ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות קסד
מצוה לקיים דברי המת אהא דתנן א בפרק מ"ש דף ק"מ ע"ב האומר אם תלד אשתי זכר יטול מנה וכו' פירשב"ם ז"ל מחלק נכסיו היה ומצוה לקיים דברי המת עכ"ל הנה ממ"ש מחלק נכסיו וכו' וממ"ש עוד א"נ בבריא וכו' ש"מ דלהאי פי' מוקי לה בש"מ וקשה דא"כ אמאי מסיים בה ומצוה לקיים דברי המת לא הול"ל אלא משום דדברי ש"מ ככתובין וכמסו' דמו ועו"ק דבמצוה לקיים דברי המת אפילו בבריא נמי כדמוכח בספ"ק דגיטין וא"כ הוה ליה לאוקומי בבריא וכי ישאלך בנך כיון דמצוה לקיים ד"ה אפילו בבריא א"כ אמאי תקנו חז"ל דברי ש"מ ככתובים וכמסורין דמו כבר תי' התוס' בס"פ מציאת האשה משם ר"ת דלא אמרינן מצוה לקיים דברי המת אלא כשהושלשו המעות ביד שליש אבל מתקנת דברי ש"מ ככתובים וכמסורין דמו אע"ג דאכתי איתנהו ברשותיה ע"ש ואחריו נמשכו גדולי ישראל המורים נו"ן א"כ אם דעת רשב"ם לומר משו' מלד"ה עכ"ל כשהושלשו המעות ביד שליש א"ה לוקמה בבריא ועוד אי מיירי כשהושלשו מה הלשון אומרת מחלק נכסיו היה שאין זה הלשון נופל על נותן מתנה ומשלשה ביר שליש ומצאתי עוד בס"פ מציאת האשה אחר שהביא דברי ר"ת הללו כתב וז"ל והנכון אצלי שאין אומרים מצוה לקיים ד"ה אלא כשאומר בלשון צואה שאומר עשו כ"וך אבל אם אמר בלשון מתנה נתתי דבר פ' לפ' או הריני נותן דבר פ' לפ' אין בזה מצוה לד"ה ולפיכך הוצרכו לתקן דין מתנת ש"מ שהוא מקנה באמירה בעלמא ע"ש וכל זה שלא כדעת רשב"ם ז"ל וג"כ דמתניתין יטול קתני ועכ"ל מדין מתנת ש"מ נגעו בה דקנו באמירה בעלמ' ואמאי נקט מצוה לד"ה וחזיתיה למרן בב"י סימן רנ"ב שכתב בשם הריטב"א ז"ל ומשם הרא"ה ז"ל דהא דאמרינן מצוה לד"ה אפילו לא הוציא המעות מתחת ידו כל שצוה ליורשים או למי שיש ספק בידו לעשות וקבל עליו או שתק יש בו משום מצוה לקד"ה ואפשר שזה ג"כ דעת רשב"ם ז"ל ובמצווה ליורשים או למי שיש ספק בידו לעשות אלא דאכתי לא איפרוק דמאי דוחקיה לאוקומה בפשי' בש"מ כמ"ש הרי"ף והרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' זכייה דין ו' והרא"ש ז"ל וצ"ע כעת: