אור ברסלב
ספר משכנות הרועים מ"ם › אות שח

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

מ"ם · אות שח

אות שז

מתנה אתשיל קמאי מהב"ד של אי ג'רבא יע"א ע"ד עסק שטרא דמתנתא ור"ן אנחנו עדים ח"מ בא בפנינו פ' והוא בלב שלם ונפש חפצה ואמ"ל הוו עלי עדים וקנו ממני בק"ג וכתבו בכל לשון של זכות וייפוי כח וחתמו ותנו ביד אשתי פ' שמרצוני הטוב צדקת עליהא ג'מיע מא כסבני אלאה תחת כיפת הרקיע מקרקעי ואגבן מטלטלי הכל כאשר לכל תביע ותרהן ותצדק ותעשה כרצונה ואין מוחה בידה אעדא מן נאכ'לת וואחדא'פיג'נן אלדי פי' חצתי אלדי ענדו יאכ'דוה אליורשים מתאעי אמא בקיית רזקי כולו מתנה גמורה לאשתי הנז' בדלא למימר אפוטרו' עשיתיך ולאכן כול מא נטוול אנא בחיים חייתי כולו מתאעי וכיף נחב נעמל פי' רזקי ומא אלו חד מעאייא אפי' שו"פ ומעכשו זכתה אשתי פ' אלמתנה הנז' כנז' וקנינו מיד פלוני הנז' בדל"ב דלא כאס' ודלא כטופסי דשטרי אלא כחומר וחוזק מתנות דנהיגי בישרט ותיקון חז"ל ויהי זה שלום ע"כ נוסח השטר ואח"ך מת הבעל בחיי אשתו ואח"ך מתה אשתו ונפשנו לשאול הגיעה יורנו מורנו אם המתנה קיימת ויזכו בה יורשי האשה ואם בטילה היא יזכו בה יורשי הבעל ויבא שכמ"ה ע"כ נוסח השאלה:

זאת אשיב הלא בראשי דהאי שטרא חסורי מחסרא ואשתמוטי קא משתמיט מניה ולא כתיב ביה וכך אמ"ל האי שטרא דמתנתא כתבוהו בברא וחתמוה בשוקא וכו' ובפ' חזקת דף מ' איתא התם אמר"י א"ר האי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה ופליגי בה בתרי לישני. דרב יוסף ואיכא בינייהו סתמא והדר מבעיא ליה סתמא והאי דלא אמ"ל אטמרו וכתובו ולא אמר להו נמי כתבוה בברא וכו' אלא סתמא אמ"ל כתובו ואפליגו בה דרבינא סבר לא חיישינן ורב סבר חיישינן ומסיק הלכתא חיישינן ואע"ג דלא אמר להו אטמרו לא מגבינן בה עד דאמר להו כתובו בברא וכו' וכתב עלה הרי"ף ז"ל כ' ברבינו האיי גאון ז"ל דלא רגילין בצוואות למיחש לסתמא ומעשים בכל יום כד נפקא תפקדת' דמצוה מחמת מיתה במתנה ומקיימינן לה וגבינן בה ולא חיישינן למאי דלא כת' בה בפרהסיא עכ"ל ומדברי רבינו הגדול נלמוד דבצוואות אע"ג דלא כתיב שטרא דתפקדתא כתבוה בברא דהיא מתנת פרהסיא מקיימין לה ומגבינן בה אע"ג דלא פסיקא לן דא"ל הנותן לסהדי כתבוה בפרהסיא אלא מכי נפקא אתפקדתא קמן דמצוה מח"מ דאע"ג דלא ידעינן דאמ"ל הנותן ולא כתיב בה נמי שפיר מגבינן בה ופשוטן של דברים מוכיחין דדוקא בצוואות דמח"מ הוא דהקילו הגאונים ז"ל לגבייהו דאשכחן לרבנן דהקלו נמי לגביה בכמה מילי כדאיתא התם בכ"ד ה"נ הקילו לגבייהו דאע"ג דלא אמ"ל הנותן ולא כתיב נמי בשטרא מקיימינן ליה ומגבינן ביה אבל בבריא אוקמוה הגאונים אדינא דגמרא דלסתמא חיישינן ולא מגבינן בה וכן מצאתי להרי"ף ז"ל בתשו' סי' ח' שכתב בתו"ד הלא תראה שהגאונים ז"ל לא חשבו למתנתא אלא במצוה מחמת מיתה ולפי שאין קונה אותה המקבל אלא לאחר מיתה וכו' ע"ש משמע דהגאונים ז"ל לא הכשירו אלא מתנת מצוה מח"מ אע"ג דלא כתיב בה כתבוה בשוקא וכו' מגבינן בה ומטעמא דכתי': איברא שדברי רב האיי גאון ז"ל הללו קרבו ויאתיון בס' שערי צדק סוף שער ג' וז"ל וששאלתם שהתובע שטוען שלא יעידו עליו שהמתנה שנתן היתה מתנה פרהסיא יש לך לדעת שעיקרה מר"י א"ר וכו' והלכתא חיישינן אין אנו שומעין מזה שמתנת סתמא לא מגבינן בה אבל שמענו דחיישינן ועניינו שיש להתיישב בדבר ולעיין אם ראויה המתנה ליבטל ואם יש בה דיחוי ומעשים בכל יום ראויים ומפורסמים כשהאב נותן לבנו נכסים בין בלשון מתנה מפורש בין. כיוצא בה כמ"ש אמר"ש יטול יחזיק וכו' כלם לשון מתנה היא ולא אמרו לשון פרהסייא ולא כתבו וחתמו בשוקא לא גרע מלשון מתנה ועוד שבדבריהם כשידוע שהיא מתנתא טמירתא נאמר לא מגבי' בה אבל אם נתן הנותן למי שנתן לו מה שאמר עליו שהוא מתנה אין אנו מוציאין אותו מידו אע"פי שאמר לעדים אטמרו כתובו לימא שנאמר בו מתנה סתם עכ"ל ולא הבינותי דתרי לישני דר"י קיימי אמאי דאמרי' מתנתא טמירתא לא' מגבינן בה דלחד לישנא מדא"ל סתמא אע"ג דלא אמ"ל אטמרו אפ"ה לא מגבי' בה ועלה מבעיא לן הי מנייהו דהני תרתי לישני דעבדינן כוותיה ורבינא אמר דלא חיישי' דכל כמה דלא אמ"ל אטמרו שפיר מגבינן בה והיינו כלישנא קמא ורב אשי דאמר חיישינן היינו כל"ב דעלה קאמר רב יהודה אמר רב לא מגבינן בה וכן פי' רשב"ם ז"ל אלא דק"ק על רשב"ם דאיהו ז"ל דייק מדקאמר חיישינן ולא קאמר לא מגבינן בה למימרא דאי תפיס לא מפקינן מניה ולעיל אמלתיה דרב יהודה אהך לישנא דכל דלא אמ"ל כתובו בברא וכו' פסול יעו"ש והנראה שדעתו ז"ל דרבינא ור"א דאמרי תרוייהו כל"ק ובסתמא מגבינן ביה והיינו דקאמר רבינא אין חוששין דלכתחלה שפיר מגבינן בה ורב אשי סבר נהי דאי תפיס לא מפקי' מניה הא מיהא דלכתחלה לא מגבינן ביה והיינו דקאמר חוששין ולא קאמר לא מגבינן ביה ודעת הגאון הא דנקט חוששין לאו דחיישינן בעיקר המתנה משום דלא כתיב בה כתובו בשוקא דלהא כלל כלל לא חיישינן כיון דכלישנא דר"י קמא נקטינן אלא דחוששין להתיישב בדבר לעיוניה אי איכא צד דיחוי ולא ידעתי מה הדיחוי ומה טיבו עד שמצאתי להרב בעל העיטור ריש ה' מתנה דצ"ג ע"ד שכתב ודייקי רבוותא מדקאמר סתמא חיישינן ולא קאמר לא קני אלמא חששא היא ואיכא לדקדוקי עלה דמלת' כגון דפייס מניה חד גברא למכתב ליה מתנ' והוה מדחי ליה זמנא בתר זמנא ובתר הכי אמ"ל לסהדי כתובו ליה סתמא דההיא ודאי איכא למיחש למתנתא טמירתא וכו' אבל כתב ליה מדעתא דנפשי' ליכא למיחש להאי חששא ולא מחזקינן להאי מתנתא טמירתא וכן השיב רבינו אפרים ז"ל ע"ש:

אמור מעתה שדעת רבינו האיי גאון ז"ל שבתשו' הלזו לא מסתיימא אמלתיה דכה"ג דכתב הרי"ף ז"ל ואולם הרב המעתיק ספר שערי צדק נתחלף לו בהעתקה שם רבי' האיי גאון ז"ל בשם גאון אחר ואינה מתורתו של רבי' האיי גאון ז"ל אלא דאכתי לא אפרוק דבתשו' הלזו קא מסהיד דמעשים בכל יום ראויים ומפורסמים להגבות מתנה בסתם אע"ג דלא כתיב בה כתבו בשוקא ומסתמיך ואזיל אדינא דתלמודא דקאמר חיישי' ואילו רה"ג ז"ל דמייתי הרי"ף ז"ל לא קא מסהיד אלא אמצוה מח"מ דבהנך שטרי דלא כתיב בהו כתבוה בשוקא מגבו בה ורבוותא ורבינו אפרים שכתב העיטור דדייקי מלישנא דגמרא דקא' חוששין אם יש דיחוי א"כ כך הוא מתנת בריא כמתנ' מצוה מח"מ כיון דמדינ' הוא דמקימי' לה ומגבינן בה אמנם דעת הרי"ף כדעת רה"ג:

דמדינא דגמרא חיישינן דהיינו דלא מגבינן בה אלא. דבמצוה מחמת מיתה הקילו הגאונים אלא דאכתי לא אתנח לן מאי דנקט הרי"ף ז"ל בהלכות ובתשו' במצוה מח"מ ולא ש"מ דאי טעמא הוי משום דהקילו אפילו בש"מ נמי אשכחן דהקילו ואמרי' דברי שכ"מ ככת"ומ דמו:

וראיתי להרמב"ם ז"ל ברפ"ט מה' זכיה שכתב שכ"מ שצוה ואמר אל תגלו וכו' מצוה מח"מ אצ"ל גלו המתנה אלא אע"פי שכתובה סתם אין חוששין לה שמא מסותרת היא עכ"ל עין רואה דרבינו ז"ל שאני ליה בין מתנת שכ"מ בין מתנת מצוה מח"מ וכדוקיין וכתב הכ"מ ז"ל בהלכות בשם רה"ג ז"ל ע"ש וה"ה ז"ל טעמא טעים תרי טעמי חד משום גם אהבתם גם. שנאתם כבר אבדה א"נ דכשם שהקל ר"ש במסוכן האומר כתבו גט לאשתו שיכתבו ויתנו לפי שמתוך טרדתו אינו יכול להאריך ולומר כתבו ותנו ה"נ לענין מתנתו אמרינן שמתוך טרדתו אינו יכול להאריך ולומר כתבוה בשוקא ע"ש ולא נקט משום דדבריו ככתובין וכמסורין דמו משום דא"ה אפילו בשכ"מ נמי ורבינו ברפ"ד כתב בין בריא בין חולה צריך לומר כתובו בשטרא וכו' ע"ש אלא דבש"מ דאמרי' ככת"ומ דמו כי היכי דלא תטרף דעתו עליו כשלא יתקיימו דבריו אמטו להכי הקילו בדרכי ההקנאות אבל משום דטרוד בנפשיה לא יוכל להאריך לא אמר ר"ש אלא במסוכן גבי גט ומינה. דמתנתו כגטו והיינו מצוה מח"מ וה"המ ז"ל שם אחר שביאר דעת רבינו ז"ל וכדדייקנא בעניו' כתב אבל קצת הגאונים חלקו והביאו דברי הרב בעל העיטור ז"ל הניתנים למעלה ומסיים מדברי הבעל העיטור ומטי בה משמיה דה' מוהר"י אבן מיגאס ז"ל קאמר רבינו הרב וכך הורה בתשו' הגאון נמי כך מצינו לו תשובה בענין זה נמי וכן הורה עכ"ל ולפי מה שנתבאר בדעת הרי"ף בהלכות ובתשו' דה"מ במצוה מח"מ דוקא ואין להאריך:

ועלה מן האר"ש דבמצוה מחמת מיתה ליכא מאן דפליג דאע"ג דלא כתי' בה כתבוהו בשוקא והוא נמי לא אמר להו לסהדי אלא כתובו סתמא מגבינן בה שפיר אלא בבריא וחולה דעת רה"ג והרי"ף והרמב"ם ז"ל לא מק' לה ולא מגבינן בה ודעת הגאון בתשובה ורבוותא ורבינו אפרים ז"ל דבין בריא וכ"ש שכ"מ דכל היכא דליכא למיחש דדיחוי קא מדחי ליה דלא נקבל מדינא דגמרא שפיר קיימי' לה ומגבינן בה:

והתוספות שם בד"ה איכא וכו' הקשו לפום מאי דמסקי' והלכתא חיישינן א"כ איך מגבינן כלהו מתנתא דאין אומר לסהדי כתבו בשוקא וכו' ומיהו לפי שנוהגים עתה לכתוב בשטרי מתנתא וא"ל מתנה זו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא הילכך כי אמ"ל נמי סתמא דעתו לומר כמ"ש בשטרות ובימי האמוראים לא היו נוהגים לכתוב כך לכך אמ"ל בפירוש כתבוה בשוקא וכו' עכ"ל מרוצת דבריהם הוכח תוכיח דבשטרי מתנה היו כותבי' כתבוהו בשוקא אלא מודעת זאת בכל הארץ וקים להו ז"ל בגווייהו דכל שטרי מתנה דאין הנותן אומר להם אלא סתמא אהא שפיר מקשו דאפסיקא הלכתא לסתמא חיישינן ותירצו מה שתירצו ש אלא הא מיהא אי נפיק שטרא דמתנתא דלא כתיב ביה כתבו בשוקא וחתמו בברא כשר אפי' לא צוה כן וכו' עכ"ל אלא שאני חוכך בזה דהגאון ז"ל בתשו' העד העיד דמעשים בכל יום ראויים ומפורסמי' רסמי' לגבות שטרי מתנו' דלא כתיב בהו כתבוה בשוקא ואי אשתני מנהגא מזמן האמוראים לזמן הגאונים ומזמן הגאונים לזמן רבותינו בעלי התוס' ז"ל אתמהה ועוד בה דהגאונים ז"ל דייקי לה מדינא דגמרא דקאמר חיישינן והתוס' תלו זינייהו במאי דלא אמ"ל הנותן דמסתמא כי קאמר ליה כתוב היינו כמו שנוהגין אבל למכתב מיהא מכשרי':

והרא"ש ז"ל שם בפסקיו כתב והאידנא דלא חיישינן לסתמא משום דנהיגי למכתב וכו' דעתו שיכתוב כמנהג וכו' וכ"כ רבינו ה"ג ז"ל דהאידנא לא חיישינן לסתמא וכנראה דלא ראי זה כראי זה דהגאון מכשיר אפילו בדלא כתיב בשטרא ולא אמ"ל הנותן לסהדי ואילו הרא"ש ז"ל לא מכשיר אלא בדכתב בשטרא וכן מצאתי לו בתשו' אחרת כלל ס"ח סי' י"ב שהשואל כתב בתו"ד אמנם והואיל ונהגו לכתוב בכל השטרות כן כי קאמר סתמא כפי המנהג קאמר ואע"ג דאמרי' בפ' חזקת והלכתא חיישי' כבר פירשוה שבימיהם לא היו כותבים בשטר כתבוה בשוקא בלא צוואת הנותן אבל עכשו שנהגו לכתוב כן כי קאמר סתמא אדעתא דהכי קאמר וכו' והשיב ע"ז הרא"ש ז"ל וכל דבר שנהגו במדינה נה לכתוב כן הן נאמנות הן כתבוה בשוקא כל מי שקנה בסודר שיכתוב השטר דעתו שיכתבו כמנהג המדינה ואצ"ל שיכתבו עכ"ל והביאה הטור סי' ס"א ע"ש נראה פשוט דלא אהני מנהגא אלא לענין דאין הנותן צריך לומר לעדים אלא כתבו ומסתמא אע"ג דלא אמ"ל בשוקא ובברא אבל כתיבא מיהא בעי ושלא כדעת הגאון ורבוותא שכ' בעל העיטור: איברא דחזיתיה להרא"ש ז"ל בתשו' אחרת כלל ע"ח דאיתשיל קמיה בראובן שנתן קרקע לאשתו במתנת שכ"מ ובאים יורשי הנותן לבטל המתנה לפי שאין כתוב בה כתבוה בשוקא והשיב דע כי אין המתנה בטלה בשביל זה דגרסינן בפ' חזקת וכו' וכ' ר"י בעל התוס' דהאידנא דלא חיישינן לסתמא וכו' הילכך כאילו אמר כתבוה וכו' וכ"כ רה"ג וכו' עכ"ל והאי דנקט בשאלה בש"מ אם הכונה במצוה מח"מ מה לו אצל המנהג ודעת ר"י דהלא זה הדבר מפורש יוצא בהלכות משמיה דהגאון אשר צדיק יאחז דרכו ואם כל ש"מ דעלמא כבר נתבאר בדעת רה"ג והרי"ף והרמב"ם ז"ל דלהאי מלתא דינו כבריא אמטו להכי מאריה דביתא תלי זייניה במנהגא וע"פי דברי ר"י בעל התוס' והנה בעת"ה ואת כל ונוכחת דשמיע ליה להרא"ש ז"ל כדעת התוס' ז"ל לא שנא לא אמר להו הנותן והם כתבו בשטר כתבוה בשוקא ול"ש לא אמר להם ולא כתבו דהיכא דנהוג לכתוב אע"ג דלא כתבו לית לן בה מידי דהוה אאחריות. דאמרינן ט"ס א"נ סמכינן אתשו' הגאון המיוחסו' האיי ורבינו אפרים דכתב הרב העיטור ואדברי ר"י בעל התוס' לפום מאי דשמיע ליה הרא"ש ז"ל בתשו' הלזו דא"צ לכתוב כלל כ"ש אם נכתב אלא דשלא בצואת הנותן באתרא. דנהיגי למכתב דאמרינן מסתמא כי קאמר להו לסהדי למכתב שטרא דמתנתא אדעתא למכתב כמנהג המדינה:

אפס כי ע"ז מ"ש ה' העיטור ז"ל באותו פרק' באותו מקום וז"ל ואנן לא חיישי' ולא אמר כתובו בשוקא ובברייתא דלאו מנהגא דילן לכתוב בשטר כתבו וחתמו בשוקא ובברייתא כי אמר כתוב סתמא כתיקון שטרות קאמר מסתמא אבל בימי רבוותא היו כותבין עכ"ל אם הרבוותא שכתב הרב ז"ל הנה הנם רבנן האמוראים א"כ עכ"ל דט"ס נפל בדבריו ז"ל וצ"ל ומנהגא דילן למכתב אבל בימי רבוותא דהיינו הגאונים לא היו כותבין וכמו שהעידו רבוותא בעלי התוס' או כלך לדרך זה וה"פ ואנן דלא חיישי' לסתמא ולא אמר כתבו בשוקא ובברייתא ור"ל לא הנותן אומר לעדים כתבו בשוקא ולא העדים דכת' בשטר מתנת פרהסייא ומשני כיון דלאו מנהגא דילן למכתב א"כ מסתמא כי אמ"ל סתמא כתבו כמאן דאמר להו כתבו כתיקון השטרות ואע"פי שלא נכתב כמו שנכתב דמי וכדעת בעלי התוס' לפום מאי דשמיע להרא"ש ז"ל כמדובר וע"ע בתשו' הרשב"א ז"ל ח"א סי' טו"ב:

וקול הטו"ר נשמע בסי' רמ"ב ס"ח וכתב א"א הרא"ש ז"ל והאידנא דלא כתבינן בשטר וכתבוה בשוקא וכו' הילכך הוי כאילו אמר כתבוה בשוקא וכו' עין רואה דבמאי דפתח לן סיים ואתמוהי קמתמה דלא כתבי' בשטר ומסיים הוי כאילו אמר כתבוה בשוקא משמע הא כתיבא מיהא בעי ומרן ז"ל בב"י הראה ב' פנים בדברי הרא"ש ז"ל וניחא. ליה בדעת הרא"ש ז"ל דכתיבא מיהא בעי אבל דברי הטור אי אפשר לפרשם אלא כפי' קמא דאף על גב דלא נכתב כמי שנכתב דמי בין בבריא בין בש"מ ע"ש ולפ"ז הך תשו' דהרא"ש ז"ל דכלל מ"ח שהעתיקה הטור סי' רנ"ג בקיצור. גבי ש"מ לפום מאי דשמיע להרא"ש ז"ל בדברי ר"י בעל התוספות לא מן השם הוא זה משום דהיא מתנת שכיב מרע אלא אפילו בבריא וכדעת הטור סי' רמ"ב לפי מאי דמסיק בדעתיה דמרן בב"י ע"ש בסימן ס"א ותשו' אביו בסי' ס"ח דשמעת מינה דלא אהני מנהגא אלא דלענין דאין צריך לומר לעדים אבל כתיבה מיהא בעי א"כ הטור תבר לגזיזיה אלא ודאי דעת מרן ז"ל כדעת הטור הא ודאי חדא היא וכי היכי דלא בעי אמירה ה"נ דלא בעי כתיבה כמ"ש בכלל ע"ח ומ"ש מהר"ם ז"ל בתשו' דשייכי לס' קמא סי' ה' בשם. התוס' דפ' חזקת דאע"ג דלא אמ"ל הנותן מצו הערום לכתום וכו' עכ"ל אלמא דלא היקלו אלא לגבי אמירה אבל כתיבה מיהא בעי ומסתמא גם הרא"ש ז"ל בשיטת רבו ז"ל אמרה אי. מהא לא איריא דה"נ הרא"ש ז"ל בסי' ס"ח כ"כ אלא דבכלל ע"ח ביאר שיחותיו מדברי התוס' דכתבו דכתי' נמי לא מעכבא וה' הדרישה ז"ל האריך להוכיח ולהסכים דעת התוס' לפירוש א' שכ' מרן ז"ל גם בב"ח כן כתב בפשיטות ע"ש קושטא קאי דרבוותא בתראי האריכו למעניתם הרב מוהרימ"ט ז"ל ח"מ סי' ר"ן והרב מוהר"י קצבי ז"ל סי' כ"ג. ונתווכח עם ה' מוהרי"ט ז"ל בנו של ה' מוהרימ"ט ז"ל ע"ש והרב נאמן שמואל ז"ל סי' ק"ב ועיין. לה' כנ"הג ז"ל שם מה שציין לתשו' גדולים חקרי לב. וה' מוהרש"ח בתשו' סי' ל"א ומה שעלה בהסכמה ובתשו' ח"ב:

סי' ז"ן דבתשו' בס' עדות ביעקב:

ומרן ז"ל. בש"ע פסק כמו שנטה דעתו רבי' דהכתיבה מעכבא ע"ש ולא: הזכיר. על דל. שפתיו ז"ל תשובת הרא"ש ז"ל דכלל ע"ח ומה"ט הסכימה דעתו הרב בנו של ה' מוהרימ"ט ז"ל דתשו' זו נעלמה מעיני מרן ז"ל כמ"ש משמו ה' מוהר"י קצבי ז"ל וכמר זר נחשב שהטור שם העתיקה ומרן ז"ל שם את מקורה הערה והיה העלמ"ה גם הרב דרושה והב"ח ז"ל אלקפטא בידייהו תשו' הרא"ש ז"ל הלז וכבר ראתה עיני לה' הדרישה שם סי' קנ"ג העמיק הרחיב בביאור תשו' זו ואוקמה במצוה מח"מ ע"ש ולפ"ד מרן ז"ל בדעת הטור דאפי' בשאר מתנות דלא כתיב בהו כתבו בשוקא מגבינן בהו שפיר צ"ל דהתם מדינא והכא בתר מנהגא שנשתרבב כמ"ש הב"ח ז"ל שם סי' רמ"ב וה' משחא דרבותא ז"ל אע"ג דמאריה דאתרא הוא ואנן. בתריה דמרן הש"ע גרירי וכ"ש דמנ"ר ז"ל נר המערבי צה"ר לו כסברת מרן בש"ע דהא נטתה דעתו לפירוש קמא דכ' מרן ע"ש מה שהאריך סי' רמ"ב ס"ג בד"ה שם לפיכך וכו' וישב על המקראות ואין לי להאריך עוד בענין זה ועיין בסמ"ע שם סק"ג במ"ש דלקמן יתבאר דהאידנא וכו' ודוק היטב. ואם נפשך לקיים מתנה זו מפני שכתוב בה קנין ואמרינן בעלמא דשטר אית ליה קלא דסהדי דשט' מפקי לקלא דמה"ט מלוה בשטר גובה מהלקוחות כיון דשטר קלא אית ליה לקוחות אינהו דאפסידו נפשייהו א"כ לא משכחת לה מתנתא טמירתא על ידי עדים דא"ל אטמרו א"נ דאמר להו כתבו בשוקא ובדלית בה קנין אלא בנותן קרקע ע"י שאמר שדי נתונה לך דמהני אפי' בכת"י העדים ועיין להסמ"ע והב"ח ריש סי' קצ"א ורב"א במקו' שם כתב דה' מוהר"י בן מיגאס ז"ל דמצדד אצדודי למימר הכי ומשם י"מ כתב דאפי' בקנין בעינן דא"ל בשעת קנין כתבוה בשוקא ומסיק ה"ט בתרא עדיף. טפי ומסתבר ועבדינן כוותיה עכ"ל גם אשו"ר להרב העיטור ז"ל שם פסיק ותני ואע"ג דאית בהו קנין מתנה טמירתא היא עכ"ל וכמדומה דהרמב"ן ז"ל לא היה גורס בדברי הריב"ם ז"ל מאי דמסיק וה"ט בתרא עדיף טפי ומסתבר ועבדינן כוותיה מדכ' לחו' שם ובתשו' לגאון בקנין לחודיה נמי וכו' ואי לא אמר הכי חיישינן לסתמא ור"ח ז"ל. סמך כן ודברי ר"י הלוי מטין כן עכ"ל מדקאמר מטין ולא קאמר הכי מסתבר ליה ש"מ דלא הוה גריס במלתיה הכי והרמ"ה ז"ל בחי' שם סי' קי"ב בד"ה ברם וכו' דעתו לומר דע"י דאלימא מלתיה דקנין בסתמא לא חיישינן למתנה טמירתא ע"ש במה שהאריך והטור שם סי' רמ"ב ס"ז הביא דברי ר"י הלוי הללו בלי שום הכרעה ולא הטיה אלא כתב שאביו הרא"ש ז"ל הסכים לסברא בתרייתא ע"ש ועיין להרב דרישה במה שנדחק דמהיכן שמיע ליה מדברי הרא"ש ז"ל הכי ע"ש ולע"ד משום. דאי ס"ל לחלק בהכי לא הוה שתיק מלאשמועינן כל כהאי מלתא ומדסתם ש"מ דלא שמיע ואנן בדידן דגרירי בתריה דמרן ז"ל כבר מלתא אמור' דאפילו ע"י קנין נמי לא סגי וכ"ש דרוב בנין ורוב מנין קיימי בחדא שיטה ועיין בב"י ז"ל:

איברא דאכתי איכא למיפך בזכותיה דמקבל מתנה ממאי דכתיב בשטר מעתה זכתה אשתי פ' הנז' במתנה הנז' דאשכחן למרנא הב"י ז"ל שם דכתב משמיה דרבינו ירוחם ז"ל ואם החזיק אותו בה מעכשו לא שייך בה דין מתנתא טמורתא עכ"ל ומרהוט לשונו מוכח דאע"ג דלא החזיק אותו בפועל אלא דכתב ליה ילך ויחזיק מעכשו סגי דאם. בהחזיקו ממש מה הלשון אומרת מעכשו דבהחזיק ממש:

אין חלות לתיבת מעכשו ונראה שזו היא דעת מרן בדברי רי"ו ז"ל מדכתב בתריה תשובת הרשב"א ז"ל סי' תתקצ"ד שאם כתוב בשטר ילך ויחזיק אע"ג דלא כתיב ביה חתמו בפרהסיא וכתבו בשוקא כשר דזה הוי. פרסום עכ"ל. מפורש יוצא דבכתי' לחוד השטר כשר ולהכי. מרן סמכינהו אהדדי א למימר ילמד סתום מן המפורש ומ"ש רבינו ירוחם ז"ל וכן כ' הרמב"ם ז"ל ט"ס וצ"ל וכן כתב הרשב"א ז"ל ותשובת הרשב"א הלזו נראה לי שהיא קיצור מתשו' אחרת שבח"ב סי' שנ"ג הביאה הכנ"הג ז"ל שם אות יו"ד. עוד שאלתם על שטר מתנה שאין כתוב בו כתבוה בשוקא אם היא מתנה או לאו תשובה ראיתי נוסח שטר המתנה כתוב בו ילך ויחזיק וכו' א"כ הרי נתן ורצה לפרסם אחר שאמר ילך עכשו ויחזיק וכו' את"ל זה שאמר ילך מעכשו ויחזיק אין לך גלוי יותר מזה וכו' ע"ש דעת שפתיו ברור מללו דאע"ג דאכתי עדיין לא מטא לידא דמקבל מכי אמ"ל ילך ויחזיק מעכשו עקימת שפתים הוייא מעשה ותו ליכא למיחש ולומר למתנה טמירתא אכוון ומ"ש הרשב"א בתשו' סי' שנ"ג ומ"ש דאפילו בסתמא הוי מתנה טמירתא וכו' אשגירת לישנא הוא ור"ל דחיישינן לומר למתנתא טמירתא הוא דאכוין וכדדייקי רבוותא מדקאמר חיישינן למימר לעיוני אם יש צד דיחוי וכדכתי' לעיל אלא בדא"ל אטמרו וכתובו בעינן עד דמטיא לידיה. דתו לא מפקינן. מניה כמ"ש בתשו' הגאונים שבסוף שער ן' מח"ד וז"ל בשידוע שהיא מתנה טמירתא וכו'. אם נתן הנותן וכו' אין אנו מוציאין מידו אע"פי שאמר לעדים אטמרו וכו' ע"ש דון מינה דבסתמ' דאע"ג דאכתי לא מטא לידיה באמירה לחוד תסגי ליה ומ"ש הרי"ף בתשו' סי' ח' שהמתנה כשהגיעה לידו דמלתא דעבידא לאגלויי וכיון דאמר דטמירא ולא רצה לגלותה וכו' ע"ש ה"ד בדא"ל אטמרו דעלה נמי אתשיל אבל בסתמא אה"נ מצי סבר כהרשב"א ורי"ו ז"ל וכדכתי':

ולענ"ד גם מרן הולך ואור בסברא זו דבמחו' ד כתב משם הר"ן ז"ל דמטי בה משמא דרבוותא דדייקי מדקאמר מתנה טמירתא לא מגבי' בה ולא קאמר אינה כלום יש לדון אם החזיקו בה או שהחזוק בפניו ולא מיחה בו בכ"הג מהניא וכו' וכן היה דן הרי"ף וכו' וכתב ע"ז מרן וכבר כתב' לעיל בזה ע"ש ולכאו' פלג"ן בהדייהו דלעיל כ' משמיה דהרשב"א דאפי' באמירה סגי' ואילו הרי"ף ורבוותא סברי מרנן עד דהחזיקו או החזיק בפניו ולא מיחה בו ולפי מאי דכתיבנא ניחא דרבוותא קא דייקי ממלתיה דרב יהודה א"ר האי מתנתא טמירתא לא מגבינן בה דלחד לישנא דאמ"ל אטמרו ולאידך לישנא דלא אמר להו כתבו בשוקא אבל למאי דמסקינן דבסתמא חיישינן ולא קאמר לא מגבינן בה כי אמ"ל ילך מעכשו ויחזיק תסגי לן לבטולי להך דחיישינן ומעתה מא"ח ומר א"ח ולא פליגי ויפה כיון מרן ז"ל בדכתב וכבר כתבתיו וכו' נתבאר לעיל ס"ג ולשם כתב מור"ם דאם החזיקו או כ' לו ילך ויחזיק וכו' ולכאורה לא ראי זה כראי זה דלמר לא קאמר אלא עד שיחזיקו או החזיק הוא לפניו ולא מיחה בו ולמר ל"ש החזיקו ל"ש כתב ליה ילך ויחזיק קנה אמנם לפום מאי דכתי' בדעת מרן הב"י ז"ל דמרן. העתיק דברי הר"ן הלכה כדינא דמתנה טמירתא ומור"ם מיירי בסתמא כמבואר בתשו' הרשב"א ז"ל כמו שנאמר:

אמנם מחברי הרב בעל העיטור שם שכתב דמתנה ק מעכשו כיון דמטיא לידיה קמא ברשותיה ואיתפרסמא מלתא לא חיישינן לסתמא וכי חייש לסתמא דהויא לאח"ז היא עכ"ל משמע דס"ל דאפילו בסתמא בעינן דמטייא לידיה דהמקבל אם לא שנדחוק בדבריו דמ"ש במתנה מעכשו ה"ל דכתי' בה מעכשו דחשיב לה כמאן דמטיא לידה דמיא ומ"ש הויא לאח"ז ר"ל בדלא כתיב בה מעכשו ילך ויחזיק וכו' וטעמא רבה איכא כיון דאמרינן בעלמא מלוה בשטר גובה מהלקוחות וה"ט דסהדי מפקי לקלא ושטר קלא אית ליה דכתב ליה מעכשו ילך ויחזיק אין לך גלוי יותר מזה דרצה להחזיקו מעכשו ואזדא לה חששא דמתנתא טמירתא ואולם מדברי ר"י בן מיגאס ז"ל הובא במקו' לשם אהא דמסקי' והלכתא בסתמא חיישינן שכתב וז"ל האי סתמא דחיישינן למתנה טמירתא ליתיה אלא במתנה לאחר זמן אבל במתנה מעכשו כיון דאקני ליה בההוא יומא ומטא לידיה קמא ליה ברשותיה ואין לך פרסום גדול מזה וכ"כ הרי"ף ור"ה גאון נמי וכו' אבל ודאי אי אהדר ביה מקמי דתמטי האי מתנתא לידא דמקבל וקטעין דלמתנתא טמירתא הוא דאיכוון ולהכי כתב ליה סתמא טענתיה טענה דהא אכתי לא מטא לידא דמקבל כי היכי דתתפרסם בהכי עכ"ל קרי בחיל דאפילו בסתמא בעינן עד דמטיא המתנה לידיה דמקבל וכן בקדש חזיתיו להרמ"ה ז"ל בחי' שם סי' קי"ב שכתב דברי הר"י בן מיגאס ז"ל הללו ומנה דעת רבו בעל ההלכות והגאון ז"ל ומסיים בה וראויים הם רבו' הבאים לסמוך עליהם אפילו שלא בשעת הדחק עכ"ל וזו היא שקשה על הרשב"א דהיכי פליג ארבוותא ולהעלים עין מדבריהם דאפי' פליג הו"ל לאתויי סברתם ולפלוג עלייהו ולא למנקט מלתא הלכה פסוקה:

והנה בעת"ה חזות קשה הוגד לי במ"ש הרדב"ז ז"ל בחדשות סי' תק"ם דק"ל על הרי"ף ז"ל דכתבו משמו דאם החזיקו קנה במ"נ אי בדאמ"ל אטמרו אפילו החזיק נמי לא קנה ע"ש ושיחת כל הפוסקים והרי"ף גופיה ורבי' האיי גאון ז"ל כולהו ס"ל דאפילו בדא אטמרו אם החזיקו או החזיק בפניו ולא מיחה קנה וצע"ד ועדין צריכין אנו למודעי במאי דמשנו רבנן בדבורייהו דהיכא דלא מטא לידא דמקבל הך מתנה וקטעין למתנה טמיר' איכוון טענתיה טענה היכא דשכיב נותן ולא קטעין כלום ושטרא קאי בסתמא מי אמרי' אם איתא דלמתנה טמיר' איכוון הו"ל למטען ולא לשתוקי או"ד יורשים במקום אבוהון נינהו וכל היכא דהוה מצי למטען אבוהון טענינן להו ואע"ג דאי טעין איהו בטענת בריא קאתי דלטמי' איכוון אבל יורשים לא קאתו עלה אלא בטענ' שמא מורישן למתנתא טמירתא הוא דאיכוון אי מיהא לא אריא דקי"ל כל טענ' יורש שויוה רבנן כטענת ודאי כמו שהארכתי לעיל במערכת אות ך' בדיני כתובה סי' בס"ד ונראה דהאי מלתא דמיא למאי דקי"ל הכותב נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרו' אלמא אע"ג דשטרא מעליא נקטא בידה אמרינן אימור לאפוטרופוס טרופוס הוא דאיכוון ומרעינן לשטרא ה"נ דכוותה ואת"ל דהתם אתמר עלה הלכתא בלא טעמא כבר כ' התוס' בנ"ד דקצת טעם יש בדבר ועוד בה דהא דאמרו' בפ"ק דגיטין די"ג והוא שלא משך וכו' כתב רש"י ז"ל שכשם שאביהן היה יכול לחזור בו כך יורשיו הבאים מכחו ע"ש אלמא אע"ג דאמר אבוהון תנו כיון דכל זמן דלא משך המקבל הו"מ הנותן למהדר ביה ה"נ יורשים דאתו מחמתיה מצו למהדר בהו ועיין בש"ע סי' רמ"ו ס"ו:

תבנא לדיננא דלדידן דאזלינן בתר פסקי מרן ז"ל בב"י ובש"ע לפי מה ששערנו דכל דכתי' סתמא דלא כתיב בה כתבוה בשוקא אי כתיב בה מעכשו ילך ויחזיק א"נ מעכשו יזכה אע"ג דאכתי לא מטא לידיה דמקבל כמאן דמטא לידיה דמיא ושפיר זכה במתנה ואל תשיבני ממ"ש בשטר דכל זמן שהוא חי הכל הוא שלו לעשות בו ככל אשר יחפוץ ולית מאן דימחא בידיה וכו' וא"כ כה"ג לא מצי להחזיק מעכשו דמצאתי תשו' להרשב"א ז"ל כתבה מרן ז"ל ס"סי רנ"ח והיא ל"ו נדפס"ה בח"ג סי' קי"ד באורך וז"ל ומ"ש עוד שלא הקנתה להם אלא מה שישאר לאח"מ ולא גמרה ליתן להם ולא סילקה רשותה מהם שהרי יכולה ליתן במתנה לכל מי שתרצה וכו' אין טענתו כלום שאע"פי שיכולה ליתן ולמכור כל מה ששיירא הוא למקבל המתנה וכו' אלא ה"ק איזוהי מתנת בריא שהיא כמתנת שכ"מ דל"ק אלא לאח"מ כל שכתב ליה מהיום תהיה שלך אם לא אחזור בי עד לאח"מ וכו' עכ"ל דעת עליון אע"ג דהרשות נתונה ביד הנותן לחזור בו כל כמה דלא הדר ביה זכה המקבל בכל הנמצא אתו לאח"מ א"כ שפיר אהנייא ליה מ"ד ליה ילך ויזכה מעכשו דלא לבעי ליה למכתב בשטרא דמתנתא כתבוה בשוקא וכו' אלא דבאמי' גרידתא תסגי ליה וכדברירנא:

עוד יש יד לקיים מתנה זו ממ"ש הטור בסי' רמ"ו בשם רבינו יונה ז"ל שאם כתב בשטר המתנה שיוכל למכור וליתן לא אמרי' לאפוט' איכוון ועיין בב"י מ"ש משם תשו' הרשב"א ז"ל וראיתי להרב כנה"ג שם אות ל"ג בהגה"בי שכתב ה' מוהר"א מוטאל ז"ל דאם כתב בשטר כתבוה בברא וכו' מודה דלמתנה גמורה איכוון ולא לאפוטרופא ושה' מוהר"ש יונה כת' דפלוגתא דרבוותא היא ע"ש ותשובת הרבנים הללו לא זכינו לאורן דאי לא כתיב בהו כתבוה בשוקא תפ"ל דחיישינן לסתמא דהכי איפסיקא הלכתא וצ"ל דחד מתרי אנפי הא' דס"ל כדעת מרן בפירוש קמא בדברי הרא"ש ז"ל וכד' הסמ"ע וכמ"ש לעיל א"נ כדכתיב ביה מעכשו ילך ויחזיק וכד' הרשב"א ז"ל ומרן כד' הר"ן וכדכתי' אלא דבהא דאמר לא עשאה אלא אפוטרופא אפי' החזיק מוציאין מידו כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפרק יו"ד מה' זכיה והטור שם ס"סי רמ"ו ע"ש אלא דשנייא החזיק מעצמו להחזיקו הבעלים או החזיק בפניו ולא מיחה בו כמו שנאמר וכעת אינו מהענין ואין הפנאי מסכים להאריך איך שיהיה בנ"ד דכתו' במתנה גמורה ותמכור ותתן וכו' כל הני לישני מוכחי דלמתנה גמורה איכוון ולאו למתנה טמי':

ועד אחרן הנה מקום אתי פתח פתוח מצאתי לאשר ולקיים מתנה זו ממאי דכתב בשטר וקנו ממני בק"ג וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח וחתמו ותנו ביד אשתי וכו' וקנינו מיד וכו' דלא וכו' ודלא כאסמכ' ודלא כטו"ד אלא כחומר וחוזק שטרי דנהיגי בישראל כתי' חז"ל וכו' ע"כ הלא ידעת דבר זה נפתח בגדולים ז"ל דהאי לישנא יורה יורה דהנותן ניחא ליה למעבד נייחא למקבל ולמעבד ליה כל טצדקי דשייכי לקיומה להאי מתנתא דאינהו מפרסמי למלתא וכתבי שטרא מעליא ושורש דבר זה מקור נפתח בחי' הרמב"ן ז"ל שם בשם איכא מ"ד דבשטרי דילן דכתיבנא בהו בכל לשון של זכות הנהו כתבי ומפרסמי לה למלתא דמייפה כחו ע"ש וכבר עמדתי על רזא דנא לעיל במערכת אות למ"ד מדין חזוקי שטר סי' בס"ד ועיין מ"ש מורם ז"ל משם רבינו ברוך ז"ל הא מיהא מידי פלוגת' לא נפקא ופסק מורם ז"ל ס"סי רנ"א דבפלוגתא דרבוותא היורש הוא המוחזק כדת של תורה ע"ש ועיין לה' משפט צדק ז"ל ח"א סו' ח"י וס' וח"ג סי' ט"ל וה' לב שמח ז"ל ח"מ סי' כ"ד וה' מוהרח"ש ז"ל ח"ב סי' כ"א וה' תורת חסד ז"ל סי' רל"ו וה' מוהר"ש גאון ז"ל סי' ל"ד וה' פרח מט"א ז"ל סי' ח"ג סס"י ט' וה' עדות ביעקב סי' ע"ב דקי"א והרב נאמן שמואל ז"ל סי' ק"ב דקמ"א וה' כרם שלמה ז"ל ח"מ סי' ט"ו והרב זרע אברהם ז"ל סי' ה' דע"ד והרב דרכי נועם ז"ל ח"מ סי' י"ב וה' גו"ר ז"ל ח"מ כלל ה' דקל"ג והרב משאת משה ז"ל ח"מ סי' ה' דכ"ג ותשו' הכנ"הג סי' קס"ד דקנ"ז ומדברי ה' מוהריב"ל ז"ל שהביא הרב הכנ"הג סי' ס"ו אות ז"ך בהגה"ט שכתב ואם כתוב בכל לשון ש"ז ויפוי כח וכו' קנה ע"ש אלמא ס"ל דאע"ג דחסר ההקנאה אהני האי לאקנויי וע"ע בהג"הט אות כ"ג ודלא כמהרח"ש וכבר הארכתי לעיל והבאתי דברי הכנ"הג סי' ר"ג אות מ"ח בהג"הט וסי' רמ"ב וסי' קע"ו אות י"ז ולכי תדוק בנ"ד לכ"ע דאהני האי לישנא כאילו כתוב בשטר וכתבוה בשוקא דשטרא דההקנאה שטר מעלייא הוא אלא דאימור דחיישינן דילמא לאו למתנה גמו' איכוון אמטול הכין כי אמר כהאי לישנא אגלאי מלתא דמדעתיה קיהיב ומצאתי אילן גדול הרמ"ה ז"ל דף פ"ז ריש ע"ב דה"ט דלא קני לא משום דמחסרא חדא מאנפי ההקנאות הוא אלא מספיקא הוא דלא קנה דאי מתברר מפומא דסהדי דמ"ט גופיה א"נ מפום סהדי אחריני וכו' עכ"ל ומכי מסהדי סהדי דשטרא דאמ"ל ליפות כח המקבל והם כתבו כתיקון חז"ל אם איתא דאמר להו אטמרו אין זה תיקון חז"ל ואדרבא אורועי מרעי לשטרא אלא ודאי דאמ"ל סתמא וליפות כחה ואינהו דאתרשי להו למכתב מתנת פרהסיא דלא מחזקינן לעדים דמדנפשייהו כתבי וע"ע לה' פני משה ז"ל ח"א סי' ס"ד ע"ש מכל הני מילי דכתיבנא בעניותין המתנה הלזו קמה וגם נצבה וזכתה האשה ויורשיה הבאים מחמתה זכיה דאורייתא: ועוד אחרת היתה בקיום המתנה הלזו ממ"ש בשטר המתנה וקנו ממני וכו' וקנינו מיד פ' הנז' וכבר כתב הרשב"א ז"ל ח"ב סי' ש"א אע"ג דאין קרקע נקנה אגב קרקע היכא דכתוב בשטר כהאי לישנא אהני לאקנויי ביה קרקע אג"ק ומרן בב"י סי' קצ"ה קבעה ג"כ להלכה פסוקה בלי שום חולק ודלא כמ"ש הרב בית יהודה ז"ל ח"מ סי' ס"ב דאין זה דעת מרן בש"ע דלא אשכחן למרן בב"י דאייתי מאן דפליג אהאי דינא והרב מוהר"ש יונה ז"ל ספוקי מספק"ל אי איכא מאן דפליג על הרשב"א ז"ל פשפש ולא מצא וה' מוהריב"ל ס"ד סי' ל"ב לא מצא שום חולק אלא מסברא דנפשי' שמיע ליה דאם איתא לא הוו שתקי מינה שאר פוסקים ע"ש והאי כללא ממ"ש הרי"ף על הגאון כה"ג וכבר רבו עליה גדולים חקרי לב ובמקו' אחר הארכתי בס"ד ואנן בדידן דגרירי בתריה דמרן בב"י ובשלחנו ובמפה אשר עליו אין לנו לזוז מדבריהם ומה גם כה' המבי"ט ז"ל ח"א סי' שכ"ט וה' מוהר"א ששון ז"ל סי' קכ"ג וה' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' שכ"ג וה' מוהר"י אדרבי סי' קצ"ו וה' מוהרש"ך ח"א סי' קע"ז והתימה מהרב מוהר"ם אלשיך ז"ל סי' פ"ו דפשיטא ליה דשאר פוסקים חולקים על הרמב"ן ז"ל וכוותייהו נקטינן ורבו מרן העתיק תשובת הרשב"א ז"ל והרמב"ן ז"ל בלי שום חולק וצע"ד וכבר עמדתי על ענין זה לעיל במערכת אות א' מדיני אג"ק סי' בס"ד ועיין להכנה"ג שם אות ס"ז וש"א ובתשו' וכעת נשאר לברר במטלטלין שנשארו אחרי מות הנותן אי אמרינן כאן היו בשעת המתנה וכאן נמצאו לאח"מ הנותן וקיימי בחזקת האשה ויורשיה או"ד הנך דהוו בשעת המתנה אזלו לעלמא והני אחריני נינהו ובחזקת יורשי הבעל קיימי עד דמייתו יורשי המקבל ראיה דמטלט' הללו הן הנה היו ברשות הנותן בשעת המתנה הנה מרן בב"י סי' ר"ן הביא תשו' להרשב"א ז"ל דכתב משמן של גדולים דס"ל כאן נמצאו וכאן היו וכן העלה בשלחנו שם סכ"ו ע"ש ובסי' קי"ב ס"ד כתב בהאי מלתא בשם י"א וכו' ולפי הכלל המסור בידינו דס"ל למרן כס' י"א בתרא וכדסתם לן בס"סי ר"ן ואלו רבינו סי' ס' ס"ו סתם דעל התובע להביא ראיה שהיו אצלו בשעת המתנה ע"ש ובאמת פשוטן של דברים נראה דלא דמי דגבי מטלטלי שאני דהא קא חזינן דקיימי ברשות נותן ומסתמא אמרינן מעיקרא נמי ברשותיה הוו משו"ה לא מפקינן להו מרשות המקבל אלא בראיה אבל זהובים דמכסו וקיימי מאן לימא לן דהוו ברשותיה דנותן בההיא שעתא דמתנה וכ"כ הש"ך סי' ס' שם סקכ"ח ע"ש בקיצור גם הרב הסמ"ע מצדד אצדודי והרב פני משה ח"א סי' ס"ו קרא ערער ע"ד הסמ"ע אלא שהרב כנ"הג בתשובה ח"ב סי' קס"ד דף קצ"ה מסכים לדברי הסמ"ע ז"ל דשאני לן בין טענת הנתבע בבריא לטענת היורשים בשמא ולפי זה בנ"ד דהתובע והנתבע בשמא קאתו הדר דינא והו"ל כבריא ובריא וכ"כ ה' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ דרכ"ג ע"א שאלה ש"ט ועל המקבל להביא ראיה וכ"ש בנ"ד דתנאה הוי דיכול למכור כל מה שירצה דאיכא למימר מטלטלי דהו"ל בשעת המתנה מכר אותם והני אחריני נינהו וכל טענת היורש כטענת בריא חשיבא אפילו נגד יורשים הבאים להוציא וזה פשוט. מיהו לפום מאי דשמיע לן מדברי מרן ז"ל דסי' קי"ב ור"ן דעל היורשים להביא ראיה והמקבל יאכל הלה וחדי דכאן היו וכאן נמצאו כמ"ש הרמב"ן והרשב"א ז"ל משמן של גאונים ז"ל עכ"ל דהך דסי' ס' גבי זהובים שניא היא מהמטלט' דמחזו וקיימו וכמדובר:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה