ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות כ
שבח קי"ל דב"ח סבא לטרוף מהיתומים שבח נכסים והיתומים אומ' שלאחר מיתת אביהם השביחו עליהם להביא ראיה כמ"ש בטור ש"ע סי' קט"ו ס"ה ע"ש והיינו כר"י כדאיתא בהמקבל דף ק"י וכדיהיב טעמא התם ארעא כמה דגביא לב"ח דמיא וייתו יתמי הראיה ולישקלו ולפי"ז ר"י סבר דשטר העומד לגבות כגבוי דמי והיינו כב"ש ואתמהא דשבק ב"ה ועבד כב"ש ובהשולח דף ל"ו קאמר אע"ג דמתני' מסייעא ליה לר"י לא עבד מעשה משום דילמא מתני' ב"ש היא ותי' התוס' בסוטה דכ"ה ע"ב בד"ה ב"ה סבר דשאני כתו' הסוטה דהחוב אינו מבורר דשמא זנתה באמת ואין לה כתובה בההיא דוקא הוא דקאמרי מרי ב"ה לאו כגבוי דמי אבל שאר ב"ח שהוא חוב מוחזק וברור בודאי מודו ב"ה לב"ש דכגבוי דמי ע"ש ובהשולח דקתני ואם יש בו אחריות נכסים אינו משמט וקאמר ר"י דב"ש היא ומשו"ה לא מסתייעא מינה ולפ"ד ז"ל אפילו ב"ה מודו בה ונראה דודאי דעתיה דר"י דאינו משמט וכגבוי דמי ואליבא דכ"ע כדברי התוס' והיינו דקאמר דעל היתומים להביא ראייה דכגבוי דמי אלא דלענין מעשה קשה בעיניו להוציא מהלוה דדילמא הך מתני' ב"ש דוקא וב"ה אפילו בחוב מבורר פליג ומאי אולמיה מימרא דהמקבל מהך דהשולח ואפ"ה קאמר מפני שאנו מדמין נעשה מעשה אלא דאכתי לא אפרוק מחולשא דסוף סוף הא קא חזינן דכל הפוס' פסקו להא דר"י בשבת וגבי שמיטה פסקו כרב ושמואל דמשמט ועיין בש"ע סי' צ"ז ס"ב ומה שהארכתי לעיל במערכת אות א' מדיני אחריות בס"ד: