אור ברסלב
ספר משכנות הרועים ה"א › אות צט

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

ה"א · אות צט

אות צח

הרשאה לענין הנתבע אם רשאי למנות מורשה האי מלתא באשלי רברבי תליא שה' העיטור דק"ו ע"א כ' שה' הערוך הביא מהירושלמי דנתבע נמי מצי לאוקומי אנטלר בחריקיה למטען בב"ד ושכ"ד ר"ח אבל בתו' רב אלפס מצאתי דלנתבע לא מוקמי' לתובע מוקמי' עכ"ל ותשו' זו היא ל'ו נדפ'סה בתשו' הרי"ף סי' רמ"ט ע"ש וכן נראה שהיא דעת תלמידו ה' מוהר"י אב"מ ז"ל ממ"ש בחי' לשבועות שבס' אוריין תליתאי אהא דאמר בר"פ שבועת העדות וכ"ת אשה לאו ארחה למיתי לב"ד דכל כבודה ב"מ פנימה וכו' כתב וז"ל מהא שמעינן דנשים יקרות דאית להו דינא לא מזלזלינן בהו למיתי לב"ד אלא משדרינן להו סוב"ד לטעון לפניהם וכך היה עושה הרב ואנחנו קרי בחיל דפשי' ליה דאין הנתבע רשאי למנות מורשה אלא משו' כבודם דנשים יקרות התקינו לשגר להם סוב"ד לטעון לפניהם וכן מצאתי להרמב"ן ז"ל בחי' לשבועות שבס' הליקוטים לשם בר"פ שבועת העדות אחר שהביא דברי הריב"ם ז"ל אייתי לפלוגתא דרבוותא בנתבע אי מצי למנות מורשה והביא דעת הרי"ף בתשו' דאין הנתבע רשאי למנות מורשה ושכ"ד רבינו האיי גאון בתשובו' וסיים וכתב וכן הנשים אפי' יקרות כדין זה ולא ויתר להם רבי' אלא לשגר להם סופרי ב"ד ולטעון מפיהם אבל למסור טענותיהם לאחרים לא עכ"ל ודברי הרמב"ן הללו העתיקום הרא"ש והר"ן ז"ל שם אמור מעתה בתובע לכ"ע רשאי למסור טענותיו לאחרים להרשותו לעמוד בדין עם מי שיש לו איזה תביעה ובנתבע הוא דפליגי רברבתא כמדו'. והנה בעתה ת'ם אני לא אדע מה שראיתי למרן ז"ל בב"י סי' קכ"ד שמדברי הרמב"ם ז"ל נראה שאין ממנים בשום פנים לא לתובע ולא לנתבע שכתב וכו' שלא יהיה הדיין שומע מפי התורגמן וכו' עכ"ל דלפ"ד ז"ל דשמיע ליה לרבינו דהך מתני' דספ"ק דמכות דקתני שלא תהיה סנהדרין שומעת מפי התורגמן בבע"ד נמי מתניא ול"ש תובע לא שנא נתבע מפיהם בעינן א"כ מאי פריך בירושלמי גבי כ"ג וימנה אנטלר כיון דמדאורייתא מפיהם בעי' ואם נפשך לו' דשאני כ"ג דכתיב ביה וקדשתו והכתוב הזהיר על כבודו וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בחי' שבועות שם לדחות ראיית הרב הערוך דגמרא מהך ירושלמי דנתבע נמי מצי לאוקומי אנטלר ע"ש דודאי דהאי לאו מלתא היא גבי נתבע דלא מצי לאוקומי אנטלר לאו מקראי גמרי' לה אבל לדעת רבינו דמפיהם:

בעינן היכי אתי עשה דוקדשתו ודחי עשה דמפיהם ולא אשכחן בגמ' בכה"ג אלא גבי עשה דכבוד תורה דאמרי' בכ"ד בגמ' האי עשה והאי עשה עשה דכ"ת עדיף אבל גבי עשה דוקדשתו דכתיב בכ"ג לא אשכחן דאמ' עשה דכ"ג עדיף ותו ק"ט דהבא בהרשאה ואמר לעדים משביע אני עליכם אם לא תבואו ותעידוני מזקק לעדים שבועת העדות מדאורייתא כדאוקי שמואל לדוקיא דמתני' דקתני שאנס פלוני את בת פ' פטור הא מנה לפ' ביד פ' חייבים ואע"ג דלאו מפי התובע הוא ותנן עד שישמעו מפי התובע שאני הכא בהרשאה דחשיב שפיר מפי התובע כדאי' התם בשבועות דל"ג ע"ש ותק"ל לשמואל הך מתני' דקתני שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן וראיתי לרש"י ז"ל דס"ל דבבע"ד נמי מתניא וכן הך מתני' דבכורות דמ"ז דאוקמה נמי שמואל בבא בהרשאה ע"ש אלא פשיטא דהבא בהרשאה חשיב שפיר פי תובע ממש ומפיהם קרינן ביה נמי ולא מיעט רחמנא אלא מתורגמן בעלמא שוב מצאתי בחי' הריטב"א ז"ל למכות שם שכתב שהרמ"ה סובר דמתני' בבע"ד מתניא ובסו"ד כתב וז"ל ואף לס' הר"מ ז"ל דאנטלר או מורשה לא חשיב מפי התורגמן ואינהו במקום בעל דבר ממש הם והתם בפ' שבועת העדות תנן עד שישמעו מפי התובע ואוקימנא דבבא בהרשאה מפי התובע קרינן ביה וזה פשוט עכ"ל עלץ לבי ויגל תלי"ת גם הרב פרישה שם תמה ע"ד מרן הללו א"כ הטור שהביא דברי הרמב"ם בסתם סותר דברי עצמו א"ו דבא בהרשאה שאני וקרוב למאי דכתי' אמנם מה שתלו הדבר במה שכותב לו זיל דון ואפיק לנפשך מ"ה מקרי הוא התובע עכ"ל א"כ צ"ל לפי"ז דהגאונים ס"ל דנתבע לא מצי למכתב ליה הכי דלית ליה מה להקנות עכ"ל דס"ל דמתני' דלא תהיה סנהדרין שומעת מפי התורגמן בעדים דוקא ולא בבע"ד לכך בין תובע בין נתבע מצו לאוקו' אנטלר בחריקייהו ולשאר רבוותא דס"ל דוקא תובע הוא דמצי למנות אנטלר אבל לא הנתבע וטעמא דידהו שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן טענות של שקר כמ"ש הטור ועיין בתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י שם ומ"ש ע"ד הפרישה והסמ"ע אמנם לפ"ד הריטב"א ז"ל שכתב הטעם ברור דבשלמא מא התובע מקני לו זכותו מה שיש לו ביד אחרים ולכך כות' לו זול דון ואפיק לנפשך וכו' כדאי' במרובה דף ע' אבל בנתבע מה בידו להקנות לו וכן מצאתי להריב"ש ז"ל סי' רל"ה שכ"כ וכ"כ הרב"ח ז"ל וה' מוהרשד"ם ז"ל ח"מ סי' תל"ט ע"ש וזו היא שקשה לדעת הגאונים ז"ל דגם הנתבע מצי למנות שליח דמה הקנאה מקנה הנתבע להמורשה ואחז"ר נדפסו תשו' ה' כנ"הג ז"ל ובח"מ ח"ב סי' ' קרא ערער ע"ד מרן בב' שהכריח דעת הרמב"ם ז"ל לומר דגם התובע אינו רשאי למנות מורשה וחילק כמה חילוקים ולא ישרו בעיניו והמחוור אצלו ז"ל בעניותי לא נתקררה דעתי הקצרה ואין לנו אלא דברי הריטב"א בדעת הרמב"ם ז"ל בהך שלא תהא סנהדרין שומעת וכו' פשיטא דאם נתרצה התובע לדון עם מורשה הנתבע שפיר דמי וכן מצאתי להרי"ף ז"ל בתשו' סי' רמ"ט שכ"כ בפשיטות ודלא כמ"ש הכנ"הג שם בהג"הט אות א' משם ה' משפטי שמואל ע"ש ועיין בהסמ"ע וש"ך ז"ל אך מה שחילק עוד בין ישנו לבע"ד לפני ב"ד לאינו לפני ב"ד לע"ד אינו מובן כיון דמקרא דרשינן מפיהם ולא מפי המתורגמן מ"ל ישנו בב"ד לאינו לפני ב"ד וכמדומה לי שמרן ז"ל אהדורי מהדר ביה שהרי גם הוא ז"ל העלה על שלחנו דברי הרמב"ם ז"ל הללו בסי' טו"ב ולפ"ד בב"י פל'ג בהדייהו אלא ודאי דהדר ביה ואסברה ניהליה כדכתי' וכמו שכתב הריטב"א ז"ל וק"ל:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה