אור ברסלב
ספר משכנות הרועים רי"ש › אות ב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

רי"ש · אות ב

אות א

רבית במכירת סחורה בתוספת מעות בעין. נשאלתי במי שהלוה לחבירו מאה מחבוביס ועוד נתן לו קרמו שהוא שוה ק"ך רייאל לקנטאר בערך מאה ושבעים וזקפם עליו במלוה בעד זמן שנתים ימים מעתה לשאול הגיעו אם יש בו איסור רבית או לאו ואת"ל דאיכא איסור רבית מקרי אבק רבית או רבית קצוצה ואפי' תימא דלא מקרי ר"ק אם נשאר קצת מן החוב גובה ממנו או לא על הכל יבא דברו ושכמ"ה:

זאת אשיב עיקרא דהאי מלתא הלא היא בפ' הרבית דף ס"ה אמר ר"ן טרשא שרי איתיביה רמי בר חמא ואם לגורן בי"ב מנה אסור אמ"ל התם קץ ליה הכא לא קץ ליה אמר ר"פ טרשא דידי שרי מ"ט וכו' אמר ר"ח טרשא דידי ודאי שרי מ"ט ניחא להו דליקו וכו' והלכתא כר"ח וכו' ע"ש והנה קודם בואי לענין פסקא דדינ' אציגה נא עמך מה שנתעוררתי בשיחת הפוסקים בחפשי אמתחותי' ואח"ך אבא לענין פיסקא דדינא הלא מראש ידעי רבנן להאי תרי פרו'שי דאתמרו במלתיה דרב נחמן:

הפירוש הא' הוא פי' ר"ח ז"ל הביאו הבע"הת ז"ל דף רמ"ו ע"ב שפי' טרשא הוא שנותן פירות בחשון בהמתנה לפרוע לו הדמים באייר בשער של אייר שהוא דרכו להתייקר בו הפירות וכו' ופי' טרשא דר"ן לא קייץ אלא שיאמר לו תן לי כמו ששוין הפירות בעת שתפרעני דמיהם ולא קצץ אלא בין שיהיו באותו זמן בזול או ביוקר וטרשא דרב פפא נמי הכי הוא שנותן לו בשער אייר בין שיהיו ביוקר או בזול ומשמע לפי פירושו דטרשא דר"ן ור"פ הכי הוה שהיה אומר אם מעכשו בשער של עכשו ואם באייר בשער של אייר וכו' ומשמע שאם אמר לו סתם תתן לי באייר כשער של אייר שרי דמצי אמר ליה חטי הוא דקדחי באכלבאי והכא זביני הוא ושרי ומצינו בגמרא דפסקו דאין הלכתא כר"פ מכ"ש דלית נמי כר"ן וזוהי שיטת הרי"ף ז"ל עש"ב עכ"ל. והרמב"ן ז"ל במלחמות בזאת השיטה וכך היא סברת הר"י אלברצלוני הובא בש"מ וכך היא שיטת ראב"ן ז"ל הביאו הגה"מר בשמעתין וכן דעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש ה"המ ז"ל בפ"ח מה' מלוה וכתב הרמב"ן בספר המלחמות דלדעת ר"ח אינו מותר אלא בדאמר סתם באייר כשער של אייר בלא אם מעכשו אבל אם אמר בדמים קצובים כגון בכ"וך אסור אף אם לא אמר אם מעכשו ואע"ג דמתני' קתני אם מעכשו קרקע שאני דאם לא אמר כן אין לו דמים ידועים ולא מחזי כאגר נטר לי עכת"ד ז"ל:

מעתה אתפלא במה שראיתי להרב גד"ת ז"ל דף רמ"ו ע"ב שנסתפק בדעת ר"ח וסברתו אם הוא מתיר כשיאמר בפי' כ"וך לזמן פ' בלא מעכשו מי נימא כיון שלא הקדים לפרש אם מעכשו בכך שהוא סיבת האיסור משו"ה אע"ג דמפרש סך המעות שיתן לזמן פ' אין בכך כלום דלאו בתר פי' המעות אזלינן אלא בתר הוכחה דבשביל המתנ' מרובה דהיינו כשהקדים לומר בכ"וך או"ד לר"ח בעינן תרתי לטיבותא להתר שלא יפרש שום סך ושלא יאמר מעכשו ומשו"ה לא הותר אלא באומר סתם תתן לי באייר כשער של אייר ועל זה כ' ומסתברא דלדידיה כל האיסור תלוי במה שהוכיח בתחלת דבריו שבשביל המתנה מרובה. על המכר הואיל ואמר אם מעכשו אבל כל דליכא הך דליכא הך הוכחה שרי עכ"ד:

א ובאמת נוראות נפליתי על הרב ז"ל איך יצא מפיו דבר זה מלבד מה שנעלם ממנו דברי הרמב"ן ז"ל גם א"א בדברי הרב בעל התרומות ז"ל לפרש הכי דהא כל ראייתו דמותר באמור אליו באייר בשער של אייר הוא משום דמצי אמ"ל חטי הוא דקדחו באכלבאי ואי פסיק דמייהו לא שייכא למימר שהרי יתכן שיהיו ביוקר ויתכן שיהיו בזול. ובר מן דין הרי הרב התרומות ז"ל הביא לקמן כת הפוסקים כרב נחמן ובשיטת רש"י ז"ל וז"ל כל דבר שלא נתפרסם השער ולא קייץ לזה כלומר שלא אמ"ל אם מעכשו אלא שאומר לו סתם לזמן פ' תתן כ"וך ה"ז טרשא המותרת לדברי הפוסקים כר"ן וכפירש"י ז"ל עכ"ל הנך רואה שלא התיר כך הרב התרומות ז"ל אלא לדעת הפוסקים כרב נחמן אבל לדעת ר"ח והרי"ף ז"ל שפוסקים דלא כר"ן אסירא וכ"כ בפירוש בסוף דבריו. נמצאת עדשא המותרת לכל הסברות הוא על העניין זה שאומר לו בלא מעכשו הרי פירות אלו מכורים לך בדמים שישוו באייר בין רב בין מעט משום דמצי אמ"ל חטי הוא דקדמו באכלבאי עכ"ל הרי לך בהדיא דלא התיר לכל הסברות אלא שהוא סתם בין רב למעט סוף דבר דברי הגד"ת צל"ע עין רואה מה שהכריחו להרב לומר כך משום דקשיתיה קו' חזקה דכפי דעת ר"ח דבטרשא דר"ן היה אומר מעכשו אלא שהיה אומר סתם וא"כ לדידיה דהוה איסור אף בכ"הג א"כ משנתינו דנקטא כשהזכיר סכום מעות בין בתחלה בין בסוף לאשמועי' רבותא דאף בסתם אסירא כיון דלדידיה לית הלכתא כר"ן וצדד לומר דליכא למימר דאגב רישא דמותר אפי' בקציצת מעות דכל דאיכא למטעי באיסורא ליכא למתני אגב ובמאי דאמרן א"ש דתני התם הכי משום חידושא דאם לא אמר מעכשו אפי' נשאר קצת מעות לבסוף שרי זהו תורף דבריו ז"ל:

וב וכשאני לעצמי נלע"ד דאפי' יהבי' ליה כל דיליה וסיפא אתא לחידושא אפי"ה הבו דלא להוסיף עלה ולא נאמר אלא בקרקע שאין לו דמים ואין אונאה בקרקעות וכמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות ואף הרב התרו' הביא כן לעיל מזה הדין משם הרי"ף ז"ל וא"כ מה ענין משנתינו עם מלתא דר"נ דתלמו' מקיש במכ"ש כמובן ובר מן דין הרי הרי"ף ז"ל הוא דקאי בשיטת ר"ח וכמ"ש ה' התרומות והרי"ף ז"ל כ' בתשו' שקודם זה הדין שהביא הרב התרו' שאם אמר בקרקע תתן לי כ"וך לזמן פלוני מותר משום דאין אונאה כקרקעות תיפוק ליה דינא הכי בכל מילי דאף דאית בהו תורת אונאה הן אמת שדברי הרב התרומות ז"ל שם מרפסן אגרי דמאי ראיה מייתי לדין קרקע מטרשא דרב נחמן וכמו שהק' הגד"ת ז"ל והצ"ע ומן התימה הגדולה בדברי הגד"ת דמאחר שהוא עמד שם והרבה להשיב לה' התרו' איך מלאו לבו לכתוב דברי' כאלה הכא וה"ן נסת"ר מחמ"תו סו"ד דבריו צל"ע:

ואף גם זאת ראתה עיני מ"ש עוד הגד"ת ז"ל דבזה ניחא יישוב לדברי הגה"מר שהם מגומגמים מצד שכתב והאלפס ז"ל לא הביא דברי ר"ן משום דס"ל דלית הלכתא כוותיה וכן פסק ראב"ן ז"ל אבל ר"ת ור"ח והמימוני ז"ל פסקו כר"נ וכדפירש"י ז"ל עכ"ד וכבר מרן הב"י תמה על דברים הללו וכתב דלאו דסמכי נינהו וכתב הרב ז"ל דעם האמור ניחא דהה"ג תחלה הביאו דברי הרי"ף וכתבו שלא הביאו הא דר"ן מכלל דלא ס"ל כוותיה א"כ מאחר שלא הביאו אין הכרעה בסברתו לפי חילוף הפירושים אפשר דס"ל כפי' ר"ח וא"כ נדון רש"י ז"ל שפי' כדברי הר"ן ז"ל הלכתא היא הוא אפי' דקמפלגי בפירש"י ואעפ"כ כתב דלית הלכת' ואמטו להכי לא הכריע אבל בדעת ר"ח ז"ל מאחר דידוע פירושו א"כ אם היה מפרש כמו שפירש"י ז"ל הוה הלכה כוותיה א"כ הלכתא דלא פירש כפי' רש"י אפילו הנדון מותר ולפיכך כתבו ההגהות דאף ר"ח והמיימוני קאי כדעת ר"י ור"ת וכפירש"י ואינם חלוקים אלא בפי' ר"ן את"ד ז"ל:

ולדידי חזי לי בהגד"ת ז"ל כנראה דלא דק היטב לא בדברי ההגהות ולא בדברי מרן אח"המ מכ"תר אלף פעמים שהרי מתחלה כתבו בפירוש שדעת ראב"ן ז"ל. כפירוש ר"ח אלא שהם לא הזטרו פירוש ר"ח אלא פי' ראב"ן ז"ל והוא כפירוש ר"ח ז"ל ואחר כך כתבו דהאלפסי. ז"ל לא ס"ל כר"ן מכלל דלא ס"ל כוותיה ואחר כך כתב וכן פסק ראב"ן ז"ל ואחר כך כתבו דר"י ור"ח ור"ת והמיי' פסקו כר"ן ואם איתא דפירוש הדברים דר"ח ומיימוני פסקו כמו שפירש"י ז"ל בדברי ר"ן אלא שהם חלוקים בדעת ר"ן אם כן אמאי אוקמוה לראב"ן ז"ל בשיטת הרי"ף ז"ל והרי ראב"ן ז"ל פירושו ידוע כפי' ר"ח כי היכי דר"ח קאי בשיטת ר"י ור"ת ז"ל כפירש"י בדברי ר"ן ה"נ יסבור ראב"ן ז"ל דלמה יגרע דבשלמא הרי"ף ז"ל שאני דלא ידיע פירושו ובאמת זו היא ראיה שאין עליה תשו' ומן האמור בזה אתה תראה מה עמקו דברי מרן ז"ל באומרו ובהג"מר כ' דראב"ן ס"ל כפירוש ר"ח ז"ל ואח"ך כתב שר"ח פסק כר"ן ואמטו להכי כתב דלאו דסמיכי נינהו והנך רואה שההגהות לא כתבו שראב"ן ז"ל פסק כר"ח ז"ל ולא הזכירו פירוש ר"ח אלא שכתבו פירוש ראב"ן ז"ל ואנו רואין שהוא כפי' ר"ח ז"ל וא"כ איפא למה הקשה הרב דמאחר שכתב דראב"ן פי' כר"ח א"כ קשה למה כתב שר"ח קאי בשיטת ר"י ולא בפשיטות הי"ל להקשות דאיך כתבו שר"ח קאי בשיטת ר"י ור"ת ז"ל אלא שברוב חכמתו נשמר מפי' הגד"ת ז"ל דלא תימא שפי' הוא דקאי בשיטת ר"י ור"ת לענין דינא שרש"י פי' בדעת ר"ן אמטו להכי כתב דמאחר שכ' שראב"ן ז"ל קאי כפי' ר"ת א"כ למה כ' שר"ח קאי בשיטת ר"י ור"ת אם איתא כהך פירוש' הרי ראב"ן נמי יכול להיות בשיטתם ואמטו להכי כתב דלאו דסמכי נינהו או אפשר להגיה כך וראב"ן פסק כך וכן פסק ר"ח והג"מיי אבל ר"י ור"ת ז"ל פסקו כר"ן וכפירש"י ז"ל באופן שלדעת הרי"ף והרמב"ם ור"ח וראב"ן והרמב"ן והר"י ברצלוני דכולם פוסקים דלא ס"ל כר"ן דבהזכיר סכום של המעות לבסוף אע"ג דלא אמר מתחלה אם מעכשו אסור ואינו מותר אלא כשאומר אם באייר כשער של אייר בין ביוקר בין בזול ובתנאי שלא יאמר אם מעכשו דהיינו טרשא דר"ן ודלא כהגד"ת ז"ל ועמו הס"ר. וראיתי להרב פני משה ז"ל בח"מ סי' ע"ג שהעלה כך בדעת ר"ח אלא שכ' שדעת ר"ח קילי מצד אחד דס"ל דמיירי ר"ן דאמר מעכשו ואפי"ה שרי וחמירי מצד אחר דבמזכיר סכום המעות לבסוף אסיר אע"ג דלא אמר מעכשו ע"ש ולא אדע שכו'ל למאי הלכתא ונפקותא כתבינהו להני מלי דדברי ר"ח מצד אחד קילי מאחר דאיהו לא פסק כר"נ וא"כ לא התיר ר"ח אלא באינו מזכיר סכום המעות ואינו אומר מעכשו ופשוט:

זאת ועוד אחרת ראיתי להרב גד"ת ז"ל שרצה להסכים דעת הרמב"ם עם פירוש רש"י ז"ל וכאותם הפוסקים כר"ן ממ"ש וכן אם מכר מטלטלין עד זמן פ' במאה והם שוין עתה בצ' למי שקונה אותם במעותיו מיד ה"ז אסור משמע דדוקא משום דשוין עתה בשוק צ' דהיינו דבר ששומתו ידועה דהוי כיצא השער דאף לר"ת ולרש"י אסור נראה בהדיא דאם אין שומתו ידועה מותר והיינו כפירש"י ז"ל בדר"ן וכן ראיתי להרב פ"מ ז"ל בח"מ סי' ע"ג שרצה לומר כן בדעת הרמב"ם ז"ל אלא שהוא החליט הענין לומר דפסק כר"ן ובאמת שדברי הרמב"ם ז"ל נוטים לסברא הלזו אבל לבי נוקפי בדבר זה דא"כ הרמב"ם ז"ל אמאי לא כתב דינו דרב נחמן לכך נלע"ד דלהרמב"ם ז"ל לא ס"ל הך חלוקא דשומהו ידועה לאין שומתו ידועה דמאן דמחלק בהכי הוא דמפרש טרשא דר"ן כפירש"י ז"ל והוק' להם מההיא דר"ן גופיה דיהיב זוזי לקיראה דאי ליתנהו אסור ואמטו"ל הוצרכו לתרץ דההיא מיירי כששומתו ידועה אבל מאן דמפרש טרשא דר"נ כדעת ר"ח א"כ ליכא לאקשויי מהתם משום דאיכא למימר שאני התם דקייץ ליה דמים משא"כ הכא ואם כן לית ליה האי חילוקא דשומתו ידועה לאין שומתו ידועה כי ע"כ הרמב"ם מפ' כפירש"י אין הכרח שיתרץ זה הפי' שהרי כמה חילוקים נאמרו כאשר בדברי הראשונים ז"ל הלא בספרתם בארוכ' ועיין להרב פמ"א ז"ל ח"א סי' ק"ך ולתירוצם אין צריך לחלק בהכי ודוק ומה גם פוק חזי מאן גברא רבא קמסהיד עלה ה"המ ז"ל שכתב שפירושו כדעת ר"ח ז"ל יעו"ש:

הדרן לקמייתא לקושיא הא' שהק' הגד"ת ז"ל דלפי דעת ר"ח ז"ל וסברתו דלית הלכתא כר"נ ומלתא דר"נ איירי נמי בדאמר אם מעכשו אלא דמיירי שלא הזכיר סכום המעות א"כ אמאי מתני' לא אשמועי' חידושא טפי אפי' בסתם דאסור לזה נלע"ד לתרץ דיש לחלק בין איסור משנה לאיסור רבית שאינו מוזכר במש' ולפי' שריא דרב נחמן דלא חמיר איסוריה כולי האי להזכירו במשנה ותירוץ זה למרתיהו מדברי מרן ז"ל הכ"מ ז"ל פ"ח מה' מל"ול יעו"ש ודוק:

הפירוש הב' הוא פירש"י ז"ל שמוכר סחורה בהמתנה ביותר מדמיה ובלבד שלא יפרש לו אם מעכשו בכ"וך אלא ימכור לו סתם בכ"וך ליום פ' ומפ' שזהו לא קייץ ליה ובזה הפי' הסכימו עליו ר"י ור"ת והרא"ש גם הרז"ה והרשב"א כולם פסקו דהך טרשא דר"ן הלכתא היא מדקאמר בתלמורא לית הלכתא כטרשי פפונאי ולא אמרו בגמ' הלכה כרב חמא אלא לאפוקי מדר"פ ובזה הסכים הטור בי"ד סי' קמ"ג גם מרן בב"י ובש"ע פסק כך וכתב הכנ"הג ז"ל שכך פשט המנהג דלא כהרי"ף והרמב"ם ודעמיה ואזלי' בתר המנהג כ"ש שהוא להקל בדרבנן וכתב ה' לחם רב ז"ל דמאחר דפשט המנהג כך אין המוחזק יכול לומר קי"ל כהרי"ף והרמב"ם ומוציאין מידו עכ"ל: וראיתי לה' פמ"א בח"מ סי' ע"ג שהביא דברי המבי"ט ז"ל תשו' שבסי' קי"ד שכתב מתחלת דבריו שהרמב"ם קאסר בטרשא דר"ן וכתב דמאחר דהרא"ש והרשב"א מזאת השיטה ורבים פוסקי' כמותם הכי נקיטינן ואח"ך כתב דאפי' לדעת הרמב"ם דקאסר נראה דבעינן שיהיה דבר קצוב וידוע שהוא שוה כך במעות וכו' וגמגם עליו ה' פמ"א דמאחר דהוא פסק דלא כרב נחמן א"כ מנ"ל זה החילוק דבין דבר קצוב וכו' שהרי אפילו לדעת הפוסקים בטרשא דר"ן דינא הכי מכח קושי' התוס' והרא"ש ז"ל שהק' מההיא דקיראה וכו' וא"כ הרמב"ם ז"ל דפסק דלא כוותיה א"כ בהכרח אף בשאין קצוב אסור והרב פני משה נדחק וכתב שאפשר שבסוף דבריו חזר בו וכתב דהרמב"ם ז"ל קאי בשיטת הפוס' בטרשא דר"ן וזה א"א לאומרו כפק"ד דלא הול"ל והרמב"ם דאסר וכו' ודוק הנך רואה שה' פ"מ ז"ל צידד לחוש לדעת הרי"ף והרמב"ם וא"כ יכול לומר המוחזק תרי קי"ל שהם ג' קי"ל כהרי"ף והרמב"ם ור"ח דאסרי וקי"ל כה' פ"מ שחש לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל וקי"ל כמ"ד דאמרי' תרי קי"ל:

בר מן דין ומן דין מלתא כדנא בנ"ד אסירא מאנפי אחריני ואפילו לדעת הפוסקים כטרשא דר"ן והיא סברת הרמב"ן ז"ל שכתב שאף לשי' רש"י ז"ל לא התיר ר"ן לומר לזמן פלוני בכ"וך אלא כששער אותו זמן הוא ביוקר לפי רוב השנים והתנאי שהוא מתנה כשער של אותו זמן לפי רוב השנים לפיכך לא מחזי כאגר נטר לי וכו' וזו היא סברא נכונה ופסקה הטור ומרן הב"י דקדק כך מדברי הג"מר ע"ש א"כ לנ"ד שהעלה אותם יותר מכדי שיוויין ומחזי כאגר נטר לי לא ודוק ועיין להרב פני משה ז"ל ח"מ סי' קע"ג ע"ש זאת ועוד אחרת דהוי דבר ששומתו ידועה לכל באי שער ששוה בק"ך והוא מכרו בק"ע לזמן ועיין בס' פ"מ ז"ל סי' ע"ד ודון מינה ואוקי באתרין ודוק:

סופא דמלתא דדין עסק ביש ושומר נפשו ירחק ממנו דמאן מפיק ליה מדין אבק רבית אמנם מאי דאיכא למיקם עלה דמלתא הוא בנ"ד דבנ"ד בהדי האי סחורה הלוה לו מעות וכיון שכן מפקא להו מדין אבק רבית דאיכא למימר דאנן סהדי שבשביל המתנת המעות העלה הקרמז בשומא הלזו א"כ הו"ל ר"ק ויוצאה בדיינים או"ד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי בזה ראיתי להקת הנביאים פוסקים אחרונים מגיהי קרבא מלחמת מצוה הלא המה מוהריב"ל ודעמיה ז"ל והמבי"ט ודעמיה ז"ל הובאו דבריהם בס' המבי"ט ז"ל ח"א סי' קי"ו והוא שלדעת מוהריב"ל הוי רבית קצוצה ואפי' לא פירש כיון שהוא גלוי וניכר לכל דבשביל המתנת המעות עושה כן וה' מוהר"ם מטראני ז"ל ס"ל דלא הוי אלא אבק רבית כיון דאית ביה צד מק"ומ עש"ב דבריו גם בסי' ט' כתב דהוי קרוב לרבית דאוריי' ע"ש מ"מ לא החליטו הענין דהוי רבית קצוצה ע"ש גם מוהריב"ל ז"ל פליג אסברא דהמבי"ט ז"ל בכלל ח' סי' מ"ט החליט הענין וכתב דכל כ"הג דאית ביה צד הלואה הוי ר"ק והביא ראיה ממוהר"ם ז"ל על ענין הבחור שהלוה לו מעות וכו' והביאו מרן הב"י ז"ל בי"ד סי' קע"ז ע"ש וצדד הרב לומר דהוי אבק"ר ולבסוף חזר לאחוריו מלחלוק על דברי מוהר"ם מ"מ כתב דלענין נכסי יתומים מקרי אב"ר ואינה יוצאה בדיינים ע"ש ומה שנסתייע מוהר"ם מהלויני ודור בחצרי אע"ג דחצר לא קיימא לאגרא וגברא לא עביד למיגר דאסור ודאי לדידן דגרירנא בתר מרן הש"ע פסק בסי' קס"ו דלא הוי אלא אב"ר ע"ש:

ומה שהוכיח מהך דר"ח אוגר זוזי אע"ג דהמשכיר קבל עליו אחריות דאסור בהא נמי נתבאר דלא הוי אלא מדרבנן וכמ"ש הריב"ש ז"ל סי' ש"ה עיי"ש ועיין בב"י רי"סי קע"ו ואם דעת מוהר"ם כד' הרמב"ם ז"ל שכ' הריב"ש ז"ל שם צ"ל שמה שהעתיק תשו' מהר"ם הלזו בסי' קע"ו ובש"ע סי' ס"ג צ"ל דלענין איסורא בעלמא וכצ"ל דעת מור"ם ז"ל שהעתיקה בסי' קס"ו ע"ש. ומעתה כל הרבנים אשר בנו דייק ע"פי תשובה הלזו אנן בדידן דגרירנא בתר מרן ז"ל הרי נתבאר בכל הנך דס"ל דלא הוי אלא אבק רבית ונפל פיתא בבירא:

וכד דייקנא נראה דודאי אי מדמינן נדון דידן לנדון מוהר"ם ז"ל וכמ"ש ה' מוהרשד"ם ומוהריב"ל לכ"ע הויא ר"ק התוס' שמעלה בסחו' כחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר גם כי כל האונסין על הלוה הקונה אלקרמז שהוא זוקף עליו כל סך ההלואה ודמי הסחורה ביחד ואע"פי שאינו מזכיר בכ"י או בשטר שם הלואה אין דרך זו מוציא מידי רבית של תורה עיין פירש"י ז"ל שם דף ס"ט גבי ר"ח דהוה מוגיר זוזי ולא מוזיף ולא אהני ליה ולא מידי אע"ג דקא מקבל עלויה אחריות האונסים שקודם ההוצאה וע"ע בתשו' הריב"ש ז"ל שם שהזכרתי ודוק כי קצרתי יותר מדאי ועיין ש"ות עדות ביעקב סי' קל"ט:

שו"ר להרב פמ"א ז"ל ח"א סי' ק"ך שעמד בסוגיית הש"ס והגד"ת ז"ל והאריך ואשנה איה"ב והוא ז"ל מסכים הולך לסברת מוהריב"ל ז"ל גם הרב מוהרשד"ם ז"ל בחי"ד סי' נ"ז העלה כס' מוהריב"ל ז"ל דהוי ר"ק גם מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' ט"ל מזאת הסברא אמנם הכנ"הג הביא משם מוהר"י טאייטאצק ז"ל בתשו' כ"י ח"ג סי' א' ומהר"ש חאקון הלוי ז"ל שם סי' ב' דסברי כסברת ה' המבי"ט ז"ל יעו"ש א"כ נמצא דרוב הפוס' המצויינים לפנינו סברי דהוי ר"ק ה"ה מהריב"ל ומהרשד"ם וה"ר יצחק בן ליב ומוהר"ם אלשיך ז"ל ושכנגדן המבי"ט ומוהרי"ט ומוהרש"ח הלוי הנז"ל כנ"ל ומדברי הש"ך בסי' קע"ג ס"ק דנקט לס' המבי"ט ז"ל בלישניה דיחידאה ולס' מוהריב"ל נקט ליה בסיעתו ע"ש נראה דתלה לה כיפי ודוק: איברא דאכתי פש גבן לברורי אי מצי המוחזק למימר קי"ל כמ"ד דאב"ר היא ואינה יוצאה בדיינים מי אמרינן כיון דמלתא דאיסורא היא לא אמרי' בה קי"ל וכמ"ש מהרי"קו ז"ל שרש קע"ט או"ד שאני הכא דאית ביה ממונא נמי ועיין כנ"הג סימן כ"ה בהג"הט אות ס"ו ובי"ד סי' קס"א אות י"ד ומ"ש הרב שם שהאריך בתשו' הלא היא ל"ו נדפס"ה בספר בעי חיי חי"ד חלק עץ הדעת סי' קצ"ז ועוד לו שם לאנדרינופל ומסי' ק"ץ הולך ואור בפרט זה ועמ"ש בסי' קפ"א תכלית דבריו ז"ל כיון דלכ"ע איסורא דרבנן איכא לא מצי למימר קי"ל ע"ס:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה