ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות קסה
מקח טעות. ראובן קנה סחורה שהית' מונח' בתיבה בהקפה משמעון לפרוע לו לאט לאט לזמנים מחולפים ועדין לא ניתנה פריעה כי לא הגיע זמן מהזמנים המוגבלים ונכתב שט"ח על סך דמי הסחורה ההיא ובתוך. כך עמד ראובן ומכר. לישראל. זולתו מקצת מהסחורה והסחורה יש בה עפרורית מינה ובה דמפרך פריך אך לא נודע:
לו שהרוב מהעפרורית דלא מתחזי לאלתר וכשרקד הסחורה. בנפה וכברה לברר העפרו' מהמובחר והנה עלה כולו קמשונים מהעפרורית רובא דמינכר ואיתיה קמן אז הלך אצל שמעון והיה כי צעוק יצעק צעקה גדולה ומרה. באמור אליו למה רמיתני כהתל. באנוש התלת בי ויענהו שמעון למה לא חסת לעצמך לבדוק יפה יפה ויען ראובן הלא זה הדבר מין סחורה הנז' מונחת בארגז ולא יכולתי לבדוק את הכל אלא עד מקום שידי מגעת וכשהורקדה נתגלית חרפתה בקהל עמד. השואל ושאל למתבע אולפן לפרוש להם עפ"י התורה ויבא שכמ"ה: זאת. אשיב ראשית מאמר מקום יש בראש חקור דבר דאם הסחורה הלזו יכול לבודקה הקונה לאלתר ואיהו לא בדק פשיטא דלא מצי תו למהדר ביה דאמרי' מסתמא אחולי אחיל גביה וכמ"ש המ"מ בפט"ו מהלכו' מכירה הלכה ג' והעתיקו הסמ"ע ז"ל סי' רל"ב סק"י וכפי הנראה מהצעת השואל כיון דמונחת היתה בתיבה אי אפשר לו לבודקה יפה ואהדר דינא דכל זמן דמתגלי ליה מומא בה שעתא מצי למהדר ביה אפילו אחר כמה ימים כמו שכת' הרי"ף ז"ל בפ' הזהב והרמב"ם והטוש"ע שם ועדיפא מינה נמינה בקונה פרה ושחטה ונמצאת טריפה דמהדר ליה שחוטה וכן סדין או בגד לעשות בו חלוק והיה טעמו משום דלא מצי למיקם אמומא אלא לאחר שחיטה וקריעת הבגד או חלוק ואם לחשך אדם לומר דמצי אמר ליה מוכר אי בעית למהדר אהדר לי כל סחורה ומאן שם לך למזבן מינה לאחריני דנראה דגם בזה לא צדק בטענתו חדא דמ"ל בסחורה מאה ליטרין או צ' ליטרין כל כהאי לא קפדי אינשי ותו דכשמכר אכתי לא קים ליה במומא ובדידיה קעבד דיורד ברשות הוא ודכוותה אם נשתמש בחפץ שקנה ולא נודע לו שיש בו מום ולכשיודע לו מחזירו אע"פ שאם נשתמש אח"כ לא מצי למהדר ליה ה"נ דכוותה ואין לחלק דהתם שאני דמחזיר לו החפץ כמות שהוא אבל בנ"ד מאי דזבין ליה לא הדר ליה דחסורי מחסרא הוא כבר כתי' דכל כהאי לא קפדי אינשי וגדולה מזו אשכחן במי שמכר סחורות מינים ממינים שונות ומכר א' ממיני הסחורות ההם ונודע לו לקונה אח"כ שא' ממיני הסחורות שקנה יש בה מום כל הראוי להיות חוזר חוזר דמצי למהדר ביה כיון דהמכירה היתה קודם הגלות נגלות המום וכן מתבאר מדברי הכנ"הג שם אות י"א בהג"הט ועיין מ"ש עוד לעיל מניה וכ"ש נ"ד דמניה וביה משתלים ועלה מן האר'ש דנראה לענ"ד דאי האי מלתא מתברר לפום בקיאי טפי בהאי סחורה דאית בה ריעותא לפום שומתה וקצבת זמנה דהוי מק"ט דמצי למהדר ביה ברם אכתי פש גבן. לברורי אי טעין מוכר סברת וקבלת ואחולי אחלית גבאי והקונה טוען לא הד"מ אי חשיבא טענת ספק ולא רמייא עליה שבועה אלא קבלת חרם ונמצא לגאון דמצריך ליה שבועה ותמה עליו הרדב"ז ז"ל בראשונות סי' קל"ו ודחה ליה דהא דאמרינן אין נשבעין על טענת ספק ה"מ במאי דהוה ליה למידע ולא ידע אבל כל כהאי דלא הוה ליה למידע משביעינן ליה ע"ע אלא הא מיהא דבעינן עד דטעין. מוכר ולאו דאנן טענינן ליה זה הנראה לע"ד הקצרה פחתת היא ולא היא: