אור ברסלב
ספר משכנות הרועים מ"ם › אות רצג

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

מ"ם · אות רצג

אות רצא

מתנה ראובן נלב"ע וחלי"ש והניח אחריו ג' בנים ואלמנתו אם כל חי ומכלל עזבונו חלק א' מחזקת חצר א' ועמדה אלמנתו ונתנה במתנה החלק ההוא לנכדה מבנה הבכור ודין נוסחיה דשטרא דמתנתא עמדה בפנינו אעח"מ האשה פ' אלמנת המנוח פ' נ"ע אחר שנשבעה שבועת האלמנה כדת וכהלכה שלא גבתה וכו' וכך אמ"ל הוו עלי עדים וקנו ממני בקש"מ וכתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח בכל אופן המועיל ותנו ביד נכדי פ' להיות בידו לראיה ולזכות שמרצוני הטוב ונפשי החפצה והשלמה אני מודה בפניכם הודאה גמורה כמודה בפני ב"ד בלי שום זכר אונס כלל ועיקר איך נתתי לו החזקה הודו' לבעלי הנז' בחצר פ' שזכיתי בה מפאת שטר כתובתי החזקה וז'ותשמישיה ומוצאיה ומובאיה ודיוריה עם כל הנאותיה הכל נתתי לנכדי הנז' מתנה לו מחיים מתנה לו גמורה שרירא וקיימת חלוטה וחתוכה כדת וכהלכה מנופה ומיופה ומשופה ומנוקה ומסולקת מכל מיני ערעורים שבעולם מתנת עלמין דלא למהדר בה ודלא להשנאה מינה מיומא דנן ולעלם. וכך אמ"ל האשה הנז' שטרא דמתנתא דא כתבוהו בשוקא וחתמוהו בברא כי היכי דלא להוי כמלת' טמירת' אלא גלויה ומפורסמת לכל ומעתה ומעכשו ילך ה"ר פ' הנז' ויחזיק בחזקת החצר הנז' חזקה גמורה וישכון וישכין וכו' הוא וכל באי כחו ולית מאן די ימחא בידיה וקנינו מיד האלמנה הנז' בקש"מ בדל"ב דלא וכו' ביום פ' בח' פ' בש' פ' וקיים וחתום עליו ספרא דמתא וחד דעמיה ונפטרה האלמנה הנז' לב"ע וחל"ש ועמד אבי מקבל המתנה הנז' נגד ב' אחיו לזכות לבנו בחלק הנז' ויענוהו לאמר כי אין לאמנו כח לתת מתנה זו מכמה טעמי חדא אחוי לן שטר כתוב' ונדעה נרדפה כמה סכי כתובתה ועוד בה מאן שם לה וב"ד לא הגבו לה ולא החליטו לה ומאין הרגלים שתזכה עד שתתן ואת"ל ששטר כתו' בידה הרי אנו רוצים לסלקה במעות ולא ליתן לה נחלת אבותינו יורה המורה לצדקה ושכמ"ה:

זאת אשיב בראש אמי"ר לפנים האר"ש הנה ארש"י היא מדברת בעיקר דינא באלמנה שבאת לגבות ואין שטר כתובה יוצא מתחת ידה כדת מה לעשות אי גביא מיתמי או לא הנה נא מצאתי כתי' מטהרת יד הקדש הלא אב דין אב"א למלכ"א ומורי גם הוא הראש המעוז ר' אבא זיע"א וז"ל בימי חרפי נשאתי את ידי לדון בקרקע לפני מורינו הגדול מורי ה' ר' אברהם טייב נר"ו וחבירי עמית בתורה החכם השלם הדיין המצויין כמה"ר דוד צפג' נר"ו על דבר אלמנה שנשאת ומת בעלה האחרון והניח ממנה בן ובת ועמד הבן וכתב שטר מתנה לאמו כל נכסיו והאלמנה יתבא בבי מיגר אלמנותה וכל המטלטלין של בעלה בביתה מונחים ואין פוצה פה ומצפצף ועמדה האלמנה ונתנה לבתה במת"ג בית א' מחצר שהניח אחריו בעלה כמ"ש ביד הבת ועוד נתנה מהמטלטלין שתחת ידה ואף לאמתה תעשה כן ונתנה לה מטלטלין ויהי כשמוע הבן היטב חרה לו והלך בפני הב"ד יצ"ו הנז' ושלח והזמין את אמו וטען בפניהם שבשטר מתנה שכתב לה כל נכסיו כתוב לאמר ובתנאי שלא תתן מאומה לזולת וא"כ מתנה שנתנה לאחרים בטלה ומבוטלת והאלמנה משיבה כי מה שנתנה לבתה הוא מסכי כתובתה ושכך כתבה בשטר המתנה שביד בתה אחר שנשבעה שבועת האלמנה ע"י ב"ד יצ"ו ואז טען היורש הראיני נא את שטר כתובתיך לדעת מה כתוב בה המעט הוא אם רב ועוד שאני רוצה לסלקך בזוזי מה לך אצל קרקע אבותי וכשחקרתי בדבר ומצאתי שהאלמנה הלזו אין שטר כתובתה יוצא מתחת ידה ורוצים להגבותה כתו' קרובותיה תמהתי דהלכה רווחת היא דהאלמנה דאין שטר כתו' יוצא מתחת ידה אינה גובה כתובתה כמו שהסכימו גדולי המורים הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל בתשו' כלל ל"ו ע"ש ואחריו נמשך בנו ז"ל בטור א"הע סי' ק' ומרן בש"ע שם והרשד"ם ז"ל חא"הע סי' קמ"ו ומוהרי"טץ ז"ל סי' רע"ח והר' בחא"הע סי' נ"א ע"ש וסיים מוהרשד"ם ז"ל שם ואי איכא מאן דפליג אינו אלא במנה ומאתיים משום דהוו תנאי ב"ד אבל בנדונייא כ"ע מודו דלא גבייא מיתמי ע"ש ואע"פ שסיים עוד שם דאם תפסה לא מפקי' מינה הרי כבר ביאר דעתו דדוקא במטלטלין שאין אנו יודעים שהיו של בעלה וגם לא ראינו אותם בידה קודם דאית לה מגו שהם שלה או נאבדו אבל בנ"ד קודם שנשבעה נתנה אותם לסרסור למכור אותם וגם כל רואי' יכירום שהם של בעלה פשיטא דלא מהנייא לה תפיסה ועוד מצאתי להר"ן ז"ל בפרק אלמנה נזונת אהא דאמר ר"א אלמנה שתפסה למזונות מה שתפסה תפסה וכו' שכתב משם רש"י ז"ל וז"ל ודוקא שתפסה מסימטא או מר"הר הוא דמהנייא לה תפיסתה אבל מרשות היורש דהיינו בבית שהיתה דרה שם עם בעלה לא משו' דלאחר מיתת האב הרי הם בחזקת הבן ע"ש וכן כתב המרדכי בשם הר"ם ז"ל ע"ש ואם למזונות לא מהניא תפיסתה אבל בחד מהנך שכתב הרב ז"ל כ"ש לפירעון כתובתה דודאי דהתפיסה למזונות עדיף טפי כמ"ש שם ועוד מצאתי להר"ן ז"ל שם שכ' בשם הפוסקים דתפיסת המטלטלין לא מהנייא אלא תפיסת מעות ואפילו למזונות וכ"ש לפירעון כתובה ועוד ששם נתבאר מדברי הרי"ף והר"ן דלא מהניא תפיסה דלאחר מיתה אלא למזונות אבל לא לפירעון כתובה וכ"פ המרדכי ז"ל שם וסיים וז"ל וכ"פ רש"י ז"ל בתשו' שכל הנכסים שהניח המת הם בחזקת היורשים בכל מקום שהם ואינן משועבדים לכתובה ואם תפסה אותם לאחר מיתת הבעל מוציאין אותם מידה וינתנו ליורשים בלי שום טענה וכו' עכ"ל הרי נתבאר דלא אהניא לה תפיסה דלאחר מיתה לפירעון כתובה ומצאתי. למרן מוהריק"א בתשו' חא"הע סי' ו' דף ך' ע"ד שכת' וז"ל עם היות דמרגלא בפומייהו דאנשי ונשי דתפיסה מהנייא להו ופשיטא להו כביעתא בכותחא ע"כ צריך אני לברר דלא כמה דס"ל דכל תפיסה מהניא אלא איכא גווני דמהניא ואיכא גווני דלא מהנייא והטיל בה ו' תנאים וא' מהם דאי תפסה לכתובה צריכה לתפוס מחיים אבל לאח"מ לא מהני ואם למזונות אפילו לאחר מיתה מהניא ב' צריכה היא לתפוס בעצמה ולא ע"י אחר ג' צריכה ג"כ לקנותה בדרכי ההקנאות כמ"ש שם וכו' עכ"ל הרי מבואר ובפירושא אתמר דאינה מועל' התפיסה לפירעון הכתובה אלא מחיים ובסימטא ולקנותם בא' מדרכי הקניות א"כ בנ"ד דאין בתפיסתה אחת מהנה פשי' דלא מהנייא לה תפיסתה ולא תגבה כלל ואל תשיבני ממ"ש הטור שם סי' ס"ו וז"ל ולפיכך אם איבדה כתובתה ידקדקו בכתובת הקרובים וכו' עכ"ל דא"כ הוא תמה על עצמך וליטעמיך מי ניחא דקשיא הלכתא אהלכתא אלא ע"כ צריך אתה לומר דהתם לא מיירי אלא במנה ומאתים שהם מתנאי ב"ד דאלימא מלתא דב"ד. תדע דבמנה ומאתים הוא דקא פסיק ותני שהרי מוצא דין זה ומקורו הוא מפ"ק דכתובות דקתני התם ב"ד של כהנים היו מגבין לבתולה ת' זוז ואתמר עלה בגמרא התם לא ב"ד של כהנים היו מגבין ת' זוז בלבד אלא אפילו משפחות מיוחסות שבישראל אם רצו לעשות כן עושין וכת' התוס' ז"ל שם ואפילו לא כ' בלשון תוספת אלא דחזו ליכי אפי"ה גובה וע"ז כתב הטור אם יש משפחות שנוהגים לכתוב בכתובה יותר משיעו' חכמים פי' דהיינו ק' ק"ק הרשות בידם וסיים ע"ז לפיכך אם איבדה כתובתה ידקדקו בכתו' קרובים דהיינו בעיקר הכתובה אם היא ממשפחו' המיוחסו' וכו' וזהו שסיים מור"ם בהגה וז"ל אפילו כתב לה דחזו ליכי אפי"ה גבייא והם דברי התוס' שכתבתי וכ"ז בעיקר הכתובה מנה ומאתיים ולא על הנדונייאות דבנדונייאות ודאי דלית לן למסמך על כתובת קרובים דלא ימנע דהא' מבני המשפחה עשיר ושפוי בנכסי וא' עני היעלה על הדעת שאם העניה איבדה כתובתה שתטול כתובות קרובים העשירים ואפי' בשני אחים משכחת לה א' עני וא' עשיר כאותה ששנינו ב' אחים א' עני וא' עשיר שהניח להם אביהם מרחץ ועבדים וכו' א"כ נתת יד לפושעים שבנות העניים שבמשפחה יטמינו הכתו' וידקדקו בכתובות קרובים העשירים ותטול כמותן אין זה מתקבל והתורה דרכיה דרכי נועם ומה שאמר מעכ"ת שאנו נוהגים להגבות לאלמנה שאיבדה כתובתה ככתו' בנות משפחתה עדיין יש להשיב דלא נהגו כן אלא כשאין היורש טוען שכבר נפרעה או מחלה אלא שאין שטר כתו' בידה ולפיכך דקדקו בכתו' בנות משפחתה והגבוה אבל בנ"ד שהיורשים טוענים שנפרעה כבר יותר מסכי כתובתה כפי שיעור בני משפחתה איך יכולים להגבותה דמ"ש משאר מלוה ע"פ דעלמא שאינה גובה מהיורשים אלא בא' מג' דרכים שנתבארו בסי' ק"ח ע"ש ואף אם נאמר כדבריכם כן הוא דלא שאני לן בין טענו היורשי' טענת פירעון או מחילה ללא טענו דלעולם גובה בקרובותיה עדיין יש להשיב שלא תגבה במחצית סך שבפחות מקרובו' דכל המדות שאנו מודדין אינם אלא עפ"י מדותיהן של חכמים והם ז"ל כשתיקנו כתובת אלמנה לא תיקנו לה אלא חצי סך כתוב' אלמנה דומיא דידה בכל סכי כתו' וכל שלא נמצאת במשפחתה כתובת אלמנה יש לנו לשער בכך דכיון דאין שטר כתו' יוצא מתחת ידה ידה על התחתונה וכבר הראוני כתו' א' מקרובותיה ואין בה אלא אלף ת"ת דינרים דל מנייהו ת"ר שהם סך שליש שמוסיף לה הבעל ומנהג פה מתא תונס יע"א דהאלמנה אינה גובה סך התוס' פשו להו ת"ר דינרים ולפי הנשמע כבר תפסה וגבתה יותר מת"ת גרושוש ע"כ אמרתי יפה השתיקה כי לא ידעתי טעם למעכ"ת ועוד אני תמיה שהשביעוה מעכ"ת להאלמנה הלזו דמורי הרב נר"ו הוא קרוב להאלמנה שני בשני וגם עם חבירי ר"ד היא קרובה והו"ל כמי שלא נשבעה דלאו ב"ד מקרו וכן מצינו למרן הב"י בא"ה סי' צ"ו שכתב משם הרשב"א ז"ל וז"ל אלמנה שנשבעה בפני ב"ד של ג' וא' מהם קרוב מה שנשבעה הרי היא כמי שלא נשבעה משום דצריכה לישבע בב"ד ואין כאן ב"ד עכ"ל ע"ש וכ"ש שהם ב' דוקא גם אין לומר כיון שהיורש כתב לה כל נכסיו במתנה כמש"ו א"כ החפצים ההם שלקחה הם מצד המתנה והבית שנתנה לזולת הוא מפאת סכי כתובתה ושכ"כ בשטר המתנה ההוא חדא דכשעמדה בדין טענה שהחפצים והבית כולם מפאת כתובתה כי העולה על דעתה כי סכי כתובתה יותר מאלה ומבקשת ליטול יותר מהיורש ולא הזכירה ענין המתנה כלל ואם היא לא טענה איך ניקום אנן ונטעון לה מה שהוא נגד היורש אדרבא טוענין ליורש כל מה דמצי אבוהון למטען אבל לא להוציא מהיורש וכ"ש למקבל המתנה דאין טוענין לו ועליו להביא ראיה ועוד שאפי' האלמנה עצמה מכי יצאה מב"ד תו לא מצייא למטען טענה אחרת שלא ממין הטענה הא' כמ"ש בטוש"ע סימן ך' ע"ש ועוד דעיקר מתנה זו בטלה ומבוטלת דאטו בשופטני עסקינן שיתן כל נכסיו לאמו והוא יחזר על הפתחים לפרנס את עצמו ואת בני ביתו ובאמת דרשתי וחקרתי בענין היטב והענין כשמת האב היתה האם בוכה ומבכה ואומרת אוי לה על שברה שכעת תהיה כפופה לכלתה ונזונת מתחת ידה וכשמוע בנה כך קרא לסופר וכתב לה כל נכסיו וזמן השטר והמצבה יוכיחו ולא נתכוון אלא לחלוק לה כבוד בפני כלתה ולא לשם מתנה גמורה איכוין ומצינו להטור סי' רמ"ו שכתב וז"ל ואע"פ שהנותן נותן בסתם אנו הולכים אחר אומד הדעת וכו' וכן הכותב לא' מבניו כל נכסיו לא שנא בריא לא שנא ש"מ לא עשאהו אלא אפוט' דהיינו כדי שיכבדוהו ויהיו שומעין לו עכ"ל גם מצינו לו בא"הע סי' ק"ז שכתב וז"ל הכותב כל נכסיו לאשתו בין בריא בין שכ"מ אע"פ שקנו מידו לא עשאה אלא אפוט' וכו' וכתב עליו מרן הב"י משום דאומד הוא דאין אדם מניח בניו ונותן לאשתו ולא נתכוון אלא כדי שיחלקו לה כבוד עכ"ל והכא בנ"ד שהסופדים מספידים ובאותה שעה נכתב השטר כמו שהעידו עדי השטר בוודאי אומדן דעת הוא דלחלוק לה כבוד נתכוון ועוד מצינו למוהריק"א ז"ל והובא בתשו' הרב דרכי נועם וז"ל דמן הדין אינה גובה בשטר המתנה אף אם יש בו קנין אם יש שם גלוי מלתא בעלמא שאינה ברצונו אע"פ שלא היה שם שום אונס ומ"מ אם יש שם שבועה צריך לקיים ע"ש א"כ בנ"ד שלא היה שם שום שבועה ויש גלוי מלתא רבה שלא כתב לה אלא להפיק רצונה שתהיה כלתה נשמעת לה ודאי דלא זכתה ולא קנתה מתנה זו כלל כמדובר ועוד מצינו להטור בח"מ סי' רמ"א שכתב וז"ל כל הנותן מתנה על תנאי אם נתקיים התנאי נתקיימה המתנה ואי לא לא וכו' עכ"ל והנה הנותן הנז' הטיל תנאי במתנתו ע"מ שלא תתן לאחרים וכבר הודית האלמנה בפני מעכ"ת שכבר נתנה כמה וכמה חפצים לבתה וא"כ אין מקום לחול מתנה זו ועוד מצינו למור"ם בהגה סי' ר"ז שכתב דבמתנה דברים שבלב הויין דברים וכתב הסמ"ע מאחר שנתנה בחנם באומדן דעת כל דהו מבטל המתנה ואמרינן בה דלא גמר בדעתו ליתן ממונו בחנם עכ"ל והכא איכא גלוי דעתא רבה כדכתיבנא ועוד מצינו להב"ח שם בסי' צ"ט סק"ך על שאלת הרא"ש ז"ל שכתב שמי שנותן נכסיו לאחר לא קנה עד שיעשה שיור דאם לא עשה שיור אנן סהדי דלא גמר ומקני נכסיו והוא יהיה מחזיר ע"הפ ואף השיור שעושה צריך שיהיה שיור גדול שיוכל להרויח בו פרנסתו ובעינן משעה שכתב לו כל נכסיו צריך שיחזיק המקבל המתנה בכולו ולא תזוז מידו דתלמודא לא מיירי אלא בהכי עכ"ל ובנ"ד ליכא האי תנאי ואפילו חדא וכ"ש דבעינן כלהו תנאי וגדולה מזו מצאנו דאף כתובה הפסידה שכתב הרא"ש ז"ל כלל מ"א הכותב נכסיו לאשתו וכו' אפי' שייר הרבה איבדה כתובתה שבשביל הכבוד שעשה לה גורם המחילה עכ"ל א"כ בנ"ד דיפה כח הבן ככח האב שבשביל אותו כבוד שעשה הבן נמחלה כתובתה ואם נפשך לחלק על המקבל להביא ראיה שהוא בא להוציא מחזקת היורש מן התורה ועוד דמצינו להרא"ש ז"ל כלל ס"ה שכתב דיש מקומות דאפי' גלוי לא בעינן אלא דאזלי' בתר דברים שבלב כגון דזבין ולא אצטריכו ליה זוזי וכו' (כאן נמצא חסר מאכילת הני עכברי רשיעי) עוד מצינו להכנ"הג ח"מ סי' צ"ו אות ג' שכתב שאם. נתנה מנכסי בעלה ומנכסי נדונייתה כאחד הו"ל כקני את וחמור דלא קנה עכ"ל. ולפי הנשמע נתנה הבית מנכסי האב ושאר מטלטלין מנכסי נדונייתה או להפך א"כ הוי את וחמור ועוד יש להאריך עוד בענין זה ומי שחותמו אמת ינחנו בדרך אמת אכי"ר:

ואבוא היום אנא לגבי אב"א מנ"ר נ"ר זי"עא אדברה וירוח לי ראשית דעת חקור דבר עין רואה דעדי השטר שביד נכד האלמנה הלזו לא העידו אלא על שנשבעה שבועת האלמנה כדת וכהלכה אבל על מה שזכתה בחזקה מפאת סכי שטר כתובתה לא קמסהדי אלא מפיה אנו חיים כנראה שהמשוער בדעתה כיון שנשבע' קמה לה ארעא ברשותה ושפיר מציא ליתנה למאן דתצבי ולית אינש דימחא בידהא או"ד לא חתימי אלא מכי אתברר להו דגבתה החזקה הלזו. כדת וכהלכה ואשכחן דהאי מלתא תליא בפלוגתא דאמוראי דגרסינן בפ"ב דכתובות דף כ"ד איבעיא להו מהו להעלות משטרות ליוחסין וכו' ומסיק כגון שכתוב אני פ' כהן לויתי מנה מפ' וחתימי סהדי מי אמרי' אמנה שבשטר הוא דקמסהדי או"ד אכולה מלתא קמסהדי ר"ה ור"ח חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין ע"כ והנראה מדנקט תלמודא בכ"הג דכתב איהו אני פ' כהן לויתי מנה מפ' וחתימי סהדי ולא נקט בפשיטות בשטר שכתוב בו פ' כהן לוה מפ' מנה ש"מ דתלמודא בכה"ג לא קא מבע"ל ולא פליגי אמוראי ואיכא מ"ד אין מעלין אלא דלכ"ע מעלין כיון דעדים גופייהו קאמרי פ' כהן ולא קמבע"ל אלא בכתב איהו אני פלוני כהן וחתימי סהדי דאיכא למימר דאמנה שבשטר דוקא דקא מסהדי ולא על מאי דאמר איהו אני פ' כהן או"ד עדים אכולה מלת' מסהדי ובהא הוא דפליגי אמוראי ולפ"ז לא ידענא מאי ק"ל להתוס' ז"ל שם מהך דג"פ בשני יוסף ב"ש שאם היו משולשין כותב לסימן שהוא כהן דמאי סימן כיון שהעדים חותמים אע"פי שאין מכירין בו שהוא כהן וכו' ע"ש דמאי קו' דהתם משכחת לה בכתבו העדים יוסף ב"ש כהן לוה מפ' דבכ"הג ודאי העדים אכולה מלתא קמסהדי. גם לפי מה שתי' ז"ל אכתי שמיע להו דאפילו במלי דקאמרי סהדי איכא למימר דהעדים לא אכולה מלתא קמסהדי אלא היכא דהוחזקו שני יוסף ב"ש דכהן אתי לסי' לברר מי הוא הלוה או המוכר וכו' ע"ש גם אשו"ר להרא"ש ז"ל בתוספו' שם שהק' מהך דפרק ג"פ וניחא ליה במ"ש התוס' ע"ש ואנכי לא ידעתי דלפ"ד ז"ל אמאי נקט תלמודא בכתב איהו אני פ' כהן וחתימי סהדי ולא נקט בפשיטות דכתבי סהדי פ' כהן וכדכתי' וכ"ש דשמעינן מינה דאפי' בכתבי סהדי וחתימי מבע"ל דאיכא למימר דאפילו בכתבי סהדי אמרינן לא אכולה מלתא קא מסהדי אלא דמהא לא איריא דאיכא למימר דנקט בכ"הג דכתב איהו וחתימי סהדי נמי איכא למימר דעדים אכולה מלתא קמסהדי א"כ לא מכריעא ואכתי בדוכתיה קאי כיון דתלמודא נקט בכ"הג ש"מ דבהא הוא דקא מבע"ל ופליגי בה אמוראי ואין לומר דתלמודא מודא סרכיה דמק' נקיט ואזיל דקאמר אלימא דכתי' אני פ' כהן וכו' אהא מהדר לא צריכא דכת' אני פ' כהן כדקאמרת אלא בחתימי סהדי בחייב מנה לפ' דאכתי לא איפרוק כיון דאשכחן דבפ' ג"פ קאמר תלמודא דכהן הוי סי' ש"מ דהתם בכתב עדים פ' כהן והכא דוקא קא מבעיא להו דכתב איהו וחתימי סהדי ומאי ק"ל להתוס' והרא"ש ז"ל:

שו"ר במקו' בכתו' דל"ד ע"ב בד"ה איבעיא וכו' שכתב משם הרא"ה ז"ל וז"ל פי' האי דקא מספק"ל דוקא בלישנא דידיה כהאי דאמ' אני פ' כהן אבל בלישנא דסהדי ודאי מהני עכ"ל ולא נסתייע מהך דפ' ג"פ אלא מגופא דלישנא דתלמודא וכדכתי' בעניותין ובדף ל"ה ע"א בד"ה אב"א וכו' כת' משם הריטב"א ז"ל וז"ל דכתיב ביה אני פ' כהן וחתימי סהדי וכו' דוקא בהא הוא דאבעיא ליה אבל בשטר שכתוב בלשון עדים פ' כהן לוה פשיטא דאכולה מלתא קמסהדי והדר ק"ל מהך דתנן העורר על השדה ועשאה סימן לאחר איבד זכותו והיינו שהמוכר מכר את שדה שלו ועשה סימן לאותו שדה שהיה העד מערער עליה וכתב בשטר מכרתי לפ' קרקע פ' שהמצר שלו שדה שלי וחתם המערער איבד זכותו א"כ תפשוט מינה בכותב אני פ' כהן וחתימי סהדי דאמרי' אכולא מלתא מסהדי ומאי קמבע"ל והיכי פליגי בה אמוראי ותי' דהתם דאיכא דררא דממונא לגבי דידיה אע"ג דבעל דבר הוא שעשאה סי' ואיכא למימר דעדים לאו אכולה מלתא מסהדי אפי"ה היכא דאיכא דררא דממונא לגבי סהדי הו"ל למידק טפי ולא לחתום ומדחתם אמרינן דהדר ביה מהך ערעור ואיבד זכותו הילכך מהתם לא תפשוט ולמאי דפשיט דפליגי בה אמוראי דמ"ס בכתב איהו אני פ' כהן וחתימי סהדי אין מעלין ליוחסין דעדים לא אכולה מלתא מסהדי אלא אמנה שבשטר מסהדי צריך לחלק בין היכא דמטי ליה דררא דממונא לסהדא דהך דעשאו סי' דפשיטא דאכולה מלתא מסהדי אבל היכא דלא מטי לסהדא דררא דממונא כהך דאני פ' כהן אמרינן דלא אכולה מלתא מסהדי ולמ"ד מעלין דעדים אכולה מלתא מסהדי אמטו להכי אם חתם עליה בעד איבד זכותו ולפי"ז היה נראה לכאורה דלדעת הרא"ה והריטב"א ז"ל דכת' העדים דאמרי' אכולה מלתא מסהדי אם העדים עשו סי' ששדה זו שמכר פ' המצר שלה שדה של פ' זכה אותו פ' באותו שדה דאכולה מלתא מסהדי והא דקתני וחתם עליה המערער לא איירי אלא בעשאה המוכר סי' לאחר ולא העדים אבל בשעשאוה העדים זכה פ' באותו שדה אבל לדעת התוס' והרא"ש ז"ל אפי' בכת' עדים פ' כהן לאו אכולה מלתא מסהדי ולא זכה אותו פ' דעדים אמכירת שדה זו קמסהדי ולא דייקי כולי האי אלא כשהוחזקו שני יוסף ב"ש ועשו' סי' כיון דבכ"הג ודאי יהבי דעתייהו למידק טפי דעיקר הסי' לא בא אלא לברר מי הוא זה יב"ש משא"כ לדעת הרא"ה והריטב"א כמדובר אמנם לרבנן הרא"ה והריטב"א ז"ל דמסקי למלתייהו דאפי' בכה"ג לא אמרינן דעדים אכולה מלתא מסהדי אלא דוקא במאי דאבעיא לן בכוונת כהן דבשמא מרק דייקו טפי אמכירתו מי בעל דברים הוא החייב או מוכר ולא על מה שעושים לסי' והריטב"א כתב משם רבו ז"ל דבעדים מהני דאמרינן אכולה מלתא מסהדי אלא דהוי מכתבם ואנן קי"ל מפיהם ולא מפי כתבם אלא א"כ נכתב בשטר גמור ע"ש: וראיתי להר"ן ז"ל בפי' ההלכות שכתב לדברי הרא"ה ז"ל הניתנים למעלה דכי מספק"ל נמי דוקא בהך דשייך למידק בשמא דידיה לפי שהמלוה תלוי בזה אבל הנך מלי דמתאמרי בשטרא ודאי לא מסהדי סהדי עלייהו אלא דאיהו אמר הכי וטעמא דמלתא לפי שהסופרים אפשר שכותבים על שמות בני אדם כמו שמוחזקין בעיר וכו' עכ"ל ולפ"ד למדנו שד' הרמב"ן ז"ל כדעת התוס' והרא"ש ז"ל דאפי' בשמא וכתבו העדים מספק"ל אי אכולה מלתא מסהדי ולמ"ד אין מעלין מעלין משטרות ליוחסין אפילו בכ"הג ולמ"ד מעלין אפי' בכתב איהו אני פ' כהן מחזיקין אותו בכהן דעדים אכולה מלתא מסהדי אפילו אמאי דקאמר איהו אבל לפ"ד הרשב"א שכתב הר"ן והרא"ה והריטב"א ז"ל בכתב איהו הוא דפליגי אבל בכתבו עדים פ' כהן לוה כ"ע מודו דמעלין דבשמ' שהוא עיקר ההלואה והמכירה ובו תלוי למען דעת אי זה הוא המוכר או הלוה דייקי סהדי טפי אבל בעשו העדים הקרקע סי' לפ' לא דייקי טפי כיון דאית ליה דררא דממונא ואין אנו מחזיקין אותו קרקע לאותו פ' אלא דוקא בדחתם המערער גופיה דכיון דאית דררא דממונא איבד זכותו דאמרינן דהדר ביה ואודויי אודי שהיא של המחזיק בה ורבו של הריטב"א ז"ל ס"ל דבכ"הג נמי אמרינן שאם כתבו העדים לסי' לקרקע של פ' זכה אותו פ' דעדים אכולה מלתא מסהדי אלא דהא דלא זכה אלא בחתם המערער משום דהוי מכתבם ואנן בעי' מפיהם ולא מפי כתבם כמו שנאמר וע"ע במקו' לשם:

וראיתי להרשב"א ז"ל ח"ב סי' שנ"ב דאייתי לתלמודא בפלוגתא דאמוראי במעלין משטר ליוחסין דח"א מעלין וח"א אין מעלין וכתב ז"ל וכיון דלא אתבריר לן מאן אמר הכי ומאן אמר הכי מספיקא לא מפקינן ממונא ודכוותה נמי נ"ל באו' אני יוסף כהן לויתי מפ' וכו' דסהדי לאו אכהני סהדי אלא במנה שבשטר אבל אם היה כתוב בשטר אמר לנו יוסף ב"ש וכו' דהוי סימן אילו כתב יוסף הכהן ב"ש וכמ"ש בפרק ג"פ אם היה כהן יכתוב כהן דבכ"הג אכולה מלתא מסהדי וכו' עכ"ל והיינו כדכ' בעניו' לתרץ קו' התוס' והרא"ש ז"ל אבל הרא"ה ז"ל והריטב"א ז"ל לא העלו על דל שפתם הך דפרק ג"פ נראה משום דס"ל דבהוחזקו ב' יוסף ב"ש ועושין סי' שהוא כהן אע"ג דכתב איהו וחתימי סהדי בכ"הג אמרי' דאכולה מלתא מסהדי וכמדומה שהר"ן ז"ל לא ראה תשו' הרשב"א ז"ל הלזו אלא שנראה לו מחי' שאלמלא כן לא היה כותב וכן נראה מדעת הרשב"א ז"ל אלא שבראש גלי נתן דעת הרשב"א ז"ל שו"ר להכנ"הג סי' מ"ט בהגהב"י אות י"ב שנתעורר על הר"ן ז"ל כדוקיין וכתב עוד משם מהרש"ל ז"ל שיש תשו' אחרת להרשב"א ז"ל סי' אלף קנ"ו סותרת שכתב בפשיטות דעדים לאו אכולה מלתא מסהדי ע"ש ואני עני אומר אעפ"י שמ"ש הכנ"הג לחלוק ע"ד מהרש"ל ז"ל דברים אמתיים דשני לן בין כשעיקר הדבר תלוי בו לכשעשאה סי' וכמו שהאריך הרב וכדכתיב' וכשאני לעצמי אומ' דבלא"ה ל"ק דהתם נמי שהבעל הוא שעשאה סי' לקרקע שקיבל מאשתו לשאר קרקע של קרקע של הקדש והעדים העידו שהודה על מה שהכניסה לו הבת דבהא ודאי עדים לאו אכולה מלתא מסהדי כמ"ש הרשב"א בתשו' בח"ב היא העולה והרדב"ז ז"ל בראשו' סי' רס"ח תפס במושלם דעדים אכולה מלתא מסהדי היכא דכ' פ' כהן לוה מפ' דלא פליגי בגמ' אלא בדכתב איהו וחתימי סהדי וכדעת הרא"ה ז"ל ולא זכר שר דעת התוס' והרא"ש ז"ל אם היו תוס' והרא"ש ז"ל מצויים אצלו ולא דברי הרשב"א ז"ל דסי' אלף קנ"ו ומסיק דלכל מילי אמרי' דעדים אכולה מלתא מסהדי אלא דכשעשאוה סימן איכא למימר חיישינן שמא היה אריסו וטעו ואמרו שהיא של פ' ע"ש וה' מוהרשד"ם סי' רס"ג נשאל בשטר מכירת קרקע שמכר האפוטרופוס וטענו היתומים מי יאמר שהיה אפוטרופוס והעדים אמכירה לחוד קא מסהדי ולא על היותו אפוט' והשיב הרב דאין בטענה זו ממש והביא דברי הרא"ה ז"ל הללו וכתב דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל נמי לא פליג אלא ביוחסין כמ"ש ה"המ ז"ל עוד כתב כיון דעיקר המכירה תלויה במה שהוא אפוט' דודאי דבכ"הג אמרינן דסהדי מידק דייקי טפי ודמי למ"ש התוס' היכא דהוחזקו שני יב"ש וכתוב כהן לסי' דודאי אכולה מלתא מסהדי כיון דשייך לעיקר מלתא לא אמרי' לא דקדקו העדים לידע ה"נ גבי אפוטרופוס ועוד קצת ראיה מהא דאמרינן אין העדים חותמין על השטר אא"כ נעשה גדול עש"ב גם ה' מוהר"ש הלוי ז"ל בח"מ סי' י"ב הביא דברי מוהרשד"ם ז"ל הללו ושכתב שכ"ד מוהריב"ל ז"ל וכתב דאפילו להרמב"ן לא פליג אלא בשמות שהעדים סומכין על מה שהחזיקו בני אדם לקרות אבל בשאר מילי הכתו' בשטר מידק דייקי טפי ע"ש ותבט עיני לה' כנ"הג בח"ב סי' צ"ז שנשאל על אלמנה שמכרה קרקע של בעלה וכתב בשטר המכירה שאותו קרקע גבתה אותו בכתו' ומתה האלמנה וטוענים היורשים כי לא נשבעה על כתובתה ולא גבתה ועד ממהר ששטר כתובה עודנו קיים בלתי קרוע והשיב באורך ובדף צ"ט ע"א כתב וז"ל הנה בנ"ד המכירה תלויה בזה דאם האלמנה הזאת לא נשבעה ולא גבאתו בכתו' אין מכירתה כלום וכ"ש אם נאמר דלא חילק הרא"ה ז"ל בין כשמלוה תלויה בה אלא בלישנא דידיה אבל בלישנא דסהדי בכה"ג עדים אכולה מלתא מסהדי ע"ש שהאריך וה' פרח מט"א ז"ל ח"ב סי' ע"ז נשאל בתנאי ההישבון ע"פ התנאים שונים מכתו' בעלה הא' ע"ש שהאריך והעולה מדבריו שם דבדבר שעל העדים לידע כגון כהן או אפוטרו' וכיוצא בודאי אמרי' בהו דעדים אכולה מלתא מסהדי ע"ש ותשו' זו הובאה משמו בתשו' ה' גו"ר בחא"הע כלל ד' סי' י"ד כדמותה וכצלמה ועיין עוד שם סוף סי' י' סט"ז ע"ש מ"ש המחבר ז"ל ומרן בב"י סי' מ"ט העתיק תשו' הרשב"א דח"ב דסי' שנ"ב לפסק הלכה בלי שום חולק ע"ש אלא בהך הי"ו קאי על יוסף ולא על אביו אבל מודה הוא דאם כתוב כהן אמרינן דעדים אכולה מלתא מסהדי היכא דכתבו העדים פ' כהן לוה מפ' וכו' ע"ש ומה שלא העלהו על שלחנו הטהור היינו מה"ט דפליג עליה בב"י דקאי הי"ו על אביו ולא משום דס"ל מר דעדים לאו אכולה מלתא מסהדי ומור"ם ז"ל שם העתיק לתשו' הרשב"א ז"ל הלזו לפסק הלכה ועיין להש"ך ז"ל שם סקט"ו מה שפלפל בחכמה ומה שהעלה באורך וכתב הכנ"הג ז"ל שם בהגה"בי אות י"ב דלענין הלכה הרדב"ז ומוהריב"ל והרב המפה ז"ל סתמו כדברי הרא"ה ז"ל ושכן נראה. מסתמיות דברי מוהריב"ל ז"ל בח"ב ומוהרשד"ם ומוהר"ש הלוי ומוהראד"ב ז"ל וכתב אמנם דוקא כשהמלוה תלוי בזה ע"ש ובמה"ב כתב שמוהר"ם די בוטון ומוהר"ש ן' ויליסיד ז"ל ס"ל כהראד"ב ז"ל ושמוהריב"ל ז"ל ס"ל לחלק בין יוחסין לממון כסברת מוהרשד"ם ז"ל עש"ב:

נקטינן מכל האמור דבכתב לוה וחתימי סהדי / קי"ל כמ"ד אין מעלין משטרות דעדים אמנה שבשטר הם מעידים ולאו אכולה מלתא אבל בדברי העדים שאומ' פ' כהן לוה ובלא הוחזקו שני יב"ש פליגי בה רבוותא דלדעת התוס' והרא"ש ז"ל אמרינן דלאו אכולה מלתא מסהדי ואין מעלין משטרות ליוחסין אבל דעת הרשב"א והרא"ה והריטב"א והר"ן ז"ל ס"ל דבכ"הג אמרינן דעדים אכולה מלתא מסהדי ורברבתא בתראי פליגי בה דאיכא מ"ד דדוקא בדבר שעיקר המלוה תלוי בה ואיכא מ"ד דלכל מלי אמרי רבנן דבדברי העדים אמרינן אכולה מלתא מסהדי אלא שרבו העומדים בסברא זו כמדובר ובנדון דידן שהאשה הנותנת היא האומרת שזכיתי בה מפאת כתובתי הו"ל כתב איהו וחתימי סהדי דבכ"הג רובא דאיתנהו קמן ס"ל דאפי' בממון אמרינן דלאו אכולה מלתא מסהדי ואע"פי שעיקר הדבר תלוי במה שגבתה בכתובתה דבלא"ה אין כאן מתנה ודמיא הא למ"ש מוהרשד"ם ז"ל דאם אינו אפוטרו' אין כאן מכר אשר הונף ואשר הורם התם שאני דסהדי הוא דקאמרי שהאפוטרופו' מכר אבל בנ"ד דהיא קאמרה הכי מה איכפת להו לסהרי. גם בנדון הרב כנ"הג ז"ל שבתשו' שכתוב בשטר שגבתה בכתובתה הן הנה דברי העדים ובאותו נדון עצמו חילק הרב בין אם. כתוב וגבתה לאם כתוב שגבתה ע"ש ובנ"ד מוכח טפי דלאו אגבייה מסהדי שהרי בענין שבועת אלמנה כת' אחר שנשבעה שבועת אלמנה שלא גבתה וכו' האריכו למעניתם לבאר אופן השבועה להורות דבהא קמסהדי ובענין מה שזכתה בה בסכי כתובתה תלו הקולר בצוארה ועוד דהו"ל למכתב הכי אחר שנשבעה וזכתה בחצר פ' מפאת כתובתה עמדה ונתנה אלא ש"מ קושטא קאי דאין להם ידיעה מענין הגבייה וכ"ש אם נחלק עוד דע"כ לא קא' מוהרשד"ם ז"ל דאם אינו אפוטרופוס אין כאן מכר אלא לענין מכירה דודאי סהדי דייקי טפי כי היכי דלא לימטי דררא דממונא לקונה אבל במקבל מתנה איכא למימר דאפילו במלי דסהדי אמרינן דעדים לאו אכולה מלתא מסהדי אלא שלא מצאתי למי שסובר כן:

שו"ר למרן הב"י ז"ל סי' שע"ה שהביא משם הר"י בן הרא"ש ז"ל שנשאל בראובן שנשא אשה שיש לה בת מבעלה הא' ומת ראובן ואח"כ מתה אשתו ועמדה הבת הלזו ומכרה בית א' שהיתה לראובן בטוליטולא ובעוד שראובן הרחיק נדוד נפלה הבית עד היסוד בה והגיע נזק לקהל מאותה פרצה ונתנו רשות לסופר שיבנה אותה מכיסו ויחזיק בה ובא הקונה אותו הבית מהבת חורגת. ראובן לערער על הסופר ונמצא כתוב בשטר שביד ראובן שאם הבת גבתה אותו בית בסכי כתובתה והשיב ז"ל מדין התלמוד אין העדים חותמין על השטר אא"כ נתברר להם שהקרקע היא שלו והמוכרת הזאת אפשר שירשתה מאמה שמתה אחר מות בעלה וגבאתו בכתו' וכו' עכ"ל ולפום מאי דכתי' משמיה דהרא"ש ז"ל בתוספותיו וכמו שהובא במקו' לשם נראה דקאי בשיטת התוס' דאפילו במלי דעדים אמרינן דלאו אכולה מלתא מסהדי א"כ הוה ליה הר"י בן הרא"ש ז"ל פליג אדאבוהו ז"ל ודא עקא ומרן בב"י לעולם מתאמץ לאוקי ס'. הטור כס' אביו ז"ל ונלע"ד דלק"מ. דסובר הר"י ז"ל דבשמות כהן וכיוצא שפיר אמרינן דעדים לאו אכולה מלתא:

מסהדי. וכן במצר פ' של פ' אין להחזיק אותו קרקע לפ' דלאו אכולה מלתא מסהדי אבל במוכר קרקע חזקה אין העדים חותמין בשטר עד שיתברר להם שהוא של המוכר איברא דהר"י בן הרא"ש ז"ל פליג ודאי אדהרשב"א בתשו' סי' תרכ"ט והביאה מרן בב"י סי' קמ"ז בלאה שמכרה הבתים שלה לראובן בנה דאין מכאן ראיה דהבתים הם של לאה לפי שהעדים לאו אכולה מלתא מסהדי עכ"ל דלפי דעת הר"י בן הרא"ש ז"ל דאין חותמין העדים על שטר המכירה אא"כ נתברר להם שהיא של המוכר א"כ ראיה היא שהבתים הם של לאה ואפשר דל"פ ומר אמר חדא ומא"ח דהרשב"א ז"ל מיירי שבשטר המכר כתוב אני לאה מכרתי הבתים שיש לראובן ולא שהעדים כתבו מכרה להם הבתים אלא דאמרה היא וחתימי סהדי דבכ"הג סובר הרשב"א ז"ל דעדים לאו. אכולה מלתא מסהדי ובתשו' האחרת שהביא מרן ז"ל בסי' קמ"ז שם סמוך לתשו' זו מיירי נמי שהבעל הוא שעשאה סי' להקדש ולא העדים וכדכתי' לעיל ודרשינן סמוכים וילמוד סתום מן המפורש אבל הר"י בן הרא"ש ז"ל. איירי כשכתוב בשטר המכר שמכרה הבת הבתים שיש לה' לפ' דבכ"הג אמרינן כיון דמלי דסהדי נינהו ודאי מידק דייקי טפי וחזקה אין חותמין על שטר המכר עד שיתברר להם שהוא של המוכר:

וראיתי להרב כנ"הג שם בסי' שע"ה בהגהב"י אות ח"י דרמי ומותיב מתשובת מהר"ם שהביא המרדכי דפסיק ותני אין להם לעדים לדקדק אם היא שלו ואינן מעידין אלא על המתנה וכתב משם מוהר"ש ן' ויליסיד ז"ל לחלק בין המתנה דמיירי בה מוהר"ם ז"ל ובין המכר דמיירי ביה הר"י בן הרא"ש ז"ל ע"ש וכמה דכתיבנא בעניו' לחלק בכך לנ"ד במתנה ואע"פי שהדברים חלוקים דלגבי עדים גופייהו מ"ל מכר מ"ל מתנה דלא אמרינן לא שדי אינש זוזי בכדי אלא לגבי מוכר וקונה ולא לגבי עדים מ"מ הדבר יצא מפי המלך מוהר"ש ן' ויליסיד ז"ל איברא דנלע"ד דדברים קשים דהר"י בן הרא"ש ז"ל אתי עלה מדין התלמוד דאין העדים חותמין עד שיתברר להם וקרובים הדברים למ"ש מוהרשד"ם ז"ל והביאותיו לעיל ואילו מוהר"ם אחא עלה מטעמא דאין על העדים לדקדק בזה וק' לזווגם והשני נוח לי מ"ש הרב דמוהר"ם איירי בדברי הנותן וחתימי סהדי דאין עליהם לדקדק במה שהוא אומ' והר"י ן' הרא"ש ז"ל איירי בדברי העדים וכדאוקימנא לה בעניו' ועוד תי' משם מוהר"ש ן' ויליסיד ז"ל דשאני ני נדון הר"י ן' הרא"ש ז"ל דלעולם הבת המוכרת הלזו אין לה שום שייכות באותה הבית בכ"הג סהדי מידק דייקי ודמי להוחזקו ב' יב"ש דאם כתוב בשטר פ' כהן דהוי סי' ודייקי ומסהדי וכמ"ש התוס' ע"ש ואחה"ר אין זה מתקבל דעין רואה דהר"י בן הרא"ש ז"ל מסתמיך ואזיל אדינא דגמרא דאין העדים חותמין על השטר עד שיתברר להם וכו' ועוד דבנדון הר"י ן' הרא"ש ז"ל הבית בטוליטולא והבת בארץ אחרת כמ"ש בשאלה שראו' הרחיק נדוד למקום שאין מכירין אותו וצע"ד ומדברי הר"י בן הרא"ש ז"ל למדנו שאע"פ שלא נכתב בשטר המכיר' שנשבעה שבוע' אלמנה אמה אפי' אם לא הגבוה ב"ד אותו הבית מ"מ כיון שמכרה בתה היורשת אמה אמרינן חזקה דאין העדים חותמין בשטר עד שיתברר להם באיזה אופן זכתה אמה עפ"י הדין והאמת ולפי מה שחילק מוהר"ש ן' ויליסיד דהיכא דהדבר ידוע דאין לראובן בו זכות ועמד ומכרו או נתנו לשמעון דאמרינן דודאי שהעדים עמדו על המבחן ונתברר להם בירור מספיק איך זה הקרקע הוא שלו ואין להרהר אחריהם כמדובר נלע"ד דלא אמרה הרב ז"ל אלא היכא שלא גלו דעתם באיזה אופן זכה בקרקע זו אבל אם גלו דעתם כיצד היא שלו ומהיכן נתברר להם ונתברר אח"ך לב"ד שאותו הבירור מגן שוייא פשיטא שאין כח באותו שטר להחזיק בקרקע לראובן המוכר או הנותן ודמיא הא למאי דקי"ל במחזיק בשטר ונמצא אותו שטר בטל דלא עלתה לו חזקה כמ"ש בטוש"ע סוף סי' קמ"ו ע"ש ובנ"ד שכתוב בשטר המתנה שזכיתי בחלק החצר מפאת כתובתי וכו' ידים מוכיחות הויין דעדים אדידה קא סמכי ומפיה אנו חיים ואמרי' למקבל (זיל אייתי ראיה דהגבוה ב"ד אותו קרקע וע"ע בתשו' ה' כנ"הג ז"ל בס' בעי חיי ח"א סימן קכ"ד שהעתיק כל דבריו שבספר כנ"הג בסי' מ"ט ומה שהגיה בדבריו כמ"ש בכנ"הג מה"ב ואין להאריך עוד בפרט זה דודאי לא שמה מתיא ולא מפיה אנו חיין עד שיביא ראיה המקבל וכדכתיבנא:

ומעתה נתנה ראש למען דעת דבר המשפט באלמנה שנתנה מנכסי היורשים קודם שנשבעה או שנשבעה ולא הגבוה ב"ד אם מכירתה או מתנתה קיימת או לאו הקול קול ראש המדברים בענין זה הוא הרי"ף ז"ל בתשובה שהביא הטור בא"הע סי' צ"ו ס"ד שאם מכרה האלמנה או שנתנה מנכסי היורשים קודם שנשבעה מה שנתנה או מכרה קיים ומנכין אותו מהכתובה עכ"ל ומדקאמר ומנכין אותו מכתוב' משמע דמיירי בנשבעה אח"כ בשעת גביית כל סכי כתובתה ואהנייא השבועה למפרע למה שמכרה או נתנה דודאי לא תגבה כתו' אלא בשבועה וכתב ע"ז הטור ומשמע מדבריו אפילו מקרקעי ושהרא"ש ז"ל הביא דבריו בפסקיו לפסק הלכה אבל בתשובו' חילק דדוקא במטלטלי אבל לא במקרקעי ע"ש וכמדומה שהטור לא ראה עיקר תשו' הרי"ף ז"ל אלא מה שהביא הרא"ש אביו ז"ל בפסקיו אמטו להכי כתב ומש' מדבריו אפילו מקרקעי. ודבר השם בפיהו אמת שלעת עתה נדפסו תשו' הרי"ף ז"ל ובסי' כ"ה הובאה שאלה זו וכה דבר האיש אדוני האר"ש שאלה אם מכרה אלמנה קודם שבועתה ונתנה קרקע במתנה או מטלט' ואח"כ נשבעה שבועת האלמנה מי אמרינן כיון שנשבעה וראויה ליטול מה שהניח בעלה אגלאי מלתא למפרע שמכירתה או מתנתה קיימין או"ד כיון שמכרה או נתנה בשעה שאינה ראויה ליטול כלום מאותן נכסי' יהיו מכירתה או מתנתה בטלין. תשובה כך אמרה המשנה אלמנה בין מן הנישואין בין מן האירוסין מוכרת שלא בב"ד ואיתמר עלה בגמ' בשלמא מן הנישו' משום מזונות וכו' ודבר זה שלא נשבעה שאם תאמר כשנשבעה אין לה מזונות לפי שלא תשבע עד שתתבע כתו' בב"ד ומשעה שתובע' כתו' בכ"ד אין לה מזונות ודין המכירה והמתנה בדבר זה שוין לדברי הכל עכ"ל ולענ"ד דבריו ז"ל שגבו ממני דאיך תלה השבו' בתביעת הכתובה דוקא ומעשים בכל יום שנשבעת האלמנה שלא גבתה ואינה תובעת כתובה וניחא לה בהכי שאם מתה יורשיה יורשים כתובתה ואח"כ מצאתי להר"ן בפ' אלמנה ניזונית אהך מתניתין דמוכרת שלא בב"ד שהביא תשו' הרי"ף הלזו ודייק בה כדוקיין ת"ל וכעת מצאתי להרדב"ז ז"ל ח"ב סי' תק"א שהביא משם תשו' הרי"ף ז"ל שסובר כדעת הר"ן ז"ל ע"ש וכעת מצאתי להריטב"א ז"ל באי' שבועות דף קע"ב ע"ב מן הספר שהביא תשובת הרי"ף ז"ל הלזו ע"ש איך שיהיה דעת עליון שפתיו ברור מללו דכי איתשל אמכירת מקרקעי או מטלטלי הוא דאיתשיל ומיירי נמי בנשבעה אח"כ ועליה השב ישיצ גדולה תשובה שמעשיה קיימין וא"צ למשמעות מדבריו כמ"ש הטור ועוד בא דמהך ראייה שהביא מהך דמזונות דאלמנה מוכרת שלא בב"ד ממקומו מוכרח דמיירי במקרקעי קעי דקי"ל אין גובין למזונות אלא ממקרקעי כדאמ' אתם בכתובות דנ"א וס"ו וצ"ה ע"ש ועיין בטוש"ע א"הע סימן צ"ג ס"ך ע"ש ודע לך דע"כ לא פליג הר"ן ז"ל על הרי"ף ז"ל אלא כשמכרה או נתנה קודם שנשבעה ואח"ך נשבעה דלדעת הרי"ף ז"ל אהנייא השבועה דלאחר אר המכירה והמתנה למפרע ולהר"ן לא אהנייא למפרע והך דמוכרת שלא בב"ד מיירי בשכבר נשבעה אבל אם נשבעה כבר אע"פ שלא הגבוה אותו קרקע נראה דמכירתה או מתנתה קיימים איברא דבפ' אלו מציאו' דל"ב ומייתי לה הרי"ף והרא"ש ז"ל שם משמע דאע"ג דא"צ ב"ד מומחין הא מיהא הדיוטות דבקיאי בשומא של קרקעות בעיא ע"ש א"כ בנ"ד דלא כתיב בשטרא אחר ששמו לה אותו חלק שבחצר מצו היורשים למימר לה מאן שם לך ועלה בדעתי לומר דהאי מלתא נמי תליא בפלוגתא דלדעת הרי"ף דס"ל דאפי' מכרה ונתנה קודם שנשבעה מהניא לה לאחר שתשבע ה"נ דכוותה דכי משיימו ליה אמרינן דשפיר זכי למפרע דמאי שנא שומא משבועה ואדרבא איכא למימר דשומא עדיפא משבועה דגבי שבועה איכא למימר טפי דלא מהני למפרע דאימור לא משתבעא כדאמרינן בעלמא פרשי אינשי משבועה אבל בשומא לא שייך ה"ט אבל לדעת החולקים על הרי"ף ז"ל וס"ל דכל עוד שלא נשבעה אע"פ שנשבעה אח"כ לא עשתה כלום איכא למימר נמי דה"נ כשלא שמו לה ב"ד של הדיוטות כיון דבשעת המכירה והמתנה אין לה ליטול קודם שומת הבקיאים אע"פ ששמו לה עכשו אינו זוכה הקונה והמקבל למפרע שו"ר להרא"ש ז"ל בתשו' כלל ן' סי' ח' שכתב על אלמנה שנתנה. מנכסי בעלה קודם שנשבעה וקודם שהגבוה ב"ד דאין מתנתה קיימת דקי"ל כרבא דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ועוד גריעא טפי שאינה נפרעת אלא בשבועה ושמא לא תשבע ואפי' נשבעה אח"ך לא חיילא המתנה למפרע עכ"ל ואע"ג דמלוה נמי כי אמ"ל לוה אשתבע דלא פרעית מזקיקו לשבועה התם נמי דקא טעין ליה אשתבע לי אבל אי לא טעין איהו אנן לא טענינן ליה אבל בכתובת אשה שהיא מן היורשים אנן טענינן להו כדתנן בכתו' דפ"ז ע"ש גם אשו"ר למרדכי בסו"פ הכותב שהביא פלוגתא דרבוותא באשה שנתנה מנכסי בעלה קודם שנשבעה דדעת ראבי"ה ז"ל שמתנתה קיימת אעפ"י שמתה ולא נשבעה ושכן הסכים רבי' יואל וכן דנו בקולוניא וכן הר"ם והעיד שכך דנו בימי הקדמונים הזקנים ע"ש וזה שלא כדעת הרי"ף ז"ל שלא קיים המתנה אלא בנשבעה אח"ך ומשום דאמרינן חיילא למפרע ולא דמתה ולא נשבעה דבהא ס"ל אין אמש"ל ואח"כ כתב שהר"ם פסק הלכה למעשה אע"פי שראבי"ה ורבינו ברוך ורבינו שמחה פסקו דמה שנתנה האלמנה קודם שנשבעה מתנתה קימת נ"ל דדברי הגאונים עיקר שפסקו דאין מתנתה קיימת וכו' דקי"ל כרבא דב"א מכאן ולהבא הוא גובה והקדש עדיף טפי ממכר דהא היכא דמקדיש לוה מוסיף עוד דינר וכו' עכ"ל ולא ידעתי מי הזקיקו לזה דבהדיא קאמר תלמודא דהיכא דזבין מלוה אתי לוה וטריף ע"ש ואני תמיה על הרי"ף ז"ל ושאר רברבתא דס"ל דמתנתה קיימת דמה יענו להך דרבא דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה גם שאר הפוסקים שלא השיגו עליהם מהך דרבא לכן נלע"ד דהרי"ף ז"ל מיירי באלמנה שמערערת על המכירה ועל ועל המתנה ולא היורשים דבכה"ג ס"ל דחיילא השבועה למפרע אבל אה"נ כי אתו יורשים ומסלקו לה בזוזי מכירתה בטילה ומחזרת הדמים ללוקח ובמתנה לא זכה ולא כלום שהיא נתנה לו קרקע שאינו שלה ולא נתנה לו שטר כתובה לזכות בסכי כתובתה אלא קרקע או מטלטלין ומכי אתו יורשים ומסלקי לה שקלו דידהו ועיין בפירש"י ז"ל בפרק כ"ש דל"א ע"א גבי זבין מלוה וקדיש מלוה דבהכי מיירי אביי ורבא שמכר והקדיש הקרקע המשועבד ולא השט"ח ע"ש:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה