ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
רי"ש · אות א
רבית ראובן קנה משמעון ליט"רא די קמב"יו כאשר הוא מנהג פשוט בין הסוחרים וקבע לו זמן שיתן לו הליט"רא בספינה ראשונה ההולכת לעיר פ' לשיגבה אותה חבירו של ראו' מחבירו של שמעון וכשנזדמנה ספינה א' היה שמעון דוחהו לראובן מיום ליום ואז עמדו לפני בית דין יצ"ו ופשרו ביניהם שיתן לו משכון בעד סך הליט"רא ושימתין לו עד זמן אחר כשתזדמן ספינה אחרת ותנאי היה הדבר שאם נזדמנה ספינה האחרת ולא מסר לו הליט"רא שהוא מחוייב בסך ת"ק גרושוש בתורת קנס גמור ושיגבה הקנס ההוא מריש כל נכסי המשכון שמסר לו והכל נעשה על ידי בית דין ישצ"ו בקש"ם ובש"ח ע"ד המב"ה כמוש ביד ראובן וכעת עמד השואל ושאל אם יש צד רבית בקנס הלזה בהרחבת הזמן אם לאו יורה המורה לצדקה כדת של תורה ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב ראשית מאמר אהא דפליגי תנאי בפרק גט פשוט דף קס"ח ע"א במי שפרע קצת חובו והשליש את שטרו ואמ"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פ' תן לו שטרו ולא נתן ר"י אומר יתן וכו' ובגמ' מוקי לפלוגתא באסמכתא דלמר קניא אמטו להכי יתן דזכה המלוה במקצת דפרע ליה לוה ולמר לא קניא דלא זכה בו המלוה ומנכהו מחובו ע"ש ולפ"ז אם נעשה הדבר במה שמפקיע האסמכתא לכ"ע יתן לו את שטרו וזכה המלוה ואכל הלה וחדי בהך קצת דפרעיה וגבי ליה לכוליה שטרא כדאיתא בנדרים דף נ"ו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ע"ש וע"כ לא פליגי תנאי אלא משום אסמכתא אבל משום רביתא ליכא מאן דחייש לה ש"מ דכל כה"ג ליכא לתא דרביתא וסבור הייתי לומר דטעמא הוא דחשיב הך מקצת דפרעיה כמאן דיהביה ניהליה בתורת מתנה דאי לא פרעיה ליום פ' להוו הנך זוזי במתנה מהשתא והדר גבי לכולהו זוזי דבשטרא. שוב מצאתי בשיירי המקוב' לבתרא המודפסת בסוף שיטת הרמ"ה ז"ל שכתב משם ה' אבן מיגאס ז"ל וז"ל מדחזינן פלוגתא דר"י ור"י לענין אסמכתא אי קניא או לא קניא מכלל ראי לא אמ"ל בלשון אסמכתא לכ"ע יתן וגבי ליה שטרא כוליה מניה ולא מנכה ליה מלוה האי מקצת דפרע ליה השתא אע"ג דקא רווח ליה מלוה בהאי קצת ואשתכח דקא שקיל מניה טפי מהלואתו האי מילתא שריא ולית בה משום חשש רבית וטעמא דמלתא דכי אמרי' רבית הוא ואסור ה"מ הכא דהויא הך תוספת דקא שקיל אגר נטר ליה וכד מעיינת בהאי מילתא לא משתכחת בה אגר נטר ליה דהא אלו פרע ליה לוה למלוה במשלם. זמנא דקצב ליה מאי דאשתייר ליה לגביה בהאי שטרא הוה שקיל ליה מלוה בלי תוספת וכי לא פרע ליה במשלם זמנא ההוא מידי דאשתייר גביה אשתכח דלא קא מטייא ליה הנאה מחמת ומנא ולא יהיב ליה מידי כד מהדר שליש שטרא למלוה וגבי כוליה שטרא מלוה דאלו הוה מרווח ליה זמנא אחרינא הו"ל ההוא תוספת אגר ההוא זמנא אחרינא דארווח ליה אבל השתא דלא קא מרווח ליה זמנא אחרינא אלא דקא שקיל מניה כוליה שטרא במשלם זמנא קמא אשתכח דליכא הכא אגר נטר דהא האי דקא שקיל מניה לאו שכר ומנא קמא דארווח ליה מדחזינן דאלו יהיב במשלם זמנא ההוא מידי דאשתייר למלוה גביה בהאי שטרא לא הוה קא שקיל מלוה האי תוספת מניה וכי מטי זמנא ולא פרע דקא שקיל מלוה לההוא שטרא הא לא קא מרווח ליה זמנא אחרינא כי היכי דלהוי האי תוספת דשקיל מניה אגר תהוא זמנא אחרינא דקא מרווח ליה וכיון דליכא האי אגר נטר ליה משו"ה שרי ולית ביה משום חשש רבית עכ"ל. נמצאת אומר תמצית הדבר של רבינו הגדול ז"ל שאם היה התנאי כשיגיע יום שקצבו אם לא פרע לו מאי דאשתייר גביה יתן לו שטר ויגבה אחר זמן מה ולא במשלם זמנא קמא הוי אגר נטר ליה אבל בזמן שקצבו מחוייב לפרוע לו כל השטר אין כאן אגר נטר והיינו דינא דמתני':
וחזיתיה להרב בע"הת ז"ל בשער מ"ו ח"ד סי' ל"ב שכתב וז"ל וכן יש דרך שנר' כאגר נטר ליה ומותר כיצד כגון שהלווהו אלף דינר וקבע עמו זמן עד שנה ומתנה עם הלוה ואומ"ל אם לא תפרעני בזמני הרי אתה מחוייב לי מעכשו ולזמן העיכוב אלפים דינרים ה"ז מותר ואין זה רבית ולא עוד אלא אפילו הגיע זמנו ואמ"ל הרויח לך זמן עד שנה אחרת ואם לא תפרעני מה שהלויתיך בזמן ההוא תתחייב לי מעכשו לזמן העיכוב שתתן לי ב' אלפים ה"ז מותר ואע"פי דמתחזי כאגר נטר לי וראייתנו היא דתנן מי שפרע מקצת חובו וכו' ודוקא מטעמא דא דאסמכתא הוא דפליגי אבל משו' רבית ליכא ופי' טעמו הגדול הרב אבן מיגאס ז"ל דכיון דאי פרע ליה בזמניה פטור ממה שנשאר מחובו לגבות הילכך אי לא פרע ליה ומחייב בההוא טופיינא לא אגר נטר לי הוא וליתיה רבית דוק בלישניה ותשכח עכ"ל מדברי רבינו הגדול שמענו דלא שני ליה להרב אבן מיגאס ז"ל בין שהתנה עמו בשעה שהלוהו ובין לאחר שהלווהו כבר והרויח לו זמן אחר דבתרוייהו שרי ליה מאריה וחד טעמא לכולהו משום דאי פרעיה במשלם זמנא דארווח ליה לא גבי מניה האי טופיינא אלא מאי דאשתאר גביה בההוא שטרא. ודע עוד דלשון הרב אבן מיגאס ז"ל דכתי' משם המקו' מצאתי בבע"הת שער ס"ג ח"א סי' ה' ע"ש מפורש יוצא דדעת ריב"ם וב"הת ז"ל סברי מרנן בדעת ר"י ור"י דשרי לכתחלה למעבד הכי ולית כאן לתא דחשש רבית גם הרא"ש ז"ל נלוה עמהם בתשו' סוף כלל מ"ב והובאה בטור ח"מ סי' מ"ג כי שאול נשאל בשטר שכתוב בו אם לא אפרעך לזמן פ' שיפרע סך ממון לקנס וכתב שזו אסמכ' ואינו גובה אלא בק"ס ומעכשו עכ"ל הבט ימין וראה דאזיל ומורה הוראת הריב"ם והבע"הת ז"ל:
גם אשו"ר להרשב"א ז"ל בתשו' סי' תרנ"א ארי נעשה שוא"ל במה שהורגלו לכתוב בשטר הלואה אם לא אפרעך לזמן פ' אתן לך כ"וך אם יש בזה שום דבית או לא והשיב איברא דמפשטא של משנתנו נר' דאין כאן משום רבית כלל דתנן וכו' וכן פירש רבינו הלוי ז"ל וכו' עכ"ל עין רואה דקלסיה לפירוש ריב"ם ז"ל שכן הוא פשטא דמתני' ושכן יושפר קודמוהי וכת' עוד וכן נראה ממ"ש בפרק איזהו נשך ס"ה הלוהו על שדהו ואמ"ל אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג"ש הרי היא שלי הרי היא שלו וכך היה עושה זונין בן בייחוס ע"פ חכמים ואע"פי שהשדה היא שוה כפליים ממה שהלווהו עליו עכ"ל ובקוצר דעתי יש להתבונן בראיה זו דהתם אוקימנא לה בגמרא בדאמ"ל קני מעכשו ופירש"י ז"ל דאדעתא דמכר גמור החזיק בה אלא דלכי פרעיה מהדר ליה וראיתי לה' גד"ת שם שכבר נתעורר בזה בשער מ"ה וכתב שעל כן לא הביא ראיה זו הריב"ם כי לא נעלמה ממנו ע"ש ואהמ"ר אי מהא לא אריא דריב"ם ז"ל פרושי קא מפרש למתניתין דמי שפרע מקצת חובו וכו' וכמ"ש הרשב"א ז"ל שם וכן פירש הריב"ם ז"ל בפירושיו ע"ש וכמו כן העתקתי לשי' המובא במקו' ומה לו אצל הראיות ובעיקר הקושיא נלע"ד דלפי מאי דמוקי לה תלמודא התם דמתניתין כר"י דאמר אסמכתא קנייא וא"כ ממילא למ"ד אסמ' קנייא אפילו דלא אמ"ל קני מעכשו ואפי"ה קנה וליכא לתא דרביתא כלל ובייתוס בן זונין כך היה עושה ע"פי חכמים וש"מ דטעמא כיון דאי פרעיה בזמניה לא שקל ולא מידי ולא חשיבי ליה אגר נטר לי וכדברי הרי"בם ז"ל הניתנים למעלה ורש"י ז"ל לא כתב כן אלא לפום מאי דבעי לאוקומה כמ"ד אסמכתא לא קניא דע"כ בדא מעכשו איברא דמדברי התוס' שם בד"ה לא תמכרנה וכו' ובדף ס"ז בד"ה ומניומי וכו' נראה דאין מכאן ראיה כ"כ דוק ותשכח ומ"מ הדין דין אמת ומ"ש הרשב"א ז"ל שם אע"פי שהוא שוה כפלים ממה שהלוהו גם רש"י ז"ל שם בד"ה אני או' וכו' כתב שאם לא ימלא דבריו יתן לו שוה מאתים בק' וכו' והתוס' שם בד"ה לא תמכרנה וכו' כתבו וז"ל ומסתמא איירי בלוקח בפחות משווייה וכן משמע בגמרא וכו' עכ"ל ופשיטא דלענין דינא לא נפק"ל מידי דאי איכא חשש רביתא מ"ל איסור רבה מ"ל איסור זוטא אידי ואידי חד שיעורא הוא לענין איסור רבית:
וכתב עוד הרשב"א ז"ל שם אלא שאני אומר שאסור לעשות כן דלא גרע מרבית מאוחרת וכו' דאב"ר נמי לא הוי אלא דגריע מניה מרבית מאוחרת וקל מניה אלא שאסור לעשות כן לכתחלה וכו' עכ"ל הקושי מורגש דא"כ איך היה עושה ביתום כן ע"פי חכמים לכתחלה וכבר הרב גד"ת ז"ל תפס על הרשב"א מזה ע"ש ונראה דהרשב"א ז"ל מחלק בין שהוא בדרך הלואה ומחזיר לו ממון בין כשהוא דרך מקח וממכר דההיא דהלוהו על שדהו אם לא יפרענו אוזילי אוזיל גביה בשומת השדה ולא מחזי כרבית דשומת שדה הוי דבר שאין לו קצבה וכדאמ' בפ' אלמנה ניזונת דף צ"ח ע"א ע"ש בפירש"י ז"ל ומה"ט נמי אמרי' דקרקעות אין להם אונאה ע"ש ובלא ה"ט נמי כל שהוא דרך מקח וממכר ואינו דרך הלואה שרי וכדאמרינן מרינן התם בגמרא התם זבינא הכא הלואה ע"ש משו"ה מותר לעשות כן לכתחלה אבל כשהוא דרך הלואה כנדון שנשאל עליו איכא למיחש להערמת רבית כיון דזוזי מחייב לפרעיה ועליה קאי הרשב"א ז"ל במה שהורגלו לעשות אע"פי שמצד הדין מותר הא מיהא לכתחלה מותר לאסור שוב מצאתי להריב"ש ז"ל סימן של"ה דף של"ה שעמד בזה ע"ד הרשב"א ז"ל ות"ל והיא נעלמה מעיני ה' גד"ת אמנם מתו"ד הרשב"א שכתב בסו"ד וז"ל ומתניתין דפרק א"נ דכוותה היא שהיא שנויה גבי הלוהו דקתני ולא מסלקינן ליה מניה עכ"ל נראה פשוט דטעמא טעים משום דהמלוה כבר מוחזק בשדה וקי"ל דלא מסלקינן ליה מניה א"כ הדרא קושיא לדוכתה איך עשו ע"פי חכמים להלוות על השדה לכתחלה וכמו שדקדק הרב גד"ת ז"ל שם ע"ד הרשב"א ז"ל שוב מצאתי להרשב"א ז"ל ח"ב סימן ב' ובתוך דבריו הביא מ"ש בסי' תרנ"א וכתב עוד דשאני הך דביתוס דדרך מקח וממכר הוא ומבואר בדבריו ז"ל שם במה שהביא ראיה מהך דהלוהו על שדהו דלא תק"ל ממאי דאוקמינן לה בדאמ"ל מעכשו וכבר כתיבנא בעניו' ת"ל עלץ לבי ויגל ועיין במקובצת לשם:
וראיתי למרן ז"ל בב"י סי' קע"ז דף קע"ו ע"ד שהביא דברי הבע"הת ושרי"ו כתב משם ס' התרו' שאע"פי שמן הדין מותר מ"מ אסור לעשות כן מפני הערמת רבית ושכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' והרמב"ן בתשו' ע"ש ובש"ע שם סי"ד פסק כדעת האוסרים משום הערמת רבית ובסי"ח פסק לתשו' הריב"ש במוכר סחו' דשרי לכתחלה ע"ש והיינו לפי מה שחילק הריב"ש ז"ל בין אם הוא נותן לו מעות או קרקע ובסי"ז גבי משכון דכתב דיש מי שאוסר משום הערמת רבית קשה דמ"ש משדה וכתב הש"ך ז"ל אולי דיש לחלק בין משכון קרקע למטלטלי ע"ש ועיין בש"ע ח"מ סי מ"ג סי"ז בהלוהו על המשכון ע"מ וכו' דמיירי בשאר הלואה ואי לאו משום שהוא אסמכתא קנה וכדמסיק מרן ז"ל בש"ע שם ועיין בהסמ"ע והש"ך שם ובספר האורו"ת שם ואין כאן מקומו:
ובצפיתנו צפינו להרב מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' צ"ד שנשאל אם יש דרך ליפרע מיתומים קטנים אפילו דלא הוי גו זמניה והשיב עוד יש דרך להיתר להזקק כגון שיש קנס בשטר שאם אח"מ לא יפרעו לו החוב תוך כך ימים שיפרע יותר ממנו סך כך דכ"הג הו"ל כרבית אוכלת בהם ונזקקין למען הציל היתומים מהקנס ההוא עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו ז"ל כיון שפריעת החוב לאח"מ א"כ הו"ל מת גו זמניה ואמאי אצטריך לקנס ועו"ק לפ"ד ז"ל דלא חשיב לכ"הג בתוך זמנו א"כ כי פריך תלמודא בר"פ שום היתומים אהא דאמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אא"כ היתה רבית אוכלת בהם ורמו עלה ממתניתין ומכמה תנויי דישראל מי שרי ליה למשקל רביתא מישראל ודחיק לאוקומי במלוה גוי וקבל עליו לדון בדיני ישראל ולא קבל עליה דלא שקיל רביתא ע"ש בפשי' הו"מ לשנויי בכ"הג ואמלתיה דרב אסי הא גופא קשיא דהיכי משכחת לה רבית וכבר נתעוררו התוס' בזה שם ונראה דליכא לאוקומי מלתיה בכ"הג דלישנא דרבית אוכל בהם משמע דממשמש והולך ולא במה שכבר הוגבל שיעור הקנס וה' מוהראנ"ח ז"ל דקדק בזה וכתב דבכ"הג הו"ל כרבית אוכלת בהם ולא רבית ממש אמנם ראיתי למרן בב"י י"ד שם שהביא משם מוהר"י מאורלניס ז"ל להתחייב בסך קצוב מדי שבת בשבתו אם יעכב החוב אצלו מזמן פ' ע"ש ובהג"מר כי שם ביתו ולפ"ד ז"ל שפיר מצינן לאוקומי מלתיה דרב אסי שפיר בהכי דודאי שפיר רבית אוכלת בהם ואעפ"י שלדעתו ז"ל לית איסור רבית ואינו אלא דרך קנס שפיר מתרצא מתני' וכולהו תנויי דפריך מנייהו תלמודא התם וגם ראיתי את הלח"ש אשר דבר האיש אדני האר"ש הכנ"הג ז"ל שם סי' קע"ז אות ס"ה בהגה"בי משם מהר"ש חקאן ז"ל דמתני' ר"י היא דאמר צד אחד ברבית מותר ע"ש וקצרה ידי מהבין דהתם בגמרא מוקי לה מתני' לחד שינוייא כר' יוסי ע"ש: איברא דבעיקר דברי מוהר"י מאורלינס ז"ל המלכים נועדו המה ראו כן תמהו הגאון מהרא"ם ז"ל בתשו' ח"ב סי' כ"ג אמנם בנדונו ז"ל שהוא דרך קנס התיר ומטעמא דאי יהיב ליה במשלם זמניה מאי דאית גביה לא מחייב ליה ולא מידי וכמ"ת מהר"י אב"ם ז"ל אלא דחשש לסברת הרשב"א דסבר לה מר דאיכא משום הערמת רבית אלא מיהא בנכסי יתומים שרי להו מרייהו ע"ש ולדבריו ז"ל נמי תק"ל מהך דשום היתומים דה"מ לאוקומי מתני' והנך תנויי בלוה מאפוטרו' מנכסי יתומים בכ"הג דשרי לכ"ע ולפי מאי דכתי' דא"ה הו"ל גו זמניה ושפיר מגבינן למלוה אפילו מיתומים קטנים תו לא אצטריך לטעמא דקנס והרב בדינא דגבייה מיתמי לא קאמר. גם הרב מוהרלנ"ח ז"ל בתשו' סי' ק"ג שנשאל על שטר שהוא כנדון הר"י מאורלינס והביא תשובת הרשב"א הלזו דחייש משום הערמת רבית ושמצא להריטב"א ז"ל בתשו' שחלק על הרשב"א באותו הנושא ושהוא מותר גמור ושכן מצאתי במקובצת לשם אהך מתני' דהלוהו על שדהו וכו' ונסתייע נמי מהך דמ"ש מקצת חובו וכו' וע"ע שם במקו' במ"ד לדף ע"ב בד"ה אמר ע"ש והביא ג"כ תשו' הרא"ש שהביא הטור סי' ע"ג דכתב ופשי' ליה דבגדולים הוי אסור מן התורה ע"ש וכן נראה מדברי מרן ז"ל בב"י שכתב ע"ד המרדכי הללו רבית גמורה עכ"ל אבל מדברי הרדב"ז ז"ל ח"א סי' כ"א נראה דדין האיסור של נדון המרדכי אינו אלא משום הערמת רבית שהנדון שנשאל עליו הרב ז"ל הוא ממש נדון המרדכי ולא אסרו אלא משום דאחסורי דרי וילפי מקלקלתא ע"ש ואע"פי שהרב שם נטה להחמיר כדעת הרשב"א משום הערמת רבית מ"מ ה"מ כשהוא דרך הלואה אבל כשהוא דרך מקח וממכר מודה הוא ז"ל דשרי ליה מריה כמ"ש בח"מ סי' תצ"ז ע"ש וכדעת הרשב"א ז"ל שם בח"ב סי' ב' והצגתיו לפניך וכדכתי' בעניו':
אמור מעתה בנ"ד שקנה הליט"רא שהוא דרך מקח וממכר כל אפיא שוין דשרי ליה מריה לקבולי מניה הך טופיינא דקנס וכ"ש לדעת הריב"ם ובע"הת והרא"ש והטור והריטב"א ומוהראנ"ח ז"ל דשרי לעשות כן אפי' שהוא דרך הלואה וכתב ה' כנ"הג בח"מ סי' ק"י בהג"הט אות יו"ד דאפילו לסברת החולקים וחיישי להערמת רבית ודאי דקיל הוא מרבית מאוחרת ומוציאין מלוה למלוה ודלא כה' פ"ח דתלה הדבר במחלוקת ע"ש ולענ"ד יראה דעדיין במחלוקת היא נהי דס"ל דבכ"הג מפקי' מלוה למלוה היינו בשכבר נעשה הדבר אבל למעבד הכי לכתחלה פשיטא דלדעת האומרים דהוי הערמת רבית ואסור והרשב"א ז"ל כתב כן על מה שהורגלו לכתוב כן בשטרות וקורא תגר ע"ז וצדק הרב פ"ח ז"ל וכ"ש בנ"ד שנשבע לקיים הדבר בש"ח ואם היה בדבר איסור של דבריהם כבר פסק מרן בש"ע י"ד סי' רל"ט דאין השבועה בועה חלה לעבור אפילו על ל"ת של דבריהם ע"ש ס"ו ואע"פי שמדברי התוס' במכות דף נ"ב בד"ה א"ל כגון וכו' משמע חלה ע"ש ואנו אין לנו אלא |פסק מרן בש"ע וע"ע מה שהאריך בזה הרב מוהרלנ"ח שם מ"מ בנ"ד כ"ע מודו דשרי אלא דלכתחלה איכא מ"ד דלא עבדי' הכי ומוציאים מלוה למלוה כדכתי' ועיין בתשו' ה' כנ"הג חי"ד סוף סי' כ"ה דף קנ"ג ע"ג וראיתי להרב גו"ר בחי"ד כלל ו' סי' א' שהביא משם הרב מוהר"י הלוי דהיכא שכתוב בשטר בש"ח לא מצי הלוה למימר קי"ל כדעת האוסר כיון דאינו אלא איסור דרבנן והשבועה איסור דאוריי' ואפילו שהעסק בין אדם לחבירו ע"ש וכן מ"ש הרב גו"ר סי' ב' וג' באורך ולנ"ד לא נפק"ל מידי כיון שאינו דרך הלואה אלא דרך מק"ומ ואנן סהדי שלוקח הליטרא כל חפצו ורצונו לקבל הליט"רא ולא תשוב אליו ריקם והרב גו"ר כתב שם דבכ"הג אפילו בהלואה מודה הרשב"א דשרי כיון שכל ישעו וחפצו של המלוה לג"ח עש"ב וע"ע בתשו' הרב כנ"הג אשר הובא בשיירי י"ד הלכות רבית מה שהאריך בזה. וראיתי להרב מח"א ז"ל בהלכות שבועות סימן י"ב דמספק"ל במי שנשבע לחבירו שאם לא יפרענו לזמן פ' שיתן לו כ"וך קנס ואירע לו אונס וכו' ע"ש משמע להדייא דפשיטא ליה להרב ז"ל דבכ"הג אפילו בדרך הלואה שרי ליה מריה אב"א משום דרובא דרבוותא הכי ס"ל וכדכתי' אב"א משום דאיכא שבועה במלתא וכדעת מהר"י הלוי ז"ל שהביא הרב גו"ר ז"ל כמדובר סופא דמלתא בהא סליקנא ובהא נחיתנא בענין הקנס שעושין בקנין הלי"טראס האנשים האלה שרי להו מרייהו ונתוועדנו ע"ז שני ב"ד שבעיר ועלתה הסכמתנו להתיר וכתבנו שמותנו ביד קונה הלי"טרא לגבות הקנס מהמוכר אם המה תחזור ריקנית הנקראת אצל הסוחרים פרוטיסתאדא או אם יעכב מסירת הלי"טרא בזמן אשר גבלו ביניהם וכ"ש במקום שכתו' בשטר ונשבע לקיים מ"ש בשטר ההוא ועיין מה שהארכתי לעיל במע' אות ח' מדין חזקה דלא פרע אינש גו זמניה ע"ש בס"ד:
ודע שמצאתי כתוב אצלי בקונט' חיים וחסד דרוש ג' לדחות מה שתירצתי לקושית הרב מוהר"ם הלוי אשר היה ראש על ארץ רבה עיר עוז לנו חזה ציון קרית מועדינו תוב"ב כמ"ש הרב מוהרי"קו ז"ל דאם נכתב שטר על ההלואה מודה רש"י דאסור ובמלוה ע"פ לא משכחת לה דגובה מיתומים קטנים דהא ליתא דהא משכחת לה דמת בשמתיה א"נ כשחייב מודה ע"ש השתא מיהא הדרי בי דהשתא אכתי לא שמיע ליה תלמודא דבהנך גווני גובה מיתומים קטנים אפילו מלוה ע"פ ואהא אצטריך לאוקומי הנך תנויי בב"ח עכו"ם וציית להא ולא ציית להא אהא פריך שפיר ה' מוהר"ם הלוי ז"ל דלוקמה כגוונא דרש"י ותריצנא לה שפיר דע"כ דמיירי במלוה בשטר והרב מוהרי"קו ז"ל כתב דרש"י בכ"הג מודה דאסור. איברא דאכתי קו' הרמ"ה ז"ל בדוכתה קיימא אהא דפריך לר"פ דאמר שמתיה ופליג בהא דחייב מודה ומוקי לה בב"ח עכו"ם דקבל להא ולא קבל להא דמאי כולי האי לוקמה בב"ח ישראל ועל ידי שליח לדעת רש"י וצ"ל כדכתי' התם בס"ד ואכתי איכא למידק דאמאי לא מוקמו להנך תנויי שיש בשטר נאמנות עליו ועל יורשיו א"נ מת גו זמניה אלא דמהא לא ארייא דר"ה ור"פ ס"ל דעביד אינש דפרע גו זמניה כדאיתא בפ"ק דב"ב דף ה' וע"ש בתוספות ות"ל שכך מצאתי להרמ"ה ז"ל שם סי' ן' וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחידושיו שם ומה שיש לעורר בדברי הרמ"ה ז"ל במ"ש שם ממה שכ' בס"פ גט פשוט דף קע"ד עיין לעיל במע' אות ח' כמדובר: