אור ברסלב
ספר משכנות הרועים מ"ם › אות רמט

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

מ"ם · אות רמט

אות רמח

מזונות על דין עסק ביש יבמה כבת ט"ו שנים נפלה לפני יבם קטן כבר שית כבר שבע דכבר איפסקא הלכתא בהחולץ דף מ"א דלאחר ג"ח אין לה מזונות לא מבעל ולא מיבם משמיא קנסוה. ברם מאן דקמן שאול ישאל האיש אבי היבמה שימכרו מנדונייתה שהכניסה לבית. בעלה או מהמטלטלין שהניח בעלה אחריו וילקח בהם קרקע ותהיה ניזונית מפירותיהם וממעשה ידיה אי בת הכי היא ואבי היבם מאן ימאן למכור מחוט ועד שרוך נעל עד אשר יגדל הנער ונדעה נרדפה משפט הנער ומעשהו והלכה והיתה ושבה אל בית אביה ומן השמים ירחמו עליה:

בריש כל מראי"ן ראו ראיתי להרב ד"מ בסי' ק"ס שכתב בשם הג"מ בשם הר"ף בן אליה ז"ל על יבמה שנפלה לפני יבם קטן והנדונייא עדיין לא הוחזק בה שהיתה ביד שליש ואע"ג דאינה ניזונית אפילו מהנדונייא כיון שלא הוחזק בה ניזונית וכ"ש שאומרת שהקרן לעולם יהיה קיים ע"ש. עין רואה דאפי' בכ"הג דהקרן יהיה קיים והיא ניזונת מפירותיהן דוקא בדלא הוחזקו בה יורשי הבעל שעדיין היא ביד שליש אבל בהוחזקו בה אינה ניזונת לא מעיקר הנדוניא ולא מהפירות וכמדומה שחידוש הוא שחידש הרב ז"ל דבלא הוחזקו מצו ליזון מהנדוניא או מפירותיהן מה שלא נמצא לשום אחד מהפוסקים אלא שפה אחת לכלם דאין לה מזונות ולדעתי היא שעמדה למור"ם ז"ל שלא קבעו להלכה בסתם אלא דנקט בלשון י"א וגם כי יד הדוחה נטויה האמת יורה דרכו וא"כ בנ"ד שהנדונייא ברשות היבם מאן חשיב מאן ספין להוציא מידן אחר שכבר זכה בהם מורישם בעודנו חי:

ואולם חזות קשה הוגד לי במה שראיתי להרב המבי"ט ז"ל בח"א סי' קל"ג דאיתשל כה"ג ופשיט ליה דאפילו תפשום היורשים מחזירין לידה ע"ש ולא זכר ש"ר דעת הר"ף ז"ל הלזו דפשיטא ליה דבהוחזקו בהם היורשים שכבר זכה בהם הבעל בחייו דאין מוציאין מידם גם מ"ש בעיקר טעם הדבר משום דבעל גופיה איכא מ"ד דממכרו בטל כ"ש יבם ואפילו להרמב"ם ז"ל ביבם אפשר דממכרו בטל וכו' עכ"ל וק"ט דמפורש יוצא בדברי רבינו בפכ"ב מהלכות אישות דין ט"ו דאפילו מכר היבם בנכסי אחיו ממכרו בטל כיון שכתובתה על נכסי בעלה הראשון ע"ש ועיין כנ"הג בסי' צ' בהג"הט אות ס"ח שכ"כ משמיה דהרב המבי"ט ז"ל:

גם מ"ש ולדעת הרי"ף ז"ל והרמב"ן ז"ל אין ליבם בפירות נצ"ב כלום עכ"ל האמת דדעת הרי"ף ז"ל אכתי לא נתברר לי מיהו קושטא קאי שכ"כ רבינו וכבר קרא עליו ערער ה"המ ז"ל דכיון דס"ל שאם מתה בעודה שומרת יבם יורשי הבעל יורשים חצי נצ"ב אמאי אינו אוכל פירות גם הריב"ש ז"ל סי' קל"ז כתב דאין להורות בזה כדברי הרמב"ם ז"ל מאחר שה"המ זלה"ה המהפך בזכותו לא מצא מענה להליץ בעדו ע"ש. גם מרן בש"ע סי' קס"ח סתם שלא כדעת רבינו ז"ל וכתב דעתו בשם יש מי שכתב וכו' ע"ש תו איכא למידק דכנראה דהרב ז"ל ארכבה אתרי ריכשי משום דמעיקרא אתי עלה משום דממכרו בטל דין גרמא דהוו דידה והדר אתי עלה מטעם דאין לו בפירות נצ"ב ע"ש ונ"מ למאן דסבר להא ולא סבר להא ודוק:

גם מ"ש וכיון שאינו יכול למכור א"כ הוו. ברשותה ותשתמש. בהם ותאכל פירותי' וכו'. עכ"ל לא הבינותי זה דבעל גופיה לכ"ע לכתחלה אינו יכול למכור ואפילו בדיעבד איכא מ"ד דלא עשה כלום ואפ"ה אוכל פירותיהן אע"ג דהיא יכולה להשתמש בהם כשתרצה אלמא דלאו הא בהא תלייא ועוד דשומרת יבם נמי א"י למכור ומאי אולמיה דהאי מהאי:

תו פש גבן לברורי דעת שפתיו דממ"ש ותאכל פירותיהן משמע בנכסי צאן ברזל דמקרקעי נינהו ותשתמש דקאמר היינו ותספיק צרכיהון גם ממ"ש עוד בסמוך ובפירות נצ"ב אפילו אם יש לה קרקעות ואם אין לה קרקעות של נצ"ב וכו' וכן מתבאר עוד ממ"ש וכן נראה שיש לו יכולת למכור וכו' עכ"ל משמע דעד השתא בנצ"ב דמקרקעי קיימינן. איכו השתא אתמהה מה הלשון אומרת אפילו תפסום היורשים מחזירין אותן לידה עכ"ל דאטו קרקע בר תפיסה ובר החזרה הוא ועק"ט במ"ש עוד ואפילו לדעת הרמב"ם ז"ל דמכר הבעל קיים בדיעבד וכו' עכ"ל דע"כ לא קאמר רבינו דבדיעבד קיים אלא במכר מטלטלי נצ"ב אבל מכר קרקע נצ"ב מודה דממכרו בטל כמ"ש שם דין י"ד ובמרן ש"ע סי' צ' ע"ש:

גם מ"ש דכל נכסי בעלה ימכרו וכו' כתב ה"המ ז"ל כיון שכותבין מטלטלי אגב מקרקעי וכו' עכ"ל ורבינו ז"ל בפרק ב' מהלכות יבום בנוסח הכתובה כת' נוסח זה אלא שסובר ה"המ ז"ל דדבריו הללו מעיקר הדין דס"ל לא אלמוה לתקנתייהו אבל עכשו שכותב הוי מצד הדין ואפשר שסובר ה"המ ז"ל דמשו"ה אצטריך להו למכתב כן דלטעמיה אזיל דאין כח בתקנה ואתמהה על הרב כ"מ ז"ל שכתב בשם הריב"ש ז"ל דין זה ולא הזכיר לה' המגיד ז"ל שהגיד דבר זה ואנן בדידן הגם שאין נוהגין לכתוב בנוסח הכתובה מטלטלי אגב מקרקעי מ"מ כיון דבתריה דמרן גרירנא ואיהו ז"ל פסק בסי' קס"ח כדעת הרי"ף ז"ל וסיעת מרחמוהי דכח התקנה יפה ע"כ לא הוצרכו לכתוב מטלטלי אגב מקרקעי בשביל דבר זה כדבר האמור ומכל מקום למכור לא דלא קיימא כתובה לגוביינא כדבעי' למי' לקמן בס"ד:

גם במה שרצה ללמוד מדברי הר"ן בשם הרשב"א ז"ל אמר לה יש מהדיוק בדבריו ז"ל במ"ש להרמב"ן ז"ל בנ"מ כולן ובנצ"ב חציין וכו' ע"ע דטפי הול"ל דבנצ"ב בכולן ובנ"מ וכו' ואיהו ז"ל סבר דאין ליבם בפירות נצ"ב כלום כמו שביאר זה הרב בדבריו ונהי דהרשב"א והר"ן ז"ל במתה ועודה שומרת יבם קיימי ורבינו מודה בהא דיורשי הבעל יורשים מחצה כמדובר וא"כ אין לנו אלא החצי מ"מ אין זה מספיק דלעניין ילפותא דידיה לנדונו דפירות איצטריכא ליה הרי סברת רבינו ז"ל דכל הפירות הם שלה דאינהו ז"ל מאכילת פירות קא ילפי ודוק:

ואתה דע לך דעיקר מטרין סברת הרשב"א והר"ן ז"ל הלזו אין הכל שוים בה הלא בראשי הר"פ בן אליה ז"ל אשר הונף דסבר כל שכבר זכה בהם הבעל בחייו אינה ניזונית מהם אלא מפירותיהן כדכתיבנא ואין לומר דטעמיה דהר"ף ז"ל משום דסבר לה מר בהא כדעת ר"ת והרא"ש ז"ל דבמתה ועודה שומרת יבם בנצ"ב בחזקת יורשי הבעל ובחייה כל פירות נצ"ב לבעל אמטו להכי לא זוכה ליבמה שתהיה ניזונית מן הנדונייא או מפירותיהן אלא משום שעדיין לא זכה בהם הבעל אבל לדידן דסמכינן אמרן ז"ל בש"ע הרי הוא פסק דאין ליבם בנצ"ב:

שהכניסה לאחיו אלא מחצה וכן במתה ועודה ש"י דיחלוק א"כ יש לה חלק חצי בנכסי צ"ב ומוכרת וניזונת מפירותיהם זה אינו דא"כ תקשי למור"ם ז"ל דאיהו בשיטת הש"ע קאי ואיך העתיק דברי הר"ף ז"ל הללו להלכה אלא ודאי דס"ל דלאו הא בהא תליא ולעולם לא ס"ל כרשב"א והר"ן ז"ל וא"ת ולדידן מי ניחא דאכתי תקשי למור"ם ז"ל דמאחר שהעתיק דברי הר"ף הללו דס"ל דלא כהרשב"א והר"ן איך חזר בסוף. וכתב ובמקום שהפירות שלו כך יכולה למכור וכו' עכ"ל הא ליתא במה דאייתי לס' הרי"ף אלא להיכא שלא זכה בהם הבעל דמוכרת הכל ודוק:

גם. הטור שכתב דבנ"מ לא תמכור שגם בהם יש חלק ליבם וכו' עכ"ל משמע להדייא דלא ס"ל כהרשב"א והר"ן ז"ל ומרן בב"י תמ"ה תמ"ה יקרא דלא ס"ל כוותייהו דמסתבר ליה טעמייהו ומעתה מאן חשיב להוציא מרשות היבם ואע"ג דאנן קיימינן כמור"ם היכא דלא אזיל בתר איפכא דמרן וכבר פסיק ותני דיכול' למכור בחלק שאוכלת פירות וכו' נר' דדוקא מפירי נחתינן לה לזבוני והיינו בנ"מ דדידה הוו דאין לו בהם אלא פירות אלא דגבי מיתה ס"ל דיורש מחציתן משו"ה אינה יכולה למכור אלא מחציתן אבל בנצ"ב דאחריותם עליו וכדידיה הוו דאין לה בהם אלא שבח בית אביה פשיטא דאין למכור והטור שכתב טעם שאינה יכולה למכור בנצ"ב משום אכילת הפירות כדי נסבה אלא שעיקר מטרין לא הוו אלא כיון דכל אחריותן עליו וכבר בא חכם הרלנ"ח ז"ל בסי' ל"ו וכתב דלא כתב הרשב"א והר"ן ז"ל אלא בנ"מ ולא בנצ"ב ע"ש ואע"ג שהרב פרח מט"א ז"ל בח"א סי' ט"ו גמגם קצת בדבריו אין הלכה כתלמיד במקום הרב. ורבו מוהר"ח הכהן ז"ל שם בסי' י"ו השג ישיג על כל דבריו וסמך שתי ידיו על הרלנ"ח ז"ל ע"ש הראת לדעת כי אין כח בידינו לכוף לאבי היבם למכור מהנדוניא כלום ולפי דברי הרלנ"ח אתו הרשב"א והר"ן ז"ל כדעת הר"ף דבנ"מ לכ"ע מוכרת מה שראויה לירש ובנצ"ב כלל כלל לא אלא דבלא הוחזק בה הבעל ס"ל דשפיר דמי:

וגם ראיתי את הלח"ש אשר דבר האיש אדוני האר"ש לידון בדבר חדש דכל שהיבמה גדולה דמשיאין לו עצה הגונה לחלוץ ולא ליבם דינא הוא דגובה כתובת' מיד ואשר הביא אלוה בידו הגה' הרי"ף בשם רבינו ישעיה ז"ל דבנפסלה בגט דאינה עולה תו ליבום דפסק דגובה כתובתה לאלתר עכ"ל עם שדברי הרי"ש ז"ל נכונים בטעמם מ"מ לא הונח לי לשון תנאי ב"ד שכותבין ליה וכשתנשאי לאיש אחר תטול מה שכתוב ליכי וכדתנן ביבמות דף קי"ז אלמא דבגביית כתובה תלייא בנישואין לאחר והכא אכתי אגידא ביה לחלוץ לה ומאין הרגלים לגבות כתובה קודם חליצה:

וראיתי לרבינו ז"ל בפ"ז מהלכות נחלות דין ג' שכתב מי שטבע במים שאין להם סוף וכו' יורשיו יורדין לנחלה וכו' ואין משיאין את אשתו וכו' מפני איסור כרת עכ"ל וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל ויש מ"ש שהיא אינה נוטלת כתובת' שאין אני קורא בה וכשתנשאי לאחר תטלי מ"ש ליכי עכ"ל ופשטן של דברי רבי' נראה דלא ס"ל הכי שהרי תלה הממון בחזקת מיתה ואף הכתובה בכלל שאר הממון היתה וירידת היורשים לנחלה וגביית כתובה כחדא שריין אלא שה"המ ז"ל העד העיד דרבינו מודה בזה לסברת האומרים דאינה גובה וטעמא דשאני ממון כתובה דתנאי ב"ד הוא לכשתנשאי והאי לאו בת נישואין היא וריהטא דלשונו ז"ל. בפ"ב מה' יבום דין י"ד שכתב וז"ל וכל מקום שחולצת ולא מתייבמת וכו' חולץ ונותן לה כתובה עכ"ל משמע דסדרן של דברים קפסיק ותני דמעיקרא עביד לה חליצה ואז ראויה לינשא והדר יהיב לה כתובה ולפי"ז אני תמיה על הרב המבי"ט ז"ל דאיך מסתמיך ואזיל. בתר ס' ריא"ז הלזו והוא הפך סברת הרמב"ם והראב"ד ז"ל לפי מ"ש ה"המ ז"ל וכדוקיין וכל יסודות הוראות ה' ז"ל סמוכים לעד על סברת הרמב"ם כנודע להרגיל בהוראותיו ועל סברת רי"אז גופיה אנחנו תמ'הים מתנאי ב"ד כמבואר:

וכזאת וכזאת קשה לענ"ד על מרן הב"י ז"ל שהביא משם הג"מר בילדה ומת תוך שלשים יום והיבם קטן דגובה כתובתה מיד עכ"ל ולא חש להשיב על תנאי ב"ד. שו"ר בהגה"מ בכתובות סי' ש"ח שהוא מקור דין זה דהדר ק"ל מתנאי ב"ד וסיים אטו מי שטבע בעלה במשל"ס לא תגבה וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי במה נחה דעתו מתנאי ב"ד ומה מסתייע מטבע בעלה במים שאל"ס דאי אמרת דגביא ה"נ דקשה מתנאי ב"ד ובמה מתייתבא דעתיה ועלה בדעתי קל"ה כמות שהיא לחלק ולומר דסבר לה מר כיון דקי"ל בטבע במים שאל"ס אם נישאת לא תצא וכן בהך דילדה ומת בתוך שלשים יום כמ"ש רבינו דרוב נשים ולדי מעלין ילדן א"כ שפיר קרינן בתרוייהו לכשתנשאי וכו' שהרי יש בה צד נישואין דהיינו בדיעבד משו"ה הור'ה גב'ר בתרוייהו גובה כתובתה מיד אבל בנפסלה בגט דפסק ריא"ז ז"ל דגובה כתובתה מיד ק"ט דקי"ל כל יבמה הזקוקה לחלוץ אם נישאת תצא ולא תפסי בה קידושין אלא מספק ולהצריכה גט מהמקדש עיין בש"ע צבע סי' קנ"ט שמבואר כ"ז שם: שוב מצאתי להרב"י ז"ל בסימן טו"ב שכתב בשם תשו' הרשב"א ז"ל דמספק"ל במה שהדין נותן אם נישאת לא תצא אם גובה כתובתה כיון דבדיעבד לא תצא קרינן בה לכשתנשאי והדין הוא דאין אני קורא לכשתנשאי אלא לכשתנשא לכתחלה שכך היה תנאי ב"ד והכריע דכל שיש בה צד נישואין אפילו בדיעבד קרינן בה שפיר לכשתנשאי תטלי ע"ש ומרן בש"ע לשם סל"ד פסק כן בשם יש מי שכתב ע"ש ותשו' הג"מ בילדה ומת תוך שלשים הובאה בב"י סימן ק"ס ע"ש אמנם תשובת רבינו ישעיה דמיירי בנפסלה בגט דדינא הוא אפילו נישאת תצא והיה העלמ"ה לא זכר שר ובודאי משום דקשיתיה וכדמותבינן: ומה מאד נפליתי מהרב המבי"ט ז"ל דאיהו ז"ל בח"ב סי' קנ"ד וח"ג סי' א' אזיל ומודה בדעת הראב"ד והרמב"ם ז"ל לפ"ד ה"המ ז"ל ואייתי לתשו' הרשב"א ז"ל הלזו ופליג עלה דאין אני קורא לכשתנשאי אלא במי שתנשא עפ"י ב"ד ולא בעברה ונשאת עש"ב ואילו הכא קא מסתמיך אכתפיה דרבינו ישעיה דס"ל דאפי' במ"ש אם נישאת תצא דגובה כתובתה מיד ומה שנלע"ד לומר הוא דדעת רבי' ישעיה וה' המבי"ט ז"ל דטבע בעלה במשאל"ס שאני כיון דלעולם לא משכחת לה א' מני אלף שיתירוה להנשא לכתחלה משו"ה סברי מרנן דבכ"הג לא קרינן לכשתנשאי דעל הרוב אין לה נישואין אלא בדיעבד אבל בנפסלה בגט אע"ג דהשתא מיהא מעוכבת חליצה הא מיהא מצי מתקן ומזדקקי ליה בי דינא וחולץ לה ושפיר קרינן בה לכשתנשאי דכל שעתא ושעתא זמניה הוא דמכניפי ב"ד:

שו"ר גופן של דברים בש"הג פ"ח דכתובות שכתב להך דאם נפסלה בגט דגובה כתובתה מיד ואת"ך כתב כחב ויש מן הגאונים אומרים דאף המניקה שאינה יכולה להנשא ואין אני קורא בה ולכשתנשאי וכו' ולפ"ד אף בתוך ג"ח ולי נראה דכל אשה ראויה היא שתגבה כתובתה מיד כשתתאלמן וכו' עכ"ל ולא ירדתי לסוף דעתם דהגאונים ז"ל מכח תנאי ב"ד כמו גודא רבה ואיהו ז"ל פליג עלייהו ולתנאי. ב"ד שתיק רב ולא אמר ולא מידי:

גם אשו"ר להרב ז"ל בפי"ח מה' אישות דין ו' שכתב משמיה דהרשב"א והמפרשים ז"ל דמנקת אע"פ שאינה יכולה לינשא גובה כתובתה מיד ע"ש ולכאור' קשה בדברי ה"המ ז"ל דאיהו ז"ל בהלכות נחלות מסתבר ליה דעת דיש מי שכתב שכתב הראב"ד ואסברה גם בדעת רבינו דכל שלא תנשא אינה נוטלת כתובתה והכא אזיל בתר איפכא ובשלמא מ"ש כן בשם הרשב"א ז"ל ל"ק דאיהו ז"ל סבור דכל שאם נישאת בדיעבד לא תצא שפיר קרינן בה לכשתנשאי תטלי ומשו"ה במנקת דקי"ל מפרישין אותם ודיים וכן בטבע במים שאל"ס דבתרוייהו אם נשאת לא תצא משו"ה סבר דגובה כתו' מיד אבל. לדעת ה"המ ז"ל קשיא ואם כנים אנחנו לחלק דשאני להו לה"ה ורי"ש ז"ל וה' המבי"ט ז"ל הך דטבע במים שאל"ס דאין לה צד נישואין לכתחלה משו"ה שפיר ס"ל דאין אני קורא בה לכשתנשאי אבל במנקת ותוך ג"ח דשפיר חזייא לאנסובי לכתחלה אלא דמחוסרת זמן היא ושמשא ממילא ערבא ובהכי נוחין לי דברי מרן הש"ע ז"ל דבס"ט סי"ג פסק בסתם דמנקת גובה כתו' לאלתר ע"ש ואילו גבי מי שטבע בעלה במים שאל"ס לא כתב בסתם דגובה אלא שכתב כן בשם יש מ"ש ע"ש דהיינו דהאיכא הראב"ד וה"ה ז"ל בדעת רבינו ז"ל דס"ל דלא גביא וה"ט כדכתי' וכ"ש לפי מאי דכתב הרב"ש ז"ל שם בסקק"ן דמיירי דוקא בנשאת כבר וכתב דתשו' הרשב"א ז"ל איתא אם כבר נשאת ע"ש והכי משמע ליה לאבי התעודה מוהרימ"ט ז"ל בחאה"ע סי' וכו' ע"ש. ואחר הניו"ק אנכי הרואה אין זה מכוון בדברי הרשב"א ז"ל דנהי דבסיומא דמלתיה נקט כבר נשאת וכו' הא מיהא כי דייקת בעיקר דברי השאלה ומאי דאתמ' עלה עין רואה דגופא דעובדא בהתירוה לינשא ועדין לא נשאת והדר מספק"ל בעדין לא התירוה אלא דקי"ל בה אם נשאת לא תצא מי קרינן לכשתנשאי ואפילו בדיעבד או לא וזה ברור לענ"ד בכונת דבריו ז"ל ועוד קל"ט על הרב מוהרימ"ט ז"ל שדעתו בזה הפך הרב אביו ז"ל דבח"ג סי' א' כתב דמחלוקת הראב"ד והרשב"א ז"ל בהא וקי"ל כהראב"ד והרמב"ם ז"ל ע"ש ואם איתא דלא כתב הרשב"א דגובה אלא בשנשאת כבר דילמא בהא אפילו הראב"ד ז"ל מודה ואפושי פלוגתא לא מפשינן אלא ודאי דעת הרב המבי"ט ז"ל בכונת הרשב"א אפילו בלא נשאת עדין:

גם מדברי מרן בב"י ז"ל שהביא תשובת' הרשב"א ז"ל הלזו בסי' טו"ב וסמוך ונראה אייתי לדברי הג"מ שסובר דגובה מיד ולא התנה ותלה הדבר בנשאת כבר משמע דדא ודא חדא היא ודלא כה' ב"ש ז"ל:

שו"ר להרב החבי"ב ז"ל לשם בהגהב"י אות תק"ך שכתב דעות בזה ולא זכר שר דברי הרב המבי"ט ז"ל הללו ונלע"ד דהעיקר כדכתי' ועוד דלא משוינן פלוגתא בין הרשב"א והג"מר ז"ל דפסק ביבמה שנפלה לפני יבם קטן וילדה ומת תוך שלשים יום דגובה כתובתה לאלתר אע"ג דלאו בת חליצה מהשתא אלא דמהא לא איריא דאיהו ז"ל סבור דטבע במים שאל"ס דגובה כתובה כמדובר אלא הא מיהא מרן הב"י ז"ל שהעתיק דברי הגהות הללו בסי' ק"ס ובסימן טו"ב והעתיק דברי הרשב"א מוכח דדעתו ז"ל כהרשב"א ז"ל דאפילו כלא נשאת קאמר וכדאמרן. נקטינן מכל מה דאיתמר דבמנקת ותוך ג"ח לפום רובא דאיתיה קמן דנוטלות כתובתן לאלתר וכמ"ש מרן הב"י ז"ל סי' י"ג וסי' צ"ה בשם ה"המ ז"ל בשם הרשב"א והמפרשים ז"ל ע"ש ובתה"ד סימן רי"ז כתב אע"ג דלא הגיע זמנה לינשא וכו' עכ"ל ולא זכר על דל שפתיו תנאי ב"ד לכשתנשאי תטלי וכו' משום דפשיטא ליה ז"ל כיון דבת נישואין גמורה היא אלא דמחסרא זמן קרינן בה שפיר לכשתנשאי וכו' אמנם דעת הגאונים שהביא ריא"ז בש"הג הניתנים למעלה דלא גבייא כתובתה אלא עד דמטא זמנה להנשא ואנן בדידן אמרן ז"ל סמכינן דפסק דגובה לאלתר עיין בסי' י"ג ובמי שטבע בעלה במים שאל"ס וילדה ומת תוך שלשים דבתרוייהו אם נשאת לא תצא גובה נמי לאלתר כמ"ש בסימן טו"ב סל"ז ובילדה בב"י סי' ק"ס ומור"ם שם ע"ע אלא שדעת מוהרימ"ט והר"א גאליקו ז"ל שהביא הכנ"הג שם והרב"ש דוקא בנשאת כבר ומאי דכתבתי מה דנלע"ד הקצרה:

תבנא לדידן דעת רבי' ישעיה שפסק בנפסלה בגט גובה לאלתר זו היא שקשה ואין לה חבר ואדרבא מדחזינן לרבוותא דתלו כיפי משום דאם נשאת לא תצא משמע להדיא דבלא"ה לא גבייא וכן נראה שהיא ג"כ דעת הג"מר ז"ל דפסק בילדה ומת תוך ל' ומדמה לטבע במים שאל"ס משמע להדייא משום דבתרוייהו קי"ל אם נישאת לא תצא הוא דגביא ומעתה ת"ס אני לא אדע מאי דעתיה דה' המבי"ט דמסייע למלתיה מס' רי"ש ז"ל הלזו והיא גופה קשייא וכ"ש דהוא ז"ל בח"ב וג' כתב דאנן בתריה דהרמב"ם ז"ל אזילנא וכבר הגיד ה"ה ז"ל שלדעתו אינה גובה אפי' בהך דאם נשאת לא תצא דאין אני קורה בה לכשתנשאי אלא בראויה להנשא לכתחלה ומאי דמייתבנא דעתיה דוחק: איברא מאי דקמן אף כי יהבינן ליה כל דיליה אחר הס"ר לא דמיא דשאני נדון רבינו ישעיה ז"ל דמיירי באסורה עוד עליו ביבום ולא חזיא תו לכנוס ולא קיימא אלא לחליצה לחוד מדינה בהא הוא דסבר רב דגובה כתו' לאלתר אבל בנדונו ז"ל דשריא לאנסובי כדת משה וישראל אלא דמשיאין לו עצה הוגנת מאין הרגלים לומר שגובה כתובתה ולע"ד כעת:

גם מה שנסתייע מתשו' הרשב"ץ ז"ל דביבם קטן ויבמה גדולה שכופין לחלוץ ע"ש עם שעלה בדעתי לחלק דס"ס לא מתסרא עליה אלא באיסור ביאה אלא שראיתי למוהריק"ו ז"ל בשורש פ"א ומביאו הד"מ שכתב כיוצא בזה דלמ"ד מצות חליצה קודמת דינא הכי ועיין במור"ם בהגהה ע"ש ומרן בש"ע לא העלה סברת הרשב"ץ ז"ל הלזו וגם לא הובא אל ביתו ואנן קי"ל כמ"ד מצות יבום קודמת כמ"ש בש"ע סימן קכ"ו ע"ש ובר מן דין בנ"ד לא נ"מ מידי שכבר נתבאר בשאלה שהיבמה כבת ט"ו שנים והיבם כבר שית כבר שבע ובהא כ"ע מודו דאין כאן עצה הוגנת ומצוה ליבם דקי"ל מי"ק:

עלה בקב"ץ דלפ"ד רוב הפוסקים הניתני' למעלה דלאחר שזכה הבעל ובאה לרשותו והחזיק בחייו בה אין כח בידינו להוציא מרשות היבם כלום ואפי' למוכרן ולקחת קרקע שלא מדעת שתיהם וכשלא הוחזק בה הבעל ועדיין ביד שליש הוא דס"ל להר"ף ז"ל דנזונית מהם או מפירותיהן ואפי' לדידן דאזלינן בתר מרן ז"ל במתה ועודה שומרת יבם יורשיה יורשים מחצה ואיכא מ"ד דיכול למכור כפי מה שראוי לירש כבר נתבאר בדברי מוהר"ח הכהן ז"ל שם דשרים רבים ונכבדים פליגי אהרשב"א והר"ן ז"ל וכבר ראיתי להרב מוהר"י באסן ז"ל בסי' טו"ב שעמד בזה:

שו"ר להכנ"הג ז"ל בסי' ק"ס בהג"הט אות ז' אחר שהביא סברת ה' המבי"ט ז"ל כתב דמוהר"א מוטאל ז"ל פליג עליה וס"ל דאין מוציאין מיד היורשים ע"ש והיא ל'ו נדפס'ה בתשו' מהר"ש חסון ז"ל בספר משפטים ישרים סי' יו"ד ואייתי בידיה תשו' הרלנ"ח ז"ל ותרי אריוותא מהריק"א ומוהרק"א ז"ל דת"ר אין מוציאין מיד היורשים ואין לה לגבות כתו' כלום והדר ק"ל מתשו' המרדכי ז"ל בילדה ומת בתוך ל' והעלה קרוב למ"ד בעניותין שש אנכי כי למקצת דבריו נתכוונתי ואחריו יאיר נתיב מוהר"ש גאון ז"ל בהסכמ"ה עלה ע"ע וכעת ראיתי למוהר"י באסאן ז"ל בסימן טו"ב שעמד בזה:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה