ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
פ"א · אות לב
פועל קי"ל דפועל אוכל משל בע"הב לפי מה שפסק עמו לפי מנהג המדינה כמ"ש בטוש"ע סי' של"א ע"ש מן התורה אין לו מזונות מבע"ה אלא בשעת מלאכה אוכל ועיין בתו' בפ' השוכר דפ"ז בד"ה ואלו אוכלין וכו' ע"ש והא דתנן התם דריב"י אמ"ל פסוק להם פת וקטנית בעי תלמודא פת קטנית תנן או פת וקטנית תנן וכו' כתבו התוס' הא פשיטא דר"י אמר לבנו פת וקטנית ולא פת של קטנית וכו' לא ניחא להו לפרש דהא הוא דמבעיא לן היכי אמר לבנו חדא דמאי דקאמר פת קטנית תנן וכו' הול"ל היכי אמ"ל ועוד מאי נ"מ מאי דהוה הוה ועוד מאי האי דאהדר ליה צריכא ומשני דבלא וי"ו פת של קטנית משמ' לכן כתבו משו' דאין רגילות לעשות פת של קטנית ונ"מ לאדם האומר לפועליו ליתן להם פת קטנית שצריך ליתן להם פת וקטנית מחמת שאין רגילות דחקינן לפרש כן. או"ד פת וקטנית תנן אם תניא בוי"ו להורות עד שיאמר בוי"ו מתחייב בתרוייהו ואי לא לא וצ"לד מ"ט השמיטו הפוסקים דבר זה נהי דפסקו כרשב"ג הא מיהא נ"מ לעניין דינא למי שפסק להם או בעיר חדשה וכדאמרי' מרי' התם דף פ"ד ע"ש: