ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
כ"ף · אות יב
כתובה רודפי צדק מחזיקי כל בדק הנגשים אל ה' ששים ושמחים לעשות רצון קונם ה"ה החכמים השלמים הדיינים המצויינים הרבנים המובהקים יושבי על מדין במתא תונס יע"א אתה ה' תשמרם וכצנה רצון תעטרם אכי"ר ונ"א: אחרי דרישת השלום מאל עילום זאת מן המודעות להשמיע במחנה קדשם עובדא דנא ותשובתם הרמתה מהרה תצמח ושכמ"ה:
שאלה זו נשאלה מפ' אלמוני ואת שמו לא הגיד מעיר טראבלס יע"א ודי"ן: שאלה מעשה שהיה כך היה ראובן מתה אשתו והניחה לו בן ועמד ראובן ונשא אשה אחרת ואחר שנשתהה עמה ימים ושנים ויגדל הילד והגיע לפרק הנושא ועמד ראובן הנז' והשיאו אשה ובעת חופתו עברו ביניהם דברי ריבות ומדינים בינו ובין אשתו ומתוך כך הוסיף לה על כתו' הא' סך מה בתורת תוס' ואחר זמן חלה ראובן ב"מ חולה הדק ולא נפל בחולה זה למשכב כמשפט החולה הנז' ב"מ ויצאו עליו ב"ח והיו דוחקים אותו ומחמת כן הוצרך למכור חצי חצרו לגוי א' והגוי הנז' לא רצה ליתן המעות עד שתסלק עצמה אשתו הנז' מחצי החצר הנז' ולסיבה שהיה חולה והב"ח דוחקים אותו אזי נכמרו רחמיה עליו והלכה עמו לב"ד יצ"ו וסילקה שעבוד כתו' מחצי החצר הנז' ונגמר המקח ביד הגוי בשטר זה שכתבו לו הב"ד יצ"ו וביני ביני נפטר ראובן בעלה הנז' וחל"ש ויהי היום באה האשה הנז' לב"ד לתבוע סכי כתוב' והתוס' שהוסיף לה בעלה הנז' בעת חופת בנו ועמד היורש והוציא שטר המודעא שלא הוסיף לה הסך הנז' אלא מחמת שלום הבית ואח"כ עמדה האשה הנז' ותבעה כתובתה הא' ולא מצאה כתובתה מחמת שהיתה מופקדת ביד אחר מקדמת דנא ולעת עתה לא מצאה האשה הנז' שטר כתו' ביד אותו נפקד ותבעה כתובתה באותו שטר שיש בידה שכתבו לה בעלה בעת חופת בנו הנז': איברא דידוע הוא שיש מחלוקת בין מרן ז"ל בש"ע ובין מור"ם ז"ל בהגה ע"ש ובזה נהרא נהרא ופשטיה איכא מאן דפסק כהש"ע ז"ל מפני דג' עמודי ההוראה הם סוברים כן ואיכא מאן דפסק כמורם משום דסברתו היא סברת רבנים וגאונים והם התוס' ז"ל וגאוני אשכנז ורב שרירא גאון ורבים אשר אתם ז"ל כמו שהביא כ"ז מהרי"ק ז"ל אמנם בנ"ד כל אפיא שוין דלא איבדה כתו' דלא חיישי' לשמא פרעא כתו' דשטר זה בידה מ"ב איברא לענין תוס' שהוסיף לה בעת חופת בנו אין לה כח לגבות בו מחמת המודעא הנז' אבל עיקר כתו' ודאי גובה בשטר זה שבידה דמימר אמרה שטרך במ"ב וכיון דלא חיישינן לפירעון גם לטענת מחי' לא חיישי' כדלקמן ועוד שטר המכירה יוכיח שלא פרעה כתו' דאם איתא דפרעה שטר כתו' אמאי הוצרך להביאה לב"ד לסלק שעבוד כתו' והוי ג"כ האי שטרא דמכירה הנז' ושטר זה שבידה כבי תרי סהדי דאסהידו שלא פירעה כתו' הנז' גם לשמא מחלה לו כתו' לא חיישינן חדא כיון דמת מתוך חולי זה שעמדו לו בו הב"ח הנז' עד שמכר חצי החצר הנז' והוצרך לאשה זו שתסלק עצמה משעבוד אותו החצר הנז' ואותו חולי ב"מ רובם ככולם למיתה הן עומדים והאשה הנז' ידעה באותו חולי הנז' דרובם למיתה וא"כ איך שייך לו' דמחלה לו סכי כתו' הנז' עד שירשו בנו הנז' שהוא מאשה אחרת וכ"ש דכמה מריבות וקטטות היו ביניהם משעת נישואין שלו ומחמת כן הוסיף לה על כתו' כנז"ל וכבר כ' הר"ן ז"ל סי' מ"ז דכל דליכא אלא ימים מועטים ביני ביני לא חיישי' למחי' כלל או לפרעון דמסתמא נשאר הדבר כמו שהיה וסיים ז"ל וליכא למימר שמא כתב כתו' ע"י איזה הדיוטות שאין בקיאין בשטרות דזו לא שכיחא ומלתא דלא שכיחא לא טעני' לאינשי כמ"ש הטור ז"ל ח"מ סימן ק' ע"ש אלא ע"כ אין הכתו' אלא עפ"י סופרים בקיאין הממונים ע"ז ואית ליה קלא וכיון דהכא לית לה קלא לא חיישינן לכתו' אחרת וכ"כ מוהרימ"ט סי' ק"ס דאם הוא עני בשעת חליו לא חיישי' לפירעון וכ"ש דלא חיישי' למחי' דלא שכיחא דמהיכא תיתי למחול כדי שירשו היורשים וכ"ש יורש כזה דלעולם היא שונאתו והוא שונאה וכן ראיתי לה' משפטים ישרים ז"ל סימן ז' דהסכים לדברי מהרימ"ט ז"ל הללו דאם היה עני בשעת חליו דליכא למיחש וכ"ש דלא חיישי' למחי' דאין משביעין אותה שלא מחלה אלא אגב שבועה דלא התפיסה צררי אבל אם לא ע"י גלגול שבועה אין משבי' אותה שלא מחלה וכ"כ מהרי"ט ז"ל בתשו' סי' ר"ט הביאו הרב לקט הקמח בליקוטיו ע"ש וכ"כ ג"כ המ"מ ז"ל סי' כ"ח בא"הע דף קפ"ט שתפס במושלם דכל דליכא למיחש לפירעון כגון שהיה עני בשעת חליו לא חיישינן למחילה דלא שכיחא ולא אתייא אלא ע"י גלגול וכיון דכל הני רבוותא סברי מרנן דליכא למיחש לפירעון וכ"ש דלא חיישי' למחילה ודאי גובה כתו' וכ"ש בנ"ד ששטר שכתב לה בעת חופת בנו שהוסיף לה בו התוס' כתוב בו ג"כ עיקר כתובתה והביאה אותו לעת עתה לגבות בו כתו' הא' עם התוס' הנראה בהדיא שלא פרעה כלל כ"ש שהיה עני לגמרי בשעת מכירת חצי החצר הנז' ומת מתוך עניו ודאי דלא נפרעה וגובה כתובתה בשטר זה וכאמור זהו מה שנלע"ד הקצרה ולא להלכה נתכוונתי אלא לשאול את פי הרבנים הנז' איך יהיה משפט האשה הנז' ותשובתם הרמתה מהרה תצמח:
זאת אשיב בענין האלמנה שתבעה כתובתה ואין שטר כתו' יוצא מתחת ידה ואייתי בידיה פלוגתא דמרן בש"ע ומור"ם ז"ל דלדעת מרן אינה גובה כלום ולדעת מור"ם גובה ומתוך דבריו שדעתו לפסוק כדעת מור"ם ואנן בדידן כבר נשאלנו ע"ז מהב"ד שבמח"ק יצ"ו והשבנו להם שבמקום שאין מנהג קבוע לפסוק כדעת מור"ם ז"ל אין לנו לזוז מפסק מרן ז"ל בש"ע ומה לנו להכרעת דעתינו ואין זה צריך לפנים כנודע:
עוד כתב דבנ"ד כל אפיא שוין שלא איבדה כתו' והעמיד ע"ז ב' עדים גמורים הא' הוא השטר שכתוב בו התוס' שהיה שמור בידה. עד יום מותו והעד הב' הוא שטר המכר של חצי חצרו שהוצרכו לסלק שעבוד כתו' דאם איתא דהתפיסה צררי מאי סלוק שעבוד איכא הן אלה קצות דבריו ולדעתינו הקצרה אין בעדויות הללו ספק להוציא מהיורשים כלל דמה שסמך על השטר שכתב בו התוס' דא תברתיה והוא שט' המודעא שכתב עליו הבעל דקי"ל שטר שלא ניתן ליכתב כמי שלא נכתב דמי כדאי' בפ' הרבית וכבר כתב מרן בש"ע סוף סימן ע' דשטר מכר שנכתב עליו מודעא נאמן המוכר לומר לו פרעתי לו דמי המקח דהו"ל כמלוה ע"פ ע"ש אמור מעתה דהך שטרא דכתי' ביה תוס' מגן שויא ולא גמרינן מניה לענין הכתו' גם את הב' שטר מכירת חצי החצר דאם איתא דאתפסה צררי סלוק שעבוד כתו' מאי עבידתיה הא נמי ראייה פריכא היא מכמה טעמי חדא דאטו מאן דמתפיס צררי בב"ד מתפיס כי היכי דלהוי לה קלא א"כ לקוחות מנא ידעי דאתפסה צררי ומה גם דהלוקח גוי ולא מפייס בידיה ועוד בו דא"נ שמיע להו ללקוחות דאתפיסה צררי אכתי לא סמכא דעתייהו דאמרי הדרא ומהדרא להו לבעל ושעבוד הכתו' על הקרקע כדקאי קאי ועוד דאשה נמי אכתי לא סמכא על הנך צררי דקי"ל דאם נאבדו אע"פ שייחדן לה אחריותן עליו כדאית' בר"פ אע"פ ועיין במרן ח"מ סימן קי"ז ע"ש ועוד שהרי כתב הרא"ה ברפ"ק דבבא בתרא וז"ל ש"מ סמוך למיתתו ארחיה להתפיסה צררי כדי שלא תתבזה אלמנתו בב"ד עכ"ל ועיין להרב חל"ם סי' צ"ו סק"י ע"ש א"כ איכא למיחש דילמא אחר מכירת חצי חצרו אתפסה צררי סמוך למיתתו:
גם מה שהעלה לדינא דהיכא דהבעל עני הוא ליכא למיחש להתפסת צררי וחיליה ממ"ש ה' המבי"ט ח"א סי' ק"י ע"ש הן אמת שגם ה' מוהרשד"ם בא"הע סי' קל"ב ובח"מ סי' שמ"ו כתב לטענה זו אלא דלאו עלה לחודה מסתמיך אלא בצירוף טעמי אחריני והתוס' בפרק הכותב דפ"ה דטענת לא לחוד לא מהניא וכ"כ הרא"ש שם אלא דאועוד הא קיהיב סימנא הוא דסמיך ע"ש והכא בנ"ד כי יהבינן לה כל דילה דלא חיישי' לפירעון כיון דהבעל עני וכסברת ה' המבי"ט ובעלמא קי"ל כל דליכא למיחש לפירעון לא חיישינן למחילה בהא דאין שטר כתובתה בידה איכא למיחש למחי' כמ"ש ה' מוהרימ"ט בח"מ סי' קכ"ה וכ"כ הרב לשם בא"הע סי' כ"ח עכ"ל דהיכא דליכא שטר כתו' בידה חיישי' למחילה ע"ש קנצי למילין לענין דינא נלע"ד דכל דלא נקטא בידה שטרא דכתובה אפילו בבעל דלא אמיד ועני היה אין לה לגבות מכתו' כלום:
איברא דטוב הדבר בעיני אלהים ואדם לפשר ביניהם ולא תצא אלמנה בידים ריקניות דהאיכא אומדנות דמוכחי שלא התפיסה ובמחלוקת שנויה כמדו' וגם וכן אומדנא שלא מחלה דלא שביק אינש נפשיה ויהיב לאחרים ומה גם כי היו ביניהם ריבות ומדנים כאשר העיד השואל ונהי דלענין דינא לא מפקי' מהיורשים בכח אומדנות הללו הא מיהא מהנו להטותם לפשרה אחר שתשבע האלמנה שבועת אלמנה ואם לא נתרצו בדין הפשרה צריך לקבל היורשים ח"ס שאינם יודעים ששט' כתו' אינו פרוע ומי שחותמו אמת יעמידנו על דבר אמת הלא כ"ד צעירי צאן קדשים החופ"ה מתא תונס יע"א בס' ואתה תצוה את בני ישראל משנת ויעד ה' בישרא"ל לפר"ק ושלם. שאול נשאלנו מהב"ד של הק"ק טראבלס והשאלה נאבדה ומהתשו' יובן הענין: