ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
חי"ת · אות מג
חזקה שאלה. ראובן היה שוכן בחנות באי ג'ירבא ששכר. אותה מאת הגוי בעל המולק"י והיה דר בה שנות מספר הסמוך לט"ו שנים ולא עמד איש אתו לתבוע ממנו שכירות החזקה כמנהג אנשי עירם ועמד שמעון אחי ראובן וקנה המולק"י מאת הגוי בעל גוף הקרקע וראובן עודנו דר בחנות ההיא קרוב ליו"ד שנים והיה מעלה שכירות לשמ' אחיו כאשר יאותו ביניהם ושמ' הקונה העולה על רוחו כי אחיו ראובן הוא המחזיק יען דר בה כמה שנים ואין פוצה פה ומצפצף ואחר הזמן הנז' עמד לוי קרובו ויצא לטעון כי החנות הנז' היא בחזקת אביו הן בעודנו חי ועמדו לדין ונתחייב שבועה ראובן על חזקתו ונמנע מלישבע ונשארה החזקה למורישו של לוי ויהי כשמוע שמ' את הדבר הזה הפצירו ביהודה אחי לוי שהוא ג"כ יורש עד שנתנה לו במתנה ושאחיו לוי יזכה בחנות שכנגדה על שדר בה בנו ולפי שאירע מפולת בחנות הנז' ועמד שמ' לבנות את הנהרסות א"ל לוי הלא ידעת שהחנות ההיא היא חזקתנו שירשנו מאבינו א"כ איפוא תקבוע לנו שכירות החזקה אפי' גרוש א' לשנה ויען שמעון ויאמר כי כבר זכיתי בה בתורת מתנה מאחיך יהודה וכנגדה זיכה לך חלקו בחנות הדר בה בנך כמו שנאמר עמד ולא ענה עוד ואחר עבור ד' שנים מ"מ עמדו האחים לוי ויהודה לחלוק עזבון אביהם ולוי הדר באי ג'רבא החליט לאחיו כל הקרקעות שיש להם פה מתא ויהודה הדר פה מתא החליט ג"כ לאחיו לוי כל הקרקעות שיש להם באי ג'ירבא אז עמד לוי נגד שמ' בעל המולק"י לתבוע ממנו דמי החזקה יען הוחלטו לו כל הקרקעות שיש להם באי ג'ירבא ושמעון ישיב אמריו כי כבר זכיתי בה בתורת מתנה מאחיך יהודה וכנגדה זיכה לך חנות הדר בה בנך וסברת וקבילת ומה לך פה עמוד עמדי עמד השואל ושאל כדת מה לעשות יורה המורה לצדקה ושכמ"ה:
תשובה אריש דינא כמו שבא בשאלה שראובן עמד לדין עם לוי אחי יהודה אחר שדר בה יותר מט"ו שנה ואין דובר אליו דבר דון דייני דהו"ל חזקה שאין עמה טענה שלא טען מכרתיה לי או נתתיה לי דאינה חזקה קושטא קאי דבקרקע דעת הרשב"א דמהני מחילה אלא דבעיא קנין כמ"ש מרן בב"י סימן י"ב וסימן רמ"א אמנם בחזקות הנוהגות עפ"י התקנה כתב מהרשד"ם בח"מ סי' רמ"ו בא' שדר בחזקת חבירו אחר כ"ה שנה שהיתה ביד התוגר וכתב בתוך דבריו שאם יש טעם לשתיקתו לא הויא שתיקתו מחי' ע"ש משמע מדבריו דאם אין ט' לשתיקתו הו"ל שתיקתו מחי' מעלייא וצ"ל לדעתו דאע"ג דבקרקע לא מהני מחי' כדכתיב' הא. מיהא בחזקות תסגי ליה במחי' גרידתא דהא איכא מ"ד. דין מטלט' אית להו ואע"פ שכתב הרא"ש בתשובה וכתבו הטור בססי' ע"ג דמטלטלים שהם בעין לא מהנייא בהו לשון מחילה אלא לשון מתנה ע"ש איכא למימר דדעת הרב ז"ל דה"ד כדאמר ליה חפץ זה מחול לך אבל בשתיקה אי. אמרי' דמהניא נעשית כמו דא"ל נתון לך דכל לישנא דמהני משמע אלא דבקרקע אמירה לחוד לא מהניא אלא בכסף ושטר וכו' ועוד נלע"ד דאי ס"ל לה' ז"ל לפום מאי דקיימינן השתא דהחזקות דין מטלטלי אית להו נר' דס"ל דגרע טפי דבשלמא גבי חפץ כיון דלאו דידיה הוא וברשותא דמריה קאי בהא הוא דאמר הרא"ש דלא מהני ביה לשון מחילה אבל החזקות דאין למחזיק בגופא דארעא ולא מידי אלא מעיקר התקנה נשתעבדו בכ"הג דהוי שעבוד בעלמא תסגי ליה במחי' ואי אמרי' שתיקה כהודאת מחי' דמיא שפיר זכה הנמחל ובהכי איתנח לן נמי במאי דאיכא למידק תו בדברי ה' ז"ל דמה דמות תערוך לשתיקת בעל החזקה משתיקת האשה ששהתה כ"ה שנים דשאני התם דהוי חוב בעלמא דאית לה גבי יורשים ובודאי גבי חוב מחי' מהניא ואתו רבנן וחידשו בה דבר דשתיקת כ"ה שנים כמחי' דמיא אבל גבי חזקה דהוי בעין א"נ דיינינן לה כמטלטלי לא מהני בה מחי' כדכ' הרא"ש אלא ודאי דדעת הרב אי דיינינן לחזקות כמטלטלי כיון דלית ליה למחזיק בגופא דארעא ולא מידי במחי' גרידתא סגי כיון דלית ליה בגווה אלא שעבוד בעלמא מכח התקנה ושתי' כמחי' דמייא. ומצאתי און לי מהא דתנן במס' פאה הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כ"ש אבדה כתובתה ובפ' י"נ דקכ"ו הוו בה משום דכ' לה קרקע כ"ש איבדה כתו' ומוקי לה שמואל במחלק לפניה והיא שותקת ופי' רשב"ם שהיתה שם בשעה שכתב נכסיו לבניו והיא שותקת נתרצית ושתי' כהודאה דמיא וכו' עכ"ל וכתב הרמ"ה בחי' לשם סי' קמ"ט דקצ"ח ע"א וז"ל ומסתברא וכו' דלא בעיא קנין דלאו מידי קא מקניא ליה לבעל ולבניה מדידה אלא נכסי בחזקת מרייהו קיימי ושעבודא בעלמא הוא דאית לה עלוייהו ומחי' גרידתא סגיא וכו' עכ"ל וכן מצאתי להרא"ש בתשו' כלל מ' סי' ב' ע"ש ולא עדיף כח שעבוד תקנת החזקות משעבו' כתו' האשה ואל תטעה לומר דשאני התם דכתב לה קרקע כ"ש דנעשה כמו שקבלה אותו בכתו' חדא דכל שהוא משמע דלא שוה ולא מידי ועוד בה דשאני גבי אשה כדפירשב"ם משום דאל"ה מציא למימר נח"ר ע"ל דודאי כל גבי אשה משום איבה דבעלה דלא ליתו לאנצויי וכאותה ששנינו בפ"ה דגיטין לקח מן האיש תחלה ואח"כ לקח מן האשה מקחו בטל וטעמא טעים מפני שיכולה לומר נח"ר ע"ל אבל גבי אינשי דעלמא דליכא לומר נ"ר ע"ל אפי' בלא כתב לו כלום אמרי' דמחל כיון דלית לה אלא שעבו' בעלמא וכדכתי'. שוב מצאתי בתשו' שלימה לה' המבי"ט ז"ל ח"ב סימן קי"ג דפשיטא ליה דאין מחי' מועלת ואח"כ כתב וז"ל וזה הוא אם דנין אלו החזקות כדין הקרקע כי רוב הפעמים בונים בניינים בחזקות בבתים וחנויות ששוכרים מן העכו"ם ויש להם חלק בקרקע אבל אם אינן דנין החזקות אלא כדין מטלטלי מפני שעיקר הבנין והקרקע הוא של הגוים נראה שאינו מועיל בו לשון נתינה וכו' אלא שעבוד בעלמא כמו חוב הרי אמר לשון. מחילה שמועיל בחוב וכו' עכ"ל הראת לדעת דעת עליון אם דנין להו לחזקות כדין מטלטלי אפי' שבונים בניינים בחזקות הבתים והחנויות ששוכרים מן הגויים אפי"ה לא הו"ל אלא שעבוד כחוב בעלמא ותסגי ליה במחילה וכי דנין לשתיקה כמחי' הוי כמחל בפירוש:
איברא דאכתי איכא למידק ע"ד מוהרשד"ם דע"כ לא אמרו רבנן כששהתה כ"ה שנה דמחלה אלא בעיקר הכתו' דהוי תנאי ב"ד בעלמא ובכמה דוכתי אמרינן בגמ' מקולי כתו' שנו כאן אבל בחוב הנדונייא לא ניתן למחילה כמ"ש בדברי ה"המ ובטוש"ע חא"הע סי' ק"א והשתא דאתית להכי גם מה דמסתייעא לן מהך דכתב לבניו ושתקה לא מכריעא דהתם נמי לא איבדה אלא עיקר כתו' דהוא תנאי ב"ד אבל לא חוב הנדונייא כמ"ש ה"ה ז"ל בפ"ו מה' זכיה ובטוש"ע שם סי' ק"ו ע"ש אם לא שנא' דשעבוד החזקות קיל טפי כחוב עיקר הכתו' דמקולי כתו' שנו איברא דכל הני מילי דאמינא בשיטת ה' מוהרשד"ם היינו אי ס"ל דהחזקות דין מטלט' אית להו וזו היא שקשה דאיפכא שמעי' ליה בסי' רל"ה שנשאל במוחל לחבירו במה שהיה אצלו ומכללם חזקת חנות א' אם מהניא מחי' גבי חנות או לא והשיב דשטר מחי' אינו כלום כי לא שייך בקרקע אלא מכירה או נתינה כי לא שייך מחי' אלא בדבר שאינו בעין ולא עוד אלא אפי' מטלטלי הדין נמי כן כמ"ש. הריב"ה בח"מ סימן ע"ג וכו' עכ"ל הא ודאי שמיע ליה להרב דהחקות נתנו להם מתקני התקנות לדונם כקרקע ועוד בה דא"נ הוו כמטלט' הדין נמי כן דס"ל דלא מהניא בהו מחי' ושלא כדעת הרב המבי"ט ז"ל דאיהו ז"ל ס"ל דאי דיינינן להו להחזקות כדין מטלטלין שפיר מהניא בהו מחי' דאינו אלא סילוק שעבוד בעלמא ויראה דרבנן ל"פ ומ"ש ה' מוהרשד"ם ואפילו במטלטלי לא מהני לשון מחילה וכו' לאו למימרא דא"נ דנין לחזקות כמטלטלי לא מהניא בהו מחילה כדכ' הרא"ש גבי מחי' חפץ דלא מהניא אלא דהרב ז"ל אמטלטלי דעלמא קאי למגמר מנייהו מכ"ש לקרקעות ואבזרייהו דהיינו החזקות דדיינינן להו כדין מקרקעי אבל אי הו"ל ס"ל דלא דיינינן להו לחזקות אלא כדין מטלטלין אזיל ומודה לס' ה' המבי"ט דלית ליה למחזיק אלא שעבוד בעלמא כמדובר:
וראיתי לה' פמ"א ח"א סי' צ"ב שדקדק מדברי ה' מוהרשד"ם דס"ל כדעת ה' המבי"ט שכ' וז"ל וכד מעיינת שפיר שמ"ש לעיל שאפי' שנדון אותם כדין מטלט' לא מהניא בהו מחי' אין הדבר כן ששם כתב מוהרשד"ם וז"ל ולאומר שיאמר מי אמר לנו שיש לחזקות דין קרקע וכו' דמשמע דאם היה להם דין מטלטלי מהניא בהו מחילה וטעמא דמלתא משום שענין החזקות פורח באויר ואין לה על מה שיסמוכו אם לא היה תוקף התקנות והגדרים שגדרו בהם מתקני התקנות וא"כ אין כאן כ"א שעבוד בעלמא ומהניא בהו מחילה וכ"כ המבי"ט ח"ב סי' קי"ג עכ"ל עלה כקב'ץ דאי דיינינן לחזקות כדין מטלטלין שפיר מהניא בהו מחילה ושכן היא דעת ה' המבי"ט וה' מוהרשד"ם ז"ל וה' פמ"א ז"ל ושתיקה כמחילה דמיא. ודע לך מהך דאלמנה ששהתה כ"ה שנים דקי"ל מחלה כתו' כתב עלה הסמ"ג עשין מ"ח למדנו דמחילה א"צ קנין וכתב ע"ז הרב מוהרש"ל בביאורו לשם וז"ל ונ"ל דמכאן. נלמוד דמחילה בלב מהניא אפי' בלא דיבור ונ"מ להיכא שמחל בלב שאסור הוא לתבוע אח"ך והוי כגזל ע"כ. ועיין לה' מופת דורנו מוהרח"א בס' הבהיר יוסף אומץ סי' מ"ז דל"ז ע"ב ובהך דשהתה מאן לימא לן דמחלה בלב אלא דאנן סהדי דגמרא ומחלה ותו לא מציא הדרא והוי כגזל אפס כי עז דברי ה' מוהרשד"ם סתראי נינהו דבסי' רמ"ו ס"ל דדיינינן להו כמטלטלי ובסי' רל"ה חשיב להו כמקרקעי כי קו' וכבר בא חכם הרזי'ם ה' כנ"הג סי' ק"ס אות ק"ו רמי ומותיב תשו' הרב מוהרשד"ם אהדדי ויצא לדון בדבר חדש לחלק בין הנושאים ע"ע ואנן בדידן נהגו כת הקודמין לדונם כמקרקעי על הרוב כגון בסילוק האשה לב"ח ובדינא דבר מצרא ולמוכר בנכסי אביו בפחות מעשרים וכמה הלכתא גברוותא כמבואר במקומו וכבר הסכימו תלתא סרכין ה' המבי"ט וה' מוהרשד"ם וה' פמ"א גם אשו'ר נלוה עמם ה' דבר משה ז"ל בח"מ סי' כ"ו דדינא דמקרקעי אית להו ולא מהני בהו לשון מחילה אלא לשון נתינה ואלמוה רבנן לשעבודייהו ועשאום כמקרקעי ואם מחי' לא מהניא בהו כ"ש שתיקה אלא לפי מ"ש בעניו' דאלימא שתי' ממחי' דשתיקה כל לישנא דאהניא איכוון ונעשה כאומר לשון נתינה ודברי ה' מוהרשד"ם בסי' רמ"ו דמיירי בשתיקה ס"ל דמהניא ליה אחזקתיה אבל בסי' רל"ה דמיירי שכתוב בשטר לשון מחילה אמטו להכי סבר כיון דדין מקרקעי אית להו לא מהניא בהו לשון מחי' אלא שלא מצאתי לי חבר וכעת מצאתי לי רב טוב לימוד ערוך הוא בידינו בפרק ח"ה דמ"א רב ענן שקל בדקא בארעיה אזל הדר גודא בארעיה דחבריה אתא לקמיה ר"ן א"ל זיל אהדר וכו' א"ל והא אחיל דאתא וסייע בגודא בהדי וכו' ופירשב"ם והא יש לי טענה וראיה שהקנה לי קרקע דיש לי עדים שראו שהיה מסייע לי לבנות הכותל וכמ"דל לך חזק וקני עכ"ל משמע מהכא דאע"ג דלא אמר ולא מידי כיון דסייע ועשה מעשה המוכיח דאחיל ליה אע"ג דמחול בקרקע לא מהניא אמרינן כמ"ד ליה לך חזק וקני ודכוותה אי אמרי' שתי' כמחי' דמיא נעשה כאומר נתון לך וכן יש להוכיח מדברי התוס' שם דכ"ח ע"ב בד"ה אלא מעתה וכו' שכת' וז"ל תימא מאי ס"ד דמק' דהיכי מצי לאוקומיה בידיה כיון דלא טעין מידי וי"ל דהכי פריך וכו' כיון דאכלה ג' שנים ולא מיחה הוי בחזקת שלא ימחא עוד ובלא טענה נמי תהיה שלו דאית ליה למימר שמחל לו עכ"ל דר"ל כאילו א"ל בלישנא דמהני לך חזק וקני איברא דדעת הרמב"ן הובא במקובצת בפ"ד דכתובות במאי דשייך לדף מ"ד אהא דאמרינן התם שני שטרות היוצאים וכו' רב אחא אמר הכור אחולי אחליה שדעת התוס' דקרקע מהניא ביה מחילה ושהוא ז"ל חלק עליהם ע"ש וכן מצאתי בשיטה מיוחסת להרשב"א בחי' לשם ע"ש ולפ"ד ז"ל הראיה שהוכחנו מדברי התוס' אזדא לה:
וחדשות אני מגיד כי לפי הנשמע באי ג'ירבא נמכרה חנות א' ועמד בן המצר לזכות מדינא דב"מ ולהוציאה מיד הלוקח ולא נתקבלו דבריו לפני הב"ד וכמשפט הזה הורו ב"ד לבן המצר זולתו אם כנים הדברים לשמע אזן אתמיהא דהיכי תפסי חבלא בתרי רישי דגבי דינא דב"מ דייני להו כמטלטלי וגבי דינא דמחילה דייני להו כמקרקעי ונראה דלעולם ס"ל דדינא דמטלטלי אית להו כי החזקות באי ג'ירבא דבר שנתחדש מעתה חדשים מקרוב באו ולעולם אינם רגילין אלא בקרקעות עוד היום רובא דרובא בעלי הקרקעות נינהו ויפה הורו בדינא דב"מ אלא דמשום דלא שמיעא להו דשתיקה כמחי' דמיא כי את זו דרש מוהרשד"ם אשר הונ'ף ואשר הורם איכו השתא הרב המבי"ט דאי החזקות דיינינן להו כמטלטלי דמהניא בהו מחי' ויוסף אומץ ה' מוהרשד"ם דשתיקה נמי הויא מחילה א"כ ראובן שהיה דר בחנות יותר מט"ו שנים אהניא ליה חזקתיה דשתיקה בכ"הג הויא מחילה ועל עסקי עתה באתי מגלה טפח במה שטוען שמעון קונה המולק"י מבעלה שכשתבעו לוי לקבוע לו שכירות החזקה אפי' גרוש א' בשנה והשיבו שזכה בה בתורת מתנה מיהודה אחי לוי ושזיכה לו תמורת חלקו בחנות ההיא חלקו בחנות הדר בה בנו ושתק ולא אמר ולא מידי אי מצי הדר ביה או לא ואומר עם קנ'י דמלתא דפשי' היא דאחד מן האחים שמכר או נתן חלקו וחלק חבירו קודם חלוקה לא עשה ולא כלום בחלק אחיו אלא בחלקו דוקא דודאי חלקו מכור או נתון דמכירה ונתינה מעלייתא היא אבל חלק אחיו מאן שם ליה אנטלר עלויה למכור לו חלקו ועיין בתו' פ' דף קכ"ו בד"ה לא עשה ולא כלום וזה פשוט לא דנ"ד שניא היא שאחיו כבר זיכה לו חלקו ג"כ בחנות הדר בה בנו ואין זו מכירה אלא חליפין וכבר הוא משתמש בחלק יהודה אחיו בחנות שדר בה בנו ושתיקתו הוכ'ח תוכי'ח דסבר וקביל ותו לא מצי למהדר ביה. דין אמת דאיכא פלוגתא דרבוותא בתראי ע"מ שפסק רבי' ברפ"ה מה' שותפין ופסקו הטוש"ע סי' קע"ו ס"י וז"ל אם נשתתף עם חבירו בסתם לא ישנה ממנהג המדינה וכו' ואם עבר ונעשה שלא מדעת חבירו ואח"ך הודיעו והסכים למעשיו ה"ז פטו' וכו' עכ"ל וכ' ע"ז הסמ"ע בסקל"ד משמע דהסכים עמו בפירוש אבל בשתי' בעלמא לא אמרינן בזה שתי' כהודאה דמיא וכו' עכ"ל ודעת מוהרשד"ם בח"מ סי' רי"ט ושס"ח וה' מוהראנ"ח בח"א סי' ס"ד דריצוי זה לא בעינן שיאמר הן בפי' אלא כיון שידע ושתק ולא מיחה הרי הסכים למעשיו אבל דעת מוהריב"ל בס"א כלל ה' דע"ה ע"ב שמיע ליה כדעת הסמ"ע ועיין להמש"ל שם ועיין לה"ה והכ"מ פ"ה מס' אישות דין י"ב בדין שתיקה לאחר קבלת החפץ מיד המקדש וה' גדול בדורו מוהר"א יצחקי בתשו' ח' ח"מ סי' ח"י זו הלכה העלה לדינא כדעת ה' מוהרשד"ם ומוהראנ"ח והסכים ה' מוהרי"א הכהן ומוהר"ם חיון וגם ה' מוהר"י קונקי לא חלק עליו בזה ע"ש וע"ע לה' נאמן שמואל סי' ק' דקכ"ז ע"ד ע"ש ואת"ל מידי פלוגתא לא נפקא ודאי דהמוחזק לא מפקי' מניה וכ"כ הכנ"הג בתשו' ח"א סימן ע"ז ופשי' דבנ"ד קונה הקרקע הוא הנק' מוחזק דארעא דידיה היא וכי יהבינן ליה לחזקות דינא דמקרקעי הא מיהא לגבי בעל הקרקע מריה דארעא קונה המולק'י הוא הנק' מוחזק יותר וזה פשוט וכ"מ מפורש בתשו' ה' מוהר"א ששון סימן רל"א וה' מוהרימ"ט ח"א סי' כ"ט ועיין הכנ"הג סי' ק"ס אות יו"ד בהג"הט וגדולה מזו כתב הרב מוהרשד"ם בח"מ סי' רע"ז דכל ספק שיפול בין הלוקח ובין המצרן הטוב והישר הוא לזכות את הלוקח בדינו כי הוא מוחזק מן התורה ובן המצר אינו אלא מדינא דרבנן אף על גב דאסמכוה אקרא דלא אתי דרבנן ומפיק מדאורייתא ע"ש וכ"ש בתקנת החזקות דאין להם ע"מ שיסמוכו סמוכים מן התורה דודאי ופשי' דקונה הקרקע הוא המוחזק מן התורה ולא אתיא תקנתא דרבנן ומפיק אדאורייתא. ועוד נלע"ד דבנ"ד אפי' הסמ"ע מודה דשתיקה כהודאה דמיא דהתם מידי הוא טעמא דשתיק ולא מיחא משום דכבר עשהו ואין בידו לשנות כמ"ש הסמ"ע שם אבל בנ"ד אי לאו דארצויי. ארצי מה זו שתיקה מצי אמר לא בעינא כל חד וחד ליקום אדוכתיה ודברי אמת ניכרים דהסכים למעשה אחיו ושמח בחלקו שכבר בנו היה דר בחנות ואפוכי מטרתא למה ליה וכשהחליט יהודה לאחיו לוי הקרקעות שיש להם באי ג'ירבא כבר זכה שמעון בחלקו וחלק חבירו ואי אית ליה ללוי דינא בהדי אחוהי יהודה ליזיל ולשתעי דינא בהדיה אבל על ראובן אין לו שום תרעומת כך נלע"ד הקצרה אם יסכים כת"ר נר"ו ושלום: