ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
מ"ם · אות ט
מחילה האומר בפני עדים מחלתי לראובן מה שהוא חייב לי וראובן לא היה שם בשעה שמחל לו המלוה פשי' לענ"ד דזכה ראובן ואין המלוה יכול לחזור בו דזכין לאדם שלא בפניו ואע"ג דקי"ל דהא דזכין לאדם שלא בפניו היכא שהוא זכות גמור אלא היכא דאית בה לתא דחובה לא והכא איכא למימר דאית ליה לתא דחובה קצת משום שונא מתנות יחיה נלע"ד דאי מהא לא איריא דמקבל מתנה שאני אבל מחי' החוב דאינו אלא הפקעת הלואה ובכ"הג לא חשי' מתנה ודמדומי ראיה מהא דקי"ל גזל הגוי אסור והפקעת הלואתו מותרת שוב מצאתי להרב קרית מלך רב ח"ב סי' י"א שכתב כן ע"ע והנה בעתה מופת דורנו הרב מוהרח"א נר"ו האירו ברקיו תבל הלא זה אות בס' יוסף אומץ סי' מ"ה אות ה' עמד וימודד אר'ש רחבת ידים עיניך תראנה כי ממנו תוצאות חיים: