אור ברסלב
ספר משכנות הרועים כ"ף › אות טו

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

כ"ף · אות טו

אות יד

כתב יד נשאלתי מרחימו דנפשין החו"ש והכולל שד"ר מאר"ק צפת תוב"ב כה"ר יצחק נר"ו זרע רב מוהר"י פ'ראג'י ז"ל לחוות דעתי קלה כמות שהיא בדין עסק כת"י מטהרת הקדש רבני ומנהגי עה"ק ת"ו ודי"ן מודים אנחנו רבני ומנהיגי. עה"ק ת"ו שאנחנו חייבים חוב גמור ומלוה זקופה להחו"ש כה"ר ש"ך יצ"ו סך ת"ק גרושו"ש עראבי"ש מאשר לקחנו ממנו בתורת הלואה לצרכי הע"הק הנז' ועד ובעד שעבדנו לו להתפרע סך הנז' מנדבת וקצבת עיר ארג'יל יע"א ושלא יוכל שום שליח מאשר נשלח מע"הק הנז' לבני מערב ולא לשום מקום שיקח מעיר ארג'יל אפי' פרוטה עד שיתפרע החוב הנז' וכל נדבת וקצבת העיר ארג'יל הכל יהא אסור עלינו כבשר קרבן ותוקף שטר זה כתוקף כל שטרי חובות דנהיגי בישראל כהוגן וכתי' רז"ל והכל היה בקש"ם ובש"ח וכתי' זו כל זמן שהוא קיים יהיה עלינו כשאר מקויים בב"ד שלא נהיה נאמנים לומר פרענו ולראית האמת ח"ש בע"הק צפת ת"ו ש' הת"ס ליצירה והכל שריר ובריר וקיים. שמעון גיוזו. יוסף דיוואש. יצחק נחמיאש. יוסף שלתיאל. אליה אשכנזי אברהם מולכו. ידיד שנשול. יוסף אלאג'ים וכתוב עלויה הנפק מב"ד שבירושלים ת"ו מוהר"א יצחקי. מוהר"י קונקי. מוהר"ד כהן. חלקם בחיים זיע"א. ומתו הלווים גם המלוה גם בניהם עד דור שלישי קמו השרים לאמר תנה את נש'י ושלחו מורשה לארג'יל יע"א לגבות מנדבות וקצבות שלהם יורה המורה שורת הדין עם מי ויבא שכמ"ה:

תשובה באתר זקוקין דנור מלכי ואפרכי סרכי קטנם עבה כעובי דינר נהר דיעה מאן עייל בר בי רב דחד יומא מגן שויא ולא שמה מתיא ומחשבתו ניכרת מתוך מעשיו מעשה קוף בעלמא האמנם אלם צדק משתיקותא בתרי יפה היתה שתיקת וניב שפתים מאלמי'ם אלמי'ם מאן דאלי'ם גבר אבל באמת אמרו גדולה אהבה וכו' ומשום מצוה לשמוע דברי חכמים כי הפציר בי עד בוש ולא נתנני השב רוחי באשר דבר מלך שלטון אמרתי אלקטה באו'מרים אמרות טהורות שיחתן של חכמים הלא בספרתן ספר דתא ולהרצות הדברים לפני ג' הרועים ארישא קאי רב מרי רבי אבא מירא דכיא נ"ר ועמו השר שר האלף דוד מלך ישראל נגר ובר נגר נ"ר ומורי גם הוא ה' חק נתן ה' עליהם יחיו ומפומייהו דרבנן תסתיים שמעתתא מד"ן נשמע שמועה טובה: בראש אמ'יר מודעת זאת תשו' הרא"ש ז"ל כלל ס"ח סי' ך' היא באה בטח"מ סימן ס"א סי"ז בראובן שהוציא שטר על ז' אנשים מהקהל ויש לו כמו שלשים שנה ולא נשאר מהלווים וכו' וכן אני עושה כשבאים לפני שטרות ישנים אני חוקר ודורש להוציא הדין לאמתו וכו' עכ"ל וכת' עוד מוהריק"ו ז"ל שורש קצ"א דאע"ג שכתב בשטר שקבל עליו הלוה בש"ח שלא לטעון שום טענה נגד השטר מ"מ ראשי הקהל והב"ד מוטל עליהם לחקור בדבר כדי להוציא הדבר לאמתו וכתבו מור"ם ז"ל שם ס"ט ע"ש ועיין בתשו' מוהרשד"ם ז"ל סימן קכ"ט ושס"ז ובכנ"הג ז"ל לשם בהג"הט מאות יו"ד ובח"ב אות כ"ג ע"ש איכו השתא מלתא דרמיא לבקש כל טצדקי בהאי שטרא כיון דישן נושן הוא יותר מס' שנה ורבנן תקיפי ארעא ייחדו לו מקום לגבות ומקומו מושכר לו ג"כ התפיסו נדבת עיר ארגי'ל יע"א כבשר קרבן וגם כי נשבעו בש"ח הס כי לא להזכיר אחרו פעמי מרכבותי' מלגבות ב"ח את חובו:

דורשין תחלה אי דיינינן ליה כשאר כ"י דעלמא ובאנו למחלוקת אבות העולם בטעין לוה פרעתי אי מהימן או לא שיתבאר בס"ד או"ד כיון דחזינן לרבנן דשויוהו אנפשייהו כשטר מעליא ממ"ש ותוקף שטר זה כתוקף כל שטרי חוב וכו' ועוד בה מ"ש עוד עלינו כשאר מקויים וכו' ונהי דלגבי לקוחות לא מהני להו ולא מידי כיון דליכ' סהדי דמפקי קלא דחתימי עלויה אלא לווים גופייהו דילמא הא מיהא מהני לשווייה כשטר דאי אמרי פרענו לא מהימני לכ"ע ולענ"ד יש להוכיח דכי כתב כהאי לישנא נמי לא מהני ליה ולא מידי מדחזי' לרבוותא דמקהו אקהתא לכת הסוברים דבכ"י נאמן לומר פרעתי מהא דאמרינן בכתובות דכ"א אבל אמגילתא לא וכו' וכתב מאי דבעי ותנן הוציא עליו וכו' דכי כתיב הכי מאי הוי הא מצי למימר פרעתי ונלע"ד לומר דודאי האי גברא כיון דלעולם לא לוה מהאי דנקיט כ"י אינו טוען אלא לעולם לא לויתי דקושטא הכי הוא וכי מפיק האיך כ"י הוחזק כפרן לאותו ממון ותו לא מצי למטען פרעתי בדאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי ודו"ק. (ואין לתרץ דהא דמסיים עלה ודוקא חספא אבל אמגילתא לא וכו' סתמא דתלמודא הוא דקאמר לה ולא אביי וסתמא דתלמודא ס"ל כר"ל דאמר חזקה דלא פרע אינש גו זמניה דה"נ קי"ל לדינא אבל לאביי ליכא למיחש למכתב אמגלתא דהא ליתא דא"ה אמאי נקט אביי חספא אלא ש"מ משום דילמא משכח לה אינש דלא מעלי וכו') שוב זכיתי לראות לאחר זמן לה' בע"הת סוף סי' שי"ג שכ"כ ע"ש והרשב"ץ בח"א סי' ל"ב כ' ויש לדחוק לדעת הגאונים דאביי עצה טובה קמ"ל דשמא יאמר לא לויתי כלל דהשתא לא מהימן וכו' עכ"ל ולענ"ד תי' מורווח הוא דודאי אומר לא לויתי דאיהו קים ליה בגויה דלא לוה וכדכתי' וכ"ה בבע"הת שם ועיין בהרא"ש ז"ל מה שתי' ובהר"ן ז"ל לשם ובה' של"הג ובסביבות המרדכי לשם ובמרדכי ז"ל ס"פ ג"פ ולעולם הוק' לענ"ד במאי דק"ל לרבנן מעיקר' דכי טעין פרעתי נמי לא מהימן אלא בשבועת היסת דכבר נתקנה בימי אביי דהוא מריה דהאי דינא אמטו להכי קמזהר אביי שפיר כי היכי דלא ליתי לידי תשלומין אי לא בעי לאשתבועי ואי לא בעי לשלומי שבועה מיהא רמיא עליה ובינותי בספרים וראיתי לאבי התעודה הרשב"ץ ז"ל אף הוא ראה ותי' דהא אפי' טעין ליה מלוה ע"פ מצי לאשבועיה ע"ש ובעיקר קו' נ"ל לתרץ דאביי. חייש דילמא כתיב ביה נאמנות. דאביי גופיה ס"ל דנאמנות מהני ואפי' טפי מסהדי. כדאיתא בשבועות דף מ"ב וכ"מ להריטב"א ז"ל בחי' שתי' כן ת"ל והרא"ה ז"ל תי' דחייש דילמא כתיב ביה קביעות זמן הפירעון ויפרענו תוך זמנו דתו לא מהימן למימר פרעתי דחזקה לא פרע אינש גו זמניה עיין במקו' לשם ואחז"ר נדפס ובא ס' אורים ותומים להגאון מהר"י אשכנזי ז"ל וראיתי לו בסי' ס"ט דכתב להאי שנויא משמיה דהרמ"ה בסי' ד"ן ואותביה דמריה דהאי דינא אביי ואיהו גופיה ס"ל דפרע אינש גו זמניה כדאיתא בהשותפין דף ה' ע"ש ומעתה לא על הרב ד"ן ז"ל קו' הרב ז"ל אלא גם על הרא"ה ז"ל אשר לא שזפתו עין הגאון ז"ל וכזאת וכזאת קשה לענ"ד על מ"ש במקובצת לבתרא במ"ד לדף קע"ד וז"ל וא"ת וכיון דהא דר"פ במלוה ע"פ הוא ולא במלוה בשטר ויתמי לאו בני מעבד וכו' ת"ל כיון דליכא שטרא א"ל דילמא פרעיה אבוהון תשובתך משכחת לה כגון דמת אבוהון בתוך זמן דלא עביד אינש דפרע גו זמניה עכ"ל. והוא פלא דר"פ עבד כאביי ורבא דס' דפרע אינש גו זמניה כדאיתא בפ' השותפין ואף אם נאמר דכונת הרא"ה ז"ל לשנויי להרי"ף ז"ל דפסק דבכת"י נאמן לשיטתיה דפסק כר"ל דאמר חזקה דלא פרע גו זמניה מ"מ אכתי לא איפרוק כיון דע"כ לאביי גופיה לא מתוקמא מלתיה בהך שנוייא וע"כ לאוקומה בחד מהנך שנויי דש'נו רבנן בדבורייהו מ"ל להרא"ה ז"ל למצדד אשנוייא אחרינא והדרא קו' הגאון ז"ל לדוכתה אך מ"ש עוד וז"ל אבל אי קשיא דאמאי לא תירץ דכתיב ביה נאמנות ע"ש כבר כתבתי דהריטב"א ז"ל בחי' לשם תי' כן ובמקו' לשם וכ"כ הנ"י ז"ל ס"פ ג"פ וכ"ז מעלומי העין עין העדה הגאון ז"ל:

וראיתי לה' קרבן נתנאל ז"ל שנדפס בקרב ימים שכתב ע"ד הרא"ש ז"ל הניתנים למעלה וז"ל או שיכתוב בו נאמנות או שיכתוב בו זמן ע"ש והדברים עתיקין בהר"ן והריטב"א והרא"ה במקובצת כאשר הובא וע"ע בתשו' מוהר"ם ז"ל שהביא מרן הב"י ז"ל הלא היא כתו' בס' תומת ישרים סי' ק"ט ובפרישה ובב"ח וכנ"הג ז"ל לשם ובשו"ת משאת משה ח"ב סי' י"ג ע"ש. לדאתן עלה מדחזינן לרבוותא דמהדרו לאשכוחי גוונא דלא מצי למימר פרעתי בכת"י ולא אשתמיט חד מנייהו לאוקומי מלתיה דאביי דחייש דילמא כתיב ביה וכ"י זה שיהיה דינו כשטר ש"מ דכי כתב נמי הכי לא אהני ליה ולא מידי:

ועוד נשמעיניה מן הדא ממאי דכ' מוהרא"י ז"ל בפסקים סי' ר"א בכ"י שכתוב בו וחתימת ידי תהא עלי כקנין עדים דלא מהני ולא מידי כיון דלית ליה קלא ואנשו ליה ע"ש ופסקו מור"ם שם והני טעמי דכתב בהא נמי בנ"ד שייכי וזה ברור לע"ד וכ"ה בשו"ת הרדב"ז ז"ל ח"א שבשני סי' תפ"ג:

שו"ר למוהראנ"ח ז"ל בראשו' סי' קי"ז עלה ונסתפק בכ"י דכתיב ביה הכי ואייתי בידיה תשו' מהרא"י ז"ל הלזו וכתב לכאורה לא יפה כחו אלא מהעדאת עדים וקי"ל דא"צ לפורעו אבל הכא דיפה כחו בשטר מהני אבל לפ"ד מהר"אי ז"ל יש להסתפק וכו' עש"ב ואחה"ר מעצמותיו הקדושים אחר אשר הביא אלו'ה בידו תשו' מהרא"י ז"ל דמסתמיך ואזיל אתרי טעמי דכתב הרא"ש ז"ל ומינה יליף לנדונו הנך טעמי גופייהו שייכי למאי דמספק"ל וכבר הושג מה' ש"ך ז"ל סקי"ז עש"ב וכ"ש לפום מאי דכתי' בעניותינו להוכיח כן:

מאחר עלות באר היטב דלא הוי אלא כשאר כ"י דעלמא איכו השתא נחזי אנן עיקרא דמלתא באשלי רברבי תליא ארישא קאי אהא דתנן בס"פ ג"פ הוציא עליו כ"י וכו' דבעי ראב"ן בהוחזק כ"י בב"ד אי גבי ממשעבדי ופשיט ליה דאינו גובה ואותביה ואהדר ליה דהתם בשעת כתיבה וכו' ופירש רשב"ם ז"ל שלא יוכל לומר פרעתי. וכו' ע"ש. וכ"ד הרמ"ה ז"ל כמ"ש המרדכי שם משם הר"י מפר'יש ז"ל ובפ"ב דכתובות לשם וכ"כ ה' של"הג אשר סביבות המרדכי לשם וכ"כ התוס' לשם אבל הרא"ש והשל"הג ז"ל כתבו דר"י קאי כדעת הגאונים דס"ל דנאמן:

והרי"ף ז"ל כתב גבי האי דמבעיא לראב"ן וז"ל דאי טעין דפרעיה משתבע היסת ונפטר דהוי כמלוה ע"פ דאין צריך לפורעו בעדים שו"ר להרשב"ש שכתב שמצא לה' אביו ז"ל שהביא ראיה מהאי עובדא להגאונים ז"ל הנ"ל דבכ"י נאמן לו' פרעתי ולשם מצדד אי בעדים לחוד סגי או דבעינן נמי קנין וה' המאור ז"ל חלוק היה ואומר דלעולם מצי טעין מלוה שטרך בידי מ"ב ומוכיח מלישנא דמתני' דקתני גובה מנכסים ב"ח ואילו כדברי הרב ז"ל היל"ל דאם טען פרעתי דנאמן ע"ש ור"ל בשלמא במלוה ע"פ כיון דלא תפיס מידי בידיה מאי אית ליה למעבד ומאי מצי א"ל אידך אבל בכ"י כיון דנקיט כתבא בידיה סד"א דמצי א"ל אידך אם איתא דפרעית שטרך במ"ב כשטר שיש בו עדים קמ"ל דלא וטעמא כדבעינן למימר קמן ומדלא קתני הכי ש"מ דקושטא קאי דלא מהימן כיון דמצי א"ל שטרך במ"ב ובזה כמדומה שלע"ד נסתלקה השגת הרמב"ן בהשגות אבל אין להוכיח מדפלגינהו תנא במתני' בתרתי מלוה בעדים לחודה וע"י כ"י לחודיה ש"מ דלאו חדא דינא אית ליה דע"י עדים נאמן לומר פרעתי וע"י כתב יד לא מהימן כיון דלענין גביית ב"ח ולא ממשעבדי כי הדדי נינהו הא ודאי לאו מלתא היא דעיקר מטרין דאיכא בינייהו בטענת פרעתי לא תני ליה אלא ודאי מהא לא אירייא כלל דתנא סבר גביית הלואות אזיל ונקיט:

וראיתי להרשב"ץ ז"ל שם דק"ל לשיטת הרי"ף דסבר מהימן לומר פרעתי מדקתני גובה האי לישנא משמע דהלה כופר ואפי"ה גובה ע"ש ואנכי לא ידעתי איך יצא דבר זה מפיו דה"נ במלוה ע"י עדים קתני כהאי לישנא ותקשי למ"ד דהמלוה בעדים א"צ לפורעו בעדים וקי"ל הכי וצע"ד: וכתב הרמב"ן במ"ה לשם דעיקר טעם הגאונים והרי"ף ז"ל דכיון שאינו גובה בו ממשעבדי אין מקפידים עליו ומניחין אותו ביד מלוה אע"פ שהוא פרוע ע"ש וכ"כ התוס' דכתו' לשם בטעם הדבר וכ"כ ה"המ ז"ל יעו"ש ועיין בפרק א"ן דע"ב דא"ל ניתי עדים וכו' דאמאי לא א"ל כתוב לי כת"י אלא ש"מ דבכת"ו נאמן לומר פרעתי אע"ג דלא חשיד גברא רבה דכוותיה מיהו איכא למיחש פן ימות וא"ת שיכתוב לו נאמנות הא מלתא טריחא ליה ועיין במקובצת לשם מה שהאריך בזה ולענ"ד קשה מהא דתנן שט"ח המוקדמים פסולין לגבות בהם ממשעבדי אלא מב"ח וכתב הטור סי' מ"ג בשם רב אלפס ז"ל דאי טעין ואמר פרעתי לא מהימן ע"ש דמצי אמ"ל אידך שטרך במ"ב אלמא דלאו בגביית משעבדי תלייא דלעולם אי תפיס מלוה שטר או כת"י מצי אמר ללוה אם איתא דפרעית שבמ"ב ונ"ל דשטרי חוב המוקדמים שאני כיון דמדינא חזי למגבי בהו ממשעבדי מכאן ולהבא אלא דרבנן קנסו היתרא אטו איסורא וכ"ש דבעי חקירת חכם לברר דמוקדם הוא כמו שנת' בטור שם ע"ש א"כ בודאי בכ"הג הו"ל ללוה לאזדהורי למשקל לשטרא א"א דפרעיה אבל בכ"י דגרע טפי מהימן:

וראיתי לה' של"הג ז"ל בכתו' לשם דמותיב לסברת הרי"ף ודעמיה ז"ל מהא דפריך הש"ס אהא דתנן במציעא דף י"ג מצא שטר שאין בו אחריות יחזיר דא"נ בשאין חייב מודה אמאי יחזיר נהי דממשעבדי לא גבי מב"ח מיהא גבי ואמאי כיון דלא גבי ממשעבדי אינו חושש עליו והו"ל כשאר כ"י דנאמן לומר פרעתי דאיהו אינו מודה וכי החזיר מאי הוי ותי' דשאני התם דשם שטר עליו ע"ש ובהכי ניחא נמי הך דשט"ח המוקדמים:

אלא שכ"ז איננו שוה לי בעיקר טעמו של דבר דש'נו רבנן בדבורייהו דגריעותא דכת"י היינו דלא גבי ממשעבדי דניחזי אנן עיקרא דדינא דודאי אין גובין מהמשועבדים במקום שיש שם ב"ח והיכא דאית ליה נכסי ללוה גבי מניה ואפי' מגלימא דאכתפיה ואיך לא חייש לוה דילמא הדר פרע מניה ושביק לכת"י ביד מלוה ובשטר כיון דגבי ביה ממשעבדי היכא דאית ליה נכסי ללוה קפיד טפי ושקיל ליה מניה דמלוה כגון דא אמרי' על חיי עצמו לא חס וכו':

אך אוסיף להביט מה שסיים הרמב"ן ז"ל וכתב וז"ל ואין נוהגים כן בכת"י עדים מפני שיש לו קול וזיילי נכסי דלוה שהרי גובה בו מהמשועבדים עכ"ל דעיקר' דמלת' תליא בקלא אי אית ליה או לית ליה ומשום דזיילי נכסיה חייש טפי ושקיל ליה לשטר שישתקע הדבר ולא יאמר ותדע דעדים אינהו דמפקי קלא שהרי גובה בו מן המשועבדים וטעמא דגבי משום דשטרא קלא אית ליה ולקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו כדאיתא התם בס"פ ג"פ אבל כ"י כיון דליכא סהדי דמפקי ליה לקלא דמה"ט לא גבי ביה ממשעבדי א"כ לא זיילי נכסיה הילכך לא חייש ליה ושביק ליה ביד המלוה ולא דעיקר טעמא בגביית משעבדי ולא מייתי מינה הרמב"ן ז"ל אלא להוכיח דעדים מפקי לקלא והתם משום לקוחות והכא בזיילי נכסי כנלע"ד בכוונת הרמב"ן וז"ל הרב העיטור דף ס"ד ע"ד ואע"ג דאמר ר"פ האי מאן דמפיק שטרא אחבריה וא"ל שטרא פריעא הוא לאו כל כמיניה התם חתימי סהדי כיון דלית ליה קלא דגבי ממשעבדי לא הוה משהי ליה בידיה אבל הכא לא חש ביה עכ"ל והמדקדק בטיב הלשון יודע צדיק סעד וסמך לפירושינו ודוק הגם שדברי התוס' וה"ה לא משתמע הכי וע"ע בדברי רבינו בפ"ד מה' טוען ה"ד וכמ"ש הלח"מ ז"ל ובר"פ ז"ך מהלכות מלוה ובשם הראב"ד וה"ה ז"ל שם ובב"י סי' ס"ח וש"ך שם:

וחזיתיה להרא"ש בכתו' לשם דאייתי לדעת החולקים וס"ל דבכ"י לא מהימן לו' פרעתי מידי דהוה אשטר שאין בו אחריות וכדק' לה' של"הג ותי' ומיהו מתוך שאין עליו עדים לא חשש לתבוע כ"י עכ"ל ולא ידענא מאי היא דאי משום משעבדי הא מייתי משטר שאין בו אחריות ואי משום קלא ואנשי ליה הא הדר קאמר לה"ט ואפשר דרמז למ"ש הבע"הת וכדבעי' למימר קמן: ותבט עיני להרשב"א ז"ל בסי' הלז דל"ז שהביא דין זה במחלוקת אבות העולם והכריע כדעת הרז"ה ודעמיה ז"ל מאותה שאמרו בהמוכר דף ע' המפקיד אצל חבירו בשטר ואמ"ל החזרתי לך נאמן ולא מצי אמ"ל אידך שבמ"ב כיון דאית ליה מגו דנאנסו אלמא אי לאו דאית ליה מגו לא מהימן ואע"ג דלא גבי ביה ממשעבדי דאכתי מצי א"ל שבמ"ב וכן מצאתי להריטב"א בחי' לשבועות במ"ד לדף מ"ה וכ"כ הנ"י בפ' המוכר לשם דק"ל הכי משם הריטב"א ע"ש והנה לפום מאי דכתי' בעניו' בכונת הרמב"ן אכתי לא איפרוק דבשטר פקדון א"צ סהדי מפקי לקל' לא זיילי נכסי דנפקד ולקוחות מאי אית להו למיחש דדילמא שלח יד בפקדון הא ליתא דאחזוקי גברי ברשיעי דגזלנותא לא מחזקינן וכמ"ש המרדכי בפ' הנזקין גבי עמרם צבעא ע"ש ואדרבא מדאפקידו אינשי גביה ש"מ דגברא מהימנא הוא ולקוחות לא אסיק אדעתייהו ולוה נמי לא מזדהר למשקל ליה לשטריה דאדרב' טיבותא היא לגבייהו ומעלי להו לנכסי אבל לפי מ"ד השל"הג ניחא ואע"ג דיש לחלק דלאו ש"ח הוא כלל ואפשר דמה"ט ל"ק להו להרשב"א והריטב"א והנמק"י ז"ל אהך מהך דשטר פקדון דאין שם שט"ח עליו כלל ולא ק"ל מהך דשטר שאין בו אחריו' דפשיטא להו ז"ל דכיון דשם שט"ח עליו קלא אית ליה ואיכא דשמע להאי ולא שמע להאי:

שבתי וראה להרשב"א ז"ל גופיה בשניות סי' ס"ג דמותיב לסברת הרי"ף ז"ל מהך דשטר שאין בו אחריות עין רואה דלא שמיע ליה הך שינוייא דה' של"הג ועדין איכא למימר כדכתי' דעיקר הכרעתו מסתמיך ואזיל אהך דשטר פקדון גרידא תדע דבראשו' סי' אלף ל"ז ובשניות סי' קל"א ובח"ג הנדפס מחדש סי' מ"ב גם הריטב"א בחי' לשבועות לשם משם הרשב"א ז"ל גופיה רמי ומותיב מהך דשטר פקדון ואידך נקטא אגב דק"ל מההיא:

ועוד ראיתי להרשב"ץ ז"ל לשם שכ' משם תשו' הרשב"א ז"ל וז"ל ואם מפני ששנינו אותה בהדי מלוה את חבירו בעדים לא להשוותן לגמרי אלא לב"ח עכ"ל ואפשר דדיוקא דידהו ז"ל דאם איתא דלא מהימן בכת"י הו"ל לתנא למנקט להוציא כת"י בתר חלוקת המלוה את חבירו בשטר דהוי דומיא דידה דאיכא שטרא ובתרוייהו לא מהימן לומר פרעתי אלא ש"מ לאורויי דל"ד אלא למלוה בעדים דוקא ולהשוותן השואה גמו' אע"ג דאיכא למימר דתנא תרי מיני הלואה בעדים בעי למנקט בהדי הדדי מ"מ הו"ל לאשמועי' הך חידושא טפי דאיכא תרי מיני כת"י נמי:

עוד כתב הרב המאור ז"ל ודאמר ר"פ האי מאן דאפיק שטרא וכו' לאו דוקא אלא ה"ה לכת"י ע"ש ובפ' ג"פ דף עק"ב אמרי' ההוא שטרא דנפק בבי דינא דר"ה וכו' פירשב"ם והנמק"י ז"ל דהיינו כ"י ע"ש ולשון הרמב"ם בזה אינו מבורר לע"ד שכ' בפכ"א מה' מלוה ה"ט וז"ל שטר שכתבו וכו' דמשמע בשטר ע"י עדים ואח"ך כתב אני פב"פ לויתי ממך וכו' דהיינו לישנא דכ"י והטור בסי' נ' כתב דמיירי דוקא בשטר אבל בכ"י נאמן במגו דפרעתי ע"ש ובמרן הב"י ז"ל והדין פלוגתא באידך תליא דהטור והרמב"ן ובע"הת דמפרשו לה בשטר דוקא משום דק"ל בכת"י נהימניה במגו דפרעתי משום דרבנן אזלי לטעמייהו דסברי מרנן דבכ"י נאמן לומר פרעתי אבל רשב"ם ודעמיה ז"ל ס"ל דבכ"י אינו נאמן לומר פרעתי משו"ה מוקמו לה בכ"י דלית ליה מגו דפרעתי ושטרא דנקט תלמודא לאו דוקא וכן הך דר' פפא דאמר האי מאן דמפיק שטרא וכו' ומעתה דעת הרז"ה ז"ל בתרוייהו שטרא לאו דוקא אלא ה"ה לכ"י ועיין בה' כנ"הג סי' ן' לשם:

איברא דאכתי ק"ל ע"ד הרמב"ן והטור דמפרשי לה שטר דוקא דאמאי לא ניחא להו למי' דכ"י נמי וכגון דכתיב ביה נאמנות א"נ בתוך זמנו א"נ כשחייב מודה דחייב אכתי בריא בחיובא שלא דלאו ממך קאמר אלא דהא ליתא דאכתי ליהמני' במגו והיינו דק"ל ז"ל מיהו הנך ק' טפי ואפשר משום דשטרא אפילו בלא נאמנות ותוך זמנו וכ"י דוקא בחדא מהנך לא ניחא להו למימר הכי ועיין לה' בע"הת ז"ל דלא משמע הכי ויש ליישב:

וחזי הוית לבע"הת שי"ג ח"א סי' ד' שהביא משם ר"ש גאון ור"א גאון ז"ל דס"ל כדעת האומרים דבכ"י נאמן לומר פרעתי ושהרז"ה חולק וגם הראב"ד וכתב הראב"ד דטעמייהו דהגאונים משום דכיון דלית ליה קלא אינשי ליה א"נ שטר שיש עליו עדים יש להקפיד שמא יתקיים בחותמיו ויוציאנו לאחר זמן ולעולם אם היה פרוע לא היה מניחו משא"כ בכ"י סבור שאינו מתקיים אלא על פיו וכו' ולפום הני טעמי לא ק' מכל הנך דהק' הרשב"א ז"ל ולא ממאי דכתי' בעניו' וכתב ע"ז הראב"ד ז"ל דלפום טעמא אחרינא שיתקיים כ"י שהוחזק בב"ד תו לא מצי למימר פרעתי ולא ידעתי דמנין לו זה דמי יגלה רז זה ללוה דמקיים לכ"י כי היכי דניחוש ליה ואם איתא דפרעיה הוה שקיל ליה מיניה דאפסיקא הלכתא בהגוזל דקי"ב כמ"ד התם דמקיימין את השטר שלא בפני בע"ד:

ומעתה תם אני לא אדע מי הזקיקו לרשב"ם לפרש בהך בעיא דראב"ן גבי הוחזק בד"ה בעיא וכו' שבא לב"ד והודה בפניהם שהוא כ"י וכו' ע"ש דמשמע דס"ל דבלא"ה אינו מתקיים על ידי עדים אחרים שלא בפניו וזה ודאי הפך הך דהגוזל:

ואולם ראיתי להתוס' שם בהגוזל בד"ה מקיימין וכו' שכ' דמדאורייתא לא בעי קיים דעדות הכתובה בשטר נעשה כמי שנחקרה בב"ד דמי אבל קבלת עדות מדאורייתא הוי ע"ש וכ"ה במקו' לשם ומעתה י"ל דכ"י דאינו מתקיים אלא ע"י קיום הוי כשאר קבלת עדות דהוי מדאורייתא ובדאורייתא לכ"ע אין מקיימין ומקבלין אלא לפני בע"ד אמטו להכי פירש רשב"ם ז"ל שבא לב"ד והודה וכו' כנלע"ד הקצרה:

שו"ר להרב בני שמואל בסי' מ"ו דמספק"ל בכת"י אי מקיימין אותו שלא בפני בע"ד ומצאתי להסמ"ע בסי' ל"ה סק"ט דפשיטא ליה דבכ"י אין מקיימין שלא בפני בע"ד עש"ב וזו הלכה העלה הש"ך סי' מ"ו סק"ו ע"ש ולפי"ז מוכיח הראב"ד שפיר דבהוחזק כת"י בב"ד אינו נאמן לומר פרעתי כיון דאין מקיימין אותו אלא בפניו א"כ ודאי דידע שנתקיים בב"ד ואם איתא דפרעיה הוה שקיל ליה מניה טפי משטרא דחייש עלויה דילמא מקיים ליה אלא שהסמ"ע נראה כסותר דבריו דבסי' ק"י סקכ"ו וי"ח כתב דלהרמב"ם ז"ל לא בעינן שתהיה חתימתו ניכרת לב"ד דבלא"ה ס"ל דמקיימין כת"י אפילו לאחר מותו ע"ש ולפמ"ש הוא ז"ל בסי' ל"ה דאין מקיימין כיון דהוי מדאורייתא ועיין בסי' ע"ח סק"ד ע"ש:

ונראה דמ"ש בסי' ק"י ס"ז קטנים שהודה מורישם בכת"י וכו' ולא הזכיר שכת"י ניכרת לב"ד דמ"ש בס"ט אפשר דאתרוייהו קאי א"נ שאני התם שהוא דבר שאינו שלהם וכמ"ש הלבוש והסמ"ע ע"ש ויתבאר במקומו בס"ד איה"ב: ענ"ל בכונ' רשב"ם דמפרש' דנתקיים ע"פ הלוה דוקא משום דרב"ן מר"י קמב"ל ור"י אית ליה התם בהגוזל דאין מקיימין את השטר שלא בפני עדים דוהועד בבעליו כתיב ע"ש מ"ה מפרשה אליביה דאייתי מלוה ללוה ואסהיד אחתימת ידיה במה שהוא חייב לגבייהו ומעתה מרשב"ם אין הוכחה כלל דס"ל דבכ"י אין מקיימין שלא בפני בע"ד אבל דעת הראב"ד נראה דס"ל הכי וכדכתי':

אלא דאכתי לא פלטן דבע"הת גופיה שם בסי' ג' הביא משם ר"ש גאון בפי' הבעיא שהוא הביא עדים והעידו שזו חתימת ידו א"כ ס"ל דמתקיים שלא בפני בע"ד דאי בפניו עדים מאי עבידתייהו וזה שלא כדעת הסמ"ע והש"ך ולפי"ז הדרא קושיא לדוכתה דמי יוציא הקול וכן ראיתי לה' גד"ת שכ' מזה ע"ע:

והרב בע"הת הק' על הראב"ד דאין הדיינים קורים מ"ש בשטר כדאיתא בכתובות דק"ט ע"ש באורך ואפשר דהראב"ד בשיטת הר"ן והריב"ש ז"ל קאי דס"ל דמ"מ צריכים לקרות שם המלוה והלוה וכיוצא ובכ"י כי אמרי להו לב"ד לאסהודי אחתו ושיילו ליה לוה ומלוה מאן נינהו לקרותם ולידע אם קרובים להם ע"כ מודה שהוא הלוה וא"כ אית ליה קלא דמעשה ב"ד קלא אית ליה והבע"הת דמותיב ליה להראב"ד ס"ל כדעת רבו הרמב"ן ודעמיה ז"ל דהב"ד א"צ לקרות כלל מ"ה שפיר קמתמה דאימור דעת ר"ש גאון נמי הכי ועיין בב"י וש"ע סי' מ"ו ס"ך ע"ש כ"ז באריכות:

וראיתי להרב גד"ת שתמה ע"ז כיון דמי מוציא הקול א"כ מאי מבע"ל לרב"ן בהוחזק בב"ד אי גבי ממשעבדי כיון דלית ליה קלא ע"ש שהאריך ועלה בדעתי' לומר כיון דהבעיא לר"י ור"י ס"ל שעבודא דאורייתא כדאיתא התם ומלוה ע"פ כדי שלא תנעול דלת וכו' א"כ ממילא דגובה ואין זה כלום דמסיק עלה אמ"ד דשעבודא דאורייתא א"ה בשטר נמי ומשני דלקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו ע"ש:

עוד ראיתי לה' ז"ל שהק' על ראיית הריטב"א והנמק"י ז"ל מהך דשטר פקדון וכתב קרוב למ"ש ת"ל אלא דבמ"ש דבהך מתרצא הך דפקדון אחה"ר לא נהירא לי וכדכתי' בעניו' בס"ד:

וכ"ע ותמה על עצמך וכו' שאינו מקבל עליו אחריות וכו' עכ"ל כבר כתבתי דהרשב"א גופיה וה' של"הג כתבו כן אבל נראה כמדומה שלא ראה תשו' הרשב"א ח"א סי' אלף ל"ז דק"ל משטר פקדון ומ"ה מייתי לה משמיה דהנ"י ז"ל גם ממ"ש אח"ך דה"המ כת' דהרשב"א והרז"ה מסכימים לדעת אחת משמע דלא שמיע ליה דהרשב"א קאי בשיטת הרז"ה אלא מהעדאת ה"המ ז"ל ותימא איך לא שלטו מאורות עיניו בדברי הרשב"א ז"ל:

עוד הק' דברי הרשב"א אהדדי דה"ה כת' דהרשב"א קאי כדעת ה' המאור והרב"י הביא בסי' ס"א גבי ע"א בשטר דנאמן לומר פרעתי כיון דאינו גובה ממשעבדי והניח הדבר בצ"ע כבר כתבתי דבימי ה' לא נדפסו תשו' הרשב"א ח"ב דשם סי' קל"א כ' באורך שזה הוא לדע' הגדולים האומרים דבכ"י אינו נאמן ה"נ אע"ג דאיכ' ע"א אינו נאמן ולזה דעתי נוטה מהך דשטר פיקדון וכו' ע"ש וכ"ה בח"ג הנדפס מחדש סי' מ"ב אבל עדיין יש לתמוה עליו ז"ל דבח"א נמי סי' אלף צ' כתב כן להדיא באריכות ונעלמה מעיני הרב ז"ל וצ"ע כעת:

עוד ראיתי להרב ז"ל דדייק כוותיה דהרז"ה מדפלגינהו מתני' בתרתי וכדוקיין וכבר השבתי ע"י בס"ד גם מה שדחה לקו' הרמב"ן על הרז"ה ממלוה בעדים יוכיח דלא קתני בה דנאמן וכו' ע"ש אחהמ"ר אין בזה כדאי להשיב:

וראיתי להש"ך ז"ל בסי' ס"ט סקי"ד שתי' לקו' הרשב"א והריטב"א שהביא הנ"י ז"ל מהך דשטר פקדון דלק"מ דהתם גופיה לא גבי ממשעבדי כיון דיכול לומר החזרתי במגו דנאנסו עכ"ל ור"ל דלקוחות מידע ידעי דיכול לטעון החזרתי במגו דנאנסו וא"נ נפקד לא טעין קי"ל דטוענין ללוקח כמו שטוענין ליורש כמ"ש ברס"י ק"ח ע"ש אלא הא מיהא היכא דמודה הנפקד דשלח בהם יד או שפשע בענין דשייך למגבי מניה אה"נ דמצי טריף ממשעבדי אחר שנשבע הנפקד והמפקיד כמ"ש בסי' צ"ח וקי"ד ע"ש. וע"ק דלפ"ד פלוגתא דשטר כיס אי גובה כולו או מחצה בדין טרפא שייכא דלמ"ד גובה כולו טריף דהא לא מהימן לומר החזרתי אע"ג דאית ליה מגו דהחזרתי ולמ"ד גובה מחצה ס"ל דפלגא דלפקדון טענינן ליתמי החזיר במגו דנאנסו ולפ"ז לא טריף נמי ממשעבדי א"ה הא דמפליגי בשטר כיס על היתומים ליפליגו בלקוחות אי טריף אי לא וע"ק רב עמרם דקמבע"ל או"ד מצי א"ל שבמ"ב ומהדר נמי לר"ח מהאי טעמא מאי קסבר אי קסבר דשטר פקדון נמי גבי ביה ממשעבדי הא ודאי בורכא היא דהא מצי אמר נאנסו אלא ודאי דאע"ג דלא גבי ביה ממשעבדי אפי"ה מצי אמ"ל שטרך במ"ב ושפיר קמותבו הרשב"א והריטב"א והנמק"י ז"ל להרמב"ן ז"ל:

וחזיתיה להגאון בעל האורו"ת לשם סק"ד שכתב דהגאון מוהר"ג ז"ל פקפק ע"ד הש"ך וז"ל שיהיה שעבוד חל על לקוחות במקח דלא יכול לומר נאנסו עכ"ל ור"ל מהיכא תיתי שלעולם יבא לידי טרפא מלקוחות אי נאנסו מאי אית להו למעבד אבל במקח שהמלוה קמה ברשותיה דלוקח שאינו יכול לפטור עצמו בטענת נאנסו דכי נאנסו נמי חייב וגם הלשון מגומגם אלא שכבר כתבתי דאפשר בהודה שלא החזיר אלא דאכתי מהיכא ידעת מאיזה זמן שלחת יד ועיין בהסמ"ע ס"סי רצ"א מ"ש בשם רבינו ירוחם ועיין בש"ך לשם ולשם סקס"ד:

וכתב עליו הרב ז"ל דיפה כיוון הש"ך ודבריו מוכרחים בגמרא דשמואל אית ליה דמלוה ע"פ אינה גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות אלמא היכא דלא גבי מלקוחות לא גבי מיורשים ודייני גולה היינו שמואל א"כ היכי קאמר בשטר כיס דגובה הכל א"כ לא מצי טעין החזרתי והו"ל שטר גמור הוא עש"ב וקשה לע"ד דא"כ כי מהדר תלמודא דכ"ע אית להו דר"ח אלא היינו טעמא דהו"ל ליורשיו ע"ש אלמא אע"ג דמצי גבי מהיורשים אפ"ה מהלקוחות לא גבי:

וב וכשאני לעצמי אנכי הרואה דלא על הגאון ז"ל בלבד תמיהתנו אלא גם על התוס' שם דהק' אדשמואל דאמאי אינו גובה מהיורשים דמה איכפת לן כי אית ליה קלא וניחא להו דכיון דלא חשש לגביית לקוחות לא תיקנו חכמים לגבות מן היורשים ע"ש. הדברים מוכיחים דדעתם ז"ל כדעת הגאון ז"ל דלקוחות ויורשים כחדא שריין ונראה דהתוס' ז"ל לאו מתורת השואה נגעו בה אלא כיון דמלוה הלוה שלא ע"י השטר דאית ליה קלא גלי דעתיה דלא איכפת ליה בגבייה ממשעבדי. ולא ניחא ליה לגבות אלא מלוה גופיה וירדו חכמים לסוף דעתו דבהכי ניחא ליה ולכך לא תיקנו ליה לגבות מהיורשים ועיין במקובצת לקמא במ"ד לדף י"ג בד"ה כגון וכו' ע"ש. ולישב דעת הגאון ז"ל נראה דלעולם שקולים הם ובחדא מחתה מחתינהו שמואל אלא בההיא דשטר כיס דאיכא טעמא רבה דאם איתא מימר הוה אמר ולפ"ז נלמוד דדעת התוס' ז"ל דשמואל לא משוה להו אלא אי איכא. טעמא אמנם דעת הגאון ז"ל דלעולם כי הדדי נינהו אלא היכא דאיכא טעמא רבה מפלגינן בינייהו איכו השתא הכרעת הגאון ז"ל מן הסוגייא אחה"ר לא מוכחא כלל ועמו הס"ר:

עוד תי' הש"ך ז"ל קו' הרשב"א ז"ל דהתם כיון דשם שטר עליו אינו מניחו ביד המלוה דאלת"ה תקשי עלייהו משטר שאין בו. אחריות ע"ש וכבר כ' שהיא קו' הרשב"א והשל"הג ז"ל ותי' השל"הג מיהו בשטר כיס אין להשיב והוא ז"ל דחיק ומוקי דלאו כ"ע דינא גמירי ע"ש ואין בזה ספק להשיב על קו' הרשב"א שחזר ושנאה כמה פעמים וכ"כ הריטב"א ז"ל ולפום מ"ד בעניותין בכוונת עיקר דברי הרמב"ן ז"ל מתרצא שפיר אהך דשטר שאין בו אחריות כמדובר:

ומה מאד נפליתי מהמש"ל ז"ל דבפי"א מה' מל"ול הלכה ג' דרמי ומקשי תשו' הריב"ש ז"ל אהדדי דבשטר העולה בעש"ג ס"ל כיון דשם שטר עליו אינו נאמן לומר פרעתי ובאידך ראיית הרשב"א משטר כיס והכת"י אין שם שטר עליו עש"ב ולפום מאי דכתיבנא לא ראי זה כראי זה וצע"ד גם הרב האורו"ת הלך לדרכו ותמה על הרשב"א ממ"נ וצע"ג דתרי אריוותא דאוריי' נעלם מהם דברי הרשב"א והשל"הג וכדכתי':

עוד כתב הש"ך ז"ל וז"ל ותדע דהא הרשב"א גופיה כתב גבי שטר בע"א וכו' אלא ודאי כדכתי' ע"ש. פליאה דעת ממני דהביא ראייה לסתור דאלמא מחלקין בין שטר לשטר דבשטר בב' עדים דטריף ביה ממשעבדי אינו נאמן לומר פרעתי אבל בע"א דל"ג ביה ממשעבדי נאמן ומעתה הדרא קו' שטר פקדון וכל הנך. ולשון ה' גד"ת מדוקדק טפי וכבר כתבתי לך שלישים בתשו' הרשב"א סי' אלף צ' ובח"ב סי' קל"א ע"ש וצע"ד ואם בא לומר כך היה לו לומר תדע דהא הרמב"ם ז"ל קאי כדעת הגאונים דבכת"י מהימן אי טעין פרעתי ואפי"ה כתב בפי"ד מה' מלוה הלכה י"א דשטר בע"א מתוך שאינו יכול לישבע משלם ומפרשה הרא"ש בתשו' כלל ס"ז סי' ד' דמיירי שטען שפרעו וכיון דכן הוא מצי אמ"ל אידך שטרך במ"ב וכו' ע"ש. ואמאי כיון דאינו גובה ממשעבדי הו"ל ככת"י דלא חייש ליה אלא ודאי דאין לחלק בשטרות אבל הרשב"א ז"ל חלוק היה אדרבינו ז"ל וס"ל דדינו כשאר כת"י דעלמא כמבו' בתשו' לשם ועיין בה"המ ז"ל בפ"ד מהלכות טוען:

ואכתי נשאר לנו לברר דעת הרא"ש ז"ל דבכ"י פוסק כהרי"ף בס"פ ג"פ והכי משתמען מלוהי בפ"ב דכתו' אשר הורם ובתשו' לשם פעמים שלש אזיל ומורה כוותיה דהרי"ף ז"ל ושני ליה בשטר שאין בו אחריות דשם שטר עליו ושטר בע"א כדאמרן ואילו בשט"ח המוקדמין דאלים טפי דאינו אלא מכח קנסא כמבואר פוסק דנאמן לומר פרעתי וכמ"ש הטור משמו בסי' מ"ג ובשטר פקדון מייתי לה בפרק המקבל דנאמן לומר החזרתי משום דאית ליה מגו דנאנסו אע"ג דלא נכתב מעיקרא לשם גוביינא כלל ולא ראיתי עכשו מי שנתעורר בזה וצ"ע כעת וכן קשה על ר"י ז"ל למאן דס"ל דאיהו קאי בשיטת הרי"ף והרמב"ם ז"ל בכת"י וע"כ לשנויי הנך כדשנינן דשאני מי שיש עליו שם שטר והטור ז"ל כתב משמו שם דשט"ח המוקדמין פסולין לגמרי ע"ש ובשטר העולה בעש"ג ס"ל להרא"ש ז"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דאינו יכול לומר פרעתי דמצי אמ"ל שטרך במ"ב כמ"ש הב"י ז"ל בר"סי ס"ח א"כ לדידיה עדיף משט"ח המוקדמין וצ"ע ועיין להש"ך שם סק"ג וע"ע לה' ז"ל בסי' ס"א סקי"ג ע"ש:

וכדו מטא לידי ספ'רא רבה דישראל בית אברהם / למוהר"א ישראל ז"ל וחמותי ראיתי אור לו בהיר בשחקים והאריך בסי' ס"ט על כל קוץ וקוץ תלי תלים של הלכות הלכת' גברוותא אלא שראיתיו שהקושיא החזקה אשר עליה סמכו הרשב"א והריטב"א והנ"י ז"ל משני בה דמעיקרא כי מהדר אינש מלוה הוא דמהדר אבל לא פקדון וכו' ע"ש ויש פנים לומר איפכא דמלוה כיון דכל הנא' הריוח דיליה הוא ולא מצי יהיב ליה לבעל העסק כלל משום רבית משהי לה גביה משא"כ בפקדון דמיהב יהיב תלתא או פלגא למריה דעסקא מהדר לוה לאלתר טפי ואין הכרע בדבר:

גם לההיא דשטר שאין בו אחריות דקי"ל להרשב"א והרא"ש ושל"הג וה' גד"ת במסגרת עמ"ש דאינו נאמן לומר פרעתי כדמוכח ברפ"ק דמציעא כתב וז"ל גם שלע"ד לא מוכח מידי מפ"ק דמציעא עכ"ל אתמהא דהתם בעי לאוק' מתני' כשאין חייב מודה ועלה מותיב נהי דממשעבדי לא גבי מב"ח מיהא גבי ואמאי יחזיר ומאי קושיא כיון דאין חייב מודה ולית ביה אחריות הו"ל ככ"י דלדידהו מצי אמר פרעתי ואם כוונתו ז"ל בהא דקאמר תלמודא כשאין חייב מודה לאו בטוען פרעתי וכדפירש"י התם אלא שטוען מזוייף ולא לויתי מעולם וא"כ לכשיקיימנו גובה בו שפיר משו"ה פריך אמאי יחזיר ועיין במקובצת לשם ובתוס' שם י"ג ב' ובמקו' לשם וצ"ע:

ובסוף דבריו תירץ כתי' הש"ך ז"ל בתוספת נופך מלתא דלא שכיחא ואח"המ אין בדבר תבלין אלא שחזר והוק"ל משטרות העולים בעש"ג דהק' מינה הריב"ש ז"ל סי' תנ"ד וכתב דבסי' ס"ח העלו תי' לזה והביא דברי הריטב"א ע"ש ולשם בסי' ס"ח ראיתי לו שכתב דעיקרא ר"פ דאמר בגיטין די"ט האי שטרא פרסאה גבי ביה מב"ח דעיקר חידושא דלא תימא דהוי ככ"י דנאמן לו' פרעתי דשאני התם דלא גבי ממשעבדי כיון דשעבודא דאורייתא וכו' ע"ש מאי דפשיטא ליה להרב ז"ל דר"פ סבור דשעבודא דאוריית' כהכרעת התוס' בשם ר"ח וכן עיקר דס"ל דשעבודא לאו דאוריי' עיין בתוס' קידושין די"ג ובס"פ ג"פ דקע"ו בד"ה גובה וכו' ע"ש ומהריטב"א ז"ל אין ראיה דהוא ז"ל ס"ל דבכ"י נמי אינו נאמן לומ' פרעתי כמ"ש בחי' לשבועות וכדכתי' לעיל בס"ד ובסי' ס"ט תירץ עוד כמ"ש הרב פ"מ ז"ל דטוענין ללקוחות אפי' מלתא דלא שכיח' משא"כ לטענ' פרעתי דא"ל שטרך במ"ב ע"ש ועדיין לא הונח לנו כיון דכל עיקר מטרין דטענת פרעתי בגביית משעבדי תליא א"כ אידי ואידי חד שיעורא:

גם מה שרצה להליץ בעד הרי"ף מדפלגינהו מתני' בתרתי וכדדייק הרב גד"ת ז"ל וכדכתי' שהיה במשמע שמסרו בעדים וכו' יעו"ש אהמ"ר אין זה מתקבל בלישנא דמתני' וליכא מאן דטעי ומפרש למתני' בכה"ג:

וכ"ע ע"מ שהקשה ה' גד"ת להראב"ד ז"ל דס"ל דבהוחזק כ"י בב"ד לא מצי למימר פרעתי דשייך לומר דפרעתיך קודם הקיום וכו' תי' דודאי הגיעו אליו הדברים ואינו יכול לומר פרעתי דהאומר פרעתי כאומר לא לויתי וכו' ע"ש ולא ידענא מאי קאמר דאדרבא כל האומר פרעתי כאומר לויתי דאם לא לוה למה פרע ולהגיה בדבריו א"א סוף דבר אח"המ רבה לא ירדתי לסו"ד. גם מה שתי' עמ"ש הגד"ת ז"ל לדברי הרב בע"הת דא"ה מאי קמ"ל לרב"ן מר"י וכדכתיבנא לחלק כיון דש"ד אלים מעשה ב"ד טפי ואוקמוה אדינא דאורייתא א"ד לא כיון דל"ל קלא ע"ש אין זה מספיק דלר"י גופיה דאית ליה התם ש"ד אפ"ה כי תיקנו רבנן דוקא בשטר דאית ליה קלא ואי אמרת דמעשה ב"ד אית ליה קלא ליכא למבעי והשתא נמי ה'ן נס'תר מאי דכתיבנא בעניו' והדרא קושית הרב לדוכתה וכעת אין להאריך עוד בפרט זה: סיפא דמלתא בהא סליקנא ובהא נחיתנא דדעת הגאונים רב שרירא גאון ורב האיי והרי"ף והרמב"ם ובע"הע כמ"ש הרשב"ץ ומוהר"ם בר ברוך ז"ל הובא בתשו' מימון לס' משפטים סי' ל"ח והרא"ש ור"י לדעת הרא"ש והרמב"ן ובע"הת והטור ומרן ס"ל דאע"ג דהוחזק בב"ד סברי מרנן דבכ"י אע"ג דהוחזק בב"ד מצי לומר פרעתי ואע"פי שהרז"ה והראב"ד ורי לדעת התוס' והרשב"א והריטב"א והרמ"ה פליגו עלייהו כבר כתב הריטב"א בחידושי שבועות והנ"י בס"פ ג"פ וגם הרשב"א גופיה דכבר פשט המנהג להורות בזה כדעת הרי"ף והרמב"ם וזו הלכה העלה הש"ך ז"ל וכתב מוהרשר"ם ז"ל בסי' קמ"ו שכן פשטה ההוראה ע"ש ובסי' ס"ה כתב אם אין מנהג חזר הדבר לדין תורה דנאמן לומר פרעתי ע"ש ובסי' רע"ד כ' וז"ל בדין המוציא כ"י על חבירו דנאמן לומר פרעתי כפי דעת רוב הפוסקים הגדולים בחכמה ובמנין וכן אנו נוהגי' הלכה למעשה וכו' עכ"ל וע"ע להרב מוהר"ץ אשכנזי סי' ד' שכתב שכן דעת קמאי ובתראי דבתראי ע"ש ודעת הנ"י ז"ל לא מכריעא דבפרק המוכר העתיק דברי הרשב"א ז"ל והריטב"א ז"ל ובפ' ג"פ הביא דברי הרמב"ם ז"ל גם מהר"א ששון סי' ל"ז כתב דכולהו דייני דייני הכי ומוהר"ם מטראני ח"א סי' מ"ב כתב שזו ס' הפוסקים שאנו סומכים עליהם יעו"ש:

ומעתה כיון שכתב דינו כשאר כ"י דעלמא הרי נתבאר דרוב בנין ורוב מנין מהגאונים ועד אחרן ס"ל דנאמן לומר פרעתי ואפי' בהוחזק הכת' בב"ד ואנן במקום אבוהון וטענינן ליורשי' כמ"ש הרא"ש ז"ל בתשו' שם והבע"הת שם ח"ב והטור שם סי' ס"ב סי"ג ומרן ז"ל ע"ש:

איברא דאכתי איכא למיקם עלה דמלתא דעיקר טעמא דבכת"י מהימן לומר פרעתי אפליגו רבוותא איכא מ"ד משום דסבר לוה לא מצי מקיים חתימת ידיה אלא איהו ולא ע"י אחריני אמטו להכי לא חש ליה ושבקיה ביד מלוה ולא מצי אמ"ל שבמ"מ ואיכא מ"ד משום דלית ליה קלא והשתא נובין ונדון בכת"י הנעשה בפומבי ומפרסמא מלתא דודאי קלא אית ליה דודאי לה"ט קמייתא אה"נ מצי למימר פרעתי אבל לפום אידך טעמא משום קלא בכה"ג דאית ליה קלא איכא למימר דדינו כשטר גמור יהבינן ליה ואנן בדידן דבתר מרן הב"י גרירנא ואיהו ס"ל טעמא דקלא נקיט בידיה כנראה מדבריו ע"ש א"כ בנ"ד לא מהימן לומר פרעתי. ואחשבה לדעת זאת לגדול בדורו מוהר"ם גאלנטי הובא בש"ות דרכי נועם סי' ל"א דף רל"ה ע"ד דפסק כן ע"ש ולא השגיח בטעמא אחרינא וכמדובר והרמ"ה ז"ל לשם בסי' ל"ב חלק עליו בזה והאריך להוכיח דשטר אע"ג דידעינן דנעשה בסתר עליון או כגון שמתו העדים תכף ולאלתר או שהלכו למ"ה אפי"ה גובה ממשעבדי וכת"י אפי' נעשה בקל קרנא משרוקיתא אמרי' ביה דלית ליה קלא ואין לו אלא דין כת"י דעלמא ע"ש שהאריכו למעניתם בטוב טעם ודעת ואין פנאי מסכים לפלפל בדברי קדשם בנועם שיח סוד שרפי קדש חלקם בחיים:

וראיתי להרב משאת משה סי' ל"א שקלס סברת מהר"ם גאלנטי ז"ל לנדונו שהכ"י קלא הו"ל והכרעתו כיון דבכ"י פלוגתא אי מהימן לומר פרעתי אפושי פלוגתא לא מפשינן ע"ש ואחה"ר אין בזה ספק לאפוקי ממונא אלא שהרב ז"ל מסתמיך ואזיל אשאר טעמי שכתב שם ע"ש:

גם אשו"ר להרב נחפה בכסף בסי' י"ג דנטה דעתו לדעת מוהרמ"ג ז"ל והרב מוהר"י עייאש ז"ל שם בסי' י"ד חלק עליו בזה ותפס במשלם סברת מוהרז הלוי ז"ל ובסי' ט"ו כתב מוהר"י נבון ז"ל וז"ל כי אני לא עשיתי עיקר מסברת מוהרמ"ג ז"ל זאת אשר כתוב בקונטריס אלא לסעיף בעלמא וכו' עכ"ל הרי מתבאר דאין לנו לעשות מעשה להוציא ממון עפ"י ס' מוהרמ"ג ז"ל הלזו:

ובר מן דין ומן דין אנא אמינא דע"כ ל"פ הני רבוותא אלא בדנעשה הכ"י בפרסום אנשים אחרים שאינם מהמחוייבים כנדון הרב ד"ן ז"ל והרב משאת משה דכיון דאית ליה קלא מאחריני הוה מזדהר אבל אם הכת"י של המתחייבים הוא נהי דהוו רבים אבל לא חשי' אית ליה קלא דהנהו ודאי לא מפקי קלא והמלוה והוא באחד וכ"ע מודו דאינו אלא ככ"י דעלמא וזה מתבאר עוד מדברי הרב מוהר"י נבון ז"ל שכתב שם בסי' י"ג דף צ"ו ע"ג וה"ה בנ"ד אם יוכלו לברר שנעשה בפרסום וכל יחידי נא אמון ידעו מזה וכו' עכ"ל דמה צורך לברור הפירסום וידיעת היחידים והלא רוב בנין ורוב מנין חתומים בקבלת נתינת הפא'רה כמו שנת' בשאלה אלא עכ"ל כדכתי' והדברים ברורים ונכונים בטעמן מצד עצמן כנלע"ד הקצרה וא"כ בנ"ד כל אפייא שוין דדינו כשאר כת"י דעלמא ואע"ג דהוחזק בב"ד מצי למימר פרעתי לרובא דרבוותא כמבואר:

האמנם עדיין יש מקום בראש לומר דלא מהימני יורשי הרבנים ז"ל לומר פרענו שהרי כתוב מטהרת הקדש רבני עה"ק ת"ו וכת"י זה כ"ז שהוא קיים יהיה עלינו כשטר מקויים בב"ד שלא יהיו נאמנים לומר פרענו וכו' עכ"ל הרי מפורש יוצא דהימנוהו רבנן נו"ן למלוה וכי היכי דבשטר מהני הנאמנות ה"נ בכ"י דמ"ש וכן מבואר בהבע"הת שם ובמרן סי' ס"ט ע"ש ואע"ג דמת המלוה שהאמינוהו הרבנים ז"ל ולא כתב נאמנות ליורשיו ג"כ וא"כ לגבי יורשיו פקע כלילא דנאמנות והו"ל כשאר כ"י שאין בו נאמנות דנשבע הלוה ומפטר איכא למימר דהכא שאני שתלו הנאמנות בקיום השטר שכ"ז שהשטר קיים בין ביד המלוה בין ביד יורשיו אכתי בהימנותיה קאי דהכי דייק לישנא טפי וסברא נכונה בטעמא וכן ראיתי לה' מוהריט"ץ ז"ל בתשו' סי' ל"ד בתוך דבריו שכתב וז"ל ובזה נבא לברר וללבן בנ"ד ספק שנסתפקתי ה"ה כיון דחזינן השתא סופרי דידן דכתבי בכל השטרות כלשון זה וכ"ז ששטר זה קיים יהא נאמן המוציא וכו' בלי לחייבו וכו' א"כ י"ל כיון שמדקדקים לכתוב כ"ז משמע שמכוון לפוטרו אפי' אחר זמן מות אביהן שבאים לגבות מהיורשים וכו' והך סברא לכאורה היא נכונה וכו' עכ"ל אלא שאח"ך פלפל בחכמה ודחה ס' זו וכתב וז"ל וא"כ בנ"ד אי כתוב נאמנות בפי' בין עלי בין על יורשי מהני ואי לא לא מהני ובסו"ד כתב וז"ל הכלל העולה מהדברים לענין הדין אם אין בשטר נאמנות ודאי לא גבו יתמי ראו' מיתמי שמעון ע"ע הא קמן דאפי' כתוב בשטר כ"ז ששטר זה קיים יהא נאמן המוציא אותו לא מהני כלל גבי יתומים וא"כ בנ"ד נראה פשוט דמצו היורשים לטעון פרוע הוא כי פרעו אבותינו ואע"ג דאינון לא טעני אנן ניקום וניטעון להון כמו שמבואר בדברי הבע"הת שי"ג ח"ג והביאו הטור בסי' ס"ט סי"ג וכתב מרן הב"י דכל מאי דמצי אבוהון למטען טעני' להו ע"ש ובסי' ק"ח ס"א ע"ש. ואין לומר דשאני התם דמיירי בכת"י שאין בו נאמנות אמטו להכי אמרי' כיון דאבוהון מצי טעין פרוע ומהימן אנן נמי במקום אבוהון קיימי אבל בנ"ד שכתוב בכת"י הקודש ז"ל נאמנות נהי דלא חשיב נאמנות לגבי יורשים הא מיהא לגבי דידהו נאמנות גמו' היא ולכי טעני פרענא לא מהימני בשבו' א"כ מי איכא מידי דאבוהון גופיה לא מצי טעין ואנן ניקום ונטעון הא ודאי לאו מלתא היא מכמה אנפי שהרי כתב הטור בסי' ע"א ס"ל בד"ה דמהני פיטור לפוטרו משבו' בעוד שהלוה חי ובא לגבות ממנו אבל אם מת ובא לגבות מיורשיו לא מהני וכתב ע"ז הסמ"ע שם סקל"א ואע"ג דאבוהון לא מצי למטען פרעתי מ"מ אנן טענינן להיורשים שאבוהון פרע ואם היה הלוה חי לא היה המלוה מעיז פניו נגדו לומר שלא נפרע ושמא הימנוהו הלוה נגדו ולא הימנוהו נגד יורשיו שירא שיעיז נגדו לכפור הפירעון שפירעוהו עכ"ל גם עמ"ש הטור סימן ק"ח ס"ב וז"ל אפי' יש לו כת"י אבוהון אין גובין וכו' ואנן טעני' להו עכ"ל וכתב שם הרב פרישה משם הרב ד"מ ואפי' יש בו נאמנות עכ"ל והוא מבואר ממה שנתבאר שם בסמ"ע ס"ק ובה' הלבוש ז"ל שם ועוד בה בר מן דין ומן דין אעיקרא דדינא בנ"ד לא שיורשי הלוה הם הנתבעים אלא יורשי דיורשי הלווין ויורשי הלווין גופייהו הוו מצו למטען אנו בדידן פרענו לך והדין עמהם אלא דרמיא עלייהו שבועה כדין שאר כת"י דעלמא דקי"ל דנשבע הלוה ונפטר כמו שנאמר ואע"פ שבכת"י זה כתוב בו נאמנות דאין נאמנות זה מהני לגבי היורשים ועוד דבעיקר הנאמנות אי מהניא אפי' לגבי היורשים אפליגו בה תנאי ואפסיקא הלכתא כאבא שאול דלא מהני ולהקת הנביאים מלכים מדיינים בחצרותם ובטירותם ובדברי הטור וש"ע הגדילו התערובת ממ"ש באה"ע סי' צ"ח למ"ש בח"מ וגדולי ישראל על מבוכה זו ישבו א"כ הבו דלא לוסיף עלה כדפי' נאמנות על היורשים ולא ממשמעות הלשון וכמו שהאריך הרב מוהריט"ץ שם עוד נלע"ד דאי נמי חשבינן להאי לישנא מעלי טפי ואפי' לגבי יורשים בנ"ד כ"ע מודו דאין בו מועיל שהרי פירשו שיחותם שיח סוד שרפי קודש דאין הנאמנות אלא עליהם דוקא ממ"ש יהיה עלינו וכו' שלא יהיו נאמנים וכו' הרי שלך לפניך שלא הימנוהו לו וליורשיו אלא עליהם דוקא ולא על יורשיהם וזה פשוט כביעתא בכותחא ולפי"ז בנ"ד כיון דלא חשיב נאמנות וכבר מתו היורשים ג"כ ונשארו יתמי דיתמי פשיטא דאנן טעני' להו כל מה דהו"מ למטען ואם תשאל נהי דטענינן ליורשים איכא למימר היכא דלא הוו לגבי יורשים אבל בנ"ד דיורשים לגבי יורשים מאין הרגלים לטעון בעד היורשים נגד היורשים ומאי חזית דדמא דהני יורשים סומק טפי מהנך יורשים והנה דבר זה נפתח בגדולים ז"ל וזו היא דעת הרב עיטור סופרים והביאו הבעה"ת בשער י"ד ח"ט ס"א והראב"ד ז"ל חלוק היה והרב בע"הת הסכימה דעתו לדעת הרב עיטו"ס ע"ש אמנם הרא"ש ז"ל בתשו' כלל צ"ט סי' א' והטור שם סי"ז פסקו כהראב"ד ואחריהם נמשך מרן בש"ע שם ס"ט ומ"ש הסמ"ע סקל"א ובכנ"הג שם אות מ"ו וס"ז והתימה מהש"ך סקי"ז שהעתיק דברי העיטור ע"ד מרן כאילו הם הלכה פסוקה וע"ע בטור שם ס"ד מ"ש משם הרמ"ה ובב"ח משם מהרש"ל ז"ל בסי"ט וכי היכי דהתם לענין שבועה אפי' ביורשים לגבי יורשים טענינן להו אע"ג דלא טענו הם ה"נ לענין לאחזוקי ממונא ביד היורשים אע"ג דלא טענו הם אנן נטעון להו לאפטורינהו ולרווחא דמלתא אמינא דאת"ל דחשיב האי כת"י הקודש כשטר גמור כאשר בא בנוסח הכת"י וכמו שהערנו ראשית מאמר הוא הדבר אשר הורם עכ"פ הנה מקום אתי לפטור את היורשים הלא בראשית נחזי אנן בנ"ד מאן מיית ברישא המלוה או הלווין דאי מיית ברישא מלוה והכי מסתבר דהמלוה הוא בא' והלווין הני תשע הוויין ז"ל:

ואתה דע לך דבעיקר טעם רז"ל שאמ' אין אדם מש"ל אפליגו בה רבוותא דאיכא מ"ד משום שאביהן המלוה היה נשבע שבועה שלא גבה את חובו בבריא אבל היורשים אינן נשבעים אלא שלא הודיעם ושלא צוה להם אביהן ששטר זה פרוע ואינהו גופייהו לא בריא להו מלתא אם נפרע אם לאו ולפי טעם זה כתב ה' בע"הת שם ח"ב סימן ג' דאם מת המלוה בחיי הלוה ומת הלוה והניח יתומים ואחר שמת המלוה מתו גם יתומי המלוה והם הניחו יתומים ג"כ ונמצא שהם באים ליפרע מן יתומי לוה ואביהם עצמו היה מחוייב לישבע שלא פקדנו אבא והיתומים בני יתמי המלוה הרי הם יכולין לישבע אותה שבועה עצמה שלא פקדם אביהם ולא אבי אביהם הילכך גובים בשבועה וכ' הרב בע"הת שכן רגילין לפרש וכ"ד הרב בעל העיטור וא"כ מ"ד דטעמ' דאין אמש"ל הוא דממון שאין אדם יכול לגבותו אלא בשבועה אינו יכול להורישו לבניו וכ' בע"הת וז"ל דלפ"ז עבדינן כללא דכל ממון שאינו גובה אלא בשבועה אין אדם מורישו לבניו ה"כ בני יתומי המלוה אין גובין כלומר ממון זקנם שהיה חייב אביהם של יתומים אלו וכתב ז"ל שהרי"ף ז"ל בתשובה והראב"ד והר"י אלברצלוני מסכימין לס' זו ודעתם רחבה מדעתינו ועליהם יש לסמוך עכ"ל והטור שם ס"ך הביא דבריהם וכ' ע"ז שאביו הרא"ש ז"ל תמה על דבר זה ע"ש וטעמו שהוא ז"ל מפרש כפי' הא' שכתב בע"הת מ"ה שני ליה בין שבועת בריא לשבועה שלא פקדנו אבל לפי. פירוש השני שכתב הבע"הת נחה שקטה האר'ש וכן מצאתי להר"ן שכ"כ בס"פ כל הנשבעים עד בשחק שאחר זמן מצאתי להרב גד"ת שכ"כ שש אנכי והוא פשוט וכתב הר"ן ז"ל שם שהר"י אלברצוני ז"ל כתב דהכי הסכימו כלהו רבוותא וקבלתם תכריע עכ"ל ולפי' מרן בש"ע סי"א שכתב ואין אדם מוריש לבניו ממון שאין יכול לגבותו אלא בשבועה וכו' עכ"ל ש"מ דס"ל כטעם הב' שכ' הרב בע"הת אמור מעתה מ"ש שם בסעיף יו"ד במתו יורשי המלוה ודאי שדעתו לפסוק כי"א קמא דאין היורשים נשבעין ונוטלין כלל וכן הוא כלל מסור בידינו כדע' מרם ז"ל שבתי נראה דמה שהוכחנו מלשון מרן לדין יש תשו' שהרי הטור הביא שאביו תמה על סברת הרי"ף והוא עצמו כתב כלשון מרן ולפ"ז מ"ש להשיב על תמיהת הרא"ש ז"ל זו היא שקשה איברא שדעת הר"ן ז"ל כן הוא כמבואר בדבריו אמנם לדעת הטור קשה שו"ר להרב פרישה והב"ח שעמדו בזה ע"ע אמנם ודאי דעת מרן שראה דברי בע"הת והר"ן שקלסו ס' הרי"ף וסיעתו רש"י שהסכים לדבריהם ומסכים עם הכלל כמדובר ואת"ל דדעת מרן לפסוק כי"א בתרא דנשבעין שלא פקדנו אבא ולא אבא דאבא ונוטלין. בנ"ד דלא אתברר לן מאן מיית ברישא דס"ס מידי ספקא לא נפיק יודה מרן ז"ל דאין להוציא מהיורשים ותו אשכחנא ריעותא אחרינא בהאי כת"י שלא נכתב הנאמנות אלא אחר קבלת הקנין א"כ איפה יש להסתפק אם היה תנאי הנאמנות בשעת הלואה או אח"כ וכבר ידעת מחלוקת אבות העולם בדבר זה כמ"ש בטוש"ע סי' ר"ב וע"א וסתירת דברי הטור ודעת מורם סט"ו דדוקא בשעת ההלואה סובר מרן ז"ל דמהני הנאמנות בלא קנין וכבר כתבתי בזה באות ג' סימן ב' מה שעולה להלכה אלא שהסמ"ע סקכ"ט והש"ך סקל"ה כתבו דמסתמא היה בשעת הלואה או בקנין עד שיוודע בבירור דלא ע"ע ומ"מ בנ"ד לא נ"מ מידי כיון דלא חשבינן נאמנות לגבי היורשים וכדכתיבנא בעניותין:

ועוד אני אומר דבנ"ד אומדן דעת הוא שחוב זה פרוע הוא כיון שמקומו מושכר לגבות מנדבת וקצבת עיר אר'גיל ואסרו אותה עליהם כבשר קרבן דודאי דבכה"ג נדר גמור בדבר הנדור כדתנן בפ"ק דנדרים ופסקה רבינו ז"ל בפ"א מה' נדרים ע"ע ואעפ' שיש לחלק דשאני התם שהדבר שאוסר הוא ברשותו מה שאין כן בנדון דידן וקי"ל אין אדם מקדיש דבר שלא בא לעולם דאיש כי יקדיש את ביתו קדש כתיב ואמרי' מה ביתו ברשותו וכו' כדאיתא בכ"ד בגמרא הא לאו מלתא היא דאינם רוצים להקדיש המעות שבאר'גיל רק לאוסרם עליהם ואת"ל שעדיין לא גבו בעת ההיא גבאי ופקידי ק"ק אר'גיל הנדבות והקצבות הנוגעות לכללות ע"הק צפת תוב"ב וא"כ איך אוסרים ומתפיסים דבר שאינו בעולם הא נמי לאו טענה היא דאשכחן למרן הב"י ז"ל בי"ד ס"סי רל"ט שכתב משם הרשב"א דאדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם לכשיבא בעולם והעלה סברא זו על שלחנו ע"ש ובדברי קדשם כתוב לאמר יהיה אסור עליהם וכו' ומעתה מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו להחזיק גדולי ישראל רבנים ומנהיגים דספו מאיסורא וכ"ש שהיה הדבר בש"ח הס כי לא להזכיר ולא ישמע דאפילו בשאר אינשי אמרי' אחזוקי גברא ברשיעא לא מחזקינן ק"ו ב"ב של ק"ו בסיעתא דשמיא האנשים האלה שלמים הם אלפי ישראל הם הגבורים אלא שמרוב עסקם וטרדתם בתורה ולפקח בישובה של א"י תוב"ב לא נשתדלו כ"כ לקחת כת"י מהמלוה או מיורשיו ובפרט שעכשיו כבר עברו יותר מס' שנה היצדק בנפש כל חי כי אנשי קדש בני עלייה העלימו עיניהם מפריעת ב"ח מצוה היא ואעפ"י שכתב הרי"ף בפרק הכותב משם הגאון ז"ל דהאידנא אין בנו כח לדון עפ"י האומדנות ע"ש ופסקו רבינו בפ"ד מהלכות סנהדרין והטור ש"ע סי' ט"ו ורצ"ו ע"ש התם לאפוקי ממונא מהיורשים עפ"י האומדנות אבל להחזיק בידם פשיטא דאזלי' בתר האומדנא. ועוד דאפי' להוציא כתב מוהר"ם אלשיך ומוהרימ"ט ז"ל סי' קע"א וכמה מרבנן בתראי דדיינינן לה וחלקו בדבר הגאון ז"ל וכמ"ש הרב כנ"הג ז"ל שם וכמו שהארכתי בפרט זה לעיל אות א' סי' כ"ג בס"ד עלה בקב'ץ דרבני ע"הק צפת ת"ו פטירי ועטירי ואין עליהם חובת ממון כלל והנלע"ד כתבתי בחדש זיו שנת כת"י:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה