אור ברסלב
ספר משכנות הרועים מ"ם › אות שט

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

מ"ם · אות שט

אות שח

מתנה יעקב נשא את לאה ותלד לו את רש"ל ותמת לאה ויקח גם את רחל ותלד לו את יהודה ודינה וליעקב קרקע חצר א' שפרה רוחו ועמד וכתב שטר מתנה לאשתו חצי החצר ולבניו הנולדים לו מאשתו זאת חצי החצר הנז' וד"ן דשטרא אעח"מ עמד בפנינו פ' וכך אמ"ל הוו עלי עדים נאמנים וכשרים וקנו ממני בקש"ם בדל"ב וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות כח ואופן המועיל ותנו ביד אשתי פ' להיות בידה לראיה ולזכות שמרצוני הטוב בלי שום זכר אונס כלל ועיקר אני מודה בפניכם הודאה גמורה כמודה בפני ב"ד חשוב יצ"ו שהקניתי לה ארבע אמות קרקע ואגבן ק"ס ייחדתי לאשתי חצי החצר הידועה לי פה כפר פ' יע"א לגבות ממנה דמי כתובתה כדמש"ו אחר העדרי מעולם אאי"ו ואם באולי היא שוה יותר מסכי כתובתה הרי הוא נתון לה במתנה גמורה שרירא וקיימת וחתוכה וחלוטה משופה ומנופה מכל מיני ערעורין מהיום ולאח"מ וגם כן אני מודה בפניכם הודאה גמורה כנז' שחצי החצר הנז' הנשאר הרי הוא נתון במתנה מעכשו מהיום ולאח"מ לבני הנולדים מאשתי הנז' והרי אני מזכה להם על ידה המתנה הנז' וג"כ אני מודה בפניכם כנז' שכל מה שקניתי ועתיד אני לקנות מטלטלי אגב מקרקעי ה"ה במתנה גמורה לבני הנז' מלבד העשרה גרושוש ששיירתי לי ולזכותי ואחר העדרי מן העולם אאי"ו יקחו אותם בני שיש לי מאשתי הנז' בתורת ירושה כמו שזכתה להם התורה הקדושה והשאר הלא המה במתנה לבני הנזכרים כנז' ומעתה תלך האשה פ' ותזכה במתנה הנז' לה ולבניה הנז' זכייה גמורה לה ולבניה מהיום ולאח"מ וכך אמ"ל פלוני הנז' האי שטרא דמתנתא כתבוהו בברא וחתמוהו בשוקא כי היכי דלא תהוי כמתנת' טמירתא אלא מתנה גלויה ומפורסמת וקנינו מיד פ' הנז' בקש"מ בדל"ב וכמ"ד ומפו"ל דלא וכו' ודלא וכו' וכתי' רז"ל והיה זה בעישור א' לחדש ניסן המכו' ש' התקנ"ו לפ"ק והכל ש"וב וקיים. ואח"ך ילדה לו עוד ג' בנות אחרות והאב כבר השיא את בתו דינה הנז' ויהי כי ארכו לו הימים חלה את חליו אשר מת בו ונלב"ע וחל"ש והאם רובצת על האפרוחים ועמדה היא ג"כ והשיאה שנים מהבנות אשר ילדה אחר המתנה והנה בעתה כאשר הגדיל יהודה שדי נרגא באחד מבעלי אחיותיו הדר עמו בחצר רמו תגרי אתגו"רי אתג"ור וכל מגמת פניו לגרש ולהוציא את בעל אחותו ובאו להתדיין על דנא פתגם ואז הוציא יהודה האי שטרא דמתנתא והראה אותו ואת נוהו ואשר אני אחזה לי חזותא מלתא דאית ביה כמה ספקי ואומר חלו"תי היא אכתוב סדרן של ספקות ואשיב על ראשון ראשון בעזר משדי גואלי חונן לאדם דעת במעגלי צדק ינחה שבילי:

הספק הא' במאי דכתיב בשטרא שהקניתי לה ד' אמות קרקע ואגבן ואגב ק"ס יחדתי לאשתי הנז' חצי החצר וכו' דלפ"ז מקנה קרקע אגב קרקע והלכתא רווחת אין קרקע נקנה אג"ק:

הספק הב' במ"ש עוד שם ואגב ק"ס וכו' דהו"ל מקנה קרקע אגב מטלטלי ואנן אפכא תנן נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות:

הספק הג' במ"ש עוד שם במתנה שנתן לבניו שחצי החצר הנשאר ה"ה נתון במתנה מעתה ומעכשו מהיום ולאח"מ לבני הנולדים מאשתי הנז' וכו' וכבר נתבאר שהנותן הנז' יש לו כבר מאשתו זאת יהודה ודינה בעת המתנה ושאח"ך נולדו לו שלשה בנות א"כ אמאי תרמייה והי מנייהו מפקת: הספק הד' במ"ש עוד שם והריני מזכה להם על ידה המתנה הנזכרת דהיכי מצי מזכה להם ע"י אשתו שאין זכות לאשה בלא בעלה והו"ל כמאן דמזכה להם ע"י עצמו ויתר שאת הדקדוקים עלי בא"ר מדברי התשובה בס"ד: זה יצא ראשונה ע"ד הקנאת קרקע אג"ק הלא ידעת כי הרשב"א ז"ל ח"ב סי' ש"א שאול נשאל בשטר מתנת קרקע אגב קרקע ורצה לבטלה השואל משום דאין קרקע נקנה אג"ק והשיב הוא ז"ל דאין טענתה טענה דאלימא מלתא דקנין ומתקן הענין ומקני הדבר כהלכתו וכתב עוד משם רבו הר"ר יונה ז"ל דאם הקנין הוא בא באחרונה הוא לתקן ולהקנות הדבר כמשפטו ע"ש והביאו מרן ז"ל בב"י סי' קצ"ה ועוד מרן שם משם תשו' המיוחסות להרמב"ן ז"ל סי' ש"ז דכל היכא דחזרו העדים לומר וקנינא מיד פ' עפמ"ד ומפו"ל לא כתבו שני קניינים בכדי אלא לחזק הענין ולתקנו ע"ש ואע"ג דבנ"ד לפי הנראה ליכא אלא קנין אחד והוא שנותן אומר קנו ממני בקש"ם שנתתי לפ' כ"וך ואז העדים יביעו ידברו שקיימו דבריו ועשו מה שהוזהרו לעשות א"כ ליכא אלא קנין א' נראה דאי מהא לא אריא דכי נמי לא חזרו העדים וכתבו וקנינא מניה לא מרעינן ליה לשטרא דאמרינן דשטרא מעליא הוא דפשיטא דחזקת שליח עושה שליחותו דאי לא קנו מניה אשתכח דניירא הוא דמסרו ליה אלא ודאי דלא מסרו ליה אלא שטרא מעליא ועיין בגטין דף ס"ג דאמרי' התם אטו כתובו והניחו בכיסכם קאמ"ל ע"ש וכי מהדרי וכתבי וקנינא מניה אינו אלא לחזק הענין ולתקנו ואל תשיבני ממאי דאמרי' אין למדין משיטה אחרונה שבשטר משום דצריך לחזור מעניינו של שטר דכבר תרגמוה סבי דה"מ למגמר מניה מלתא חדתא דלא אדכר בשטרא אבל היכא דבא באחרונה לחזק הדבר ולתקנו מלתא דכבר אמורה בהקנאה דאתמר בשטרא שפיר מצי למגמר מניה כמ"ש ה' הגה"מיי ועיין במרן הב"י בריש סימן מ"ד וה' הפרישה והסמ"ע שם סק"א וכן בקודש חזיתי להרב מוהריב"ל ז"ל ספר ד' סי' כ"ה דפסיק ותני דאם כתוב בשטר ואמ"ל קנו ממני בקש"מ אע"ג דלא נכתב בסוף השטר וקנינא מניה לא מרעינן ליה לשטרא אלא מוקמינן ליה בחזקת שטרא מעליא וטעמא טעים כדכתיבנא תלי"ת גם הכנ"הג קבעה למלתיה דה' מוהריב"ל להלכה פסוקה סי' ע"ג אות כ"א בהג"הט ומעשה בא לידינו בשטר כה"ג והכשרנו אותו בחברת אחי"ם לי יושבי על מדי"ן הי"ו וגדולה מזו יצא לדון בדבר חדש הרב מוהריב"ל ז"ל ספר ג' סי' מ"ג במאי דקי"ל דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו דאם אמר השכ"מ פלוני ידור בביתי דבעלמא קי"ל דלא אמר כלום משו' דהדירה דבר שאין בו ממש הוא הא מיהא אי אמר הש"מ תרי זמני פ' ידור בביתי קנה דכל אמירה דשכ"מ חשיבא כקנין וכבר כתב הרמב"ן ז"ל דבשני קניינים קנה ע"ש:

וראיתי לה' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ ס' שנ"ג הגם שאו"ל במה שנשאל להרב מוהריב"ל ס"ד סי' כ"ה וקיים המתנה ההיא ונקט סמא בידיה תשו' הרמב"ן ז"ל בסי' ש"ז ועוד ידו נטויה בתשו' אחרת להרמב"ן ז"ל בסי' נ"ח שכתב דסתם כל אדם רצונו שתהא מתנתו קיימת וכל שאפשר לדון בו נדון עכ"ל ואע"פי שה' מוהר"י אדרבי ז"ל בסי' ק"ל הביא תשובת מוהרשד"ם ז"ל הלזו בהעלם שם הבעלים ואוקי לה בתשו' מ"מ בעיקר דברי הרמב"ן ז"ל והרשב"א לא מלאו לבו לזוז מדבריהם אלא במה שרצה להוסיף בה מדיליה וה' מוהרשד"ם פקפק בדבר ע"ש ותשו' הרמב"ן ז"ל פסקה מור"ם ז"ל ריש סי' רי"ב ע"ש ומה גם בנ"ד דבהאי שטרא כתוב לאמר וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח ואופן המועיל וכו' וכבר כ' ה' העיטור ורי"ו משם תשו' רה"ג ז"ל בהאי לישנא וכן מ"ש בסוף השטר וכתיקון רז"ל הני מילי אתו לתקוני מלתא דהקנאה וכבר הארכתי בזה במערכת אות למ"ד בדין לשון חיזוקי סופר סי' בס"ד:

ועל השנו"ת מ"ש עוד שם אגב ק"ס וכו' קושטא קאי דבנוסחי שטרי קשישאי דפה מתא יע"א הכי הוו נהגי למכתב ואנא נפשאי קראתי ערער ע"ז אלא שראיתי לה' מוהרשד"ם ז"ל בח"מ סי' שי"א שכתוב בשטר שנשאל עליו בהאי לישנא ולא חלי ולא מרגיש בהאי גם אשו"ר לה' נאמן שמואל סי' ק"י שהביא נוסח שטר דכתיב כהאי לישנא והרב ז"ל היה בודק בעוקצי אותו שטר מתנה ולא שת לבו לזאת ואנכי העירותיהו לעיל במע' אות א' מדיני אגב סי' בס"ד והנה בעתה נראה בעליל ס' משח"א דרבותא לאוריי"ן תליתאי בנמוקי ה' מוהרש"א ז"ל בנמוקי ח"מ סי' ר"ן סי"ז ראיתי שנרגש מזה וכבר הארכתי לעיל כמדובר:

ואל השלשה מ"ש הנולדים דהי מנייהו מפקת ואמאן תרמייה לדבר הזה אנכי סדרתי מערכה לעיל במע' אות בי"ת מדיני בנים והעליתי דלשון בני אדם כולל את אשר ישנו ואת אשר עדיין לא היה אמור מעתה יש מקום חיקור דין כיון שכולל העתידים לבא ובאו אחר זמן המתנה אי בני זכיה נינהו או לא דע לך דבפרק מ"ש דקמ"ב ע"ב איתא התם ההוא דאמר לדביתהו נכסי להוו לבנין דיהוו לי מניך וכו' הנך ודאי לא קנו דאכתי ליתנהו וכו' ע"ש ופשיטא לי דמיירי בבריא מדקא סלק' דעתיה דאכתי ליהוו ליה בנין מינה ובמתנת בריא לא תסגי ליה בלא קנין ואפי"ה פשיטא ליה לתלמודא דלא קנו משום דאכתי ליתנהו וכדאמרינן מרינן התם לעיל דק"מ דאפילו לר' מאיר דס"ל דאמר מקנה דבר שלא ב"ל מודה הוא דאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם ע"ש וכן מצאתי לרב"א ז"ל בשיירי המקו' בשם הרא"ם ז"ל גם הרמ"ה בחידו' שם סי' ל"ג האריך להוכיח דמיירי בבריא ע"ש והרמב"ם ז"ל בפכ"ב מה' מכירה דין י"א כתב סתם וסמוך ונראה כתב מזכה לעובר דידיה דקנה ע"ש וכתב המ"מ ז"ל דדעת רבינו כמ"ד אפילו בבריא מדסתם לן סתומי ע"ש וה"נ אמרי' בהאי דינא וכ"ש שהדבר מוכרע מעצמו הרי הוא כמבואר: וראיתי למרן ז"ל בב"י ס"סי רנ"ג מחודשים ט' שהביא תשו' הרשב"א והיא ל"ו נדפס"ה בח"ג סי' קי"ט דאתשיל קמיה בשכ"מ שאמר שני שדות שיש לי יהיו לבני פ' אם יהיו לו בנים זכרים ומת ואח"ך היו לו לפ' בנים זכרים והשיב בני פ' לא זכו לפי שלא היו בעולם ואין אדם מקנה דבר שב"ל וכ"ש לדבר שאינו בעולם וכדאמרינן התם אימור דשמעת ליה לר"מ בדבר שב"ל אבל לדבר שב"ל מי שמעת ליה עכ"ל ולא ידענא מ"ט העלים עין של מעלה מהאי עובדא דאיתא לה התם בתלמודא מהך טעמא גופא דאפילו ר"מ מודה וכדכתיבנא והו"ל לאתויי הך עובדא ולחדושי בה דבר דאפילו לר"מ דינא הכי כמדובר:

ותבט עיני בתשו' למוהר"ם ז"ל הובאה במרדכי בפ' מ"ש דאתשיל קמיה במי שהיו לו בנים מאשתו ראשונה וכשנשא אחרת התנה עם בניו שהבנים שיהיו לו מאשתו זאת חולקים בשוה עמהם ולא נולד לו ממנה כי אם בת אחת אם זכתה או לא והשיב לא זכתה חדא דאין הבנות בכלל הבנים וכו' עכ"ל וכבר עמדתי עליו במקום אחר סי' בס"ד וכתב עוד וז"ל ועוד אפי' את"ל דבכ"הג לא שייך למימר אין אדם מקנה דבר שלב"ל והבאתם ראיה מפ' י"נ דדחי שאני הכא דמעיק' ל"א ליה בל' ירתו וכו' ופיר"שי ז"ל שאינו מקנה להם השתא ולכשימות אז היורשים בעולם ה"מ בבן בין הבנים עכ"ל ולא בריר לן דעתיה דה' מוהר"ם אי מודה להו ז"ל בבן בין הבנים דלא שייך ביה דאין אדם מקנה דשב"ל דלכי מייתי הא איתנהו בעולם כדעת השואלים או"ד לדבריהם קאמ"ל ואיהו לא ס"ל הכי והכי משתמע למלוהי ובין הכי ובין הכי ק' מהך עובדא דלסוף הו"ל בני וקאמר תלמודא דלא קנה ולא פליג אלא בבני קשישא אי הוי כאמ"ל קני את וחמור דלא קנו ע"ש ואמאי והא הכא דבן בין הבנים הוא ויותר יש לתמוה על השואל ועל פירש"י שהביא השואל. שוב מצאתי להתוס' שם דקל"א בד"ה ש"מ וכו' שכתבו בפירש"י ז"ל הלזה ותמהו עליו ממאי דאמרי' התם גבי המזכה לעובר אימור שמעת ליה לר"מ וכו' כקושיין מהך עובדא תלי"ת ועלה בדעתי לומר דהתם בנדון מוהר"ם התנאי היה עם הבנים בניו שהיו לו מאשתו ראשונה שקבלו עליהם שיחלוק עמהם ולא שכתב להם האב אלא דאין לזה שורש ולא משמעות הלשון וליישב דעת רש"י והשואלים לים הנלוים אליו נראה דבאומר לשון ירושה כיון דאין חלות לירושה אלא מכי מיית ובהאי שעתא הא איתנהו בעולם ושפיר זכו אבל באומר בלשון מתנה דמהשתא קני ואפי' באומר מהיום ולאח"מ הא מיהא ארעא השתא קני לה שפיר אמרינן דאפי' לר"מ אין אדם מקנה למי שלב"ל והמזכה לעובר והך עובדא נמי דאמר נכסי לבני דלהוו לי מנך כלהו בלשון מתנה נינהו משו"ה פשיטא ליה לתלמודא דהנך ודאי לא קנו וכן במזכה לעובר זהו הנלע"ד ליישב דבריהם ז"ל ואי ק"ל הא ק"ל לדברי מהר"ם ז"ל דפשיטא ליה דאין הבנות בכלל הא אם היו בנים זוכים א"ה מאי קמ"ל האב דפשיטא שכל בניו מה שהיו לו ומה שיהיו לו בני ירושה נינהו אלא ע"כ לטפויי אתא דאפילו בת נמי תירות כברא והכא ליכא לשנויי כמ"ש התוס' התם גבי ההוא דאמר נכסי לבני ולית ליה אלא חד ברא וברתא דאי קרו לחד ברא בני למה הוצרך לומר כן אלא ע"כ לאמשוכי לברתא בנחלה אתא ותי' שאם מצא שטר מתנה לאחר אין בו כלום אבל בנדון מהר"ם ז"ל לא נחית אלא לאוקומי נחלה לבני האשה שרוצה לישא:

ועלה מן האר"ש דלכ"ע הבנות הנולדים אחר זמן המתנה אין להם חלק ונחלה בתוך אחיהם ואפילו שיהיו בנים מאחר עלות דמלת הנולדים כוללת אשר כבר נולדו ואת אשר עדיין לא היה וזו הלכה העלה היא העולה דאין לנולדים אח"ך חלק במתנה א"כ איפה איכא למימר דאפילו הנולדים כבר לא קנו דהוי ליה כקני החמור וכקני את וחמור איכא למ"ד דלא קנה כלל ואיכא למ"ד קנה הכל ואיכא למ"ד קנה מחצה ומרן בסי' ר"י פסק דקנה מחצה ע"ש מיהו אשכחן לה"המ ז"ל בפ"ט מה' אישות שכתב לתרץ הסוגיות דקידושין ובתרא לחלק יצא דבכוללן בבת א' דקידושין לכ"ע לא קנה כלל אבל במחלקן דאמר את וחמור הוא דפליגי בה אמוראי וע"ש ובנ"ד דכללינהו לכל הנולדים בחדא מחתה א"כ לא קנה כלל ומאן דקמן כיון דשכיב אב ברא ירית בתורת ירושה ולא משום מתנה דבטלה ומבוטלת היא איברא כד דייקנא אשכחן דמרן ז"ל לא ס"ל הכי דהוא ז"ל כדעת האומרים דדחו הך הוגיא דקידושין מקמי הך סוגיא דפ' מ"ש וסוגיות פלגן בהדייהו ולא שני לן בין בכולל למחלק לב' עניינים כמ"ש בש"ע א"הע סי' מ"א ע"ש ובזה תבין ותשכיל מ"ש הש"ך ז"ל סי' ר"י שם וז"ל ועיין בא"הע סי' מ"א עכ"ל שם רמ"ז דלדעת מרן אין לחלק בעניינם כמ"ש ה"המ ז"ל וא"כ לדידן נקטינן כדעת מרן בש"ע דאע"ג דכלילנהו כחדא שריין קם דינא דהנך דליתנהו לא קנו אבל הנך דאיתנהו זכו זכיה מעליא:

ואולם נשאר לנו לברר דהשתא דאמרי' דהנולדים זכו במתנה זו דאכתי מידי ספקא לא נפקא דאיכא למימר דלא נתכוון אלא לבנים ולא לבנות ומ"ש בלשון רבים בני הנולדים יען כי העולה על רוחו כי גם הנולדים אח"ך המה יטלו חלוקה והוא לא ידע דהנך לאו בני הקנאה נינהו אבל לבנות לא עלתה על דעתו כלל ואין כל ישעו וחפצו אלא לסלק רש"ל בניו מלאה לכן תלה בנולדים לו ולמיקם עלה דמלתא תא ואחוינך הא דגרסינן בפ' מ"ש דקמ"ג ההוא דשדר פסקי דשראי לביתיה אמר"א הראוים לבנים לבנים הראוים לבנות לבנות ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא אבל אי אית ליה כלתא לכלתיה שדר ואי בנתיה לא נסיבן לא שביק בנתיה ויהיב לכלתיה ע"ש ופירש"י וסתם שלח לחלק לבני ביתו עכ"ל ר"ל שהוא שלח אותם לחלקם לבני ביתו אלא שלא פירש דבריו מי יטול אלא סתם והוכרח לפרש כן דא"א דשלח אותם סתם ולא צוה לחלקם לב"ב מאין הרגלים לחלקם כלל דאכתי ברשות מרייהו קיימי ונ"מ למילי טובא אלא ש"מ דשלח אותם לחלקם והא דאמרינן הראויים לבנים לבנים והראויים לבנות וכו' ואשה בכל אלה לא מצאתי דאמר הראוי לאשתו לאשתו דעדיפא מבנתיה וכלתיה והנ"י ז"ל כתב ומיירי שאין לו אשה דאי הו"ל אשה פשיטא דלאשתו שדר אלא דמתה וכו' עכ"ל ואיכא למידק כיון דר"א מצדד אצדודי אי אית ליה בנתן נסיבן ולא נסיבן ואי אית ליה כלתא וכו' למה פסקא דלית ליה אשה והול"ל ואי אית ליה אשה יהבינן להו לאשה ובדאית ליה אשה והנך פיסקי דשיראי לא חזו לה מחמת זקנתה וחזו לכלות והבנות לדידהו יהבינן מיהו גם הטור כתב בשם הרמ"ה ז"ל דה"מ בדלית ליה אשה אבל אי אית ליה אתתא אשתו כגופו והו"ל למשקל מאי דחזי לה אע"ג דחזי נמי לכלתיה ולבנתיה דכיון דאיהי כגופיה לא שביק אינש נפשיה ויהיב לכלתיה ולבנתיה וה"נ דמיירי בששלח השיראי לחלקם אלא באשתו אמרו מקדמא ואתיא ושקלא מאי דחזי לה והרב"ח השיא דעת הרמ"ה לדעת אחרת והנלע"ד כתבתי:

והנה פשוטן של דברים לפום מאי דכתיבנא בדעת הרמ"ה ז"ל והטור והנ"י ז"ל חמשה חלוקים בראוי לבנות אשתו זאת דוחה לבנותיה אז דלא נסיבן ובנתיה דלא נסיבן דוחין לכלתיה וכלתיה דוחה לבנתיה דנסיבן דמ"ש והראויין לבנות לבנות היינו דנסיבן דאי אית ליה כלתא דחיא להו והדר אית ליה בנתיה דלא נסיבן דחיין לכלתיה ולקמן יתבאר בס"ד. ורשב"ם ז"ל כ' דאיתא בירושלמי בפ"ב דייני גזירות מי ששלח ואמר ינתנו לבני הבנות בכלל ואם בשעת מיתה אמר ינתנו אלו לבני אין הבנות בכלל עכ"ל וכתב הרב שדה יהושע ז"ל דהירושלמי חולק אש"ס דידן ע"ש ואהמ"ר שרי ליה מריה דבא לחלוק את השוין דנחזי אנן מאי דעתיה דרשב"ם ז"ל שהביא דברי הירושלמי ושתיק ולא אמר ולא מידי איברא דעת שפתיו ברור מללו דק"ל טובא בהא דאמרינן תו התם ההוא דאמר נכסי לבני והו"ל ברא וברתא מקרו אינשי לחד ברא בניי או לא ומסיק דקרו וברא שקיל לכלהו נכסי ואמאי נחזי אנן אי אית בהו הראוי לבנות לבנות וכדאמר ר' אמי סמוך ונראה ולא משתמיט דבכלהו נכסי ליכא מידי דחזי לבנות ואי משכחת לה דלית בהו שפיר שקיל להו לכלהו הך ברא אמטו להכי אייתי להירושלמי דשאני ליה בין האומר והוא בריא להאומר בשעת מיתה דהא אוקים להך עובד' באומר בשעת מיתה ומינה דמאי דקאמ' הבנות בכלל היינו בבריא ור' אמי בש"מ הוא דקאמר א"נ הירושלמי איירי באומר המעות הללו ינתנו לבני דמידי דחזי לתרוייהו וכיון דכן יד כלם שוה אלא דלפי זה צ"ל דלא הו"ל אלא חד ברא דאי אית טפי מאן מעייל הבנות בכלל הבנים בשלמ' בהך דפסקי דשיראי דכיון דמלבושי' נינהו ואמר לחלקם לבני ביתו אחד הבנים ואחד הבנות היו בסקירה אחת אבל במעות מהיכא תיתי דברא וברתא לשוו בהו כחדא דאין לבנות במקום הבנים כלל:

איברא דהרמ"ה ז"ל בחידושיו שם סי' מ"א כתב דמידי דחזי לתרוייהו לבנות ולבנים פלגן בהדייהו והוכיח כן מגופא דשמעתתא ובסו"ד כתב ובהדיא אמרינן בירושלמי וכו' דש"מ אע"ג דאמר בהדיא לא ינתנו אלא לבניי כיון דמידי דחזי לבניו ולבנותיו הוא בנותיו בכלל וכ"ש היכא דשדר סתמא עכ"ל דעת עליון דאע"ג דאית ליה בני טובא הבנות בכלל אפילו במידי דחזי לתרוייהו כגון וכו':

ותבט עיני לה' אבי התעודה ה' מוהר"י אבן מיגאס ז"ל בתשו' סי' ל"ב דאתשיל קמיה בהאי עובד' דפסקי דשיראי אי בבריא או בשכ"מ והשיב ומסיק וליכא הכא הפרש בין מתנת בריא למתנת שכ"מ עכ"ל וק' דבש"מ אמרינן בירושלמי דאין הבנות בכלל ואי ס"ל דפליג אתלמודא דידן א"כ מצינו חבר טוב לה' שדה יהושע ז"ל וליכא למימר דלא קאי אלא אמאי דסליק מניה כדפירש לב"ב דודאי ליתא דמ"ש ומ"ט לחלק ותו דהשואל שאל על מימרא דר' אמי אי בבריא או בשכ"מ ועדיין תשובה תולה ואי ס"ל דירושלמי וגמרין פליגי אמאי קמדחיק לאפושי פלוגתא ולא נמשך אחר דעת רבו הרי"ף ז"ל דאמלתיה דרבי אמי אייתי להירוש' ואיכא למימר דס"ל גבי פיסקי שיראי כמ"ש הוא ז"ל דאפילו בשכ"מ ס"ל לרבי אמי דהראויין לבנות דעתו מוכחת עליו דלמיהב לבנתיה או לכלתיה אבל הירוש' מיירי במלתא דשויא לתרוייהו דבבריא הבנות בכלל ובש"מ אין הבנות בכלל וא"כ מצינו חבר טוב להרמ"ה ז"ל שזכרתי לעיל:

וראיתי להרא"ש ז"ל בתשו' כלל פ"ה סי' ג' שכתב בתו"ד שאין הבנות בכלל הבנים אלא שבחייו אמרי' מסברא שאדם חפץ בכבוד בנותיו שתהיינה מלובשות בכבוד שיהיו להם קופצים כדמפליג התם בין נשואות לשאינן נשואות עכ"ל והא דמפליג התם בין נשואה לשאינה נשואה היינו להיותם זוכות אפי' היכא דאיתנהו לכלתיה ובנתיה דמנסבן אבל היכא דליתנהו לכלתיה ובנתיה דלא מנסבן פשיטא דבנתיה דמנסבן שקלין מאי דחזי להו ולא ידעתי מי הכריחו לומר ה"ט ומלתא דפשיטא דבנתן דלא מנסיבן אקרקפתא דאבוהון רמיין אבל ברתיה דמנסיבן אגברייהו רמיין וכלתיה נמי רמיין אגברייהו ומסתמא למאן דרמיין הוא דשדו להו ולא הו"ל למיהב אלא להנשואות דמהיכא תיתי למימר דלדידהו שדר ובשיירי המקובצת כתב משם רבינו יהונתן ז"ל ומסתברא כדי לחבבן בעיני בעליהן וכ"כ הנמק"י ז"ל: וראיתי להרמב"ם בפ"ו מה' זכיה דין י"ב שכתב מי ששלח כלים ממ"ה ואמר ינתנו אלו לבני הרי אלו ינתנו לבנים ולבנות הראוי לבנים ספרים וכלי מלחמה והראוי לבנות כלי משי הצבועים וחלי זהב יטלום הבנות היו ראוים לזכרים ולנקבות יטלו אותם הזכרים וכן המשלח לביתו כלים והיו בהם כלים הראוין לבנות יטלו אותם בנותיו אומדן דעת הוא שלהם שלח ואם אין לו בנות או שהיו בנותיו נשואות יטלו אותם נשי בניו שהדעת נוטה שלהם שלח עכ"ל החלוקה הא' שהיא מהירושלמי כתב ואמר ינתנו אלו לבני כלישנא דירושלמי אבל החלוקה הב' היא מימרא דר' אמי בגמרין שכתב המשלח כלים לביתו סתם וכו' אומדן דעת הוא שלהם שלח וכו' ממרוצת דבריו נראה דאעפ"י שלא שלח להם לחלקם לבניו ולבנותיו מאומדן דעת הוא דאמרי' דלחלק' הוא דא כוון ואין זה דעת רשב"ם שכ' וסתם שלח לחלק לב"ב עכ"ל והכי מסתברא דאטו כל מאן דמשדר לביתיה מידי אדעתא דלחלקם משדר ליה וכ"כ הריב"ש ז"ל ס"סי קכ"ט בפשיטו' ואם דעת הרמב"ם ז"ל כן הו"ל להריב"ש ז"ל להרגיש מדעת רבינו אלא ודאי דגם רבינו הכי ס"ל ומאי אומדן דעת הוא שלהן שלח קאי על דסמיך דהוא שלח לחלק סתם כמ"ש רשב"ם ועל מ"ש רבינו דאם היו בהם הראויים לזכרים ולנקבות יטלו אותם הזכרים כתב ה"ה ז"ל פשוט הוא שדעתו קרובה אצל בניו יותר מבנותיו עכ"ל ומאי דפשיטא ליה לרב הרמ"ה תנא הוא ופליג כדכתי' לעיל ומה שהכריח הרמ"ה מהירושלמי דקאמר ולבנות כבר תרגמה רבינו במאי דחזי לבנות כגון כלי משי הצבועים וחלי זהב דלא חזו כלל לבנים וקול הטו"ר נשמע בסי' רמ"ה השולח חפצים שיתנום לבני ביתו וכו' ויחלוקו כל אחד הראוי לו וכו' וכתב הרמ"ה ז"ל ואם יש בהן דבר הראוי לבנים ולבנות ינתנו לבנים עכ"ל ז"ל הרמ"ה בחי' סימן מ"א ומסתברא דאי איכא דחזיא לבנים ולבנות יהבינן להו לבנים ולבנות דהא בנים ובנות חדא מחתה קא נחית להו גמרא בהאי עניינא הראויים לבנים לבנים הראויים לבנות לבנות ואי אמרת דדינא דבנות לגבי בנים בהאי עניינא ניידנהו לענין ירושה בעי' הראויין לבנות נמי ומאי לבנות אלא לאו ש"מ כל חד וחד מאי דחזי ליה כי הדדי נינהו ואי שדר מידי דחזי לכלהו שקלי ליה כולהו ועוד דמינה גופ' שמעת ליה דקאמ' הראויין לבנים לבנים הראויין לבנות לבנות אלמא כל חד מנייהו אית ליה זכותא במאי דחזי ליה וממילא שמעת דאי חזי לתרוייהו אית להו זכותא בגוויה ותו דבירושלמי פרק שני דייני גזירות מי ששלח ממדינת הים ואמר אלו ינתנו לבני בנותיו בכלל ואם אמר בש"מ אלו לבניי אין בנותיו בכלל דש"מ אע"ג דאמר בהדיא אלו לבניי כיון דמידי דחזי לבניו ולבנותיו הוא בנות בכלל וכ"ש היכא דשדר סתמא עכ"ל הבט ימין וראה דהרמ"ה מגופא דשמעתתא מוכח להאי דינא והב"י דבר ה' בפיהו אמת שכתב ופשוט הוא כדברי ר"א וכן מצאתי להמגיה:

גם הרל"ם ז"ל לא שלטה עיניו בדברי הרמ"ה ז"ל משום הכי דק ואשכח לחלק בין דין הירושלמי שאמר לבני ובין דינא דר' אמי דשלח סתם ע"ש ולא היא כמבואר בדברי הרמ"ה ז"ל אמנם דברי הטור ק' להולמן דכתב דברי הרמ"ה ודברי הרמב"ם ז"ל ופלגן בהדייהו ותימא ממרן ב"י דשתיק ולא אמר ולא מידי ואי ס"ל דלא פליגי ומוקי להו באיזה אוקמתא אמאי בש"ע לא העתיק אלא דברי הרמב"ם ז"ל שו"ר למרן ז"ל בספר בדק הבית שכ' ע"ד הרמ"ה ז"ל הללו ומ"מ הרמב"ם ז"ל חולק עליו ולכדבסמוך עכ"ל והוא פלא כיון דס"ל ז"ל דמלתא דפשיטא היא בדברי ר' אמי אמאי לא אשתפוך חמימי על הרמב"ם ז"ל מדברי ר' אמי והטור והרב"ח ז"ל תלה בדעת מרן שכתב ע"ד ופשוט הוא וכו' מה שלא עלה על דעת מרן ז"ל וכבר נתבאר דהר' פרישה ודרישה והסמ"ע והב"ח ז"ל אשתמוטי הוא דקא משתמיט מנייהו דברי מרן ז"ל בס' בד"ה שכתב להדיא דהרמב"ם פליג אסברת הרמ"ה ז"ל והמש"ל ז"ל והרב מח"א ז"ל בה' זכייה סי' מ"ג אחר אשר נגה עלינו אור שיטת הרמ"ה ז"ל אין מקום מעמד ומושב למה שחלקו ז"ל וגם דברי מרן בבד"ה דס"ל דפליגי ואחריו נמשך בש"ע קם דינא לדידן דנקטינן כדעת מרן בש"ע ל"ש אמר לב"ב ל"ש אמר לבני מלתא דחזיא לתרוייהו בנים הוא דשקלי להו א"כ בנ"ד דהמתנה היא קרקע חצר דהיא חזיא לתרוייהו ברא שקל ברתא לא תשקול ולא מידי ומה גם דמתנה זו כדין מתנת ש"מ כיון שכתוב בה מהיום ולאח"מ: ועל מ"ש בשטר והריני מזכה להם מתנה זו על ידה וכו' איכא למיקם עלה היכי לדיינו דייני להאי דינא דבפרק י"נ דקל"ב אהא דתנן הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה ומשני אמר רב פפא במזכה להם ע"י אחר ופירשב"ם ז"ל שנתנו לו בסודר שלה להקנות לבנים כדקי"ל בכליו של קונה דמוכחא מלתא מדקא משתדלא לזכות לבנים וכו' ודאי נתרצית וכו' עכ"ל ומ"ש ז"ל בכליו של קונה וכו' לא הוה צריך לאותו דבר דרב גופיה הוא דאמר בכליו של קונה ומאי נ"מ אי הכי הלכתא או לא דרב מיהא לטעמיה אזיל איברא דלא ידענא האי סודר דידה היכי משכחת לה דאי אחרים יהבו לה במתנה הא אשכחן דר' מאיר ורבנן פליגי בה דרבנן סברי יש קנין לאשה בלא בעלה ור"מ סבר אין קנין לאשה בלא בעלה כדאיתא בפ"ק דקידושין דכ"ג ובשלהי נדרים דפ"ח אמ"ר אפי' אמר לה הנותן תעשה מה שתרצה אין לאשה קנין בלא בעלה כר"מ והא דלא ניחא ליה לרשב"ם ז"ל לפרושי שזיכה לבניו בעדים על ידה ואי קשיא לך דרב סבר אין קנין לאשה בלא בעלה הא מותבינן התם ממתני' דערובין דקתני מזכה להם ע"י אשתו ומהדרינן דאית לה חצר באותו מבוי דמגו דזכייא לנפשה זכייא נמי לאחריני ה"נ כיון דכתב לה נמי קרקע כל שהוא לבדה זכייא נמי לבניו דמסתברא דבחד הקנאה הואי ומגו דזכייא לנפשה זכייא נמי לבניו: וחזיתיה להרמב"ן ז"ל שם בחידושיו שכתב והא אין קנין לאשה בלא בעלה כדאמרינן בעירובין אבל לא ע"י אשתו עכ"ל ואתמהא דמתניתין קתני מזכה להם ע"י אשתו ומינה פריך התם בנדרים עד דמוקי לה ביש לה חצר באותה מבוי וצריך להדחק דה"ק טעמא דאית לה חצר באותה מבוי הא לא"ה לא ומה שתי' ז"ל ואיכא למימ' כגון דיהב לה לדידה בהדייהו מגו דזכייא לנפשה זכייא לאחריני כדאיתא בשלהי נדרים עכ"ל לא הבינותי דמשנה שלימה שנינו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא גם מ"ש ז"ל כדאיתא בשילהי נדרים לא ירדתי לסוף דעתו דהתם אהך מתני' דערובין מוקמי' לה בהכי דקתני מזכה להם ע"י אשתו וכדכתיב' ונראה משום דלא משמע ממתני' דבהקנאה א' אקנינהו לבניו ולאשתו ואהא קאמר ואיכא למימר דיהב לה לדידה בהדייה ור"ל בחדא מחתה דבהקנא' א' מחית להו כנלע"ד ליישב דבריו לענין דינא עיין להרמב"ם פ"ג מה' זכייה ופ"ד שם וטוש"ע א"ח סי' שס"א ס"ט ובי"ד רי"סי רכ"ב ובא"הע סי' פ"א סי"א והרב חלקת מחוקק ועיין סי' רמ"ג סי"ד ע"ש ובנ"ד כיון דבהקנאה א' אקנינהו לדידהו ולדידה אמרינן שפיר מגו דזכיא לדידה זכיא נמי לדידהו אמור מעתה המתנה הלזו קמה וגם נצבה ויהודה גבר באחיו הוא הזוכה ואין לאחיו ואחיותיו חלק ונחלה עמו ואכל הלה וחדי והנלע"ד כתבתי:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה