמרא דגיטין כי דוקא בגט צריך ליתן החפץ עכ"ל והיינו טעמא כדכתי' ופסקו מור"ם ז"ל לדין זה סי' רמ"א ס"ו ע"ש:
ואתה תחזה מחלוקת שהיא לש"ש בין שני שרי צבאות ישראל הרב הגדול מוהר"י בי רב וה' הגדול מהר"ל ב"ח ז"ל בתשו' מהרלב"ח סי' קל"ז לארכה ולרחבה וע"ע להמש"ל ז"ל פ"ג מה' מכירה דין ה' ואין להאריך: