אור ברסלב
ספר משכנות הרועים ה"א › אות לה

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

ה"א · אות לה

אות לג

הטבה אחד חכם הולך בתום נר"ו הדר פה מתא יע"א ויש לו בעיר אחרת חלקי קרקעות וחזקות שכבר מכרם לראובן מכירה מעלייא אלא שאחר כך הטיב עמו להחזיר לו מקחו לכשיחזיר לו מה שקבל לזמן מוגבל ויהי כי קרוב לבא זמן המוגבל בא אצלו שמעון מאנשי אותה העיר ואמ"ל ידעתי בני כי איש חכם אתה ומילתא דרמייא לקרב התועלת לכיסן של ת"ח ע"כ שמע בקולי איעצך עצה היעוצ' הוגנת לך להנאתך ולטובתך למכור ללוי מתושבי אותה העיר אותו שטר ההטבה ולכשיגיע הזמן יפדם לזכותו וכבר חקרתי ודרשתי בשומתן המרבה שוים ש' גרושוש לכן עשה זאת איפה והיה האיש ההוא תם וישר האמין לשמועתו וגם כי נשבע לו ש"ח ע"ז אחר עבור חדש א' באה אליו השמועה ששמעון הוא הקונה ושומתן אלף גרושוש יתר על ש' גרושוש ויהי כשמוע החכם נר"ו צעק צעקה גדולה ומרה כי אני סמכתי על אמונ' שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ושמעון בשתים שאל החכם להורות כדת מה לעשות ויבא שכמ"ה:

זאת אשיב ראשית מאמר דענין אם יש בקרקעות דין אונאה מצינו משנה שלימה בפ"ד דמציעא ואלו שאין להם אונאה הקרקעות וכו' ובגמרא דכתי' וכי תמכרו ממכר לעמיתך וגו' מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד וכו' ואמר תו התם אמר רבא א"ר חסא בעי ר' אמי אונאה אין להם ביטול מקח יש להם או אין להם הדר אמר ר"ח משום ר' אמי אונאה אין להם ביטול מקח יש להם ר"י אמר אהקדשות ר"י אמר אקרקעות ותרוייהו משמיה דר"י אונאה אין להם ביטול מקח יש להם וכו' ופירש"י ז"ל ביטול מקח יותר משתות ובפ"ק דב"ק דף י"ד אמר מלמד שאין נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות מאי משמע א"ר בעינן דבר השוה כל כסף מאי ניהו דבר שאין בו אונאה פירש"י שאפילו קנאן ביותר מדמיהן שתות אין מוכר חייב להחזיר לו וכו' וקרקעות קנאן ביותר מדמיהן עכ"ל לפ"ז רבה ע"כ לית ליה כהנך אמוראי דאמרי ביטול מקח יש להם דהיינו יותר משתות כמו שפירש"י ז"ל והתוס' בהזהב כתבו דמסתמא ר"ן לא פליג אר' חסא רבו והק' ר"ת ז"ל מדאמ' בהמקבל דק"ח זבן שוה ק' במאתים וכו' אר"ן אין אונאה לקרקעות אלמא אפי' ביטול מקח אין להם ותי' ר"ת דעד פלגא אין להם אונאה אבל מפלגא ואילך ביטול מקח ומסתייעא מלתייהו מדר"י דאמר ס"ת נמי אין לו אונאה ואמר עלה בגמרא ועד כמה עד כדי דמיהן ומדקאמר ר"י אף ס"ת וכו' משמע דקרקעות נמי אית להו האי שיעורא וכן בפ' אלמנה ניזונת דאמר רשב"ג שאם מכרו ב"ד אין אונאה איתמר עלה עד כמה עד פלגא ע"כ וכ"כ שם עוד בד"ה ואפי' וכו' ע"ש ובב"ק שם בד"ה כל שוה וכו' ע"ש ובפ' אלמנה ניזונת דצ"ח בד"ה אלמנה וכו' הביאו דברי הירוש' דסבר ר"י דהא דקתני אין אונאה לקרקעות בדבר שאינו מופלג אבל בדבר מופלג יש אונאה ופי' ז"ל משם ר"ח ז"ל שאינו מופלג שלא הגיע לכדי דמיו ובכדי דמיו ביטול מקח ושלא כדברי ר"ת שכתב בקמא ומציעא. שוב ראיתי במקובצת לשם שהק' דאמאי ר"י לא אמר כר"ל ותי' משום דעד פלגא אין אונאה אבל בפלגא יש אונאה וכו' ור"ל ומתני' דייקא וכתב עוד שגם ר"ת כה"ג דבפחות מפלגא ש"פ המקח קיים ואוקים נמי ר"ת למלתיה דר"ן דהמקבל דל"ד מאתן אלא פחות מעט ע"ש א"נ דשוה מאה ועוד מעט ולפ"ז הא דלא מוקים ר"י בירושלמי מתני' דקתני מאתים בפחות מעט א"נ במנה ועוד מעט ולא בדהוקר והוזל נראה משום דמשמע ליה דתנא דייק טפי בלישניה ומנה ומאתים דוקא קאמר אבל מדברי ר"ן איכא למימר דל"ד אלא דאכתי איכא למידק דא"כ מאי אהדר ליה מר קשישא בהמקבל הכי אר"ן אין אונאה לקרקעות וכו' דילמא אינהו דסבור לתקוני שדרתיך וכו' קים להו במלתיה דהשואל דשוה מנה דוקא במאתן וצ"ל דעכ"ל דל"ד קאמר דלא תק' מדר"ן דהזהב דמסתמא ל"פ אר' חסא ומאי אהדר ליה מר קשישא אלא ע"כ דבלאו דוקא קאמר נמצאת אומר שדעת עד פלגא ר"ל פחות מפלגא אין להם אונאה אבל בפלגא יש להם אונאה ובגמ' דפרק אלמנה דקאמר עד כמה עד כדי דמיהן ממכרן קיים ר"ל עד ולא עד בכלל וכן הא דאיתמר בהזהב אמלתיה דר"י עד כדי דמיהן ולא עד בכלל ול"ד אלא דהתו' דכתי' דר"ת נמי קאי בשיטה זו. גם אשו"ר להרשב"א ז"ל בחי' לקמא שם שהקשה שדעת ר"ת בפלגא יש לו אונאה ע"ש. גם במקובצת לשם כתב משם ה' המאירי ז"ל שרבנים סוברים דבפלגא יש להם אונאה ע"ש וכ"כ התוס' בקידושין דמ"ב בד"ה ה"ג וכו' ע"ש אמנם דעת התוס' בקמא ומציעא ומשם ר"ת פלגא אין לו אונאה וביתר מפלגא יש לו אונאה וכן משמע מפירש"י ז"ל בהזהב גבי הא דאמר ועד כמה עד כדי דמיהן דפי' ז"ל ועד כמה לא הוי אונאה עד כדי דמיהן כפלים עכ"ל וזה מוכיח כשיטת התוס' דקמא ומציעא והרי"ף ז"ל בהזהב הביא דעת רבוותא דס"ל כהירושלמי דאמר דר"י פתר למתני' דקתני אין להם אונאה בדבר שאינו מופלג וקא פריש לדבר שאינו מופלג כיון שלא הגיעה האונאה למחצה במחצה עכ"ל והרב המאור ז"ל כתב דנראה כדעת ר"ח דפסק כדברי הירושלמי אם היה מופלג יש לו אונאה ומופלג הוא ביותר מכפלים בדמיו עכ"ל. והנה לפי מ"ש הרי"ף דבמחצה יש אונאה שפיר ק"ל מדר"ן דהמקבל דודאי דחיקא ליה למימר דל"ד מאה או ל"ד מאתן כמ"ש התוס' בכתובות וקידושין הניתנים למעלה אמנם לשיטת התוס' דקמא ומציעא וה' המאור ניחא הך דר"ן דהמקבל כמו שסיים ה' המאור והנ"י אתו כפשטן הך דכתו' והזהב דקאמר עד כדי דמיהן דקאי אמתני' דאין להם אונאה דר"ל עד כדי דמיהן הוא דקתני מתני' אין להם אונאה אבל ביותר מכאן יש להם אונא' דהיינו ביטול מקח וכתב עוד ה' המאור ומסתייע בגמ' דילן דאמר אמי' ועד כמה וכו' ולדעתי אכולה מתני' קאי אמימר למאי דדמי ליה ממתני' דאמר עלה אונאה אין להם ביטול מקח יש להם למאן דאית ליה האי סברא למכד"ל ולמכד"ל למר בהקדשות ולמר בקרקעות עכ"ל ולענ"ד נוחים דבריו דתלי זייניה באמימר דקאי אכולהו דמתני' ולאו ממילתיה דר"י דקאמר אף קא דייק כמ"ש התוס' כמדובר דא"ה תק"ל למאי דבעי למימר דאפי' ביטול מקח אין להם דר"י קאמר אף ס"ת וכו' והתוס' דקדקו בדבריהם וכתבו וא"ש השתא וכו' ודוק ועיין במהרש"א ז"ל שם והרמב"ן ז"ל בס' המלחמות כתב שח"ו לא אמרה מעולם ר"ח אלא עד פלגא הוי אונאה וכו' עכ"ל באמת שדעת התוס' בכתובות נמי כך היא האמנם במקומו בהזהב שם מצאתי שכ' הראב"ד ז"ל ע"ד הרז"ה ז"ל אמת שכן כתב ר"ח וכו' עכ"ל וכתב עוד הרמב"ן ז"ל מדמקשי' ממתני' דשוה מנה במאתים לר' ומסייעין מינה לר"ל וכו' עכ"ל קושיא אלימתא היא ואפשר דר"י משני לה בשהוקר אפי' את"ל דמתני' ל"ד מכר שוה מנה במאתים וכדאוקמוה רבוותא למילתיה דר"ן ודוחק הוא אבל אין לומר דניחא ליה להש"ס לאוקומי כשהוקרו למימר לכשת"ל דמתני' איירי במכרה מטלטלין אפ"ה נתקבלה מיהו ר"ל מוקי לה דוקא במקרקעי דהא ליתא דמדונא דגמ' אין הכתובה נגבית אלא ממקרקעי ולא ממטלטלי כדאיתא בכ"ד בגמרא ומבואר בטור ש"ע א"הע סי' ד"ן ע"ש אם לא שנאמר דמיירי מתני' שהניח מקרקעי כנגד הכתו' והיא מכרה מהמטלטלין לפרעון כתובה וזה ודאי דוחק גדול ולא ניתן ליאמר ובפשיטות אתיא מתניתין דבפלגא אין לקרקעות אונאה: כתב עוד הרמב"ן ז"ל שם דפי' ר"ח שפי' מופלג ר"ל שוה ק' במאתיים ק' דהירוש' אמתני' דרשב"ג קא קאמר בהדיא במטלטלי שתות בקרקע שליש וכו' עכ"ל נלע"ד לומר דודאי ר ס"ל שוה מנה במאתים מדקאמר בתר הכי בירוש' שם פדה שוה מאתים במנה ר"י אמר אינו פדוי וכו' אלמא דסבירא ליה לר"י דמופלג דקאמר היינו שוה מנה במאתים ועוד דהתם בירוש' אהא דקאמ' דהדיוט בקרקע שליש מסיים בה בהקדש בקרקע שתות וכו' אם כן עכ"ל דלא כר"י וכיון דאשכחן לאמימר דאמר עד כדי דמיהן נקיט ר"ח להלכה כר"י ולא כהך סתמא דהירושלמי וראיתי להרב פני משה בפי' הירושלמי אהא דקאמר בקרקע שליש שכתב וז"ל כדאמ' לעיל עד פלגא שהוא שליש מלבר וכו' עכ"ל ואחר המחילה לא יתכן לפרש כן בדברי ר"י דלעיל הכי כדכתי' ולעיל גבי מלתיה דר"י דאמר מופלג במראה הפנים הביא דברי הרא"ש ור"ח דסברי עד פלגא דר"ל כפלים וצע"ד והרא"ש בפ' הזהב הביא ס' הרי"ף ותמה עליו בתרתי חדא דלא אמ' הלכה כר"ן בדיני אלא לגבי ר"ש ועוד שלא אמ' אין הלכה כתלמיד במקום הרב אלא מאביי ורבא ואילך ע"ע ואתה דע לך דזו היא דעת הרי"ף בכמה דוכתי ובדברי הרא"ש הגדילו התערובת וכבר בא חכם דומה למלאך חסיד שבכהונה ביד חזקה באות ר' סי' קס"ז וע"ע באות א' סי' טו"ב ל"ז ל"ח שהאריך בדברי הרי"ף והרא"ש הניתנים למעלה ושאר דוכתי יתר שאת ויתר עז כמדתו לכל רוח מבינתו הדרן לדאתן עלה דעת הרא"ש כס' ר"ח ור"ת לפמ"ש התו' דכתובות דעד פלגא ולא פלגא ממש ותי' לכל הראיות שהביא הרי"ף ז"ל כמ"ש התו' ז"ל ורבינו בפי"ג מה' מכירה פסק כדעת הרי"ף ואפי' שוה דינר במנה אין בו אונאה והראב"ד ז"ל במקו' לשם בהזהב השיג על ה' המאור וחלק עליו וכן במלתיה דאמימר דאמר עד כדי דמיהן ע"ע אלא שראיתי לו בפ"ז מה' ערכין דין ט"ז שכתב דרבנן ס"ל דאין אונאה לקרקעות עד שוה ק' בר' ע"ע ומהתימה ממוהרשד"ם ז"ל סי' שע"ו שלא הזכיר ס' זו כלל רק עד פלגא ולא עד בכלל ע"ש נמצאת אומר שהרי"ף והרמב"ם והראב"ד והרמב"ן והרשב"א ז"ל גם הרא"ה הובא במקו' לשם בפ"ק דב"ק והריטב"א הובא במקו' לכתו' שם והר"ן בכתובות לשם והנמק"י בהזהב כל הני רבוותא סברי מרנן דאין אונאה לקרקעות כלל אמנם ר"ח והתוס' והרז"ה והרא"ש ס"ל דיש להם אונאה עד פלגא ובפי' עד פלגא לד' התוס' דכתו' והרא"ש דלא עד בכלל וזה דעת הרי"ף והראב"ד ז"ל בה' ערכין והרמב"ן והרשב"א והריטב"א וה' המאירי ז"ל בדעת ר"ח ז"ל כדכתי' אמנם דעת התוס' דקמא ומציעא והרב המאור דביותר מפלגא הוא דאית להו אונאה אבל לא בפלגא ומה מאד נפליתי מהרב"ח ז"ל שתי' לשי' הרא"ש ז"ל דהך דמקבל לאו דוקא ע"ע ולא שלטא עיניה בדברי הרא"ש שהוא עצמו כ"כ והתוס' דכתו' גם מ"ש דמור"ם לא דק כבר נתבאר דדייק טפי וע"ע בסי' קע"ה שהביא דברי הרא"ש דהזהב ומעתה ת'ם אני על מור"ם ז"ל בסי' רכ"ז סכ"ט שהביא דעת היש חולקים דיש להם אונאה עד פלגא וביאר דיתר מפלגא דשבק כל הני רבוותא ונקט דעת האומר כן ומ"ש הסמ"ע ס"ק ן' דהתוס' דב"ק והזהב ל"ד וכו' עכ"ל. אהמ"ר א"א לומר כן דלא תק' מדר"ן דהמקבל וכמ"ש ה' המאור ע"ש והתוס' דכתובות והרא"ש נדחקו לתרץ וכתבו שוה מנה או מאתן ל"ד כמדובר ומ"ש עוד שהוכיחו מהירוש' דפלגא דוקא אהמ"ר דאדרבא פשט. הירושלמי דמוקי ר"י דשוה מנה במאתים בהוקרו ש"מ דבמנה במאתים אין בהם אונאה והתוס' בכתובות שהביאו הירוש' ופי' עד בכלל זו היא שקשה וכמו שהק' הרמב"ן כמדובר. וזכורני שהראב"ד כ' בתשו' דהחזקות אפי' אמת כמטלטלי דמו אין להם אונאה דאינם נקנים מיד ע"ש ולדברי הגאונים אין ראיה:

וראיתי להש"ך שהשיג על הסמ"ע מעין זה והסכים לס' מרן אמור מעתה זכה הקונה במקחו דאם עיקר הקנייה בשטר ההטבה כבר נתבאר בסי' ס"ו דאין בשטרות אונאה ואם בקרקע כבר נתבאר דאין להם אונאה וכ"ש אנן דבתר מרן גרירי דפ' אפילו שוה דינר באל"ף אין בהם אונאה איברא דלכאורה יש לזכות למוכר דאיכא מ"ד דהא דאין אונאה בקרקע דוקא בקרקעות א"י אבל קרקע ח"ל דינו כמטלטלי ומה"ט כתבו דהא דאין נשבעין על הקרקע דוקא קרקע א"י ולא של ח"ל מיהו הראב"ד חולק בזה וכוותיה פסק מרן בסי' צ"ה לענין שבועה וה"ה לענין אונאה וא"כ זכה הלוקח במקחו:

איברא עדיין הלב מהסם במ"ש בשטר המכר וז"ל ובעת שטר ההטבה הנז' בעיר ארג'יל מופקד ביד איש או זולתו וכו' בעד זה הסך מכר לו שטר ההטבה הנז' וכל הכח שיש לו בין בחזקות בין בקרקעות ומו"מ ילך פ' ויזכה בשטר ההטבה זכיה גמורה ויחזיק בחזקות וקרקעות הנז' ח"ג וכו' לכשיכלה הזמן הנז' בשטר ההטבה הנז' וכו' עכ"ל. אמור מעתה יש מקום חיקור דין ולומר זה מה מכר ואידך מה קנה שאם עיקר המכיר' שמכר לו שטר ההטבה והכח שיש לו בה בזה נראה פשוט דלא קנה דקי"ל אותיות אינם נקנין אלא בכת"ומ כדאיתא בבתרא דע"ו וטו"שע סי' ס"ו שצריך שיאמר המוכר לקונה קני לך האי שטרא איהו גופיה וכל שעבודיה וימסור לו השטר ואם השטר אינו מצוי אצלו אע"פי שכתב לו בשטר המכירה קני לך האי שטרא וכל שעבודיה לא קנה כמ"ש הטור שם בשם הרמב"ן ובע"הת ושכ"ד רבינו האיי ז"ל וכן פסק מרן בס"ד ע"ש ואפי' למ"ד דמהני קנין חליפין עם הכתיבה היינו שיכתוב לו קני לך האי שטרא וכו' ע"ש ואם עיקר המכר בקרקעות והחזקות נחזי אנן כיון דהשתא אינו ברשותו ולכשיקחם ימכור אותם א"כ הו"ל דבר שאינו ברשותו דאינו בר הקנאה וכמ"ש שדה זו לכשאקחנה מכורה לך לא אמר כלום כמו שנתבאר בטוש"ע סי' רי"ח ע"ש ולא דמייא להא דתנן בפ' י"נ דקל"ד הכותב נכסיו לבניו לאח"מ וכו' מכר הבן אין ללוקח אלא עד שימות האב והיא הלכה פסוקה כמ"ש בטוש"ע סי' רנ"ו ע"ש אלמא אע"ג דהשתא אכתי לא מטא לידיה מכי מטא לידיה זוכה בה הלוקח גם בירוש' ס"פ השואל המשכיר בית לחבירו ובקש למכרו אמר ר"א לא עלה ע"ד שימות זה ברעב ר' זירא ור' הילא תריהון מרין מכל מקום קני לו אלא דו א"ל שבקיה עד ימלא אנקלווסים דידיה ופי' הרא"ש ז"ל דס' השואל מ"מ קנוי לו אלא שידור עד שיכלה זמנו ע"ש ופסקוה הטוש"ע בסי' שי"ב ע"ש דשאני הכא דלכי מיית הדרא ארעא למקבל מתנה מאליה בלתי שום מעשה כלל וכן בהשוכר לכי משתלם זמניה הופקע כחו ממילא וא"צ לשום מעשה משא"כ בנ"ד דצריך החזרת מעות וקנין מחדש הא ודאי דמיא לשדה לכשאקנה לא אמר כלום וגם נמצא למוהרש"ל בתשובו' סי' ל"ו במוכר קרקע לזמן דפסק דיכול למוכרו לאחר שכלה הזמן ע"ע היינו כשמוכרה לו לזמן קצוב ולאחר הזמן תיפוק ארעא דא בלא כסף ומכירה זו כתבה רבי' ז"ל בפכ"ג מה' מכירה דין ה' וכ' המ"מ ז"ל דנלמד משדה החוזרת ביובל ע"ש ופסקה הטוש"ע בסי' קי"ב ע"ש והו"ל כעין שוכר דבמשלם זמניה פקע זכותיה מארעא ומצאתי און לי מדברי התוס' בערכין דנ"א בד"ה ה"ג הקדישו וכו' ע"ש ואע"ג דאכתי לא אתנח להו הך דפ' הרבית וכתב הסמ"ע בסי' ר"ח שאע"פ שהתוס' בתמורה חילקו בין איסור הקדום לאיסור שבדה הוא כיון דבלא"ה הק' קו' אחריתי לא קם להו דהך שינוייא ע"ע דלא כתב כן אלא ליישב דעת הג"המר ועוד שכבר הארכתי בדרשותי להשיב ע"ד ז"ל והא דהכא ודאי טעמא דמסתבר הוא א"כ הדר דינא בנ"ד דצריך קניה מחדש הא ודאי לא דמיא אלא לאומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה מכורה לך דקי"ל דלא אמר כלום ואין לחלק ולומר דשאני התם דאין בידו ליקח דמי יימר דמזדקק ליה בעל השדה למכור לו ואת"ל דמזדקק מי יימר דלא תבע יתר על כדי דמיה אבל בנ"ד ע"כ של קונה למכור ודמיה קצובים כאשר משפט כתוב בשטר ההטבה הנז' בכ"הג איכא למימר דחשיב כדבר שברשותו ומהנייא ביה הקנאה. הא ודאי ליתא תדע דאפי' במשכנתא באתרא דלא מסלקי חשי' מוחזק ביד המלוה והבכור נוטל בה פ"ש כדאיתא בפ' הרבית יע"ש ובאות ראיה כתיבנא ואחר כתבי זה מצאתי שאלה לאבי התעודה הרב מוהראנ"ח ז"ל סי' ק"ו ע"ש שנשאל בלאה שמכרה לראובן בתים וחזר הקונה וכתב לה שטר הטבה לזמן נועד ובתוך הזמן הנז' עמדה ומכרה הקרקע לזולת ופסק דאין במכירה ההיא כלום ע"ש שש אנכי שכוונתי לדעת גדול והעתיקו הרב המאסף ז"ל בסי' רי"א אות י"ד בהגב"י בלתי שום חולק:

ואנכי לא אכחד דלעולם אני מסתפק בהטבות הנוהגות בחזרת הקרקע לבעלים הא' אי בעו שטר מכר מחדש או דתסגי להו בקריעת שטר המכירה וממילא הדרא ארעא למרה קמא ולא דמי בנותן במתנה קרקע לחבירו ואח"ך החזיר לו השטר דלא חזרה המתנה אלא עד שיכתוב א שטר אחר מחדש כדאי' בגמ' דב"ב דקס"ט וכמ"ש בטוש"ע סי' רמ"ה רנ"ט ובסי' ס"ו סי"ג ע"ש דהתם כיון דאינו מחויב להחזיר לו אלא איהו מדעתיה קיהיב אמטו להכי צריך שטר מתנה מחדש אבל הכא בנ"ד דע"כ צריך למיהדר ליה ומעיקרא אדעתא דהכי הוא דנחית לארעא איכא למימר דלא בעי שטר מחדש ונלע"ד דיש לברר דין זה מהא דגרסי' בפ"ק דמציעא דף ט"ז אמר שמואל מצא שטרי הקנאה בשוק יחזיר דאי כתב ללוות ולא לוה הא שעבד נפשיה ואי לפירעון ל"ח דאם איתא דפרעיה הוה קרע שטרא ואותביה מדתנן וכל מעשה ב"ד וכו' ומוקי דלאו בשט"ח דכתיבי עלייהו הנפק אלא בשטרי אדרכתא ואחלטתא דאיהו דאפסיד אנפשיה ופירש"י ז"ל שאם פירעו ולא קרע השטר ואם דוחהו לומר אבד היה לו לומר כתוב לי שטר אחר מיד עכ"ל מפי' ז"ל נר' דא"צ לכתוב לו שטר אחר אלא היכא דאמר לו הלוה אבד השטר אבל בלא"ה כיון דקרע לשטר החלטאתא סגי והדרא ארעא למרה וכן מתבאר עוד מדבריו שכתב וז"ל והכותב אינו טועה עכ"ל משמע להדיא דסברא הוא כיון דאין כתוב מחדש וכתב וז"ל טועה והוא קמ"ל דהכותב אינו טועה גם מדברי רבינו ז"ל שכתב בפכ"ב מה' מלוה וכשנותן לו מסתלק מיד יראה דא"צ עוד לשום מעשה אלא שמאליו ומעצמו הוא מסתלק וכמו שדקדק הרב הנמק"י שם והעתיקו מרן בכ"מ בפכ"ב מה' מלוה דין ו' ושלא כדברי הרמב"ן שהצריך לכתוב שטר אחר עכ"ל אמנם במקובצת לשם מצאתי שהביא משם הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ז"ל דס"ל דלעולם צריך שטר אחר מחדש ע"ע ולדינא אנן דבתריה דמרן גרירנא ובסי' ק"ג ס"ט העתיק לשון רבינו שכתב ומסלקין אותו מיד וכו' וכבר דקדק מדבריו הנמק"י דס"ל דא"צ שטר אחר וכן העתיק הרב שם סק"י ע"ש קם דינא דא"צ שטר אחר מחדש ויראה דלמ"ד א"צ קנין ושטר מחדש פשיטא דיכול למוכרה בעודה ביד המלוה אבל למ"ד דצריך שטר חדש הוה ליה כקנין מחדש ואם מכרה ועודה ביד המלוה אין מכירתו כלום והנה במ"ש מרן תב"י ז"ל בשם הריטב"א ז"ל וז"ל היכא דשמו ארעא לקטן לא הדרא עד דגדל וידע. לאקנויי עכ"ל וה"נ במקו' בפרק המפקיד במ"ד לדף ל"ה ומשם הריטב"א ז"ל בלשו' שהעתיק מרן ז"ל ומדברי הריב"ש סי' שצ"ט מוכח משום דקטן לאו בר מעבד הישר והטוב הוא ולא משום טורח ע"ש אכתי לגבי דינא דב"מ והה"נ בדינא דשומא הדרא וצריך להתיישב בדבר ואנכי לא ידעתי אמאי איצטריך לה"ט משום דלא ידע לאקנויי תפ"ל משום דעיקר טעמא דשומא הדרא היינו משום דכתיב ועשית הישר והטוב ולגבי קטן הטוב הוא להניח להם הקרקע שבידם דכותה בדינא דב"מ אמ' ליתמי לית בהו דינא דב"מ והיינו משום דהטוב הוא להעמידן במה שהוא תחת ידם אלא שראיתי להמ"מ בפי"ב מה' שכנים דין י"ג שכתב דמדכתב רבינו יתומים קטנים ש"מ דבשאינו יתום מסלקין ליה מדינא דב"מ וא"צ להקנות כלום אבל בשומא הדרא שהיא כבר קנויה אצלו וצריך להתנותו ללוה לזה כתב הריטב"א ז"ל דלא הדרא אלא עד דגדל שידע להקנות ומרן ומור"ם ז"ל שלא העתיקו דברי הריטב"א הללו משום דס"ל דהריטב"א אזיל לשיטתיה דס"ל דצריך קנין חדש מ"ה שפיר קאמר דקטן לאו בר הקנאה הוא אבל מרן שהעתיק לשון רבינו שכתב מסלקין אותו מיד ומשמע ליה להרמ"ך דר"ל דא"צ קניה אחרת ממילא גם לגבי קטן אמרי' שומא הדרא וכבר עמד ע"ז הרש"ך ז"ל סקי"א ע"ש א"כ בנ"ד בהטבות הנוהגות אי דיינינן להו כדין שומא הדרא ונתבאר מדברי מרן ז"ל דס"ל דא"צ קנין חדש מוציאין מן הקטן דחשיבא כקנויה ביד המוכר וממילא אם מכר בתוך הזמן ממכרו קיים וראיתי לה' מוהר"י עייאש ז"ל בתשו' ח"א סי' י"ד שכתב בפשיטות דהוייא מכירה חדשה ע"ש:

איברא דאכתי איכא למיקם עלה דמילתא בההטבות הנוהגות שכותבין לפדותו מכיסו אי מהניא מכירה זו שמכר לזולתו לפדותה במקומו וכה"ג יש להסתפק בדין שומא הדרא אי מצי לאוקומי אחר בדוכתיה והנה בד"מ כתב הטור בסי' קע"ה סל"ו משם הרמ"ה ז"ל וז"ל דמצרן לא יכיל לאחותי איניש אחרינא בדוכתיה לסלוקי ללוקח בדב"מ אלא היכא דאקני ליה בארעא קדמייתא דקתבע מחמתיה ואי לא לא מצי לאורוכי עכ"ל ובפי' דברי הרמ"ה הללו נחלקו בו רבני אשכנז ז"ל וכמ"ש לקמן באות מ"ם סי' קנ"ח ע"ש מיהו לענין שאינו יכול להביא אחר במקומו לסלק ללוקח כ"ע מודו דלאו כל כמיניה ולא פליגי אלא לענין אם יכול. לסלק ללוקח ע"י. מורשה ע"ש וכ"ש בהטבה שיכול לומר לך עשיתי חסד זה להחזיר לך מקח זה ולא לזולת. וכ"ש שכותב לפדות מכיסו נהי דאם הלוהו אחר או משכן או מכר קרקע אחר דהוו בכלל כיסו הא מיהא אהני האי תנאה:

שלא למשכן אותו קרקע הנמכר וכ"כ מהר"י עייאש. ז"ל. במנהגים בדיני. המצרנות וכתבתיו לעיל סי'.. ע"ש ואם. אין כתוב בשטר ההטבה יכול למכרו לאחר כדי להרויח הסך היתר על ממכר הא' וכמ"ש ה' המבי"ט בתשו' ח"ג סי' פ' ע"ש וע"ע מ"ש הרב ז"ל בדיני ההטבה בח"ב סי' כ"ו. וסי' קצ"ה וסי' רי"ח וכ"ז במכר אחר שנגמר זמן המוגבל אבל בתוך הזמן נקטינן כדעת מוהראנ"ח ז"ל וכדכתי' בעניותינו ואין כאן מקום להאריך יותר:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה