ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
למ"ד · אות ג
לשון חיזוקי סופר מה שנהגו הסופרי' לכתוב וכך אמ"ל כתבו וחתמו בכל לשון של זכות וייפוי כח ובסוף השטר כותבין וקנינו מידו וכו' דלא וכו' ודלא וכו' אלא בחומר ובחוזק שטרי דנהיגי בישראל וכתי' חז"ל ע"כ נובין ונדון אי חזינן שום ריעות' בהך מלתא דשטר דלא מהניא לענין דינא אי האי לישנא דכתיב ביה בכל לשון של זכות וכו' כחומ' וכחוזק וכתי' חז"ל מהני לקיומיה למלתא וכאילו נעשה כדינו במ"ש כתי' חז"ל או"ד מאן לימא לן דאינהו סהדי גופייהו ידעי מהו תיקון רז"ל וכדאמרי' בעלמא לאו כ"ע דינא גמירי ע"כ זאת אשיב הלא בראשי אפי' ב"ד דאפסיקא הלכתא בפ' י"ן דקל"ח דלב"ד טועין לא חיישי' כתב הרשב"א סי' אלף קמ"ט מסתברא דא"א כן דאנן סהדי דרוב הדיינים היושבים עכשו בדין אינן בקיאין וכו' ונשאל אותם אם יודעים אם לאו וכו' ובודקין וחוקרין וכו' ע"ש ואם אמרה הרב בב"ד כ"ש בסופרים או בשאר סהדי ואפי' לפי מה שהגיה הרב מהריב"ל ז"ל בח"א סי' ק"ו בתשו' הרשב"א סופרים במקום דיינים ע"ש נקוט מיהא דבסופרי' וכ"ש שאר סהדי דליכא מאן דפליג וכבר קראתי ערער ע"ד הרב ז"ל במערכת אות ב' סי' בס"ד:
איברא דבנ"ד נלע"ד דלא תליא מלתא בידיעה דסהדי אלא כיון דהנתבע קביל עליה למהוי האי שטרא כחו' וכחו' וכתי' רז"ל כל כמה דמצינן לקיומיה למהוי כתי' רז"ל אע"ג דסהדי גופייהו לא ידעי מהו תקון רז"ל אנן מקיימינן ליה כאילו נעשה כתי' רז"ל ומצאתי תשו' לר"ה גאון ז"ל כי באה במישרים נ"ד ס"ה ח"א מאן דמקבל למכתב שטרא בכל לישנא דזכותא אע"ג דלא ידע ספרא לאחזוקי כראוי כיון דכתיב ביה ואחריות שטרא דנא קבילת עלי כשטרי דנהיגי בישראל דלא וכו' ודלא וכו' קאי לכל כללי דתחלת עניינא אבל תנאים כגון נאמנות בהלואה או ביטול מודעא במתנה לא מחשבינן עד דמפרשי עכ"ל נשמע מן הדא דדעת הגאון ז"ל אע"ג דספרא לא ידע לאחזוקי כראוי לא מרעינן ליה לשטרא ומחזיקי' ליה נמי כמי שנעשה כשטרי דנהיגי בישראל ונ"מ דאי שטרא דהקנאה הוא וכדבעי ליה למעבד לקיומי ההקנאה לא עבד דהיינו תחלת עניינא שכת' הגאון אהא קאמר כיון דקביל עליה למכתב שטרא בכל לישנא דזכותא כחומ' וכחו' וכו' מקיימים ההקנאה כאילו נעשית כראוי לה ואח"ך ראיתי למרן בב"י סי' ס"א וחזר ושנאה סי' מ"א מחו' כ"ג משם הריטב"א משמיה דהגאון ז"ל ועלה על מפת השלחן סי' ס"א וס"ה ופי' הסמ"ע דקאי לכל כללי המסתברי' לומר שהיה דעתו עליהן שבזולתן לא היה נגמר ענין השטר ע"ש וכדכתי' דאם הוא ענין ההקנאה ואינה כתו' כראוי ולא נגמר ענין השטר אהני הך דקביל עליה למכתב לישנא דזכותא לקיומי ההקנאה והש"ך פי' בע"א ולענין דינא ל"פ ע"ש וכ"כ רבני האחרונים ז"ל וכדו חמו'תי ראיתי אור להמרדכי. בפרק מ"ש סי' תרי"ז שכתב מה ששאל רבינו שמחה את רבינו ברוך על שטרא שלא היה כתוב בו קנין הפירות. כראוי שלא הקנה לו קרקע לפירותיו וכו' והשיב הר"ב אחר שכתוב בשטר המתנה וכו' וקבלו עליהן האחריות ככל שטרי קנין העשויין כתי' חז"ל מעתה נמצא שהעדים מעידים שנעשה כתי' חז"ל וזהו תי' חז"ל להקנות קרקע לפירות ילמד עליון מתחתון ולא נאמר הכא יד בע"הש ע"הת ומאחר שחתמו העדים ע"ז אפי' אם נשאול אותם ויאמרו לא כן היה לית לן בה דלא אתי ע"פ ומרע ליה לשטרא וכיון שהגידו אינם חוזרים ומגידין עכ"ל מדבריו למדנו דאזיל ומודה לדעת הגאון דהאי לישנא דקביל עליה לכתוב כשטרי דנהיגי בישראל וכתי' חז"ל היינו תקנתייהו לתקוני ההקנאה לפי מאי דסליק בדינא גם הרא"ש ז"ל בתשו' הובאה בטור סי' רמ"א סי"ד כתוב למ'ר צריך לדקדק אם כתוב בשטר תנאי כפול או בסוף השטר וקנינא מיניה בחומר כל תנאים וקניינים העשויים כתי' חז"ל וכו' התנאי קיים וכו' עכ"ל ובתשו' עוד להרא"ש ז"ל הביאה רמ"א סי"ז בענין מתנה ע"ת וכתב לפיכך אם התנאי כפול וכו' או אם כתוב בשטר התנאים הללו נעשו כדין התנאים המקיימין וכו' אז התנאי קיים עכ"ל ופשיטא דאפי' אם איתנהו לסהדי דשטרא קמן ואמרי דלא הוה הכי לא משגחי' בהו וקרי כאן כיון שהגיד שוב א"ח ומגיד כמ"ש רבי' ברוך ז"ל הרי מצינו חבר טוב לרבי' ברוך ולרבינו שמחה דקיבלה מניה ופסק' מרן בש"ע שם סימן רמ"א סי"ב ותשו' רבינו ברוך ציינה בסי' רי"ב והרב המפה העלה שם על השלחן הטהור איברא דבמאי דכתיבנא בעניותינו דהרא"ש מודה לרבי' ברוך דאפי' אם יאמרו העדים לא כן היה הענין לית לן בה דכיון דהגיד שוב אינו חוזר ומגיד לכאורה נראה דהרא"ש פליג בהא ממ"ש בתשו' הביאה הטור בסי' מ"א סכ"ד דאם העדים לפנינו ויעידו שלא בצווי כתבוהו אלא משום שופרא דשטרי כמו שרגילין הסופרי' לכתוב בכל השטרות אע"ג דכתיב ביה וקנינא מניה ע"כ דכתיב לעיל אין סומכים על הנאמנות וכו' ואין כאן חוזר ומגיד דאיכא למימר אשאר מילי דשטרא חתימי וכדאיתא וכו' עכ"ל ונראה דלא דמי דהתם הנאמנות מלתא באפי נפשה היא ולא מעיקרא דשטרא משו"ה כי יהבי אמתלא למלתייהו מקולן של סופרים מצו למימר ע"ז חתמנו וע"ז לא חתמנו כדאיתא בירושלמי וליכא לתא דחוזר ומגיד אבל הכא דהשטר בטל דההקנאה אינה כלום וקא מסהדי דקיבל עליה כחומר וכחוזק וכתי' חז"ל ודאי דאי הדרי בהו למעקר שטרא לא מהני והיינו נדון רבינו ברוך והרא"ש ז"ל בענין התנאים הניתנים למעלה:
וחזיתי להכנ"הג סי' ס"ו בהג"הט אות ט' שכתב משם ה' מוהרע"י ושה' מוהרח"ש הסכים עמו שאם כתוב בשטר בכל לשון של זכות וייפוי כח הוי כאילו נכתב בשטר וקני איהו וכל שעבו' עכ"ל ובאות ז"ך משם תשו' ה' מהרי"ל ואם כתוב בשטר בכל לשון של זכות וייפוי כח וכחומר כל שטרי קנה עכ"ל ובהגב"י אות כ"ג כתב אם כתוב בשטר בכל לשון של זכות וייפוי כח אעפ"י שלא פירש אג"ק מהניא מדין קרקע לכ"ע מוהרח"ש הובאו דבריו בס' משפט צדק ח"ב סי' י' עכ"ל ובסי' מ"א אות כ"ב בהגהב"י כתב שאם כתוב בשטר בכל חזוקי סופרים הרי הוא כמ"ש וחתום בכל לשון ויפוי כח משפט צדק סי' י"ז וממ"ש מוהר"א ששון בתשו' כ"י כתבתיה לעיל נראה שחולק ע"ז עכ"ל ונראה פשוט דל"פ אלא בהאי לישנא דבכל חזוקי סופרים אי מהני כאילו כתוב בכל לשון ש"ז ויפוי כח אבל אי כתיב בהאי לישנא אזיל ומודה הרב מוהר"א ששון ז"ל עין רואה הני רבוותא קמאי ובתראי דון דייני דאע"ג דספרא לא ידע לאחזוקי שטרא כראוי מהני האי לישנא דכחומר וכחו' שטרי דנהיגי בישראל וכו' לקיומיה לשטרא והיא סברת רבי' האיי גאון ז"ל ותלתא דמרחמי קבעוה להלכה הר' העיטור די"ב סוף ע"ד והריטב"א ורבי' ירוחם ז"ל ועד אחרן מרן בב"י ומדברי רבי' ברוך והרא"ש ז"ל למדנו עוד דהאי לישנא מהני למשוי מי שאינו זוכה כזוכה ומהדרי' בתר תקנתא דמריה דשטרא ולקיומי ההקנאה וה"נ שאר שטרות כל חד לפום חורפיה ויכל בשליש דא"כ אתו סהדי דשטרא ואמרי דלא הויא הך הקנאה כדינה לית לן בה דלא אתי בע"פ ומרע לשטרא וכיון שהגידו וכו' כמ"ש רבי' ברוך והרא"ש ז"ל לפי מאי דכתיבנא בעניו' וסיע'תא דשמיא גאוני בתראי דמייתי הר' כנ"הג ז"ל ואתה תחזה:
ומעתה תם אני לא אדע מה שראיתי להרב מוהרשד"ם ח"מ סי' ש"ט דאיתשיל קמיה בנותן מתנה מעות ומט' וחובות והכל בק"ג להיות לו לזכות ולראיה כהוגן וכתי' רז"ל ובכל חזוקי סופרים והשיב הרב ז"ל דהאי מתנה בטילה ומבוטלת היא דאם החובות בשטר כיון דלא הוה בכת"ום לא מהני ומכמה טעמי לשאר ענייני המתנה ומסיק וכת' וז"ל ואע"ג שכתוב והעידו שנעשה השטר בכל תי' חז"ל מי יתן ויודיעו לו אלו העדים מהו תי' סופרים ומלתא שהרבה מהחכמים אינם יודעים איך ידעו הם עכ"ל ואתמיהה איך אשתמיט מניה תשו' הגאון ז"ל היא באה:
בהרב העיטור ובמישרים דפשיטא ליה דאע"ג דספרא לא ידעי לאחזוקי שטרא כראוי ומיהו בהא איכא למימר דשניא דא דהגאון בדקביל עליה למכתב בכל לישנא דזכותא דכל שטרי דנהיגי בישראל בהא לא אכפת לן בספרא דא"נ לא ידע לאחזוקי שטרא הא איהו קביל עליה למהוי האי שטרא כחוזק שטרי דנהיגי בישראל ודיינינן ליה כחומר תיקון רז"ל מדקביל עליה אבל בנדון הרב מוהרשד"ם לא העידו העדים דקביל עליה למהוי הך שטר מתנה כחו' ותיקון רז"ל אלא שהעידו על עצמו בעיקר המתנה ותו לא ואתו סהדי ומסהדי דהאי מתנתא כחומר ותי' רז"ל אהא הוא דקאמר הרב ז"ל מי יתן ויודיעו לי וכו' אבל כל היכא דקביל להיות השטר נידון כשטר העשוי כחומר תי' חז"ל יורה יורה כס' הגאון ז"ל ואחז"ר זכיתי ומצאתי בתשו' להרב שם בסימן כ"ח שהביא דברי מרן בב"י סי' ע"א שכתב שהריטב"א כתב משמיה דהגאון וז"ל הרב שם דף ך' סוף ע"ב ועוד טעם ב' וגדול הוא שהרי כתוב בתחלת השטר הוו עלי עדים וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח עכ"ל וכ' הריטב"א הביאה הב"י סי' ע"א וכו' ובשטר זה שאנו עומדים עליו כתוב שצוה ואמר כתבו בכל לשון ש"ז וייפוי כח וכו' נמצא שהטעות בא מן הסופרים שהרי הוא אמ"ל שיכתבו בכל לשון של זכות וייפוי כח עכ"ל הא קמן דהרב ז"ל תלי זייניה במאי דקביל עליה למכתב בכל לשון של זכות וייפוי כח ואם טעה הסופר לא מרעינן לשטרא משום טעות הסופר ודיינינן ליה כשטר מעליא דכתי' כתי' חז"ל אבל התם מיירי דסהדי אדנפשייהו קא מסהדי דכתבו שטרא מעליא כתי' רז"ל וכיון דתלו תיקון רז"ל בדידהו שפיר שדי נרגא בסהדי עלץ לבי ויגל שכיונתי לדעת הרב ז"ל למאי דאיהו ז"ל ה"ק והיתה שומא בלבי על הרב כנ"הג ז"ל שכתב ס' כל הנך רבנן דהאי לישנא מהני וכדכתיבנא ולא נרגש מתשו' הרב מוהרשד"ם ז"ל בסי' ש"ט דפליג ושמועות הרב ז"ל שגורים בפיו ושם בסי' ס"ו בהגהב"י אות כ"ו ציין לתשו' מוהרשר"ם ז"ל הלזו למלתיה ובאות ז"ך הביא תשו' ה' מהרי"ל דלכאורה פלג'ן בהדייהו אלא ודאי פשיטא ליה בדעת הרב כדכתי' בעניו': איברא דאכתי לא איפרוק הך תשו' דסי' ש"ט דאי נמי לא כתיב במתנה כתי' ומסי' כיון דסהדי קא מסהדי דנעשה כתי' רז"ל נימא דזהו התי' דעביד כתי' ומסי' כמ"ש רבינו ברוך דאהני האי לישנא לתקן ההקנאה כמדובר ומה שרצה לחלוק השוין דרבינו שמחה לא ס"ל הא דרבינו ברוך דלא קטיל קני באגמא הוא אתמהה אטו כל מאן דלא ידע מלתא ק"ק באגמא הוא ואדרבא מדאשתיק ש"מ אודויי אודי ליה וכדא' בכ"ד בגמ' ולא אריך לאפושי פלוגתא ביני רבנן:
ועלה בדעתי לחלק דרבינו ברוך מיירי כשכתוב בשטר ההקנאה שנתן לו כח בהקנאת פירות הקרקע דדרך ההקנאה כתובה אלא דאינה עולה לפ"ד דא"ל בקרקע לאכול פירות בהא הוא דקאמר רבינו ברוך דכיון דהעדים העידו שנעשה כתי' רז"ל זהו תי' רז"ל ומתרצינן לדבורייהו דסהדי שנתן לו כח בקרקע לאכילת פירות אבל כת"ומ היא הקנאה דאית בה מעשה רב כל כהאי לא סמכינן אסהדי דעבוד כת"ום דדילמא אינהו גופייהו לא גמירי וכמ"ש מי יתן ויודיעו לי וכו' ומ"ש הרב כנ"הג משם מוהרע"י ומוהרח"ש דמהני התם בשצוה לעדים וא"ל כתבו וחתמו בכל לשון של זכות וייפוי כח כמ"ש הרב גופיה בסי' כ"ח שוב מצאתי תשו' אחרת להרב ז"ל בסי' רע"א דמייתי לסברת רבינו ברוך ולא ישרה בעיניו והפליג בדברים כלם ס' כל הפוסקים חלוקים עליו ואפי' להרב רבינו ברוך התם שאני דליכא אלא הקנאה א' בשטר ועלה קא מסהדי דנעשים כתי' רז"ל אבל אם כתוב בשטר ענין אחר מצינן למימר דלאו על האי הקנאה קא מסהדי דנעשית כתי' רז"ל ע"ש ולפ"ד ז"ל אי כתוב בשטר ב' הקנאות וכתוב בו כתיקון רז"ל ושני ההקנאות ההם אינם מכוונים להלכה אין גם א' בהם מועיל דאמאי תרמייה והי מנייהו מפקת וצריך להתיישב בדבר ומצאתי און לי להרב לחם רב תלמידו שגם הוא נשאל בשטר הקנאה שלא נכתב כראוי והביא לתשו' רבו שבסי' כ"ח וקיים השטר ואיך לא שת לבו למ"ש בסי' ש"ט דנראה דסותרת לחבירתה אלא ודאי דשמיע ליה כדכתי' ונדון הרב ז"ל מהני בדברי המקבל עליו ומצווה לעדים דא"ל כתבו וחתמו בכל לשון ש"ז וי"כ דוק ותשכח גם נכדו הרב בני שמואל בתשו' סימן ל"ד תלי זייניה אזיל ומודה ע"ד זקנו שבסי' כ"ח: וחזי הוית להרמב"ן ז"ל בחידושיו לפרק חזקת במ"ד לדף מ"ב ע"ב אהא דאמרי' התם הא מתנתא טמירתא וכו' שכתב ואיכא מ"ד דהנך שטרי דילן כיון דכתבי' בהו בכל לשון של זכות אינהו כתבי ומפרסמי להאי מלתא לשייפה כחו הוא ולא סבירא לן עכ"ל ופשטא דמלתא מוכחא דהנותן הוא דקאמר להו לסהדי כתבו בכל לשון של זכות דמיפה כח המקבל בנוסחי דשטרי דידן נמי. ואינהו כתבי דמתנת פרהסיא הוות וכדעת רבינו ה"ג ז"ל א"כ איך יחלוק הרמב"ן על הגאון והאיכא דאמר מסברא דנפשיה ואי משום דלא אהדרו סהדי ואמרי דהכי הוה ועבוד כדבעי ליה למעבד מאי נ"מ הא קי"ל חזקה שליח עושה שליחותו וכמ"ש הרשב"א במיוחסות סי' ס"ז והביאה מרן בב"י סי' קצ"ה וכדכתי' בעניו' במערכת אות מ' מדיני מתנה והנמק"י שם כ' בשם הרי"ו ז"ל שאם אמר הנותן לעדים כתבו כל יפוי הרי העדים בכלל שיכתבוהו כראוי ויכתבוהו בשוקא ובברא מ"מ נכון הדבר שישאלו את פיו בפי' והרמב"ן כתב דאע"ג דהנך שטרי דילן כתיב בהו בכל לשון של זכות לא מהני מידי אם לא פורש בשטר כתקנת חכמים כמ"ש ר"ח וכתב הר"י ז"ל דכיון שכותבי' הסופרים כתי' וכדפי' והנותן רוצה שיעידו עליו נמצא שהוא נותנה בלב שלם ונראה מדבריו שכן ראוי להורות בדיעבד עכ"ל ונראה דדעת הרמב"ן דלא מהני האי לישנא דבכל לשון של זכות וייפוי כח לחודיה אלא בעי' נמי עד דקביל עליה האי שטרא כחו' כל שטרי וכת' דהכי קביל עליה למהוי כמה דנהיגי כתי' רז"ל אבל הך לישנא קלישא הוא:
ותבט עיני אל ה' מוהרח"ש ח"ב סי' י"ו שהביא תשו' להרב נאמן שמואל במתנה ויש בכלל חובות ומדודים ולא כתי' בה כת"ום לחובות שבשטר ולא אג"ק והעלה להלכה דברי ר"ה גאון ואפי' לבע"הח דס"ל דאם יאמרו העדים שכתבו בלא צווי הלוה דנאמנים ה"מ בנאמנות שאינו מענין לדחות עניינא אבל האי לישנא דרגילי הסופ' למכתב בכל שטרי בכל לשון ש"ז ויפוי כח וכו' כחומר וכחו לא מהימני וכדברי הגאון וכדכתיבנא תלי"ת ובהסכמת ה' מוהרח"ש שם כתב בדף מ"ט ע"א החזיק בסברתו ולשם סי' כ"א הובאה תשו' למוהרמ"י והסכמת ה' ז"ל שהביא הכנ"הג סי' ס"ו אות ט' בהג"הט דכתי' לה לעיל וה' מוהרמ"י שם דצ"ב ע"א קיים המתנה מדברי רבינו ברוך הנאמ' באמת ובהסכמתו שם דף צ"ג ע"ג ורמז שם למ"ש בסי' י"ו בתשו' אשר הובאת לך עוד לו להרב ז"ל תשו' אחרת הובאה בס' משפט צדק סוף סו' יו"ד בשטר מתנה והשטרות בכלל אע"ג דא"צ כת"ומ ולא אג"ק כיון דכתיב ביה האי לישנא מוקמינן ליה לשטרא וזכה המקבל בשטר ע"ש גם הרב מש"ץ שם סוף סי' י"ו הכשר שטר מתנת מעות כיון שכתוב בשטר ככל חיזוקי סופ' דחשיב כאילו כתיב בו כחו' וכחוזק וכו' שוב מצאתי למרן בב"י סימן רמ"ב שהביא דברי הרמב"ן והנמק"י הניתנים למעלה וכתב כתבתי דלא פליג הרמב"ן אלא באינך שטרי שכתב הרמב"ן ז"ל דלא כתיב בהו אלא בכל לשון של זכות וייפוי כח לחוד אבל בשטר שכתוב בו כחומר וכחוזק רז"ל מודה הרמב"ן דהא קביל עליה למהוי הך שטרא כשטר העשוי כתי' רז"ל וזכיתי ומצאתי להרב מוהר"ש חיון ז"ל בס' בני שמואל בתשובה סי' י"ב שכ"כ שש אנכי וע"ע להרב כנ"הג סי' ר"נ אות מ"ח בהג"הטו מ"ש בענין זה: ובצפיתינו צפינו להרב תורת חסד סימן רי"ז שנשאל בשטר מתנה שאינו כתוב כהלכתו בסדר ההקנאות וקיימו מתשו' רה"ג ז"ל ומתשו' רבי' ברוך ושרבי' שמחה ג"כ הולך ואור כס' רבי' ברוך וכדכתיבנא והדר ק"ל מדכתב מוהרשד"ם סי' רע"א וכ' דים מי שרצה להליץ ליישב דברי מוהרשד"ם כדכתי' בעניו' ואע"פ שהרב ז"ל גמגם בזה אני במקומי עומד ובנקל יש להשיב ומה גם דהרב ז"ל תנא דמסייע לן וכדכתיבנא הא מיהא להלכה שר המסכי'ם דהאי לישנא מהני לקיים דברי ההקנאות:
והנה בעת'ה ראו ראיתי שהדבר יצא מפי עליון בעל פני משה ז"ל כמ"ש הרב פמ"א ז"ל ח"ב סוף סי' ט' דאדרבא איפכא מסתברא דכשהעדים אומרים שנעשה כתי' רז"ל סמכינן עליה טפי ממאי דאמר איהו ע"ש ולא הבינותי דא"כ אכתי ניחזי אנן אי הני סהדי השטר ידעי לכוין אמרא או לא וכמו שכתב הרב בסי' ש"ט אבל כי מסהדי דאמר להו כתבו בכל לשון של זכות וכו' הא איהו קביל עליה למכתב כדחזי ואי אינהו לא גמירי יתקיים לפני מי שגדול בהוראה וכן בקודש חזיתי להרב גו"ר כלל ד' סי' ה' דף קל"ב שהאריך בענין זה והביא מוהרשד"ם ומ"ש עליו הרב פני משה ותשו' אחרת למוהרשד"ם סי' כ"ח וחילק בין הנושאים ומסיים וכתב נקוט מיהא דלשון שנכתב בשמן של עדים לא מהני וכו' אמנם אם השטר מה שאמר הנותן בלשון צוואה כגון דאמר כתבו וחתמו בכל לשון של זכות ויפוי כח אז כשהעדים מעידים שקנו. מידו לעשות שטר בכל ייפוי כח לית דיינא דיגרע כחו של שטר בשביל איזה דבר שחסרו בו וכו' ע"ע במה שהאריך בטו"ט ודעת והרב דבר משה ח"מ סי' צ"א העמיק הרחיב בדברי ה' פני משה וסיעת מרחמוהי ז"ל ויצא לחלק לזכות כללות עה"ק תובב"א והרב כרם שלמה חאה"ע סוף סימן ז"ך דרך לו בדרך קצרה ותפס במושלם לקיים שטר שאינו כתוב כהוגן מדברי הגאון ומייתי לתשו' ה' לח"ר ומ"ש בשם רבו מוהרשד"ם אמנם בח"מ סי' ס"ו ס"ז האריך למעניתו וזו הלכה העלה דדברי מוהרשד"ם סימן כ"ח שרירין וקיימין ע"ש וע"ע להר' נאמן שמואל סי' ק"ב דף קמ"א וסי' ק"י דף קס"ב סי' מ"א ואנן בדידן נקטינן בפסקי מרנא הש"ע וכוותיה דמור"ם היכא דלא פליג אדברי מרן וחזינן למור"ם שהעתיק תשו' הגאון בסימן ס"א קם דינא דהכי נקטינן ובשטרי דידן כות' עמד בפנינו א"ע ח"מ וכך אמ"ל הוו עלי עדים וקנו ממני בק"ש וכתבו בכל לשון של זכות וי"כ ובכל אופן המועיל ותנו ביד פ' להיות בידו לראיה ולזכות וכו' וקנינו מיד פ' עכמ"ד ומפו"ל דלא וכו' ודלא וכו' אלא כחו' וכחו' שט"ח או מתנה או מכר וכיוצא דנהיגי בישראל וכתו' רז"ל והיה זה בזמן פ' ושטר זה ברישא משתעי במילי דקאמר להו לסהדי ובסיפא מלתא דקא מסהדי אהאי מלתא דפתח בה ברישא והשתא אתקיים אפילו לדעת הרמב"ן כמ"ש מהכת האחרונים נו"ן אלא שאני תמיה על מרן שלא העלה סברא זו בש"ע ואשכחן גבי מ"ש בשטר דלא כטופסי דשטרי לשוויי ליה לבעה"ש ידו על העליונה וסברא זו היולדה והמחזיקה הוא רבי' סעדיה גאון ז"ל ולפי שהעתיקוהו הרמב"ן והר"ן ונ"י ורבינו ירוחם כת' בש"ע סי' מ"ב ס"י דין זה בשם הרבה מהמפרשים אע"פ שדעתו ז"ל הרמב"ן תנא הוא ופליג כמ"ש בסי' קי"ג והכא ס' זו של הגאון קיימוה וקבלוה הרב העיטור והריטב"א ורבינו ירוחם א"כ מ"ט לא העלה אותה על השלחן הטהור וראיתי להרב מוהר"ש הלוי ז"ל בתשו' חי"ד סימן א"ך דכללא כייל דכל היכא דמרן מייתי בב"י איזה סברא ואינו מעלה אותה בש"ע משום דלא פסיקא ליה ע"ש ולא ידעתי בנ"ד היכי מצי פליג על סברת הגאון ותלתא כחדא מסכימים לסברתו כמדובר ושם בסתר ומ"ט לא פסיק ליה ומה גם דאיידי דחביבא ליה סברא זו חזר ושנאה בסי' ע"א ואם הרב מוהר"ש הלוי אמרה למלתיה על סברת הת"הד דבכמה דוכתי אשכחן דמרן פליג עליה אבל על ס' גאון מפורסם ושלשת הרועים הדו'ר וקבלוה חלילה לומר כן וחזיתיה להכנ"הג בי"ד סי' ל"ה אות מ"ד בהגהב"י דארחיה דמרן לסברת המרדכי והא"ז והגה"מיי שקדמו לו בזמן הרבה כותב בש"ע סברתם בסתם אבל הפוסקי' הקרובים אליו בזמן כמו מוהרי"א ובני גילו כותב סברתם בשם יש מי שאומר ע"ש וכ"ש סברא זו שקיימוה וקבלוה ואשרוה כדחזי תלת רישי דדהבא אפ' יחלוק עליה בקול דממה דקה והיה העלמ'ה ולא זו אף זו דבסימן רמ"ב העתיק דברי הנ"י והרמב"ן והשמיט מדברי הרמב"ן וכן פירש ר"ח וה"ט כי היכי דלא נטעי בדבריו דר"ח קאי אהאי מלתא וכדכתי' במערכת אות מ' מדיני מתנה גם מ"ש הכנ"הג עוד שם שדרך הרב הש"ע להשמיט כמה דינים שהביא בב"י מפני שלא מצאם בשאר הפוסקים אבל בב"י מביאם כי הוא מאסף לכל מחנות הסברות כי זה משפט הס' ומעשהו עכ"ל ובנ"ד לא יגהה מזור דסברא זו מהגאון ומוחזקת חזקה אלימתא בחזקת כמו שנאמר והנכון אצלי דמרן ז"ל כבר יצא י"ח מדין זה במ"ש בסוף סי' רמ"א גבי משפטי התנאים דהיכא דכתיב בשטר כחומר וכחוזק וכתי' רז"ל התנאי קיים ומשום דארחיה דמרן ז"ל סרכיה דהטור ז"ל נקיט ואזיל והטור ז"ל כתב לתשובה הלזו לכך התם רהוטי רהוט מרן ז"ל אבתריה וקבעה להלכה שם והגאון והרא"ש ז"ל אמרו דבר אחד לענין דינא: