ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
שי"ן · אות יח
שבועה מי שנשבע לקיים את המקח בדבר שלא בא לעולם חייב לקיים את המקח מחמת השבועה מור"ם ז"ל סי' ר"א ס"ד וכן המוכר שטר שלא ע"י כתיבה ומסירה אלא ע"י שבועה כמ"ש ה' כנ"הג ז"ל בריס"י ס"ו בשם הרב משפט צדק ז"ל אלא הא מיהא דאי איתשיל אשבועתיה אע"ג דלא אריך למעבד הכי לכתחלה בדיעבד מיהא מותר וכן אם מת אין היורשים חייבים לקיים המקח מחמת שבועת מורישן והסמ"ע בסי' ר"ז סקכ"ב כתב עוד דלא נחתינן אנכסיה ועיין מה שהארכתי בפרט זה בספרי זוטא חיים וחסד במערתא דדייני דרוש והנה בסי' רכ"ז סכ"א נתבאר דאי אמ"ל מוכר ללוקח ע"מ שאין לך עלי אונאה כל כמה דלא פירש כמה ודלא ידע כמה מחיל תנאו בטל ויש עליו אונאה ע"ש ואם נשבע הלוקח ע"ז צריך לקיים שבועתו ותו לא מצי למתבע האונאה כמ"ש הרב מח"א ז"ל הלכות אונאה סי' י"ד ע"ש. גם במאי דקי"ל בקטן פחות מבן עשרים שמכר בנכסי מורישיו דממכרו בטל והדרא ארעא והדרא פירי וכמ"ש בטוש"ע סי' רל"ה ס"ה ע"ש ובנשבע הקטן פחות מבן עשרים לקיים המקח אינו יכול לחזור בו כמ"ש הכנ"הג בהג"הט אות ל"א ע"ש ונלע"ד דאי אתשיל אשבועתיה לא אהנו מעשיו לבטל המקח ולהוציאו מיד הלוקח או לחזור ולתבוע האונאה דלאו כל כמנייהו לאתשוליה אשבועתיה ולהוציא מיד הקונים אבל באסמכתא ובדבר שלב"ל שבאים הלקוחות להוציא מידו המקח קיים עבור שבועתו בכח ב"ד יפה ודאי מצי למפטר נפשיה משאלה וה"ה נמי בחלוקה דנחתינן לנכסיה דלא שייכא הכא כלל שו"ר להכנ"הג שם דפשיטא ליה ז"ל דאי איתשיל אשבועתיה מצי למהדר ביה ע"ש ומזה הטיל חלשי"ם על הקדשים מה שהנהיג הרב מוהרח"ש ז"ל לקיים המקח ולהשביע המוכר כתב ע"ז הכנ"הג דתיקון זה הוא חלוש ולענין אם מת פחות מכן ך' והמכר היה ע"י שבועה ולא איתשל אשבוע' אי מצו היורשים למימר אנן לא אשתבענא מסתפק הרב בזה והרואה יראה דבמוכר פחות מבן עשרים ומת בתוך עשרים פשיטא ליה להרב ז"ל דמצו היורשים למחות וכן ביאר עוד שם באות מ"ג ומ"ד ועיין במש"ל במערכת אות ב':
ליטא שבועה י קי"ל אם נשבע שלא למכור מה שיש לו ומחוייב לאחרים ואין לו במה לפרוע אלא עד שימכור חפציו רואין אם שבועת החוב קדמה לא חלה השבועה הב' ואם שבועת המכר קדמה לחוב השבועה השנית שבועת שוא כמ"ש בטוש"ע סי' ע"ג ע"א בשם תשו' הרא"ש ז"ל כלל ח' סי' ב' ואתה דע לך דתשובת הרא"ש ז"ל הלזו קמו השרים שרי קדש ה' הפרישה ז"ל ובדרישה וה' ראש יוסף ז"ל סקי"ד והב"ח ז"ל והט"ז ז"ל והרב ש"ך והרב זרע אברהם סי' ובתשו' ה' משאת משה חא"ה דף קע"א סע"א ובח"מ סי' ב' וג' דשקיל וטרי עם הרב זרע אברהם וה' קול יעקב בלקוטיו דף כ"ח ע"ב והרב מהר"ח יעקב בס' סמא דחיי בי"ד סי' ח' ומקרוב נדפסו תשו' הרב משפט צדק ח"ג ובסי' י' דף ל' ע"ד משם באר"ה לבד זה ראיתי בהסמ"ע סקי"ג שכתב ואין להקשות יקיים שבועתו שלא ימכור אלא יתן לו כל אשר לו בחובו עכ"ל והיינו כדברי הר"ן ז"ל בפרק לולב הגזול אשר הובא בספר ד"מ י"ד סי' זק"ן דאף במצוה שיעבור ולא יהרג מ"מ יתן לו כל אשר לו קודם שיעבור על ל"ת והעלהו במפה שם ומריהוט קושי' הסמ"ע ז"ל משמע דיתן לו מתנה את כל אשר לו כדי שלא יעבור על השבועה ודינא קא משתעי כדכתב הר"ן ז"ל א"כ מאי קמהדר זה ג"כ נקרא מכירה כשישומם ויתנם לו דמה לי מכירה לאחרים או לא עכ"ל דמאי שייטא שום המכירה הכא כיון שהוא חייב ליתן כל אשר לו שלא לעבור על השבועה:
איברא דיש מקום חיקור דין נהי דגבי לוה גודא רבא שדי עלויה למיהב לכולהו נכסיה ולא לעבור אשבועתיה מיהו המלוה מהיכא תיתי דשקל מניה טפי ממאי דמסיק ביה אם אמרו גבי אנס גוי דבעי להעבירו על ל"ת אמטו להכי אמור רבנן דאי מצי לסלוקי לאנס בכל נכסי דאית ליה יתן ויחזור ויתן ולא יעבור על ל"ת אבל מלוה ישראל לא לשקול מניה אלא כפום מאי דמסיק ביה אלא עכ"ל דהכי קאמרי' ליה ליתן את כל אשר לו שלא יעבור על שבועה וממילא המלוה ישום מנכסיו כפום מאי דמסיק ביה ושקיל והשאר שכן ראוי להיות חוזר לבעלים והשתא משני שפיר הרב ז"ל דהיינו שומא ומכי' ר"ל מה שישום המלוה וקונה לעצמו ומ"ל מכירה לאחריני ומ"ל לו וז"ל הפרישה כלומר שבכלל זה שלא ליתן לו את הקרקע או מטלט' בחובו דנתינתם לב"ח בשומא היינו מכירה עכ"ל ויש להעמיס הדברים לפום מאי דכתי' בעניו':