אור ברסלב
ספר משכנות הרועים למ"ד › אות ב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

למ"ד · אות ב

אות א

לשון המסופק בשטר. הלכה רווחת דבכל דוכתא אמרי' המע"ה ומה"ט נמי אמרי' דכל לשון שהוא מסופק בשטר יד בעל השטר ע"הת כיון דבעל השטר הוא המוציא א"כ עליו להביא ראיה בפירוש לשון השטר תנא דמסייע ליה וזה פשוט איברא דמרן בב"י סי' מ"ב מחו' ג' יצא לדון בדבר חדש ומטי לה משמיה דרבי' ירוחם שכ' משם רבי' סעדיה גאון דבשטרות שלנו שנהגו לכתוב דלא כאס' ודלא כטופסי דשטרי בכל לשון מסופק יד בע"הש על העליונ' ושכ"כ הרמב"ן בשם א' מרבותיו משם רבי' סעדיה גאון ושכ"כ הנ"י והריב"ש סי' שמ"ה עכ"ל ושורש דבר זה מקור נפתח בפ' חזקת דמ"ד ע"ב גבי מקני מטלטלי אגב מקרקעי דקני קרקע וקני מטלטלי ואמר ר"ח והוא דכתב ליה דלא כאס' ודלא כטו"ד ורשב"ם פי' דכתב ליה בשטר השעבוד דלגמרי משעבד להו למטלטלי בהדי מקרקעי דלא כאסמכתא כיון דאין זו מכירה גמורה וכו' אלא שעבוד בעלמא ודמי לאסמכתא וכו' הילכך צריך לכתוב לו לאלומיה שטריה דלא כאסמכתא ודלא כט"ד דשטר הוא עשוי להעתיק וכו' ואין בו ממש עכ"ל ולפי' זה ליכא למשמע מינה כלל האי מלתא דרבי' סעדיה גאון ז"ל אלא משום דהשעבוד מלתא קלישתא היא הוצרכו לאולמיה לשטרא בהכי אלא דלפי' ז"ל בשלמא מאי דכתבי דלא כאסמכתא ניחא משום דמחזי כאסמכ' אלא הך כט"ד אי ניחוש למה שנהגו להעתיק א"כ בכל שטר נמי ניחוש ואפשר דהאי נמי לאלומיה לשטרא למימרא דלגמרי משעבד להו לנכסיה וכן מצאתי להרב של"הג בשם ר"יו שכתב ודלא כט"ד לומר דבכל לב הוא מקבל עליו דבר זה עכ"ל והרמב"ן ז"ל בחי' בד"ה והא דאקשי' וכו' פי' דלא כאסמכתא כפירוש רשב"ם דהו"ל שעבוד נכסי כאילו הם ערב וכל ערב אסמכתא הוא אבל מאי דצריך למכתב דלא כט"ד לא שמעתי בו טעם ברור אבל אני מרבותי שמעתי שאומרים משם הגאון רבי' סעדיה וכו' עכ"ל ונראה אע"ג דמחזא חזי ליה כפירוש רשב"ם מ"מ אין זה מספיק למכתב בשטרא קנין השעבוד דוקא וכדוקיין וגם מ"ש ריא"ז אינו טעם ברור ולכן נחה דעתו בדברי הגאון ולפ"ד הגאון לאו דוקא גבי שטר הקנאה דשעבוד אלא דבכל שטרי כתבי הכי למשוי ליה לבעל השטר ידו על העליונה והא דנקט לה ר"ח הכא אינו אלא כמתחיל הדבר ומסיים כמ"ש הרמב"ם שם והרשב"א ז"ל הובא במקו' לשם אחר שהביא דברי הרמב"ן הללו כתב ואני שמעתי ממורי רבי' יונה לפי שהורגלו כותבי שטרות לכתוב כן אעפ"י שלא אמר לו הלוה שיש לו קרקע לשעבד עליו מטלטלי וכו' וזה נכון עכ"ל ולא גלה דעתו בפי' ודלא כט"ד והרמ"ה שם בחי' לשם סי' קנ"ד כתב בתו"ד דלא כאסמכתא מדקי"ל בעלמא דלא גמר ומקני ודלא כט"ד דאורחא דסהדי למכתביה ול"צ לאמלוכי ביה אלא כיון דאמ"ל כתובו לי שטרא ל"צ לאמלוכי ביה וחיישי' דילמא האי הקנאה נמי הכי הויא ואמטו להכי צריך למכתב דלא כט"ד למימרא דאמליכו בהו זהו תוכן דבריו ז"ל ופשיטא דבעלמא הכי קי"ל אי אמר כתבו לא צריך לאמלוכי ביה א"כ מ"ט דבהאי שטרא דהקנאה בעי' למהדר ולאמלוכי ביה ומאי אולמיה דבתרייתא מדאמר להו כתובו ודאי בדקנו מיניה לשעבד ליה מטלטלי אגב מקרקעי ואמאי תו צריך לאמלוכי ביה איך שיהיה רשב"ם ור' יונה והרמ"ה והרשב"א כנראה דלא ס"ל כס' הגאון גם הבע"הת שער מ"ג ח"א סי' ו' אחר שהביא דברי הרמב"ן משם הגאון ולסוף כתב פירשב"ם ומסיק ומלתא צ"ע והטור סימן קי"ג ס"ה פרושי מפרש לה כפי' רשב"ם אעפ"י שעיניו ראו דברי הרמב"ן שהביא הבע"הת משם הגאון לא ערב אל לבו למפסק כוותיה ור"יו גופיה נ"ד ח"א פי' דלא כט"ד כפי' הרמ"ה שכת' אלא שהוא קצר בלשונו לכאור' ק' דתבריה מר לגזיזיה דשם בח' ה' הביא דברי הגאון כמ"ש מרן משמו. אכן אחר התבוננות נלע"ד דהני רבוותא ל"פ אסברת הגאון דבשאר שטרי דכתיב בהו ודלא כט"ד מהני דכל לשון מסופק יד בע"הש ע"הע ואם לא כתב הדר דיניה דיד בע"הש ע"הת מיהו לעיקר גמר הקנאה והחיובים ל"צ למכתביה אלא ליפות כח בע"הש שתהיה ידו ע"הע ואי הגאון אמרה למילתיה אדר"ח דמיירי בשטר הקנאת שעבוד ודאי דפליגי הנך רבוותא עליה בהא אבל בשאר שטרות דעלמא אה"נ דאזלו ומודו לס' הגאון ובהכי אתנח לן דברי רי"ו דבח"א דמיירי בהקנאת שעבוד פירשה כדעת שאר רבוותא ובח' ה' דמיירי בשאר שטרות דעלמא פסיק ותני לדברי הגאון והכי נמי איכא למימר לשאר רבוותא דבשאר שטרות כי כתיב בהו דלא כט"ך בכל לשון מסופק יד בע"הש ע"הע אבל בשטר הקנאת שעבוד ס"ל דצ"ל דלא כט"ד ולא ניחא להו למימר דהא דקאמר ר"ח וצריך למכתב דלא כט"ד דלא קאי אשטר הקנאת שעבוד דמיירי ביה תלמודא אלא כמתחיל דבר ומסיים כמ"ש הרמב"ן שם וז"ל לך האות דמרן בב"י העתיק דברי הגאון משם רבי' ירוחם והנ"י והרמב"ן ובסי' קי"ג אזיל ומודה דצ"ל ודלא כט"ד כמ"ש הטור שם דודאי כל הנך רבוותא לא יכחישו במציאות דמנהג הסופרים למכתב בשטרי דלא כט"ד ולא אמרי' דפליגי אסברת הגאון אטו שטרי הקנאת שעבוד נקטו ואזלי כמו שטרי דעלמא בשלמא לשיטת הגאון כיון דבכל שטרי כתבי הכי הכא גבי שטר הקנאת שעבוד אע"ג דלא שייכא כמ"ש הרמב"ן סרכי דשאר שטרי נקיט ואזיל דלעולם המיעוט נגרר אחריו ולא איפכא אלא ודאי דל"פ אלא בשטר הקנאת שעבוד דלדעת הגאון ל"צ למכתביה אלא דלאו כאסמ' דקושטא קאי דמחזי כאסמכתא כמ"ש רשב"ם אבל דלא כט"ד אינו אלא כמתחיל הדבר ומסיים ולשאר רבוותא דבשטר הקנאת שעבוד צריך למכתביה דהוא מעיקר השטר וזה מדוקדק בדברי ר"יו דבח"א גבי הקנאת מטלטלי אג"ק כתב ומשעבד מטלטלי אגב מקרקעי צריך למכתב דלא כאסמכתא ודלא כט"ד שאם לא כן שמא הסופר כתב שלא במצות המשעבד עכ"ל וכדברי הרמ"ה שכתב הכא דהכא נקט לתרוייהו בלישנ' דצריך וטעמ' טעים דחיישי' וכו' ואילו בח' ה' כתב דלא כט"ד שכותבי' בשטרות וכת' הרמב"ן משם רבי' סעדיה גאון וכו' נראה פשוט דקאי אשאר שטרות דעלמא אבל שטר שעבוד צריך וצריך הוא לאותו דבר ולולא שהרמב"ן נראה מדבריו שהגאון אמרה למלתיה אמאי דקאמר ר"ח איכא למימר דגם הגאון נמי לא אמרה למלתיה אלא בשאר שטרי דעלמא אבל בשטר הקנאת שעבוד מודה ואזיל כפי' רבוותא ותו לא צריך לדחוקי נפשין ולמימר דר"ח דנקיט ט"ד אלא כמתחיל הדבר ומסיים כמ"ש הרמב"ן ומ"מ מר ניהו רבה קים ליה טפי במילי דהגאון ופשיט' ליה דאהא דר"ח קאי אמטו להכי אצטריך ליה למשכוני נפשיה ולמימר בדעת הגאון דר"ח מתחיל ומסיים גם הבע"הת מסתמיך ואזיל כדע' הגאון אדברי הרמב"ן ואהא מייתי פי' רשב"ם דבשטר הקנאת שעבוד בעי ובעי למכתב ודלא כט"ד והיינו דמסיק ומלתא צריכה עיון דהיינו בשטר הקנאת שעבוד אי לא כתיב ביה דלא כט"ד לדעת הגאון שטרא מעליא הוא אבל לדעת שאר המפרשים ולפמ"ש שם סי' משם הרמב"ן ז"ל ומיהו צריך למכתב דלא כט"ד עכ"ל משמע דלא ס"ל כדעת הגאון אבל בשאר שטרי דעלמא לאו מלתא דצ"ע היא דפשיטא לענ"ד דסבר לה מר כדכתי' בעניו' והריב"ש ז"ל סי' שמ"ה דרמ"ח ע"א מיירי בענין שמסופק בשטר אהא מסתמיך ואזיל דברי הרמב"ן משם הגאון וכדכתי' בדעת רי"ו ומרן בש"ע שכתבה בשם הרבה מהמפרשים אעפ"י שהמולידה והמחזיקה הוא הגאון אלא שהרמב"ן והר"ן והנ"י והריב"ש העלוהו בתו"ד וקרי להו הרבה מהמפרשים אמנם למ"ש בענ"ד אין גם א' שיחלוק על סברא זו והיינו דקאמר מרן הרבה מהמפרשים אבל בשטר שעבוד מטלט' אג"ק כבר ביאר דעתו מרן בר"סי ס' וקי"ג שכ' והוא שכתב דלא כאס' ודלא כטו"ר ומרן בב"י שם הביא דברי הבע"הת שלא ככתבן וסדרן ובשם הרמב"ן בפי' דלא כט"ד מה שלא כתב אלא כמ"ש בסי' ה' וצריך לכתוב דלא כט"ד כדכתי' דפשיטא דא"נ הגאון ז"ל פליג בהא וס"ל דלא צריך למכתב דלא כט"ד נקטינן ככל הנך רבוותא ודברי מרן בש"ע סי' מ"ב וס' וקי"ג שלמא בינייהו:

וראיתי לאבי התעודה הרב מהרימ"ט ז"ל בח"א סימן קכ"ב שהשיג על מוהר"ם מונסון דס"ל דכל היכא דכתיב בשטרא דלא כט"ד בכל לשון מסופק יד בע"הש על העליונה לפי שראה שכ' הרמב"ן משם הגאון ורב תנא הוא ופליג שמדברי הרמב"ן שהביא הבע"הת נראה דהרמב"ן לא נראו לו דברי הגאון כמ"ש בע"הת בשמ"ג ע"ש וכבר כתבתי פי' זה כתבו הבע"הת משם רשב"ם ולא משם הרמב"ן ולא כתב משם הרמב"ן אלא וצריך לכתוב דלא כט"ד וכדכתי' וכמדומה שהרב ז"ל נמשך אחר לשון מרן בב"י כמ"ש בתחלת דבריו לכמ"ש בטור סימן קי"ג וכו' והתימא במ"ש ולא נראו לו דבריו כמ"ש הבע"הת בשמ"ג דהיכן ראה שם שהרמב"ן לא נראו לו דברי הגאון אלא דכתב וצריך למכתב דלא כט"ד והיינו דבענין שטר הקנאה דודאי דעת הרמב"ן דצריך למכתביה ודלא כדעת הגאון אבל בשאר שטרות דעלמא מהיכא שמיע ליה דפליג ע"ד הגאון גם מה שנסתייע מדברי הרב מוהריב"ל שהביא דברי הריטב"א דמפרש למלתיה דר"ח במלתא אחרינא לפמ"ד ל"פ רבוותא על סברת הגאון אלא בהקנאת שעבוד דוקא וליכא לסיועי מדברי הריטב"א דבשאר שטרות נמי פליג אסברת הגאון וכללא הוא אפושי פלוגתא לא מפשינן ומ"ש עוד מדברי הרשב"ץ מפי' הכתו' דמפרש דלא כט"ד דלא כהגאון ושכ"ל לרבינו יונה ע"ש הנה נא הואלתי לדבר וכבר כתבתי דברי רבינו יונה שהביא הרשב"א במקו' והרשב"ץ ודאי שצריך לפרש כן דהוא ז"ל מפרש ואזיל נוסח הכתובה דנוסח הכתובה שם כתוב לאמר שעבוד מטלטלי אג"מק ע"ש ולמ"ד בשטר שעבוד מטלטלי אג"מק ליכא מאן דפליג דצריך למכתב הכי אלא הגאון אמרה למלתיה אדר"ח וכדכתי' ואת"ל דהגאון פליג בהא ודאי דנקטי' כרבוותא מיהו בשאר שטרי דעלמא כי כתיב בהו דלא כט"ד אהני להיות יד בע"הש ע"הע ונוסח הכתו' ופי' עיין הרשב"ץ ח"ג סי' ש"א:

גם אש'ור להרב מוהראנ"ח ח"א סימן כ"א שהביא דעת החולקים ומכללם הרשב"ץ בפי' הכתובה גם הרב תפארת שמואל בנמוקיו סי' מ"ב וגם הרב מוהרש"ח בס' בני שמואל בחי' לסי' מ"ב שהפליגו להרחיק סברת הגאון דרובא פליגי עלה והדר ק"ל מדברי רבינו ירוחם כדוקיין וניחא ליה דהתם משם רבי' סעדיה גאון קאמר לה וליה לא סבי' ליה והעיקר כמו שסתם בח"א ע"ש וחזר ושנה משנתו בתשו' סי' ז' דף ל' ע"ג ואנא דאמרי שלום על דייני ישראל דבשאר שטרות דלאו שטרי שעבוד מטלטלי אג"מק ליכא מאן דפליג אסברת הגאון ואעידה לי עדים נאמנים הרב מוהרש"ך ח"א סי' קי"א וה' משפט צדק ח"ב סי' נ"א שכתבו דליכא מאן דפליג על סברת הגאון ע"ש ולפי הנראה כולהו רבוותא פליגי עליה אלא דלפום מאי דכתי' דבשאר שטרי כ"ע מודו לסברת הגאון והכנ"הג סי' מ"ב אות כ"ה בהגהב"י אסף איש טהור חבל הנביאי' דס"ל כדעת הגאון ה' מוהריב"ל וה' מוהרשד"ם והרב מוהר"ש הלוי והרב משפט צדק והרב מוהר"ם מונסון ומור"ם והלבוש והסמ"ע ע"ש ואע"פ שבסי' מ"ג אות ל' בהגהב"י כתב דרוב הפוסקים חלוקים עליו כבר הדר ביה מההיא דבמהדורא בתרא סי' מ"ב בהגהב"י כתב דרוב הפוסקים סוברים כס' הגאון גם בתשו' הרמתה ח"א סי' ל"ד כתב דבנ"ד רוב הפוסקים ס"ל לההוא דינא דרבי' סעדיה גאון ע"ש ולדעתי אין צריך לראיה באו חשבון מה שהביא במה"ק ומה"ב עין רואה כי רבים הם:

וראיתי להרב מוהר"א חסון בס' בית שלמה סי' מ"ח דק"ע ע"ב דרמי ומותיב דברי ה' מוהריב"ל אהדדי דבסי' ע' כתב דיד בע"הש ע"הת ובסי' ש"ז אלקפטא נקיט ביד ס' הגאון ודוחק לומ' שלא היה כתוב כט"ד ע"ש אין זה מהדוחק אלא שלא ניתן ליאמר דהתם הר' מיירי בכתובה ולית כתובה דלא כתיב בה הכי כיון דכתיב בה שעבוד נכסי מטלטלי אג"מק לכ"ע צ"ל דלא כט"ד וכדכתי' ובעיקר הקושיא נראה דלק"מ דמה ענין לשון המסופק בשטר לספק הנופל בעיקר נוסח התקנה דהאי ספקא לאו מחמתיה דלישנא דשטרא קא אתיא כי היכי דנימא יד בע"הש ע"הע וזה פשוט וכ"כ הוא ז"ל אלא שאני חוכך לומר דבשטרי כתובה דאית בהו שעבוד מטלטלי אג"מק דלדעת רובא דאיתיה קמן ועד אחרן מרן בש"ע ר"סי ס' וקי"ג דצריך למכתב דלא כט"ד וכדיהבו רבנן טעמא למלתייהו א"כ בכל לשון המסופק בשטר כתובה הדר דיניה דיד בעל השטר ע"הת דכיון דמאי דכתיב דלא כט"ד לגופיה אצטריך לקיומי מלתא דהקנאת שעבוד ומנ"ל להר' מוהריב"ל לומר דבשטר כתו' נמי אמרי' דאהני האי לישנא דלא כט"ד לישוייה ליד בעל הכתו' ע"הע דלישמע מינה תרתי לקיומי ההקנאה ולישוויי ידו. על העליונה הן אמת דאי מלתיה דהגאון אמרה אהא דר"ח דקאי בשעבוד נכסי וס"ל דלעיקר הקנאה דשעבוד לא צריך למכתב כהאי לישנא אלא היכא דהלשון מסופק א"כ יפה דן הרב ז"ל דבשטר כתובה כיון דכתי' בה דלא כט"ד אמרי' בכל לשון מסופק יד בעל השטר ע"הע אבל לשאר רבוותא דס"ל דבשטר הקנאת שעבוד היא העולה לקיומי שטרא מאן לימא לן דאצולי מצלא נמי למהוי ידו ע"הע ועיין בתוס' פרק האומר דף ס"ג ע"א ד"ה כגון וכו' וע"ע לה' ט"ז חלק ח"מ סי' קצ"א ס"ה: העולה מן המקובץ דלפמ"ד בעניו' דבשאר שטרי דעלמא לבר משטרי הקנאת שעבוד כ"ע מודו לס' הגאון דלא כתי' דלא כט"ד אלא לשוייה לבעל השטר ידו ע"הע בכל היכא דאיכא לספוקי בלישנא דשטרא ואפי' לדעת הסוברים דתליא בפלוגתא דרבוותא ל"מ מוחזק לומר קים לי כמו שהעלה הכנ"הג שם במ"ב ובתשו' הרב שם ובסי' קנ"ט דל"מ הנתבע למימר קי"ל כיון דבהאי מלתא גופה פליגי ע"ש מיהו אנן בדידן דנקטי' כפסקי מרן בש"ע לא נפק"ל מידי ומרן ז"ל העלה על שלחנו הטהור סברת הגאון ויחסה להרבה מהמפרשים איכו השתא דא תהא למיקם ומינה אל תזוע:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה