ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
כ"ף · אות טז
מנהג ידוע פה מתא תונס יע"א שהשררה יר"ה מוכרת האלתזאמי הנקרא בלעז פאל"טו לקבל כל עורות הנשחטי' והשעוה בזול מאת הבעלים ולעשות בהם כחפצם ורצונם ונותני' לשררה יר"ה סך מה שנאותו בו ומוטל על בעלי הפאל"טו הנז' לתת מלבושים לבית המלכות חק קבוע בשער קצוב מידי שנה בשנה ומנכים דמי המלבושי'ההם מדמי הפאל"טו ולאחד מבני המלכות חק קבוע לו סך דמי מלבושיו ש' פרחים בכל שנה ויקר מקרהו כי קנה סחורה מאת ראובן ובעד דמי הסחורה נתן לו הורמנא לקבל מבעלי הפאל"טו דמי המלבושים הקצובים לו של שנה הבאה אחר שנה זו וכתב לו פתקא אליכם נודה בעלי הפאל"טו תפרעו לראובן סך ש' פרחים מפאת המלבושי' המגיעים לי של שנה הבאה וילך ראובן אצלם ומאנו בכתף סוררת באמור אליו עד עת בא דברו לשנה הבאה או קודם לכן בזמן מועט וראובן צריך לאותו דבר דאצטריכו ליה זוזי ויועדו לו אוהביו ורעיו ויאמרו לו הלא שמעון יש לו סחורה פ' והוא יש לו יד עם בעלי הפאל"טו וקנה אותה ביותר משומתה קצת ע"מ לקבל פתקא הדין מידך וערך הסחורה אם נמכרת לאלתר בדמים מזומנים שוה כל ליטרא מהסחורה ו' זוזי ונכנסו בין ראובן ושמעון ויאותו ז"לז בעד סך כל ליטרא ז' זוזי ומצאו שהפתקא עודפת על הסחורה סך ק"ן גרושוש והתנו ביניהם שהמוכר יפרע לקונה הסחורה סך ק' גרושוש בעש"ק וסך החמשים הנשארים ביום ג' שאחריו ומסרו הפתקא ביד הסרסור עד שיקבל ראובן הק"ן גרושוש הנז' וראובן משך כל הסחורה ההיא ונשא ונתן ביד ושמעון פרע לו סך הק' גרושוש ביום עש"ק אמנם הן' הנשארים עדיין לא פרע ואחר עבור יום או יומים הלך שמעון אצל הסרסור המופקד אצלו הפתקא ומסר לו הן' גרושוש הנשארים ומסר לו סרסור הנזכר אותה פתקא וראובן דינא קתבע שתנאי היה הדבר בקש"מ שאם לא יפרע הסכום הנז' בזמנם ככתבם אזי מעכשו תהיה מכורה הסחורה ההיא כל ליטרא בעד סך ו' זוזי כמו שהיא שוה בממון מזומנים לאלתר ויען שמעון הנה אמת נכון הדבר אבל אחר שנטלנו בקש"ם היה התנאי ועוד שהיה התנאי לשלוח שלוחך לקבל ממני המעות ולא שאני אשלח לך ויען ראובן לאמר לו כי אדרב' אזהרה שמענו השמר פן ואל תבא אל ביתי מאיזה סיבה ידועה לך ויאמרו איש אל רעהו יש בינינו מוכיח ע"א אלא שהוא בא' מכפרי העיר שהלך ב' ימים מי יתן ידעתי ואמצאהו וישב ראובן השבע לי ש"ד והפטר וימאן שמעון ושאלו אותי כדת מה לעשות ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב על אחרון ראשון ראשית מאמר הלא ידעת מ"ש מרן הקדוש בב"י סי' פ"ז שמדברי התוס' בפרק המפקיד דף ל"ד יש ללמוד היכא דאיכא למיחש שיתברר הדבר הפך שבועתו ויפסל לעדות אין משביעין אותו שאין מביאין קדשים לידי פיסול ופסקו בשלחנו שם סל"ג ע"ש וע"ע בלבוש וסמ"ע שם ואע"ג דבנ"ד ליכא אלא ע"א ואינו נפסל על פיו הא מיהת לעדות אחרת מצטרף התובע והעד לפוסלו כמ"ש בטור ש"ע סי' ל"ד סכ"ו ע"ש א"כ אכתי איכא למיחש לה ואין להשביעו והנה הש"ך ז"ל שם השיג על הלבוש והסמ"ע ז"ל שהתו' הקשו על פירש"י היאך נעשה תקנה לרמאים דא"ל אם איתא דקושטא קאמרת מהיכא תיחוש דאתו סהדי ואמרי דלא ואוקי להאי דינא בכמה גווני ע"ש ואין כאן מק"ל דבלא"ה אם ראובן קתבע דמשתבע ליה ואבטל כל עדים שיעידו דבכה"ג שהזכיר העדי' שומעין לו וע"ש בש"ך ובסוף סי' ע"ה אמנם בנ"ד דקתבע ראובן השבע ש"ד והפטר נלע"ד דאין שומעין לו דכיון דלא הוי אלא ע"א מצי א"ל שמעון מאין הרגלים להשבע השת' ש"ד דהא אפי' לכי אתי האיך סהדא ומסהד דקושטא קאמרת מ"מ אינו מזקיק אותי לממון אבל קם הוא לשבועה דאורייתא ולכי מסהיד דאנא קושטא קאמינא אפטר מכל וכל דקי"ל ע"א מסייעו לנתבע לפוטרו מן השבועה כמ"ש בטור ש"ע סי' ע"א ופ"ז ע"ש ואע"ג דהשתא נמי טיבותא היא לגביה דשמעון לכי אתי סהדא ואמר כוותיה דראובן ומצטרף העד לפוסלו כמו שנתבאר מ"מ אין נראה לחייבו ש"ד מהשתא מהאי טעמא:
ומעתה אבא נבא אני עני למאי דפשיטא ליה דכיון דלא פרעא ביומא דמשתלם זמניה שכל הסחורה יקבל לערך ו' זוזי כמו שבא בשאלה לא כן אנכי עמדי דא"נ תנאי גמור הוה וקיים בכל דיניו לאפוקי מאסמכתא נלע"ד דאינו מפסיד אלא לפי ערך מה שלא פרעו אבל למאי דפרעיה לא מחייב דאכל זווא דפרעיה נתקיים המכר בשומתו שקצבו להם וכן מצאתי להט"ז ז"ל בסי' ע"ג שהרב ז"ל עלה ונסתפק במי שקבע לחבירו זמן לפרוע לו חובו ואם לא יפרע בזמן ההוא שיתחייב לו מעכשיו יו"ד זהובים בתורת קנס ופרע לו מקצת החוב דאינו חייב בקנס אלא לפי ערך מה שלא פרעו וסמא אייתי בידיה הא דאמרינן בפ' המקבל דק"ד ההוא גבר' דקבל ארע' מחבריה ואמ"ל אי מובירנא לך אשלם לך אלפא זוזי והוביר תלתא אמרי נהרדעי דינא הוא דמפסיד של"ג זוזי ותלתא זוזא ע"ש שהאריך ועם כי נלע"ד רב המרחק דהתם הפסדא דארעא הוא דאיחייב ליה וכיון דלא אפסיד אלא תלתא דארע' דהוביר הוי כאילו האי תלתא חלק אחד בפ"ע משום הכי אמרי' דלא משלם אלא מאי דהוביר והפסידא דארעא אבל כשהוא קנס שחייב עצמו לזרוזי נפשיה אמרי' יש לו לקנס מתחלה וע"ס וחייב בכל הקנס. שו"ר לה' בית אברהם ז"ל שם שחלק עליו בקרוב למאי דכתיבנא עלץ לבי ויגל אמנם מה שהביא הרב ז"ל מהך דפרק הנושא הפוסק לזון את בת אשתו ה' שנים ונשאת לאחר ופסק גם כן עמה לזון ה' שנים דאין אומרים יזונו אותה ב' אלא א' זן ואחד נותן דמים ע"ש אהמ"ר לא שמה מתייא כאשר ירדוף הקורא צדיק יבחן ולענין דינא בנ"ד כ"ע לא פליגי דאינו מפסיד אלא חלק שלא פרע וטעמא דידי הוא כיון דמעיקרא הפרעון ניתן לתשלומין בזמנים מחולקים נעשה כמי שקבע קנס על כל זמן וזמן ואף עפ"י שאין בידי כעת ראיה ברורה לדבר מ"מ האמת יורה דרכו ויקובל האמת ממי שאמרו המעט הוא אם רב:
האמנם אלם צדק אני חוכך בעיקר קיום מכירה הלזו יען כי הפתקא הלזו לא נקנית לשמעון בעל הסחורה כמשפט הראוי לה דהלכה רווחת דאין אותיות נקנים אלא בכת"ום כמ"ש בטוש"ע סימן ס"ו ע"ש והכא בנ"ד כתיבה לא הוות ומסירה נמי לא לדידיה נמסרה אלא ליד הסרסור איש הבי'נים וברשותיה דראובן קיימא עד דמקיים לתנאיה כמו שנת' בשאלה ואת"ל נמסרה ביד שמעון ואח"ך מסרה לסרסור אכתי לא איפרוק וכ"ש בכת"י דגוי דגרע טפי מכת"י ישראל שכ' הרשב"א ז"ל בתשו' והביאה מרן ז"ל שם בב"י דאפי' למ"ד בכת"י נאמן לומר פרעתי מ"מ נקנה בכת"ום ע"ש והיה עולה בדעתי לומ' דכ"ש בכת"י דגוי דבדיניהם אינו נאמן לומר פרעתי אלא שראיתי לה' מוהר"א ששון סי' רי"ו דלא אפסיקא ליה מלתא דמהני בכת"י גוי כת"ום ע"ש ומאי דמספק"ל לה' ז"ל פשיטא להו לרבינו בצלאל סי' ל"ד ולה' מוהרימ"ט בח"מ סי' צ"ה דמהני ביה כת"ום ע"ע ולע"ע האיר וזרח ס' הבהיר אהלי יעקב לה' מוהריק"ש ז"ל ובסי' ב' פסיק ותני דמהניא כת"ום בכת"י של גוים וכ' ז"ל שזה ג"כ דעת הרשב"א ועיין בתשו' הרב מים רבים חח"המ סי' ז' א"כ פשיטא דלא שבקינן פשיטותייהו דתלתא סרכין משום ספקו של ה' מוהרא"ש ז"ל הילכך אי הוה ביה משפט כתוב ומסי' מעליא הוה זביניה זביני כשאר מכירת שטרות דעלמא אלא שלא נעשה בכל אלו כת"ום ואע"ג דבנ"ד היה קיום הענין ע"י ק"ס וס"ל להראב"ד דקנין חליפין מהני בשטרות כמ"ש הבע"הת ז"ל שער נ"א ח"ג סי' ע"ש כבר כתב הטור סי' ס"ו ס"ג שהרמב"ן ובע"הת ז"ל חולקים עליו ושכ"ד הגאון ז"ל ע"ש ועוד אפילו לדברי הראב"ד זל כת מיהא בעי אלא דאלימא מלתא דשטרא דחשיבא כמסירה ואפי' בקנין אגב דס"ל להרמב"ן וסיעתיה דמהני ואין צריך לא כתיבה ולא מסירה כמ"ש מרן בשלחנו שם ס"ח אמירה מיהא בעי וכמ"ש הטור בשם אביו הרא"ש ז"ל שם א"ל קני האי שטרא וכו' ואם לא אמר הכי לא קנה ובנ"ד אין גם א' מדרכי הקניה:
אלא שאנכי הרואה שעיקר החיוב של בעלי הפאל"טו לתת למלכות חק מלבושיהם אכתי לא מטא זמניה ולא חל בעולם עדיין חיובו ול"ד למ"ש מוהרי"קו ז"ל שרש קפ"ט דיכול למכור השטר אעפ"י שעדיין לא הגיע זמנו וכו' ע"ש דהתם החיוב כבר מוטל על הלוה ומשועבד להמלוה מש"ה סבר לה מר ז"ל דמהני ביה מכירה משא"כ בנ"ד שעדיין אין מקום חלות החיוב כלל וזה פשוט ועיין הרשב"ם סי' ש"ט ועוד בה דגם על המלכות עצמה עדיין לא הוטל עליו לתת ההורמנא לבעלי הפאל"טו ליתן לכל א' הסך הקצוב לו כאשר נודע מנהגם בנתינת החקים ההם שבכל שנה יצא דבר מלכות מלפניו ונכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך בשם בעלי הפאל"טו ועוד מאן לימא לן שהמלכות יתמיד הנהגתו לתת לבני ביתו אותה הקצבה דילמא הדר ביה וכאשר הוא עושה ותו איכא למיחש דילמא האנשים האלה בעלי הפאלטו בהגיע תר נתינת החקים ההם מסלק השררה את ידם מהפאל"טו ההוא וממילא אין שום חיוב כלל על בעלי הפאל"טו וגם זו שאין כתוב בפתקא שכן המלכות מחוייב כלל לראובן רק הורמנא ונתינת רשות לבעלי הפאל"טו שיפרעו לראובן קצבת שנה הבאה ולא נכתב שום חיוב עליהם שבעבורו הרשוהו לגבות הקצבה חזרתי על כל הצדדים ולא מצאתי מקום חלות מכירת הפתקא הלזו ואפי' ע"י כתו"מ ועיין בתשו' הרב תומת ישרים ז"ל סימן טו"ב מ"ש בזה לנדונו ועוד נלע"ד דאפי' ע"י כתו"מ לא מהני דכיון דקי"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול לא סמכא דעתיה דקונה השאר כדאיתא בקידושין דמ"ו ע"ב וע"ש בפי' רש"י ז"ל וכתב הר"ן ז"ל שם דבמלוה בשטר אעפ"י שהקנהו לה בכתו"ם אינה מקודשת דכיון דיכול למחול לא סמכה דעתה ובמכר לא קנה עכ"ל ואע"ג דקי"ל כמאן דדאין דינא דגרמי וכדפסק מרן שם סל"ב ע"ש וא"כ היכי מצי מחיל כיון דהלוקח חוזר וגובה מהמוחל והתם בקידושין מייתי פלוגתא דתנאי במקדש במלוה ור"מ סובר מקודשת וקאמר לכ"ע אית ליה דשמואל דאמר המוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול ר"מ סבר לא שביק אינש דידיה ומחיל לאחריני ע"ש ומשמע להדיא דבמכר אפילו לר"מ דדאין דינא דגרמי לא קנה וכמש"ל לעיל בשם רש"י והר"ן ז"ל ואמאי לא קנה כיון דחייב לשלם לו אלא ודאי דאפילו בכ"הג אמרי' לא סמכא דעתיה שו"ר להש"ך ז"ל ברס"י ק"ץ שהביא מעשה בדין המוכר ממ'ראי שכתוב בו לשם מי שמוציאו ונחלק עם שאר בעלי הוראה וכתב דבשטר חוב לא קנה וע"ש שחילק בין קרקע למטלטלין ע"ש והיינו בשלא משך עדין מיהו נלע"ד דאם משך כבר הסחורה כנ"ד דינה כקרקע בהא סליקנא ובהא נחיתנא דאין במכר הפתקא הלזו שום צד שתתקיים כלל: