ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות רצד
מתנה ראובן נתן מתנה לבניו קרקע / חצר א' אשר לו במתנת שכ"מ וכתוב בשטר המתנה הלזו וז"ל ואין לבני הנז' למכור או למשכן החצר הנז' ואם עברו ומכרו אז תהיה לא"י תוב"ב וכו' עכ"ל ועמד אחד מהבנים הללו ונתן חלקו בחצר הנז' לזולתו במתנה גמורה כדחזי ועמד הפקיד ומשגיח על כולל א"י ת"ו לערער על מקבל מתנה הלזו באמור אליו כיון דתנאי היה הדבר שלא ימכור וממילא שלא יתן וכיון דעבר אמימרא דהנותן והנותן גזר אומר שאם יעבור תהיה לא"י אם משעה שעבר ונתן זכו בה כולל א"י ת"ו והמקבל השב ישיב אמריו בי לא נאמר בדברי הנותן אלא משכונה או מכר ולא מתנה כי לא פורש יורה המורה לצדקה כדת מה לעשות ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב בראש כל מראי"ן קודם נושאי כל ספר ספרי דבי רב נו"ן דנתי בדעתי קל"ה כמות שהיא כלל גדול אמרו לעולם אמדינן דעת הנותן והמתבאר מדבריו שכל חפצו ורצונו שלא להוציאה מרשותם והלכה והיתה לאיש אחר מ"ל מכירה מ"ל מתנה ונקט בדבריו משכונה או מכר יען הוו מלי דשכיחי ועבידי אינשי למכור או למשכן אבל ליתן במתנה דלא שכיחא דלא שביק אינש נפשיה ויהיב לאחריני וסוף דעתו קראו בשמותם עלי אדמות ושוב מצאתי למוד ערוך הוא בדינו בפרק בני העיר דכ"ו ע"ב אמר רבא האי בי כנשתא חלופא וזכיני שרי אוגורה ומשכוני אסיר וכו' מתנה פליגי בה ר"א ורבינא חד אסר וחד שרי מאן דאסר דהא תפקע קדושתה מאן דשדי אי לאו דהו"ל הנאה מניה לא יהיב הדר הו"ל מתנה כזביני ע"כ ונראה פשוט דמאן דאסר נמי מסתבר ליה טעמא דאי לאו דהו"ל הנאה מניה לא יהיב ליה אלא משום דהכא שאני דתפקע קדושתא אבל בעלמא אנה"נ דמתנה כמכר ויש לדון בזה ולומר אע"ג דעיקר פלוגתייהו באיסור והתר תליא איכא למשמע מינה לדיני ממונות וכגון דז' טובי העיר שנתנו בה"כ במתנ' ואהדרו בהו ומימר אמרי מתנה לאו כזביני היא ולא אהני מעשייהו והמקבל אומר מתנה כזביני שאני זכאי באמרתי ולענין איסור והתר קי"ל כל היכא דפליגי ר"א ורבינא הלכה כדברי המקל וכן פסקו כל הפוסקים זולתי רי"ו ז"ל וכבר תמה עליו מרן ז"ל בב"י א"ח סי' קנ"ג ע"ש ולענין ממונא קי"ל חומרא לתובע וקולא לנתבע אמור מעתה אש"ורה נא ואראה מי הוא בעל דברים דחשי' מוחזק והו"ל נתבע ולקולא מי אמרינן דהבה"ך בחזקת טובי העיר והמקבל בא להוציא מידן ואמרינן ליה מתנה אינה כמכר או"ד בחזקת מאריה דהשתא והמקבל מוחזק כיון שירד לה בתודת מתנה ברשות ורצון זט"ה אלא השתא הוא דאתיליד ספק אי מתנה כמכר או לא וכד דייקנא פשוטה לפניה כיון דכל עיקר מטרין דלא הו"ל לזט"ה למהדר אלא משום דאי אמרינן מתנה לאו. כזביני איכא לתא דבהא תפקע קדושתא ובאיסור והתר קי"ל כדברי המקל ותו לא מצו למהדר בהו זט"ה איברא דאשכחנא לר"א ורבינא גופייהו לענין ממונא דאיפליגו בהא בפ"ק דמציעא דף ט"ז אהא דבעא שמואל מניה דרב בגזל את השדה ומכרה לאחר ואח"ך עמד הגזלן וקנאה מהנגזל מי מצי גזלן להוציאה מידו כאילו קנא' אחר או לא ואמר רב מה מכר א' לשני כל זכות שתבא לו דניקו ליה דליקו בהימנותיה להכי טרח וקנאה לזכות הלוקח ואמרינן תו התם דאם נפלה לגזלן אותה שדה בירושה לא זכה לוקח דלא טרח ולא מידי כי היכי דנימא דניח' דניקו בהימנותיה מנותיה דירושה ממיל' נפלה ואם הנגזל נתן במתנה לגזלן אותה שדה שגזל ומכר פליגי בה ר"א ורבינא חד אמר מתנה כירושה דלא טרח ולא מידי אלא ממיל' אתיא הילכך מוציאה מיד הלוקח וחד אמר מתנה כמכר דאי לאו דטרח וארצי קמיה לא יהיב ליה מתנה מכאן משמע דמ"ד מתנה לאו כזביני דמי לא שמיע לה כלומר לא ס"ל הך טעמא דאי לאו דהו"ל הנאה מניה וכו' ודלא במה דכתיבנא ורבינו ז"ל בפ"ט מה' גזילה דין י"ג פסק דמתנה כמכר וזכה הלוקח והשוה מדותיו בין לענין איסור והתר בין לענין ממונא וטעמא טעים דאי לאו דטרח וכו' שתתקיים בידו ע"ש וכתב ה"המ ז"ל שר"ח פסק כמ"ד כירושה מיד הלוקח ורבינו פוסק כמ"ד כמוכר ואולי משום דמסתבר טעמא דמ"ד כמכר ע"ע ואנכי לא ידעתי מי הכריחו למשכוני נפשיה ולמימר ואולי משום דמסתבר וכו' לימא בפשיטות דכללא הוא כדברי המקל והבא השדה ביד הלוקח והוא המוחזק והגזלן מוציא מידו ואדרב' זו היא שקשה לדעת ר"ח ז"ל והרשב"א ז"ל דפסקו כמ"ד כירושה ודינא הוא דהגזלן מוציא מיד הלוקח ונראה שדעתם ז"ל כיון דמה שהחזיק הלוקח הוא מחמת הגזלן חזקה שלא כדין היא ולא הויא לה חזקה אלימתא לאוקומי ארעא ברשותיה והנך זוזי דיהיב מלוה גביה דגזלן נינהו כמ"ש במקו' לשם אבל חזקת הגזלן שהוא מחמת הנגזל חזקה גמורה היא אמטו להכי סברי מרנן דהנגזל מקרי נתבע וקי"ל קולא לנתבע ולא מפקי' מניה ולפ"ז זוהי שקשה להרב המגיד. ז"ל דיפה קאמרי ד"ח והרשב"א ז"ל דהגזלן הוא הנקרא מוחזק ונתבע והו"ל לוקח מוציא וקי"ל קולא לנתבע ומודין דמתנה לאו כמכר אהא משני ואולי משום דמסתבר ליה טעמא דמאן דאמר כמכר דמי וכיון דאתינן עלה משום דמסתבר טעמיה תו לית לן לפלוגי בין להקל בין להחמיר וכתב שזה לדעתו ז"ל ואיהו לא ס"ל הכי אלא כדעת ר"ח והרשב"א ז"ל:
וראיתי לה' כ"מ ז"ל שכתב על דברי ה"המ ז"ל הללו וז"ל ויותר נראה דטעמו לפי שהלוקח מוחזק בקרקע ובטענת כל דהו מוקמינן ליה בידיה עכ"ל וכ"כ בב"י סי' שע"ד ע"ע ולפי מאי דכתי' בעניו' לדעת ה"המ ז"ל שהוא סובר דחזקת הלוקח הבאה מחמת הגזלן רעה היא וטפי נקרא מוחזק הגזלן הבא מכח הבעלים וכ"ה דעת הרא"ש ז"ל וכמ"ש הטור ז"ל שם משו"ה לא מצי ה"ה ז"ל למי' טעמא דהרמ"ה אלא שדעת הרמ"ה היא כיון דהשתא מיהא הקרקע היא תחת ידו ורשותו שפיר נקרא מוחזק ופסקינן כמ"ד כמכר ולא מפקינן מניה אחר כ"ז מצאתי להרב"ח ז"ל שכ"כ בפשי' ע"ע ועיין להרב פרישה ז"ל שם כי גם הוא עשה מעעמים וקרובים הדברים ונראין ולפי"ז ניחא דהרא"ש ז"ל אעפ"י שפסק בבה"ך כמ"ד מתנה כמכר ומוקמינן לה. ביד מקבל המתנה. ושרי. ליה מאריה להשתמש בה תשמישי חולין ואלו הכא גבי נתנוה הבעלי' לגזלן פסק כמ"ד מתנה אינה כמכר וכהאי דכתיבנא בעניותין ניחא דהתם מקבל המתנה בהיתרא אתא לידיה מזט"ה אלא דהשתא איתיה לספיקא אי חשבא מתנה כמכר או לא אמטו להכי אמרינן קי"ל כמ"ד מתנה כמכר אבל לגבי גזלה דחזקת הלוקח קלישא היא דאתי מכח גזלן בהדיא קאמר הרא"ש ז"ל דהגזלן הבא מכח הבעלים הוא הנק' מוחזק ונתבע ולא מפקינן מיניה ואמרינן הלכה ומורין כמ"ד מתנה אינה כמכר שו"ר להנמק"י ז"ל שכתב משם הרשב"א ז"ל כדכתיב' בטעמו ומסיים בה ואע"ג דתפיס לה לוקח תפיסה בקרקעות לאו כלום היא עכ"ל ועוד נלע"ד בכוונת ה"המ ז"ל שכתב ואולי דטעמו משום דמסתבר ליה וכו' ר"ל דבהך דפ' בני העיר מוכח דר"א ורבינא תרוייהו ס"ל הך טעמא דאי לאו דאית ליה הנאה מניה וכו' אלא משום דבהא תפקע קדושתא הוא דאסר וס"ל דלא הוי כמכר וכדכתיבנא ראשית מאמר וכיון דאשכחן דה"ט תריצא ומסתבר הוא פסק כוותיה כנלע"ד אע"ג דדחיק ואתי מרחיק ואין להאריך:
ואתה דע לך דגרסינן בפרק מרובה דע"ט ת"ר גנב וכו' ונתן במתנה וכו' משלם ד' וה' וכו' מאי קמ"ל רישא אצטריכא ליה וכו' סיפא וכו' ולחלוקה זו דגנב ונתן במתנה דמשלם לא חלו בה ידים ש"מ דמתנה כמכר ולפ"ז ק' א"ה במאי פליגי רב אחא ורבינא אי מתנה כמכר או לא ובמאי דכתיבנא בעניו' ניחא דודאי לכ"ע מתנה כמכר דאי לאו דהו"ל הנאה מניה לא יהיב ליה אלא דלגבי בה"ך דבהך תפקע קדושתא לא סמכינן אהך טעמי דאי לאו וכו' וגבי נתנה לגזלן נמי ס"ל כיון דסו"ס ממילא אתיא טפי אית לן לדמויי לירושה מזביני אבל בעלמא אנה"נ דכ"ע מודו דמתנה כמכר דמייא וכסתם הך בריי' אלא שראיתי לה"המ ז"ל בפ"ב מה' גניבה דין יו"ד עמ"ש רבינו גנב ונתנו לאחר במתנה וכו' כתב ז"ל וז"ל כתבו המפרשים טעם דאף ע"פי שהכתוב לא הזכיר אלא מכירה שהמתנה בכאן בכלל מכירה משום דדומיא דטביחה היא כל זמן שמשתמש לו עכ"ל ולא ידעתי מי הזקיקו לזה דכיון שהוא כת' בדעת רבי' דמסתבר ליה טעם מ"ד מתנה כמכר דאי לאו וכו' מה לו לחזר אחר טעם המפרשים ואם המפרשים אמרו ה"ט אפשר דהנך מפרשים בשיטת ר"ח והרשב"א ז"ל קיימי דס"ל בהך דגזלן דמתנה אינה כמכר ואמטו להכי טעמי טעמא להאי דינא אבל לשיטת רבינו רווחא שמעתתא מטעמא דמסתבר ליה וחזיתיה להרא"ש ז"ל שם שכ' בפ' מרובה גנב ונתן אשמועינן דמתנה כמכירה עכ"ל אע"ג דהרא"ש גבי גזלן ס"ל דאינה כמכר התם שאני דאיכא טעמא רבה דדמיא. טפי לירושה דאתיא ממילא וכדכתיבנא בעניותין ועדין מלח חסר במלתיה דרב המגיד ז"ל שכתב דומיא דטביחה כ"ז שמשתמש לו חכם מהו אומר. וחזי הוית לרב"א ז"ל במקובצת לשם שהקשה משם הרשב"א ז"ל תמיהה לי מהיכא תיתי שתהא המתנה בכלל המכירה כאן מה שאין כן בכל מקום לענין בתי ערי חומה ולענין גניבת נפש עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דאפילו לגבי תשלומי ד' וה' ק' עליה לומר מתנה כמכר ואילו גבי הא דאמרינן עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה ממנו כתב הוא. ז"ל בסי' תרי"ח דהוא הדין נתנו במתנה שהיא כמכירה כדאמרי' מרי' בריש הנזקין גבי לגבות מן הזבורית וכו' עכ"ל והיינו הא דאמר התם דב"ח גובה מן הזבורית אע"ג דהו"ל. ללוה. עדית ומכרה ואינו טורף משום פסידא דלקוחות אהא בעי רב אחדבוי במתנה היאך עשו נימא התקנה גם במתנה אע"ג דליכא טעמא דפסידא דלקוחות או"ד ל"ש ולא אפשיטא ופסקו הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפי"ט מהלכות מלוה דין ב' דמתנה נמי דינא כמכר וכ"כ ה"המ זל שם ומינה יליף הרשב"א ז"ל דגבי עשה שורו אפותיקי ונתנו במתנה דאין ב"ח גובה הימנו א"כ מאי ק"ל הכא גבי תשלומי ד' וה' אמנם דעת התוס' בפ' הגוזל דצ"ח ב' בד"ה לוה וכו' דהך דעשה שורו אפותי' דוקא מכרו אבל נתנו ב"ח גובה ממנו ולקמן יתבאר בס"ד איה"ב ובסו"פ יש בכור אפליגו ר"מ ורבנן בשדה החוזרת ביובל אם נתנה במתנה דלר"מ אינה חוזרת ביובל דמתנה אינה כמכר ולרבנן חוזרת דמתנה כמכר ופסק רבינו ז"ל בפ"א מה' שמיטה דין י"ט כחכמים דמתנה כמכר ע"ש ולפ"ז הך דברייתא דקתני גנב ונתן לאחרים במתנה משלם תשלומי ד' וה' לא אתיא אלא כרבנן דלר"מ דאמר אינה כמכר אינו משלם ד' וה' וכגון הא צריך למודעי דבפרק המוכר שדהו דל"א תנן גבי בתי ערי חומה א' הלוקח ואחד הניתן לו במתנה וכו' נחלט וקאמר עלה בגמ' מתני' דלא כר"מ דאיהו ס"ל מתנה לאו כמכר ע"ש והתם לן תנא כחכמים ובירושלמי פ"ק דמעשר אהא דתנן מעשר שני אין מוכרין אותו אבל נותנין זה לזה מתנת חנם אמרו עלה מתני' ר"מ היא דאמר מתנה אינה כמכר דלדידיה ק' סתמא אסתמא ולרבנן כשם שאין מוכרין מעשר כך אין נותנין ונהי דאיכא מ"ד התם דאתייא לד"ה ובמזמן חבירו אצלו וכמ"ש הר"ש שם הא מיהא מודה הוא דלרבנן דאמרי מתנה כמכר אסור ורבינו בפ"ב מה' מעשר דין י"ז לא כתב להך דנותנין זה לזה מתנת חנם ונראה מזה שסובר כדעת הירושלמי דהך מתני' ר"מ היא וכמ"ש בירושלמי ואכתי לא איפרוק דהו"ל לאתויי הך דמזמן את חבירו והרע"ם ז"ל פי' כן בפי' המשנה ומסיים למלתיה דבמתנה ממש אסור וכדברי הירוש' וכזאת וכזאת ק' ממאי דתנן בפ"ב דמעשרות היה עובר בשוק אמר טולו לכם תאנים וכו' וכת' עלה הר"ש אע"ג דאמרינן בהפועלים דמקח קובע למעשרות המתנה אינה. כמכר ובירוש' פליגי דשמואל אמר ר"מ היא דאמר מתנה אינה כמכר ע"ש דהיכי סתם לן תנא הבא והתם בפ"א דמעשר כר"מ ובערכין סתם כרבנן ואע"ג דאיכא למ"ד התם דאתיא אליבא דכ"ע הא מיהא לשמואל קשו סתמיות אהדדי ורב פפא דאמר התם בערכין דאתייא נמי כר"מ ושאני התם דרבי קרא למתנה דהויא כמכר הא אותבוה התם מיובל דרבי קרא ופליג ר"מ ע"ש ועיין לרבינו ז"ל בפ"ה מהלכות מעשר דין ז' והיינו כמ"ד בירושלמי דמתני' ד"ה היא ועיין בהר"ש ז"ל שם ומהתימא מהתי"ט ז"ל במ"ש בפ"א דמעשר ע"ד הרע"ם ז"ל אבל אפשר ויכול להיות וכו' דאיך העלים עינו השגחתו מדברי הירוש' דשמואל מוקי לה כר"מ ומ"ד דאתיא לד"ה הן הנה דברי הרע"ם ז"ל ולא רציתי עוד להאריך בענין זה כי אינו כ"כ מענייננו אשנה פרק איה"ב וכדו חמות"י ראיתי אור לה' סמ"ע סי' קי"ז סקי"ב שהביא תשו' הרשב"א ז"ל דסי' תרי"ח כאילו היא הלכה פסוקה בלי שום חולק ולא זכר שר דברי התוס' דקמא אשר הכינותי גם הב"ח אחר שהביא דברי הרשב"א ז"ל הללו מציאה מצא במרדכי הארוך דס"ל דוקא מכר וכו' גם ה' כנ"הג ז"ל העתיק דברי הסמ"ע והב"ח ז"ל ולא הרגיש מדברי התוס' דקמא הנאמרים באמת ותבט עיני בה' מש"ל בפי"ח מה' מלוה דין ה' שכתב משם התוס' בפ' בתרא דמ"ט דנתנו לב"ח אינו גובה ממנו וכו' עכ"ל וט"ס נפל בדבריו ז"ל וצ"ל בפ' נערה ואנהירנהו לעיינין ומצאתי לרש"י ז"ל שכתב וז"ל ואע"ג דמתנה כמכר לענין שעבוד התם הוא דאי לאו דעביד ליה ניסא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנה אבל הכא ליכא למימר הכי עכ"ל ומ"ש דלענין שעבוד מתנה כמכר היינו מהך דמייתי הרשב"א מר"פ הנזקין כדכתי' לעיל ונראין דברי הרב ז"ל דסובר כדעת הרשב"א ז"ל דעשה שורו אפותיקי ונתנו דאין בע"ח גובה ממנו אע"ג דליכא טעמא דפסידא דלקוחות כדאמרינן גבי שעבוד דזבורית בר"פ הנזקין א"כ מצאנו חבר טוב לס' הרשב"א והתוס' שם כתבו דיש מקומות דאין המתנה כמכר כגון שעשה שורו דאם נתנו ב"ח גובה ממנו ואין כאן מקומו. הדרי נפשאי אתמוהי מתמה כיון דאשכחן דהאי מילתא דמתנה כמכר פלוגתא דתנאי במאי פליגי רב ושמואל אי מתנה כמכר או לא ואיך שתיק מניה. תלמודא ולא קאמר לימא בפלוגתא דהני תנאי כאורחיה דש"ס בכל דוכתא וע"ק בדברי ה"ה שכתב משם המפרשי' דאע"ג דהכתוב לא הזכיר אלא המכירה בכאן המתנה בכלל המכירה דמאי דוחקיה לאשכוחי טעמא אליבא. דר"מ דאמר המתנה אינה כמכר בפשיטות הול"ל אליבא דרבנן דאמרי בעלמא מתנה כמכר וכ"הג איכא למידק על הרא"ה ז"ל הובא במקו' במרובה במ"ד לדף ע"ד אמאי דפריך התם אהקדש מיהא לחייב שכת' וז"ל כיון שהמתנה כמכר לענין ד' וה' עכ"ל דאי אליבא דרבנן אמרה למלתיה הא בעלמא נמי ס"ל דמתנה כמכר ואי אליבא דר"מ הא אשכחן לר"מ אפי' במקום דרבי קרא קסבר מתנה כמכר כדקאמר בערכין שם ומאי אולמיה דתשלומי ד' וה' משאר מלי וזו היא שקשה במה שהק' הרשב"א ז"ל בגנב ונתנו לאחר דמהיכא תיתי שתהא המתנה כמכר משא"כ בבתי ערי חומה וגנבת נפש הנה מ"ש גבי גנבת נפש ר"ל משום דרחמנא אמר והתעמר בו ומכרו ולא אשכחן מ"ד דאם נתנו נמי חייב ועיין בפ"ט מה' גניבה מ"ש משא"כ בבתי ערי חומה ואתמהה דמשנה שלימה שנינו א' המוכר לו וא' הניתן לו במתנה דמתנה כמכר ומריש הוה אמינא דר"ל דהתם אפי' לרבנן דאי לאו דרבי קרא הו"א דמתנה אינה כמכר א"כ הכא דלא רבי קרא מ"הת דהמתנה כמכר אלא דלפי"ז צ"ל דס"ל דלא גמרינן מבתי ערי חומה ומהיכא פסיקא דלא גמרינן מניה לדעלמא דאע"ג דמכירה כתיב מתנה נמי בכלל היתה ואם נפשך לומ' משו' דהו"ל בתי ע"ח ויובל שני כתובים הבאים כאחד ואין מלמדין אכתי תק' הניחא למ"ד אין מלמדין וכו' כדפריך הש"ס בכ"ד ע"כ נלע"ד דהכי ק"ל מדלא קאמר תלמודא עלה דלא כר"מ כדקאמר גבי יובל ובתי ערי חומה ש"מ דס"ל לתלמודא דלגבי ד' וה' אתייא ככ"ע ואפילו ר"מ מודה דמתנה כמכר ואהא מק' שפיר והא גבי בתי ע"ח אע"ג דרבי קרא פליג ר"מ וסבר דמתנה אינה כמכר ותי' משם הראב"ד ז"ל וז"ל ומ"מ נשתרש בחטא דטביחה ומכירה דומיא דטביחה כל שנשתרש בחטא עכ"ל האי מלתא איתא לה לעיל דף ס"ח ע"ב והיינו אליבא דמ"ד דאם טבח או מכר לפני יאוש אינו משלם תשלומי ד' וה' דכיון דאיהו לא קני ליה אכתי ברשותיה אבל לאחר יאוש שקנאו הגזלן ואהנו מעשיו חייב בד' וה' והיינו דקאמ' נשתרש בחטא דאהנו מעשיו שקנאו ביאוש וקי"ל כמ"ד אפילו לפני יאוש חייב וכן פסק רבינו בפ"ה מה' גניבה דין י"י והראב"ד לא השיג עליו כלום א"כ ק' אמאי נקט האי טעמא דנשתרש בחטא ולא נקט טעמא דרבא מפני ששנה בחטא דאתי אפי' כמ"ד לפני יאוש אלא דהיא גופה קשיא דברייתא קתני מפני שנשתרש בחטא והיכי נייד רבא מה"ט ופי' ששנה אלא עכ"ל דרבא פרושי קא מפרש לה אליבא דמ"ד אפי' לפני יאוש וכן מצאתי לה' המאירי ז"ל הובא במקו' לשם שכתב וז"ל ופי' נשתרש ר"ל ששנה באולתו כאדם שנשתרש ואינו יכול לזוז ממנה עכ"ל ולפי"ז מצינן למימר דהראב"ד ז"ל נקט לישנא דבריי' דקתני נשתרש והכוונה אפילו למ"ד לפני יאוש ששנה בחטא וכדמפרש לה רבא התם ומעתה יכולני לפתו"ר מ"ש ה"המ ז"ל משם המפרשים דומייא דטביחה כ"ז שמשתמש לו ר"ל כל זמן שמשתמש לו לטביחה או למכירה או ליתנו במתנה שעדיין לא שב מאולתו עוד טומאתו בו והרא"ש ז"ל שכתב ואשמועינן דמתנה כמכר לאו כללא הוא לדעלמא אלא ר"ל הכא גבי ד' וה' אשמועי' דמתנה כמכר אפילו לר"מ ומטעמא דאהנו מעשיו למ"ד או ששנה בחטא למ"ד כדבר האמור:
למאי דאתינן עלה דרב אחא ורבינא במאי פליגי אטו תנאי שקלו מעלמא איכא למימר כדכתיבנא דלעולם בדעלמא קי"ל כרבנן דמתנה כמכר אלא דהתם גבי בי כנישתא כיון דבהא תפקע קדושתא איכא למימר דרבנן חששו להפקעת הקדושה אפילו לגבי מתנה ולא הויא בכלל מכירה תדע דגבי מעשר דאין מוכרין אותו אינו אלא משום איסור בזיון קדשים כמ"ש הרמב"ם ז"ל שם בפי' המשנה שם ואמרו עלה בירוש' דלרבנן דס"ל דמתנה כמכר אסור ליתן וכבר כתבתי דרבינו ז"ל בחיבורו השמיט להך דנותנין ז"לז במתנת חנם דאיהו ז"ל פסק כרבנן וכדכתי' אלא דמהא לא איריא דבגמרין קאמר טעמא משום דמעשר ממון גבוה הוא כדאיתא בקידושין דף נ"ד וע"ש בתוס'. איך שיהיה מהירושלמי מוכח דס"ל לרבנן דאפי' באיסור דרבנן משום בזיון קדשים אמרינן מתנה כמכר ולשון רבינו ז"ל בפי' המשנה לא משמע משום דממון גבוה הוא ולא ע"ט האסף אמטו להכי גבי ב"הך דאיכא בזיון הקדושה אמרינן אינה כמכר אפי' לרבנן דר"מ וחכ"א כיון דאיכא טעמא דאי לאו דאית ליה הנאה מניה וכו' משו"ה חשיב כמכר ובדעלמא ובהך דגזלן נמי כיון דלא אתינן עלה למימר דקנה לוקח ודאי דטרח וקנה כי היכי דליקו בהימנותיה ומאומדן דעת בעלמא הוא תדע דאי פריש ואמר לעצמי קניתיה מוציאה מיד הלוקח וכמ"ש רב"א ז"ל במקובצת לשם אלא דקנה סתם והדר טעין לגבי לוקח דאמרינן מסתמא אומדן דעת הוא דטרח כי היכי דליקו בהימנותיה ומה"ט בירושה דממילא נפלה לא זכה לוקח דהא לא טרח כי היכי דאמרינן דעתיה דניחא ליה דליקו בהימנותיה ובמתנה דלא טרח אע"ג דבעלמא קי"ל דכמכר דמייא היכא דבטרח תליא אומדנא משו"ה במתנה הו"ל כירושה וח"א אמרי' דאי לאו דטרח קמיה וכו' הדר מתנה כזביני ומ"ש התוס' ז"ל בפרק נערה דיש מקומו' דמתנה אינה כמכר כגון עשה שורו אפותיקי וכו' דעתם לומר כיון דעיקר טעמא דאין ב"ח גובה משום פסידא דלקוחות במתנה דליכא ה"ט אפילו לרבנן אינה כמכר ולא אמרי' דאי לאו דאית ליה הנאה וכו' דמשום הך הנאה לא מפסידינן להמלוה הלואתו ובדוקא נקט רבא עשה שורו אפותיקי ומכרו וכו' דאלת"ה הו"ל לאשמועינן רבותא טפי דאפי' נתנו ולא דמי לשעבוד דר"פ הנזקין דאפילו במתנה עשו תקנה דהתם סו"ס אינו מפסיד הלואתו אלא דגובה מן הזבורית מיהא ואינו מפסיד לגמרי:
ולענין מאי דקי"ל בכותב למלוה מטלטלי אגב מקרקעי דמדינא דגמרא ב"ח גובה מן הלקוחות כדאי' בפ' חזקת דמ"ד כתב הרא"ש ז"ל בתשו' כלל מ"ט והביאה הרב"י ז"ל סי' ס' דמשמע מינה דה"ה במתנה עשו תקנת השוק כמ"ש מרן הב"י ז"ל וכ' דהרשב"א אין דעתו כן וכן כ' בסי' שנ"ו ע"ש ודברי הרשב"א ז"ל לא נתבארו איה מקום כבודם ועיין בכנ"הג סי' שנ"ו בהגהב"י אות ד' וראיתי לה' דברי אמת ז"ל בשאלות סי' יו"ד דל"ח ריש ע"ג אחר שהביא פלוגתא דהרא"ש והרשב"א ז"ל ויתר דברי אחרונים כתב וז"ל זיכני ה' ומצאתי להרשב"א ז"ל סימן תרי"ח דאית ליה שבמתנה איכא תקנת השוק עכ"ל ואני עני לא הבינותי דבריו דהרשב"א ז"ל התם קאי אדינא דגמ' דאמר רבא עשה שורו אפותיקי וכו' אין ב"ח גובה ממנו אהא כתב ז"ל וה"ה במתנה ואילו בתקנת השוק דקאי בה מרן ז"ל היינו בשעבר ליה מטלטלי אגב מקרקעי דאילו מדינא דגמרא ב"ח גובה ממנו כדאמרן ומפני תקנת השוק תיקנו דאינו גובה ממנו ואין זה מוזכר בדברי הרשב"א ז"ל איברא דבדברי הרב ז"ל גופיה איכא למידק דמעיקרא כי אתשיל בלוה שהקדיש נכסיו והדר מייתי להא דאם הנכסים מטלטלים וכתב לו מטלטלי אג"מק גובה מהן וכדאמר רבא עשה שורו אפותיקי ומכרו אין ב"ח גובה ממנו ונ"ל דה"ה נתנו דמתנה כמכירה כדאמ' ריש הנזקין גבי לגבות מן הזבורית וכו' עכ"ל ולא ידענא מאי קאמר ונלע"ד דהכי קאמר דהתם בדלא כתב ליה מטלטלי אג"מק דמה"ט לא נקטו רבא במלתי' הקדישו אלא מכרו משום דבהקדישו אפי' בדכתב לו מטלטלי אג"מק אין ב"ח גובה ממנו אבל מכרו אם כתב לו מטלטלי אגב מקרקעי ב"ח גובה ממנו וכמ"ש התוס' שם בד"ה שורו וכו' ע"ש ורצה והוסיף לה מדיליה דמתנה דינה כמכר שאם לא כתב לו מטלטלי אג"מק ונתנו במתנה אין ב"ח גובה ממנו אא"כ כתב לו מטלטלי אג"מק אבל לענין תקנת השוק לא זכר שר על דל שפתיו לא לגבי מכר ולא לגבי מתנה כלל ומהתימה מהרב דברי אמת ז"ל וכדכתי' בעניו':
וראיתי להרב תורת חסד ז"ל בסי' קל"ח ארי נעשה שוא"ל במי שהשכיר את ביתו לשמעון בזול ותנאי היה הדבר שאם ימכור אותו הבית שהרשות ביד הקונה להוסיף בשכירות לכל אשר יחפוץ ואין מידו מציל ועמד המשכיר ונתנה לבנו האם יוכל הבן להוסיף בשכירות כמו אם מכרה או"ד מכירה היה התנאי ולא מתנה והשיב ז"ל דמתנה ומכר חד דינא אית להו לענין שעבוד כדאי' בפ' הנזקין וכו' עכ"ל ואחה"ר אשתמיטתיה דברי רש"י בפרק נערה. הנאמרים באמת וז"ל ואע"ג דמתנה כמכר לענין שעבוד התם אי לאו דעביד ליה ניחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה מתנה אבל בנו ליכא למימר הכי עכ"ל מפורש יוצא דעת עליון דלגבי אב דיהיב מתנה לבריה לא חשיב כזביני דכל עיקר מטרין לא הושוו למתנה כמכר אלא משום הך טעמא דאי לא דעביד וכו' אבל לגבי האב לבנו בלא"ה הוה ליה למיהב והדר מתנה דלא ליהוי כזביני וכיון שהשוכר נתנה לבנו ותנאי היה כל זמן שימכור והוא לא מכר אלא נתן ובמתנת האב לבן אינו כמכר ואעפ"י שהתוס' שם כתבו דהתם מתנה כמכר ונקט בניו משום טעמי אחריני ע"ש דרך שקלא וטריא בעלמ' הוא ואס"ל דקושט' הכי ס"ל הי"ל להרב ז"ל לאתויי הסברות ולהכריע בכף מאזני שכלו הטהור איברא דהרשב"א בשניות סי' קס"ג אייתי להך דפ' הנזקין דמתנה והדר מספק"ל במתנת שכ"מ דאינה חלה אלא לאח"מ ואייתי מ"ש בידיה הך דפ' יש נוחלין דקל"ג ושכן דעת הרי"ף ז"ל וכ"ה דעת רשב"ם והרא"ש שם דבמתנת בריא אין אלמנה נזונית מהמשועבדים והיינו הך דתנן בהנזקין אין מוציאין למזון האשה מן המשועבדים אבל מתנת שכ"מ דגריעא מוציאין ואח"ך הביא דברי הגאונים החולקים על סברא זו ומה שהק' הרי"ף ז"ל על סברתם וע"ז כתב ואע"פי דטעמא דמתנה הוא שהיא כמשעבדי משום דאי לא הו"ל הנאה מניה וכו' כדאיתא התם לכאורה לא שייך ה"ט גבי יורש דבין כך ובין כך אדם נותן ליורשיו וכו' אפילו הכי לא פלוג רבנן וא"נ דאפילו ליורש עצמו לא היה נותן בלשון מתנה אלא מניחו על דינא סתם אלא אם כן נהנה ממנו עכ"ל ולפי טעם השני שכתב הרב ז"ל מה יענה לכותב מתנה לבן בין הבנים שאם מניחו על הסתם אינו יורש אלא חלקו הא למדת שדעת הרשב"א ז"ל דגם בבנו אמרינן מתנה כמכר ומצאנו תנא דמסייע ליה הרב תורת חסד ז"ל דאע"ג דמיירי בנותן לבנו אפי"ה הויא כמכירה ואכתי לא איפרוק מחולשא ממאי דכתי' וממאי דבעינן למימר קמן:
וכתב עוד הרב תורת חסד ז"ל וכן יש להוכיח מהך דפ' בני העיר דפליגי רב אשי ורבינא אי אמרינן דבמתנה שייך למימר פסידא כמו לוקח וכללא דידן כל היכא דפליגי ר"א ורבינא הלכה כדברי המקל והתם לענין איסור והיתר אתמר עכ"ל ואני עני לא יכולתי להלום דברי קדשו דמאן דכר שמה דפסידא דלוקח גבי ההיא דבני העיר דהתם פליגי משום דבהא תפקע קדושתא ואידך ס"ל אי לאו דאית ליה וכו' כמ"ש גם מ"ש הרב ז"ל והתם לענין איסור והיתר אתמר לא ידענא מאי היא והנראה לע"ד המעט הוא שכוונתו דלא תימא נהי דקי"ל כדברי המקל הא מיהא ה"מ באיסור והיתר אבל ממונא איפכא שמעינן דחומרא לתובע וקולא לנתבע והכא השוכר הוא הנתבע ואית לן למפסק כמ"ד דהמתנה אינה כמכר וליקום שוכר בחזקתיה כאשר היתה באמנה אתו הבית וקם לו אהא משני שפיר נהי דאי הוו פליגי ר"א ורבינא הו"ל למפסק קולא לנתבע מ"מ כיון דעיקר פלוגתייהו באיסור והיתר אתמר ובא"וה קי"ל הלכה כדברי המקל אע"ג דנ"מ לממונא מ"מ הכי פסקי' הלכה ומורין כן דמתנה כמכר אע"ג דהוי חומרא לנתבע ומצאתי לו חבר טוב הוא הקדוש מרן ז"ל בב"י ח"מ סי' ס"ז אהא דאמרינן בפ"ק דמכות תרי לישנא במלוה לחבירו לעשר שנים לחד לישנא משמט ולאידך לישנא לא משמט ואפליגו רבוותא כמאן הלכתא ודעת האומרים דהלכתא כהך לישנא דאינה משמטת ולקולא משום דשביעית בז"הז דרבנן הילכך נקיטינן לקולא והק' מרן ז"ל הא בספיקא דממונא נקטינן קולא לנתבע והכא הוי איפכא קולא לתובע ונ"ל טעמא משום דשמטה איסור הוא ומקילים דלא תנהוג כיון דמדרבנן היא בז"הז ונהי דנ"מ לענין ממונא והוי חומרא לתובע מ"מ כיון דבעיקרא דדינא לא אתינן למבעי אי מפקי ממונא מהאי גברא אלא לענין איסור אי נהיג שביעית או לא לקולא נקטי' עכ"ל ולענ"ד הקצרה זו היא דעת הרב תורת חסד ז"ל אעפ"י שקצר במקום שאמרו להאריך הן אמת שסברת מרן ז"ל הלזו כבר רבו עליה שרים רבים ונכבדים עיין בה' כנ"הג ז"ל שם ושאר רברבתא מגדולי אחרונים נו"ן ואין כאן מקומו:
אפס. כי ע"ז מה שהעלים עין בפלוגתא דאשלי רברבי בהך דנתנוה לגזלן דפליגי בה אי הלכתא כמ"ד כמכר או לא כאשר ערכתי אני עני מערכות אלהים מערכה מול מערכה וכ"ש שהרב ז"ל ממחזיקי דגל הקי"ל כמ"ש בתשו' ואי משום דפשיטא ליה להרב ז"ל דקרקע בחזקת בעליה קיימא והשוכר בא להוציא מיד בעל הקרקע וכמבואר בסימן שי"ב ושט"ו ושי"ו ע"ש כל כהאי מלתא הו"ל לפרש ולא לסתום ועוד בה דהאיכא רבוותא סברי מרנן דבספיקא דדינא ופלוגתא חזקת השוכר אלימא טפי מבעל הקרקע וכמו שהאריך בזה רב תנא הוא בפ"ז מה' שכירות דין ב' ובפט"ו מה' טוען דין י"א ע"ע ועיין להרב כרם שלמה ז"ל חא"הע סי' ל"ז ובח"מ סי' ן' וע' וה' דבר משה ז"ל סי' ס' בתחלת התשו' וה' משאת משה ז"ל ח"ב סימן י"ט ע"ש וכיון דאיכא פלוגתא דהרמב"ם והרמ"ה והרא"ש ושאר פוסקים ז"ל כמדובר במה ניחא דעתו ז"ל להפקיע את הבית מיד השוכר ואיבעי ליה להרב למעבד העמדה והערכה דברי אלהים חיים:
וגם ראיתי את הלח"ש אשר דבר האיש אדוני האר"ש מוהריט"ץ ז"ל סי' ב' שאול נשאל במי שכתב לאחותו כשימכור חלקת השדה יתן לה סך מה ועמד והקדישו מי חייב ליתן לאחותו הסך ההוא או לא והשיב הרב ז"ל דמתנה והקרש אינה בכלל מכירה ע"ע א' הרואה תמ"ה תמ"ה יקרא דאיך פשיטא ליה דמתנה אינה כמכר ולא הביט בעין השגחתו במאי דפליגי תנאי ואמוראי ורבנן סבוראי פעמים שלש ורובא דמינכר ס"ל דבכל דוכתא אמרינן מתנה כמכר. והיה. נראה לומר דטעמא מאי אמרו רבנן דמתנה כמכר משום דאי לאו דאית ליה הנאה מניה וכו' וגבי הקדש דלא שייך למימר הכי פשיטא ליה להרב דכ"ע מודו דלא הוי כמכר אלא דהרב נקט לישניה בקצירי וגם אני שמעתי משמיה דהר' מארה דארעא דישראל עיר הקדש הרב החסיד כמוהר"י אלגאזי זיע"א רמי ומותיב אתשובה זו דפשיטא ליה דהקדש לחוד ומכר לחוד מהא דאמרינן התם במרובה גנב והקדיש משלם ד' וה' ואמרינן עלה אשמועינן מ"ל מכרו להדיוט מ"ל מכרו להקדש ע"כ שמעתי ונלע"ד ואם דל הוא ע"פי מאי דכתי' לעיל משם הראב"ד והרשב"א ז"ל דהתם שאני הואיל ואשתרש ושנה בחטא דומיא דטביחה ומכירה מתרצא שפיר דה' מוהריט"ץ ז"ל ומינה שמעינן דבעלמא הקדש ומכר תרי מלי נינהו והאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי:
אתאן לרישא לענין שאלתנו לדעתי קל"ה כמות שהוא דאין במתנת הבן כלום כי כל עיקר כוונת האב אינה אלא שלא יוציאנה מרשותו א"כ מ"ל מכרו מ"ל נתנו במתנה וכל אפייא שוין ומודים בנ"ד דמתנה כמכר ונקט מכירה ומשכונה משום דהני שכיחי ומצויים משא"ך במתנה מלתא דלא שכיחא וכמ"ש הרב תורת חסד שם וכל חפץ ורצון האב הנותן למען תהיה הארץ לעולם עומדת ברשותם ולא תהיה לאיש זר כמדובר וכ"ש שהעולה על דעתי קל"ה כמות שהיא דכל היכא דמשתעי קרא או בלשון בני ארם בלשון שלילה שלא ימכור משמעותו שלא תהיה צד יציאה מרשות לרשות ואין הפנאי מסכים עמי לעמוד על דבר זה עד יערה עלינו רוח ממרום איה"ב:
ברם פש גבן לברורי במ"ש בשטר המתנ' שאם עבר ומכרו אז תהיה לא"י תוב"ב ולא נתברר בשאלה אם כשנתן הבן המתנה עודנו האב חי או חלף הלך לו לבית מועד לכל חי וחל"ש דנ"מ טובא לענין דינא דאם כבר מת האב מצי למימר מקבל מתנה מהבן דל מהכא מתנת האב השתא מיהא זכה בה בתורת ירושה ופקע ליה הך תנאה ושיורא דשייר האב לגביה אהדר ליה בירושה. הנה האדון הרא"ש המעוז בכלל ע"ט בתשו' אשר הובאת בטור סי' קי"א שואל כענין מדין הנותן מתנה לחבירו ע"מ שלא יחול עליה שום שעבוד ובתוך דבריו ז"ל כתב וכמו שיכול להתנות ע"מ שלא ימכרנה וכו' ועבר ונתן דאי אמרינן המכירה שמכר המקבל קיימת הרי עבר על תנאו ונתבטלה מתנתו והדרא למאריה הילכך אמרי' דהמכר בטל ואם מת האב כבר אז זוכה המקבל מכח הירוש' שירש מאביו הנותן דהשיור ששייר לעצמו הוא התנאי ע"מ שלא למכור כל זה מבואר שם בטור ופסקו מרן בש"ע האמנם לא תעזוב נפשי לשאול אם כשנתן הבן המקבל עדין האב חי וקיים ולא נשמע הדבר עד שמת מי מצי אמ"ל הבן למקבל כיון דבזמן המתנה היה האב חי והך מתנה מגן שוייא אעפ"י דהשתא מיהא מת ונפלה לי בירושה פנים חדשות באו לכאן או"ד בתר השתא אזלינן וכבר ירש הבן וזכה למפרע ולכאורה היה נראה להביא ראיה ממ"ש מור"ם ז"ל בסי' רי"א באומר שדה זו שאירש מאבא מכור לך קנה וכו' וכתב הסמ"ע ז"ל דירושה ממילא אתיא ע"ש אלמא דההיא דזביניה לאו זביניה זביני דהוי מוכר דבר שאינו שלו אפי"ה אי מית האב זכה במקחו ה"נ אע"ג דההיא שעתא דיהיב עבר על תנאי האב ומתנתו בטלה לכי מיית האב שבה והיתה לאיתנה אלא דיש לדחות דשאני התם דמעיקרא אדעתא דהכי נחית אמטו להכי סבר ר"ת כיון שבירר לו מקחו וירושה ממילא אתייא משו"ה קנה משא"כ הכא בנ"ד דהמתנה מעיקרא בטילה היא ומבוטלת ועוד דהתם ליכא גלוי דעת האב ועבר על מצות האב אלא שמאליו ומעצמו עמד ומכר מה שיירש מאביו וירושה ממילא קאתייא אבל הכא בנ"ד שהאב גלה דעתו דלא ניחא ליה להוציאה מרשותו והוא עבר אמימריה מההיא שעתא פקעא המתנה למפרע וכן מתבאר מדברי הרא"ש בתשו' שם וכן מתשו' שהביא הטור בסי' רמ"א ופסקה מרן ז"ל סי"א ע"ש שכ' הרי המתנה בטלה למפרע ע"ש וכ"כ הב"ח ז"ל שם והא דבעא מניה שמואל מרב בגזלן שמכר שדה שגזל וחזא ולקחה מבעלים מהו שיוציאה מיד הלוקח כמו אם קנאה אחר ופשי' ליה מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו ולא לקחה אלא כדי שיעמידנה ביד הלוקח מתקיף לה רמי בר חמא מכדי במאי קנה האי ארעא לוקח בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא אלמא בלוקח ויהיב דמי דזבינא וכתב ליה שטרא דזבינא כיון דלאו דידיה היא שטרא דנקיט בידיה חספא בעלמא הוא וכ"ש במקבל מתנה דלא דמי פשי' דסמוכות שלו האי שטרא דנקיט בידיה וכיון שעבר על התנאי ונתבטלה המתנה למפרע האי שטרא כמאן דליתיה דמי והכא ליכא למימ' כי היכי דליקו בהימנותיה כדאמרינן גבי גזלן דשאני התם משום דטרח וזבין משא"כ בירושה דממילא נפלה וכדאמ' התם והכא בנ"ד ליכא למתלי בסמכא דעתיה ולא סמכא דעתיה ודוקא בקונה בכסף ומחיר ולא במקבל מתנת חנם וזה פשוט הילכך נלע"ד ברור דמצי הדר ביה נותן וזוכה בנחלת אבותיו והדין דין אמת ויהי הקצ"ר אמיץ נדון בדלי דלות: ואולם עדין יש מקום בראש למתלי האי מלתא בפלוגתא דאמוראי דבפ' מ"ש נשוי דף צ"ח אמרינן ההוא גברא דזבין לכתובת אמיה בטובת הנאה וא"ל אי אייתא אם ומערערא לא שכיבת אם ולא ערערא ואתא איהו וקא מערער סבר רמי ב"ח למימר איהו במקום אמיה קאי וכי היכי אמיה הו"מ לערער ה"נ איהו דירית לההוא זכותא דאמיה ומצי מערער ועיין בפירש"י ז"ל שם במאי דק"ל מסוגייא דגזלן דאמרינן דניחא ליה דליקו בהימנותיה ושאני ליה בין מכר לירושה וכדאמרן ע"ש ואהדר ליה רבא נהי דאחריות לא קבל עליה אחריות דידיה מי לא קבל עליה ע"כ א"כ בנ"ד בשלמא לרמי ב"ח ניחא דאיהו במקום אב קאי וכי היכי דאב הוה מצי לערער ולבטל המתנה והדרא ארעא למארה ה"נ איהו אלא לרבא אחריות דידיה מי לא קבל עליה ונלע"ד דלא שמא מתיא וגבה טורא בינייהו דהתם עכ"פ טובת הנאה אית ליה בגווה דכתו' אמיה ומצי שפיר זבין ושטרא מעליא הוא כל אימת דלא ערערא אם אבל הכא בנ"ד דהוי כמוכר דבר שאינו שלו ואין לו בו שום זכות מכי עבר אתנאה דהטיל בה האב פקעא שמא דמתנתא והך שטרא חספא בעלמא איהו והיה בדעתי להרחיב עוד הענין מקור חקור דין אם ידע מקבל המתנה שהיא נתונה לו על תנאי וקעבר אמימרא דאב הנותן אי מדמינן האי מלתא למאי דאפליגו רבוותא בהך גזלן שמכרה לאחר אי מיירי בהכיר בה שאינה שלו או לא כמו שבא בארוכה במקובצת לשם ובנמק"י ז"ל ושאר פוסקים ז"ל אלא השתא מיהא לא צילא דעתאי מגו דאתקצ"אי דסובלי חולאים כולי האי ורמי בערסאי חס"ר משום יד אתרבאי ואני תפלה הצעי"ר הח"י עיניו יחזו ר"ב נהורא"י: אכן רגע אדבר דאכתי איכא למיקם עלה במלתא דנ"ד במ"ש בשטר ואין לבני רשות למכור וכו' ולא כתב תנאי כפול הן אמת איכא מרבוותא סברי מרנן דבממון לא בעינן תנאי כפול כמ"ש בטור סימן רמ"א הא מיהא ע"מ מיהא בעי כמ"ש הרא"ש ז"ל שם והכא לא תנאי כפול ולא ע"מ כתיב ונהי דלשון רשות כמו לא יוכל וכתב הרא"ש ז"ל דהוי כמו לא אוכל לאכול בשעריך דהוי עכובא סו"ס ע"מ מיהא בעי כמ"ש הרא"ש ז"ל כמדובר אלא דבנ"ד דהויא מתנת שכ"מ אשכחן דתלייא בפלוגתא דרבנן שמוהר"ם אלשיך ומוהרימ"ט ז"ל ס"ל דבמתנת שכ"מ ומצוה מחמת מיתה לא בעינן תנאי כפול והרמ"ע מפאנו ז"ל ס"ל דבעינן כמ"ש הכנ"הג ז"ל סימן ר"ז אות ל"א בהגהב"י ע"ש ואני עני מצאתי חבר טוב להרמ"ע ז"ל הוא הרב פרישה ז"ל בסי' רמ"א דמוקי לתשובתו דבעי' תנאי כפול או ע"מ דמיירי במתנת ש"מ וכתב דהכי דייק לשון הרא"ש ז"ל ע"ש ואע"פ שהרא"ש ז"ל הזכיר בה קנין וקי"ל דמתנת שכ"מ בקנין מגן שוייא ה"מ בנותן כל נכסיו אבל בנותן מקצת נכסיו קנין בעיא כמתנת בריא כמ"ש בטוש"ע סי' ר"ן ע"ש אמור מעתה נפל פתא בבירא עמיקתא דהמתנה קיימת והתנאי בטל שאינו בגדר התנאי כלל כמו ששיערנו וצריך להתיישב בדבר מי הוא הנק' מוחזק המקבל או הנותן ור"ל שאם המעשה היה שנתן הבן בחיי האב דאמרינן המתנה בטלה כמדובר מי מצי אמ"ל מקבל קי"ל כהרמ"ע והפרישה בדעת הרא"ש ז"ל דאפי' בש"מ בעינן תנאי כפול או או הנותן מצי אמ"ל קים לי כמוהר"ם אלשיך ומוהרימ"ט ז"ל דבש"מ לא בעינן תנאי כפול או ע"מ וכיון שכן תנאה הוי וכיון שעבר על התנאי הויא הך מתנה בטלה ומבוטלת ויש צדדים לומר שאם לא היה התנאי שתהיה לא"י אלא תחזור לבן המקבל מתנה מאביו כיון שהמקבל מה שירד בה תליא בפלוגתא כמבואר והבן ירד לה בתורת מתנה גמורה מאביו והרי היא בחזקתו אלא ממה שעבר על התנאי אתינן לאורועי כחו פשיטא דמוקמינן לה בחזקת הבן שירד בה כדין אלא שאנכי הרואה דבנ"ד אינה חוזרת לבעלים אלא לא"י והו"ל בני א"י הם דקא מפקו לה מיד המקבל מהבן הדרינן לספיקן מי הוא הנקרא מוחזק בני א"י או המקבל מהבן ועוד שספק אחר נופל בלשון השטר שכתוב בו ואם עברו וכו' אז תהיה לא"י דהאי לישנא דיהיה מידי פלוגתא לא נפיק ועיין לעיל במערכת אות יו"ד סי' אלא דבמתנת שכ"מ סובר מרן ז"ל בתשו' שבס' אבקת רוכל וה' המסכים עמו דלשון מתנה משמע ע"ש מה שעמדתי בזה:
ועוד יש לצדד לחקור חקור דבר מי אמרינן דלא קפיד האב הנותן אלא שלא ימכרו השני בנים כי אז יסתלק שמו מן החצר ההוא מכל וכל אבל אם לא מכר אלא אחד דאכתי שמו עליו ואחולי אחיל לגביה תנאיה ועיין בה' כנ"הג ז"ל סי' ר"ץ אות י"ט בהג"הט דמייתי פלוגתא במי שמנה שני אפוטרופוסים ומת אחד מהם וכו' ע"ש וממנו נקח לנ"ד ויש לדחות: ואחר זמן רב נראה בעליל לארץ ס' יוסף אומץ למופת דורינו מוהרח"א נר"ו וראיתי לו בסי' ס"א שכתב מפי השמועה דמקהו אקהתא דהיכי מצי סבר ר"מ דהמתנה אינה כמכר לענין החזרת היובל דמקרא מלא דבר הכתוב ביחזקאל סימן מ"ו גבי נשיא כי יתן מנחלתו שחוזרת ביובל והרב נר"ו הוסיף בה דלרבנן דאמרי מתנה כמכר משמע אפילו האב לבנו וכן מוכח בתורת כהנים דדרשינן ושבתם איש אל אחוזתו לרבות בנו וכו' איברא דיש מקום לחלק בין האב שנתן לבנו וכו' ע"ש שהאריך קצת ולפי מאי דכתב רש"י ז"ל בכתו' דהאב הנותן לבנו אינו כמכר דליכא למימר טעמא דאי לאו דעביד ליה ניחא לא הוה יהיב ליה מהך דיחזקאל ראיה אלימתא ולהרשב"א ז"ל בח"ב סי' קס"ג אשר הכינותי ק' ומאי דק"ל ז"ל לר"מ דאמר מתנה אינה כמכר מההיא דיחזקאל על צד הדוחק הגמור יאמר נא אני עני דר"מ סבר זהו מה שחידש הכתוב גבי מלך שלעולם נחלתו לא תסוף מזרעו ועלה אין להוסיף כדכתיב ולא יקח הנשיא מנחלת העם וכו' רק לזרעו אין לה הפסק אמטו להכי כי יתן לאחד מבניו שפיר כי היא נחלתו אבל אם יתן לעבדיו אע"ג דבעלמא לא אמרינן מתנה כמכר אלא משום דאי לאו דאית ליה הנאה מניה לא הוה יהיב ליה וגבי מלך דכ"ע דיליה ולא צריך להו ולא להנאתייהו א"כ לגבי מלך הו"א דמתנה אינה כמכר קמ"ל ומשום נחלתו לזרעו כמדובר ואע"ג דאיכא למידק מינה דמלך הוא דחוזרת לו ביובל מטעם האמור אבל שאר אינשי דעלמא לא וש"מ דמתנה אינה כמכר ואהא דתנן בפ"ק דב"ב קנה בית דירה הרי הוא כאנשי העיר מיד כתב הרמ"ה ז"ל שם בשיטתיה הנדפסת מחדש דוק' קנה אבל נפלה לו בירושה כיון דממילא אתייא לא ובמתנה פלוגתא דרב אשי ורבינא ע"ש ועיין במור"ם ז"ל סי' קס"ג בח"מ ע"ש: