ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
חי"ת · אות זכ
חזקה נשאלתי בראובן מוחזק בחצירו מקדם קדמתה ויהי בימים הרבי' ההם גזירת מלך היא הלכות מלכים ומלחמותיהם ויקם מלך חדש אתא ממערכא ואייתי בידיה בכלל משרתיו איש יהודי מארץ רחוקה אין לו חניה בקרקע עמד וימודד ארץ ראה ויתר בנו'ת הארץ חרבות למו עלייה היא העולה ומצד א' מד' רוחות העלייה בנוי ועומד על כתלי חצר ראובן וגם פתח חלונות בכותל ההוא ע"ג גגי ראובן ולסוף ימיו ירד האיש מגדולתו בא עד השברי'ם דאידלל דלדולי עד זיבולא בתרייתא ומת מתוך עניו ולזמן עמדו בניו ומכרו קרקע העליה לעכו"ם ושוב מכרו ג"כ חזקת העליה לאיש הדר מן המהדרין ובעודה בידו ה'ן נסת'ר הכותל ההוא וחזר ובנאו כימי עולם וחזרו וקנאו בניו של שמעון וחזרו ומכרו ויהי כי ארכו לו שם הימים נפלה העליה עד היסוד בה ורצה הלוקח לחזור ולבנותה כמקדם והלאה אז עמדו יורשי דיורשי ראובן וערערו עליו באומרם כי שמעון בונה ביתו בלא צדק ואיש זרוע לו הארץ מנפשיה עביד חנם אין כסף ובגזל באה לידו ולא עלתה לו חזקתו והיורש בנו של שמעון ישיב אמריו מאן לימא לן דלא בתורת זביני נחית לה ואדרבא אחזוקי אינשי בגזלנותא לא מחזיקי' ואם אנוסים הייתם אחזו לי שטרא דמודעתא וכיון דשטר מודעא אין כאן ידים מוכיחות הויין דמדעתיה דראובן מזבין בכסף ומחיר הלא זאת אות שירד מגדולתו ואין פוצה פה ומצפצף והיורשים אומרים שכך היה דעת אבותינו כי יפול הנופל השתא מיהא זמניה הוא ובהועדם בבית מועדם בסד'ר עליון ב"ד הצדק ה' עליהם יחיו כי"ר הזמינו יורשי ראובן ב' עדים והעידו שנתפשרו אלא שעד א' אמר שלא ירד ובנה אלא אחר שנתפשר וא' אומר כי מתחלה בנה ואח"ך ערערו עליו ושוב נתפשר וחייב עצמו מכאן ולהבא לבנות מתהומא דארעא של אותה קיר מדידיה עד רומא מדידיה יהיב יורה המורה לצדקה ושכמ"ה:
תשובה בראש כל מראין מקום יש בראש כיון דתרוייהו קא מסהידי דהוו זביני אלא דמא"ח קודם מעשה ומא"ח לאחר מעשה נקטינן בתרוייהו דזביני הוו ולא גזילה ודמיא להא דא דאמרי' בפ' ח"ה דל"א זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכל שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכל שני חזקה אר"ץ אוקי אכילה בהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא א"ל והא עדות מוכחשת היא א"ל נהי דאתכחוש באכילתא באבהתא מי אתכחוש ה"נ דכוותה נימא נהי דאתכחוש בקודם ולאחר בזביני מי אתכחוש הא ודאי ליתא דהתם אכילה ואבהתא תרי מילי נינהו ומצי' למי' בהאי אתכחוש ובהאי לא אתכחוש אבל הכא אי סמכת להאי סהדא דקאמר קודם מעשה רצהו ברצי כסף ולא ירד בה אלא בתורת מכר כהלכת גוברין יהודאין אהני ליה חזקתיה דמאן לימא לן דאנסיה עד דמזכין ואת"ל דאנן סהדי דלא מדעתיה מזבין הא קי"ל הלכה רווחת תליוה וזבין ז"ז עד דמסר מודעא עלויה ולפי העדאת העד הב' דבתר דעבדי מתמלכי ויורד שלא מדעת גזלן הוי וא"כ הוי ודאי עדות מוכחשת:
שוב מצאנו ראינו לאבי התעודה מהרימ"ט ז"ל בראשון סי' קל"ח עלה ונסתפק בב' עדי קידושין ע"א אמר נתן ואח"ך אמר וע"א אמר אמר ואחר כך נתן ופשי' ליה לרב דהוי עדות מוכחשת ואל תשיבני דע"כ לא אמר ה' ז"ל אלא גבי קידושין דהו"ל כעדי נפשות דבעו בדיקה והא בהכחשה דבדיקות אבל בנ"ד דהוי ד"מ לא חשי' הכחשה הא ליתא דהרב ז"ל מסיים בה וז"ל ותו הכחשה זו לאו הכחשה דבדיקות היא כגון זה אומר כליו לבנים וזה או' כליו שחורים אלא בדרישות וחקירות שצריכות להעיד גופא דעובדא היכי הוה בענין ובלשון ואם זה אמר קודם מתן מעות אמר וזה אמר אחר נתינת מעות הוי הכחשה בגופא דעדות כמו זה אומר חבית יין וזה אומ' חבית של שמן הני מקרו חקירות והני נהגו אף בד"מ וכו' עכ"ל. מפורש יוצא דעת עליון דבכה"ג מקרו הכחשות ושייכי אף בד"מ. איכו השתא אנן בדידן ניקום ונימא בה מלתא דא"נ יהבינן ליה דין גזלן באנו למחלוקת ובאשלי רברבי תליא ועיקר' דמלתא בפ' ח"ה דמ"ז אר"נ אמ"ל הונא וכולן שהביאו ראיה וכו' גזלן שהביא ראיה אין ראייתו ראיה ואין מעמידין שדה בידו וכו' ורב ביבי מסיים בה משמיה דר"ן קרקע אין לו וכו' ופי' רשב"ם שהיה מוסיף בה ר"ן מדעתו ומיהו ר"ה לא ס"ל האי תוס' כדלקמן בשמעתין וכו' ובתר הכי מייתי תלמו' להאי דאמר ר"ה דתליוה וזכין ז"ז אתיביה רב המנונא מאותה שאמרו לקח מסיקריקון וחזר ולקח מבע"ה מקחו בטל ומשני מודה שמואל היכא דיהיב זוזי ופריך ורב ביבי דמסיים קרקע אין לו מא"ל דרב ביבי מימרא ומימרא לא ס"ל ע"כ קוצר סוגיא. אמור מעתה דגזלן וחמסן כחדא שריין ולדרב ביבי משמיה דר"ן קרקע אין לו ולרב בשטר גרידא מקחו קיים ולשמואל ור"ה עד דיהיב זוזי הא מיהא כד יהיב אין זוזי ז"ז עד דמסר מודע' אבל אי לא מסר מודעא ז"ז ולא שני לן בין גזלן לחמסן דהא ר"ה בחמסן קאי ומותבי' ליה מרב ביבי משמיה דרב דמיירי בגזלן ומוקי נפשיה בפלוגתא:
והנה הרב ה"ג דק"כ ע"ב העתיק דין גזלן דאין לו חזקה והיא מימרא דר"י והדר מייתי אי דיהיב דמי גזלן והוא מלתיה דר"י ור"ח ובתר הכי מייתי תליוה וזבין ז"ז ומאי דאתמר עלה אבל מלתיה דרב ביבי דמסיים מעלומי העין שמעת מינה דדעתיה דגאון כיון דר"ה קאי כשמואל ושמואל מיירי בסיקריקון והוא גזלן ופסק הלכתא כר"ה מש"ה לא מייתי דרב ביכי והרא"ש והרי"ף בתר דמייתו הא דר"ן דא"ל הונא ומאי דמסיים רב ביבי קרקע אין לו כתבו וז"ל דוקא בדמסר מודעא אזביני אבל אי לא מסר מודעא אע"ג דאניס ז"ז וקי"ל כר"ה דתליוה וזבין ז"ז. גם הסמ"ג עשין צ"ה כתב וז"ל אר"ן א"ל כלם שהביאו ראיה שטר או עדים שהודה שמכר ראייתו ראיה ומעמידים שדה בידו חוץ מגזלן שאינו מועיל עד שיאמרו מכר לו וכן אמר רבא תליוהו וזבין ז"ז עכ"ל יורה יורה דאפי' בגזלן ז"ז:
גם אשו"ר לה' העיטור דף פ"ב ע"ב שכתב וז"ל קי"ל כר"ה דתליוהו וזז"ז וכו' והא דתנן לקח מסיקריקון וכו' ה"מ היכא דלא יהיב זוזי אבל היכא דיהיב זוזי וכו' כדאמרי' ומודה שמואל דהיכא דיהיב זוזי גמר ומקני והכי הלכתא עוד ראיתי לה' הנז' דפ"ז ע"ג שכתב וז"ל אר"ן א"ל הונא חברין כולן שהביאו וכו' ודוקא בדמסר מודעא הא לא מסר מודעא תליוהו וזז"ז כדפ' במודעא עכ"ל עין רואה דדעתו כרבוותא. עלה מן הקב"ץ שדעת ה"ג והרי"ף והרא"ש וסמ"ג ורשב"ם ותוס' שם ד"ה רב ביבי יעו"ש והרב העיטור דרב ביבי ורב הונא פליגי אהדדי וקי"ל כשמואל דהיכא דיהיב דמי אפי' מן סקריקון קנה אם לא דמסר מודעא:
איברא דראיתי להרמב"ם בפ"ט מה' גזילה שכ' וז"ל הגוזל שדה וכו' ואחר שגזלה וכו' חזר ולקחה וכו' וטען הנגזל אנוס הייתי וכו' לא זכה הגזלן וכו' אין בעל שדה צריך לעשות מודעא על מכר זה הואיל והוחזק גזלן על שדה זו וכו' עכ"ל ודבריו תמוהים דבגמ' חזי' דמותיב מרב ביבי דקאי בגזלן לר"ה דקאי בחמסן וכדכתי' וכבר הושג מהראב"ד ז"ל והסכים לדעת הרי"ף גם ה"ה ז"ל אתמוהי קא מתמה:
וראיתי למרן הכ"מ בפ"י מה' מכירה גם הוא ראה קושי הניכר בדברי רבי' וניחא ליה שרבי' ז"ל סובר דר"ה מודה לרב ביבי ושני ליה בין גזלן לחמסן אלא דרב המנונא דמקשה ע"כ לא שני ליה בין גזלן לחמסן ותלמודא מהדר ליה כפי שיטתיה אבל קושטא הוא דלא ראי זה כראי זה יעו"ש ואנכי לא ידעתי מי העיר ממזרח הרי זה גול'ה דרב ביבי ור"ה לא פליגי ורב המנונא הוא דלא ס"ל ותלמודא מהדר כל הנך שנויי כפום שיטתיה ונלע"ד דרבי' קשיתיה מאי דדקדקו התוס' בר"ה דרב ביבי יעו"ש ומורי הרב חק נתן נר"ו סח לי בזה דרבינו ק"ל לפום פשטא דשמעתא דר"ה פליג אדרב ביבי לא הו"ל למסדר התלמוד למנקט בהאי לישנא אר"ה תליוה וכו' אלא בתר דרב ביבי ורב הונא אמר תליוה וכו' מש"ה סובר רבינו דמסדר תלמודא ס"ל דל"פ ושני ליה בין גזלן לחמסן ומשו"ה מייתי לה מימרא באפי נפשה למימרא דמא"ח ומא"ח ול"פ דרב הוא דלא שני ליה בין גזלן לחמסן ורבינו פסק כמסדר הגמ':
, עוד תי' הכ"מ דסובר רבינו דאה"נ דרב הונא לית ליה דרב ביבי מיהו כיון דרב ביבי משמיה דר"ן ור"ן דיינא הוא הכי קי"ל אע"ג דר"ה לית ליה דרב ביבי רב ביבי אית ליה דר"ה עכ"ל ולא ידעתי מי גילה רז זה לרבי' ונהי דהשתא רווחא שמעתתא דלא תקשי הלכתא אהלכתא דקי"ל כר"ן דדיינא הוא ולדידיה תיולה וזבין זביניה לאו זביני ובגמ' איפסק' הלכתא כר"ה דתליוה וזז"ז מ"מ אין זה מוכרח דאע"ג דבעלמא קי"ל כר"ן הכא דאיפסקא הלכתא כר"ה לא סמכינן אכללי ועדיין דברי רבינו צ"ע ועיין להפר"ח בלקוטי הרמב"ם שבס' מים חיים:
וחזיתיה לרבינו בעה"ט ז"ל בסי' קנ"א שכ' דעת הרמב"ם דמחלק בין גזלן לחמסן וכתב עליו וא"א הרא"ש ז"ל לא כ"כ ובסי' ר"ה הביא סברת הרמב"ם בלי שום חולק ואחריו נמשך מורם ז"ל בהגה שבסי' קנ"א על מה שהעתיק מרן בש"ע סברת הרמב"ם הגיה עליו דעת החולקים וכתב וכן נ"ל עיקר ובסי' ר"ה מרן הש"ע סתם כדעת הרמב"ם ולא הגיה עליו כלום וכבר נתעורר בזה הסמ"ע וניחא ליה דבסי' ר"ה מיירי שירד לה בתחלה בתורת גזילה עפ"י עדים ולא יצאה מידו דבהא אפי' הרא"ש מודה דא"צ מודעא כיון שהמקח היה בעודה גזולה בידו יעו"ש ומורי ה' נר"ו תמה עליו דלפ"ד ז"ל הדרא קו' לדוכתא דא"ה מאי פריך מסקריקון דהתם עדיין היא גזולה בידו וכן הא דמותי' לר"ה מהא דמסיים רב ביבי האיכא לאוקומי בגזלן דמיירי ביה ר"ן בכה"ג דלקחה בעודה גזולה בידו ומאי דוחקיה למימר דרב ביבי מימרא היא ומימרא לא ס"ל וכו' וע"ק לענ"ד דהרא"ש גופיה בתוס' הביאו הש"מ בפ' ח"ה קרי בחיל דממאי דלא מפליג תלמודא בין גזלן לחמסן ופריך ממלתיה דרב ביבי מסקריקון ש"מ דאידי ואידי חד שיעורא וצע"ד: וראיתי להב"ח ז"ל סי' ר"ה שכתב וז"ל דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש הך קו' דמותיב מרב ביבי ופרוקא דידה לא הוו גרסי לה אלא דלהרי"ף והרא"ש אם לא מסר מודעא קנה ורב ביבי לא קאמר דקרקע אין לו אלא בדמסר מודעא ולהרמב"ם לצדדין קאמר וכו' עכ"ל וה' ז"ל לא גילה טעמא דרבי' דמאי דוחקיה לאפוקי שמעתתא מפשטא כיון דר"ב קאי אמילתיה דר"ן ור"ן מיירי בגזלן ומאן דכר שמיה דחמסן דקאי לצדדין ועוד הדבר ק' לשמוע דנהי דלא הוו גרסי מאי דפריך מדר"ב מ"מ מאי דפריך מסקריקון דבגזילה הבאה לידו ש"מ דליכא לשנוייה כמ"ש הרב ז"ל ואין לומר דדבריו ז"ל דהך תיובתא נמי לא הוו גרסי לה דהרי"ף והרא"ש בפ' הניזקין מייתו לה ועד אחרן אני תמיה דהרא"ש בתוס' לשם מייתי הא דסקריקון ומאי דפריך מרב ביבי ומוכח מהני פרכי דאין לחלק בין גזלן לחמסן וכדכתי'. גם מה שרצה לתרץ עוד דגם להרי"ף והרא"ש נמי מודו לסברת הרמב"ם מדכ' וה"מ בדמסר מודעא אזביני דלא הול"ל אזביני וכו' עכ"ל לא ירדתי לסוף דעתו דהרי"ף והרא"ש ז"ל נקטי למלתייהו אמלתא דר"ב דקאמר קרקע אין לו מעות יש לו ומלתיה דשמואל דק' אמתני' דסקריקון דאיכא בהו ז' ומשני שפיר נקטו למלתייהו הרי"ף והרא"ש כנלע"ד באופן שדברי הב"ח תמוהים לענ"ד ואנו אין לנו אלא כמ"ש הט"ז ז"ל דמור"ם והטור סמכו. עצמם אמ"ש בסי' קנ"א וכ"ש דמור"ם ז"ל גילה דעתו בסי' קנ"א וכתב ועיין לקמן סי' ר"ה וכו' ע"ש דודאי אין לך גילוי מלתא יותר מזה וכיון דמור"ם הכריע כס' הרא"ש ודעמיה ז"ל הכי קי"ל דאפי' בגזלן אם לא מסר מודעא אבד זכותו ואדרבה על מרן בש"ע יש לתמוה כיון דשני עמודי הוראה הרי"ף והרא"ש ז"ל בחדא שיטה הו"ל למפסק כוותייהו כמ"ש מהקדמת ספרו הקדוש ומה גם דהכא דעת הגאון בה"ג ורשב"ם והסמ"ג והראב"ד וה' העיטור וה"ה זצ"ל כולהו אזלי ומודו לשיטת הרי"ף והרא"ש והיכי שבקינהו ואזיל ליה בשיטת הרמב"ם דיחיד הוא בדבר וכ"ש דהוא תמה עליו כמו שהושג מהראב"ד ז"ל וה"ה ז"ל ונדחק ליישב דעתו וצ"ע גדול מיהו אנן בדידן גרירנא בתריה דמור"ם ז"ל היכא דפסיק ותני מסברא דנפשיה מודעת זאת לכל באי שער שערים המצויינים יצ"ו:
ומעתה חזות קשה הוגד לי במה שראיתי למוהרש"ך ז"ל בח"א סי' קפ"ו שהשואל שם כתב לס' הרמב"ם ומודים לו כל הפוסקים. וכו' יעו"ש דכבר הוכחתי דאין גם א' שסובר כדעת הרמב"ם וכבר מוהרש"ך ז"ל כתב עליו דטעה טעות מפורסם דאין כל הפוסקים מודים לו בזה וכו' עכ"ל וטפי הול"ל דאין מי שהסכים מן הפוסקים עמו והוא. באחד ונ"מ אפי' באתרא דנהיגי לדון ע"פי דקי"ל הכא דיחיד הוא בדבר לא אמרי' קי"ל וכמו שחידש מוהריק"ו שו' קס"ט ועיין לה' מוהר"א ששון ז"ל סי' קי"ז ורכ"ד שכתב שדחו הפוסקים דבריו וכו' עי"ש בתוך התשובה:
איברא שראיתי להסמ"ע ז"ל שכתב על ס' רבינו ז"ל שרבים מהפוסקים קיימי כוותיה ע"ש ואע"פי שכבר ביאר' שרוב בנין ורוב מנין נתבאר בדבריהם דקיימי כסברת הראב"ד והוא ז"ל לא הביא אלא ס' הר"י בן מיגאס ורבו. מ"מ כיון שהעיד דרובא ס"ל כוותיה דרבי' ז"ל אין לנו פה להשיב אף שיש לומר דאשתמוטי קמשתמיט מניה ס' הגאון בה"ג ורשב"ם ותוס' וסמ"ג והה"ע כמדובר ואפשר כי השואל שהביא מוהרש"ך ז"ל אף הוא ראה דברי הסמ"ע ועלייהו קא מסתמך ואזיל אלא דלדידן לא נהגינן לומר קי"ל וגרירנא בתריה דמור"ם ז"ל היכא דפסיק ותני כאחת מהדיעות כמו שנת' לא נ"מ לן מידי:
ואם לחשך אדם לומר כיון דבתריה דמור"ם ז"ל גרירנא וקי"ל כוותיה הא איהו ז"ל קפסי' ותני ודוקא כשראו העדים מתן מעות ובנ"ד חסר מתן דמים וכמו שבא בשאלה אף אתה אמור לו הרי העד העיד בנו האיש שחייב עצמו בבנין כל הכותל מתהומא דארעא וגם בונין כמבואר בשאלה דאע"ג דהשתא מיהא לא קיהיב מידי כיון דמחייב עצמו מהשת' הוי כמאן דארצויי ארצי זוזי קמיה ומנא אמינא לה ממ"ש התוס' שם בפ' ח"ה בד"ה הקדש מא"ל וכו'. ע"כ נמ"ך וחבל על דאבדין: