אור ברסלב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

עי"ן

סמ"ך

אות א

עבדים קי"ל דבמטלטלים עשו תקנת השוק כמ"ש בטוש"ע סי' ס' אבל לא בקרקעות דקלא אית להו ובכל דוכתא אמרינן עבדא כמקרקעי דמו והיינו משום דכתי' ביה והתנחלתם. אותם כמש"ל בס"ד ולענין תקנת השוק הרב כנ"הג שם סי' ס' בהג"הט אות ח"י הביא משם תשו' מרן בב"י דס"ל דלהאי מלתא כמטלטלי דמו ושכן דקדק מדברי הרב מוהרשד"ם ז"ל בס' יש"ש אבל ה' מוהרשד"ם והש"ך ז"ל ח"מ סי' שנ"ו ריש סק"ד הביא דברי מוהרשד"ם ז"ל הללו וכתב שאין דבריו נכונים וצ"ע ע"ש ועיין לה' דבר משה ז"ל ח"ג סי' טו"ב ועיין לה' המפורסם מוהר"י עייאש זיע"א בתשו' ח"מ סי' י"ב מה שעמד בזה:

אות ב

עבדים הא דאמרינן בכמה דוכתי עבדים הוקשו לקרקעות ה"מ במלי דאורייתא אבל לא לענין שצריך בהם חזקה שלש שנים וכו' וכן לענין תפיסה כן מסקנת הרב תומת ישרים ז"ל סי' ר"ד וחלק על הרב הסובר הפך דבר זה ודעת הכנ"הג סי' קל"ה בהג"הט אות ב' כדעת הרב תומת ישרים ז"ל ועיין מה שהארכתי בקונטריס חסד ואמת דרוש שבת הגדול בס"ד:

אות ג

עבדים הא עבדים הוקשו לקרקעו' דוקא עבדי דכתיב בהו נחלה דכתיב אותם וכו' אבל לא שאר אדם ועיין בזה להרב המגיד ז"ל בפ"ד מה' טוען דין ב' ועיין בתוס' בפ"ק דקידושין דף ז' בד"ה וא"כ וכו' ובמגילה דפ"ג בד"ה שמין וכו' ובת"הד סי' שי"ח ובמרן הב"י ז"ל סו"סי זכ"ר ובפי"ג מה' מכירה דין י"ג ע"ש ובה' מש"ל ז"ל ה' טוען שם ובדרשותי דרוש שבת הגדול מ"ש בעניו' בס"ד:

אות ד

עדות קי"ל השוכר עדי שקר פטור מדיני אדם וחייב בדי"ש כמ"ש בטוש"ע סי' ל"ב ועיין מ"ש הש"ך ז"ל סק"ג ומ"ש עליו הרב באר יעקב ז"ל ועיין בתשו' הגאון מוהר"י אבן מיגאס ז"ל סי' קס"א:

אות ה

עדות קי"ל דהמלוה והלוה ברבית קצוצה פסולים מן התורה וברבית של דבריהם פסו' מדבריהם כמ"ש בטוש"ע סי' ל"ד ס"י ועיין בתשו' הרב פנים מאירות ז"ל סי' כ"ו ומ"ש עליו הרב באר יעקב ז"ל שם:

אות ו

עדות ראובן הוציא שט"ח על שמעון שנתפשר עמו בסך אלף ות"ק גרושוש לשנה בפירעון חובו וחתום בו סופר מתא יע"א והעד הב' העיד כשקבל ק"ס מידו שלא בפני הסופר והמלוה לא קבל אלא סך אלף גרושוש לשנה ונתחייב שמעון שבועה להכחיש את העד האומר שלא נגמר הדבר אלא בסך אלף ות"ק גרושוש ונשבע ע"ז בפני שני עדים ואח"ך נזכר המלוה כשקבל הלוה ק"ס מיד הסופר היה שם עוד עד אחר חכם ומורה גם הוא נר"ו ובא והעיד בפני הב"ד יצ"ו ובפני הלוה שחייב עצמו לפרוע סך אלף ות"ק גרושוש לשנה והנה פשיטא דחייב לפרוע למלוה אלף ות"ק לשנה כמו שהעידו הב' עדים ועוד בה שהוא נפסל לעדות לאלתר כמ"ש מרן ז"ל בש"ע סי' פ"ז סכ"ט וע"ש בסמ"ע ובעת ראיתי להרב כרם שלמה ז"ל ח"מ סי' ו' ע"ש ובנ"ד התרינו בו כמה פעמים תן דעתך הדק היטב שאתה בא להכחיש את העד שהוא חכם ודיין והוא עודנו עומד בהכחשתו בפה מלא ובפומבי ואומר שאדרבא הם הפצירו בו על זה:

אות ז

עדות ישראל שהלכו להתדיין לפני עש"ג והיה לישראל עדות והלך והעיד דעת מהרש"ל ז"ל בפ' הגוזל אע"ג דלאו שפיר עבד הא מיהא לא משמתינן ליה אמנם הט"ז ז"ל בסימן כ"ח בהשמטות חלוק עליו בזה גם הרב כנ"הג ז"ל שם בהג"הט אות יו"ד פסיק ותני הכי ולא הזכיר לדברי מהרש"ל וזו היא שקשה:

אות ח

עדות שמעתי שבעיר קוצמטינא מנהג מלכיהם שמי שנתחייב בדיניהם חנק חק שמו על היהודים לחנוק את הנדון בין שהוא בין ברית ובין שאינו ב"ב ונסתפקתי אם יהיו כשרים להעיד דבג' עבירות וא' מהם ש"ד יהרג ואל יעבור ואם הרג ולא עבר אעפ"י שאינו חייב מיתה מ"מ עובר הוא ומיפסל הוא לעדות עד שמצאתי לה' זקן אהרן סימן בג"ד שעמד בזה ומסיק להכשיר:

אות ט

עדות דקי"ל אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד כמ"ש בטוש"ע סימן כ"ח ולענין אי הא דאין מקבלין מדאורייתא או מדרבנן כבר עמד ע"ז הרב כנ"הג שם בהג"הט אות מ"ב ומ"ש שנהג כן ואריך לא מצאתי וה' נאמן שמואל ז"ל סי' ע"ב דק"ד ע"א הביא משם הרשב"א ז"ל דהוי מדאורייתא יעו"ש ועיין לה' תורת חסד ז"ל סי' קמ"ח והרב עדות ביהוסף ז"ל סי' מ"ד ח"א ועיין להרב מוהר"י באסאן ז"ל סי' ע"ג דפשיטא ליה דהוי דאורייתא ע"ש ולא זכר שר דברי מהרד"ך ז"ל ושאר פוסקים שציין הכנ"הג שם:

אות י

עדות קי"ל דקבלת עדות בעייא ג' כמ"ש בטוש"ע סי' נ"ח ע"ש ראובן ושמ' קבלו עליהם לדיין א' לדיין ביניהם והוא באחד והביאו עדים וקבל הדיין את עדותן ואח"ך ך ע"י שבשביל הוצרכו לצרף עמו שנים אחרים מהב"ד לגמור להם את הדין עפ"י העדאת אותם העדים אין צריכי' העדים עוד לבא להעיד לפני ב' מהב"ד הנוספים אלא הדיין הא' יגיד להם מה שהעידו לפניו ודנין על פיו ה' חינוך בית יהודה סי' קי"ו:

אות יא

עדות הא דקי"ל כופר במלוה כשר לעדות כופר בפקדון פסול לעדות עיין במקובצת למציעא במ"ד לדף ד' ועוד עיין בתשו' הרב מהר"י אבן מיגאס ז"ל סי' ח"י:

אות יב

עדות עד אחד בשטר כתב הראב"ד ז"ל בפכ"ז מה' מלוה דין א' דשטר בע"א דינו ככת"י דאי טעין פרעתי נאמן דלא גבי ממשעבדי כיון דלית ליה קלא כיון דמ"הט גופיה סברי מרנן הגאונים ז"ל דבכת"י לא מצי אמ"ל מלוה ללוה אם איתא דפרעת לי שטרך בידי מאי בעי כמ"ש הרמב"ן ז"ל בס' המלחמות סו"פ גט פשוט ע"ש ועיין בסמ"ע סי' כ"א סק"ד ועיין בתשו' הרשב"א ז"ל שהביא ה' ב"י ז"ל סי' ס"א מחו' ך' ובח"ג הנדפס כעת סי' מ"ב דסבר לה מר אע"ג דשטר בע"א לא גבי ממשעבדי הא מיהא מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי ע"ש דאיהו ז"ל מכת הסוברים בכת"י דאע"ג דלא גבי ביה ממשעבדי אינו נאמן לומר פרעתי כמו שהובא לעיל מערכת אות ך' סי' בס"ד ע"ש:

אות יג

עדות המזכיר ש"ש לבטלה פסול לעדות הרב כנ"הג סי' ל"ד בהג"הט אות ח"י בשם רמ"א סי' י"ב ועיין להרב דברי אמת בקונטריס דל"ה ע"א ואני עני מה אענה ומה אומר דרוב בני אדם נכשלין ומזכירין ש"ש לבטלה אפילו במקום שאינו נקי עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה והרב עט"ר הרב המו' בעל חק נתן זיע"א הוא היה אומר כיון דכלהו מידע ידעי. הו"ל כקבלו עליהם אפילו עד פסול שנתבאר ברי"ס צ"ב צ"ב דמהני קבלה בהו ומה יושיענו זה בהעדאת קידושין וחזרה וקבלה קידושין מאחר בהעדאת עדים א כשרים ממש:

אות יד

עדות קי"ל קוברי המת ביו"ט א' כשרים לעדות מפני שהם סוברים דמצוה קעבדי ודוקא. כשאינו יודע שאסור אבל ביודע וראה שכל הנקבר ביו"ט מתעסקים בו עממין מזיד הוא ופסול ולא מבעיא דאין טוענין אלא אפי' אי טעין לא מהימן דמעשים בכל יום הוא שוב מצאתי להרב כנ"הג ז"ל שם אות יו"ד שהביא משם ה' משאת בנימן ז"ל דדוקא בדטען איהו אבל אנן לא טענינן ליה ע"ש כמ"ש בטוש"ע סי' ל"ד ס"ד ע"ש וביום א' של חג נלב"ע א' מהב"ד וחל"ש ונתעסקו בו עממין בקבורתו ויהי איש א' מהחברה איש זרוע ובעל נפש וירא כי לא יכול הגוי לחצוב קבר כראוי והקהל בדוחק בחמה מפני החמה וירק את חניכיו וגם יקב חצב וכשמעי זאת הוכחתיו בשבט ויען ויאמר שהוקשה בעיניו להיות הקהל בצער בחום היום ואף גם זאת בהיות קבר א' מהב"ד עקום ומעוקם ולש"ש נתכוון ומאחר שקבל עליו את הדין לכפרה חזר לכשרות להעיד:

אות טו

עדות אי סהדי אכולה מלתא קמסהדי או לא עיין בהרב"י סי' מ"ט מחו' ט' ועיין בהכנ"הג שם בהגהב"י אות י"ב וי"ג וי"ד וט"ו ובמה"ב אות ד' וה' ובתשו' הרב בספר בעי חיי סי' קל"ד דף קנ"ב וסי' ס"ד וח"ב סי' צ"ו דף צ"ח ע"ש ובהש"ך שם סקט"ו ובה' פרח מטה אהרן ז"ל ח"ב סי' ע"ז ובה' גינת ורדים ז"ל כלל ד' סי' י"ד וה' מטה יוסף ז"ל ח"מ ח"ב סי' א' והרב עדות ביהוסף ז"ל ח"ב סימן ל"ג דף ק"ד וסי' ד"ן דקי"ב והרב סם חיי סי' ח' והרב תורת חסד ז"ל סי' צ' וה' דבר משה ז"ל חא"הע סי' מ"ד וה' שאגת אריה ז"ל סי' כ"ח וה' משאת משה חא"הע סי' כ"ו דקע"ט ועוד זכורני שהרב אש דת ז"ל עמד בזה ואיננו פה עמנו היום:

אות טז

עדות קי"ל כל זמן שמביא עדים או ראיה סותר את הדין כמ"ש בטוש"ע סי' ך' ועיין בתשו' הגאונים בספר הפרדס הנדפס מחדש דף כ"ז ע"א בשאלה המתחלת ודשאלתון וכו':

אות יז

עדות קי"ל כל מי שיודע לחבירו עדות ויש לחבירו תועלת בעדותו חייב להעיד אם יתבענו להעיד לו בב"ד כמ"ש בש"ע סימן כ"ח ע"ש נרא' דבעדו' קטטות ומריבות וביושין וחירופין דאין כאן תועלת ממון ודאי דאינו חייב להעיד לו אף אם יתבענו בב"ד אחד חכם וא' רש ואיש תככים מדלית איסר ועמדו שני האנשים המתנדבים בעם והפרישו מממונם נדבה ומשכנו קרקעות להיות קרנם תרום בכבוד והת"ח אוכל מפירותיהם לכל ביתו להיות פנוי ושפוי בדעתו ללמוד תורה וכך היה מונה שנה אחר שנה אחר זמן אנשי בליעל יצאו ויעבירו קול במחנה העברים שהחכם שכיב אדינרי ושחייבים לו הזולת. בעבור זה ויהי כשמוע האנשים האלה שלמים הם אמרו בלבם לסלק יד החכם מן אכילת הפירות של הקרקעות ובא החכם לפני הב"ד לתבוע משכניו הקרובים אליו ויודעים כל מסתוריו אם חייבים לו שום בני אדם ואם יש לו ממון והשכנים לא רצו להעיד אם ישנן בכלל אם לא יגיד כיון דליכא חיוב ממון אלא מניעת הריוח אי חשיבא ממון או לא זכורני שה' חות יאיר ז"ל סי' ר"ס עלה ונסתפק בזה וכעת אינינו פה עמדי ועיין מה שרמזתי לעיל במערכת אות מ' בדין מניעת הריוח אי חשיבא ממון ע"ש. וצ"ע במי שיודע עדות על ראובן שביזה ת"ח וראובן ממאן להעיד ולפום דינא דנ"מ חייב ליטרא דדהבא אי חשיבא ממון או לא כיון דאינו מפסידו משלו ומלשון הטוש"ע שכתב ויש לו תועלת משמע דאפילו בכ"הג חייב להעיד:

אות יח

עדות מרן בב"י סי' כ"ח הביא משם תשובת הרא"ש ז"ל במי שטוען שיחרימו הב"ד על כל מי שיודע שיש פיסול בראובן שיבא ויעיד לפוסלו מן השבועה אין שומעין לו חלילה לא תהיה כזאת בישראל לבייש בן ברית ברבים וגם התובע כן ראוי לנזיפה והטור סי' צ"ב העתיק תשו' זו וכתב שם מרן דהרשב"א ז"ל שהביא הוא חולק ע"ז ובש"ע שם ס"י הביא תשובת הרא"ש ז"ל הלזו ומסיים בה אבל אם אומר בודאי שיש לו עדים שעבר על השבועה הרשות בידו ע"ש וכתב הסמ"ע ז"ל דס"ל דלא פליגי הרשב"א והרא"ש ז"ל דהרשב"א ז"ל מיירי באומר שיש לו עדים ע"ש ואפריין נמטייה שכן כתב מרן עצמו בס' בד"ה ולפי זה אין מקום למ"ש הט"ז ז"ל שם ועיין להרב"ח ז"ל שם והש"ך ז"ל סק"ז וה' כנ"הג ז"ל בהגהב"י אות ו' ועיין להמש"ל ז"ל בפ"ב מה' טוען דין א' מ"ש בזה ובהרב משפטים ישרים סי' מ"ו והרב בני אהרן ז"ל סי' נ"א וכעת נדפסו תשו' הרשב"א ח"ג והיא ל"ו נדפס"ה שם סי' וע"ע מה שכתב הרב המגיה לשם. והרב אורים ותומים ז"ל יצא לחלק דהרא"ש ז"ל מיירי במבקש מהב"ד להטיל חרם והרשב"א ז"ל מיירי בבע"ד עצמו שמחרים דודאי דרשאי ואנו אין לנו אלא כדברי מרן שבס' בד"ה ואחריו נמשך בש"ע:

אות יט

עדות ראובן ושמעון היו באחד מערי הפרזות והלוה ראובן לשמעון פעמים שלש ע"מ שיכתוב לו פיתקא לגבות מחבירו שבעיר וכפל ביניהם הפרש שראובן טוען שהלוה לו שני אלפים ושמעון בחשבו באמור אליו שלא הלוהו אלא אלף וכבר מסר לו פיתקא לגבות מחבירו כמשפט ועמדו לפני ב"ד על דין עסק וטען ראובן הלא לוי היה באותו פרק ובאותו מקום שהלויתך שני אלפים ויען שמעון ויאמר אם כה יאמר לוי שהלויתני שני אלפים עלי לשלם לך במיטבא ואז עמדו הב"ד וצוו על חכם העיר ההיא לקבל העדאת לוי במותב תלתא כדחזי והעיד לוי בפניהם שפ"א הלוה לו אלף ופ"ב הלוה לו אלף במקום אחר וכשבאה קבלת עדות הלזו חזר בו שמעון ואמר יקוב הדין את ההר ואיני מקבל עלי עד אחד יורה המורה לצדקה אם שומעין לו אם לא ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב מודעא רבא הא דאמרינן בפ' זה בורר דף כ"ה נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנים עלי שלשה רועי בקר רמ"א יכול לחזור בו וחכ"א אינו יכול לחזור בו ואסיקנא כי פליגי לאחר גמר דין אבל קודם גמר דין לכ"ע יכול לחזור בו ואפילו באתן לך ס"ל לרבנן דאינו יכול לחזור בו לאחר גמ"ד וקי"ל כחכמים כמ"ש הרי"ף ז"ל והרמב"ם והרא"ש והטור ומרן בש"ע סי' נ"ב ע"ש:

וראיתי להרשב"א ז"ל בראשונות סי' תקס"ח שאול נשאל במקבל עדות עדים הנוגעים בדבר ולאחר שהעידו חזר בו מקבלתו אם שומעים לו או לא והשיב דאינו יכול לחזור בו דכי היכי דקבלת קרוב או פסול לאחר גמ"ד אינו יכול לחזור בו ה"נ העדאת עדים חשיבא כגמ"ד וכדאמרינן בשבועות דף ל' דעדות בגמ"ד הויא ע"ש והרואה יראה דהתם לאו להאי מלתא אתמר אלא לענין דבעלי דינים בשעת גמר דין בעי' שיהיו בעמידה כעדים דהוי גמ"ד דידהו דמאי אית להו תו למעבד אבל לגבי העדאת הקרובים ופסו' אכתי מחוסר מעשה ב"ד שידקדקו בדבריהם ועדותם וכדאמרינן התם בפ' ז"ב דף ל' ע"א ר' נחמיה אומר נקיי הדעת שבירושלים כך היו נוהגים וכו' ומקבלים עדות ומוציאין את כל אדם לחוץ ונושאין ונותנים בדבר והגדול שבהם אומר איש פ' אתה זכאי וכו' ע"ש אלמא דלאחר קבלת העדות אכתי הוא מחוסר מעשה הב"ד לישא וליתן בדבר וכמו שמבואר בטוש"ע סי' ח"י ע"ש הא מיהא גברא רבא אמר מלתא מי יבא אחרי המלך המשפט:

וכתב עוד וז"ל והו"ל כאותה שאמרו בפרק י"ן דקכ"ט עבדי גנבת וכו' רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור ע"ש ומה גמ"ד יש שם ומי ישב בדין אלא ודאי כיון שאין אחר מעשים אלו כלום שהעידו העדות תו לא מצי מהדרי בע"א דכיון דהגידו שוב אינם חוזרים ומגידים וכו' עכ"ל גם בזה נלע"ד דיש להשיב דבשלמא גבי שבועה איכא למימר מאי אית ליה למעבד אבל בקבלת העדות אכתי יש בה לישא וליתן בעדותן וכדכתי' הא מיהא זו היא דעת הרשב"א אבל ה' המאירי ז"ל בחידושיו לסנהדרין שם והביאו ה' כנ"הג שם במה"ב סי' כ"ב בהג"הט אות ב' כתב דהעדאת עדים גרידא לא הויא גמ"ד אלא עד שיאמרו הב"ד פ' אתה זכאי ר"ל שגמרו הדין ע"פ אותה עדות ע"ש גם אשו"ר להרמ"ה בחי' בפי"ן שם סי' קט"ו וז"ל ובעינן נמי שיאמרו לו ב"ד צא תן לו וכו' תדע דהא דומיא דנאמן עלי אבא קתני מה התם לא הוי גמ"ד אלא דאתו אבי ואביך ומסהדי ואמ"ל ב"ד חייב אתה ליתן לו ה"נ דלא הוי גמ"ד עד דאמרי ב"ד לנתבע חייב אתה ליתן לו וכו' עכ"ל אלמא פשיטא ליה להרמ"ה ז"ל דהעדאת עדים גרידא לא חשיבא גמר דין ומסייע למלתיה שם מהך דר"ן אשר הובאת לך ומינה יליף לנשבע ע"ש א"כ מצינו חבר טוב לה' המאירי ז"ל וכן בקדש חזיתי לה' מוהר"י אבן מיגאס ז"ל בהא דאמרי' ונשבע אינו יכול לחזור בו דס"ל דאפילו נשבע לא הוי גמ"ד עד שיאמרו לו ב"ד שלם שכבר נשבע כמ"ש הרמב"ן ז"ל בחידושיו לשם ומינה להעדאת עדים דהא תלמודא מדמה הך דנשבע להך דנאמן עלי אבא וכו' ע"ש אלא שהרמב"ן ז"ל שם חלוק עליו בזה ע"ש גם במקו' לשם הביא דברי רבי' הר"י אבן מיגאס ז"ל בלשון הרמ"ה ז"ל בשם א"ל וכתב עלה והאי סברא בתרא טפי עדיף דאית' מס' קמא עכ"ל ומסיים בה במקובצת שהרמב"ן ז"ל דחה סברא זו ושכ"ד הרשב"א ז"ל ע"ש נמצאת אומר שדעת הר"י אבן מיגאס והרמ"ה והמאירי ז"ל במותב תלתא כחדא שריין סברי מרנן דהעדאת העדים גרידא לא חשיבא גמ"ד אלא עד דאמ"ל הב"ד זיל שלם שכבר העיד ועלה על דעתי קל"ה כמות שהיא לומר דהרשב"א ז"ל גופיה ע"כ לא הקל אלא במקבל העדאת עדים הנוגעים בדבר דאיכא למימר דלא מפסלי אלא מדרבנן וכמו שצדד הרב מוהריב"ל ח"ב סי' ז' ועיין לרבי"ן חסידא הרב ארעא דרבנן ז"ל סי' תל"א ע"ש אבל במקבל עד א' דמדאורייתא. אינו קם לטענת ממון אלא לענין שבועה בלבד איכא למימר דיודה הרשב"א ז"ל דמצי הדר ביה עד דאמ"ל ב"ד זיל שלם שכבר העד העיד דאפושי פלוגתא ביני רבוותא לא מפשינן והא ודאי ליתא דהוא ז"ל תלי זייניה מהך דשבועות דעדות כגמ"ד הוי ותו מסתמיך ואזיל אהך דפ' יש נוחלין דנשבע ואינו יכול לחזור בו וטעמא טעים דתו לא מצו למהדר בהו דכיון שהגידו שוב אינן וכו' והיינו גמ"ד דידהו דאין אחר מעשיהם כלום וזה פשוט. והמרדכי שם אייתי בידיה תוס' דקתני נאמן עלי אבא וכו' יכול לחזור בו עד שישמע מפי הדיינים דר"מ וחכ"א אינו יכול משהועד העדות ע"כ ונראה דהתוס' הלזו לגבי עדות מתנייא ולפי פשוטן של דברים ר"מ וחכמים פליגי בפלוגתא דהני רבוותא דר"מ סבר אע"פ שהעידו עדות כל עוד שלא שמעו. מפי הדיינים גזר דין שגזרו עפ"י אותה עדות יכול לחזור בו וחכ"א כיון שהעידו עדות היינו גמ"ד דידהו כיון דתו לא מצו מהדרי בע"א דאי מיירי תנא בקבלת אבא לדון ובהא פליגי סבר דר"מ דעד שלא שמעו מפי הדיינים דהיינו שגמרו דינם יכול לחזור בו אבל מששמעו אינו יכול לחזור בו וחכמים ס"ל משהעידו העדים בפני ב"ד אע"פ שלא גמרו את הדין א' לחזור בו א"כ ק' לר"י דאמר התם לאחר גמ"ד מחלוקת דלר"מ אפילו לאחר גמ"ד יכול לחזור בו ואמר רבא לפני גמ"ד כ"ע לא פליגי דיכול לחזור בו כדאיתא התם דל"ד אלא ע"כ דתנא בדקבל עליו אבא לעדות משתעי והתימא מהר"י אבן מיגאס ז"ל וסיעת מרחמוהי שלא נרגשו מהתוס' הלזו גם תגדל התימה על הרשב"א ז"ל דלא סייע למלתיה מהתוס' הלזו והרחיק את עדיו אלא דלפי מאי דאוקי' לה בהעדאת עדים צ"ל דהא דקתני נאמנים עלי ג' רועי בקר כדי נסבא חדא דלגבי עדות ג' מאי עבידתייהו אלא דאשגירת לישנא דמתני' דמיירי בענין קבלה לדון וסרכיה דתנא דמתניתין נקיט ואזיל. שוב חפשתי ומצאתי תוספתא זו בפ"ה וכך היא שנויה נאמן עלי אבא וכו' יכול לחזור בו עד שישמעו מפי הדיין דר"מ וחכ"א אינו יכול לחזור בו ע"כ ולא תני בה משהועד עליו ובקבל עליו לדון ולא בקבל עליו להעיד הקרובים והפסולים אלא דאכתי לא אפרוק דתני תנא דר"מ דלאחר שישמעו מפי הדיין א"י לחזור בו ובגמרא התם מיירי דר"ל ור"י בהא פליגי בדר"מ וחכמים ואמאי תלמודא לא מייתי האי תוספתא לאותביה לחד ולסייועי לחד וצ"ע כעת והמרדכי כתב ע"ז וכן פסק הר"ם דלאחר שהעידו העדים הוי כגמ"ד ואם קבל עליו קרוב או פסול או הנוגעים בעדות אינו יכול לפוסלם לאחר שהעידו בב"ד עכ"ל ותשו' זו היא הובאה בתשו' הרשב"א ז"ל כמו שמבואר שם וכן מצאתי להרדב"ז ז"ל בתשו' החדשות סי' תש"ג שכתב על תשו' הרשב"א ז"ל הלזו שהיא מתשו' מהר"ם ז"ל שבאו בכלל תשובות הרשב"א ז"ל ע"ש וכבר כתבתי דממקומו מוכרח ונראה דהוא ז"ל מוקי לה להתוספתא דמיירי בהעדאת העדים וכדכתי' בעניו':

וכתב עוד המרדכי ונשאל לר"מ ע"ע ראובן שתבע לשמעון הלויתיך מנה ושמעון משיב פרעתיך ונאמנת עלי אשתך ואם תאמר שלא פרעתיך אפרע לך ושאלו ב"ד לאשתו ואמרה שלא פרע וחזר בו שמעון ואמר איני מקבלה עלי והשיב דחזרתו חזרה כיון שלא נגמר הדין דתנן נאמן עלי אבא וכו' אבל לפני גמ"ד יכול לחזור בו ועוד פלוגתא דר"מ ורבנן בשיש שם עוד עד אחר וכו' ונ"ל דפסק זה פליג אפסק דריש פרקין עכ"ל ופשוטן של דברים דקאי על מ"ש לעיל מעשה בא לפני ר"מ באחד. שאמר נאמן עלי אותו גוי וקנו מניה וכשהרגיש שהוא מטה דבריו ולוקח שוחד רצה לחזור בו ופסק דלא מצי הדר ביה וכו' עכ"ל אלמא דס"ל אע"ג דאיכא תרתי לריעותא אמטו להכי לא מצי הדר ביה אבל באידך עובדא לא קנו מניה משו"ה שפיר מצי למהדר ביה הא ליתא דלפי משמעות הדברים שאותו גוי אכתי לא אמר למלתיה אלא מכי חזא ביה תיוהא דמטה דבריו ולוקח שוחד בעי למהדר ביה ע"ז פסק אע"ג דלא אמר לסהדותיה כיון דע"י קנין הוא הו"ל כגמ"ד דתו לא מצי הדר ביה דכוותה בהעיד עדות בב"ד אע"ג דלא קנו מניה כיון דחשיב העדאת העד כג"ד תו לא מצי למהדר ביה ומ"ט דר"מ תבר לגזיזיה אלא דאכתי איכא למידק בדברי המרדכי הללו דאמאי לא ק"ל דפליג דידיה אדידיה ר"מ אלא מהך דריש פרקין ולא ק"ל מהך עובדא דמייתי התם סמוך ונראה ואי משום דהך נאמנת עלי אשתך איכא תרתי לריעותא הא איהו ז"ל קאמר לה בתר הכי ועוד וכו' ושוב ראיתי להרב"ח ז"ל שהביא תוספתא הלזו וכתב עלה דבדותא ובכלל דבריו דברינו ת"ל עלץ לבי ויגל שכיוונתי בזה לדעת עליון: והרב כנ"הג ז"ל שם בהגהב"י אות צ"א הביא משם הגהה דק"ל על המרדכי ז"ל דמאי ק"ל מהך דר"פ דגבי כותי בקנין הוה והכא בלא קנין ע"ש וכבר כתבתי בעניו' דהגוי אכתי לא אמר לסהדותיה דהו"ל כקודם גמ"ד ואפ"ה משום דהוה בקנין אחשביה כמי שגמר עדותו אע"ג דבלא קנין חשיב גמ"ד גם מ"ש הרב ז"ל שדעת המרדכי כדעת הגאון שהביא הרי"ף ז"ל דבקבל עליו קרוב או פסול כבי תרי אפילו קנו מידו יכול לחזור בו ע"ש אהמ"ר אין זה מתקבל דמוקי לה מסברא דנפשיה וכגון דא צריך למודעי דתשובת הרשב"א ז"ל הלזו שהיא למוהר"ם כמו שהוכחנו אינה מסכמת כלל לגמרי עם דברי הרשב"א ז"ל אשר הובאו במקו' שם בפי"ן שבתשו' זו גריס ונשבע בוא"ו אינו יכול לחזור בו וכגירסת רשב"ם ז"ל שם ולפי גירסא זו אם הוא עדין לא נשבע יכול לחזור בו אבל במקו' לשם כ' שהרשב"א ז"ל נמשך אחר גירסת הרמב"ן ז"ל דגריס נשבע בלא וא"ו ואינו יכול לחזור בו ע"ש ונ"מ כשעדיין לא נשבע וחזר בו אין חזרתו חזרה אלא ישבע ויטול את שלו ועיין בתוס' שם:

ולענין פיסקא דדינא ראיתי להריב"ש ז"ל סי' ת"ץ שנשאל במי שקבל עליו עדות ישמעאל וחזר. בו וע"ז כתב ז"ל ואע"ג דאמרינן בגמ' לפני גמר דין יכול לחזור בו כבר הסכימו הרבה מן האחרונים אשר ראוי לסמוך עליהם דלגבי עדות הוי גמ"ד כל שנתקבלה בב"ד עכ"ל נראה שלא כתב הרב ז"ל כן אלא לפי שבימיו לא נגלו צפוני טמוני המאורות הגדולים האלה ה' מוהר"י אבן מיגאס והרמ"ה והרב המאירי וראב"ן ז"ל ואע"ג שהרמב"ן והרשב"א חלקו ע"ד הר"י אבן מיגאס כמ"ש במקובצת הא מיהא אנן בדידן הן היום נגה עלינו אור הרמ"ה והרב המאירי וראב"ן ז"ל מאן חשיב לאפוקי ממונא מיד המוחזק והרב"ח ז"ל שם כתב כיון דספיקא דדינא ופלוגתא דרבוותא היא ראוי לפסוק כמחול לך ובא לחזור ולהוציא מיד חבירו אין שומעין לו דהא איכא רבנן דסברי בהעדאת העד לפני ב"ד חשיב גמ"ד ובאתן לך וחזר בו ובא התובע להוציא מיד הנתבע עפ"י אותה עדות אין שומעין לו דכללא הוא ממונא היכא דקאי ליקו אדוכתיה ולא מפקינן ליה מיד המחזיק בו ע"ע ודברי טעם הם ומה גם כי עין רואה אשלי רברבי ס"ל דאפילו במחול לך מפקינן ולא נגלו להרב"ח ז"ל וכדכתיבנא ומרן בב"י בריש סי' ל"ג הביא תשובת הרשב"א והריב"ש ז"ל הללו ולא העלה אותם על השלחן ואפשר דמספק"ל לדינא ואהניא לן במחול לך וכדברי הרב"ח ז"ל ואע"ג דלגבי שבועה פסק דאם נשבע א"י לחזור בו אפילו בלא גמ"ד ושלא כדעת הרמ"ה ז"ל שאני שבועה דאין אחריה כלום אבל העדאת עדים אכתי מחסרא מתן ומשא של הב"ד וכדכתיב' לעיל אמנם מורם בסי' כ"ב עמ"ש מרן בש"ע שם מי שקבל עליו לדין קרוב או פסול אם נגמר הדין אפילו באתן לך אינו יכול לחזור בו וע"ז כתב מור"ם ז"ל ולענין עדות משנתקבלה העדות אינו יכול לחזור בו ע"ש אלמא דס"ל למור"ם ז"ל דאפי' באתן לך העדאת העדים חשיב גמ"ד אפילו באתן לך ומוציאין מידו ושלא כדעת הרב"ח ז"ל וכן תפס במושלם הרשב"ץ האחרון בחוט המשולש ח"א סי' ט"ו ענף ב' ע"ש והרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תש"ג. ואני עני עדיין במקומי אני עומד ואומר עם קנ"י מאחר עלות המראה הגדול הזה הרמ"ה והרב המאירי ז"ל נצרפין לבית מדרשו של שם גדול רבינו מוהר"י אבן מיגאס וראב"ן אין להוציא הממון מיד המוחזק במחול לך או אתן לך כמ"ש הרב"ח אחר שמרן ז"ל בש"ע לא העלה סברת הרשב"א ז"ל על השלחן הטהור ואיכא למימר דאי שמיע להריב"ש והרדב"ז ומור"ם והרשב"ץ האחרון דברי הרמ"ה וה' המאירי וראב"ן שדעתם נוטה לדברי מוהריב"ם ז"ל הוו הדרי בהו ועוד בה כי לפי הנשמע שהב"ד גופייהו אשתמוטי קא משתמיט מנייהו הלכה זו ונתעלמה מהם שאם כבר נתקבלה העדות א"י לחזור בו עד שיתוועדו עם א' מהב"ד שלא נמנה עמהם באותו דין והגיד להם דבר המשפט כתוב לאמר אם כנים הדברים איכא למימר מי איכא מידי דב"ד לא ידעי והאי גברא ידע דילמא העולה על רוחו הוא שאם יעיד כדבריו אהני ליה לפוטרו משבועה ואי לא אהדורי הדרנא בי מקבלתי שקבלתי עדות עד א' וכי יהבינן ליה כל דיליה ואמרינן שכבר קבל עליו ואנן בדידן גרירי בתר מור"ם ז"ל היכא דלא פליג אמרן ז"ל בש"ע זו הלכה העלה אפילו באתן לך משנתקבלה העדות א"י לחזור בו הא מיהא בנ"ד איכא ריעותא אחרינא דקא טעין נהי דקבלת עד אחד היינו כשיעיד בפניו ויברר דבריו אבל שלא בפניו לא ועוד דלאו דינא גמיר שאין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ולדעת מרן בש"ע דאפילו בדיעבד וקבלו אין דנין עפ"י אותה הקבלה ואנן בדידן בתר מרן ז"ל גרירן ובהא ודאי שהדין עמו ואע"פ שקנו מידו יכול לחזור בו וכמ"ש ה' מוהר"י אדרבי ז"ל סי' קצ"ג והביאו הכנ"הג שם בסי' כ"ב בהג"הט אות ו' ואע"פ שמחויב שבועת היסת שלא ידע בנ"ד נראה פשוט שלא ידע וכה הראני ידי"ן ה' מוהרי"ט נר"ו מ"ש הרמ"ה בחי' לסנהדרין שם ודבריו ז"ל מטין לומר כיון דאעיקרא אסמכתא היא דהוא סבור דמי יימר דיעיד לא נפיק מדי דאסמכתא עד דחזי לסהדא באפיה ע"ש ועיין בטוש"ע סי' א"ך ובמור"ם ז"ל שם וכ"ש דמעיקר הדין שהב"ד יאמרו לנתבע שילך אצל העדים שיעידו בפניו כמ"ש בטוש"ע סי' כ"ח ע"ש והב"ד יצ"ו לא הודיעוהו לנתבע שצריך שיעידו בפניו דלאו כ"ע דינא גמירי אלא שצריך שיודיעוהו שורת הדין ואם ידע ונתרצה אה"נ למ"ד דהעדאת עדים הויא גמ"ד תו לא מצי הדר ביה אבל כל שלא נעשה בכל אלה שלא הודיעוהו נלע"ד דמצי למהדר ביה וכ"ש בהצטרפות דעת האומרים דהעדאת העדים לא הויא גמ"ד וגם לפי הכרעת הרב"ח ז"ל דבאתן לך נקטינן כוותייהו דהני רבוותא וכך עלתה הסכמתנו והסכמת הב"ד יצ"ו ולפי שיש מהב"ד יצ"ו חלוק בזה פשרנו ביניהם וזה משפט שלום:

אות כ

עדות ראובן הוציא פנקס כתוב בכת"י עד אחד שקבל שמעון מנכסי אביו ע"י הב"ד סך כ"וך ושמעון צווח ככרוכיא דלא קבל כלום רק אם אבי ראובן והוא עומד עליהם ושלחנו אחר העד אשר כתב בפנקס ההוא ואמר שעבר מזכרונו רק יודע שהלך לכתוב זה הפנקס ע"י ב"ד וזה כת"י ובלא"ה הרי כת"י יוצא ממ"א וכתב מרן ז"ל בסי' מ"ו ס"י דמקיימין השטר ע"ש וא"כ חשיב כשטר ונתבאר בס"י דעד א' בשטר והלה אומר לא לויתי נשבע להכחיש את העד ע"ש א"כ בנ"ד חייב שבועה דאורייתא איברא דבסי' ס"א ס"ו נתבאר דאם אינו כתוב בשטר בתורת העידנו על עצמו שהוא מצוה את העדים לכתוב הודאתו אין לו דין שטר גמור לגבות ממשעבדי ע"ש ור"ל דכשהודה עכשו גבי מבני חרי וא"כ דהתם היה החוב קדום עיין בתשובת הרא"ש שהביא הטור שם אבל בבא להתחייב מכח לשון שטר זה נראה דלא מהני וצריך להתיישב בדבר:

אות כא

עדות מלך שהעיד עדותו בטילה דלאו בר הגדה הוא דקי"ל כרבא דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ועיין בדרשו' דרוש למלך כשר מוה"ר שלמה נטף ועיין להפר"ח ז"ל בקונטריס מיים חיים בפ"ג מה' מלכים ע"ש:

אות כב

עדות עד שאינו יודע לחתום וצוה לאחר לחתום בעדו אינו כלום עיין בטוש"ע סי' ע"ה ס"ה ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"א סי' קכ"ח ועיין לקמן אות צ' סי' ג' ובקצת שטרות שבאו ממ"ה ראיתי שכותבים אנו פ' ופ' צונו פ' בעדו ובהרדב"ז ז"ל בח"ב שבשני סי' תק"ץ:

אות כג

עדות מי שהעיד בעבירה דמנגדינן ליה כדאמרינן מרינן בפסחים דף קי"ג ע"ש דעת הסמ"ג בלאוין סימן רי"ג משום דעבר אמימרא דרחמנא דכתיב לא יקום עד א' באיש ואפילו לחייב הנחשד שבועה לא יקום אלא דלתביעת ממון דוקא הוא דקם לשבועה כיון דהלה טוענו משא"כ בדבר עבירה:

ומעתה יש להסתפק באשה שהעידה בדבר עבירה א כיון דלאו בת עדות היא מנגדינן לה או לא ובאשה האומרת פ' תבעני עמ"ש מוהרי"קו ז"ל שורש ל"ג וקפ"ט והרשב"ץ ח"ג סי' ר"ד ובמוהרשד"ם ז"ל חי"ד סי' רט"ו והרב שער אפרים ז"ל סי' ס"ה וה' בית דוד ז"ל בח' ח"המ מסי' ו' עש"ב:

אות כד

עדות קי"ל דקרוב ונתרחק כשר לעדות מיהו אם כבר נפסק הדין בעודו פסול אע"פ שנתרחק אינו חוזר ותובע עפ"י עדותו מור"ם ז"ל סי' ל"ג סי"ב והטעם כתב העיטור ז"ל דף ל"ח סע"א דעביד איניש לאחזוקי דבוריה עכ"ל ובמקובצת שבסוף שיטת הרמ"ה ז"ל הנדפס מחדש במאי דשייך לדף קנ"ט מסיים בה וז"ל והרי הוא כעין נוגע בדבר עכ"ל ע"ש ומעתה אין מקום למה שפי' בכונת ה' העיטור בס' בית אברהם ע"ש:

אות כה

עדות הן ספק בידי במלאכי השרת המתראים כבני אדם וכמו דאמרינן בקידושין דל"ב דהמלאכים שנתראו לאברהם אע"ה דמות ערביים נדמו לו ע"ש אם העידו על מה שראו מקבלים עדותם או לא ותבעי לך ג"כ למ"ד דמות מ"הש נראו לו והכיר בהם דמ"הש נינהו וכדאיתא התם בקידושין ע"ש אם העידו לפני אאע"ה אם היה בדין לקבל עדותן ועוד יש לחקור למ"ד צורת ערביים נדמו לאברהם אע"ה ולא הכיר בהם שהם מלאכים אי שרי להו מרייהו להדמות לבני אדם ולבוא לב"ד ולהעיד על מה שראו דהב"ד טועים בדעתם בחשבם בני אדם נינהו הא מיהא לדידהו הוי כרמאות ותבעי לך הא לכשת"ל דמ"הש בני הגדה נינהו היינו בידועים מקבלינן עדותייהו אבל להדמות ולהתראות כצורת אדם ואין בהם מכיר אפשר לומר דלא אריך למעבד הכי: ומצאתי מדרש לרז"ל בב"ר פ' ס"ד סי' י"ט וז"ל קמו השרים זה מיכאל וגבריאל משחו מגין וכתבו שהבכורה ליעקב וכו' והובא ג"כ בילקוט ישעיה סי' רפ"ח ע"ש עכ"ל נראה דמלאכי השרת משוו להו שטרא מעליא דבני הגדה נינהו ומיקרו אנשים שפיר וא"ת דכי נמי בני הגדה הוו מאן מסהיד אחתימת ידייהו לקיומיה לשטרא הא ודאי לק"מ דמדאורייתא עדים החתומין על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן דמי אלא מדרבנן אצריכו לקיום שטרות וכדאיתא בפ"ב דכתובות דכ"כ ובכ"ד בש"ס:

עוד נסתפקתי דאת"ל דמ"הש בני הגדה נינהו אי תסגי להו בחד כיון דחידוש הוא וכדאמרינן בעדות האשה שמת בעלה דאפי' אשה אחת נאמנת או דילמא כי יהבינן להו דינא דהגדה הו"ל כהלכת גוברין דבעינן תרי והתבוננתי בדבר וראיתי בלבי דודאי מ"הש לאו בני הגדה נינהו דבעינן עדות שאתה יכול להזימה וליכא אלא שמדברי רבינו בפ"ב מה' רוצח דין ט' שכתב עדות שאין אתה יכול להזימה בדיני נפשות א"כ הדר ספיקן בדיני ממונות דלא בעינן עדות שא"א יכול להזימה וכדעת רבינו ז"ל הלזו כתב הרדב"ז בחדשו' סי' של"א ע"ש ועיין להרל"ם ז"ל בפ"ך מה' סנהדרין דין ז' עש"ב והרב החסיד בספר שמע יעקב בס' תולדות מייתי בידיה מדרש אשר הונף ולפי דרכו פירש שהיה ליעקב אע"ה דין שטר ע"ש ולפי המשוער ק' לשמוע וגם לפי דרכו ז"ל כבר כתבתי באות שי"ן מדין שטר ע"ש בס"ד דיש לגמגם בדבריו ע"ש ועיין בנזיר דף ד' ע"ב דקאמר הש"ס דכי נזיר אלהים יהיה הנער מלאך הוא דקאמר לה ונעשה נזיר עפ"י הגדת המלאך ועיין ברבינו בפ"ג מה' נזירות דין ט' וכתב מרן דלמ"ד בעינן שיתפוס בדבר הנדור סובר דקרא דמנוח הוא דקאמ"ל כדס"ד דתלמודא ע"ש ועיין במכות דכ"ב דקאמר הש"ס בנזיר שמשון ופירש"י דע"י מלאך היתה נזירותו וכיון שנזירותו מלמעלה אינה בשאלה והיינו כמ"ד דלא בעי' שיתפוש דבר הנדור וקרא מלאך הוא דקאמ' ליה והוכרח רש"י ז"ל לפרש כן למסבר טעמא דגמ' דקאמר ליתיה בשאלה והיינו ע"כ למ"ד שע"י מלאך קבל נזירותו ואין כח בב"ד של מטה לישאל וכתב עוד רש"י ז"ל דאית דמפרשי משום שהוא נזיר מן הבטן ור"ל וא"כ קרא דכי נזיר יהיה הנער מן הבטן מנוח הוא דקאמ"ל מ"מ כיון דמן הבטן קבל עליה איהו גופיה לא מצי לאתשולי עליה כיון דלא נדר איהו ואביו נמי לא מצי לאתשולי עליה מכי יצא לאויר העולם כיון שחל על הנולד תו לא מצי לאתשולי ור"ל משנתנו דקתני נזיר במי שהזירו אביו מן הבטן ורש"י ז"ל הקשה על שיטה זו דמ"מ בעודו בבטן מיהא בעי לאתשולי ואפילו מת אביו בשאלה מיהא הוה בההיא שעתא בעוד שהיה בבטן אמו ועיין להמש"ל שם. בה' נזירות שנסתפק במי שהדירו אביו מי מצי הבן לישאל או האב והדר פשטה מדברי רש"י. ז"ל ואנן בעניותין כתיבנא מאי דנראה לענ"ד:

אות כו

עדות עד אחד פוטר את הנשבע משבועה אפילו למחוייב שבועה דאורייתא לדידן דגרירנא בתריה דמרן לפי כלליו סימן ע"א וסי' פ"ז ועיין בתשו' הרדב"ז בח"ב. שבשני סימן תש"ך דס"ל דוקא שבועה דרבנן ע"ש ומ"מ אם רוצה התובע להטיל חרם סתם הרשות בידו עיין בטו' סימן פ"ד אבל אם היה עיקר החיוב אינו זוקקו אלא להטיל ח"ס עד א' פוטרו אפילו מהטלת ח"ס ועיין בכנ"הג סי' ע"ה בהג"הט אות י"ט ולענין להיות נשבע ונוטל ועד אחד מסייעו גובה בלא שבועה:

אות כז

עדות ראובן חתום עם שמעון בשט"ח ל שעל לוי יכול לקנותו עיין בש"ע סי' ס"ו. ס"ך וסכ"א ועיין תשו' הריב"ש סי' ר"י ובה' מש"ל ז"ל בפ"ו מה' מכי' דין י"א בד"ה כתב הריב"ש וכו' ע"ש:

אות כח

עדות מי שגמר מקח עם חבירו וקבל בק"ס והיו עדים בהכמנה שראו הקנין ועכשו רוצה לחזור בו ואומר דכיון שלא היה שם עדים דשלא ידעתי שהם בחדר בהכמנה ולכך השטתי בך אין בדבריו כלום מכמה טעמי ועיין להרב כנ"הג סי' קצ"ה בהג"הט אות ט' שכ"כ משם השל"הג ז"ל בפ' ז"ב ועיין בשו"ת הרב מוהר"י קצבי ז"ל סי':

אות כט

עדות דעת ר"ת דשלישי בראשון פסול להעיד וכמ"ש בריש סימן ל"ג וכתבו התוס' בפ' זה בורר דף כ"ח בד"ה רב וכו' והוכיח מדאמר' אבא לר' בפי"ן דקכ"ח דשלישי בשני כשר משמע דבראשון פסול וכו' ואע"ג דאיתא התם דרבא מוסיף ולא חולק מ"מ כת' שם התוס' דר"ח רוח אחרת היתה אתו בפירוש אותה השמועה ע"ש ועוד הביא ראיה מהירושלמי דקאמר אשת פינחס כשר להעיד לה מרע"ה משמע דלפינחס גופיה לא והיינו משום דמרע"ה א' בג' לפינחס יעו"ש:

וראיתי להגאון באורו"ת לשם סק"ג שכתב משם אבי אמו ז"ל דאימור הירושלמי סובר כרבה וכמ"ש רש"י ז"ל בחומש דאלעזר בן אהרן לקח בת יתרו ממש אחות צפורה א"כ מצד קורבה ג' בא' היה כשר רק מצד קורבת צפורה אחות אמו והבעל כאשתו פסול אבל לאשתו כשר משום דהו"ל תרי. בעל כאשתו דלא אמרינן ע"ש והנה מה שהביא ממדרש ומפירש"י ז"ל בחומש אתמהא דשם נתבאר דבת פוטיאל מבנות יחרו שפטם ובת יוסף שפטפט ע"ש וא"כ אינה בת יתרו ממש אלא מבני בניו ונפל פתא בבירא איברא דבפי"ן דף ק"ט בעי תלמודא למימר דאלעזר נשא בת יתרו ממש אלא דלא קיימא הכי למסקנא ועיין בפ' טבול יום דקאמר התם אהרן קרוב וכו' ולמ"ד פינחס כהן היה א אמאי לא ראה אלא ש"מ דג' בא' פסול:

אות ל

עדות לענין משרתי הבית אם כשרים להעיד הרב פליטת בית יהודה סי' ח' הורה גבר ואכשרנהו והרדב"ז בח"א בסי' נ"ז ה"נ ס"ל דלא גרע מאוהב ושונא ובח"ב סי' שי"ב. כתב דנוגעים בעדות ולע"ע נר' בעליל ספר האורו"ת להגאון מוהר"י אשכנזי ז"ל וראיתיו שהעלה להלכה ולמעשה כדעת הרדב"ז בח"א ושכן עמא דבר ועיין שו"ת מוהריק"ש ז"ל סי' ק"ב דף נ"ד ע"א וכעת ראיתי תשו' רבינו מהר"י אבן מיגאס ז"ל שכ"כ ועיין בתשב"ץ ח"ג סי' ו' ע"ש ובאדרת אליהו סי' כ"ד דף נ"ג ע"ש ועיין בתשו' הרדב"ז החדשות בענין עדות קידושין ע"ש:

אות לא

עדות הא דמי שנשבע להכחיש א. את העד דהתובע ועד אחר מצטרפין לפוסלו מכאן ולהבא כמ"ש הש"ע סימן ל"ד סכ"ו עיין בתשו' הרדב"ז ז"ל ח"א שבשני סי' ס"ד ולעיל מערכת אות ך' סי':

אות לב

עדות נוגע בעדות דפסול בד"מ אי הוי דאורייתא או דרבנן עיין בקו' ארעא דרבנן סי' תל"א ותע"ד:

אות לג

עדות ראובן ושמעון עמדו למשפט ונפל ביניהם הפרש ואמ"ל אחד לחבירו הלא אהרן אחיך עד בדבר אמ"ל איך אתה מקבל עדות קרובי ונטל ק"ס מיד הב"ד שהוא מקבלו כשני עדים כשרים ואחיו לא קבל ושוב העיד אהרן כדברי בר פלוגתיה דאחיו וטען שלא קבל הוא בק"ס פשיטא דבכדי טעין שמכיון שקבלו להעיד וכבר הגיד אינו יכול לחזור בו אפילו בלא ק"ס כמ"ש מור"ם סימן כ"ב משם הריב"ש סי' ת"ץ והביאו מרן ב"י ריש סי' ל"ג ומשם הרשב"א ז"ל סי' תקס"ח ועיין בב"ח סי' כ"ב וכ"כ בתשו' חוט המשולש כס' התשב"ץ ח"א סימן ט"ו ענף ב' ע"ש ועיין עוד בתשו' הרדב"ז ז"ל בח"ב שבשני סי' תש"ג בענין עד הנוגע בדבר וידע בו וקבלו וכבר הגיד עדותו דתו לא מצי למהדר ביה ע"ש ובתשובות הרשב"ש ז"ל סי' רי"א ורי"ב ע"ש:

אות לד

עדות שנוטלים שכר לקבל עדות ולכתוב ולמסור כשרים ושפיר עבדי אבל אם קבלו העדות מצוה עליהם להגיד ואינם מקבלים שכר הרשב"א ז"ל בח"ג סי' י"א ועיין בב"י סימן כ"ח מחו' ך' ובתשו' הרב כרם שלמה ז"ל בח"מ סימן כ' באורך וכתב ע"ז הרב המגיה ז"ל בתשו' הרשב"א ז"ל דבזה מתורץ שפיר הא דאמרינן בגמרא שבועה שלא אעידך שבועת שוא ובירושלמי אמר דהיא שבועת ביטוי והשתא ניחא דש"ס דידן מיירי אחר שקבל העדות דהוי שבועה לבטל את המצוה ושבועת שוא היא והירושלמי מיירי קודם שיהיה עד בדבר עכ"ל וצריך להתיישב בלישנא דתלמודא דידן והירוש':

אות לה

עדות מי שכתב לו שטר הרשאה ונמצא שאינו מתוקן והלך המורשה לעדים וכתב לו שטר אחר שהוא כשר עיין בב"י סי' מ"ט ולה' בני שמואל לשם ועיין להרשב"א ז"ל ח"ב סי' שי"ו ובחי' בפרק התקבל ובח"ג סי' י"ב ותמצא נחת רוח ודוק:

אות לו

עדות הא דקי"ל חזקה. אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה גדול לא נאמרה אלא בעדים ידועים. ומוחזקים נמי סופרי הדיינים שהיו רגילים לכתוב השטרות בזמן חכמי התלמוד והם בקיאים ברוב הדינים וכו' הריב"ש ז"ל סי' שע"א עש"כ מזה מזת ושוב:

מצאתי דמלתיה דהרב ז"ל לאו כ"ע מודו בה וכבר נתבאר בכנ"הג סי' רל"ה אות כ"ג וכ"ד בהגהב"י עש"ב וע"ע במה"ק סי' מ"ב בהגהב"י אות י"ב ועיין בתשו' הרב כרם שלמה ז"ל בח"מ סימן א' באריכות:

אות לז

עדות מה שטען לחבירו שיודע לו עדות והלה כופר בו אינו חייב שבועה הרב"ח ז"ל ריש סי' כ"ח וסי' פ"ז ס"ס ט"ל ודלא כריא"ז ועיין בתשו' מים רבים חלק ח"המ סי' א' ועיין בשו"ת הרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ט"ו מה שהאריך בפרט זה שכתב שהריב"ש ז"ל נהג להשביע את העדים וכן בארצות אדום ע"ש ממנו תוצאות חיים ועיין כנ"הג חח"מ מה"ק סימן פ"ז בהג"הט אות נ"ט ועיין בשו"ת בית יהודה למוהר"י עייאש ז"ל חח"מ סי' ה' אות ח' וסימן ח"ן ע"ש:

אות לח

עדות ב"ד של שלשה א' דגמיר וב' דלא גמירי כלל שישבו לדון וקבלו עדות לחובתו של ראובן שלא בפניו וגם שלשתם יחד הם שונאיו של ראובן חמירא גופה של קבלת עדות מגופה של דיינות ובעינן שלשה מומחין ואפי' בדיעבד ואפילו החולקים על זה בדבר ערוה יודו דבעינן שלשה מומחין אפי' דיעבד ואפילו שיש חולקים בזה יכול ראובן לומר קים לי דבעי' ג' דגמירי אפילו בדיעבד ולכ"ע ועוד שכל העדים שקבלו ע"ז הענין נמצאו פסולי עדות מעבירות חמורות שיש בידם ומכאן מודעא על מה שטוען ר' שהם שונאיו כל הג' דיינים דאף דאינו נאמן הבע"ד לומר שהם שונאיו בנ"ד מיחש מיהא חיישינן וא"כ אין דינם של ב"ד הללו דין אפילו בדיעבד ה' כרם שלמה ז"ל בח' ח"מ סי' ג' דף קט"ו ע"א:

אות לט

עדות עיין בש' כרם שלמה בחי"ד סי' י"א ובחלק א"הע סי' ל"א ונ"א:

אות מ

עדות מי שתבע את היורשים שמורישם חייב לו מנה ועד א' מעידו בזה לא אמרינן בכ"הג מתוך שאינו יכול להשבע משלם עיין כנ"הג סי' נ"א בהג"הט אות ח':

אות מא

עדות נשים נאמנים בעדו' דם בתולים מהר"ם מינץ ז"ל כנ"הג מה"ק סי' ל"ז בהגהב"י אות י"ב ע"ש ואין ספר זה מצוי בידי יען נסתפקתי כיון דעדות נשים כמאן דליתא והכא האמינו א"כ אפילו אחת מהנה או"ד כהלכת גוברין בעינן ואין עדות פחות מב' וצ"ע. ומהך דנאמן עלי אבא נאמן עלי אביך דאיפליגו בה רבוותא דאיכא מ"ד דוקא במקום דיין או עד א' דליכא אלא חדא לריעותא אבל במקום שנים לא דהו"ל תרתי לריעותא קרוב ואחד וע"כ לא פליגי אלא בדקבלום בלא קנין אלא שכבר נגמר הדין אבל אם קנו מידם אהני אפילו איכא תרתי לריעותא וכמו שמבואר כל זה בגמ' ופוסקי' סימן כ"ב וא"כ בנ"ד דמהני עדות נשים לכתחלה הו"ל כפסול וקנו מידו דמהני אפילו דאיכא תרתי לריעותא אלא דאכתי איכא למימר דשאני קרוב דבר עדות הוא אלא גזרתו עומדת לעומתו יען היותו קרוב וכשר הוא לעדות שאר בני עלמא משא"כ באשה דלאו בתור' עדות היא ואע"פ שהרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' סנהדרין כתב שאר הפסולים מחמת עבירה ישנם בכלל הקבלה ע"כ מ"מ בני עדות הם ולכי מהדרי בתשובה שפיר בני עדות נינהו כי לא בנשים וא"כ הדרא בעיין לדוכתה ועיין שו"ת מוהרי"ט ז"ל ח"א סו' נ"ב ועיין כנ"הג ח"המ סי' כ"ט וע"ע סי' ל' בהג"הט אות י' והרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' אישות דין ב' ובש"ע א"הע סי' קנ"א דאפילו אשת אחת נאמנת על העדאת השתי שערות ובמור"ם ז"ל ס"סי ל"ה והרב בית דוד ז"ל סי' י"ו ע"ש: וראיתי למהר"י ז"ל והביאו הרב"י ז"ל שם שכתב וז"ל בא מעשה לפני. הר"י ע"כ מצאתי וחבל ע"ד):

אות מב

עדות ראובן צוה לסופרים. לכתוב לו שטר על שמעון וכשהראה אותו להמורה בהוראה דקדק בו ומצאו שאינו עולה ע"פ הדין וקרא החכם לסופרים ואמר להם ששמעון צוה להם שיכתבו לו שטר. העולה ע"פ האמת והצדק וכפי קוצר ידיעתנו נראה לנו שזה הוא שטר כשר ומעולה ונסתפק החכם אם יכולים לחזור ולכתוב שטר אחר. כהוגן בלי ידיעת שמעון ובקנין מחדש כיון שכבר עשו שליחותן ואמרינן בפרק ג"פ דף קע"א עדים שעשו שליחותם אינם חוזרים וכותבים אלא דאלימי ע"ש אלא דבגטין דס"ב אמרי' דסבר ר"ש למימר עשו שליחות ואותביה אספא לא אמר להו ה"נ דכוותה ואע"ג דבנ"ד כבר נמסר ביד בעלים וסלוקי סליק להו לשלוחים כדאיתא התם מ"מ כיון דאמ"ל כתבו וחתמו ותנו ביד פ' איכא למימר עד שתהא נתינה כראוי ליפות את כחו והאי נתינה לא חשיבא נתינה אלא חספא בעלמא ועיין בתשו' הרא"ש ז"ל שהביא הטור ז"ל סי' מ"ט ותשו' הרשב"א ז"ל שהביא מרן בב"י שם הלא המה נדפסה בח"ג סי' י"ב וי"ג ועיין בסמ"ע והש"ך ז"ל שם ובסי' ע"א:

אות מג

עדות עידי קידושין אם צריכים דרישה וחקירה כדיני נפשות עיין שו"ת מוהרי"ט ז"ל ח"א סי' קל"ח ומוהריט"ץ ז"ל סימן כ"ט וסי' ד"ן כנ"הג א"הע סי' מ"ב ויד אהרן לשם וכנ"הג ח"מ סי' ל"ו באריכות ומוהרח"ש בתשו' סי' ל"ד ושו"ת ה' דברי יוסף ז"ל סי' ט"ו:

אות מד

עדות עדים ששלחו עדותן לב"ד בכת"י אין דנין עפ"י אותה עדות ודלא בר"ת ז"ל דמכשיר עיין סי' כ"ח סי"א ע"ש ורחימו דנפשין ראב"ן בן מלך מלכי צדק מוה"ר המופלא נר"ו הקשה לדעת ר"ת מאותה שאמרו בשבועות דף למ"ד אמ"ר צורבא מרבנן דידע סהדותא לחבריה וזילא ביה מילתא למיזל לב"ד דזוטר מניה לא ליזיל וה"מ בממונא אבל באיסורא אין חכמה ואין תבונה וכו' דישלח דבורא בכת"י ובאיסורא נמי אמאי אזי"ל לקיים לאפרושי מאיסורא או להתיר וישלח עדותו בכת"י ובו בפרק תירץ מוה"ר נר"ו כיון דליתיה בכפיה גבי האי דינא דזוטר מניה חשיב לאו בר הגדה הוא והו"ל כאלם דאמעוט כיון דאינו ראוי לבילה א"ד בן הרב נר"ו. ולע"ד לבי מהסם בה כיון דאיתיה במל"ת דאיסורא ולגבי דלאו. דזוטר מניה היכי קרינן ביה לאו בר הגדה. והנלע"ד דר"ת ז"ל סובר כדעת הרא"ש ז"ל ודעמיה דבהך דמצא שק או קופה דמייתי מינה תלמודא בשבועות דקתני בזקן ואינה לפי כבודו דמתעלם סובר הרא"ש ז"ל דאסור להחזיר דקא מזלזל. בכבודו עיין בפ' אלו מציאות שם בהרא"ש ז"ל. גם הרב כנ"הג הביא דעת זו משם הרדב"ז ז"ל דהיינו הא דקאמר דבממונא לא ליזיל ר"ל אסור לילך אבל באיסורא מותר לילך דאין זה ביזוי לו דאין חכמה וכו' אבל אה"נ דמצי לשלוח כת"י לדעת ר"ת ז"ל:

ואחז"ר נראה בעליל ס' האורו"ת לה' מוהרי"א ז"ל ולשם כתב קרוב למאי דכתיבנא ושלא כדעת מוה"ר נר"ו למימרא דשפיר קרינן ביה ראוי לבילה וע"ש מה שתירץ וכעת ראיתי להרשב"ש ז"ל בס' תיקון סופרים שבס' יבין שמועה להרשב"ץ ז"ל שהקשה על סברת ר"ת ז"ל כמו שהקשה אחינו בן הרב נר"ו הנז' ע"ש:

אות מה

עדות נשאלתי בדבר קידושין לחוות דעתי קל"ה כמות שהיא הלא זה הדבר ראובן עמד ושידך בתו בפומבי ואחר ימים קרוב לעשרה חדשים ויותר קרא ערער שמעון באמור אליהם שקרוב לשלשה שנים מקודשת היא לו בעדים והביא עד א' וכה דיבר שקרוב לשלשה שנים נכנס לחצר אבי הנערה הלזו ומצא בה שמ' המערער ועמו ב' אנשים ושא"ל אותם האנשים אמור בס"ט לשמעון שנתן קידו' לבת ראובן ושאל את פיהם בגופא דעובדא היכי הוה והם השיבוהו שאמרנו לשמעון עד מתי מאנת לקחת אשה כדרך כל הארץ השיב המערער לא מצא ההוגנת לו אמ"ל הרי. בת ראובן לפניך תן לה הקידושין וישב אותם המערער כי אפס כסף אבל יש טבעת של נחשת אי מהניא לקידושין הריני מוכן לתת לה קידושין ויענוהו ודאי מהניא לקידושין ולא איחר הנער לעשות הדבר כי חפץ בבת ראובן אז אמרה הבת מה טיבן של קידושין ומה עניינם אמ"ל דע לך אם תקבל כסף או ד"א ויאמר לך בפנינו הרי את מקודשת וכו' הרי את אשתו לכל דבר וזר לא ימשול בך וחזרה ושאלה אם טבעת של נחושת תספיק לזה ואמרו לה כן ואז עמד שמעון המערער ונתן הטבעת לבת ראובן וקדשה בו וכששמע העד כל האמור אמר לשמעון הבא לנו מזמרת הארץ ונאכל לשמחת קידושין וירץ הנער ויביא תמרים מהשוק ובעוד הנער בחוץ יצא אחד מהעדים ויתן את התמרים לפני העד הנשאר מהזוג ובפני העד הזה והנשאר מהתמרים נתן לבת דאובן וכשלקחה התמרים מהנער אמ"ל לשם קידושין ואמ"ל העד הנשאר מה לך בקידושין אלו והלא כבר היא מקודשת לך ויען ויאמר יען בו בפעם לא נמצא העד הלזה הוספתי לה קידושין אחרים כל זה דיבר העד אשר העיד בפני ב"ד של ג' בכפר נאב"ל וזה נוסח קב"ע דידהו ועכשו מתו השני עדים האחרים והבת צועקת מר כי להד"מ ושכמ"ה:

תשובה ראשית מאמר נחזי אנן בעדות העד הזה שאומר בפניו ובפני חבירו אי חשיבא כעד א' לבר וקי"ל כמ"ד. עד אחד בקידושין אין חוששין לו כלל וכמבואר בדברי הפוסקים הובאו בב"י א"הע סי' מ"ב ע"ש באר"ש טובה ורחבה וא"כ א"נ קאמר דער אחר היה עמו בו בפרק איהו גופיה דקאמר הכי ואכתי כולה מלתא דסהדותא אפומא דחד סהדא קיימא או דילמא כיון דקא מסהיד דאיכא בהדיה סהדא אחרינא הו"ל כהוחזקה בא"א ע"י שניהם ואמרי' בכתובות דכ"ג אהא דתנו רבנן שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא ואוקמה אביי בע"א ותרוייהו בפנויה קא מסהדי והאי דקאמר נתקדשה הוי חד והק' התוס' דאמאי לא תנשא לכתחלה ע"ש ומה מאד נפלאתי על רש"י ז"ל דבאוקמתא דרב אשי דלקמיה כתב וז"ל ואפי"ה לא תנשא משום לזות. שפתיים עכ"ל דאמאי לא קאמר הכי באוקמתא דאביי וכדק"ל להתוס' נהי דאיכא למימר דבהך דאר"י לעיל התם דשנים אומרים מת וכו' דתרגמה נמי אביי בע"א והק' דאמאי לא תנשא לכתחלה ומשני כדר"א משום לזות שפתים וכו' וא"כ כבר מלתא אמורה באידך דאביי ולא אצטריך ליה לגלויי רש"י ז"ל אלא במלתא דרב אשי דס"ס הו"ל לרש"י ז"ל למכתב גבי מלתיה דאביי כדמשני וכן לר"א ועוד ליכא טעמא דלזות שפתים אלא בהיתה א"א ועד א' אומר שמת בעלה או נתגרשה אבל קידושין בעד א' לאו כלום הוא כי ע"כ נלע"ד דרש"י גורס רב פפא וכגירסת הרא"ש ז"ל ומשו"ה לא קאמר כלל משום דרב פפא אית ליה דעד א' בקידושין חוששין לו כדאיתא בקידושין דף ס"ה ע"ש ואע"ג דהכא ריע דהא איכא חד סהדא דמכחיש ליה ובכן מ"ש התוס' ז"ל לא הוה צריך לה"ט ע"ש בד"ה ותרוייהו וכו' לק"מ:

ואתה דע לך דמ"ש התוס' ולא הוה צריך להאי טעמא וכו' ר"ל דאמאי נקט דתרוייהו בפנויה קא מסהדי כי היכי דתהוי עדותם מוכחשת בקידושין כי ליכא הכחשה נמי אלא דעד א' אומר נתקדשה וא"נ קאמר דעד אחר היה עמו לא תצא שאין דבר שבערוה פחות משנים ובשלמא אי מיירי הברייתא בתנשא לכתחלה אמטו להכי אצטריך למתני דאיכא הכחשה למשרי לכתחלה דבלא"ה. הוה חיישי' ולכתחלה לא תנשא אלא השתא כיון דברייתא בנשאת כבר מתנייא ולענין שלא תצא נחתא מאי ארייא דנקט הכחשה ואהא ק"ל ז"ל אבל תימא כיון דמיירי בהכחשה אע"ג דקאמר נתקדשה בפני ובפני עד אחר אמאי לא תנשא לכתחלה:

וראיתי להרב ח"ה ז"ל דדייק דכיון דאינהו ז"ל על מבוכה זו ישבו דאמאי אצטריך למנקט חזקה דליהוי. הכחשה אמאי נקטו בדבריהם דוחקא דהיינו הכחשה וחי' כדכתי' וכן דעת הרב בית שמואל ז"ל סי' מ"ב וסי' מ"ז מכוונת התוס' הניתנים למעלה וכבר מלתא אמורה:

וחזיתיה להר"ן ז"ל דק"ל בפשיטות דאמאי אצטריך לטעמא דאידך אומר לא נתקדשה דתידוק דבלא אמר כלום אסרינן לה אפומיה דאמרי' נתקדשה ואמאי עד א' בקידושין לאו כלום הוא דאין דבר שבערוה וכו' דכיון דטעמא משו"ה הוא משמע אפילו אמר נתקדשה בפני ובפני אחר לאו כלום הוא וכו' עכ"ל והיינו דלאו שינויא על קו' התוס' דמ"ה נקט ה"ט דאפילו אמר וכו' חדא דלא משתמען ומוכחן מלוהי בהאי ועוד מאי קאמר בתר הכי תי' הרמב"ן ז"ל דמשמע דעד השתא בסגנון התוס' קאי מדלא כתב והרמב"ן ז"ל תירץ וכו' דוק דעת שפתיו ברור מללו דא"נ דקמסהיד דקאי דידיה וסהדא אחרינא הוה בהדיה כשנתקדשה תנשא לכתחלה. וכן בקדש חזיתי לרב"א ז"ל במקו' דכתב כן משם הריטב"א ז"ל וז"ל ואע"פ שאמר שנתקדשה בפניהם אינו כלום וכדאיתא. בקידושין במתני' דחבילה וכו' ע"ש ביאור דבריו דהתם בקידושין פריך למ"ד דנתקדשה בפני עד א' אין חוששין לו מהך דחבילה ולא משני בעד אחד אומר נתקדשה בפניו ובפני עד אחר ונלע"ד דהו"מ נמי לאתויי ממאי דפריך ליה התם מאומר לאשה קדשהיך דאסור בקרובותיה דלא אוקמה בעד א' ואומר אחר היה עמו ואפשר דמהא לא ארייא דהש"ס חידושא טפי ניחא ליה לאשמו' דאע"ג דאפילו חד:

סהדא ליתיה קמן אפילו הכי אסור בקרובותיה ולישנא דברייתא משתמע טפי הכי דתלייא מלתא בעקימת שפתיים ההוא אמר הן ולא הוה בידיה אפי' חד סהדא אבל הך דחבילה דמוקי לה תלמודא בשנויי דחיקי כדאיתא התם מוכח מינה שפיר הריטב"א ז"ל ולא מהאיך ואפריין נמטייה להרב עצמות יוסף ז"ל שגם הוא ז"ל הוכיח מהך דחבילה כדברי הריטב"א ז"ל:

ותבט עיני להרל"ם ז"ל בפ"ד מה' אישות דין יו"ד שהק' לדבדי הת"הד סי' רי"ב דבעי למימר דבכ"הג חוששין מהך דאומר קדשתיך ומהך דחבילה וניחא ליה הש"ס עדיפא מינה קא משני ע"ש וכבר כתי' בעניו' דבהך דחבילה ליכא למימר הכי:

גם אשו"ר לה' מוהרימ"ט ז"ל בראשונות סימן ט"ו דדחה מההלכה דברי דעת הת"הד ז"ל מהך דחבילה ע"ש ועלה סמיך הוא ז"ל בחלק א"הע סי' מ"ב שכתב וז"ל וכבר הוכחתי וכתבתי במקום אחר שלא כדבריו ע"ש ומרן הב"י סי' מ"ב כתב ע"ד הת"הד הללו וז"ל ואינו נראה לע"ד כלל וכן כתב הרשב"א ז"ל ע"ש ואע"ג דבעיקר ראיית דברי הרשב"א ז"ל יש לחלק דלא ליסתרו לדברי הת"הד ז"ל ושכן מצאתי להרב מוהרימ"ט ז"ל ת"ל מ"מ קושט' קאי דינא הוא כדעת מרן הב"י ז"ל דלא כסברת הרב ת"הד ז"ל וכן נראה שכן דעת מור"ם ז"ל מדלא. אסיק לדעתיה במפה ש"מ בדעת מרן ז"ל קאי: וצופה הייתי לה' מקראי קדש ז"ל בדרט"ו ע"א דק"ל בדברי הלח"ם ז"ל דאי מוקמינן להו בהכי אמאי מותרת בקרוביו ובהך דחבילה אמאי מותר החבילה בספק כיון דמקודשת ודאית היא ועיין בשו"ת שאגת. אריה וק"ש שאלה ח"י ועיין מוהר"ם שיף ז"ל לכתובות:

אמור מעתה דעת התוס' לפ"ד מהרש"א והר"ן והריטב"א ועצמות יוסף ומרן ומור"ם ומוהרי"מט דלא כה' ת"הד ז"ל:

אות מו

עדות שאול נשאל זעיר שם זעיר שם על דין עסק ביש בזקן אחר בנימן בכ"ר שמואל לוי נ"ע על אודות מקרה רע שקראו בליל י"ב לחדש כסלו שהיה הולך ובא מנהר הנק' מנזל תמים לעיר נאב'ל ושם בדרך ההוא יש מקוה. מים הנגרים מהנהר אשר הוא לצד מערב ללכת עד הים העומד במזרח ומרי עבדו בשטח ההוא שם נפל שדוד ולא עלה עוד והיו עמו שם ישראל וגויים ועל דבר זה נתקבלו עדויות ע"י ב"ד של עיר נאבל גם אנחנו פה העיר תונס יע"א וכה תארם א' לאחת למצא חשבון:

זהו נוסח העדות שהעידו על ה"ר בנימן הלוי במותב. תלתא כחדא הוינא יתבין אנן דח"ל כד אתא קדמנא היקר ה"ר יצחק טיבי יצ"ו אביה של האשה צולטאנה אשתו של ה"ר בנימן כה"ר שמואל הלוי נ"ע והעיד בתורת עדות ברורה ומאושרת אחר האיום והגיזום בואם לא יגיד כדחזי קאל נאר מאסיין הווא והיקר יצחק בכ"ר פריג'א חדאד ידורו פסוואני וג'א יצחק חדאד הנז' וקאל ליצחק טיבי הנז' הייא נקעדו פי צ'אר האד אלגוייה קתא תופ'א אלקאיילא כיף דכ'לת לצ'אר אלגוייה זאת אלגויה קאלת ליצחק טיבי אסחאל בנתך אסגירא וואג'בהא יצחק חדאד קאלא בנתו סגירא שמדת קאלתלי טפלא שמדת וטפלא מאת ראזלה א' פלוואד בד'כול ולדהא קאל ליהא האדא אלי בנתו מאת רג'להא 'פלוואד קאלתלו לגויה. אווה קאל אנא כונת חאצ'ר כיף מאת זא יצחק טיבי וקאל ליצחק חדאד סמעת כיף יקול באס תקול לעדות זא יצחק חדאד קאל לגוי אנתי כונת חאצ'ר קאלו אנא עמרי מא מסית כאן האדך אטריקא ועד חלפ'ת עמרי מא בקת נדכ'ול לדאך למוצ'ע וזאג'בו יצחק חדאד וקאלו בלאה עליה כיף מאת וואזכו לגוי קאלו הווא סבק וואנא ווראה מא רית חתא נקלב ליהודי ראשו אלוטא וסאקיה לפוק וטאח עליה לחמל וג טוץ מא ראיינא סי כתר קערנא עלא סט אלוואד וזא לחמאה מתאעו יעייט מיקול ליהודי מאת ולבהים צ'אע נזע חוואייג'ו והבט בקינא. נרזאווה קראם מן שאעא יטלע סי חד רינא וואחד טאלע מסחבלנא בן אדם לקינא לבהים טאלע וה"ר יצחק חדאד הנז' העיד ג"כ כיף קאל זה נוסח העדות מלה במלה:

שושן גריבי עד אפרים פרץ עד אברהם סעאדא עד עוד נוסח קב"ע בנאבל במותב תלתא כחדא וכו' זא קדמנא ה"ר נסים בג' יצ"ו ונשדנאה עלא לילית אלדי טאח 'פיהא ה"ר בנימן הלוי 'פלוואד קדאס כאן מן יום 'פסאר וקאל לינא לילית אוטנאס פסאר אלדי הייא לילית אלמולוד ענד אלגויים ונשדנאה אם מן אוקת 'פליל וקאל ה"ר נסים הנז' וחנא כרג'נא מן מנזל תמים אוול אליל קבל אלעשא ומסינא שיעור סת מייאל באס אוסלנא לאלווד כיף קטענא אלוואד טאח ליהודי 'פלוואד ונשדאה:

תמא סי צ'אוו קמאר וולא כוכבים קאל לנא תמא צ'אוו אלקמר מן תחת: אסחאב אמא לכוכבים מא תמאסי האדי עדות נסים הנז' וכיף ג'א קודמנא ה"ר חיים בותאן וקאל כיף קאל נסים עדות א' ח' טבת ש' תצמי"ח ע"כ נוסח קב"ע:

פ' עד פ' עד פ' עד עוד נוסח קב"ע בנאבל. במותב תלתא כחדא וכו' ואתא קדמנא עד אחד ואחר האיום וכו' העיד ששמע מגוי מסיח לפי תומו אלדי אנא קאעד פ'י חאנות ה"ר יצחק וזאן והווא מעאייא וג'א אלגוי וקאל אתרזינא פ'י בנימן מתאע צ'אר אג'לד כאן כול טריקא יסל'פני. וכיף נג'י נעטיה ודלחין מא לקינאסי אסכון יעטיני חתא פ'לס אנא כונת חאצ'ר קודאמו כיף אהבט והווא סאבק ואנא ווראה וראיתו טאח 'פלוואד ובקא אלוואד יגרגב 'פיה חתא אוסל קרב אלבחר וג'טוץ פ"י אוסט אלוואד ולא טלעסי כטאר קד מא ווקפת באס יטלעסי אולא טלעסי פ' עד פ' עד פ' עד עוד נוסח קב"ע בנאבל במותב תלתא כחדא וכו' כד אתא קדמנא ה"ר מיכאל כ'לפון. יצ"ו והעיד בתורת עדות גמורה אחר האיום והגיזום כדחזי וכו' ואמר אלדי סאעת אלדי כאנו יפ'רכסו פ'י בנימין הלוי ג'א גוי קאל ליהום קאעדין תפרכסו פ"י האד ליהודי קאלולו קאעדין נפרכסו קאל ליהום אלגוי עטיווני מייאתאיין רייאל נזיבו ליכום איך שיהיה אתפ'צ'ו מעאה במייאת רייאל כיף מסאוו לה"ר יצחק כהן באס יצ'מנו פ'ילפ'לוס צ'אר אלגוי וקאל אנא מא נערפ'וסי ואיין וג"כ ישועה טייב אלדי הווא עאם צולטאנא מרת בנימן הנז' העיד כיף כלאם בנימן הנז' וזו היא העדות שהעידו בפנינו אעהח"מ יום ב' י"ט שבט שנת תקמ"ח תוספת ביאור קאל ישועה הנז' עלאס צ'אר אלגוי גיר קאלולו אכתובלנא בלעדאלא דיך אסאעא צ' אלגוי ע"כ נוסח הקבלת עדיו והעדים:

ר' אברהם פ'לוס ר' אברהם סעאדה ר' שושן ג'ריבי. זה נוסח עדות שהעיד ה"ר נסים ג'ג בפני ב"ד הצדק יצ"ו:

במותב תלתא וכו' כד אתא קדמנא ה"ר נסים ג'ג. יצ"ו ואחר האיום. והגיזום כדחזי למעבד עמד על רגליו והעיד בתורת עדות גמורה ודין נוסחיה אנא כונת מאסי מן מנזל תמם לנאבל וכאן מעאנא ה"ר בנימן הלוי מרוואח אוצלנא אלוואד אלדי זאוו מן למערב ויצוב פלבחר לג'יהת אלמזרח ולואד הנז' יתסמא וואד לבנה וצורת קטיענא פלוואד מן צפון לדרום ונדכלו פלוואד בין לבחר אלוואד וכיף ג'ינא נקיטנא אהבט אלגוי קאס בינא אלוואד לקא סאהל קטע אלוואד אלמדכור חתא לשפ'ת אלוואד וווללא כיף וולא סהל הבטנא אנא ויהודי אכו'ר ויג'י תמן גויים וקטענא וכיף קטענא מן וואד צ'אוורת ווג'הי לקית בנימין אלמדכור ראכב עלא בהים ולחאמאר מעאה שאדדו כיף וצאל לווסט אלוואד דאה אלוואד לג'יהת אלבחאר וואנא ראיית ברטותו וידו מן תחת אלברנוץ קמהא יג'י מרתיין ומן אלמוצ'ע אלדי קאם ידו וראיית ברטותו פלואד חתא לבחר שיעור מן דראייבת אלגראנא חתא אלמסכוכא ולחאמאר מתאעו נגיז אלוואד ומן ג'דווא סאבו מיית עלא שפת אלבחר ואלבהים אלדי כאן ראכב עליה קעדנא נסתייו יג'י סאעתאיין והאך אסאעא טלע חי מן אלבחר בברדעתו וליהודי כאן לאבש צרוול קר'פי וכאבוט צוף ומחאזם בסמלא וברנוט ביד ע"כ נוסח קבלת העדות:

פ' דיין פ' דיין פ' דיין נוסח קב"ע בב"ד הצדק עיר תהלה תונס יע"א על ענין הנהר ההוא ומשפטו וטבעו והלוכו במותב תלתא וכו' איך אתו קודמנא תרי סהדי מהימני ואמרו כי בדרך מנזל תמם לנאבל יש שם נהר נקרא לבנה לצד מערב וכנגדו לצד מזרח זה הים הגדול ודרך סלולה ביניהם כמהלך ח' עגלות זו בצד זו או יותר וכל הדרך ההוא מהנהר והנהר בכלל ועד הים הכל הוא חול הים ומקוה הנהר ההוא עמוק מהדרך כ"כ ובימות הגשמים ע"י שבאים רוב מים לנהר מהרים וגבעות אשר בקצותיו מתגברין המים ומחטטין במחילות החול לעבור במעבר דרך החול בשטח המהלך ההוא ובוקע ויורד במעמקי החול ומתפשט והולך ואז נופל החול אל תוך המים ההם ונעשה כמין חריץ וחוזרים ונופלים חלקי קצוות החריץ שבצד צפון ודרום הנעשים כמין חומה והרוצים לעבור דרך השטח ההוא כשעוברים מעט מחמת שנראה בעיניהם שהמים בלתי מרובים ולא ידעו ולא יבינו שהמים כבר הם מתפשטים והולכים דרך מחילות החול יען המקוה של הנהר עמוק מן הדרך כמדובר ונמצא העובר שם נטיו רגליו וטבע בקבר התהום וגם אשר יראה החול כמין חומה בצדדי החריץ יחזור ויפול עליו ע"י מרוצת ונתינת המים גבורות מי גשמים ותנועת קלות העמדת החול שהוא כמין עפר תחוח כי מתחלה כשנוקב ויורד הוא ברוחב אמה מ"מ עד שמתפשט ברוחב יותר כ"וכ אמות ולאורך הזמן עד שמגיע לים הגדול ועי"ז נופלים החומות אשר יהיו בקצותיו בתחלה ע"י הפישוט ההוא ובעבור זה הנופלים שם מוטבעים דרך קבורה שם מיתתם שם קבורתם זה דרכו כל ימות החורף ואין מי שיגיע לחצי השטח ההוא ללכת דרך ים אלא מיד או ניצול או נטבע שם בחול ורוב הגויים אשר אירע להם שנפלו בדרך אותו השטח לכשיחסרנו המים ותיבש הארץ ורוח חזקה מנשבת באותו החול שבאותו השטח אזי ימצאון שם טמונים בחול אמנם שנה שהגשמים מרובים אי אפשר להם להמצא יען שמתרבה החול כ"כ עד שנעשה כהר גבוה בדרך השטח ההוא עוד אמר לנו אחד מן העדים שאירע לו שעבר באותו השטח בימות הגשמים והוא רוכב על הפרדה בחשבו כי המים היו מן הארכובה ולמטה וכמעט שכבר נטבעה כל הפרדה במעמקי החול ובדרך נס הוא ניצול. גם העד הב' שאירע ירע לו שעבר באותו דרך בתחלת התפשטותו לא הספיק לעמוד שם כמהלך ב' פסיעות או ג' עד שמצא עצמו טמון בחול ובקושי הצילוהו ועוד הגידו על ה"ר חיים ביתאן הי"ו כשעבר אחר ה"ד נסים גג' שנטיו רגליו ונטבע בעמקי החול פעמים שלש ולא ניצול כי אם ע"י זנב החמור שאחז בו שכבר היה קרוב ליבשה והחמור היה מסייעו למשוך עצמו לינצל ע"כ דברי העדויות כ"ז נתקבל בפנינו בחדש שבט ס' חק ומשפט ש' וכגנה זרועיה תצמי"ח:

פ' דיין פ דיין א' דיין זאת אשיב בראש אמי"ר הדה אמרה לב יודע מרת נפשו קצת רוח כבלי העיגון וכמה מנ'י חורבא נ"מ רח"ל וגדולי המורים הראשונים אחזו שער ואת האחרונים האריכו למעניתם הלא בספרתם למקומותם בשמותם בחצריהם ובטירותם איש על דגלו באותות א' המרבה וא' הממעיט וגם כי חומר איסור ערוה חמורה כי רבה ובר שמתא הוא מאן דשרי במים שאל"ס וכעובדא דר' שילא דין גרמ"א דעצירא"ה ותמנ"ע היתה שליחות יד לקטן מן המעט"ן אדם מוע"ט מהבל ימעט. ואולם בראותי ראש המדברים הר"ם במז"ל בתשו' והביאה מרן ז"ל בב"י א"הע סי' י"ז דמ"ד ע"א ורבינו בצלאל בי' ל"ב שכתב וז"ל אין מדקדקים בעדות אשה עגונה וכל המחמיר ודורש בדברים אלו לא יפה הוא עושה ואין רוח חכמים נוחה הימנו שעיקר תקנתם בעגונא הקילו משום עיגון ע"ש ויותר מאלה כתב הרב שם בשם הרא"ש ובשם רבו ועיין במור"ם סי' י"ז סכ"א והר"א סג"ל בספר גינת ורדים כלל ג' סי' ה' ובס"ס י"ד ובס"ס כ"א ובפרט בסי' ך' שהפליא עצה הגדיל תושיה להגדיל המדורה על המתעקשים בהיתר עגונות אפילו בסברא יחידאה ושאינו אלא מן המתמיהין ע"ש היא שעמדה חס"ר משום יד עמד וימודד ארץ להטפל בהאי עניינא לסדר הדברים ולהרצותן לשני שרי צבאות ישראל ה' עליהם יחיו אכי"ר וברירא דאורייתא מפיהם ועל פיהם יהיה כל ריב קטון וגדול ע"כ אמרתי אדברה וירוח לי וה' אלהים יעזר לי:

ראשית מאמר צ"לד אי אתתא דא אכתי קיימא באיסור תורה או"ד פקע מינה איסורא ותו לא פש גבה אלא איסורא דרבנן עין רואה כיון דמדאורייתא אזלינן בתר רובא ורוב הנטבע במים ולא ראינוהו שעלה למיתה אזלי א"כ ודאי פקעא מאיסור תורה והיינו דאשתבע רב נחמן לפי ששמע גמל"ת דהוה אזיל ואמר מאן איכא בי חסא טבע חסא ואמר. רב נחמן אכלהו כוורי לחסא כדאיתא בשילהי יבמות ע"ש דהיכי מצי משתבע ולא חייש דילמא ניצול ע"י דף. כעובדא א"נ דגל טרדו לחבירו וחבירו לחבירו עד שהקיאו ליבשה וכעובדא הר"מ כדאיתא התם אלא ודאי כיון דמדאורייתא בתר רובא אזלינן ואפילו להעניש במיתת ב"ד במכה אביו ומקלל משו"ה שפיר משתבע אלא שחז"ל חששו דילמא איתרמי להו כהנך עובדא דרע"ק ור"מ:

וכן מצאתי בהג"מד שם בשם מוהר"ם ז"ל ע"ש וגדולה מזו כתב ה' המבי"ט ז"ל בח"א סי' קל"ה דאפילו ביבשה אם הלך להסתחר ולהחזיר בעיירות ולא שב לביתו כפעם בפעם מדאורייתא שריא. דרובא דעלמא כי נפקי בכ"הג ישובו איש לביתו ע"ש ואע"פ שה' פני משה ז"ל גמגם בזה כמ"ש הכנ"הג שם ע"ש מ"מ בנ"ד שנטבע במים ולא ראוהו שעלה ליכא מאן דפליג דמדאורייתא שריא וע"כ ל"פ ה' מוהר"י קארו ומוהר"ם מטראני ז"ל אלא בנטבעה הספינה והאנשים בה בתוך החדר שהעדים לא ראו עצמותם טבועים במים ממש דבהא קסבר מוהריק"א ז"ל דאכתי באיסור תורה קיימא ולמוהר"ם מטראני ז"ל אפילו בכ"הג לא מתסרא אלא מדרבנן כמבואר בתשו' מרן בדין מים שאל"פ ובשו"ת ה' המבי"ט ז"ל ח"א מסי' קפ"ה עד סי' קפ"ט יעו"ש אבל כל שהעידו העדים שראו עצמותו שנפל לתוך המים ממש ולא ראוהו שעלה לכ"ע נפקא מאיסור תורה משום רובא כדאמרן:

איברא דאכתי בענין להוציאה מאיסור תורה בעת שראה שטבע אכתי באשלי רברבי תליא דאיכא מ"ד דוקא באומר ששהא עליו בכדי שתצא נפשו כי היכי דבמים שיל"ס בעינן הך תנאה לכשתנשא לכתחלה ה"נ במים שאל"ס לשאם נשאת לא תצא אבל אי בציר תנאה אכתי בספק א"א קיימא ואפילו אם נשאת תצא וזו היא דעת רבינו ז"ל בפי"ג מה"ג דין י"ט וז"ל עד א' אומר ראיתיו וכו' שטבע בים הגדול ומת עכ"ל וכמ"ש ה"המ ז"ל שם לפי מה שהבין הכ"מ והרל"ם ז"ל ע"ש וכן דקדק מרן שם בדין ך' ממ"ש רבינו וז"ל במים שאל"ס ולא עלה וכו' ע"ש ואע"ג דאיכא למדחי בדיוקא קמא הא דנקט ומת לריבותא דאפי"ה אם לא אמר קברתיו לא תנשא וכן במה שדקדק מרן ז"ל במ"ש רבינו ולא עלה וכו' היינו נמי דאפי"ה לא תנשה דולא עלה אינם דברי העד ואבד זכרו ונשתכח שמו יוכיח ודוק. וגם ריהטא דגמרא דקאמר טבע חסא גרידא לא משמע הכי ופסקו רבינו ז"ל שם ומרן ז"ל הרגיש בזה וכתב דאריש דינא סמיך ע"ש ומיהו בגמרא דלא סמיך ולא אתפרש האי דינא כלל לא משמע הכי ועיין בשו"ת מוהריט"ץ ז"ל סי' ע"ו. אפס כי עז להרהר אחרי האלהים האדירים האלה ומה גם שהרשב"א ז"ל במיוחסות סי' קכ"ח והריב"ש ז"ל סי' שע"ט כתבו כן להדיא כמ"ש מרן ז"ל שם ובב"י שם סכ"ג ע"ש וכן דעת מוהר"ם אלשקר ז"ל סי' קי"א והרדב"ז בישנות סי' רע"ג ובחדשות ח"א סי' רנ"ח וה' לחם רב ז"ל סי' ל"ד ומוהרימ"ט ז"ל בח"א סי' י"ג ומ"ח וקל"ט ע"ש. אמנם דעת ר"ח בפירושו והרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה לגיטין דף כ"ט לפי דעת רבינו בצלאל בתשובה סימן כ"א ודעת ר"י ור"ת והרא"ש ז"ל בבכורות דף ך' ע"א בד"ה חלב וכו' ע"ש במ"ש מוהר"ם שלטון ז"ל בתשו' סי' ז"ך ודעת הרד"ך ז"ל בית כ"א והר"ש שרביט הזהב אשר הובא בשו"ת לחם רב סי' ט"ל ומוהר"ר יהודה הובאו דבריו בשו"ת מוהר"ם אלשקר שם וה' המבי"ט ז"ל להקת הנביאים. מתנבאים בסגנון א' דלא בעינן הך תנאה דשהיה להוציאה מאיסור תורה ומרן ז"ל בש"ע שם סל"ג ול"ד העתיק לשונות. הרמב"ם ז"ל הניתנים למעלה ובודאי שדעתו דעת עליון כמו שפירש ובא הכ"מ וב"י גם מור"ם ז"ל שם הסכים. לדעת הר"ם בפירוש המש' לדעת הרשב"א ז"ל ע"ש ובתשו' סימן ד' ומ"ה עשה סניף לסברת הרמב"ם ז"ל בפירוש המשנה. ותבט עיני להרב מוהרי"ט ז"ל חא"ה סי' ל"א שכתב לא כתבו הרשב"א והריב"ש ז"ל אלא לאפוקי שיעידו על הספינה שנשברה אבל כל שמעידין על אחד שנטבע ודאי שכוונתו ששוב לא ראה שעלה וכו' ע"ש וגם ראיתי את הלח"ש שכתב מהר"ם בן חביב ז"ל והובא בס' גו"ר שם סי' ז' שיצא לדון בדבר חדש דאפי' לרבנן דבעו הך תנאה דשהייה להוציאה מאיסור תורה היינו דוקא כשלא עבר עליו שנה אחת מעין שנטבע אבל כל שעבר עליו שנה א' דהיינו אבד זכרו וכו' שכתב רבינו ז"ל כיון שלא ידענו איה מקום כבודו כל אפיא שוין דלא בעינן הך תנאה דשהייה ע"ש גם אשו"ר למוהר"ם שלטון ז"ל שם שכתב' דהך תנאה דשהייה לאו מדאורייתא הוא אלא מדרבנן אפילו להרשב"א ז"ל ודעמיה ע"ש ועיין לה' כנ"הג ז"ל שם בהגהב"י אות תצ"ח ובס' יד אהרן ח"א סי' תרמ"ז וח"ב אות רל"א ע"ש .ך פרט הב' לידע להודיע ולהוודע לרבוותא דסברי דבעינן תנאה דשהייה כמה הוא שיעור השהייה המעט הוא אם רב דבר זה מתורתו של הריב"ש ז"ל למדנו שיעורו ג' שעות עיין בתשובו' סי' תי"ו וכן היא דעת הראד"ב ז"ל סי' ל"ד ע"ש וכתב מוהר"א ששון ז"ל סי' א' דמשמע ליה מאותה שאמרו גבי נחוניא חופר שיחין שנפלה בתו לבור והודיעו את ר"ח בן דוסא שעה א' אמ"ל שלום שעה ב' אמ"ל שלום שעה ג' אמר להם עלתה וכו' ע"ש ופירש"י ז"ל שלום שעדיין יכולה לחיות וכן בשניה אבל בשלישית שאינה יכולה לחיות אמ"ל עלתה וכו' ע"ש ומוהרח"ש ז"ל בקו' עיגונא דס"ג ע"א עלה ונסתפק אי תחלת שעה ג' קאמר או דילמא ע"ס שעה ג' ונטה להקל דבתחלת שעה ג' נמי סגי גם הרב"ח ז"ל בתשו' סי' ע"ט כתב בפשיטות דשיעורא הוי שתי שעות ומהך עובדא דנחוניא ע"ש ולשם דף ק"ד ולע"ד קל"ה כמות שהיא נראה דע"ס שעה ג' קאמר דדומיא דשעה א' וב' דע"כ לא אמר להם שלום אלא ע"ס שעה א' מדלא קאמר כשאמ"ל נפלה אמ"ל שלום ותלי לה בשעות למימרא דכל דיבור ודיבור שהיה יוצא מפיו של אותו צדיק בסוף כל שעה ושעה היה א"כ כשאמ"ל עלתה בסוף שעה ג' הוא דאמר להו ועוד כיון דבשעה שניה אמ"ל שלום איך יצוייר דבתחלת שעה ג' נכנסה לסכנת מיתה מה זו שלום הנה לשלום מר ולומר דשעה ג' מקצתה לחיים ומקצתה למיתה א"כ נתת דבריך לשיעורין הס כי לא להזכיר אלא ודאי ע"ס שעה ג' קאמר וכן מטין דברי הריב"ש ז"ל ע"ש וראיתי למוהרימ"ט בח"א א"הע סי' כ"ו שדחה לראיה דהך עובדא דנחוניא דשעה לאו דוקא דשליש שעה נמי קרוי שעה וכמ"ש התוס' בסוטה דף ח' גבי מרים המתינה למשה שעה א' וכו' ע"ש ולענ"ד ק' דא"נ אשכחן התם דחלק שליש שעה קרוי. שעה מ"מ לאו למגמר מניה לכוליה תלמודא ומה גם דאיכא למ"ד דאכתי באיסור תורה קיימא. אמנם נראה דהרב ז"ל משום דנראה בעיניו שיעמוד האדם תחת המים חי שלשה שעות הוא דבר רחוק כמ"ש הרב ז"ל שם ומשום הכי הוכרח לפרש כן אבל אי ק' הא ק' מדאמרינן בר"פ אין עומדין חסידים הראשונים היו שוהין ג' שעות שעה קודם התפלה ושעה בתפלה ושעה אחר התפלה ופריך עלה בגמרא וכי מאחר דט' שעות היו שוהים ביום. בג' תפלות תורתם ומלאכתם אימתי נעשית וכו' ע"ש אלמא שעות דעבוד רבנן דשנ"ו בדיבורייהו שעות ממש קאמר שו"ר לרבינו יונה. ז"ל בפי' ההלכות שכתב:

וז"ל אע"ג דבכל מקום דאמרינן פירושו שעה מועטת הכא פי' שעה א' מו"ב ביום והביאו הרב מג"א בא"ח בר"סי צ"ג ע"ש וזה ודאי נלע"ד ראיה שאין עליה תשובה לדברי ה' מוהרימ"ט ז"ל וכן מ"ש בפרק במה מדליקין דף. ל' גבי הלל שעה א' וכו' המתין שעה וכו' המתין שעה וכו' ע"ש בודאי לאו דוקא אלא בהא מיהא היכא דקאי תנא בשיעור לענין איסור והיתר בודאי דוקא וכגון דפ' כ"ש וכן שעה א' מאכל לודים וכו' ואי לאו דברי הרב ז"ל הו"א היכא דקחשיב ואזיל תנא ונחית למניינא שעה בדיוקא קאמר משא"כ כי קאמר שעה וכו' אה"נ דלאו דוקא ודוק וכן מ"ש שעה א' צבר עפרו ב' גבל עפרו וכו' עד שעה עשירית בודאי בדוקא ודוק ועיין לה' יפ"ת ז"ל בב"ר דס"ז והש"ך בי"ד סי' שפ"ט סק"ד ועיין ש"ך י"ד שם וגבי אבילות אם נהג שעה אחת קודם הרגל לאו דוקא עיין מג"א סי' תקמ"ח ס"ק ובשו"ת ה' משאת בנימן ז"ל כי' נ"ד ובפירש"י ז"ל בחומש פ' בא ע"פ ויסעו מרעמסס וכו' שכתב ק"ך מיל היה והלכו לפי שעה והתם ע"כ לאו דוקא ועיין בנזיר דף טו"ב בנזיר שלשים וגם ושעה א' ע"ש ודעת הכנ"הג שם בהג"הט אות תכ"ג נראה דקאי בשיטת רבו גם ה' דרכי נועם ז"ל בחא"הע סימן ס"ג והרב פרח מט"א ז"ל ח"א סי' ל"ג ול"ו שכתבו סברת ה' מוהרימ"ט ז"ל באחרונה נראה דקיימי בשיטתיה גם ה' גו"ה דכ"ט שם מסכים והולך לסברת הרב שם והרב דבר משה בחא"הע סי' י"ג כתב כן בשם כמה רבוותא בתראי וה' יד אהרן ז"ל שם בהג"הט אות תק"ן כתב בשם הרב מוהר"י קצבי ז"ל שדברי מוהרימ"ט ז"ל עיקר והכי נקטינן ושכן העלה הרב פני משה ע"ש א' הרואה עיניו יחזו דרברבתא בתראי דאזלו ומודו כפי דעת. הרב מוהרימ"ט ז"ל לפי דעת התוס' דסוטה וכ"ש לפום מאי דכתיבנא בעניותין שזו היא נמי דעת רבינו יונה ז"ל ומי כמוהו מורה גברא רבה קמסהיד דבכ"מ דקאמרינן שעות פי' שעה מועטת וכ"ש לפי מאי דחילק הרב מוהרי"ט ז"ל שם דהך עובדא דנחוניא לא דמי לנפל לים או לנהר דשאני בור כיון דאית נקיקי סלעים ומצי לה להסתבך בהו ולמיקם תלת שעי משא"כ בנהר ובים ע"ש וכ"כ הרב"ח ז"ל שם בסי' ע"ט וסי' ק"ד ע"ש ולאחז"ר נמצא אצלי ספר אליה רבא וזוטא ומצאתי לו בתשו' סי' י"ג שהביא דעת מוהרי"ט ז"ל הלזו ע"ש:

פרט ג' יביע אומר דאכתי פש גבן לברורי דהאי עובדא כי הוה בליליא הוה והעידו שהיה אור. הלבנה נראה מתחת הענן וכסה את הבהקת הכוכבים ומפורש יוצא ממתני' דשלהי יבמות מעידין לאור הנר או לאור הלבנה והנראה דמתני' איירי בראיית הכרת הפרצוף דהוי בקרוב ואור הנר יוכיח דלא משיך זהרוריה כולו האי וכן כתב הנמק"י ז"ל וז"ל שלא ראו אלא לאור הנר או לאור הלבנה עכ"ל ע"ש וכן כת' התי"ט ז"ל בשמו והרמב"ם שם בדין כ"ב ומרן ז"ל בש"ע סר"ב שם העתיקו להך מתניתין גבי הכרת הפרצוף עיין שם:

שם:

והשתא נחזי אנן דאיכא לאסתפוקי. בחדא מתרי אנפי מי קגבי הכרת הפרצוף סגי אור הנר או אור הלבנה כיון דקא חזי ליה פנים אל פנים משא"ך להביט אם עלה אם לא עלה דראיה חזקה בעי דשמא עלה למקום רחוק קצת ולא שלטא ביה עינא דדילמא להא לא סגי אור הנר או אור הלבנה. או כלך לדרך זו דבהכרת הפרצוף בעי זהרורא טפי דצריך להסתכל יפה ולדקדק יפה בצורת הפרצוף משו"ה בעי אור הנר או אור הלבנה אבל בהבטת אפילו אם יעלה ויראה בריחוק מקום בציר מאור הנר ומאור הלבנה סגי ולזה הדעת נוטה דאי חיישינן לשמא עלה בריחוק מקום ולא שזפתו עין רואה א"כ אפילו בראוהו ביום ושהו עליו בכדי שתצא נפשו היכי שריא מדאורייתא כיון דאיכא למיחש שעלה בריחוק מקום ולא ראוהו אלא ודאי דכל שלא ראה שעלה במקום שנפל וקרוב לקצוות המקום חזקתו למיתה ובדאורייתא דאזלינן בתר רובא שריא. שבתי וראה לה' מוהר"א ששון ז"ל בס"סי א' שכתב בפשיטות דלא מסתבר לחלק בין ראיה דהכרת הפרצוף ובין הכרת הגולם שעלה מן הים ועוד כתב ז"ל ממאי דכתי' אנן בעניו' שש אנכי ומעתה עדיין מהסם לבי בה במה שהעידו שהלבנה נראית מתחת הענן ובעד כוכבים יחתום והנה לענין הבהקת הכוכבים אי סגי או דילמא אור הלבנה תנן דעת ה' מוהר"א ששון ז"ל כבר כתבתי דאור הלבנה מיהא בעי ועיין ברפ"ק דפסחים דף ד' ובנדרים דף מ"ז ותבט עיני לרבנן בתראי דפליגי בהאי מילתא דלהרב דוד לחמי ז"ל ל"ש אור הלבנה ל"ש הבהקת הכוכבים סגי וכי תנן אור הלבנה לאו למימרא דבציר מאור הלבנה לא מהני דההיא לענין הכרת הפרצוף מתנייא אבל לראיית העלאת הגולם הבהקת הכוכבים סגי והרב מוהר"ד גרשון ז"ל תהי בה מדברי מוהר"א ששון ז"ל הניתנין למעלה דאדרבא הוה סא"ד דהרא"ש ז"ל דראיית העלאת הגולם בעיא אורה טפי מהכרת הפרצוף ולא סגי ליה באור הלבנה אלא דלמסקנא לא אסתבר ליה לחלק והר"א סגן לויה ז"ל נטה לימין מהר"ד לחמי ז"ל כאשר הובא בשו"ת גו"ר א"הע בסימן כ"ה עש"ב איכו השתא בנ"ד שהיה אור הלבנה נראה מתחת הענן ודאי דעדיף אורה מאור הכוכבים וזה לך האות שהעידו שראו גולם א' שעלה והכירו בו שהוא חמור וכיוצא בזה מצאתי להרב דבר משה ז"ל שם סי' ט"ז דף ל"א ע"ד שהוכיח במישור לנדונו במה שראה הסוס ע"ש ועוד נשמעינה מן הדא ממ"ש מוהר"א הלוי ז"ל וז"ל מאחר שאמרו שלא ראוהו עוד ממילא משמע שעיכוב והעדר ראייתו לא היתה אלא מצד הטבוע בעצמו שאלו היה חשך אפלה מרובה שגרם מניעת ראיית עלייתו של נטבע מן הנהר כיצד יאמרו שלא ראוהו עוד הרי אלו היה שם אורה היו רואים אותו שעלה מן הנהר וכו' ע"ש ובנ"ד כתוב בקבלת עדות של גמל"ת וג טוץ מא ראיינא סי כאטר ובקבלת עדות שבנאבל כתוב ולא טלע סי חאד אלא לבהים וכו' ועוד בנ"ד שראה צורת החמור עולה מן הנהר וגם העיד ישראל העד שראה ראש הגלימא והנפת היד פעמיים שלש יראה יראה דהיה להם אור מספיק וחזותא מלתא היא ואם איתא דעלה מן הנהר עינוהי מטייפי דשפיר חזי אלא דההעדר מצד הטבוע שלא עלה כמדובר:

אמור מעתה לפי המשוער יראה וירצה דאשה זו היא יוצאת מאיסור תורה כיון שהעידו עליו שראו אותו בראייה חושיית שנפל לתוך המים ויכסו אותו ואת חמורו ושהו יותר משתי שעות כנז' ואע"ג שבקב"ע שלפני ב"ד הצדק כתוב כשתי שעות דמשמע דעד השלשה לא בא הרי שבקב"ע שבנאבל שהיא קדמה לקב"ע שבפנו ב"ד וצ"ו כתוב ב' שעות או ג' וקרוב הדבר לומר שכשה שכשהעיד בפני ג' בנאבל היה סמוך מאד למאורע ויהיב דעתיה טפי. משא"כ כשהעיד בפני ב"ד יצ"ו היה אחר עבור קרוב לשנה דילמא:

לא דק א"נ דמפרשינן דיבוריה שאמר שתי שעות ר"ל ויותר עד ס' ג' שעות ואע"ג דמפשטן של דברים לא מוכחי הכי מ"מ כל היכא דמצינן לשנויי. משנינן ועוד משמע שכוונת דברי העדות ששיעור הב' שעות שאמרו היינו לאחר שנפל ונגרר ממקומו וראו הנפת ידו ואח"ך שהו השיעור ההוא גם בקבלת עדות של גמל"ת כתוב שנשתהו שם כמה שעות והנה בעיקר דין השהייה האיכא מ"ד דבמים שאל"ס לא בעי' שהייה כלל ומה גם לדעת הר' פני משה ז"ל דשרים. רבים ונכבדים הכי סבירא ליהו ואפילו למ"ד דבעינן שהייה במים שאל"ס דן ידין הרב פני משה ז"ל שם דאינו אלא מדרבנן ואת"ל דאורייתא לא יהבי רבנן שיעורא דשהייה אלא דהריב"ש ז"ל ודעמיה דסברי מרנן דבעינן ג' שעות וכבר כתבתי שדעת מהר"ם מטראני והב"ח ומוהרח"ש ז"ל ס"ל מתחלת שעה ג' סגי וכ"ש לדעת מוהרימ"ט וכמה רבוותא בתראי דאזלי ומודו כוותיה דבשעה א' סגי נמצאת אתה אומר דאי אמרינן חזותא מלתא היא שפיר נפק"ל מאיסור תורה ואכתי רביע עלה איסורא דרבנן: פרט ד' יחוה דעת באיש הלוי הזה שתש כחו מחמת זקנתו חזותו מוכיח עליו הפך לבן ובפרט שהוא מרובה בגדים כנז' בקבלת עדות ומחוסר שיטה כאשר הגידו יודעיו ומכיריו ונפל שמה ובא במעמקי המים וחול הרבה כעין רפש וטיט אומדנא דמוכח כי יפול הנופל שם מיתתו שם קבורתו אלא דאין לנו רשות להשתמש באומדנות להתיר ערוה החמורה לשתנשא לכתחלה ואע"ג דבהגה' המרד' לשם כתב משם מהר"ם מוורדון ז"ל דדייק מדלא קתני במים שאל"ס אשתו אסורה לעולם שתלו רז"ל על חכמי הדור ויראי שמים שיתבוננו וישכילו על ענין המאורע וכו' ע"ש גם הרב המבי"ט ז"ל שם העתיק תשו' הר"א ממיץ ז"ל שהתיר אשת ר"ש שנטבע בספינה בלי שום עדות אלא מחמת סברות ואומדנות ע"ש כבר חלקו על הר"ם מוורדון ז"ל כמה רברבי וכתב הב"י ז"ל וז"ל דכל הגס לבו בהוראה להתיר אשה ע"פי אותה התשובה עתיד ליתן את הדין ולכן שומר נפשו ירחק ממנה אע"פ שהר"מ מטראני בתשובה ובתשו' הב"י תלה לה כיפי מ"מ מי יק'ל ראשו נגד מרן ז"ל והרב המבי"ט ז"ל גופיה לא עליה לחוד בנה דייק ע"ש ואע"פ שמהרא"י ז"ל בכתבים נטיו אשוריו ללכת אחר האומדנות אפילו אומדנא שנדחית בגמרא וחילק בזמנים שכ"כ בסי' קל"ט וז"ל ובעו"הר עכשו בגלותינו אנו מפוזרים ומופרדים מעט בכל מקום ואילו היה רחוק כרחוק ר' או ש' פרסאות היה נודע ונשמע לנו וכו' ונראים הדברים בזמנינו אפי' אדם בינוני אם איתא דחי הוא עדיין הו"ל קלא זה כמה שנים טפי וטפי מקלא דצורבא מרבנן בזמן חכמי התלמוד שהיו ישראל עם רב בכמה וכמה מקומות וכו' התם שאני דלא נחית הרב ז"ל אלא להורות לנדון דידיה שכבר נשאת דהוי רובא דשכיח נפקא לה מאיסור תורה אבל לא להתירה להנשא לכתחלה וכדעת הר"ם מוורדון ז"ל גם אשו"ר לה' מוהרי"ט ז"ל שכתב וז"ל שיודעים לשוט ויורדין לקרקעו של ים ושוהים שם הרבה אותם צריכים אימון ורגילות הרבה לכלכל את רוחם כשיעור מה. שמשערין שישהו בכדי כניסה ויציאה שהם שטים אבל מי שאינו יודע יודע לשוט ולא להעמיק ויורדים במעמקי מים מיד נטרדים והולכים עכ"ל ועיין לה' דרכי נועם חא"הע סי' ס"ג שהעתיק דברי הרב ז"ל ובסו"ד כתב וז"ל והיה בדעתי לומר שבעדויות אלו שטבע ג' פעמים ולא עלה עוד שדי בזה לעדות של מיתה גמורה ושומה בפי כל באי עולם שע"ז האופן אי אפשר לחיות לפי שפעם ג' נתבטלו. חושיו וכחיו ופותח פיו. מרדיפת המים ומתמלאת בטנו מים ונטבע בקרקעית הים מ"מ להיות שזה הוא מדרך הטבע והסברא ולא בא מפורש כעת בדברי הפוסקים ולאפס הפנאי וספרי אינם אתי איני ממשכן עצמי לעשות מעשה עד שאפנה ואשנה עכ"ל ובסי' י"ג כתב וז"ל סימנים אלו:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה