ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
עי"ן · אות עג
עובר קי"ל המזכה לעובר דלאו דידיה לא קנה כיון דליתיה בעולם שאין אדם מקנה למי שישנו בעולם דבר שלב"ל ה"נ אין אדם מקנה דבר שישנו בעולם למי שאינו בעולם כמ"ש בטוש"ע סי' בי' ר"י ע"ש:
ואני עני ואביון. נסתפקתי במי שמחייב עצמו לעובר לזכות לו אי מהני מידי דהוה אדבר שלא בא לעולם דנהי דאינו נקנה הא מיהא במחייב עצמו חייב וכמו שנתבאר בסי' ס' יעו"ש ועיין בתשו' ה' מעשה חייא סי' ט' ובתשו' ה' משאת משה ז"ל ח"המ סי' ו' ה"נ למי שאינו בעולם או"ד גרע טפי מאן דליתיה בעולם אע"ג דדבר. הנקנה איתיה בעולם ממתחייב בדבר שלב"ל. כיון דס"ס הזוכה ישנו בעולם:
וראיתי להרב המבי"ט ז"ל בשניות סי' קל"ה שכתב לנדונו במזכה לבתו דבר שלב"ל דקנתה כי היכי דעובר דידיה זוכה אע"ג דאינו בעולם הואיל ודעתו קרובה אצל בנו ה"נ דבר שלא בא לעולם דתרוייהו כהדדי נינהו עכ"ל הצ"ל:
איברא דבפ' מ"ש אהא דאמר ר"ה המזכה לעובר לא קנה אתיביה ר"ן מדקתני אם תלד אשתי זכר ה"ז יטול וא"ל משנתנו איני יודע מי שנאה דר"ה אית ליה התם אפי' באומר לכשתלד לא קנה אבל לרב נחמן דסבר מיהא דלא קנה מ"מ באומר לכשתלד ס"ל דקנה ומצי לאוקומי מתניתין בהכי אבל לר"ה דאמר אפילו לכשתלד לא קנה ק' וכמ"ש התו' וכ"ז רמז רשב"ם ז"ל בפ' מ"ש ואהדרו ליה דילמא ר"ה מתני' ר"מ היא דאמר אדם מקנה דבר שלב"ל למי שאינו בעולם מי שמעת ליה ע"כ מהכא מוכח דגרע טפי מי שאינו בעולם מדבר שלב"ל אלא דמהא לא תידוק דהש"ס דרך דחייה קאמר דמשו"ה לא בעי למימר מתני' ר"מ היא משום דמצי לדחוייה ע"כ לא קאמר ר"מ אלא וכו' מיהו לדידיה קושטא קאי דתרוייהו כהדדי נינהו ומתני' ר"מ היא מיהו מהך דפ"ק דגיטין דף י"ג דאמר ר"ה מנה לי בידך תנהו לפ' ואמר אמי' טעמ' משום דהוי כמ"ד ליה בשעת מתן מעות משתעבדנא לך ולכל דאתי מחמתך ואותביה אביי אלא מעתה הקנה מלוה זו לנולדים אינו נקנה דאפילו לר"מ וכו' ה"מ למי שישנו בעולם אבל למי שאינו בעולם מי אמר וכו' משמע להדיא דקושטא דמלתא הוא ונראה דה"ט דהתוס' בפ"ק דכתובות דף ז' אהא דק"ל אדשמואל דאמר המזכה לעובר קנה מאידך דשמואל דאמר הלכה כר"י דאמר אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם ובפ"ק דגיטין משמע דטפי גרע מי שאינו בעולם וכו' עכ"ל ולא אייתו בידייהו הך דפ' מ"ש והיינו משום דמהתם לא ארייא דאיכא למימר כדכתי' וכד דייקנא אשכחנא דאי אפשר לומר כן דהא ר"ה כר"מ ס"ל כדאי' ביבמות ותק"ל מדידיה אדידיה אלא עכ"ל דשני לן בין דבר שלב"ל למי שא"ב וזו היא שקשה לע"ד בפשטא דסוגייא דמדקאמר ולימא ליה ר"מ היא וכו' ור"ל דמתניתין דקשיתיה לוקמה כר"מ ואמאי קאמר איני יודע מי שנאה ואיהו דאמר כרבנן דר"מ דאמרי דלא קנה דהא איהו ס"ל כר"מ והו"ל לאותבי' לר"ה מניה וביה ומה מאד תמהתי מרשב"ם ז"ל דארכבה אתרי רכשי דמעיקרא כתב ואמר קאמר ואיני יודע מי שנאה והדר קאמ' הא איהו גופיה ס"ל כר"מ וכו' עכ"ל ואתמהא וכבר ראיתי במקובצת דק"ל הכי בפשטא דסוגייא ע"ש ועכ"ל דהתוס' דנקטו ההיא דגיטין משום דבפשי' תק"ל:
והנה התוספות בכתובות תי' לחד תירוצא דסבר שמואל דבר שלב"ל דדבר הנקנה ע"י מכר או ע"י מתנה ליתיה במזכה ואע"ג דהזוכה ישנו בעולם מה שא"כ כיון דדבר הנקנה איתיה בעולם דבתר חפצא אזלינן וסברת שמואל הפוכה מדר"ה והך סוגיא דגיטין דפריך אלא מעתה וכו' אליבא דר"ה וכו' ע"ש ואע"ג דגמרא מייתי התם מלתיה דשמואל עלה דאמר אפילו במלוה והדר מייתי מלתיה דאמימר ועלה פריך אלא מעתה צ"ל דלא קאי אלא אדר"ה דע"כ שני ליה בין ישנו בעולם לאינו בעולם אבל לשמואל אין ה"נ דקנו הנולדים והבן דה"נ אשכחן לר"ן דאמר אין אדם מקנה דבר שלב"ל שאפי' אחר שבא לעולם יכול לחזור בו דגרע טפי הקנאתו ובמזכה לעובר נהי דס"ל לא קנה הא מיהא לכשתלד קנה ולר"ה במזכה לעובר אפילו לכשתלד לא קנה ובדבר שלב"ל. ס"ל דמשבאו לעולם א"י לחזור שבו בו ע"ש:
מעתה מ"ש ה' המבי"ט דכי הדדי נינהו לא אתיא כחד דלר"ה במכ"ש אתיא דטפי גרע מקנה למי שאינו בעולם ממקנה דבר שלב"ל ולשמואל ורב נחמן איפכא דדבר שלב"ל גרע טפי ממקנה למי שא"כ ולדידהו ה"ן נסת"ר דינו של ה' ז"ל וצע"ד כעת:
תבנא לספקן דלר"ה דס"ל טפי גרע מקנה למי שא"ב א"כ ה"ה נמי במחייב עצמו אע"ג דמהני בדבר שלב"ל אפי"ה לא מהני למי שאינו בעולם אבל לשמואל ור"ן דס"ל דמי שא"ב אלים טפי למר כדאית ליה ולמר כדא"ל כ"ש דמהני במחייב עצמו למי שא"ב כיון דמהני אפי' בדבר שלב"ל:
והנה הרי"ף ז"ל בפרק הרבית פסק כר"ן בדבר שלב"ל דאפילו לאחר שיצאו הפירות לעולם יכול לחזור ע"ש ובפרק מ"ש השמיט דברי רב נחמן דאמר לכשיולד קנה ולא אייתי אלא מלתיה דר"י דאמר המזכה לעובר לא קנה ולא אשכח לתרוצי מתני' אלא בבנו דוקא משום דקרובה דעתיה דאב לגבי בריה ומדלא אוקמיה בדאמר לכשיולד וכדתרגמה רב נחמן ש"מ דסבר ר"י דבעובר אחר לא משכחת ליה שום זכייה ועוד דהרי"ף ז"ל בפ' אלמנה לכ"ג פסק כרבנן דר"י דאמרי עובר אינו פוסל בתרומה ועבדי צ"ב אוכלים בתרומה ע"ש וזו היא שקשה בדברי הרי"ף ז"ל כיון דהוא ז"ל פסק דמשום דקרובה דעת האב אלל בנו זוכה אפילו במתנה כ"ש ירושה הבאה מאליה דאלימא טפי כדאיתא התם בגמרא וא"כ איך פסק גבי תרומה דאין לו זכייה אפילו בירושה הבאה מאליה וכבר כתבנא בס' הקודם דברי הרב העיטור ז"ל דשני ליה בין תרומה לממונא ע"ש והראב"ד ז"ל השיג עליו בזה והרמב"ן השיב דסובר הרי"ף ז"ל דר' יוחנן מוקי למתני' משום תקנתא דש"מ שלא תטרף דעתו עליו משום דקרובה דעתו אצל בנו אם לא נתקיימו דבריו ולא מדינא והך מתניתין דתרומה בדינא קמשתעי בדינא דאיסורא וסובר ג"כ דלרבא לא שני לן בין ירושה הבאה מאליה למתנה וכוותיה קי"ל ועיין בהרא"ש ז"ל מה שהשיג על דבריו ואי הוה ס"ל להרי"ף ז"ל כר"ן דאמר לכשיולד קנה מה צריך לעיולי נפשין בכל הני דחיקי כאוקמתא דר"י אלא ע"כ ס"ל דלר"י ל"ש ליה ואפילו אמר לכשיולד לא קנה וא"כ לדעת הרי"ף ז"ל דבר שלב"ל ושאינו בעולם כי הדדי נינהו ולשון הרמב"ם ז"ל בפכ"ב מה' מכירה הלכה יו"ד נוטים לזה שכ' וז"ל כשם שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם כך אין אדם מקנה למי שא"ב וכו' ע"ש וכן הוא לשון הטור בסי' ר"י ע"ש אבל דעת ר"ח והרא"ש ז"ל באומר לכשיולד קנה ע"ש וכרב נחמן ועיין במרן הב"י ז"ל שעמד בזה לברר כל הדעות ע"ש:
עין רואה דלדעת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן והרב העיטור והרמ"ה זצ"ל דדבר שלב"ל ולמי שא"כ אידי ואידי חד שיעורא הוא ויפה דן יפה הורה ה' המבי"ט ז"ל לפום. רבנן רובא דאיתיה קמן ואפשוט בעיין. להני רבוותא דמצי. מחייב נפשיה כיון דגופו איתיה בעולם מידי דהוה אדבר שלב"ל אך ק' לפי"ז אמאי קאמר ר"ה איני יודע. מי שנאה דאפילו לר"מ דס"ל כוותיה ה"מ דשלב"ל אבל למי שאינו בעולם לא דאיכא לאוקומה אפי' לרבנן ומתני'. במחייב נפשיה דלד"ה חייב דה"נ בעינן לאוקומה במבשרני א"נ לכשיולד אע"ג דלא קתני דאורחיה דתנא למנקט לישנא קלילא משא"כ כהך עובדא: שוב. מצאתי הא דאמרינן בפרק י"נ דקל"א אמ"ל, רב פפא לאביי בין למ"ד יסבון בין למ"ד ירתון הא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואפי' לר"מ וכו' ה"מ וכו' אבל לדבר שא"ב לא וכו' ופירשב"ם ז"ל דכיון דהמקבל בעולם יכול הנותן לשעבד עצמו לו שיתן לו מה שיקנה לו אבל הכא לא מצו משעבד נפשיה עכ"ל ש"מ דלחייב. עצמו למי שא"ב. גרע טפי דאע"ג דהמשעבד והמחייב עצמו איתיה. בעולם ותלמו' הו"מ למנקט ואפי' במחייב עצמו בדבר שלא בא לעולם קנה דכתובה חיוב השעבוד עצמו הוא ה"א בדבר שלא בא לעולם אבל למי שאינו בעולם לא אלא משום דלאו בפי' אתמר במחייב עצמו דמודו רבנן מש"ה נקט בפשיטות ר"מ מיהו לענין דינא מדד"מ נשמע לרבנן ובמכ"ש אתייא:
ותבט עיני להגאון מוהרימ"ט ז"ל בחח"מ סס"י פ"א שכתב וז"ל ותו ק"ל למר מאותה דפרק מ"ש ההוא. דאמר וכו' וא"א. למאי דסא"ד דלא מחלק בין דבר שישנו למי שאינו אפילו כרבנן אתייא ובשנתחייב המנה בלשון חיוב וכו' עכ"ל קושטא קאי דהש"ס ידע שפיר דר"ה כר"מ ס"ל וסתם משנה ר"מ היא וזו היא שקשה לע"ד בפשטא דסוגייא וכדכתי' ועמ"ש הרב ז"ל והוא קרוב למאי דכתיבנא בעניותין קם דינא דלא מצי להקנות לעובר דלאו דידיה ע"י שיחייב עצמו וסלוק הוא מדבר שלב"ל: