ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
למ"ד · אות א
לא תיהוי באעבורי אחסנתא. תנן בפ' י"כ דקל"ג הכותב את נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אלא שאין רוח חכמים נוחה הימנו רשב"ג אומר אם לא היו בניו נוהגים כשורה ז"ל ופירשב"ם אין רוח חכמים וכו' במעשיו אלא חרון אף גורם להן שכועסים עליו דקא עקר נחלה דאוריי' עכ"ל מריהטא דמתני' משמע ה"מ בכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו דקא עקר נחלה דאורייתא לגמרי אבל בכותב לאחד מבניו דקא מקיים נחלה דאוריית' במקצת לא אמרי' ביה אין רוח חכמים נ"ה דאלת"ה הו"ל לתנא לאשמועי' רבותא טפי דאפי' לכתוב לבן בין הבנים דלא עקר נחלה דאורייתא לגמרי אפ"ה אין רו"ח נ"ה וכ"ש בכותב לאחרי' עקר נח"ד לגמרי אלא ש"מ כדאמרן דדוקא לאחרים ומיהו בהא איכא למימר דהא דקתני לאחרים והניח את בניו דגורם חרון אף לחכמים להודיעך כחו דרשב"ג דאם אין בניו נוהגים כשורה וכתב נכסיו לאחרים אע"ג דבעלמא דבר הגורם חרון אף לחכמים דקא עקר נחלה דאורייתא בכ"הג שרי ליה מריה ולא עוד אלא דזכור לטוב:
איברא דבמאי דאיפליגו בהא רבנן וריב"ב שם דק"ל בכותב לבן בין הבנים לשון ירושה דריב"ב סבר דבריו קיימין ונפק"ל מדכתי' ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל למי שירצה מבניו ואם איתא דמתני' אפי' בכותב לבן בין הבנים אמרי רבנן אין רו"ח נ"ה מי איכא מאן דנקיט הורמנא מבי מלכא עלאה ואמרו רבנן דאית להו חרון אף וכעס לגביה דעביד כדאורייתא וכ"ש לדעת מוהראנ"ח ח"א דסבר לה מר דאיסורא נמי איכא ושרי למקרייה עבריינ' ומספק"ל אי משמתינן ליה וכייפינן ליה למהדר עובדא ומסייע למלתיה מדברי הרמב"ן והמרדכי ורבי' ירוחם ע"ע ומעין דוגמא כתבו התוס' בחגיגה די"ז ובמציעא עא דנ"ה דכל מלתא דמפרשא בד"ת להיתרא לא מצו רבנן למגזר בה לאסור איסר ע"ש אלא ודאי מתניתין דייקא בכותב לאחרים והניח את בניו דבכה"ג גורם חרון אף וכעס לחכמים דקא עקר נח"ד לגמרי ומאי דבעינן עלה אי רשב"ג מפרש מלתייהו דרבנן ומודו דאם אין בניו נוהגים כשורה ז"ל או"ד אפי' בכה"ג אמור רבנן אין רו"ח נ"ה ובעי למפשט דרבנן פליגי מדאמר שמואל לרב יהודה שיננא לא תהוי באעבורי אחסנתא אפילו מב"ב לב"ט דקא מזהר ליה דלא ליקו באעבורי אע"ג דאיהו לא עביד ולא מידי והקולר תלוי בצואר דקא יהיב לב"ט מנתא דב"ב דקעבר אמימרא דרבנן ומאן שמעת ליה דקאמר אין רו"ח נ"ה רבנן דלרשב"ג אדרבא ז"ל ואיישר חיליה מאן דקאי באעבורי אחסנתא כהאי אלא ש"מ דס"ל לשמואל דרבנן פליגי אדרשב"ג וכרבנן אמרה למלתיה אלא דבכותב לאחרים והניח את בניו אין רו"ח נ"ה ואיסורא נמי איכא כמ"ש ה' מוהראנ"ח אבל לגבי בן בין הבנים נהי דלא קרינן ביה אין רו"ח נ"ה הא מיהא לא אריך למעבד הכי דלא ידעי' מאי זרעא נפיק מיניה אמטו להכי אמ"ל שמואל לר"י ל"ת וכו' ואפי' וכו' אע"ג דליכא לתא דאיסורא כיון דלא שפיר עבד לא תהוי ועיין פי' רשב"ם ושמיע ליה לתלמודא דמלתיה דשמואל בין בכותב נכסיו בריא בין בהיותו ש"מ דאי לאו מהיכא פשיטא ליה לתלמודא מדשמואל דרבנן פליגי ארשב"ג דילמא בבריא מודו רבנן לרשב"ג אבל בש"מ כיון דנחית לירושה אפי' רשב"ג מודה דאין רו"ח נ"ה אלא לאו ש"מ דשמיע ליה לתלמודא דשמואל לא שני ליה בין בכותב והוא בריא בין בכותב והוא ש"מ: ובב"ר סדר חיי שרה פרשה ט"ו דרש התם רבי חלבו וכל טוב אדוניו בידו זו דייתיקי שכתב לו שטר על כל נכסיו הקשה ה' יפה תואר כיון דאברהם אע"ה קיים כל התורה אפי' ערובי תבשילין היכי עביד הכי והא אמר שמואל לר"י דל"ת באעבורי אחסנתא והוא ז"ל תי' דשמואל לא אמרה למילתיה אלא בש"מ אבל בבריא או בריא המקנה לאחר מיתה אבל המזכה מתנה בחייו לית לן בה דלא גרע מכל נותן מתנה לזרים בחייו דאין בזה נדנוד עבירה עכ"ל והא דלא קשה להו להרב והרא"ם והחזקוני ממשנה שלפנינו דאמור רבנן אין רו"ח נ"ה ושרי למקרייה עבריינא כדכתי' צ"ל דס"ל דהתם בכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו אבל בכותב לבן בין הבנים דליתיה באין ר"ה נ"ה שפיר דמי מיהו שמואל אפי' לבן בין הבנים קמזהר לר"י דל"ת וכו' הא ק"ל ז"ל מדשמואל דאיך שבקיה לחסידותיה וכדכתיבנא ומאי דחדית לן היפ"ת בבריא ליתיה בדשמואל כפי מה שהוכחנו בעניו' א"א לומר כן ונמצא כמוס עמדי כתוב לאמר על דברי היפ"ת ואשכחן תנא ירושלמאה דמסייע ליה בפ' ב' דייני גזירות משנה א' הרי שהיה נתון במ"ה ואמר ינתנו אלו לבני בנותיו בכלל ואי בשעת מיתה אמר ינתנו אלו לבני אין הבנות בכלל ונראה דטעמו כיון דבשעת מיתה איתא למלתא דשמואל דלא תהוי באעבורי וכו' ואמר בני סתמא לא מחזקינן להאי גברא דקעבר אמימרא דרבנן ואמדינן דעתיה דלאו לבנות בכלל ע"כ מההעתק. איברא דבפרק מ"ש דף קמ"ג איתא התם ההוא דשדר פסקי דשראי לביתיה א"ר אמי הראוי לבנים לבנים הראוי לבנות לבנות וכ' רשב"ם ירושלמי פרק ב' דייני גזירות וכו' עכ"ל ונראה דאתא לאשמועי' דגמרין וירושלמי דא ודא חד הואי דגמרין באומר כן והוא בריא ודא"ר אמי הראוי לבנים לבנים וכו' ילמוד סתום הירוש' מהמפורש בגמרין וילמוד סתום מגמרין מהמפורש בירושלמי דדוקא בבריא הוא דאמרי' הבנות בכלל והשת' שני' הגמרין והירושלמי כחדא שריין ובטעמא דשני ליה בין אומר והוא בריא לאומר בשעת מיתה לפ"ד הי"פת הא איכא טעמא רבה דבש"מ כיון דאמר שמואל לא תהוי באעבודי דאוקי לה ז"ל בש"מ כל דאמר סתמא לא מחזקינן ליה דקעביד איסורא ומאי דבעי תלמודא לקמיה באומר נכסי לבני והוו ליה ברא וברתא ופירש רשב"ם שאמר כן בשעת מיתה ע"ש דאי בבריא הא אמרת הראוי לבנים לבנים הראוי לבנות לבנות אלא עכ"ל בש"מ ומספק"ל אי קרו אינשי לחד ברא בני או לא דאי לא קרו עכ"ל דהבנות בכלל ועבר אמימרא דשמואל אלא דמה שעשה עשוי וכן מוכח מדברי התוס' דק"ל דכי קרו לחד ברא בני א"כ מה הוצרך לומר נכסי לבני פשיטא שהוא לבנו עכ"ל דאי שמיע להו ז"ל דבבריא עסקינן מאי ק"ל דודאי דטובא אצטריך ליה ליזכי בנכסי אבוהי מהשתא ולא עד דמיית אבוי ואפילו בכותב לו מהיום ולאח"מ הא קני לה לארעא מהשתא ואי עבר האב ומכר הבן מוציא מיד הלקוחות גם במה שתי' ז"ל דאצטריך שאם מצא דייתיקי או מתנה שלא יהיה בה כלום ע"ש ע"כ דמיירי בש"מ דהא דקי"ל דייתיקי מבטל דייתיקי ה"מ בש"מ אבל מתנת בריא מאי דהוה הוה ותו לא מצי למהדר בה וזכה מקבל מתנה אלא ש"מ דהתוס' שמיע להו דבש"מ הוא דקא מבעיא ליה והיינו משום מאי דאתמר בירושלמי וכדכתי' ומריש הוה אמינא משום דשמיע להו דלשון אומר בש"מ הוא דמשתעי דעקימת שפתים הויא מעשה אלא דמהא לא אריא דאשכחן במתני' דף ק"ס גבי האומר אם ילדה אשתי זכר וכו' ומוקי לה רשב"ם לחד לישנא בבריא ולאידך בש"מ ומשום דמאן מזכה ליה לעובר ע"ש:
וחמו'תי ראיתי או'ר להרמב"ן בחידושיו לשם שכ' דברי התוס' הללו מפי השמועה וכתב ע"ז ולא נהיר דאף בבריא הדין כן עכ"ל ולענ"ד ק' דמה מענה בפה צדיק לתרץ הירושלמי וגמרין והיו לאחדים היא שעמדה לרשב"ם והתוס' לאוקומא בש"מ ועוד דבמתנת בריא ל"מ למהדר ביה כדכתי' שוב מצאתי בשיירי המקו' שם שכתב משם הרשב"א דמותיב ומשני כדברי התוס' והדר כתב דיש לפרש דאפי' בבריא שכ' כן אפשר שכתב נכסיו לאחר מתנת בריא אם לא יחזור בו עכ"ל וכן היא דעת התוס' שם בפרק י"ן דקל"ה ע"ב בד"ה איזו מתנה וכו' וכ"כ הרמב"ן בחי' שם משם ר"ח ולפ"ז מ"ש הרמב"ן דאף בבריא הדין כן ר"ל שאם כתב מתנת בריא אם לא יחזור בו ועיין בטוש"ע ס"סי נז"ר ולפי המשוער דטעמא דהירושלמי דמפליג בין האומר ינתנו לבני בבריא לאומר בש"מ לפ"ד הרב יפ"ת דלא אמר שמואל לא תהוי וכו' אלא בש"מ ודייקנא עלה בעניו' בגופא דשמעתין וכן בקדש חזיתי להתוס' על התורה שק"ל על אאע"ה שנתן ליצחק אע"ה וניחא להו כמ"ש הרב החזקוני וגם הגאון הרב מוהרא"ם משני ליה באנפא אחרינא ואין גם א' יסבור ול'ו ידע לשנויי כמ"ש היפ"ת א"כ לדידהו צריכין אנו למודעי טעמא דירוש' דמפליג בין ש"מ לבריא ותו ק' לדעת הרמב"ן והרשב"א לחד שנוייא דהבעייא בבריא א"כ מאי מבע"ל מי קרו אינשי לברא בני והרי כבר מלתא אמורה הראויין לבנים לבנים וכו' וניחזי אנן הנך נכסי ויהבינן לכל חד וחד מאי דחזי ליה ואיכא למימר דהכא במאי עסקינן בברא דנסיב וברתא דנסיבא דאמרי' התם לכלתיה הוא דלא שביק אינש דכלתיה רמייא עליה דבריה ויהיב לברתיה דרמיא על אחרים מבע"ל דאי לא קרו אינשי לחד ברא בני כלתיה מדחייא מקמה ושקלא ברתא מאי דחזי לה ואי קרו לחד ברא בני בהא שקיל לכלהו נכסי מיהו אכתי קו' א' בין על התוס' והרב החזקוני והרא"ם דלא משנו כיפ"ת מ"מד דלא ס"ל הכי דא"ה מ"ט דהירוש' דמפליג בין בריא לש"מ אכתי בדוכתא קיימא:
ותחז בציון עיני לרב"א בשיירי המקו' שם שכתב משם רבי' יהונתן ז"ל הו"ל ברא וברתא אין הבנות בכלל דבחיי אביהן אדם רוצה לכבד את בנותיו כדי שיהיו חביבות לבעליהן אבל בשעת מיתה אינו רוצה לעקור נחלה דאוריי' עכ"ל ונראה דקאי אמאי דמסקינן דלחד ברא קרו אינשי בני וק"ל מדאמרי' לעיל הראויים לבנים לבנים הראויים לבנות לבנות אהא משני התם בחיים אמדן דעתיה דרוצה אדם לכבד בנותיו וכו' והיינו הך דר' אמי אבל הבעיא והמסקנא באומר בש"מ דאמרי' לא חשיד האי גברא דרוצה לעקור נחלה דאוריי' מדבריו מוכח דס"ל כדעת היפ"ת דבש"מ דאיכא עקירת נחלה דאוריי' משו"ה דחקינן למימר דבני לחד ברא קרא ליה הכי אבל בבריא דליכא איסור אמרי' דניחא ליה לכבדן ולחבבן בעיני בעליהן וכ"ה לשון הנמק"י ז"ל ע"ש:
וחזיתיה להרמ"ה ז"ל בחי' שם סוף סימן מ"ג שכתב גבי ההוא דאמר נכסי לבני וכו' ואי ק"ל כיון דגבי מי ששלח ממד"ה קי"ל אע"ג דאמר לבני הבנות בכלל כדאיתא בירוש' א"כ בשעת מיתה נמי אמאי אין הבנות בכלל אדרבא גבי ש"מ כיון דמדאורייתא ברא ירית ברתא לא ירתא כי אצטריך למימר לבני לטפויי מלתא קאתי כדר"עק דדייק לישנא יתירה עכ"ל ולא ידענא היכי שמיע ליה מלתא דהירוש' אי פליג אתלמודא דידן וס"ל כפשטיה דבין הראויים לבנים בין הראויות לבנות פלגן בהדייהו ודלא כר' אמי והיכי שביק גמרין ועביד כירושלמי ואי שמיע ליה דלא פליגי וכדכתב ז"ל א"כ אמאי מסייע מלתיה מירושלמי ולא מגמרין כיון דפשיטא ליה דהבעיא בש"מ ותק"ל בפשיטות דמאי חזית דסמכת למאי דקרו לברא בני הכא אדרבא אמרינן לטפויי אתא וכדדייקנא אשכחנא דהרמ"ה ז"ל לשיטתי' אזיל דבסי' מ"א כתב דר' אמי דאמר הראוי לבנים לבנים זכו דוקא במילי דלא חזו אלא לבנים או לבנות דמאי דחזי להאי לא חזי להאי אבל במאי דחזי להאי וחזי נמי להאי בנים ובנות לישקלו כחדא והיינו הך דירושלמי דאמר הבנות בכלל במלתא דשויא לתרוייהו ופסק דשיראי שאני דאית בהו דחזי להאי לא חזי להאי אהא ק"ל שפיר דבאם בש"מ אתסרי דינא ואדרבא טפי מתרצינן למלתיה האי דאמר לבני לטפויי אתא כיון דמדאורייתא ברא ירית ברתא לא ירתא ואתו עלה מאי דק"ל להתוס' והרמב"ן והרשב"א לפום מאי דמסיק תלמודא דברתא לא ירתא משו"ה נקט סמא בידיה מלתא דהירוש' במלתא דשוייא לתרוייהו בההוא דאמר נכסי לבני דמכללא דנכסי במלתא דחזיא לתרוייהו אבל בשעת מיתה מסתמא לתורת ירושה נחית ותירץ הא דאצטריך למימר נכסי לבני דילמא עבד תפקדתא לבנתיה משום דבש"מ דייתיקי מבטל דייתיקי א"נ כשהיה בריא וכתב לבנותיו לאח"מ אם לא אחזור בי כמ"ש הרמב"ן והריטב"א ובחייו דאזלינן בתר אומדנא לחבבן בעיני בעליהן ומוקמינן ליה דהא מעביר מברא לברתא דאנסי' לגברא ובשעת מיתה דחינן להאומר משום דאינו רוצה לעקור נחלה דאוריית' יראה דקי"ל לרבנן ז"ל כדעת היפ"ת אלא דאיכא למימר דשאני הך דפיסקי דשיראי דלאו כל נכסיה קא משדר להו אלא הני פסקי דשיראי ולא קרינן בהו העברת נחלה משו"ה אזלינן בתר אומד דהבנות אע"ג דנסיבן יטלו הראוי להן כדי לחבבן בעיני בעליהן אבל בשעת מיתה אפי' בכ"הג דפיסקי דשיראי אמרינן דעתיה דלא אכוון לעקור נחלה דאוריי' הילכך אפילו בראויין לבנות לא יטלו אלא הבנים אע"ג דלאו כל נכסי קיהיב דבגמרין אמר פיסקי דשיראי ובירושלמי קאמר ינתנו אלו וכו' ומדקאמר אלו ש"מ דאיכא אחריני דבשעת מיתה אין דבריו בכלל:
גם אשו'ר להרא"ש ז"ל בתשובה כלל סימן ג' והובאה בטור סימן רמ"ז בדרך קצרה דבתר דיהב טעמא לפלוגי בין האומר בריא לש"מ וכתב ע"ז יש לחלק בש"מ מלאחר מיתה לבחייו דבחייו כשהוא נותן מתנה הכל בכלל אבל בש"מ הבא להנחיל לאח"מ אנו אומדין דעתו שאינו רוצה להעביר הנחלה מן הבנים לבנות כי עבירה היא בידו דאמר שמואל לרב יהודה לא תיהוי באעבורי אחסנתא וכו' עכ"ל מ"ש עבירה היא בידו עד אמר שמואל ל"ת וכו' ויש לדקדק והא שמואל לא קאי בנותן אלא אמאן דקאי התם באעבורי דלא הוייא אלא ממשנת חסידים וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' זכיה והעתיקו הטור סי' רפ"ב ונראה משום דמשמואל הוא דשמעינן במתני' דקתני והניח את בניו ונתן לאחרים אין רו"ח נ"ה ואיסורא נמי איכא ולא תידוק מינה דדוקא בכותב כל נכסיו לאחרים מדקתני והניח את בניו הוא דאיכא איסור דאין רו"ח נ"ה דקא עקר כחלה דאורייתא לגמרי אבל כותב לבנו ולאחרים לית לן בה והכא כי אמר בש"מ ינתנו אלו לבני נימא דהבנות בכלל דהא ברא נמי קא ירית וכדכתי' אריש דינא אהא קא מייתי מדשמואל דמברא לברתא כ"ש דאסור וממדת חסידות דלא תהוי קאי התם אלא אומדין דעתו כיון דבא להנחיל את בניו לא איכוון להנחיל אלא למי שהנחילתו התורה וזה ג"כ דעת הרמ"ה שכתב אבל בש"מ מסתמא לתורת ירושה הוא דנחית כדכתי' לעיל וממרוצת דבריו מוכח דדעתו נוטה לדעת היפ"ת דבבריא ליכא לתא דאיסורא אמנם מדברי הרב מוהראנ"ח בתשו' שם שנשאל בבריא שרוצה ליתן נכסיו לבת בנו שמת ולהעביר הנחלה מהבן ופסק אין רו"ח נ"ה ואיכא נמי דשרי למקרייה עבריינא וכו' ע"ש וה' מוהריב"ל ס"ג סי' ל"ג נשאל בשידך את בתו ופסק לה לצורך פרנסתה ועד שלא נשאת מת והניח בנות אחרות ופסק דאחזוקי אינשי ברשיעי דעבר אמימרא דשמואל לא מחזקינן ע"ש דעת שניהם שוה דאפי' בבריא איתא לדשמואל וכדוקיין בריש אמיר:
אמנם דעת הרא"ש ושאר רבוותא דכתי' לעיל נראה דלא ס"ל הכי אלא כס' היפ"ת ומרבנן בתראי נו"ן תהו על ס' הרב יפ"ת מהך דפרק נערה דר"פ אעסק לבריה ויהודה בר מרימר לא בעא למיזל עמיה א"ל ר"פ מאי דעתיך משום דאמ"ל שמואל לר"י לא תהוי באעבורי אחסנתא וכו' אלמא אפילו בבריא איתא לדשמואל ולע"ד נראה דמיהודה בר מרימר דלא אזל לק"מ דאיהו גלי דעתיה משום דעיולי דידיה היינו עשוי ומר"פ נמי ל"ק דשפיר קאמר ליה אדרבא מצוה קעביד ואי ק"ל הא קשיא מעיקרא היכי ס"ד ר"פ דהא דלא בעא למיעל יהודה בר מרימר משום דאמר שמואל לר"י ל"ת וכו' דהתם בש"מ הוא דאתמר הא נמי לא קשיא דה"נ דמצי למימר ליה דשמואל לא קאמר אלא בש"מ אלא דעדיפא מינה קא' ליה דאפי' לדידך דמתרצה להחמיר אפי' בבריא ומשום סייג ומשמרת למשמרת לקדש עצמך אפילו במותר לך הכא שאני דלדבר מצוה קא עביד להעניק לבתו:
וחזי הוית להכנ"הג סימן רפ"ב אות ט' שכתב דלא אמר שמואל דאין רו"ח נ"ה אלא בכותב לאחרי' והניח את בניו אבל בנותן לאחד מבניו לא וכמ"ש כבר בעניו' והכרחתי דבר זה משמעתא גופה תלי"ת ובאות יו"ד כתב לחלק במלתא דשמואל בין כתב והוא בריא לש"מ ע"ש וכבר כתיב' דשרים ונכבדים קיימי בס' זו ותמהני איך מאורות עיניו לא שלטו בתשו' הרב מוהראנ"ח והרב מוהריב"ל ח"ג הניתנים למעלה דלא שמיע להו כלל לחלק בהכי גם לא נתעורר ליישב הך עובדא דירושלמי אמרה כמדובר וכעת ראיתי להרב שמע יעקב סדר בא דפ"ד שעמד בקצת מזה והנלע"ד הקצרה כתבתי: