אור ברסלב
ספר משכנות הרועים ה"א › אות צח

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

ה"א · אות צח

אות צז

הרשאה אע"ג דאיפסיקא הלכת' כמ"ד דהנתבע לא מצי למנות מורש' הא מיהא נשים יקרות התירו להם לשגר להם סופרי ב"ד וטוענות לפניהם והם יגידו לב"ד כמ"ש בטור ש"ע סי' קכ"ד ע"ש ושורש דבר זה מקור נפתח מדכתיב ועמדו שני האנשים בעדים הכתוב מדבר דאי בבע"ד וכי אנשים באים לדין ונשים אינם באים לדין וכ"ת אשה לאו אורחא משום כל כבודה בת מלך פנימה וכו' וכתב ע"ז הרמב"ן בחידושיו שבס' הלקוטים שהר' מוהר"י בן מיגש ז"ל כתב מהא שמעינן דנשים יקרות דאית להו דינא לא מזלזלינן בהו למיתי לב"ד אלא משדרינן להו ע"י שלוחי ב"ד ואמר שכך היה דן רבו רבינו יצחק ז"ל ע"ש והעתיקו דבריו הרא"ש בפסקיו והר"ן ז"ל שם מהכא מוכח דהרי"ף ז"ל מכח הסוברים דאין הנתבע רשאי למנות שליח אלא דלנשים יקרות התיר להם הרי"ף וכדמסקי למלתייהו שם מדאמרי' בפ' שבועת העדות דאינה נוהגת בנשים ע"ש ויש להעיר דנתן תורה ביד כל אחת וא' וכל אשה תחזיק עצמה מהיקרות ובמאי מצברא ותו דלפ"ד ז"ל צ"ל דה"ק תלמודא וכ"ת לעולם בבע"ד משתעי קרא והא דכתיב אנשים משום דאיכא נשים יקרות דלאו אורחייהו למיתי לב"ד להכי כתב רחמנא אנשים דכלהו אורחייהו למיתי לב"ד דליכא למימר דכלהו נשי יקרות הן אלא עכ"ל כדכתיבנא ולפ"ז ק' למ"ש עוד שם הרמב"ן ז"ל שגם לת"ח שתורתו אומנותו עושין לו כן ע"ש א"כ אי ס"ד דקרא בבע"ד משתעי אמאי כתב אנשים למימרא דכלהו ארחייהו למיתי לב"ד והא איכא ת"ח שתורתו אומנותו דלאו אורחיה למיתי לב"ד ולא הו"ל למכתב אלא אשר להם הריב אלא ע"כ בעדים הוא דכתי' ואהא דאמר בפרק הערל דע"ז איש דרכו לקדם ואין האשה דרכה לקדם ומסיק הכא תרגימו כל כבודה בת מלך פנימה ופי' ה' מוהרש"ל ז"ל חלילה לומר כן על מואב ועמון אלא ה"ק מה שלא קדמו לנשים היינו משום שבנות ישראל לא היו יוצאות כלל מן האהל ע"ע אלמא דקרא דכל כבודה אכולהו בנות ישראל ומאי פליג לך בין נשים יקרות לשאינם יקרות ובפ' ע"פ דק"ח אמרי' דאשה חשובה צריכה הסיבה ולא נתבאר איזו היא נק' חשובה וממה שפי' רשב"ם ז"ל טעמא דא"צ היסבה משום דאימת בעלה עליה נראה דכל שהיא נשואה למי שאין מקפיד קרויה חשובה וכו' וכן נראה מדברי הרוקח סי' תפ"ג שכתב שאין בעלה מקפיד עליה עכ"ל ור"ל מפני חשיבותה לגביה שאין אימתו מוטלת עליה משו"ה אינו מקפיד עליה. שוב מצאתי לה' שלחן גבוה סי' בע"ר סקי"א שעמד בזה ע"ע אלא דכ"ז אינו ענין למאי דקמן דהתם בקפידת הבעל תליא מילת' ואי בעי מחיל ליקריה וכמ"ש המדרש שם בשם. התוס' ע"ש אבל. הכא גבי ממון לאו בדידיה דבעל תליא מילתא אלא בתובעין מאן דאית ליה גבה. וכדו חזי הוית בחידושי מהר"י ן' מיגש ז"ל לשבועות בס' אוריין תליתאי כתוב למר וכתיב כל כבודה וגו' איכא למשמע מינה דנשים יקרות שאין דרכן להזדלזל ולבא לב"ד ודין הוא שלא להוציאן לב"ד אלא לשגר להם ע"י שלוחי ב"ד כדי שלא יתגלו בביאתן לב"ד ומעשי' לפני הרב בכל יום היה עושה כן וכך היינ עושי' אנחנו אחריו עכ"ל ממרוצת דבריו מוכח דס"ל דכל הנשים יקרות הן ואין להוציאן לב"ד וכפשטא דשמעתא וכדוקיין אלא שאני רואה שהרמב"ן שהעתיק דברי מוהר"י ן' מיגש ז"ל דנשים יקרות דאית להו דינא וכו' מתורת משה העתיקו הרא"ש והר"ן ז"ל הניתני' למעלה אלא שראיתי להרא"ש ז"ל בתוס' שם שכ' וז"ל וכתיב כל כבודה וגו' ואין דרכה לבא לב"ד אלא מוסרת טענותיה לאחר עכ"ל משמע דכל הנשים שוו בשיעוריהן וכפשטן של דברי מוהר"י ן' מיגש ז"ל שהעתקתי וכן הוא לשון התשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ר"י וה"נ רהטי דברי התוס' שם ד"ה וכ"ת וכו' אלא שאני רואה דריב"ם ורבו הרי"ף לא התיר להן לטעון אלא לפני שלוחי ב"ד ששיגרו להם ולא למסור טענות לאחר. שבתי וראה דאין זה דעת הריב"ם אלא כמו שהעתיק הרמב"ן ז"ל דהריב"ם כתב שכך היה עושה רבו ואשכחן להרי"ף בתשו' סי' רמ"ח נשאל בא"א שיש עליה חובות אם תצא לב"ד או תמנה שליח והשיב רואים אם רצה התובע שלא תצא לב"ד תמנה לה שליח ואם לאו תצא ותעמוד חוץ לב"ד משום שהיא נתבעת ואין הנתבע רשאי למנות שליח עכ"ל אלמא פסיקא ליה לרב ז"ל שע"כ תצא לב"ד אלא עכ"ל דמ"ש ריב"ם ז"ל שרבו היה משגר שלוחי ב"ד לא אמר' אלא בנשים יקרות דוקא וכדשמיע להו להרמב"ן והרא"ש ז"ל ודברי הרא"ש בתוספות באו בדרך קצרה ומיירי בנשים יקרות וסמך עמ"ש בפסקיו ולמיקם עלה דמילתא נשים יקרות מאן נינהו כבר נמצאת תשו' לרב שרירא ורב האיי גאון ז"ל הובאה בבע"הת ש' ל"ו ח"א סי' ד' ובטור סוף סי' צ"ה בשינוי קצת וז"ל אבל יש לדקדק על האשה עם שכניה אם רגילה במש"ומ מזמינין אותה לדין והכל לפי כבודה ואם יושבת פנימה שואלים את בעל דינה ומדקדקין בדבר וכו' ואם תראה פנים לדבר משביעין אותו וכו' עש"ב ובימי הגאוני' לא נתקנה תקנת הרי"ף ז"ל שמשגרין לה סופרי ב"ד ואם שמע להו דוקיא דהריב"ם דקאמר תלמודא וכתב כל כבודה היינו לעמוד עם בעל דינה וכו' אבל אם נתחייבה שבועה בב"ד אפי' להרי"ף והריב"ם ז"ל פשיטא דמשביעים אותה בב"ד דלא עדיפי נשים יקרות מכ"ג דכתיב ביה וקדשתו וכו' ותנן כ"ג דן ודנין אותו ומתמה עלה בירושלמי וימנה אנטלר ומשני הגע עצמך נתחייב שבועה אנטלר מי מצי לישבע ע"ש אלמא אפי' כ"ג צריך לישבע כ"ש נשים יקרות והכתוב השוה אשה לאיש כמ"ש הטור שם ובמערכת אות ש' סי' יתבאר בס"ד:

ויש לברר לדעת הרי"ף ז"ל ותלמידו הריב"ם ז"ל והנמשכים אחריהם הרמב"ן והרא"ש ז"ל דנשים יקרות אין מחייבין אותם לבא לב"ד נראה דלא שני לן בין א"א לפנויה דבדידה תליא מלתא דיקרה היא מצד עצמה א"כ כל אפיא דיקרות שוים הם אבל מדברי תשו' הגאונים שכתב בע"הת ז"ל מאן דאפקיד זוזי גבי אתתא וכו' ואמר בעלה לא מפיקנא אתתי לב"ד לא מפקינן לה וכו' עכ"ל מדבריהם למדנו דדוקא. בא"א דבקפידת הבעל תליא מלתא אבל פנויה לית לן בה והגאונים שחלקו עליהם לומר דלאו. כ"כ דבעל ומזמינים אותה לב"ד ולפי מה שחלקו לבדוק בשכינותיה כתב דאפילו בתולה נמי דחיישינן לה לבזותה ע"ש ואנן בדידן דגרירי בתריה דמרן בש"ע שתלה הדבר בעצמות האשה ויקר תפארתה וחשיבותה וכך לפנויה כמו א"א: ועדיין. נשאר לנו לברר בבעל שיש לו תביעה עם אשתו והיא מהנשים היקרות אם מזמינים אותה לבית דין או לא. נראה דלא מבעיא להש"ג ורה"ג דסבירא להו דאפילו בנתבעת משאר אינשי דעלמא מזמינין את א"א אחר שדקדקו בדברי התובע ונראה להם לבית דין שיש ממשות בתביעתו אלא אפי' לדעת הנך שאר הגאונים דסברי מרנן דמצי הבעל לעכב התם שאני משום דקפיד ביקריה אבל אם הבעל גופיה הוא דמזמינה אינה יכולה לעכב אבל לדעת הרי"ף ותלמידו ז"ל ואשר לאורו הלכו שרים רבים ונכבדים דתלו להו טעמא משום דיקרות הן לית לב"ד לזלזולי בהו א"כ אפי' לגבי בעל נמי מציא לעכב דעולה עמו ואינה יורדת אלא הא מיהא אם נתחייבה שבועה בב"ד וכדכתי' לעיל בסמוך ולקמן במערכת ש' מדין שבועה יתבאר בס"ד: וראיתי להרשב"ץ ז"ל ח"ג סי' ק"ם שאול נשאל בדין זה והשיב לדעת הגאונים אלו ואילו חייבת שבועה לישבע בב"ד ע"ש ולא זכר ש'ר על דל שפתיו דעת הרי"ף ז"ל וסיעת מרחמוהי דנו"ן דתליא בנשים יקרות כדכתי':

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה