ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
זי"ן · אות ט
זכיות נהירנא כד הוינא טליא בבית הועד ב"ד של כת הקודמין נו"ן זיע"א אנא נפשאי יתוש. קודמייהו וכי יריבון אנשים קרבו ויאתיון לפני הב"ד ואחר סידור דברי ריבם פי צדיק יהגה שהא' מחוייב שבועה לכשכנגדו ויענהו רעהו איני חפץ להשביעך רק שתמכור לי מזכיותיך כנגד מה שאני תובעך ויאותו ז"לז ונוטלין קנין ע"ז לפני הב"ד ואין פוצה פה ומצפצף ולפעמים מתחכמים הקונים וכל אחד בורר לו דרך לעצמו חד אמר מכאן ולהבא בעינא וחד אמר לשעבר בעינא וכל חד מינייהו יהיב טעמא למילתיה ובאמת שבפה מתא אינו נעשה דבר זה אלא באקראי בעלמא אבל אזן ששמעה שבעיר ג'ירבא רוב מי שנתחייב שבועה על דרך זה הם נפטרים ואנא קטינא דארעא לעולם לא נחה דעתי מזה כי מה צד חיוב יש לעובד אצל הנעבד ב"ה לעד והכתו' מעיד אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח הבט ימין וראה מה שכת' הרב בעל העיקרים במאמר ד' פרק ל"ה עמד וימודד אר"ש בענין קיבול השכר וחיוב העונש ב"מ אם הוא ומניי או נצחיי ובכלל דבריו כת' או אחר שהתועלת שיקבל המלך יותר הוא נערך מהתועלת שיקבל אדם אחר ראוי שיהיה שכרו יותר גדול אבל הש"ית אחרי שאינו מקבל שום תועלת בעבודה כלל כמאמר אליהו אם צדקת מה תתן לו וכו' ע"ש שהאריך. גם הרד"ק בפי' אהלים מזמור י"ו ע"פ טובתי בל עליך פי' משם הרב אביו ז"ל וז"ל פי' הטובה שאני עושה אינה עליך כלומר אינה מגעת עדיך כי לא יתכן ולא יועיל ולא יתן לך עכ"ל והנה בעתה ראותי תשובה שלימה להאשל אשר ברמה הרב מוהר"ם אלשקר סי' מ"ה ומטי בה משמיה דרבי' האיי גאון ז"ל וז"ל עוד שאלת אם יש ממש באותן שמוכרין זכיותיהן ז"לז אם זכה הקונה או הפסיד המוכר ואם פעולה זו יש לה עיקר תשו' לא מצאתי מקום לדבר זה כי אם בתשו' שאלה לרבינו האיי גאון ז"ל וראיתי להעתיק אותו לך ומשם תבין עיקרן של דברים. שאלוהו ז"ל מי שהיה נוהג להתענות ב' וה' ובסוף אותו הזמן אמ' קבול שכר התענית יהיה לפ' מתנה וכן אם יאמר מכרתי תענית זאת השנה בכ"וך לפ' וקנה קנין ע"ז היש מזה כלום הנאה לאותו פ' שניתן לו וכן מי שנתן לאדם זהוב ע"מ שיקרא בתורה ותהיה זכות הקריאה לו וכו' תשו' כך ראינו כי דברים אלו דברי הבאי שאין לסמוך עליהם ואיך יעלה על לב שברו של זה של מע"ט שעשה הם לזר והלא הכתוב אומר צדקת הצדיק עליו תהיה וכן אמר רשעת הרשע עליו תהיה כשם שאין אדם נתפס בעון זולתו כך אין אדם זוכה בזכות זולתו היחשוב כי מתן שכרן של מצות דבר שישאהו אדם בחיקו וילך כדי שיתן זה מת"ש לזה אילו ידעו מה הוא השכר לא היה זה נותנו לזר ולא היה זה מקבלו מזה וכן מת"ש כבוד ויקר שנותנים לו לצדיק על מעשיו הטובים וכתות כתות הן שהן מקבילות פני השכינה ומקלסין לפניהם שבח ואומרי' לו לצדיק עלה למדריגתך ועמוד במחיצתך אתה הוא שכבשת יצרך ונשאת משא המצות ולא נטית להנאה מצויה אלא עזבת את תאוותך וסבלת עול יצריך וסיגפת עצמך ביראתך עתה בא וקבל שכרך ותהיה נהנה מזיו השכינה כמשז"ל מרגלא בפומיה דרב העו"הב אין בו לא אכיל' ולא שתיה ולא פו"ר ולא משא ומתן לא קנאה ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם והן נהנין מזיו השכינה וכל א' וא' מעלתו לפי מעשיו כמש"ה ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו' מה ת"ל בין עובד אלהים לאשר לא עבדו אלא כל א' וא' לפי עדותו מתן שכרו וכן אמרו חכמים אל בר אדא להלל היינו צדיק היינו עובד אלהים היינו רשע היינו לא עבדו א"ל עובד אלהים ואשר לא עבדו תרוייהו צדיקי נינהו אלא אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו ק' וא' א"ל ומשום חדא זימנא יתירה קרי ביה לא עבדו א"ל צא ולמד משוק של חמרין עשרה פרסי בזוזא תריסר פרסי בתרי זוזי וזה השוטה שמכר תעניתו אכלא כלבא לשירותיה מה שכר יש לו לפני הש"ית וכבר נטל דמים זה לא לה' ישב בתענית אלא סגף עצמו באותן דמים והוא קרוב לקבל פורענות מלקבל שכר כי עשה ש"ש פלסתר וכקרדום לאכול בו לחם אבל ודאי מי שנותן שכר למלמד ללמד מה שהן צריכין ומלמדן יש לו שכר גדול והמלמד עצמו פעמים יש לו שכר ופעמים אין לו שכר וכן מי שמאכיל עני או חכם לברכו יש לו שכר על כך ולהם ביותר מי שעוזר עסוקין בתורה ובמצות להפנות לבותם לעסוק בה יש לו שכר והשכר שיש לו הוא על פעולתו וכן המסעד מקיימי המצות כדי שיוכלו לקיים יש לו שכר על כך ומה שמשיא עצמו לקנות שכר חבירו בדמים או במתנה לבוז הוא ולעג וכל הון יקר וחמודות אין אדם קונא בו וכן כתו' אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ואמרו חכמים מאי בוז יבוזו לו אמ' עולא לא כשמעון אחי עזריא ולא כיוחנן דבי נשיאה אלא כהלל ושבנא דכי אתא רב אמר הלל ושבנא אחי הוו מר עבד פרקמטיא ומר עסק בתורה א"ל פלוג דאיפלוג יצאת בת קול ואמר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ע"כ וכל דבריו דברי קבלה ואין להוסיף ולא לגרוע עכ"ל מוהר"מ אלשקר ז"ל:
ואחר כתבי זה מצאתי לה' של"הג בפ' החובל אהא דאמרי' התם ד' צ"א תני תנא קמיה דהב שורי הרגת נטיעותי קצצת והלה אומר לא כי פטור א"ל רב א"כ לא שבקת חיי לכל בריה א"כ איסמייא א"ל תתקיים בשור העומד להריגה ואילן העומד לקציצה א"ה מאי קטעין דא"ל אנא בעינא מצוה למעבד כדתניא ושפך וכסה וכו' מעשה בא' שקדם וכסה וחייבו ר"ג עשרה זהובים דהשתא ליכא למימר לא שבקת חיי לכל בריה כיון דלא אפסדיה ולא מידי דלקציצה ולהריגה קיימי אמ' קושטא קא"ל ואינשוייא הוא דאינשי:
וטרם אענ'ה אף אני חלקי גירסא דינקותא אשר טפחתי ורביתי תרתי בלבי יעתק ממקומו והיה בהניח אתיא תוך תוך ספרי זוטא הכא במאי עסיקנן וד"ן ועיין בפ' חזקת דל"ג ובהרא"ש ז"ל ובחי' הרמ"ה ובמקו' לשם ובטור ש"ע ח"מ סי' קל"ז ובמקומו יתבאר בס"ד. ולדאתן עלה חזיתיה להרי"ף ז"ל דכתב וז"ל ואיכא מ"ד דהא דחייביה ר"ג לההוא גברא עשרה זהובים קנסא הוא דקנסיה הוא דקנסיה ולא גמרי' מינה לדינא אחרינ' וכד מעיינת בגמ' לא אשכחת להאי סברא דאי ס"ד דקנסא הוא דקנסיה ר"ג ולא גמרי' מיניה לדינא אחרינא אמאי קא גמר מינה רב אהא דתנן נטיעותי קצצת וכו' דשמעינן מינה טעמא דאמ' הכי הא לא"ה א חייב אלא לאו דינא וגמרי' מינה עכ"ל:
ואנכי הרואה דמאי דפשי' ליה להרי"ף ז"ל ולהך איכא מ"ד דמקנסא לא ילפי' עדיין צריכין אנו למו'דעי דבהגוזל בתרא דקי"ז איתא ההוא גברא דאיחוי איכריא דחטי דבי ר"ג אתו לקמיה דר"ן וחייביה ר"ן לשלומי יתיב ר"י וכו' א"ל וכו' דינא הוא או קנסא וכו' א"ל וכו' מנפק"ל מיניה וכו' א"ל אי דינא גמרי' מיניה ואי קנסא לא גמרי' מי ניה ומנא תימרא דמקנסא לא ילפי' דתניא בראשונה היו אומרים המטמא והמדמע חזרו לומר אך המנסך חזרו אין לא חזרו לא וכו' מעיקרא סבור כר' אבין דאר"א זרק חץ וכו' וקרע שיראין פטור דקלב"מ ולבסוף סבור כר"י דאמר משעת הגבהה קנייה וכו':
אנכי בדרך אגב אורחאי הוק' לענ"ד ואם דל הוא דלפ"ז לר' אבין המנסך פטור דדמי לזריקת חץ ולר"י חייב בזרק חץ ולפ"ז רבי' ז"ל דפסק בפ"ג מה' גזילה בהך דזרק חץ דפטור כר"א איך פסק בפ"ז מה' חו"מ דהמנסך חייב ויהיב טעמא כר"י ונלע"ד דרבינו ז"ל קשיתיה דהיכי פסיק ותני ר"א דפטור בחץ והרי חזרו לומר אף המנסך משום דסבור כר"י וא"כ ר"א פסיק כסא"ד דמתניתא ושביק למסקנא מה' מפ' רבי' דר"א ור"י ל"פ דשאני זורק חץ דעקירה צורך הנחה היא וא"א לעקירה בלא הנחה משא"כ הגבהה וניסוך דכל חדא קאי אדוכתיה ומדאגביהה קנייה וכו' וה"פ השמועה מעיקרא דלא תני מנסך משום דהוה סא"ד לדמותה למלתיה דר"א ומשו"ה פטרוהו דקלב"מ הדור סבור דשאני הך דר"א כיון דא"א לעקירה בלא הנחה הו"ל עקירה צורך הנחה משא"כ במנסך וכדר' ירמיה:
שו"ר לרב"א באסיפתו שכ' כן בפשי' משם הראב"ד צל אלא שכ' דחץ א"א לאהדורי ומצאתי תלמוד ערוך הוא בידינו ודבר ה' בפיהו אמת דגרסי' בפ' אלו נערות ל"א אמר ר"ח מודה רגב"ה בגונב חלבו וכו' ש"ח שחייב וכו' לימא פליגא דר"א וכו' הכי השתא התם א"א ואכלו לעקירה בלא הנחה וכו' א"נ התם מצי לאהדוריה וכו' והנה התו' שם בד"ה שמה עקירה וכו' כת' בס"ד ובהגוזל משמע קצת דר"י פליג אדר"א וכו' ובד' חדש כתו' ויש לדחוק דמעיקרא סבור דדמיא לר"א הדור סבור דדמיא לר"י עכ"ל: איברא דאכתי איכא למידק לדעת ר"ת שכתבו התוס' שם דע"כ ר"א פליג אדר"י הדרא קו' לדוכתה דר"א היכי פליג אמתניתא דחזרו לומר אף המנסך וע"כ מטעמא דר"י דאי לא קלב"מ וכד דייקנא אשכחנא דל"ק היא דר"ת מפרש דר"א א"ל טעמא דחזרו משום דקנסא הוא ומקנסא לא גמרי' ותלמודא לא איצט' לטעמא דר"א ור"י פליגי. אלא כי היכי דלא לאוכוחי מהאי מתני' דמקנסא לא ילפי' דדילמא ילפי' ומהא לא איריא אבל לר"א פשי' דלא הוצרכו לחזור אלא משום דקי"ל דמקנסא לא ילפינן וכדס"ד דגמ' ודו"ק בדברי התוס' בהניזקין שכת' ומשמע דפליגי וכו' עכ"ל דלא הוי אלא משמעות בעלמא וכדפרישי' וכן בכתובו' שכת' משמע קצת וכו' וק' דס"ס איך חזרו וקנסו המנסך כיון דמנסך קלב"ם דא"א לנסוך בלא הגבהה וצ"ל דר"א יפרש כשמואל דמנסך היינו מערב וכצ"ל לשמואל דאמ' בהניזקין דף ג"ן אהא דתנן התם המטמא וכו' והמנסך וכו' איתמר עלה רב אמר מנסך ממש ושמואל אמר מערב:
ואתה דע לך דמסוגיא זו ק' טובא על רש"י ברפ"ק דב"ק דף ד' ע"ב אהא דקא מני ר"ח בד' אבות נזיקין וחד מינייהו המנסך כת' רש"י ז"ל ומנסך יין לע"ז ובמס' גטין וכו' ומנסך את היין וליכא למימר שנסכו ביין שזרק בו דהא לא קמחסריה ולא מידי דהא מזכין ליה בר מדמי י"ן שבו עכ"ל ואתמהה מכמה אנפי חדא דפלוגתא דאמוראי היא והתוס' כת' פליגי בה בהנזיקין וכו' ע"ש ואיך רש"י ז"ל מכריח לחד מפי' האמוראים ועוד לרב דמפ"ל התם מנסך ממש לאו מה"ט דמצי מזבין אלא דמשום דהיינו מדמע קשיתיה והרב ח"ה ז"ל נדחק הרבה דהיינו ק' היינו מדמע ע"ש ואכתי לא פלט דמנ"ל לרש"י לפ' דר"ח כרב ס"ל ולאיתויי מאי דהזקיקו לרב לפ' כן כיון דהאי מילתא תליא באמוראי:
וראיתי לה' שלה"ג ברפ"ק דב"ק שכתב וז"ל או שעירב יי"ן גמור ביין כשר שע"י תערובת זה אסרו בהנאה וכ"פ כל הפוסקים וכו' עכ"ל ולא ידעתי אמאי הוצרך לעדות הפוסקים והוא פסק הלכה בהדיא בגמ' ומייתי לה הרב בסמוך וכ' עוד וצ"ע בדברי רש"י וכו' דמשמע מדבריו דיי"נ עם יין כשר אינו אוסר בהנאה ואיהו גופיה פסק דיי"נ עם יין כשר אסור בהנאה וכו' ע"ש טפי הו"ל לאקשויי דרש"י דמפ' מנסך ממש הוא אליבא דרב והיכי מסיים דהא מזבין ליה וכו' דרב גופיה פסק התם בע"ז דיי"ן ביין כשר אסור בהנאה כר"ש וכ"כ בפ' הנזקין משמע דארש"י קאי שכ"כ שם מערב יין נסך ביין כשר אסור בהנאה ודלא כרשב"ג ואפשר שזה נמי בכלל כוונתו ז"ל גם ימ"ש ודוחק לומר דהכא בסתם יינם קמיירי וכו' עכ"ל בעיני יפלא חדא דרש"י כת' וז"ל וליכא למימר שנסכו ביי"ן וכו' ועוד דא"כ אמאי הוצרך לפרשה כשנסכו לע"ז ממש לוקמה בזרק בו יי"נ גמור גם מ"ש והרי ידוע דעיקר המקום ששנוי בו דין מדמע ומנסך מיירי ביין שנתנסך לע"ז משמ' ולישנא נמי דייקא וצ"ע עכ"ל לא ידעתי מהו דהא שמואל מפ' לה מערב והרב כתב בתשו' דמלתיה ומנסך הוא על א' מב' דרכים וכו' ע"ש ואכתי איכא לאתמוהי אדברי רש"י שהוא מפ' לדשמואל דאמ' מערב ואסרו בהנאה דהא שמעי' ליה לשמואל דאמר התם הלכה כרשב"ג דימכר ואפי' יין ביין ורש"י החליף את השיטה ותני לדינא דרב כשמואל ודשמואל כדרב והא ודאי מרפסא אגרי:
וצופה הייתי בקונטריס אשר טפחתי ורביתי כד הוינא טליא בחי' לב"ק ודין נוסחיה איברא דראיתי לרש"י שם דע"ג אהא דאמרי' התם המערה יי"ן לתוך הבור כל היום א' א' בטיל וז"ל והא דקתני לקמן יי"ן שנפל לבור כולו אסור ומוקי לה בחבית גדולה ונשברה ונפל כולו הא' לגו התירא וכו' עכ"ל לפ"ז נחה שקטה תמיהת הרב ז"ל מדרב לדרב דהא דקאמר רב אבל לא יין ביין ה"ד דחבית בחבית אבל במערה יין לחוד מודה לשמואל דדכוותיה דרשב"ג קי"ל אלא דלפ"ז שמואל דשרי אפי' יין ביין היינו אפי' דחבית בחבית אם כן כ"ש דקשיין טפי דברי רש"י דגטין שכתב לשמואל ואסרו בהנאה וצ"ל דשמואל דאמר מערב פי' דשדי התירא לגו איסורא ופלוגתא דרב ושמואל בע"ז ודאי באיסורא לגו התירא הוא דאמתני' דקתני יי"ן שנפל לבור קיימי דהיינו איסורא לגו התירא:
ואם כנים אנחנו גם לקו' קמייתא איכא למימר דרשי נחית לפרושי מנסך כפשטיה דמנסך ממש קאמר וכי היכי דלא תקשי דקלב"ם מ"ה כתב ובגטין מפ' וכו' ומשום דלרב נמי מערב חייב אלא משום דהיינו מדמע קשיתיה אבל לענין דינא מודה הוא דחייב וכמדובר ומש"ה חזר לפ' ומנסך את היין ר"ל דבכללו מערב אתא לאפוקי דלא תימא שפי' מערב דהיינו שזרק האיסור לגו התירא דבהא אפי' רב מודה דמהניא תקנתא דרשב"ג דמכר וכו' כל כמה דלא הוי כחבית שנשברה וזהו שדקדק וכתב דליכא למימר שנסכו ביי"ן שזרק בו דייקא דהיינו איסורא לגו היתרא דהא מצי מזבין וכו' ועדין נשאר לנו לברר דמאי קו' דהא מצי מזבין וכו' דהא כיון דלא מצי למוכרו אלא לעכ"ום ימכר בזול דומיא דמדמע וא"כ לעולם אימא לך דמערב אפי' איסורא לגו היתרא אפ"ה חייב לשלם דמי הפחת ואע"ג דאמרי' בהגוזל בתרא למאי דתני ר"א בראשונה היו אומרים המטמא והמנסך וכו' וקאמר דמעיקרא להפסד מרובה חששו אבל מדמע דהפסד מועט לא אלמא דע"כ דבמנסך ליכא הפסד מרובה הא לאו מלתא היא דהתם ע"כ לא אמרי' הכי אלא למאן דיליף ק"מק וכדרב דמוקי לה במנסך ממש אבל למאן דלא יליף ע"כ דטעמ' דחזרו כמ"ש התוס' שם א"כ הדרא קו' לדוכתה על רש"י ז"ל ונר' דדעתו ז"ל כיון דמשכחת לה שמוכרו ע"י מוכרי היין דמוכר לישראל ולעכ"ום וא"כ אין הגוי יודע שזה היין אסור לישראל כדי שיפחות לו מדמיו מש"ה ק"ל שפיר דלא קמחסריה מידי א"כ כיון דגוים שכיחי טובא לא מזדבן בפחות מדמיו משא"כ מדמע דלכהנים דוק' דחזיא:
אלא שראיתי לרבי' ברפ"ח מה' חו"מ שכת' וכן אם עירב לו טיפת יי"ן בתוך יינו של חבירו שהרי אסר עליו הכל וכו' עכ"ל ולכאורה ק' דאמאי נאסר עליו כיון דמיירי באיסורא לגו התירא הא אמרי דק"ק בטיל וכ"פ בעצמו בפ"טו מה' מ"א וכבר ראיתי למי שהוק"ל זה ולא ידעתי למי מקדושים אשר בארץ החיים ז"ל ולעד"ן ל"ק כלל דמ"ש רבי' שהרי אסר עליו וכו' היינו בשתיה אבל בהנאה ודאי דשרי וס"ל דמפחית מדמיו כיון דצריך למוכרו לעכו"ם דוקא והוי דומיא דמדמע והיינו דכתב ברישא ומשלם לו מה שהפחית משוויו וזה פשוט דאלת"ה תק"ל מדשמואל אדשמואל וכדכתי' ואפשר דמהא לא איריא דמוקי לה בהתירא לגו איסורא וכמדובר ע"כ נמצא כתוב עמי במחיצתי:
שבתי וראה דא"א לומר כן חדא דא"כ הו"ל רש"י ורבי' ז"ל פליגי במציאות אם יורד מנכסיו ע"י שימכרנו לגוי או לא ועוד דה"נ בק"מ כת' כל זה חוץ למקומו ובגטין הו"ל למפ' ועוד דאדרבה התם בגטין כת' מערב יי"ן ביין כשר ובד"ה היינו מדמע כת' שמערב בהיתר דבר האוסרו אלמא דפרושי קמפרש דמיירי במערב איסורא לגו התירא ומעתה הדרא קו' לדוכתה מדשמואל אדשמואל:
ואחרי שובי ראיתי דהא לאו מלתא היא דרש"י בע"ז שם דע"ג קאי כשי' הראב"ד על רבי' בדין הצרצור וס"ל דרבין פליג אדר"ד ומחמיר אפילו באיסורא לגו התירא ולא הוצרך לומר דמתני' דרשב"ג בחבית גדולה אלא אליבא דר"ד אר"י אבל לרבין מתני' כפשטא מתוקמא ורש"י פסק כוותיה דרבין ע"ש ורש"י לשיטתיה אזיל ומשו"ה פי' מערב יי"ן בתוך יין כשר ואפ"ה אסרו בהנאה מיהו מדשמואל אדשמואל ודאי קו' אמנם נר' דמידי פלוגתא לא נפקא דגבי הך מתניתין דיי"ן אסור ואוסר וכו' איכא מאן דמוקי לה אפי' בסתם יינם וכמ"ש התוס' שם וכן הסכים הר"ן שם ואע"ג דמתני' יי"ן קתני כת' הרא"ש ז"ל דהאי לאו דיוקא הוא דה"נ תנן השוכר את הפועל לעשות עמו ביי"ן ואוקימנ' לה בגמ' דאפי בסתם יינם וכו' וכן יי"ן שנפל לבור דקאמר רשב"ג ימכר וכו' מיירי אפי' בסתם יינם וכו' כדאמרי' מרי' לעיל מידי ה"ט אלא לרב דאמר הלכה כרשב"ג עכ"ל ובפשיטות טפי הו"ל לאתויי מדפריך כמאן דלא כרשב"ג וכו' דאם איתא דמתני' ביי"ן דוקא מתניא הא אפי' כרבנן לא אתי דע"כ לא אסרי רבנן אלא ביי"ן אבל בסתם לא והכא סתם יינם הוא וא"ל משום דמהא לא איריא דהו"א לעולם רבנן אפי' בסתם אסרי והא דקתני יין דפי' יי"ן ממש להודיעך כוחו דרשב"ג דאפי' ביי"ן ס"ל דמהני תקנתא וכחה דהתירא עדיף ליה לאשמועי' דא"כ מאי מייתי תו מדמהדר מידי ה"ט וכו' כיון דרבנן בעו למימ' השתא דאסרי בסתם א"כ מאי דקאמר רב אבל לא יין ביין ר"ל אפילו בסתם וכד"ה ולעולם אימא לך דהא דקתני יין יי"ן גמור דוקא ולא סתם אלא ע"כ דליכא למימר הכי ואם כן הדרה קו' לדוכתה דהו"ל לאתויי מדפריך וכדאמרן: הנה מתורתו של הרא"ש למדנו דרב אוסר יין ביין אפילו בסתם ושמואל נמי דקאמר הלכה כרשב"ג אפי' יין ביין דוקא בסתם אבל ביי"ן גמור ל"פ והשתא ליכא למימר דר"ן דקאמ' הלכה למעשה יי"ן ביין אסור אליבא דכולהו אמוראי דאלת"ה קשה טובא כיון דסרכין תלתא ר"י ור"ח וריב"א קיימי בשיטת שמואל היכי שביק להו ועביד כרב ואע"ג דקי"ל כרב באיסורי מ"מ האיכא ר"י דהילכתא כוותיה היכא דפליג בהדי רב וכ"ש דאיכא אמוראי אחריני אמנם לפי האמור ניחא דע"כ ל"ק שמואל אפי' יין ביין אלא בסתם אבל ביי"ן לא וממילא חבית בחבית אפי' ביי"ן וכולה מילתא דר"ן בהלכה למעשה כדשמואל אלא דחדית ממלתיה דשמואל משתמע דחבית בחבית אפי' ביי"ן שרי והשתא סלקו להו דברי רש"י כהוגן דהתם בגטין קאמ' שמערב יי"ן משו"ה אפי' לשמואל אסור בהנאה כמדובר מיהו ליכא למימ' דת"ק ל"ש ליה בין יי"ן לסתם יינם מיהו רשב"ג דפליג דמהני תקנתא ה"ד לסתם אבל ביי"ן מודה הוא לס' ת"ק דכל כי האי הו"ל לפרושי למלתיה ועוד שראיתי לרבי' בפי' המשנה שכ' וז"ל ואם הוא וכו' הנק' סתם יינם וכו' פסק ההלכה בו כרשב"ג וכו' עכ"ל משמע מדבריו דרשב"ג אכולה מתני' פליג מיהו אנן לא קי"ל כוותיה אלא בסתם ולקמן יתב' בס"ד ומעתה ל"ק מדשמואל אדשמואל דרש"י בשיטת האומרים דמתני' דרשב"ג אפי' בסתם קאמ' ושמואל דפ' כרשב"ג בסתם דווקא ולפ"ז אין מקום למ"ש הרב שלה"ג ודוחק לומר דהכא בסתם יינם קמיירי וכו' כיון דאוקי למתני' דלרבנן אפי' בסתם אסרי ורב פסק התם כרבנן דיין ביין דאסור אפילו בסתם וכדמוכח מההיא דקאמ' מידי הוא טעמא אלא לרב וכו' מה הועיל דאפי' אי בסתם קאמר אכתי ק' לרב דהוא לית ליה בהא כרשב"ג ואליביה מפרש רש"י מנסך ממש לכן נראה דאין כוונת השלה"ג להק' לרש"י אלא מפסק ההלכה אלא מדרב אדרב לא ק"ל דניחא ליה לאוקומי' מתניתין דר"ח אליבא דהלכתא וכדכתי' לעיל לחד מהנך צדדי בכוונת הרב ז"ל אלא דמיהו ק' לדעתו מדשמואל אדשמואל ונראה דהא נמי ל"ק ליה אלא דלפרשה במערב יין גמור דלכלהו אמוראי לא קי"ל בהא כרשב"ג דהשתא ניחא מ"ש השל"הג למה הוצרך לפוסקים משום דאיכא אמוראי התם דפסקו אפי' יין ביין ולפי האמור ה"ד בסתם ולא ביי"ן:
וזה חזיתי בכתבי הקודש בס' זרע יעקב לה' המו' מוהר"י מוהדאר ז"ל בחי' לקמא שהק' למה שפי' ה' ח"ה ז"ל דק' היינו מדמע דלשון רש"י מכחישו שכתב דלא קא מחסריה ולא מידי ובמדמע ודאי דאיכא פסידא וכדאיתא התם בגמ' ועוד דלא הול"ל אלא בהנזקין ועוד הביא מ"ש השל"הג וכתב לת' וז"ל דמ"ש רש"י הכו משום דבפ"ב דע"ז תנן יי"ן שנפל לבור וכו' ובגמ' איכא אמוראי דפסקי כרשב"ג אפי' יין ביין וא"כ תק"ל מבריי' דר"ח דקחשיב מנסך אב שהוא בכלל נזק דאורייתא וכן נמי תק"ל מסתם משנה דהנזקין דקתני מנסך חייב אם פי' מנסך היינו מערב אלמא דמערב מדאורייתא אסור בהנאה ואיך קאמרי התם דיין מותר דא"כ מה הזיקו בזה דחשיב ליה היזק מן התורה לזה כתב רש"י לכל הנך אמוראי דהכא מפ"ל מנסך ממש כוותיה דרב אבל לאו מטעמיה דאילו טעמיה דרב משו' דהיינו מדמע אבל הוא מטעמא אחרינא ורב בפ' הנזקין דל"ק ה"ט דלטעמיה אזיל דיין ביין אסור אלא שק"ל כיון דשמואל התם אית ליה דיין ביין מותר היכי מפ' מנסך היינו מערב וכ"ש דהך מתני' סתמא וקי"ל כסתם וי"ל דלשמואל מואל לפי סברתו דלא מציא לאתוקמא במנסך ממש משום דקלב"ם משו"ה מפרשה במערה וכת"ק דרשב"ג דלא כהלכתא ואי ק' הא קי"ל ה' כסתם לא ס"ל כר"י דאמר הלכה כסתם א"נ שאני הכא דאית לן כללא אחרינא דכ"מ ששנה רשב"ג וכו' דחינן להך כללא דסתם ולפ"ז רב דלא פסק כרשב"ג הכא בלחוד כי היכי דלוקים תרי כללי דקי"ל ה' כסתם וקי"ל ה' כרשב"ג א"ד הרב ז"ל:
והנה מה שהכריח הרב ז"ל דתק"ל הנך אמוראי דקחשיב מנסך אב שהוא בכלל נזק דאוריית' וכו' עכ"ל לענ"ד דא"כ היכי אמרי' התם לימא קסבר ר"ח היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וכו' דלמ"ד לא שמיה היזק ה"ט משום שלא יהא כל א' הולך ומנסך של חבירו וכו' דלא הוי אלא גזירה דרבנן כדאיתא התם בהנזקין ור"ח קרי ליה אב אלא ודאי ה"פ דרחמנא אמר ומכה בהמה ישלמנה דמניה ילפינן לכל נזק ממון מדאורייתא והשתא נמי דאמור רבנן במערב יי"ן כיון כשר צריך למוכרו לגוי כרשב"ג נמצא דחסריה והו"ל נזק ממון ומדאורייתא כל נזק ממון חייב לשלם ודוק בדברי רש"י דהכי מוכח ואין צורך להאריך ועיין לרב"א בש"מ לשם שכתב דר"ח תני נמי קנסות דרבנן עש"ב:
ומ"ש עוד וכן תק"ל מסתמא דהניזקין דקתני מנסך חייב וכו' לא ידענא מאי ק"ל דנהי דאמרו יין כרשב"ג מ"מ צריך לשלם הפחת שצריך למוכרו לעכו"ם דומיא דמדמע ועוד דמאי אולמיה דהך סתמא מסתמא דע"ז ומ"ל חד סתמא מתרי סתמי וכדאמרי' בריש ביצה וצע"ד:
ותבט עיני להכנ"הג ח"מ סי' שפ"ט בהגה"ט שנתעורר בדברים הללו וכתב משם הרב מוהריב"ל שצידד לומר דאפשר דס"ל לרש"י כסברת ה' המאור בר"פ כל הצלמים דתקנתא דיוליך הנאה וכו' מהני ליין ביין דלמאי דמהני הנאה לים מהני נמי מכירה לגוי חוץ וכו' ודחה את זה דס"ל דתקנתא דימכר לא מהני ליין ביין ותקנתא דיוליך מהני אפי' ליין ביין כדפסק רב כר"א עכ"ל גירסא זו שהביא הרב ז"ל דר"ח משמיה דרב אמר הלכה כר"א ליתא בגמרין אלא ר"ח דידיה קאמר לה ועוד דרש"י כתב לשם בר"פ כל הצלמי' גבי הך מלתא דר"ח ול"ד להך פלוגתא דרבנן ורשב"ג ור"י דהתם תרוייהו ס"ל כרבנן דהכא דאין פדיון לעו' וכו' ואם איתא ק' מאי ק"ל דהך מתני' מיירי קודם פדיון והכא לאחר פדיון וכמ"ש ה' המאור שם:
וראיתי לה' ח"ה ז"ל שהק' וז"ל צ"ע דא"כ ק' הלכתא אהלכתא דהכא פסקי' כר"א דשרי למוכרן אפי' כ"א בפ"ע כדעבד עובדא ר"ח ולקמן פ"ב פסקי' הלכה כרשב"ג עכ"ל ונלע"ד דלהנך אמוראי דפסקו התם כרשב"ג אית ליה כרב אדא ב"א דאמר לא קי"ל כר"א אלא בפת דלא מנכרא איסורא אבל חבית בחבית לא מהניא תקנת' דיוליך הנאה וימכר כ"א בפ"ע אלא כתקנתא דרשב"ג משום דאיתיה לאיסור בעיניה וכמ"ש רש"י ז"ל עלה אבל לר"ח דפסק כר"א אפילו בחבית צ"ל לדידיה דהך מתני' ורשב"ג כדרבנן דר"א דאית להו דאין פדיון לע"ז קיימי ודוק:
איך שיהיה דעת רש"י שפתיו ברור מללו דיוליך הנאה כדי שיוכלו למכור לבד ותקנתא דרשב"ג עד שימכור הכל בב"א וא"כ לפי מאי דפסקינן יין ביין דלא כרשב"ג וכ"ש ליוליך הנאה ומה ענין לס' המאור ז"ל וע"ק דכי ילפינן נמי תקנות מהדדי לאו למימרא דשרי באכי' אלא בהנאה דוקא וכמ"ש הרז"ה ז"ל שם וא"כ אכתי קא מחסריה דמי הפחת ולפ"ז גם הקו' שהק' מוהריב"ל לדברי הרב המאור דא"כ אמאי קאמר רב דלא אמר מערב משום דהיינו מדמע תפ"ל דלא מחסריה מידי דיוליך הנאה וכו' אחה"ר לק"מ דאכתי קמחסריה הפחת והיינו דמהדר היינו מדמע וכמ"ש הרב ח"ה ז"ל ומ"ש עוד דשמואל דוקא בסתם יינם קאמר מה רב גובריה דהרב ז"ל דלא הזכיר דברי הרא"ש ושאר פוסקים ז"ל והוא ז"ל מדעתו הרחבה כתב כן:
והרב כנה"ג ז"ל השיב לדחיית הרב ז"ל דאפשר דרב ס"ל דאין התקנות שוים אבל לפי מאי דפסקינן הלכה למעשה כסתם אפי' יין ביין מהניא תקנתא דמכירה אפשר למאי דמהניא תקנתא דים המלח מהניא תקנתא דמכירה וכי היכי דמהניא תקנתא דים המלח אפי' ביי"ן יין ביין כדברי הרז"ה ז"ל גם תקנתא דמכירה ביין ביין אפי' ביי"ן ודבריו דחוקים לאוקי פלוגתא דאמוראי במאי דפליגי רבוות' ועוד דכבר כתבתי דא"א לומר כן כיון דקמחסריה הפחת:
וכתב עוד הכנה"ג ז"ל וראיתי בס' מעשה חייא שהק' ע"ד רש"י שכתב וליכא למימר וכו' דהכי מסקינן בגיטין ולא נעלם מעיני רש"י אחר שהביא ובמס' גיטין עכ"ל ר"ל כיון דליכא מ"ד הכי בגיטין ורש"י לא נעלם ממנו זו אחר שהביא הך דגיטין איך שלל רש"י פי' זה וכ"ז פשוט בכוונתו והרב ז"ל נדחק לבאר כונתו ללא צורך וצע"ד:
הן היום האיר ממזרח ספרא רבא דישראל שע"ה וראיתי לו בפ"ו מה' ע"ז דין י"ב שנתעורר בדברי רש"י דב"ק ומעיניו וגם מעיני מהריב"ל והכנה"ג ה'ן נסתר ס' של"הג ומה שנתעורר בדברי מוהריב"ל כבר כתבתי מה שעלה במצודתנו ת"ל ומה שפי' בכונת רש"י קרוב למאי דכתיבנא אלא דהוא ז"ל צרף לזה דבר הנצוק וק' עליו מה שהק' דאכתי לא משתרי אלא בהנאה ומאחר שצריך למוכרו לעכו"ם הו"ל יורד מנכסיו וכמ"ש ז"ל הוא גופיה ז"ל למוהריב"ל על מה שהק' להרז"ה וכדכחי':
שבתי ואראה הא דגרסי' בחולין דפ"ז אהא דתניא ושפך וכסה וכו' דאיבעיא לן שכר מצוה או שכר ברכה למאי נ"מ וכו' ואיכא למידק דאמאי ל"ק דנ"מ למצוה שאין עמה ברכה ונראה משום דפשיטא ליה לתלמודא דהיכא דאיכא מצוה אע"ג דליכא בה ברכה ודאי חייב דהא בקוצץ אילן העומד לקציצה ושור להריגה לית בהו ברכה וכדכת' רבי' בפכ"ד מה' סנהדרין דאין מברכין על דבר שיש בו השחתה וכו' ע"ש ואפ"ה קאמר עלה תלמו' דקטעין שכר מצוה ומדמי לכסוי הדם אלמא דמשום מצוה גרידתא חייב וכ"כ התוס' לשם בפ' החובל בהדיא מ"ה אמר דלמ"ל אלא במצוה א' וברכותיה מרובים אי בתר מצוה אזלינן חדא היא ואי בתר ברכות אזלינן והו"ל טובא אבל פשיטא דמצוה שיש בה ברכה א' לא משלם אלא עשרה זהובים וכהך דכיסוי דהוי מצוה וברכה ולא חייביה רבן גמליאל. אלא יו"ד זהובים ועיין בשו"ת יכין ובועז ח"ב סי' י"ו:
וראיתי לה' לחם חמודות בפ' כסוי הדם אות כ"ה שהק' לסברת הרמב"ן והיא ג"כ ס' הר"ן וז"ל ויש לתמוה דא"כ דאיכא שכר מצוה א"כ ישלם שכר מצוה וברכה עכ"ל ואהמ"ר ל"ק דודאי הברכה השייכא למצוה חשיבא כחד כמצוה בלא ברכה וכדכתי' ובודאי דהרב ז"ל אשתמוטי קא אשתמיט מניה דברי התוס' דפ' החובל דכתי':
וחמו'תי ראיתי או'ר לרי"ו בספר אדם נט"ו ח"ד שכתב וז"ל ומתוך דברי הרמב"ן נר' שאין שוה יו"ד זהובים אלא הברכה אבל במצוה בלא ברכה לא וכן דעת זולתו ואחרים כתבו שכל מצוה שוה יו"ד זהובים אעפ"י שאין בה ברכה והביאו ראיה מפ' החובל דאמרי' שור העומד וכו' ואילן וכו' וכ"פ שם הרי"ף והוכיח דלאו דוקא לזה שקדם וכסה שחייבו ר"ג שהוא קנס וכו' עכ"ל. ותמיהא לי מלתא דמה יענו הרמב"ן ואחוזת מרעהו בהך דהחובל דהוכחה גמורה היא ותו דלדעתם ק' מאי דק' לעניותין דאמאי ל"ק הש"ס דנ"מ למצוה בלא ברכה:
ואשר אני אחזה לי ליישב דעת הרמב"ן וסיעת מרחמוהי דודאי מודה הרמב"ן ודעמיה דשכר מצוה אף שאין בה ברכה חיובי מחייב וכההיא דשור ואילן אלא מיהו דלא מחייב סך יו"ד זהובים דשאני כיסוי דהוו ביה תרתי מצוה וברכה אבל משום מצוה גרידתא לא מחייב סך יו"ד וזהו שכ' שאין שוה יו"ד זהובים אלא הברכה ר"ל במצוה שיש בה ברכה אבל מצוה בלא ברכה לא ר"ל לא מחייב ס"ך יו"ד זהובים אלא כל חדא תיקום אדוכתיה ואחרים כתבו שכל מצוה שוה יו"ד זהובים ואע"פ שאין בה ברכה ר"ל שאין לנו לשום את המצות להקל או להחמיר אלא כך שכרן כלן וכמ"ש הרשב"א והר"ן ז"ל בחידושיו לחולין שם והראיה דמייתי מפ' החובל הוא דמשמע להו דתלמודא דקאמ' וכדתניא מעשה וכו' וחייבו ר"ג יו"ד זהובים וכו' לומר דה"נ הא' ואידי ואידי חד שיעורא:
ומצאתי און לי מדברי רבי' ז"ל בה' חובל שם דין ב' שכתב וז"ל שור שהיה עומד להריגה וכו' וקדם א' ושחט שור זה וכו' חייב לשלם לבעלים כמו שיראו הדיינים שהרי הפקיעו מלעשות מצוה וכן מי ששחט חיה ועוף וכו' וכיסה אחר הדם וכו' חייב ליתן לו כמו שיראו הדיינים ויש מי שכתב שהוא נותן קצוב והוא עשרה זהובים וכו' עכ"ל הרי שלך לפניך דיש מ"ש הוא כדעת הרשב"א והר"ן ואחרים שכ' רי"ו ז"ל ודעת הרמב"ן ודעמיה כדעת קמייתא שכתב רבי' ז"ל:
וכתב ה"ה ז"ל דעות הללו שכתב הרב אם הוא דבר קצוב או למראית העין סברות הם כתובים בהלכות והרי"ף הכריע כדעת האחרון שהוא דב"ק עכ"ל ולכאורה אתמהה דפלוגתא דהרי"ף ואיכא מ"ד היא אי הויא מדינא או מקנסא ומאן דכר שמה דהאי פלוגתא אלא כך נראה פירושן של דברים איכא מ"ד דהאי יו"ד זהובים ר"ל סך קצוב עשרה קנסא הוא דקנסיה ר"ג ולא גמרי' לדינא אחרינא ר"ל לחייבו כך סך קצובים יו"ד זהובים אלא כל חדא תליא בראות עיני הדיינים ומותיב לה הרי"ף מדקמייתי תלמו' למלתיה דר"ג לגבי האי דשור ואילן לאורויי דכך לי יו"ד זהובים בקציצה והריגה כמו גבי כיסוי הדם דר"ג כיון דכיסוי גופיה לא הוי סך קצוב אלא קנסא הוא דקנסיה ר"ג ולא משום דלא ילפינן ק"מק דהך מלתא לא איתמר אלא כדבעי לחדש מעתה קנס מחדש כההיא דחזרו לומר אף המדמע וכו' אבל כל שהחיוב מדינא אלא דבשי עורא איכא קנסא לא שייכא כלל בפלוגתא דרב ושמואל ולפי"ז אפילו לרב דאית ליה ק"מק ילפינן מודה דבשיעורא לא ילפינן ואע"פ שנראין הדברים נגדיין מ"מ ליישב דעת הרי"ף ז"ל קאמינא ומ"מ כונת הרי"ף ז"ל בפלוגתא דאיכא מ"ד ודעתו ז"ל הא ודאי כדכתי' והשתא סלקו דברי הרמב"ן וה"ה ורבי' ירוחם ז"ל על בוריין וז"ל הרב שלה"ג מיימוני וכו' כתב דהוא קנס וכו' והמ"מ והגה"מ הבינו דעת מיימו' דגובין אותם בזה"ז וכ"כ ר"ת שם בתוס' והרשב"א והרבה מהפוסקים והרי"ף והרא"ש שם כתבו דדינא הוא ולא קנסא ומשמע דגובין אותו בכל מקום כיון שהוא דינא ולפ"ז היה מן התימה הרא"ש דבפ' כיסוי הדם פסק כר"ת דלא גבינן ליה בזה"ז וכן הבין דבריו הרב בנו בטור י"ד סי' א"ך ואילו הכא בפ' החובל משמע דס"ל דבזה"ז גובין דדינא הוא ולא קנסא וי"ל דאין זו סתירה דאפשר דהדין אמת דאין חיוב היו"ד זהובים קנס אלא דינא ומ"מ אין גובין אותו בבבל דכמה מילי אשכחן דדינא ממונא ואעפ"כ אין גובין אותם בבבל משום דלא מידי חסריה כגון הבושת וכיוצא בזה ולפ"ז יהיו כל הפוסקים שוין דאין גובין אותם בבבל למיימו' מפני שהוא קנס ולשאר מפרשים משום דלא מידי חסריה ומיהו פליגי אם הם קנס או דינא ואף גם זאת נראה מסוף דברי המיימו' דגם איהו ס"ל דהוא דינא מאחר שכתב שהורו כן בכל המצות אלמא גמרי' מניה ולפ"ז יעלה יפה מה שכתבתי דאדם יכול למכור המצות שלו ויעלו לאיש הקונה דהא יש להם ערך יו"ד זהובים לא' מיהו נראה דוקא מועיל הקנין במצוה שעתיד לעשות אבל לא במצוה שעשאה כבר וכן עובדא דרבי הכי הוה שהיה חפץ לקנות המצוה שהיה עתיד לעשות המין וכו' עכ"ל וה' כנה"ג חה"מ סי' שפ"ב אות ב' בהגה"ט הובא הלשון מגומגם ולא הערה את מקורו ואני עני חפשתי ומצאתי תל"ית: