ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
כ"ף · אות ב
כתובה אמת אגיד כד הוינא זוטר לגברי רברבי הראשון אדם מלך שבסנה' מ"ר דרו'ר בשמ'ים ראש עט"ר דין אבא למלכא רב הוא ועמו השר גבר בגוברין נג'ר ובר נג'ר התייר הגדול ומורי גם הוא דוד מלך ישראל חלקם בחיים לעולם שכולו טוב כיר"א צוו עלי לחוות דעתי קלה כמות שהיא בדין עסק הבא לפניהם בראובן בן יעקב שנשא אשה מבני קהלא ק"ק פורטוגיזיס יצ"ו ולפי תקנתם תנאי היה הדבר שאם ח"ו אירע העדר מהחתן ויניח אחריו זש"ק אזי הבחירה או האפוט' אם רצו מגבין לה כתוב' משלם ואם רצו לחלק בנכסי' אשר ישאירו אחריו ונכסי' שהכניסה בנדונייתה ומכוון התקנה על מה אדניה הטבעו כי מתקני התקנה הולכים בזה אחר תועלת הזרע והענין שאם סכי כתו' אלף זוז בד"מ ונכסי דמיתנא אלף זוז דמדינא גובה כתו' משלם והיורשים ישארו בידים ריקניות ע"כ תקנו שיחלוקו האלמנה והזרע אמנם אם היו הנכסים מרובים לא תטול אלא סכי כתובתה ויוצאת והיה הנשאר זוכה בו הזרע והנה בע'תה ראובן נלב"ע בחיי יעקב אביו וחל"ש והניח אחריו בת אחת קטנה והנכסים אינם מספיקים לסכי כתו' ומן הראוי שהזרע בורר לו דרך היפה לחלוק ואמנם הבת קטני קטנים ולא העמידו אפוטרופוס בעבורה ועוד שלפי מנהגם בזה שלא לכוף לאלמנה שתטול כתו' עד שתתבע כתו' בב"ד בין במקום שתטול כתו' משלם בין במקום שחולקים כאשר משפט כתוב ולמקצת ירחין חזר הדין ויפגע גם בבת ההיא וחל"ש ואז עמדה האלמנה ותבעה מהב"ד שתגבה סכי כתו' משלם אחרי כלות הזרע ויעבור והנה איננו ויעקב זקנה טוען נגד האלמנה כי עתה יורש כח נכדתו וכשם שהיא היתה יכולה לכוף לאמה שתחלוק אף הוא הבא מכחה מצי כייף לה ותרי אריוותא גזרו גזירה גזירת מלך היא לשום שפלים למרום ויר'ם תולעים עשו את שאינו זוכה כזוכה לשנות פרק זה ולסדרו ולערכו לפניהם כשלחן הערוך ואני עני מקבלה ואילך מלתא דמתאמרא מפי סופרים אמוראי נינהו וקים לי בגואי דלית לי מגרמי כלום ולא בינת אדם לי מה מני יהלוך האמנם אלם צדק באמת אמרו אין מסרבין לגדול שני גדולי הדור ואומר עם קנ'י ותפלתי על חכ'י ואתנפל לפני חונן לאדם דעת יחננו להבין אמרי בינה ולכוין להלכה על דבר אמת משפטי ה' אמת קשט אמרי אמת כיר"א: זאת אשיב בהורמנותייהו דרבנן כת"ר מנייהו אחוה דעי ואומר חלותי היא דבר זה נפתח בגדולים הלא אב א' הרא"ש המעוז בתשו' כלל נ"ה סי' י' והובאה בטוא"הע סי' קי"ח סל"ה בלשון מתוקן טפי וז"ל ילמדנו רבינו קהל מולינא הסכימו שכל אלמנה שתבא לחלוק עם בנים שיהיו יד היתומים ע"הע או יפרעו כתובת אמן או יחלוקו עמה לעולם יד היתומים על העליונה לתועלתם וכו' עכשו מת ראובן והניח בנים ובנות והיה עליו שט"ח לשמעון וכו' והיתומים לא גלו דעתם וכו' אבל אומדן דעת הוא שקודם היו רוצים לחלוק כיון שהכתו' יתרה על הנכסים עכשו מתו היתומים ובא שמעון להפרע השט"ח וכו' וטען שמעון שיפרעו לו חצי הנכסים עמדו היתומות ואמרו אין אנו רוצים לחלוק עם אמנו אלא שהיא תטול כתובתה ושמעון אומר כיון שהיתומים לא גלו דעתם אלא סמכו על התנאי אנן סהדי דניחא להו כדי שיפרעו חובת אביהם טענו היתומות אנו במקום אחינו עומדות וכי היכי שהם יכולים לוותר כך אנו יכולות לוותר. תשובה מ"ש שהברירה ביד היתו' וכו' דבר ידוע הוא שלא יעקר ד"ת ממקומו עד שיאמרו היורשים אנו רוצים לחלוק ולא שייך אומדן דעת לפי שכך היא התקנה וכו' וכ"ז שלא סלקוה נעמידנה על ד"ת והרי מתו הבנים ולא סלקוה והבנות שעמדו במקום אחיהם לירש אמרו שאינם רוצים לסלק אמן ומי יסלקנה ועוד אדרבא אומדן הדעת יותר הוא שהבנים היו חפצים שתטול אמן הממון בכתו' ממה שיטלם הב"ח אחר וכו' עכ"ל מדברי רבינו הגדול הללו למדנו שאם הבנות היו רוצות לחלוק עם אמם בנכסי דמיתנא שומעין להן אעפ"י שבשעה שמת אביהם לא היו בני נחלה דברתא במקום ברא לא תירות והבנים לא גלו דעתם מ"מ כיון דהשתא מיהא בני נחלה נינהו בדידהו תליא מלתא אעפ"י שעוקרים ד"ת להם לבדם נתנה האר'ש ולדבריהם שומעין דכל תנאי שבממון קיים וע"ד כן נשאת אלא שאם רוצות לוותר במקום שהבנים אחיהם לא גלו דעתם דניחא להו בחלוקה דבריהם נשמעין שאמרו כהלכה להעמיד הדבר על ד"ת ולא אמרי' בכה"ג מכי מיית האב ונפלו נכסי קמי בנים ואנן סהדי דטפי הוה ניחא להו לחלוק חשבינן הני נכסי כמאן דפליגן דמי אלא שהדבר תלוי ועומד עד עת בא דברו של יורש לחלוק או לוותר וכיון דהשתא בשעת תביעת האלמנה סכי כתו' ומטא זמן גבייה מימר קאמרי שתגבה כל סכי כתובתה לא סלקוה והבנים אזלו לעלמא והני אחריני נינהו ש"מ שדעת רבינו ז"ל דבתר שעת גבייה תליא מלתא ובתר דידה דהאי שעתא אזלי' א"כ בנ"ד כיון דבשעת הגבייה כבר הבת מתה ולא גלתה דעתה אז היורש הבא מכחה עומד במקומה לכל אשר יחפוץ יאמר כי הוא זה וכשם שהבנות בחיי אחיהן כמאן דליתנהו דמיין ואפי' הכי כשמתו האחין עמדו האחיות במקומן לחלוק או לוותר ה"נ אחר שנסתלקה הבת ולא גלתה דעתה היכן נוטה לוותר לאמה או לחלוק דכוותה יעקב האיש הלזה יהבינן ליה כח הבת מורישתו לוותר או לחלוק ותו איכא למימר דמשטחיות דברי הרא"ש נר' דהבנים גדולים היו ובני דעה נינהו והדעת נוטה להיותם רוצים וחפצים בחלוקה אם לא נודע להה השט"ח אלא שאם היה ידיעה להם בשט"ח היו מוותרים לאמם ממה שיטול הב"ח חדא משום אקרובי דעתא לגבי אמן טפי מב"ח ועוד דאי מייתא אם ולא נשאת אינהו ירתי לה דאין הב"ח גובה מהם דמאמן קא ירתי והם לא סלקוה ור"ל דשפיר בני דעה ובני סלוק נינהו אמטו להכי שומעין להבנות דאתו מחמתייהו שנראה שג"כ כך היתה דעתם של הבנים שגדולים היו ובני סלוק נינהו ולא סלקוה א"כ מי יסלקנה אבל בנ"ד שהבת קטני קטנים במספר ירחים דלאו בת סלוק היא פשיטא דכה"ג אזלינן בתר אומדנא ואמרי' ודאי דלכי גדלה לא תרצ' אלא לחלוק ממה שתטול אמה כל הנכסי' ויבוזו זרים יגיע אביה ונותרה בת ציון בעירום ובחוסר כל אתיא ריקם ריקם דבר זה כמו זר נחשב וכיון דהוברר הדבר והשכל מחייבו שהבת רוצה בתקנת עצמה מתקנת אמה שקרוב הדבר להיות נשאת לאיש אחר כי הרבה שחרות עושה כי ודאי אומדנא גדולה היא וחשבי' לנכסי כמאן דפליגן בשעת מיתת האב ראובן וכמ"ש הרא"ש ז"ל שהבנות אעפ"י שלא היו ראויות לנחלה ואין להם פה לדבר לוותר או לחלוק השתא דהבנות אזלו מעלמא הבנות דקיימי השתא יהבינן להו כל מה דהו"מ אחיהן למעבד ואם נפשך לחלק ולומר דע"כ ל"ק הרא"ש התם אלא משום דהבנות תביעתם מכוונת להלכה להעמיד הדבר על ד"ת אמטו להכי סבר לה מר דשמעינן להו אבל היכא שתביעתן היא לחלוק ולסלק האלמנה בחצי הנכסים דהוי נגד ד"ת אימור דבכה"ג לא אמרה הרב כלל ולא צייתינן להו והכא בנ"ד היורש הבא מכח הבת תביעתו היא לחלוק נגד ד"ת דילמא כל כה"ג לא משגיחינן ביה הא ודאי לאו מלתא היא מכמה טעמי חדא דהרי הרא"ש שרטט וכ' והבנות העומדות במקום אחיהן לירש לא סלקוה וכו' עכ"ל יציבא מלתא מוכיח תוכיח דעת עליון שאם הבנות דאתו מחמת אחיהן היו רוצים לסלקה בחצי הנכסים יפה כחם ויפה ויהבינן להו כל כח דאתו מחמתייהו כמו שמבואר בדברי השואל ועוד בה מדמסיים למלתיה הרא"ש וז"ל ועוד דאמרן דעת הוא שהבנות היו חפצים שתטול אמן הממון בכתובתה ממה שיטלם הב"ח עכ"ל דר"ל דבלאו ה"ט דהבנות במקום אחיהם קיימי והם לא סלקוה אלא שאפי' היו רוצים היורשים לסלק את אמן ולחלוק אפי"ה אין שומעין להם שהרי הם במקום אחיהם עומדים והרי אמדן דעת הוא שהבנים היו חפצים שתטול אמן הממון ומשעת מיתת אביהן הוברר הדבר שבכך היו חפצים וחשבי' לה כאילו כבר גבתה משעה הא' דאזלינן בתר אמדן דעתא דיותר רוצה הבת שתחלוק ממה שתטלנו אמה ונ"ד נראה דעדיף מנדון שנשאל עליו הרא"ש והחוש יעיד על זה ואין להאריך כנלע"ד ואם דל הוא: ואין לחלק עוד דשאני נדון הרא"ש דהיורשים רוצים לוותר לאמן שתטול כל סכי כתו' הם בנות ראובן עצמו ושפיר עומדות במקום אחיהם וככחם דמי אבל בנ"ד דהיורשי' מכח הבת קאתו והו"ל כח כחו וא"ל דשאני לן בין כחו ובין כח כחו ודמיא הא מלת' להא דאבע"ל בפ'. כיצד הרגל די"ט בעי רב אשי כח כחו לסומכוס ככחו דמי או"ל מי גמיר הלכה ומוקי לה ככח כחו או"ד לא גמיר הלכה כלל ע"ש וכיון דסלקא בתיקו מאיזה דין ומאיזה טעם יזכו היורשים בטענתם כיון שהיא תובעת להעמיד הדבר על ד"ת בכח כחו ונראה פשוט דהא מלתא נמי לאו בת סמכא היא חדא דבהאי מלתא ליכא לתא דכח כחו דכלהו לא אתו אלא מכח היורש הא' ולעולם כל יורש הנשאר אחר יורש הא' בחריקיה קאי וכאילו הוא עצמו היורש הא' וכאילו הוא התובע וכך הוא סדר הנחלות הקרוב קרוב הוא קודם ולכי מסתלק היורש הא' ונתקרב הרחוק וכאילו לא היה היורש הא' בעולם והוא עצמו הנקרא יורש הא' דהשתא ואין לו שייכות כלל עם כח כחו דמספקינן ביה בגמ' ועוד בה דאפי' מי שרוצה להתעקש ולומר אידי ואידי חד שיעורא אף אתה אמור לו צא ולמד מ"ש במקו' לשם וז"ל בעי ר"א וכו' אבל לרבנן דסומכוס דס"ל דאית להו הלכתא בצרורות ח"נ אבל לסומכוס דלית ליה הלכתא דצרורות ח"נ אלא ס"ל צרורות נ"ש מבעיא לן דילמא מוקי להלכתא בח"נ בכח כחו עכ"ל עין רואה דמאן דאית ליה צרורות ח"נ לא שני ליה בין כחו לכח כחו דכולה חדא מלת' היא ולא מבעיא לרב אשי אלא אי גמיר לה סומכוס אי לא אבל אי לא גמיר הוי כח כחו ככחו ומשלם נ"ש אלמא דלעולם כח כחו ככחו דמי אפי' בשאר מילי וכ"ש לפום מאי דכתי' בעניו' דהכא בנ"ד כולה חדא מלתא ויורש הבת במקום הבת קאי בחריקה וכיון דכבר נתבאר דאזלינן בתר שעתא דנפלו נכסי קמי יורשים ומההיא שעתא קיימי נכסי לחלוקה ולאו בתר שעת גבייה ואמרי' כיון דבההיא שעתא ליכא זרע של קיימא תטול כך סכי כתו' וכדברירנא ולכאורה היה נראה להביא ראיה דלעולם אזלינן בתר שעת מיתה ולא בתר שעת גבייה ממ"ש הרב בית דוד בח' א"הע סי' פ"ה מהספר שנשאל בענין תקנת התוס' של הכתובה שבעיר יאמנא מתנים שאם יעדר הבעל ונשאר לה ממנו זש"ק שלא תגבה התוס' עלה ונסתפק באם הניח אחריו זש"ק ואיננו כי לקח אותו אלהים אי אזלינן בתר שעת מיתת הבעל והאיכא זש"ק או"ד בתר שעת גביית כתו' אזלינן והא ליכא ומסיק הרב דבתר שעת מיתת האב אזלינן ולא תטול התוס' אע"ג דבשעת גביית כתו' ליכא זש"ק א"כ בנ"ד נמי ניזיל בתר שעת מיתת הבעל ואנן סהדי דניחא ליה להיורש לחלוק ולזכות בחצי הממון וכאילו כבר חלקו הנכסים וזוכה בחצי הנכסים יעקב זקנה הבא מכחה וכדכתי' ונלע"ד דלא שמה מתייא דשאני נדון הרב דכשהניח זש"ק נעקר ופקע חובת התוס' ממילא ע"פי תנאי ואינו מחוסר ברירה ובחירה מהזרע דלאו בדידהו תליא מלתא לדעת מה בפיהם לקרב או לרחק ספיר גזרתם אלא בתנאה תליא מלתא ועיקר התנאי בהנחת זש"ק ולכשהניח זש"ק ממילא פקע מניה כלילא דהאי תוס' והרי היא מסולקת ממנו לאלתר וכמו שהוכיח ה' ז"ל מנוסח מתקני התקנה ע"ע וכן מתבאר מתוך דברי הרא"ש שם שכתב אבל בעיר הזאת וכו' ממילא כל חצי העזבון של היורשים וב"ח גובה ממנו וכו' ע"ש אבל בנ"ד דהדבר תלוי ועומר בבחירת הזרע ואינה מסולקת אלא עד שעת גביית כתובה ונראה מה יהיו דבריו ושיח אמריו לוותר או לחלוק איכא למימר בכ"הג פשיטא דלא אזלינן אלא בתר שעת גביה וכיון דבשעת גביה ליכא זש"ק תו לא משגחינן במאי דהוה זש"ק בשעת מיתת האב הא מיהא לעיקר דינא העיקר כדכתיבנא דהאב יורש נכדתו כדת וכהלכה לכל מילי ואזלינן בתר אומדן הבת דודאי היתה רוצה לחלוק וכדברירנא מדברי הרא"ש ז"ל הניתנים למעלה וגם ראיתי את הלח'ש מ"ש הרב עדות ביהוסף ח"ב סי' מ"ד שיצא לדון בדבר חדש מתשו' הרא"ש הלזו במאי דאיתשיל קמיה בכלה וחמותה במאי ניחא ליה טפי נכדה היורש אי ניחא קמיה שתטול זקנתו כל סכי כתובתה ולא ישאר מהעזבון אלא סך מה לאמו ממה שיחלוק עם זקנתו ויתיפה כח אמו לגבות יותר ממה שישאר בעזבון אחר שלא תטול זקנתו כל סכי כתובתה ופשיט לה מר דניחא ליה שתטול זקנתו כל סכי כתו' משלם וטעמא טעים דאמו תגבה כתו' ותצא לחוץ ותנשא לאיש זר משא"כ בזקנתו שעדיין מצפה היורש שירשנה וגמר לה מר מתשו' הרא"ש הלזו דאזלינן בתר אומדנא עש"ב והדברים מוכיחים דק"ו בנ"ד שודאי שדעת הבת היתה רוצה לחלוק עם אמה בנכסים ולזכות במחצית הנכסים לעצמה ממה שתוותר לאמה שעל הרוב וקרוב הדבר שתנשא לאחר ויתרוקן כחה מנכסי אביה ותמחול על התנאי המזכה לה אמור מעתה משעת מיתת האב הוברר הדבר כאילו גלתה דעתה בפירוש שכך היא רוצה לחלוק ולא לוותר דלאו בשופטני עסקינן זה הנלע"ד ודנתי בקרקע לפני מי שגדול עט"ר רבי אב'א והרב מורי הר'ן את דיננו ונשאו ונתנו בדבר כפעם בפעם ושוב נמנו עמהם לדין מאריה דאתרא ה' מוהר"י הכהן ז"ל וה' מוהר"ם ברוך קארבאלייו ז"ל וה' שמריה קאטריואס ז"ל וה' מוהר"א כ'ייט ז"ל וה' דניאל לומברוזו ז"ל ועמדו על המבחן כדבעי למעבד ועלו בהסכמה לחלוק האב עם כלתו וכך נעשה מעשה בשנת אשרך ישראל לפ"ק. הגדתי היום ויהי בנסוע הארון ז' כורתי ברית האמורים בפרשה ונתמנה לראש בית אב במ'דין פורטוג'יזיס יצ"ו שארנו קרובנו ה' מוהר"י אלחאייך ז"ל ובשנת תקמ"ו בא מעשה לפניו כיוצא בזה ודן את הדין לגבות לאלמנה כל סכי כתובתה הפך מה שדנו ב"ד של כת הקודמים ולפי הנשמע שגם מורי ה' חק נתן זיע"א וה' מוהרש"א ז"ל בעל ס' משחא דרבותא הסכימו עמו זכר כלם לברכה עד הן היום בא מעשה לפנינו אנן יד עניי ולא ידענא מאי נדון בו ותרתי בלבי שדעת הרבנים תלתא סרכין נו"ן דהרא"ש ס"ל דלא אזלינן בתר אומדנא לעקור ד"ת עד שיאמר בפי' שרוצה לחלוק וכל שלא פי' בפירוש נעמיד הדבר על ד"ת ומ"ש דאומדן דעת הוא וכו' ר"ל כלפי מ"ש השואל שטען שמ' שאומדן דעת אחיהן לחלוק ולפרוע חובת אביהן אהא קא מהדר להו לדידי ודאי לא שייך כאן אומדנא כדי שיעקר ד"ת אלא אפילו לדידכו דאזילתו בתר אומדנא אמינא דאדרבא אומדן דעת הוא כלפי לייא מסתברא ומה שהוכחנו מדברי הרא"ש דכשם שהאחיות עמדו במקום אחיהן. ה"נ יורש הבת עומד במקום הבת נראה לי דס"ל להני רבוותא במותב תלתא דשניא דא דמתקני התקנה תלו הדבר בבחירת הזרע דוקא ולא ביורשים וכיון דתלו הדבר בזרע כל דליכא הזרע הדרי' לד"ת אבל בנדון הרא"ש נהי דהבנות במקום הזכרים כמאן דליתנהו דמיין היינו לענין נחלה לבר אבל ס"וס מכלל זרע לא נפקי וכיון דזרע מקרו שפיר זיכה להם הרא"ש ז"ל אלא דלפ"ז ק' מ"ש בתנאי הכתובה שאם יניח אחריו זש"ק שיחיה ל' יום וכו' דאי לאו משום יורש הבא מכחו הני ל' יום מאי עבידתייהו אבל משום יורש ניחא ואע"פי ששנינו קטן בן יום א' נוחל ומנחיל האיכא הראב"ד בפ"א מהלכות נחלות דין י"ג דס"ל דדוקא כשכלו לו חדשיו והרמב"ם דס"ל דאפילו לא כלו לו חדשיו הצ"ע ה"המ ועיין במרן בב"י סס"י רמ"ו והרב"ח שם כתב דאין להוציא נכסים מחזקתם ע"ש אי לזאת מתקני התקנה לא מחתי נפשייהו אספיקא דדינא להנחיל כחו ליורשיו ולהפקיע כח אמו בכתו' ונמנו וגמרו לתקן כס' הראב"ד דאי לא חיה שלשים יום אינו מנחיל ליורשיו זכות אלא אי אמרת בשעת גביה תליא מלתא ולכי מיית זרע תגבה משלם מאי נ"מ לשיהיה בן ל' יום איכא למימר דמשום אפוטרופוס נגעו בה ואע"ג דאפי' לבן יום א' מצינן לאוקומי אפוטרופוס ואפי' על העובר כמ"ש הרשב"א ח"ב סימן קכ"ט מ"מ כך נראה להם לתקן דאי בתוך שלשים יום גלה דעתו לחלוק או לוותר לא עשה ולא כלום אבל לאחר ל' יום מאי דעבד עבד ואע"ג דאינו יכול לכופה שתגבה כתו' כמדובר הא מיהא משכחת לה שתבעה ל' יום אלא דלענין אם איבדה מזונותיה כשתבעה בתוך ג"ח איפליגו בה רבוותא בתראי כמ"ש במערכת המ"ם בס"ד זה הנלע"ד ליישב הוראת הב"ד ג' המה מטיבי סע'ד נו"ן וכן חזיתי להרב מגן גבורים בתשו' סי' פ' שהביא תשו' הרא"ש הלזו ובדף קל"ד ע"ב נפק דק להבחין בין זרע לשאר יורשים ע"ש ונתוועדנו אנחנו צעירי צאן קדשים ב' ב"ד שבעיר פעמים רבות על רזא דנא ועלתה הסכמתנו לדון כסברת ב"ד קמא דלעניותי' מסתבר טעמיימו ומהא דאמרינן בפ' אלמנה לכ"ג דף ס"ו ע"ב המכנסת שום לבעלה וכו' מכרו שניהם ר"ל הבעל או האשה זה היה מעשה לפני רשב"ג ואמר הבעל מוציא מיד הלקוחות ופירש"י דאם מתה היא מוציא מיד הלקוחות וכתבו התוס' כשמתה האשה הוא יורש כחה והיא היתה יכולה למחות מחיים עכ"ל רצה להוכיח יד'ין ה' ערך השלחן נר"ו שהיורש עצמו אע"פ שהוא לא היה יכול למחות שהוא עצמו המוכר אפי"ה כיון דאשתו בחייה היתה יכולה למחות חוזר ונעור ויורש את כחה ה"נ דכוותה כיון שהיורש בא מכח תבת שהיתה יכולה לחלוק גם הוא יכול לחלוק ולסלק כלתו בחצי הנכסים א"ד נר"ו ואע"פ שהרא"ש שם חלוק ע"ד רש"י כמו שהאריך שם וכמ"ש רבינו הטור א"הע סי' צ' ע"ש וע"ש במור"ם סימן ג' ובחל"ם סקמ"ד הא מיהא מטעמא אחרינא פליג עליה דרש"י חדא דאם נתקיים המכר שנה א' שוב אינו בטל ומהך דכתו' ע"ש אבל לענין שיורש כחה מודה אי לאו מהנך טעמי ונומיתי לו נר"ו דהתם כיון שהוא יורש מ"הת דין הוא שירש כחה שהיתה יכולה למחות וזה מכלל הירושה אבל בנ"ד שאינו אלא מכח התקנה והיא נגד ד"ת אימא לך אין בו אלא חידושו וכ"ש אי נחתינן לדקדק דלא תקנו אלא לזרעו ולא להיורשים כמו שנאמר דודאי אין ראיה מהך דכתו' אמנם יציבא מלתא לעניו' כדברירנא ונהי דעיקר התקנה היא לתועלת הזרע דוקא הא מיהא אחר שנתקנה לזרע כל הבא מכחו יורש כחו ומעין דוגמא זו כתב הרב בית דוד ז"ל שם עוד דקדק מ"ר נר"ו מתשו' הראש הלזו שכתב הסכימו קתל מולינא שכל אלמנה שתבא לחלוק עם בנים וכו' ומשמע ליה נר"ו שעיקר התקנה אינה אלא לבנים דוקא ואפי"ה פסיק ותני הרא"ש דהבנות במקום אחיהן עומדות ה"נ אע"פ שעיקר התקנה א"א לזרע מכי מיית הזרע הבאים מכחו יורשים את כחו א"ד נר"ו ולפי"ז אם לא הניח אלא בנות אינם רשאים לחלוק ולא נתקנה תקנה זו אלא לתועלת הבנים דוקא ואינו נראה כן מסיום דבריו ז"ל שכתב אבל בעיר הזאת אין התקנה כך אלא אם כתו' מרובה מחצי הנכסים ממילא על חצי העזבון של היורשים וכו' עכ"ל מרוצת דבריו ז"ל הוכח תוכיח דאין הפרש בתקנות אלא לענין זה אבל לענין שהיורשים זוכים בחלוקה שוים הם הא אין לך דמלת בנים כוללת בנים ובנות: