אור ברסלב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

כ"ף · אות ג

אות ב

כתובה ראובן מק"ק פורטוגיזיס יצ"ו נשא את רחל ופגעה בו מדת הדין עודנו באבו בחיי יעקב אביו ואמו והניח בת א' ויהי כמשלש חדשים נלב"ע יעקב אביו וחלש ולמקצת ירחין חזר הדין ויפגע גם בבת ההיא ויעקב אין לו בן אחר ועמדו בני אחיו של יעקב ותבעו מהאלמנה של ראובן לחלוק בנכסי ראובן כפי משפט תקנת הק"ק יצ"ו ועמדו הב"ד וגזרו אומר עפ"י התורה שזכו היורשים בחלוקת הנכסים מכח זכות הבת שהיתה יכולה לחלוק וכמו שנת' לעיל בס"ד אז עמדה אלמנת יעקב הזקן ותבעה לפני הב"ד לשתגבה כתובתה מנכסי בנה שהירושה חוזרת לקבר יעקב אביו של ראובן ותטול ממנו סכי כתובתה משלם כיון שזכתה בנכסים. מכח בעלה הרי תם ונשלם הזרע ויחזור הדבר שתגבה כל סכי כתובתה כמשפט התורה והתקנה והיורשים טענו שהם יורשים מכח הבת ולא מכח יעקב בעלה דמדינא הכל לזכות האלמנה אלא שע"פ התקנה זכתה הבת ואינהו קאתו מכח הבת יורה המורה לצדקה ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב רישא דכל רישין מקום יש בראש לתור ולדרוש דא"נ אמרינן דהיורשים מכח יעקב אחיהם קאתו והרי יש עליו כתו' אשה אם גובה מחצי העזבון הלז יען כי הבת הזוכה בחצי העזבון הלז מתה בחיי זקנה. יעקב והו"ל הנך נכסי ראוי ותנן בפרק יש בכור דף נ"א ע"ב הבכור וכו' ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק ולא האשה בכתו' וכו' ובגמרא והאמר שמואל ב"ח גובה את השבח א"ר מקולי כתובה שנו כאן ע"כ ופירש"י והך אשה נמי ב"ח היא מקולי כתובה א' מקולי כתובה עכ"ל ומפשטא דשמעתא מוכח דשבח וראוי דא ודא חד הוא אלא משום דממלתיה דשמואל פריך דמיירי בשבח ולפום מאי דמשני מקולי כתו' שנו כאן ה"ט גופיה אתייא לרבויי השבח ושאני בכור דמיעטיה קרא דכתיב בכל אשר ימצא לו שימצא לאב בשעת מיתתו וכן מאי דקתני סיפא וכלן אינם נוטלין בשבח ולא בראוי ואתמר עלה בגמרא בשבח לאתויי שבחא דממילא ובראוי לאתויי נכסי דאבי אבא ע"ש בפירש"י ה"נ כתובת אשה אינה גובה אפילו שבח דממילא ולא בנכסי דאבי אבא אבל ב"ח דגובה את השבח ה"ה דגובה נמי בראוי בין דשאר יורשים בין דאבי אבא:

וראיתי להרא"ש ז"ל שכתב וז"ל תוס' הבכור וכו' ושמעינן מינה הא דתנן במתניתין ולא האשה בכתובתה ה"ה ב"ח דלא גבי ראוי והא דקתני אשה משום שבח דב"ח גובה שבח ולא אשה והיינו דלא דייקינן בגמרא אראוי מ"ש כתובה כדדייקינן. אשבח עכ"ל וכלשון הזה מצאתי להרמב"ן ז"ל בפסקיו לבכורות שם שנדפסו בס' הלכות יו"ט לגאון ירושלים תוב"ב תנא ירושלמאה רבינו הגדול מוהריט"א ז"ל ואנכי לא ידעתי מהיכא שמיע להו לרבנן ז"ל מהך תוספתא דב"ח אינו גובה ראוי ואדרבא מדקתני כמה גוונים דאינם נוטלים בראוי ואילו ב"ח לא קתני ש"מ דב"ח גובה ראוי ואפשר משום דנזקי ממונא הוא וגובים מהמשועבדים והרי הם כשאר הב"ח דעלמא וקתני בה דאין נוטלין בראוי א"כ מ"ל חוב הבא מחמת נזקין לחוב הבא מחמת הלואה וש"מ הא דתנן ולא האשה בכתובה ל"ד אשה אלא ה"ה שאר ב"ח דהא לא קתני נמי הנך דתני בתוס' אלא ע"כ כתו' אשה וה"ה לשאר ב"ח והא דלא קתני ב"ח משום שבח דאיתיה בב"ח וליתיה באשה אלא דאכתי איכא למידק תנא דתוספתא אמאי תנא כרוכלא חשיב ותני ולא תני בליש' קלילא הבכור וב"ח דכייל כל מיני חוב ואפשר משום דנקט הנך דנפק"ל מקראי כדאיתא בירושלמי דגיטין דמייתו בתר הכי ז"ל ומצאתי בחידושי הרמב"ן פרק י"ן במ"ד לדף קכ"ח דף פ"ז ע"א מהספר דאייתי התוס' הלזו וכתב עלה וז"ל ומזו הברייתא נלמוד הכי מפורש הכי תנן במתניתין ולא האשה בכתובתה ה"ה לב"ח ולנזקקין אראוי וכו' עכ"ל יש במשמע דבריו ז"ל דמנזיקין גמר לה שו"ר להרמב"ן בס' המלחמות בפ"ק דמציעא אמ"ד לדף י"ב דאייתי להאי סוגיא דבכורות וכתב עלה וז"ל וראוי לאו משום מקולי כתובה הוא אלא אפי' ב"ח לא גבי ביה דהכי קתני עלה בתוס' ואיתיה נמי מפורש בירוש' פ' הנזיקין וכו' עכ"ל ולשון הירוש' הוא המובא בדברי הרמב"ן עצמו בפ"ק ובפסקיו לבכורות דקאמר התם כרמו פרט לראוי כבמוחזק ר"א בשם ר' איסא כשחפר אביו בור והזיק בחיי אביו ונפלו נכסים אחר מיתת אביו הייתי אומר ישתעבדו נכסים לאותו נזק לפום כן צריך כרמו פרט לראוי כבמוחזק ע"כ וכגון שראובן חפר בור בחיי אביו והזיק ואין לו ממה לשלם ומת אביו דהיינו ראובן ואח"ך מת יעקב הייתי אומר שבחיי ראובן היו משועבדים נכסי יעקב שראוי לירש לאותו נזק ת"ל כרמו פרט לראוי כבמוחזק ש"מ אע"ג דמזיק ב"ח דידיה הוא מיעטיה קרא לראוי שלא נשתעבדו לו למלוה ולניזק דמי יעקב אביו וכן מפורש בדבריו בחי' לפ' י"ן שם וראיתי לה' שדה יהושע שם שכ' בתוך דבריו וז"ל ואח"ך נפלו לו נכסים אחר מיתת אביו מכח אביו דאילו מכח של בנו החופר השתא ממאי דהו"ל ר"ל ממה שהיה לו לחנוך בן ראובן לא מחייב דאין הבן חייב לפרוע משלו את חובת אביו כ"ש ממאי דנפלו ליה בתר הכי אלא בדנפלו ליה מכח אביו כגון שמת אחי אביו בלא בנים ונפלה ירושה לפניו מכח אביו וכו' ע"ע צל"ד אמאי לא פי' נמי דאינו משתעבד לניזק והא נמי פשי' הוא דודאי ירושה דאח מכח אבא דאבא דנכסי אח דמת בלא בנים האב קודם לנחלו ומכחו יורש אחיו והבן מכח אבא דאבא קא ירית ולקמן יתבאר בס"ד שו"ר לה' מעדני יו"ט שנרגש בדברי הרא"ש הללו וכתב מדקתני התוס' המתנה אינה נגבית מהראוי ומתנה וב"ח כי הדדי נינהו עכ"ל ואשתמיט ליה דברי הרמב"ן בחי' שכ' ב"ח ונזקין ודבריו בס' המלחמות דמסתמיך ואזיל אירושלמי וכדכתי': עוד כ' הרמב"ן והרא"ש ז"ל שם והיינו דלא דייקינן בגמרא אראוי מ"ש מכתו' עכ"ל ולענ"ד קשה דמהיכא פשיטא ליה לתלמודא בעלמא דב"ח גובה בראוי ולדוק. עלה מ"ש כתובה ובשלמא גבי שבח אשכחן לשמואל דאמר ב"ח גובה את השבח אהא דייק שפיר אבל גבי ראוי דלא אשכחן מ"ד גובה לא מצי למידק:

וכתבו עוד ז"ל דמשנה שלימה היא דתנן נפל הבית עליו ועל אביו וכו' ואמרי' מאן יורשי האב בניו דאמרי במקום אבי אבא קאמנא אלמא ב"ח לא גבי ראוי עכ"ל ואע"ג דהתם בגמרא דחו לה ואוקמוה מאן יורשי האב אחי ומורישיו אחוה דאבוה אבל לעולם דב"ח גובה מנכסי יעקב שמת ראובן בחייו התם דרך דחייה הוא דממתניתין ליכא למשמע מינה דלענין דינא אמרי' תחת אבותיך יהיו בניך דמצינן לאוקומה באחי ואחי דאבוה אבל לקושטא דינה דשלחו מתם שריר וקיים ואע"ג דק' בד"מ וכ"כ רשב"ם שם בסוף דקנ"ח ולשם וכן מבואר בדבריו ז"ל בס' המלחמו' שם וז"ל והכי מוכח בהדיא בגמרא דילן בפרק מ"ש וכבר פי' זה רבינו שמואל ז"ל עכ"ל אלמא דמסתמיך ואזיל אשיטת רשב"ם וכדכתי' וכ"כ הרב מעדני יו"ט ז"ל שם עוד ראיתי להרמב"ן בפ' מ"ש בחי' לשם שכתב הא דאמרי' וזו היא שקשה בר"מ ואתינן לפשיט' ממתני' ודחינן ק"ל לפשוט מהא דתנן בפרק יש בכור ולא בראוי כבמוחזק בכתובה וה"ה לב"ח כדפרישנא וכו' א"נ פירושא כגון דאחוה ודאחי אבוה דהוא ראוי וכו' אבל בנכסים דאבוי לא סא"ד וכו' עכ"ל ולפ"ז ראוי דאבות סא"ד. דב"ח גובה מהם דהוו כמוחזקים ביד הבן ומשתעבדי לב"ח דבן וסיפא דמתני' דקתני וכולן אינם נוטלין בראוי כבמוחזק ואמרי' עלה לאתויי נכסי דאבא היינו אע"ג דשפיר חשיבי מוחזקים לגבי הבן אעפי"כ אין הבכור נוטל והנך נוטלין אע"ג דב"ח גובה מהם ובשאר ראוי שוה בעל חוב לבכור וכל הנך דתנן התם ע"ש בפירש"י. והרמב"ן ז"ל כתב עוד שם והתם נמי אמרינן וכו' דסיפא לאתויי נכסי דאבא דאבא וכו' והשתא סד"א דסיפא משום שבח תנא לה עכ"ל לענ"ד לא הבינותי זה דשבח כבר תנא ליה תנא ואהדריה לשבחא דאתייא ממילא ע"ש ונראה דר"ל דסא"ד למימר דלא אצטריך תנא למהדר למלתיה אלא משום שבח לאשמו' שבחא דאתיא ממילא וסרכיה דנקט ברישא ולא בראוי נקיט ואזיל וראיתי להתוס' בפ' מ"ש בד"ה ולימרו ליה וכו' דק"ל דילמא ה"ט משום דאין ב"ח גובה וכו' כדאמרי' בפ' יש בכור ולא האשה בכתובתה וכו' אבל אין להביא ראייה מדאמרי' בסמוך מאי לאו יורשי דאב בנים וכו' פי' בני הבן וקאמר ב"ח אינו נוטל לאו היינו משום דאינו נוטל בראוי אלא טעמא משום דאמרינן מכח אבא דאבא קאתינא עכ"ל ולפ"ד ז"ל הא דאמר בפרק יש בכור דסיפא לאתויי נכסי דאבא אבא בשלמא לגבי בכור ניחא דטובא קמ"ל אע"ג דמכח דאבא דאבא קאתינא לא שקיל חלק בכורה אבל לגבי כתובת אשה אדרבא בדאתי מכח דאבא דאבא סברא הוא שלא תטול ורבותא טפי דאפי' בשאר ראוי דלא אתי מכח דאבא דאבא אעפ"כ אינה גובה ומאי קמ"ל תנא דתני בכולן אינם נוטלים בראוי כבמוחזק אמור מעתה דהתוס' והרמב"ן חלוקים בעיסתן בפי' אנא מכח דאבא דאבא קאתינא דלדעת התוס' דוקא בראוי כה"ג הוא דאין ב"ח גובה ממנו אבל בשאר ראוי דלא קאתי מכח אבא דאבא שפיר גבי ב"ח אבל לדעת הרמב"ן לא מבעיא בראוי דשאר יורשים דפשי' דאינו בחזקתו דאינו משתעבד לב"ח ומ"ה לא גבי מניה אלא אפי' בראוי דאב דמסתמא איהו ירית ליה וחשבינן להנך נכסי דאבוה כמאן דאיתנהו ברשותיה דבן וחל ממילא עלייהו שעבוד דב"ח סד"א דגבי מנייהו קמ"ל דאינו גובה דמצו אמרי אנן מכח אבא דאבא קאתינא איברא דאכתי איכא למיקם לדעת הרמב"ן והרא"ש ז"ל דאמאי לא מייתו סייעתא למלתייהו דב"ח אינו גובה מהראוי מהך דפ' אע"פ דלא תני ב"ח בהדי הנך דתנאי כתו' כמ"ש התוס' שם בפרק מ"ש ע"ש וזו היא שקשה לס' רבינו אפרים שהביא הרא"ש בפרק יש בכור שם דס"ל דב"ח גובה מהראוי דא"ה אמאי לא תני לה התם בפ' אע"פ וכדדייקי מינה התוס'. שוב מצאתי להרב גד"ת שער מ"ג ח"ד סי' ט"ו שנתעורר בזה לדעת הרא"ש מלוניל שסובר שב"ח גובה מהראוי ע"ש מה שתירץ כיון דנקט שבח כ"ש ראוי ע"ש ועלה מן האר'ש פלוגתא דרבוותא בענין ב"ח אם גובה מהראוי או לא אלא דבגובה מן הראוי גופיה איכא מ"ד דוקא בשאר מורישים אבל מבן הבן אינו גובה דאמר מכח אבא דאבא קאתינא ודעת הרא"ש מלוניל דבן הבן גובה והרי"ף ז"ל העתיק המשנה כצורתה וכן הך דשלחו מתם והרמב"ם בסוף פ"ה מה' נחלות כתב וז"ל יורשי האב אומרים מת הבן תחלה ולא הניח כלום ואבד החוב וכו' עכ"ל מדקדוק דבריו אלו יראה דס"ל דלאו מטעמא משום דאמר מכח אבא דאבא קאתינא אלא משום דאין ב"ח גובה ראוי ועכ"ל דהא דקתני מתני' עליו ועל אביו רבותא קמ"ל דאע"ג דחשיבי כמוחזקין ביד הבן קצת אפי"ה אין ב"ח גובה מהם דסו"ס ראוי הוא וכדכתי' משם הרמב"ן וכתב המ"מ ומסקנא דגמרא דבכל יורשים כן אפי' בבן ואב שמתו ואין ידוע איזה מהם מת תחלה אין בני הבן היורשים את הזקן פורעין את חובת אביהם עכ"ל ממ"ש אפי' בבן ואב ש"מ דס"ל כדעת רבינו שהוא סובר כדעת הרמב"ן והיינו דאשמועינן תנא גבי בכור דאינו נוטל אפי' בנכסי אבא דאבא דסד"א כמוחזקים ועיין לרבינו בפי' המשנה ובפי"ו מהלכות אישות הלכה ה' כתב וכן התקינו שלא תגבה האלמנה אלא מהקרקע ולא מהשבח ששבחו נכסים אחר מיתת הבעל עכ"ל ממה שלא כתב ג"כ שאינה גובה מהראוי כלישנא דמתני' דבכורות נראה דס"ל משום דראוי אפילו ב"ח אינו גובה ולא משום מקולי כתו' וכן דקדק ה' מהראנ"ח בראשונות קט"ו ע"ש והטור סו' סי' ק"ד גבי נפל הבית עליו ועל אביו כתב בפי' דאין ב"ח גובה מהראוי כד' ה' אביו ז"ל ומרן ז"ל בש"ע כתב וז"ל אבינו מת ראשון וירש את מורישיו בקבר וכו' עכ"ל ממה שלא תלה הדבר משום דאתי מכח אבא דאבא ש"מ דבכל ראוי אין ב"ח גובה ולכך ציין עליו מורם ז"ל שהרי אין ב"ח גובה מהראוי וכמו שהכריח הש"ך ע"ש איך שיהיה אנן בדידן דבתר מרן הש"ע גרירי ונתבאר שדעתו לפסוק כמ"ד דב"ח אינו גובה בראוי גם לפ"ד ה"המ שכתב שם בה' אישות דלא אמרו מקולי כתובה אלא בתנאי ב"ד אבל נכסי צ"ב דינם כב"ח וגובה את השבח ע"ש הא מיהא לפי מה שנתבאר בדעת הרמב"ם ומרן בש"ע קם דינא אלמנת הזקן גובה מהיורשים שזכו בחלוקה עם אלמנת בנה ומה גם שהנכסים מ"הת בחזקת היורשים אחר שזכו בהם מחמת התקנה קושטא קאי שענין הלזה סובל האריכות ועיין בתשו' מוהרח"ש מא"הע סי' כ"ח כ"ט ומ"ש מוהר"י חנדאלי בס' פני יהושע סי' כ"ג כ"ד וה' תורת חסד סי' צ' והמש"ל פכ"א מה' המלוה בתשו' מה שהאריך בפרט זה ובה' נחלות בפ"ה שם ובתשו' הרדב"ז ח"א שבשני ובח"המ סי' ק"ז בהגהב"י וה' כרם שלמה חח"מ סי' כ"ח וה' אדמת קדש סי' ס"ו ובס' אורים ותומים סי' ק"ד שם וע"ע בתשו' ה' מטה יוסף ח"א ח"מ סי' יו"ד וה' נאמן שמואל סי' ס"ג והרב משאת משה ח"א חא"ה סי' כ"ד וכעת זכינו לתשו' הכנ"הג וב"ח ח"המ סי' ע"א האריך למעניתו כמדתו ורוח מבינתו והיה בדעתי להאריך עוד בזה אלא שאין הפנאי מסכים עמי ה' יעזרנו על דבר כבוד שמו להבין ולהשכיל ללמוד וללמד לשמור מאד ולעשות כיר"א ועיין עוד בה' פרי הארץ חח"המ סי' י"א דע"א וה' דבר משה חא"הע סי' ע"ב תשו' ד' מכתם לדוד חאה"ע מסו' י"ג עד סי' ט"ו ובה' נתיבות משפט דף ובה' פרי האדמה ח"א דף ס"ד ע"ש ותמהני מה' מהר"י עייאש ז"ל שבח"א ח"המ סי' ג"ן ובח"ב סי' יו"ד פשיטא ליה בדעת מרן בש"ע דב"ח גובה מהראוי וציין ועיין בש"ך וכבר נתבאר שדעת הש"ך כדעת מרן לדעת מור"ם דס"ל אינו גובה וקצר הרב במקום שהיה לו להאריך:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה