ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
רי"ש
אות א
רבית ראובן קנה משמעון ליט"רא די קמב"יו כאשר הוא מנהג פשוט בין הסוחרים וקבע לו זמן שיתן לו הליט"רא בספינה ראשונה ההולכת לעיר פ' לשיגבה אותה חבירו של ראו' מחבירו של שמעון וכשנזדמנה ספינה א' היה שמעון דוחהו לראובן מיום ליום ואז עמדו לפני בית דין יצ"ו ופשרו ביניהם שיתן לו משכון בעד סך הליט"רא ושימתין לו עד זמן אחר כשתזדמן ספינה אחרת ותנאי היה הדבר שאם נזדמנה ספינה האחרת ולא מסר לו הליט"רא שהוא מחוייב בסך ת"ק גרושוש בתורת קנס גמור ושיגבה הקנס ההוא מריש כל נכסי המשכון שמסר לו והכל נעשה על ידי בית דין ישצ"ו בקש"ם ובש"ח ע"ד המב"ה כמוש ביד ראובן וכעת עמד השואל ושאל אם יש צד רבית בקנס הלזה בהרחבת הזמן אם לאו יורה המורה לצדקה כדת של תורה ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב ראשית מאמר אהא דפליגי תנאי בפרק גט פשוט דף קס"ח ע"א במי שפרע קצת חובו והשליש את שטרו ואמ"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פ' תן לו שטרו ולא נתן ר"י אומר יתן וכו' ובגמ' מוקי לפלוגתא באסמכתא דלמר קניא אמטו להכי יתן דזכה המלוה במקצת דפרע ליה לוה ולמר לא קניא דלא זכה בו המלוה ומנכהו מחובו ע"ש ולפ"ז אם נעשה הדבר במה שמפקיע האסמכתא לכ"ע יתן לו את שטרו וזכה המלוה ואכל הלה וחדי בהך קצת דפרעיה וגבי ליה לכוליה שטרא כדאיתא בנדרים דף נ"ו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה ע"ש וע"כ לא פליגי תנאי אלא משום אסמכתא אבל משום רביתא ליכא מאן דחייש לה ש"מ דכל כה"ג ליכא לתא דרביתא וסבור הייתי לומר דטעמא הוא דחשיב הך מקצת דפרעיה כמאן דיהביה ניהליה בתורת מתנה דאי לא פרעיה ליום פ' להוו הנך זוזי במתנה מהשתא והדר גבי לכולהו זוזי דבשטרא. שוב מצאתי בשיירי המקוב' לבתרא המודפסת בסוף שיטת הרמ"ה ז"ל שכתב משם ה' אבן מיגאס ז"ל וז"ל מדחזינן פלוגתא דר"י ור"י לענין אסמכתא אי קניא או לא קניא מכלל ראי לא אמ"ל בלשון אסמכתא לכ"ע יתן וגבי ליה שטרא כוליה מניה ולא מנכה ליה מלוה האי מקצת דפרע ליה השתא אע"ג דקא רווח ליה מלוה בהאי קצת ואשתכח דקא שקיל מניה טפי מהלואתו האי מילתא שריא ולית בה משום חשש רבית וטעמא דמלתא דכי אמרי' רבית הוא ואסור ה"מ הכא דהויא הך תוספת דקא שקיל אגר נטר ליה וכד מעיינת בהאי מילתא לא משתכחת בה אגר נטר ליה דהא אלו פרע ליה לוה למלוה במשלם. זמנא דקצב ליה מאי דאשתייר ליה לגביה בהאי שטרא הוה שקיל ליה מלוה בלי תוספת וכי לא פרע ליה במשלם זמנא ההוא מידי דאשתייר גביה אשתכח דלא קא מטייא ליה הנאה מחמת ומנא ולא יהיב ליה מידי כד מהדר שליש שטרא למלוה וגבי כוליה שטרא מלוה דאלו הוה מרווח ליה זמנא אחרינא הו"ל ההוא תוספת אגר ההוא זמנא אחרינא דארווח ליה אבל השתא דלא קא מרווח ליה זמנא אחרינא אלא דקא שקיל מניה כוליה שטרא במשלם זמנא קמא אשתכח דליכא הכא אגר נטר דהא האי דקא שקיל מניה לאו שכר ומנא קמא דארווח ליה מדחזינן דאלו יהיב במשלם זמנא ההוא מידי דאשתייר למלוה גביה בהאי שטרא לא הוה קא שקיל מלוה האי תוספת מניה וכי מטי זמנא ולא פרע דקא שקיל מלוה לההוא שטרא הא לא קא מרווח ליה זמנא אחרינא כי היכי דלהוי האי תוספת דשקיל מניה אגר תהוא זמנא אחרינא דקא מרווח ליה וכיון דליכא האי אגר נטר ליה משו"ה שרי ולית ביה משום חשש רבית עכ"ל. נמצאת אומר תמצית הדבר של רבינו הגדול ז"ל שאם היה התנאי כשיגיע יום שקצבו אם לא פרע לו מאי דאשתייר גביה יתן לו שטר ויגבה אחר זמן מה ולא במשלם זמנא קמא הוי אגר נטר ליה אבל בזמן שקצבו מחוייב לפרוע לו כל השטר אין כאן אגר נטר והיינו דינא דמתני':
וחזיתיה להרב בע"הת ז"ל בשער מ"ו ח"ד סי' ל"ב שכתב וז"ל וכן יש דרך שנר' כאגר נטר ליה ומותר כיצד כגון שהלווהו אלף דינר וקבע עמו זמן עד שנה ומתנה עם הלוה ואומ"ל אם לא תפרעני בזמני הרי אתה מחוייב לי מעכשו ולזמן העיכוב אלפים דינרים ה"ז מותר ואין זה רבית ולא עוד אלא אפילו הגיע זמנו ואמ"ל הרויח לך זמן עד שנה אחרת ואם לא תפרעני מה שהלויתיך בזמן ההוא תתחייב לי מעכשו לזמן העיכוב שתתן לי ב' אלפים ה"ז מותר ואע"פי דמתחזי כאגר נטר לי וראייתנו היא דתנן מי שפרע מקצת חובו וכו' ודוקא מטעמא דא דאסמכתא הוא דפליגי אבל משו' רבית ליכא ופי' טעמו הגדול הרב אבן מיגאס ז"ל דכיון דאי פרע ליה בזמניה פטור ממה שנשאר מחובו לגבות הילכך אי לא פרע ליה ומחייב בההוא טופיינא לא אגר נטר לי הוא וליתיה רבית דוק בלישניה ותשכח עכ"ל מדברי רבינו הגדול שמענו דלא שני ליה להרב אבן מיגאס ז"ל בין שהתנה עמו בשעה שהלוהו ובין לאחר שהלווהו כבר והרויח לו זמן אחר דבתרוייהו שרי ליה מאריה וחד טעמא לכולהו משום דאי פרעיה במשלם זמנא דארווח ליה לא גבי מניה האי טופיינא אלא מאי דאשתאר גביה בההוא שטרא. ודע עוד דלשון הרב אבן מיגאס ז"ל דכתי' משם המקו' מצאתי בבע"הת שער ס"ג ח"א סי' ה' ע"ש מפורש יוצא דדעת ריב"ם וב"הת ז"ל סברי מרנן בדעת ר"י ור"י דשרי לכתחלה למעבד הכי ולית כאן לתא דחשש רבית גם הרא"ש ז"ל נלוה עמהם בתשו' סוף כלל מ"ב והובאה בטור ח"מ סי' מ"ג כי שאול נשאל בשטר שכתוב בו אם לא אפרעך לזמן פ' שיפרע סך ממון לקנס וכתב שזו אסמכ' ואינו גובה אלא בק"ס ומעכשו עכ"ל הבט ימין וראה דאזיל ומורה הוראת הריב"ם והבע"הת ז"ל:
גם אשו"ר להרשב"א ז"ל בתשו' סי' תרנ"א ארי נעשה שוא"ל במה שהורגלו לכתוב בשטר הלואה אם לא אפרעך לזמן פ' אתן לך כ"וך אם יש בזה שום דבית או לא והשיב איברא דמפשטא של משנתנו נר' דאין כאן משום רבית כלל דתנן וכו' וכן פירש רבינו הלוי ז"ל וכו' עכ"ל עין רואה דקלסיה לפירוש ריב"ם ז"ל שכן הוא פשטא דמתני' ושכן יושפר קודמוהי וכת' עוד וכן נראה ממ"ש בפרק איזהו נשך ס"ה הלוהו על שדהו ואמ"ל אם אין אתה נותן לי מכאן ועד ג"ש הרי היא שלי הרי היא שלו וכך היה עושה זונין בן בייחוס ע"פ חכמים ואע"פי שהשדה היא שוה כפליים ממה שהלווהו עליו עכ"ל ובקוצר דעתי יש להתבונן בראיה זו דהתם אוקימנא לה בגמרא בדאמ"ל קני מעכשו ופירש"י ז"ל דאדעתא דמכר גמור החזיק בה אלא דלכי פרעיה מהדר ליה וראיתי לה' גד"ת שם שכבר נתעורר בזה בשער מ"ה וכתב שעל כן לא הביא ראיה זו הריב"ם כי לא נעלמה ממנו ע"ש ואהמ"ר אי מהא לא אריא דריב"ם ז"ל פרושי קא מפרש למתניתין דמי שפרע מקצת חובו וכו' וכמ"ש הרשב"א ז"ל שם וכן פירש הריב"ם ז"ל בפירושיו ע"ש וכמו כן העתקתי לשי' המובא במקו' ומה לו אצל הראיות ובעיקר הקושיא נלע"ד דלפי מאי דמוקי לה תלמודא התם דמתניתין כר"י דאמר אסמכתא קנייא וא"כ ממילא למ"ד אסמ' קנייא אפילו דלא אמ"ל קני מעכשו ואפי"ה קנה וליכא לתא דרביתא כלל ובייתוס בן זונין כך היה עושה ע"פי חכמים וש"מ דטעמא כיון דאי פרעיה בזמניה לא שקל ולא מידי ולא חשיבי ליה אגר נטר לי וכדברי הרי"בם ז"ל הניתנים למעלה ורש"י ז"ל לא כתב כן אלא לפום מאי דבעי לאוקומה כמ"ד אסמכתא לא קניא דע"כ בדא מעכשו איברא דמדברי התוס' שם בד"ה לא תמכרנה וכו' ובדף ס"ז בד"ה ומניומי וכו' נראה דאין מכאן ראיה כ"כ דוק ותשכח ומ"מ הדין דין אמת ומ"ש הרשב"א ז"ל שם אע"פי שהוא שוה כפלים ממה שהלוהו גם רש"י ז"ל שם בד"ה אני או' וכו' כתב שאם לא ימלא דבריו יתן לו שוה מאתים בק' וכו' והתוס' שם בד"ה לא תמכרנה וכו' כתבו וז"ל ומסתמא איירי בלוקח בפחות משווייה וכן משמע בגמרא וכו' עכ"ל ופשיטא דלענין דינא לא נפק"ל מידי דאי איכא חשש רביתא מ"ל איסור רבה מ"ל איסור זוטא אידי ואידי חד שיעורא הוא לענין איסור רבית:
וכתב עוד הרשב"א ז"ל שם אלא שאני אומר שאסור לעשות כן דלא גרע מרבית מאוחרת וכו' דאב"ר נמי לא הוי אלא דגריע מניה מרבית מאוחרת וקל מניה אלא שאסור לעשות כן לכתחלה וכו' עכ"ל הקושי מורגש דא"כ איך היה עושה ביתום כן ע"פי חכמים לכתחלה וכבר הרב גד"ת ז"ל תפס על הרשב"א מזה ע"ש ונראה דהרשב"א ז"ל מחלק בין שהוא בדרך הלואה ומחזיר לו ממון בין כשהוא דרך מקח וממכר דההיא דהלוהו על שדהו אם לא יפרענו אוזילי אוזיל גביה בשומת השדה ולא מחזי כרבית דשומת שדה הוי דבר שאין לו קצבה וכדאמ' בפ' אלמנה ניזונת דף צ"ח ע"א ע"ש בפירש"י ז"ל ומה"ט נמי אמרי' דקרקעות אין להם אונאה ע"ש ובלא ה"ט נמי כל שהוא דרך מקח וממכר ואינו דרך הלואה שרי וכדאמרינן מרינן התם בגמרא התם זבינא הכא הלואה ע"ש משו"ה מותר לעשות כן לכתחלה אבל כשהוא דרך הלואה כנדון שנשאל עליו איכא למיחש להערמת רבית כיון דזוזי מחייב לפרעיה ועליה קאי הרשב"א ז"ל במה שהורגלו לעשות אע"פי שמצד הדין מותר הא מיהא לכתחלה מותר לאסור שוב מצאתי להריב"ש ז"ל סימן של"ה דף של"ה שעמד בזה ע"ד הרשב"א ז"ל ות"ל והיא נעלמה מעיני ה' גד"ת אמנם מתו"ד הרשב"א שכתב בסו"ד וז"ל ומתניתין דפרק א"נ דכוותה היא שהיא שנויה גבי הלוהו דקתני ולא מסלקינן ליה מניה עכ"ל נראה פשוט דטעמא טעים משום דהמלוה כבר מוחזק בשדה וקי"ל דלא מסלקינן ליה מניה א"כ הדרא קושיא לדוכתה איך עשו ע"פי חכמים להלוות על השדה לכתחלה וכמו שדקדק הרב גד"ת ז"ל שם ע"ד הרשב"א ז"ל שוב מצאתי להרשב"א ז"ל ח"ב סימן ב' ובתוך דבריו הביא מ"ש בסי' תרנ"א וכתב עוד דשאני הך דביתוס דדרך מקח וממכר הוא ומבואר בדבריו ז"ל שם במה שהביא ראיה מהך דהלוהו על שדהו דלא תק"ל ממאי דאוקמינן לה בדאמ"ל מעכשו וכבר כתיבנא בעניו' ת"ל עלץ לבי ויגל ועיין במקובצת לשם:
וראיתי למרן ז"ל בב"י סי' קע"ז דף קע"ו ע"ד שהביא דברי הבע"הת ושרי"ו כתב משם ס' התרו' שאע"פי שמן הדין מותר מ"מ אסור לעשות כן מפני הערמת רבית ושכ"כ הרשב"א ז"ל בתשו' והרמב"ן בתשו' ע"ש ובש"ע שם סי"ד פסק כדעת האוסרים משום הערמת רבית ובסי"ח פסק לתשו' הריב"ש במוכר סחו' דשרי לכתחלה ע"ש והיינו לפי מה שחילק הריב"ש ז"ל בין אם הוא נותן לו מעות או קרקע ובסי"ז גבי משכון דכתב דיש מי שאוסר משום הערמת רבית קשה דמ"ש משדה וכתב הש"ך ז"ל אולי דיש לחלק בין משכון קרקע למטלטלי ע"ש ועיין בש"ע ח"מ סי מ"ג סי"ז בהלוהו על המשכון ע"מ וכו' דמיירי בשאר הלואה ואי לאו משום שהוא אסמכתא קנה וכדמסיק מרן ז"ל בש"ע שם ועיין בהסמ"ע והש"ך שם ובספר האורו"ת שם ואין כאן מקומו:
ובצפיתנו צפינו להרב מוהראנ"ח ז"ל ח"א סי' צ"ד שנשאל אם יש דרך ליפרע מיתומים קטנים אפילו דלא הוי גו זמניה והשיב עוד יש דרך להיתר להזקק כגון שיש קנס בשטר שאם אח"מ לא יפרעו לו החוב תוך כך ימים שיפרע יותר ממנו סך כך דכ"הג הו"ל כרבית אוכלת בהם ונזקקין למען הציל היתומים מהקנס ההוא עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתו ז"ל כיון שפריעת החוב לאח"מ א"כ הו"ל מת גו זמניה ואמאי אצטריך לקנס ועו"ק לפ"ד ז"ל דלא חשיב לכ"הג בתוך זמנו א"כ כי פריך תלמודא בר"פ שום היתומים אהא דאמר רב אסי אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אא"כ היתה רבית אוכלת בהם ורמו עלה ממתניתין ומכמה תנויי דישראל מי שרי ליה למשקל רביתא מישראל ודחיק לאוקומי במלוה גוי וקבל עליו לדון בדיני ישראל ולא קבל עליה דלא שקיל רביתא ע"ש בפשי' הו"מ לשנויי בכ"הג ואמלתיה דרב אסי הא גופא קשיא דהיכי משכחת לה רבית וכבר נתעוררו התוס' בזה שם ונראה דליכא לאוקומי מלתיה בכ"הג דלישנא דרבית אוכל בהם משמע דממשמש והולך ולא במה שכבר הוגבל שיעור הקנס וה' מוהראנ"ח ז"ל דקדק בזה וכתב דבכ"הג הו"ל כרבית אוכלת בהם ולא רבית ממש אמנם ראיתי למרן בב"י י"ד שם שהביא משם מוהר"י מאורלניס ז"ל להתחייב בסך קצוב מדי שבת בשבתו אם יעכב החוב אצלו מזמן פ' ע"ש ובהג"מר כי שם ביתו ולפ"ד ז"ל שפיר מצינן לאוקומי מלתיה דרב אסי שפיר בהכי דודאי שפיר רבית אוכלת בהם ואעפ"י שלדעתו ז"ל לית איסור רבית ואינו אלא דרך קנס שפיר מתרצא מתני' וכולהו תנויי דפריך מנייהו תלמודא התם וגם ראיתי את הלח"ש אשר דבר האיש אדני האר"ש הכנ"הג ז"ל שם סי' קע"ז אות ס"ה בהגה"בי משם מהר"ש חקאן ז"ל דמתני' ר"י היא דאמר צד אחד ברבית מותר ע"ש וקצרה ידי מהבין דהתם בגמרא מוקי לה מתני' לחד שינוייא כר' יוסי ע"ש: איברא דבעיקר דברי מוהר"י מאורלינס ז"ל המלכים נועדו המה ראו כן תמהו הגאון מהרא"ם ז"ל בתשו' ח"ב סי' כ"ג אמנם בנדונו ז"ל שהוא דרך קנס התיר ומטעמא דאי יהיב ליה במשלם זמניה מאי דאית גביה לא מחייב ליה ולא מידי וכמ"ת מהר"י אב"ם ז"ל אלא דחשש לסברת הרשב"א דסבר לה מר דאיכא משום הערמת רבית אלא מיהא בנכסי יתומים שרי להו מרייהו ע"ש ולדבריו ז"ל נמי תק"ל מהך דשום היתומים דה"מ לאוקומי מתני' והנך תנויי בלוה מאפוטרו' מנכסי יתומים בכ"הג דשרי לכ"ע ולפי מאי דכתי' דא"ה הו"ל גו זמניה ושפיר מגבינן למלוה אפילו מיתומים קטנים תו לא אצטריך לטעמא דקנס והרב בדינא דגבייה מיתמי לא קאמר. גם הרב מוהרלנ"ח ז"ל בתשו' סי' ק"ג שנשאל על שטר שהוא כנדון הר"י מאורלינס והביא תשובת הרשב"א הלזו דחייש משום הערמת רבית ושמצא להריטב"א ז"ל בתשו' שחלק על הרשב"א באותו הנושא ושהוא מותר גמור ושכן מצאתי במקובצת לשם אהך מתני' דהלוהו על שדהו וכו' ונסתייע נמי מהך דמ"ש מקצת חובו וכו' וע"ע שם במקו' במ"ד לדף ע"ב בד"ה אמר ע"ש והביא ג"כ תשו' הרא"ש שהביא הטור סי' ע"ג דכתב ופשי' ליה דבגדולים הוי אסור מן התורה ע"ש וכן נראה מדברי מרן ז"ל בב"י שכתב ע"ד המרדכי הללו רבית גמורה עכ"ל אבל מדברי הרדב"ז ז"ל ח"א סי' כ"א נראה דדין האיסור של נדון המרדכי אינו אלא משום הערמת רבית שהנדון שנשאל עליו הרב ז"ל הוא ממש נדון המרדכי ולא אסרו אלא משום דאחסורי דרי וילפי מקלקלתא ע"ש ואע"פי שהרב שם נטה להחמיר כדעת הרשב"א משום הערמת רבית מ"מ ה"מ כשהוא דרך הלואה אבל כשהוא דרך מקח וממכר מודה הוא ז"ל דשרי ליה מריה כמ"ש בח"מ סי' תצ"ז ע"ש וכדעת הרשב"א ז"ל שם בח"ב סי' ב' והצגתיו לפניך וכדכתי' בעניו':
אמור מעתה בנ"ד שקנה הליט"רא שהוא דרך מקח וממכר כל אפיא שוין דשרי ליה מריה לקבולי מניה הך טופיינא דקנס וכ"ש לדעת הריב"ם ובע"הת והרא"ש והטור והריטב"א ומוהראנ"ח ז"ל דשרי לעשות כן אפי' שהוא דרך הלואה וכתב ה' כנ"הג בח"מ סי' ק"י בהג"הט אות יו"ד דאפילו לסברת החולקים וחיישי להערמת רבית ודאי דקיל הוא מרבית מאוחרת ומוציאין מלוה למלוה ודלא כה' פ"ח דתלה הדבר במחלוקת ע"ש ולענ"ד יראה דעדיין במחלוקת היא נהי דס"ל דבכ"הג מפקי' מלוה למלוה היינו בשכבר נעשה הדבר אבל למעבד הכי לכתחלה פשיטא דלדעת האומרים דהוי הערמת רבית ואסור והרשב"א ז"ל כתב כן על מה שהורגלו לכתוב כן בשטרות וקורא תגר ע"ז וצדק הרב פ"ח ז"ל וכ"ש בנ"ד שנשבע לקיים הדבר בש"ח ואם היה בדבר איסור של דבריהם כבר פסק מרן בש"ע י"ד סי' רל"ט דאין השבועה בועה חלה לעבור אפילו על ל"ת של דבריהם ע"ש ס"ו ואע"פי שמדברי התוס' במכות דף נ"ב בד"ה א"ל כגון וכו' משמע חלה ע"ש ואנו אין לנו אלא |פסק מרן בש"ע וע"ע מה שהאריך בזה הרב מוהרלנ"ח שם מ"מ בנ"ד כ"ע מודו דשרי אלא דלכתחלה איכא מ"ד דלא עבדי' הכי ומוציאים מלוה למלוה כדכתי' ועיין בתשו' ה' כנ"הג חי"ד סוף סי' כ"ה דף קנ"ג ע"ג וראיתי להרב גו"ר בחי"ד כלל ו' סי' א' שהביא משם הרב מוהר"י הלוי דהיכא שכתוב בשטר בש"ח לא מצי הלוה למימר קי"ל כדעת האוסר כיון דאינו אלא איסור דרבנן והשבועה איסור דאוריי' ואפילו שהעסק בין אדם לחבירו ע"ש וכן מ"ש הרב גו"ר סי' ב' וג' באורך ולנ"ד לא נפק"ל מידי כיון שאינו דרך הלואה אלא דרך מק"ומ ואנן סהדי שלוקח הליטרא כל חפצו ורצונו לקבל הליט"רא ולא תשוב אליו ריקם והרב גו"ר כתב שם דבכ"הג אפילו בהלואה מודה הרשב"א דשרי כיון שכל ישעו וחפצו של המלוה לג"ח עש"ב וע"ע בתשו' הרב כנ"הג אשר הובא בשיירי י"ד הלכות רבית מה שהאריך בזה. וראיתי להרב מח"א ז"ל בהלכות שבועות סימן י"ב דמספק"ל במי שנשבע לחבירו שאם לא יפרענו לזמן פ' שיתן לו כ"וך קנס ואירע לו אונס וכו' ע"ש משמע להדייא דפשיטא ליה להרב ז"ל דבכ"הג אפילו בדרך הלואה שרי ליה מריה אב"א משום דרובא דרבוותא הכי ס"ל וכדכתי' אב"א משום דאיכא שבועה במלתא וכדעת מהר"י הלוי ז"ל שהביא הרב גו"ר ז"ל כמדובר סופא דמלתא בהא סליקנא ובהא נחיתנא בענין הקנס שעושין בקנין הלי"טראס האנשים האלה שרי להו מרייהו ונתוועדנו ע"ז שני ב"ד שבעיר ועלתה הסכמתנו להתיר וכתבנו שמותנו ביד קונה הלי"טרא לגבות הקנס מהמוכר אם המה תחזור ריקנית הנקראת אצל הסוחרים פרוטיסתאדא או אם יעכב מסירת הלי"טרא בזמן אשר גבלו ביניהם וכ"ש במקום שכתו' בשטר ונשבע לקיים מ"ש בשטר ההוא ועיין מה שהארכתי לעיל במע' אות ח' מדין חזקה דלא פרע אינש גו זמניה ע"ש בס"ד:
ודע שמצאתי כתוב אצלי בקונט' חיים וחסד דרוש ג' לדחות מה שתירצתי לקושית הרב מוהר"ם הלוי אשר היה ראש על ארץ רבה עיר עוז לנו חזה ציון קרית מועדינו תוב"ב כמ"ש הרב מוהרי"קו ז"ל דאם נכתב שטר על ההלואה מודה רש"י דאסור ובמלוה ע"פ לא משכחת לה דגובה מיתומים קטנים דהא ליתא דהא משכחת לה דמת בשמתיה א"נ כשחייב מודה ע"ש השתא מיהא הדרי בי דהשתא אכתי לא שמיע ליה תלמודא דבהנך גווני גובה מיתומים קטנים אפילו מלוה ע"פ ואהא אצטריך לאוקומי הנך תנויי בב"ח עכו"ם וציית להא ולא ציית להא אהא פריך שפיר ה' מוהר"ם הלוי ז"ל דלוקמה כגוונא דרש"י ותריצנא לה שפיר דע"כ דמיירי במלוה בשטר והרב מוהרי"קו ז"ל כתב דרש"י בכ"הג מודה דאסור. איברא דאכתי קו' הרמ"ה ז"ל בדוכתה קיימא אהא דפריך לר"פ דאמר שמתיה ופליג בהא דחייב מודה ומוקי לה בב"ח עכו"ם דקבל להא ולא קבל להא דמאי כולי האי לוקמה בב"ח ישראל ועל ידי שליח לדעת רש"י וצ"ל כדכתי' התם בס"ד ואכתי איכא למידק דאמאי לא מוקמו להנך תנויי שיש בשטר נאמנות עליו ועל יורשיו א"נ מת גו זמניה אלא דמהא לא ארייא דר"ה ור"פ ס"ל דעביד אינש דפרע גו זמניה כדאיתא בפ"ק דב"ב דף ה' וע"ש בתוספות ות"ל שכך מצאתי להרמ"ה ז"ל שם סי' ן' וכ"כ הרמב"ן ז"ל בחידושיו שם ומה שיש לעורר בדברי הרמ"ה ז"ל במ"ש שם ממה שכ' בס"פ גט פשוט דף קע"ד עיין לעיל במע' אות ח' כמדובר:
אות ב
רבית במכירת סחורה בתוספת מעות בעין. נשאלתי במי שהלוה לחבירו מאה מחבוביס ועוד נתן לו קרמו שהוא שוה ק"ך רייאל לקנטאר בערך מאה ושבעים וזקפם עליו במלוה בעד זמן שנתים ימים מעתה לשאול הגיעו אם יש בו איסור רבית או לאו ואת"ל דאיכא איסור רבית מקרי אבק רבית או רבית קצוצה ואפי' תימא דלא מקרי ר"ק אם נשאר קצת מן החוב גובה ממנו או לא על הכל יבא דברו ושכמ"ה:
זאת אשיב עיקרא דהאי מלתא הלא היא בפ' הרבית דף ס"ה אמר ר"ן טרשא שרי איתיביה רמי בר חמא ואם לגורן בי"ב מנה אסור אמ"ל התם קץ ליה הכא לא קץ ליה אמר ר"פ טרשא דידי שרי מ"ט וכו' אמר ר"ח טרשא דידי ודאי שרי מ"ט ניחא להו דליקו וכו' והלכתא כר"ח וכו' ע"ש והנה קודם בואי לענין פסקא דדינ' אציגה נא עמך מה שנתעוררתי בשיחת הפוסקים בחפשי אמתחותי' ואח"ך אבא לענין פיסקא דדינא הלא מראש ידעי רבנן להאי תרי פרו'שי דאתמרו במלתיה דרב נחמן:
הפירוש הא' הוא פי' ר"ח ז"ל הביאו הבע"הת ז"ל דף רמ"ו ע"ב שפי' טרשא הוא שנותן פירות בחשון בהמתנה לפרוע לו הדמים באייר בשער של אייר שהוא דרכו להתייקר בו הפירות וכו' ופי' טרשא דר"ן לא קייץ אלא שיאמר לו תן לי כמו ששוין הפירות בעת שתפרעני דמיהם ולא קצץ אלא בין שיהיו באותו זמן בזול או ביוקר וטרשא דרב פפא נמי הכי הוא שנותן לו בשער אייר בין שיהיו ביוקר או בזול ומשמע לפי פירושו דטרשא דר"ן ור"פ הכי הוה שהיה אומר אם מעכשו בשער של עכשו ואם באייר בשער של אייר וכו' ומשמע שאם אמר לו סתם תתן לי באייר כשער של אייר שרי דמצי אמר ליה חטי הוא דקדחי באכלבאי והכא זביני הוא ושרי ומצינו בגמרא דפסקו דאין הלכתא כר"פ מכ"ש דלית נמי כר"ן וזוהי שיטת הרי"ף ז"ל עש"ב עכ"ל. והרמב"ן ז"ל במלחמות בזאת השיטה וכך היא סברת הר"י אלברצלוני הובא בש"מ וכך היא שיטת ראב"ן ז"ל הביאו הגה"מר בשמעתין וכן דעת הרמב"ם ז"ל כמ"ש ה"המ ז"ל בפ"ח מה' מלוה וכתב הרמב"ן בספר המלחמות דלדעת ר"ח אינו מותר אלא בדאמר סתם באייר כשער של אייר בלא אם מעכשו אבל אם אמר בדמים קצובים כגון בכ"וך אסור אף אם לא אמר אם מעכשו ואע"ג דמתני' קתני אם מעכשו קרקע שאני דאם לא אמר כן אין לו דמים ידועים ולא מחזי כאגר נטר לי עכת"ד ז"ל:
מעתה אתפלא במה שראיתי להרב גד"ת ז"ל דף רמ"ו ע"ב שנסתפק בדעת ר"ח וסברתו אם הוא מתיר כשיאמר בפי' כ"וך לזמן פ' בלא מעכשו מי נימא כיון שלא הקדים לפרש אם מעכשו בכך שהוא סיבת האיסור משו"ה אע"ג דמפרש סך המעות שיתן לזמן פ' אין בכך כלום דלאו בתר פי' המעות אזלינן אלא בתר הוכחה דבשביל המתנ' מרובה דהיינו כשהקדים לומר בכ"וך או"ד לר"ח בעינן תרתי לטיבותא להתר שלא יפרש שום סך ושלא יאמר מעכשו ומשו"ה לא הותר אלא באומר סתם תתן לי באייר כשער של אייר ועל זה כ' ומסתברא דלדידיה כל האיסור תלוי במה שהוכיח בתחלת דבריו שבשביל המתנה מרובה. על המכר הואיל ואמר אם מעכשו אבל כל דליכא הך דליכא הך הוכחה שרי עכ"ד:
א ובאמת נוראות נפליתי על הרב ז"ל איך יצא מפיו דבר זה מלבד מה שנעלם ממנו דברי הרמב"ן ז"ל גם א"א בדברי הרב בעל התרומות ז"ל לפרש הכי דהא כל ראייתו דמותר באמור אליו באייר בשער של אייר הוא משום דמצי אמ"ל חטי הוא דקדחו באכלבאי ואי פסיק דמייהו לא שייכא למימר שהרי יתכן שיהיו ביוקר ויתכן שיהיו בזול. ובר מן דין הרי הרב התרומות ז"ל הביא לקמן כת הפוסקים כרב נחמן ובשיטת רש"י ז"ל וז"ל כל דבר שלא נתפרסם השער ולא קייץ לזה כלומר שלא אמ"ל אם מעכשו אלא שאומר לו סתם לזמן פ' תתן כ"וך ה"ז טרשא המותרת לדברי הפוסקים כר"ן וכפירש"י ז"ל עכ"ל הנך רואה שלא התיר כך הרב התרומות ז"ל אלא לדעת הפוסקים כרב נחמן אבל לדעת ר"ח והרי"ף ז"ל שפוסקים דלא כר"ן אסירא וכ"כ בפירוש בסוף דבריו. נמצאת עדשא המותרת לכל הסברות הוא על העניין זה שאומר לו בלא מעכשו הרי פירות אלו מכורים לך בדמים שישוו באייר בין רב בין מעט משום דמצי אמ"ל חטי הוא דקדמו באכלבאי עכ"ל הרי לך בהדיא דלא התיר לכל הסברות אלא שהוא סתם בין רב למעט סוף דבר דברי הגד"ת צל"ע עין רואה מה שהכריחו להרב לומר כך משום דקשיתיה קו' חזקה דכפי דעת ר"ח דבטרשא דר"ן היה אומר מעכשו אלא שהיה אומר סתם וא"כ לדידיה דהוה איסור אף בכ"הג א"כ משנתינו דנקטא כשהזכיר סכום מעות בין בתחלה בין בסוף לאשמועי' רבותא דאף בסתם אסירא כיון דלדידיה לית הלכתא כר"ן וצדד לומר דליכא למימר דאגב רישא דמותר אפי' בקציצת מעות דכל דאיכא למטעי באיסורא ליכא למתני אגב ובמאי דאמרן א"ש דתני התם הכי משום חידושא דאם לא אמר מעכשו אפי' נשאר קצת מעות לבסוף שרי זהו תורף דבריו ז"ל:
וב וכשאני לעצמי נלע"ד דאפי' יהבי' ליה כל דיליה וסיפא אתא לחידושא אפי"ה הבו דלא להוסיף עלה ולא נאמר אלא בקרקע שאין לו דמים ואין אונאה בקרקעות וכמ"ש הרמב"ן ז"ל במלחמות ואף הרב התרו' הביא כן לעיל מזה הדין משם הרי"ף ז"ל וא"כ מה ענין משנתינו עם מלתא דר"נ דתלמו' מקיש במכ"ש כמובן ובר מן דין הרי הרי"ף ז"ל הוא דקאי בשיטת ר"ח וכמ"ש ה' התרומות והרי"ף ז"ל כ' בתשו' שקודם זה הדין שהביא הרב התרו' שאם אמר בקרקע תתן לי כ"וך לזמן פלוני מותר משום דאין אונאה כקרקעות תיפוק ליה דינא הכי בכל מילי דאף דאית בהו תורת אונאה הן אמת שדברי הרב התרומות ז"ל שם מרפסן אגרי דמאי ראיה מייתי לדין קרקע מטרשא דרב נחמן וכמו שהק' הגד"ת ז"ל והצ"ע ומן התימה הגדולה בדברי הגד"ת דמאחר שהוא עמד שם והרבה להשיב לה' התרו' איך מלאו לבו לכתוב דברי' כאלה הכא וה"ן נסת"ר מחמ"תו סו"ד דבריו צל"ע:
ואף גם זאת ראתה עיני מ"ש עוד הגד"ת ז"ל דבזה ניחא יישוב לדברי הגה"מר שהם מגומגמים מצד שכתב והאלפס ז"ל לא הביא דברי ר"ן משום דס"ל דלית הלכתא כוותיה וכן פסק ראב"ן ז"ל אבל ר"ת ור"ח והמימוני ז"ל פסקו כר"נ וכדפירש"י ז"ל עכ"ד וכבר מרן הב"י תמה על דברים הללו וכתב דלאו דסמכי נינהו וכתב הרב ז"ל דעם האמור ניחא דהה"ג תחלה הביאו דברי הרי"ף וכתבו שלא הביאו הא דר"ן מכלל דלא ס"ל כוותיה א"כ מאחר שלא הביאו אין הכרעה בסברתו לפי חילוף הפירושים אפשר דס"ל כפי' ר"ח וא"כ נדון רש"י ז"ל שפי' כדברי הר"ן ז"ל הלכתא היא הוא אפי' דקמפלגי בפירש"י ואעפ"כ כתב דלית הלכת' ואמטו להכי לא הכריע אבל בדעת ר"ח ז"ל מאחר דידוע פירושו א"כ אם היה מפרש כמו שפירש"י ז"ל הוה הלכה כוותיה א"כ הלכתא דלא פירש כפי' רש"י אפילו הנדון מותר ולפיכך כתבו ההגהות דאף ר"ח והמיימוני קאי כדעת ר"י ור"ת וכפירש"י ואינם חלוקים אלא בפי' ר"ן את"ד ז"ל:
ולדידי חזי לי בהגד"ת ז"ל כנראה דלא דק היטב לא בדברי ההגהות ולא בדברי מרן אח"המ מכ"תר אלף פעמים שהרי מתחלה כתבו בפירוש שדעת ראב"ן ז"ל. כפירוש ר"ח אלא שהם לא הזטרו פירוש ר"ח אלא פי' ראב"ן ז"ל והוא כפירוש ר"ח ז"ל ואחר כך כתבו דהאלפסי. ז"ל לא ס"ל כר"ן מכלל דלא ס"ל כוותיה ואחר כך כתב וכן פסק ראב"ן ז"ל ואחר כך כתבו דר"י ור"ח ור"ת והמיי' פסקו כר"ן ואם איתא דפירוש הדברים דר"ח ומיימוני פסקו כמו שפירש"י ז"ל בדברי ר"ן אלא שהם חלוקים בדעת ר"ן אם כן אמאי אוקמוה לראב"ן ז"ל בשיטת הרי"ף ז"ל והרי ראב"ן ז"ל פירושו ידוע כפי' ר"ח כי היכי דר"ח קאי בשיטת ר"י ור"ת ז"ל כפירש"י בדברי ר"ן ה"נ יסבור ראב"ן ז"ל דלמה יגרע דבשלמא הרי"ף ז"ל שאני דלא ידיע פירושו ובאמת זו היא ראיה שאין עליה תשו' ומן האמור בזה אתה תראה מה עמקו דברי מרן ז"ל באומרו ובהג"מר כ' דראב"ן ס"ל כפירוש ר"ח ז"ל ואח"ך כתב שר"ח פסק כר"ן ואמטו להכי כתב דלאו דסמיכי נינהו והנך רואה שההגהות לא כתבו שראב"ן ז"ל פסק כר"ח ז"ל ולא הזכירו פירוש ר"ח אלא שכתבו פירוש ראב"ן ז"ל ואנו רואין שהוא כפי' ר"ח ז"ל וא"כ איפא למה הקשה הרב דמאחר שכתב דראב"ן פי' כר"ח א"כ קשה למה כתב שר"ח קאי בשיטת ר"י ולא בפשיטות הי"ל להקשות דאיך כתבו שר"ח קאי בשיטת ר"י ור"ת ז"ל אלא שברוב חכמתו נשמר מפי' הגד"ת ז"ל דלא תימא שפי' הוא דקאי בשיטת ר"י ור"ת לענין דינא שרש"י פי' בדעת ר"ן אמטו להכי כתב דמאחר שכ' שראב"ן ז"ל קאי כפי' ר"ת א"כ למה כ' שר"ח קאי בשיטת ר"י ור"ת אם איתא כהך פירוש' הרי ראב"ן נמי יכול להיות בשיטתם ואמטו להכי כתב דלאו דסמכי נינהו או אפשר להגיה כך וראב"ן פסק כך וכן פסק ר"ח והג"מיי אבל ר"י ור"ת ז"ל פסקו כר"ן וכפירש"י ז"ל באופן שלדעת הרי"ף והרמב"ם ור"ח וראב"ן והרמב"ן והר"י ברצלוני דכולם פוסקים דלא ס"ל כר"ן דבהזכיר סכום של המעות לבסוף אע"ג דלא אמר מתחלה אם מעכשו אסור ואינו מותר אלא כשאומר אם באייר כשער של אייר בין ביוקר בין בזול ובתנאי שלא יאמר אם מעכשו דהיינו טרשא דר"ן ודלא כהגד"ת ז"ל ועמו הס"ר. וראיתי להרב פני משה ז"ל בח"מ סי' ע"ג שהעלה כך בדעת ר"ח אלא שכ' שדעת ר"ח קילי מצד אחד דס"ל דמיירי ר"ן דאמר מעכשו ואפי"ה שרי וחמירי מצד אחר דבמזכיר סכום המעות לבסוף אסיר אע"ג דלא אמר מעכשו ע"ש ולא אדע שכו'ל למאי הלכתא ונפקותא כתבינהו להני מלי דדברי ר"ח מצד אחד קילי מאחר דאיהו לא פסק כר"נ וא"כ לא התיר ר"ח אלא באינו מזכיר סכום המעות ואינו אומר מעכשו ופשוט:
זאת ועוד אחרת ראיתי להרב גד"ת ז"ל שרצה להסכים דעת הרמב"ם עם פירוש רש"י ז"ל וכאותם הפוסקים כר"ן ממ"ש וכן אם מכר מטלטלין עד זמן פ' במאה והם שוין עתה בצ' למי שקונה אותם במעותיו מיד ה"ז אסור משמע דדוקא משום דשוין עתה בשוק צ' דהיינו דבר ששומתו ידועה דהוי כיצא השער דאף לר"ת ולרש"י אסור נראה בהדיא דאם אין שומתו ידועה מותר והיינו כפירש"י ז"ל בדר"ן וכן ראיתי להרב פ"מ ז"ל בח"מ סי' ע"ג שרצה לומר כן בדעת הרמב"ם ז"ל אלא שהוא החליט הענין לומר דפסק כר"ן ובאמת שדברי הרמב"ם ז"ל נוטים לסברא הלזו אבל לבי נוקפי בדבר זה דא"כ הרמב"ם ז"ל אמאי לא כתב דינו דרב נחמן לכך נלע"ד דלהרמב"ם ז"ל לא ס"ל הך חלוקא דשומהו ידועה לאין שומתו ידועה דמאן דמחלק בהכי הוא דמפרש טרשא דר"ן כפירש"י ז"ל והוק' להם מההיא דר"ן גופיה דיהיב זוזי לקיראה דאי ליתנהו אסור ואמטו"ל הוצרכו לתרץ דההיא מיירי כששומתו ידועה אבל מאן דמפרש טרשא דר"נ כדעת ר"ח א"כ ליכא לאקשויי מהתם משום דאיכא למימר שאני התם דקייץ ליה דמים משא"כ הכא ואם כן לית ליה האי חילוקא דשומתו ידועה לאין שומתו ידועה כי ע"כ הרמב"ם מפ' כפירש"י אין הכרח שיתרץ זה הפי' שהרי כמה חילוקים נאמרו כאשר בדברי הראשונים ז"ל הלא בספרתם בארוכ' ועיין להרב פמ"א ז"ל ח"א סי' ק"ך ולתירוצם אין צריך לחלק בהכי ודוק ומה גם פוק חזי מאן גברא רבא קמסהיד עלה ה"המ ז"ל שכתב שפירושו כדעת ר"ח ז"ל יעו"ש:
הדרן לקמייתא לקושיא הא' שהק' הגד"ת ז"ל דלפי דעת ר"ח ז"ל וסברתו דלית הלכתא כר"נ ומלתא דר"נ איירי נמי בדאמר אם מעכשו אלא דמיירי שלא הזכיר סכום המעות א"כ אמאי מתני' לא אשמועי' חידושא טפי אפי' בסתם דאסור לזה נלע"ד לתרץ דיש לחלק בין איסור משנה לאיסור רבית שאינו מוזכר במש' ולפי' שריא דרב נחמן דלא חמיר איסוריה כולי האי להזכירו במשנה ותירוץ זה למרתיהו מדברי מרן ז"ל הכ"מ ז"ל פ"ח מה' מל"ול יעו"ש ודוק:
הפירוש הב' הוא פירש"י ז"ל שמוכר סחורה בהמתנה ביותר מדמיה ובלבד שלא יפרש לו אם מעכשו בכ"וך אלא ימכור לו סתם בכ"וך ליום פ' ומפ' שזהו לא קייץ ליה ובזה הפי' הסכימו עליו ר"י ור"ת והרא"ש גם הרז"ה והרשב"א כולם פסקו דהך טרשא דר"ן הלכתא היא מדקאמר בתלמורא לית הלכתא כטרשי פפונאי ולא אמרו בגמ' הלכה כרב חמא אלא לאפוקי מדר"פ ובזה הסכים הטור בי"ד סי' קמ"ג גם מרן בב"י ובש"ע פסק כך וכתב הכנ"הג ז"ל שכך פשט המנהג דלא כהרי"ף והרמב"ם ודעמיה ואזלי' בתר המנהג כ"ש שהוא להקל בדרבנן וכתב ה' לחם רב ז"ל דמאחר דפשט המנהג כך אין המוחזק יכול לומר קי"ל כהרי"ף והרמב"ם ומוציאין מידו עכ"ל: וראיתי לה' פמ"א בח"מ סי' ע"ג שהביא דברי המבי"ט ז"ל תשו' שבסי' קי"ד שכתב מתחלת דבריו שהרמב"ם קאסר בטרשא דר"ן וכתב דמאחר דהרא"ש והרשב"א מזאת השיטה ורבים פוסקי' כמותם הכי נקיטינן ואח"ך כתב דאפי' לדעת הרמב"ם דקאסר נראה דבעינן שיהיה דבר קצוב וידוע שהוא שוה כך במעות וכו' וגמגם עליו ה' פמ"א דמאחר דהוא פסק דלא כרב נחמן א"כ מנ"ל זה החילוק דבין דבר קצוב וכו' שהרי אפילו לדעת הפוסקים בטרשא דר"ן דינא הכי מכח קושי' התוס' והרא"ש ז"ל שהק' מההיא דקיראה וכו' וא"כ הרמב"ם ז"ל דפסק דלא כוותיה א"כ בהכרח אף בשאין קצוב אסור והרב פני משה נדחק וכתב שאפשר שבסוף דבריו חזר בו וכתב דהרמב"ם ז"ל קאי בשיטת הפוס' בטרשא דר"ן וזה א"א לאומרו כפק"ד דלא הול"ל והרמב"ם דאסר וכו' ודוק הנך רואה שה' פ"מ ז"ל צידד לחוש לדעת הרי"ף והרמב"ם וא"כ יכול לומר המוחזק תרי קי"ל שהם ג' קי"ל כהרי"ף והרמב"ם ור"ח דאסרי וקי"ל כה' פ"מ שחש לדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל וקי"ל כמ"ד דאמרי' תרי קי"ל:
בר מן דין ומן דין מלתא כדנא בנ"ד אסירא מאנפי אחריני ואפילו לדעת הפוסקים כטרשא דר"ן והיא סברת הרמב"ן ז"ל שכתב שאף לשי' רש"י ז"ל לא התיר ר"ן לומר לזמן פלוני בכ"וך אלא כששער אותו זמן הוא ביוקר לפי רוב השנים והתנאי שהוא מתנה כשער של אותו זמן לפי רוב השנים לפיכך לא מחזי כאגר נטר לי וכו' וזו היא סברא נכונה ופסקה הטור ומרן הב"י דקדק כך מדברי הג"מר ע"ש א"כ לנ"ד שהעלה אותם יותר מכדי שיוויין ומחזי כאגר נטר לי לא ודוק ועיין להרב פני משה ז"ל ח"מ סי' קע"ג ע"ש זאת ועוד אחרת דהוי דבר ששומתו ידועה לכל באי שער ששוה בק"ך והוא מכרו בק"ע לזמן ועיין בס' פ"מ ז"ל סי' ע"ד ודון מינה ואוקי באתרין ודוק:
סופא דמלתא דדין עסק ביש ושומר נפשו ירחק ממנו דמאן מפיק ליה מדין אבק רבית אמנם מאי דאיכא למיקם עלה דמלתא הוא בנ"ד דבנ"ד בהדי האי סחורה הלוה לו מעות וכיון שכן מפקא להו מדין אבק רבית דאיכא למימר דאנן סהדי שבשביל המתנת המעות העלה הקרמז בשומא הלזו א"כ הו"ל ר"ק ויוצאה בדיינים או"ד האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי בזה ראיתי להקת הנביאים פוסקים אחרונים מגיהי קרבא מלחמת מצוה הלא המה מוהריב"ל ודעמיה ז"ל והמבי"ט ודעמיה ז"ל הובאו דבריהם בס' המבי"ט ז"ל ח"א סי' קי"ו והוא שלדעת מוהריב"ל הוי רבית קצוצה ואפי' לא פירש כיון שהוא גלוי וניכר לכל דבשביל המתנת המעות עושה כן וה' מוהר"ם מטראני ז"ל ס"ל דלא הוי אלא אבק רבית כיון דאית ביה צד מק"ומ עש"ב דבריו גם בסי' ט' כתב דהוי קרוב לרבית דאוריי' ע"ש מ"מ לא החליטו הענין דהוי רבית קצוצה ע"ש גם מוהריב"ל ז"ל פליג אסברא דהמבי"ט ז"ל בכלל ח' סי' מ"ט החליט הענין וכתב דכל כ"הג דאית ביה צד הלואה הוי ר"ק והביא ראיה ממוהר"ם ז"ל על ענין הבחור שהלוה לו מעות וכו' והביאו מרן הב"י ז"ל בי"ד סי' קע"ז ע"ש וצדד הרב לומר דהוי אבק"ר ולבסוף חזר לאחוריו מלחלוק על דברי מוהר"ם מ"מ כתב דלענין נכסי יתומים מקרי אב"ר ואינה יוצאה בדיינים ע"ש ומה שנסתייע מוהר"ם מהלויני ודור בחצרי אע"ג דחצר לא קיימא לאגרא וגברא לא עביד למיגר דאסור ודאי לדידן דגרירנא בתר מרן הש"ע פסק בסי' קס"ו דלא הוי אלא אב"ר ע"ש:
ומה שהוכיח מהך דר"ח אוגר זוזי אע"ג דהמשכיר קבל עליו אחריות דאסור בהא נמי נתבאר דלא הוי אלא מדרבנן וכמ"ש הריב"ש ז"ל סי' ש"ה עיי"ש ועיין בב"י רי"סי קע"ו ואם דעת מוהר"ם כד' הרמב"ם ז"ל שכ' הריב"ש ז"ל שם צ"ל שמה שהעתיק תשו' מהר"ם הלזו בסי' קע"ו ובש"ע סי' ס"ג צ"ל דלענין איסורא בעלמא וכצ"ל דעת מור"ם ז"ל שהעתיקה בסי' קס"ו ע"ש. ומעתה כל הרבנים אשר בנו דייק ע"פי תשובה הלזו אנן בדידן דגרירנא בתר מרן ז"ל הרי נתבאר בכל הנך דס"ל דלא הוי אלא אבק רבית ונפל פיתא בבירא:
וכד דייקנא נראה דודאי אי מדמינן נדון דידן לנדון מוהר"ם ז"ל וכמ"ש ה' מוהרשד"ם ומוהריב"ל לכ"ע הויא ר"ק התוס' שמעלה בסחו' כחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר גם כי כל האונסין על הלוה הקונה אלקרמז שהוא זוקף עליו כל סך ההלואה ודמי הסחורה ביחד ואע"פי שאינו מזכיר בכ"י או בשטר שם הלואה אין דרך זו מוציא מידי רבית של תורה עיין פירש"י ז"ל שם דף ס"ט גבי ר"ח דהוה מוגיר זוזי ולא מוזיף ולא אהני ליה ולא מידי אע"ג דקא מקבל עלויה אחריות האונסים שקודם ההוצאה וע"ע בתשו' הריב"ש ז"ל שם שהזכרתי ודוק כי קצרתי יותר מדאי ועיין ש"ות עדות ביעקב סי' קל"ט:
שו"ר להרב פמ"א ז"ל ח"א סי' ק"ך שעמד בסוגיית הש"ס והגד"ת ז"ל והאריך ואשנה איה"ב והוא ז"ל מסכים הולך לסברת מוהריב"ל ז"ל גם הרב מוהרשד"ם ז"ל בחי"ד סי' נ"ז העלה כס' מוהריב"ל ז"ל דהוי ר"ק גם מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' ט"ל מזאת הסברא אמנם הכנ"הג הביא משם מוהר"י טאייטאצק ז"ל בתשו' כ"י ח"ג סי' א' ומהר"ש חאקון הלוי ז"ל שם סי' ב' דסברי כסברת ה' המבי"ט ז"ל יעו"ש א"כ נמצא דרוב הפוס' המצויינים לפנינו סברי דהוי ר"ק ה"ה מהריב"ל ומהרשד"ם וה"ר יצחק בן ליב ומוהר"ם אלשיך ז"ל ושכנגדן המבי"ט ומוהרי"ט ומוהרש"ח הלוי הנז"ל כנ"ל ומדברי הש"ך בסי' קע"ג ס"ק דנקט לס' המבי"ט ז"ל בלישניה דיחידאה ולס' מוהריב"ל נקט ליה בסיעתו ע"ש נראה דתלה לה כיפי ודוק: איברא דאכתי פש גבן לברורי אי מצי המוחזק למימר קי"ל כמ"ד דאב"ר היא ואינה יוצאה בדיינים מי אמרינן כיון דמלתא דאיסורא היא לא אמרי' בה קי"ל וכמ"ש מהרי"קו ז"ל שרש קע"ט או"ד שאני הכא דאית ביה ממונא נמי ועיין כנ"הג סימן כ"ה בהג"הט אות ס"ו ובי"ד סי' קס"א אות י"ד ומ"ש הרב שם שהאריך בתשו' הלא היא ל"ו נדפס"ה בספר בעי חיי חי"ד חלק עץ הדעת סי' קצ"ז ועוד לו שם לאנדרינופל ומסי' ק"ץ הולך ואור בפרט זה ועמ"ש בסי' קפ"א תכלית דבריו ז"ל כיון דלכ"ע איסורא דרבנן איכא לא מצי למימר קי"ל ע"ס:
אות ג
רבית אנשי חסד הפרישו מממונם נדבה הקרן קיים ומפירותיהם החזיקו בדק ילדי העברים תופסי התורה ונתנום ליחידי סגולה עשירי עם בהכשר הנהוג מדי שנה בשנה וא' מהם קרא ערער ורצה לנכות מהקרן שתחת ידו באומרו רבית קצוצה היא אין בטענתו ממש וכופין אותו ב"ד ליתן במתנה הריוח שנתן כמ"ש הרב כנ"הג ז"ל עיין בתשו' הרב דבר משה ז"ל חי"ד סי' ך' באריכות ועיין בש"ות התשב"ץ ח"ד סימן ל"ד:
אות ד
רבית ראובן שידך בתו עם ימואל בן שמעון והתנדב לתת לו סך מה בעת הנישואין כמשפט הבנות ונתפשר עם החתן לתת לו מעות השידוך סך אלף גרו' ע"מ שיכתוב לו בכתובה אלף ומאתיים אסור ואיכא למימר דהוי ר"ק עיין בתשו' הרב דבר משה ז"ל חי"ד סי' א"ך:
אות ה
ראוי קי"ל דאין הבעל יורש בראוי כבמוחזק כמ"ש בא"הע סי' צ' ע"ש ואם מת המוריש בחיי אשתו ולא הספיקה לגבות עד שמתה פלוגתא דרבוותא ומוהר"ם אלשקר ז"ל סי' כ"ח כתב וז"ל דאפילו שעה א' חייתה האשה ומתה מקרו הנכסים מוחזקים ע"ש אמנם מוהרשד"ם ז"ל חא"הע סי' צ"ח ס"ל דכל שלא גבתה ראוי מקרי והרב גו"ר ז"ל בא"הע כלל ד' סי' י"ט כתב אע"פי שלא ידעה האשה בירושה כלל זכה הבעל ולא זכר שר דברי הרבנים הללו וה' המופרסם כמוהרי"ע ז"ל בס' בית יהודה בחא"הע סי' ט' כתב משם רבו הרב ז"ל דבארג'יל יר"ה נהגו לפסוק כמהר"ם אלשקר ע"ע ועיין להרב אדמת קדש חא"הע סי' ר"ה ע"ש ואנחנו לא נדע:
אות ו
ראוי קי"ל דאין הבכור נוטל פי שנים בראוי כבמוחזק כמ"ש בטוש"ע סי' רע"ח ע"ש ולענין המעות שבבאנקו אי חשיבי ראוי או מוחזק עיין להרב גו"ר ז"ל חא"הע כלל ד' דהוי ראוי והסכים עמו. הרב מוהרי הלוי ז"ל וכעת נראה בעליל ספר הבהיר חיים שאל ח"א ובסי' ע"ג אות ח' עמד על ענין זה ע"ע:
אות ז
ראוי ראובן מת והניח בכור ופשוט ראוי ומוחזק ויש עליהם. ב"ח הבכור אומר יגבו החוב מהראוי ואזכה בחלקי בבכורה מהמוחזק והפשוט אומר לא כי אלא יגבה הב"ח מהמוחזק ובראוי נחלקו בשוה לדברי הפשוט שומעין הרב פרי הארץ ז"ל ח"מ סי' י"א ועיין בתשו' רב רחומאי זרע יעקב בסי' נ"ב עלה ונסתפק באשה בכתובתה דאין האשה גובה בראוי כבמוחזק וזו הלכה העלה דשומעין ליורשים ואייתי בידיה מ"ש מור"ם בא"הע סי' קי"ג לגבי עשור נכסי ע"ש: