אור ברסלב
ספר משכנות הרועים זי"ן › אות ה

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

זי"ן · אות ה

אות ז

זכיית קטן. גרסינן במס' גטין בפ' התקבל ד' ס"ד אר"י אר"א צרור וזורקו וכו' חפץ ומחזירו לאחר שעה זוכה בין לעצמו בין לאחרים וכו' א"ר חסדא א' זה וא' זה זוכה לעצמו ואין זוכה לאחרים וכו' והנה דעת רש"י ז"ל דאפי' לר"י אינו זוכה לאחרים אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אינו זוכה לאחרים והשתא ניחזי אנן במלתא דאוריית' מי מצי לזכות לאחרים ונפיק בה במידי דאורייתא כיון דהשתא מיהא תקינו ליה רבנן זכייה או"ד דוקא במלתא דרבנן ולרב חסדא אפי' בכה"ג אינו זוכה איברא מדפריך התם לר"ח ממתני' דעירובין דאשכחן זכייה לקטני' כגון שפחה דאכתי לא אתיא ב' שערות ומשני שאני שתופי מבואות דרבנן ור"ל כיון דהך שיתוף לא איצטריך אלא מדרבנן אהניא הך זכייה דקטנים אע"ג דלא הויא אלא מדרבנן אבל במילתא דהויא מדאורייתא לא אהניא הך זכייה ולא מידי נשמע מן הדא דלר"י דאמ' זוכה מדרבנן היינו אפי' אי הוו שתופי מבואות מדאורייתא והשתא ר"י ור"ח פליגי במאי דכתיבנא והדר פריך מהך דמערימין על מ"ש דקתני מזכה ע"י שפחתו דלא אתיא אכתי ב' שערות ואוקמה במ"ש בז"הז ופריך לה והדר אוקמה בעציץ שאינו נקוב לפ"ז קושטא הוא דלר"י מתוקמה כפשטה אפי' במעשר דאורייתא ובזמן הבית וטעמיה כיון דתקינו ליה רבנן זכייה לאחרים אהניא אפי' במלתא דאורייתא אבל לר"ח נהי דבדרבנן כגון שתופי מבואות ומ"ש בז"הז ובעציץ שאינו נקוב כיון דלא רמיא עלייהו חיובא אלא מדרבנן הילכך אהניא זכייה דמדרבנן במילי דרבנן אבל במלתא דאוריית' לאו כל כמינה זכייה דרבנן לפדות מ"ש דמדאורייתא ופרכי' כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ומשני ה"מ במלתא דאית לה עיקר מן התורה וכו' ואיכא למידק גבי מ"ש דאית ליה עיקר מן התורה תק"ל כל דתקון רבנן וכו' שו"ר להריטב"א ז"ל בשי' לשם שכת' דלפום מאי דמוקי במציעא ניחא דאין לו עיקר מן התורה לפום מאי דבעי לאוקמה במ"ש בז"הז ניחא כיון דמ"ש בז"הז ליתיה מדאורייתא כלל ואין שם מ"ש מדאורייתא לא אמרי' ביה כל דתקון רבנן וכו' דהוי כמאן דלית ליה עיקר מן התורה אבל במלתא דשייכא מדאורייתא בשום מלתא ורבנן תקינו לה מילי אחריני אמרי' כל דתקון רבנן וכו' ועיין ביבמות דפ"א בפלוגתא דר"י ור"ל אליבא דר"י ובפרש"י שם ועיין בתוס' בפ' אע"פ בד"ה קסבר וכו' שחלקו בכה"ג ע"ש שו"ר אחז"ר לה' ארעא דרבנן סי' תי"ד שחילק כן והביא בידו האי דיבמות וכדכתי' בעניותי' ואחז"ר נדפס ס' שער המלך למהרי"א ושם ראיתי לה' פ"א מה' מ"ש שסתר לחילוק זה יעו"ש ולכשאפנה אשנה פרקי בארוכה בעהי"ת:

ואולם חזיתיה ולא ביא'רתיה מ"ש הרשב"א ז"ל לשם בפ' אע"פ תלתא אנפין לתי' קו' התוס' ז"ל תי' קמא דכתו' אלמנה נמי מדאורייתא ע"ש וברפ"ק דכתו' דף י' פלוגתא דרשב"ג וחכמים בכתו' אלמנה דרשב"ג ס"ל דאורייתא לל"ק ואיכא למימר דר"מ נמי הכי ס"ל ועיין בתוס' שם ולשם בע"ב בד"ה אלמנה דכתיבה וכו'. ע"ש ויתר פרט זה ית' סוגיא בדוכתה בס"ד עוד תי' ז"ל דלא קאי ר"מ דקאמ' תנאו בטל אלא אבתולה דכתובתה דאורייתא אבל אלמנה לא וק' לענ"ד דתק"ל דכל דתקון רבנן כעין דאוריית' תקון: גם אשו"ר הא דגרסי' ברפ"ק דיבמות די"א אר"י א"ר צרת סוטה אסורה וכו' מתיב ר"ח וכו' א"ל אנא אמינא לך סוטה דאורייתא ואת אמרת לי סוטה דרבנן ופריך ודקרי לה מאי קרי לה ומשני קסבר כל דתקון וכו' ואתמהה דתק"ל לר"י א"ר כיון דס"ל צרת סוטה דאורייתא אסורה אמאי לא אסרו נמי סוטה דרבנן דכל דתקון רבנן וכו' והיינו הא דקשיתיה לר"ח ומאי האי דמהרד ליה רב אנא אמינא לך סוטה דאורייתא ואת אמרת לי סוטה דרבנן כיון דכל עיקר תיובתיה משום דכל דתקון רבנן וכו' ונלע"ד דר"ח לא מפליג בין מילתא דאית לה עיקר מן התורה ללית לה עיקר מ"הת דאיהו גופיה דפריך בגטין וקאמר אי שתיק וורדאן דאית ליה למימר דתקון רבנן וכו' ואיהו גופיה דמותיב לרב ביבמות ולטעמיה אזיל אבל רב מאריה דשמעתא הכא ס"ל כמסקנא דגיטין דשני לן בין אית ליה עיקר מן התורה ללית ליה והכא לית ליה עיקר מן התורה אלא קנסא הוא דקנסוה לאשה כי היכי דתידוק טפי ותנשא ועיי' בפרש"י ז"ל שם ובר"פ האשה דף פ"ז באורך:

איברא דבפ' כ"ש דט"ל בעי רב"ח לר"י הגלילי מהו שיוציא אדם י"ח במרור דמ"ש בירוש' וכו' מצה דאורייתא הוא דלא נפיק אבל מרור דרבנן נפיק או"ד כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ולא ידענא מאי קמבעיא ליה דודאי כללא הוא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ודכללא הוא לכל מילי ומ"ש הכא דמספק"ל טפי משאר דוכתי דקאמר לה הש"ס ואיכא למימר דהכי קמבעיא ליה כיון דמעשר ירק ליתיה מדאוריי' כלל לא אמרי' ביה כל דתקון רבנן וכו' והוי כמעשר בז"הז וכדאמרן מרן ונפיק ביה שפיר או"ד כיון דשם מעשר חייב מן התורה נהי דמעשר ליתיה מדאורייתא כיון דאיכא שם מעשר מן התורה חשי' שפיר מלתא דאית לה עיקר מן התורה דאמרי' בה כל דתקון רבנן ולא נפיק ולאפוקי שתופי מבואות דאין שם שיתוף ועירוב מן התורה וגרע טפי ובכה"ג אשכחנא פלוגת' דרבוואת' בהא דקי"ל אין מבטלין איסור לכתחילה וברפ"ק דביצה אוקימנא לה דוקא באיסור תורה אבל מוקצה דרבנן כגון עצים שנשרו מן הדקל מרבה עליהן ומבטלן דלדעת התוס' שם ושאר רבוואתא כל שיש לו שם מן התורה כגון תרומת תאנים חשיב איסור תורה ואין מבטלין ולא אימעוט אלא מוקצה דלית ליה עיקר מ"הת כלל אבל דעת הרמב"ם במז"ל בפט"ו מה' מ"א דין כ"ו וז"ך דחלב שנפל לתוך קדרה של בשר עוף מבטלין אע"ג דשם בשר בחלב אסור מן התורה ועיין במרן הכ"מ ז"ל ובחידושינו לה' יו"ט בס"ד:

ברם דאכתי לא פלטן דלפום מאי דפשיט התם אמר רבא מסתברא מצה ומרור וכו' ופירש"י כי היכי דמצה שם מעשר עליו ולא נפיק אלמא דפשי' ליה לרבא דבתר שמא אזלינן וכל אשר יקרא לו שם מן התורה בעי לתקוני כעין דאורייתא ובשלמא דיבמות איכא למימר דגרע טפי כיון דלא הוי אלא משום קנסא נהי דשם סוטה מיהא דאורייתא הוא מ"מ האיך דלא הויא לא קנסא בעלמא חשי' ליה ליה עיקר מ"הפ כלל כשתופי מבואות וכן מ"ש בז"הז כיון דהשתא מיהא אין שם מ"ש דאורייתא גרע טפי אבל בשר עוף בחלב ודאי דחשי' יש לו עיקר מ"הת ואע"ג דהך בעיא אליבא דרב הלכתא דלא קיימא אלא אליבא דרי"הג ורבי' בפט"ו מה' חמץ ומצה דין ח' פסק כר"עק דיוצאי' אף במצה של מ"ש בירוש' ובפ"ו מה'יבום דין י"ט פסק כרב דצרת סוטה אסורה ואיכא למימר דדחאה הרמב"ם מ"מ מהא לא איריא נהי דעיקר דינא לאו אליבא דהלכתא מ"מ במאי דמספק"ל במאי דתקינו רבנן כעין דאורייתא תקון לא תלייא בפלוגתא וליישב דעת רבינו נר' דמפ' לה הכי מסתברא מצה ומרור ור"ל דהוקשו להדדי וכי היכי במצה כיון דמדאורייתא לא נפיק ה"נ מרור ולאו משום כעין דאורייתא תקון אלא משום דהוקש למצה:

נתנה ראש ונשובה סוגיא דגטין זו היא שקשה דמוקי לה במ"ש בזמן הבית ובעציץ שאינו נקוב דודאי שם מ"ש מלתא דאית לה עיקר מ"הת היא ויתב' לקמן בס"ד:

הדרי בי אריש דינא דלר"י אפי' במ"ש דאורייתא אהניא הך זכייה דקטן דלא הוי אלא מדרבנן ופודין בו מ"ש ופירוקו נאה ואיכא למידק מהא דגרסי' במס' סוכה ד' ל"ו א"ר זירא לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא קמא דיו"ט מ"ט ינוקא מקנא קני אקנויי לא מקני ע"כ והיינו כיון דביומא טבא דאוריית' בעינן לכם וקטן לא מקני מדאורייתא לא נפיק בהך הקנאה דלא הוייא אלא מדרבנן ומ"ש ממעשר דאורייתא וכדי למיקם עלה דמלתא עדין צריכין אנו אנו למוד'עי מ"ש התוס' שם בגטין ד"ה שאני שתופי וכו' וז"ל משמע דר"י ור"ח פליגי אי זוכה לאחרים מדאורייתא או לא ואע"ג דמציאת חש"ו לא הוי אלא מדבריהם וכו' עכ"ל ור"ל ממאי דמשני שאני שתופי מבואות דרבנן משמע דפלוגתייהו מדאורייתא וממילא מאי דקאמרי נמי זוכה לעצמו מדאורייתא אהא ק"ל שפיר בין לר"י בין לר"ח ממציאת חש"ו וזה ברור:

איברא מאי דאיכא למידק דמאי קרי ליה לרב חיננא וורדאן דמותיב מהך דשתופי מבואות דלא הויא אלא מדרבנן בשלמא לשי' רש"י דקסבר ר"ח אפי' מדרבנן לית ליה זכייה ק"ל שפיר והיינו דחדית ליה דבדרבנן עבידו ליה זכייה אבל לדעת התוס' מאי דעתיה דמותיב מעירוב דלא הוי אלא מדרבנן וליכא למימר דר"עק לא ברירה ליה דפלוגתייהו מדאורייתא וס"ל דלמ"ד אינו זוכה לאחרים היינו אפי' מדרבנן א"כ מאי האי דקמהדר ליה שאני שתופי מבואות דרבנן דמאי ס"ד למימר דעירוב מדאורייתא והכי הול"ל כי קאמינא אינו מזכה מדאורייתא אבל מדרבנן מזכה וע"ק לענ"ד דאם איתא דס"ל להתוס' דר"ח דקאמר דאינו זוכה מדאורייתא אבל בדרבנן מזכה ואפי' במילי דאורייתא ומאי דמשני ליה שאני שתופי מבואות דרבנן ור"ל אנא כי קאמינא אינו מזכה מדאורייתא אבל מדרבנן מזכה בכל גוונא מאי פריך תו ר"ח אישתיק וורדאן דאית ליה למימר כל דתקון רבנן וכו' ובשלמא לשיטת רש"י דס"ל דר"ח ס"ל דבמלתא דאורייתא אינו מזכה אבל במלתא דרבנן מזכה שייך שפיר למימר כל דתקון רבנן וכיון דבדאורייתא לא מהניא ליה זכייתו א"נ בדרבנן אבל לשי' התו' דלא שני ליה ר"א בין מילתא דאורייתא למילתא דרבנן דבכולהו לית' ליה זכייה:

מן התורה ובדרבנן מיהא אית ליה מאי שיאטיה דכל דתקון רבנן הכא לכן נלע"ד דדעת התוס' דהמק' סא"ד דלר"ח כיון דלית ליה זכייה מן התורה לא מצו רבנן למיקני ליה זכייה למפקע איסורא דאורייתא כגון לפרות מ"ש וכיוצא וממילא לית ליה שום זכייה. אמטול להכי פריך ליה שפיר ממתני' דעירובין והתרצן נמי בשיטתיה קאי אלא דחדית לית נהי דבמילתא דאוריית' כיון דלא מהניא זכותו מן התורה לא תקינו ליה זכייה וכדקאמרת מיהו בעירובי מבואות דלא הוי אלא מדרבנן תקינו ליה רבנן בדרבנן וכדכתי' בעניותינו בשי' רש"י ז"ל והשתא אין חילוק בין שי' רש"י והתוס' ז"ל אלא בדרב יהודה דאמר זוכה לאחרים דלרש"י ז"ל לא הוי אלא מדרבנן ולדעת התוס' אפי' מדאוריית' ובזוכה לעצמו נמי אף שדעת אחרת מקנה אותו לדעת רש"י לא הוי אלא. מדרבנן וכמ"ש בסוכה דף מ"ו ע"ב לשם ד"ה מיקנא קני וז"ל דרבנן תקינו ליה זכייה נפשיה וכו' עכ"ל אבל לדעת התוס' בשזוכה לעצמו כגון מציאה אינה אלא מדרבנן אבל כשדעת אחרת מקנה אותם מדאוריתא וא"כ ע"כ דמפרשי הא דקאמר ינוקא מקנה קני היינו מדאורייתא וכן מבואר בדבריהם בר"פ כן סורר ומורה ע"ש:

אלא דאיכא למידק לדעת רש"י ז"ל דבפ"ב דקידושי' דף מ"ב ילפי' זכייה לקטנים מדאוריי' בשלמא לשי' התוס' אתיא האיך כשמואל אלא לדעת רש"י מא"ל ואין לומר דס"ל כהך סברא ג' דמאי דוחקיה לפרושי פלוגתייהו בדרבנן והא דר"ג א"ר דלא כמאן אמנם לפי מאי דכתיבנא בעניותי' לתרץ מאי דק"ל בדברי התוס' דכתו' וסנהדרין ובתרא וכמה דוכתי דשאני חלוקת הארץ דדידהו הוייא לכ"ע דאורייתא שאין החלוקה אלא גילוי מלתא בעלמא אבל שאר זכייה דמזכה לו מאי דלאו דידיה לא הוייא אלא מדרבנן ועיין לעיל סי' ז' כי שם הארכתי כיד ה' הטובה עלי עבדו בס"ד:

ומהא דפריך למ"ד אינו מזכה מהך דמערימין על מ"ש דאם איתא דמדרבנן היכי מצי פודה מ"ש דאורייתא ותק"ל נמי אכולהו אלא ודאי דר"י מזכה מדאוריי' קאמר דאיכא למימר דהשתא דתקינו ליה רבנן זכייה מצי לפדות אפי' מילתא דהוייא מדאורייתא וכדבעי' למימר לקמן בס"ד א"נ איכא למימר דהך תיובתא הויא לכ"ע איברא דהתוס' ז"ל בר"פ ן' ס"ומ הוכיחו מהא דמותיב ליה מהך דמערימין ושבקו להא דמשני שאני שתופי מבואות והיינו משום דאיכא למידחי ולפרש כדכתי' לדעת רש"י ז"ל אלו ואלו דא"ח ועיין בתוס' דקידושין די"ט ד"ה אומר אדם וכו' שיש גמגום קצת בסוף דבריהם בזה ועיין בהר"ן וצריך לראות ס' חמרא חיי בחי' לסנהדרין ומהרי"ט חא"הע סי' מ"א וש'ות מים חיים:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה