אור ברסלב
ספר משכנות הרועים ה"א › אות לג

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

ה"א · אות לג

אות לב

הטבה המוכר קרקע בהטבה ובא בן המצר לסלק ללקוחות כתב הרב גו"ר בסוף ח"ד דלא מצי לסלוקי ללוקח אלא עד זמן שיוחלט הקרקע ונסתלק כח המוכר אבל מנהג ארג'יל יע"א לסלקו לאלתר כמו שהעיד ה' מוהרי"ע ז"ל במנהגי' בדין המצרנות ס"ח יעו"ש ועיין להרב מוהר"י בן נאיים נר"ו סי' ט"ו שכתב. שחזרו בהם היום. ודנים ע"פ ס' הרב גו"ר וע"ע שם בדין המוכר לעלות לא"י אם יש לו דינא דבר מצרא ע"ש:

לד) הטבה ראובן ושמעון מוחזקין בחזקת א חצר א' ועמד ראובן ומכר חלקו ללוי ואחר המכירה כתב לו שטר הטבה למשך זמן מה שיאותו ביניהם ובמשך הזמן ההוא עמד שמעון ומכר חלקו לזולת ועמד לוי והוציאו מיד הלוקח מדינא דב"מ והנה בע"תה בא עד קצו עת קץ בהגיע תר ההטבה ומצא כדי גאולתו להשיב את נחלתו אחרי המכרו ויצא לטעון ראובן דלא בלבד חלקו הוא נוטל אלא אף חלק שמעון שקנאו לוי לו משפט הגאולה כיון דמחמתיה קאתי השתא דהדרא ארעא למרה קמא הדרא נמי ארעא דאתייא מחמתיה ועמד השואל ושאל אם שומעין לדברי ראובן שכן ראוי להיות חוזר או"ל יורה המורה ויבא שכ"מה:

זאת אשיב רישא דכל רישין נובין ונידון חקור דבר היכי לדיינו דייני בדיני הטבות הנהוגות שכותבין בשטר המכירה לצמיתות ולחלוטין בלי שום שיור ותנאי וכו' כדת מה לעשות כד בעי למעבד הטבה מיהו לבא דמוכר ולבא דקונה ידעי דקושטא קאי דישנה בהחזרה לזמן אשר גבלו ביניהם ולהכי מוזיל מוכר לגביה אדעתיה למהדר ולישקול דידיה לכי מהדר ליה מאי דיהיב ליה אלא משו' לתא דאיסו' דרביתא רביע אמטו להכי עבדי כל הנך טצדקי וחוזר לוקח וכותב שט' למוכר שנתחסד עמו שלאחר עבור זמן מה כשיחזיר לו הסך הנז' מחוייב להחזיר לו הקרקע הנז' ותהיה המכירה ההיא בטלה ומבוטלת כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש וכו' וקנינו וכו' עכ"ל והשתא נחזי אנן אי חשבינן להך ארעא דאכתי ברשותיה דמרה קמא קאים דיש לה ההוא זכותא דמהדרנא גביה או"ד מכי זבנה לההוא ארעא פקע ליה זכותיה מינה ולכי מהדר לזביניה מההוא שעת' דקא זכי בה ונ"מ טובא לענין דינא דאי חשבינן ליה כנכסי מוכר לכי מיית גו זמנא והדרו יתמי ויהבי ליה ללוקח דמי דזבינא מנכסי דמיתנא ואית בהו בכור נוטל פי שנים בההוא טופיינא במאי דשוייא ביני ביני וכן לענין ב"ח למ"ד אינו גובה מהראוי כמ"ש בטוש"ע סי' ק"ד ע"ש ולכתובת אשה ולבעל מנכסי אשתו ולכמה מילי ובשילהי פרק השולח איפליגו ר"י ור"ל דר"י ס"ל קנין פירות בק"הג דמי. ור"ל סבר לאו כק"הג דמי ואמר רבא קרא ומתני' מסייע ליה לר"ל וכו' מתני' דתניא בכור נוטל פ"ש וכו' עכ"ל ולפי"ז אין הבכור של המוכר נוטל פי שנים אע"ג דגזירת מלך היא לאהדורה למרה. חנם אין כסף הא מיהא כיון דהוות קנויה אצלו לפירות וק"פ כק"הג דמי חשיבא ראוי וכ"ש בענין. ההטבות דלאו ממילא הדרא אלא עד דיהיב כדי דמיה דפשיטא דהוייא ראוי אבל לר"ל דאמר ק"פ לאו כק"הג דמי איכא למימר דשדה החוזרת ביובל דממילא הדרא בלא מחיר ובלא כסף חשיב. מוחזק אבל בהטבות אפשר דמודה הוא וחשיב ראוי וה"נ במוכר שדהו לפירות דאפליגו בה ר"ל ור"י התם כיון דבמשלם שניא הדר' למרה בלא כלום שייכא כמי הך פלוגתא לגבי בכור לר"י חשיב ראוי ולר"ל חשיב מוחזק ולגבי הלוקח איכא למימר דלר"י חשיב מוחזק דק"פ כק"הג דמי ולר"ל חשיב ראוי דלאו כק"הג דמי ובפ' הרבית דס"ז אמרינן ר"פ ור"ה בדר"י אמר האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו' ואין הבכור נוטל בה פ"ש וכו ובאתרא דלא מסלקי וכו' והבכור נוטל בה פ"ש ופירש"י למ"ד אין הבכור נוטל פ"ש במלוה ובאתרא דמסלקי מלוה בעלמא היא ואין השדה לפניו אלא לשעבוד פירות והו"ל ראוי ובאתרא דלא מסלקי כתב דמכר היא אצלו ע"ש ומינה נמי דלגבי לוה חשיב ראוי ולכי מטי זמנא למפרק ופרקי לה אי אייקור ארעא לא שקיל בכור פ"ש בההוא. טופיינא דלגבי לוה הו"ל ראוי דכמכורה ביד המלוה דמיא והיינו כר"י דאמ' ק"פ כק"הג דמי אלא דבאתרא דמסלקי לא חשיבא אלא הלואה בעלמא ואיכא למידק דבפ' החולץ דף ל"ו איפסיקא הלכתא בהא כר"ל ואע"ג דרבא הוא דקאמר הכי ורבא גופיה הוא דאמר בהשולח קרא ומתני' מסייעי ליה לר"ל דאמר לא אשכחן דפליג עליה ותלמודא מייתי בהחולץ מלתיה דרבא בסתמא ומלתייהו דר"פ ור"ה בריה דר"י בסתמא ופלג'ן בהדייהו ולומר דבכור דמלוה ולוה נוטלים פ"ש ק' לשמוע דסתרן אהדדי ותו דהרמב"ם. בפ'. מה' ביכורים פסק לתרי מימרות דר"ל להדיא דק"פ לאו כק"הג וכן בפ"ג מה' שלוחין פסק דהבעל צריך הרשאה בנכסי אשתו ובפ"ז מה' מלוה פסק לדינא דמשכנתא ע"ש ולכאורה הני פיסקי דרבי' סתרן אהדדי ואחז"ר נדפסו תשו' הרשב"א ח"ג ובסי' קצ"ח על מבוכה זו ישב וניחא ליה דקושטא קאי דיורש דמלוה נוטל בה פ"ש דרואין אנו השדה הממושכן כמוחזק ביד המלוה ובכורו של לוה נוטל פ"ש בגופו של שדה דגופו של קרקע של אביהם הוא וכן כשמכרו בזמן שהיובל נוהג בכורו של לוקח נוטל בו פ"ש עד שנת היובל שחוזר ומוכר ואפי' ר"ל דאמר ק"פ לאו כק"הג דמי דהשתא מיהא מוחזק הוא בידו של לוקח וב"ח גובה ממנו וכו' וכ"ש לר"ל וכו' וקי"ל כוותיה וקי"ל נמי כוותי' דר"פ במשכנתא באתרא דלא מסלקי בכור נוטל בה פ"ש אע"ג דלאחר זמן מסתלק אלא ודאי כדאמרן עכ"ל ואנכי לא ידעתי לפ"ד ז"ל מאי קאמר רבא מתניתין מסייעא ליה לר"ל מדקתני שדה החוזרת ביובל של אביהם דהבכור נוטל בה פ"ש דשמ' דק"פ לאו כק"הג דמי דהא לוקח נמי בכור דידיה נוטל בה פ"ש אע"ג דס"ל דק"פ לאו כק"הג דמי ועכ"ל משום דהשתא מיהא מוחזק בידו של לוקח עד שנת היובל שחוזר ומוכר לו כמ"ש הרב ז"ל ומסיים בה דאלת"ה לר"י בטלה ירושת הבכור בזמן שהיובל נוהג וכו' עכ"ל דמ"ש ז"ל עד שנת היובל שחוזר ומוכר וכו' לאו למימרא שחוזר ומוכר ממש קאמר דגזירת מלך היא ורחמנא אמר הדרא ארעא למרה חנם אין כסף ומאי מכר שייך בה אלא אשגירת לישן נקט ור"ל כאילו חוזר ומוכר וגבי בתי ערי חומה דרחמנא אמר דתהדר למרה מכי יהיב דמי כתב הבע"הת שער ן' ח"א סי' ד' דרצ"ג ס"ו ע"ב וז"ל ואף אם נאמר שהלכה כר"פ עדיין יש לנו לומר דלא דמי להני דחוב דבתי ערי חומה שאני דודאי מכורות' היו ממכר גמור דאלת"ה היאך לוקח אוכל פירות וכו' אלא מכר גמור הוא ומדינא ארעא לא הדרא ורחמנא אמר דתיהדר והוי כחוזר ולוקח ממנו פעם אחרת וכו' עכ"ל וע"ע שם שכתב עוד כן משם הרמב"ן ז"ל הא למדת דאפי' בתי ע"ח לא הדרא אלא עד דיהיב דמי ואפי"ה לא בעיא מכירה אחריתי אלא דהוי כחוזר ולוקח ממנו פ"א כמ"ש הרב ז"ל כ"ש בשדה החוזרת ביובל דהדרא למרה בלא כסף ובלא מחיר דלא בעייא מכירה. אחריתי אלא עכ"ל דמ"ש הרשב"א ז"ל שחוזר ומוכר ר"ל דהו"ל כמי שחוזר ומוכר לו ואיכא למשמע מינה מדברי בע"הת הללו דבענין הטבות הנוהגות בזמן הזה לפרוקי ארעא דידיה ויהיב ליה דמי זביניה תו לא בעי זבינא אחריתי אלא דקרע לשטר דזבינא ומסתלק לאלתר מידי דהוה אכתי ע"ח וכדאמרן ובפ"ק דמציעא דף ט"ז כתב אהא דתנן כל מעשה ב"ד ה"ז יחזיר ומוקי לה בשטרי חלטאות דלאו בני פירעון נינהו ותהי בה רבא דשומא הדרא לעולם ומהדרינן התם ה"ט דאמרינן איהו דאפסיד אנפשיה דבעידנא דפרעיה איבעי ליה למקרע שטריה א"נ למכתב שטרא אחרינא עלויה דמדינא ארעא לא בעיא למהדר ומשום ועשית הישר והטוב הוא דאמור רבנן תיהדר הילכך מרישא הוא דקזבין ופירש"י ז"ל כלומר אין זה פדיון אלא תחלת קנין כאילו שלו היתה לפיכך הכותב שטר מכירה עליה אינו טועה והו"ל לזה לכתוב שטר מכירה הואיל ודחהו מלהחזיר לו שטר של ב"ד עכ"ל דעת שפתיו ברור מללו דלא בעי למכתב שטרא אחרינא אלא בקריעת שטר חלטאתא תסגי ליה אלא שאם דוחהו וא"ל אבד כותב לו שטר אחר אמנם הרמב"ן והריטב"א ז"ל סברי מרנן דשטר. מכירה. איבעי ליה למכתב ולא סגי ליה בקריעתכשטר דהחלטאתא כמ"ש רב"א במקובצת ע"ש ומה שהק' על פירש"י משט"ח ע"ש מה שתי' והדברים עתיקין גם הרב הנמק"י הביא משם הראב"ד ז"ל כמ"ש במקובצת שם ע"ע ודעת הר"ן ז"ל כדע' הרמב"ם ז"ל שכ' ומסתלק למימר דתו לא בעי מידי וכדעת רש"י וכדכתי' בעניו' וכן היא דעת הבע"הת שכ' גבי בתי ע"ח וכדוקיין וכן ממ"ש בשער ג' ח"ה סי' א' וז"ל גרסי' וכו' מכאן למדנו שאחר שמקבל הקרקע וכו' אם אח"ך רצה הלוה וכו' לפדותה מתחת ידו ולפרוע לו במה שגבה ממנו יש לו להסתלק ממנה ולהחזירה לו עכ"ל האי לישנא רהיט דמכי פרע ליה דמי זבינא מסתלק ולא בעי שום כתי' שטר וכדין כתי ע"ח וכמו שנתבאר ומרן בב"י סי' ק"ג ציין לדברי הנמק"י הללו ובש"ע שם סי"ח העתיק לדברי הרמב"ם ז"ל בצביונן ובקומתן וכבר נתבאר דשמיע ליה להר"ן ז"ל בדעת רבינו דמסתלק לאלתר ולא בעי שטרא אחרינא וכ"כ מרן בכ"מ ע"ד רבינו בס"ו ובפכ"ב מה' מלוה ע"ש ובש"ך סקי"א כתב דמ"ש הריטב"א ז"ל היכא דשמו ארעא לקטן לא הדרא עד דגדיל וידע לאקנויי וצ"ל דס"ל להריטב"א דכשהדרא צריך קנייה אחרת וכו' עכ"ל קושטא הוא דהכי ס"ל להריטב"א כמ"ש מיהו לעד"ן דלאו בהא תלייא מלתא דא"נ ס"ל דא"צ קנייה אחרת הא מיהא בעי קבלת דמי המכר וקריעת שטר חלטאתא דהיינו לאקנויי וכן נראה שהיא דעת מרן בב"י שאחר שציין לדברי הנמק"י סמיך ליה אייתי לדברי הריטב"א בללו ולפ"ד הש"ך פלגן בהדייהו ומרן ז"ל סתם לן סתומי וכל כי האי הו"ל לפרש דנ"מ לענין דינא ובפלוגתא דאשלי רברבי תליא מיהו לדידן לא נפ"ל מידי דאנן בתריה דמרן ז"ל גרירנא וכבר נתבאר דס"ל דא"צ קנייה אחרת ע"פ מ"ש הר"ן בדעת הרמב"ם ז"ל:

תבנא לדיננא בענין ההטבות הנהוגות איכא למימ' דדמו לדינא דשומא הדרא ובמחלוקת היא שנויה ולדידן כי היכי דלגבי שומא הדרא קי"ל דמסתלק כדעת מרן בש"ע ה"נ בענין ההטבות וגדולה מזו אומר אני דאפילו למ"ד גבי שומא דבעי קנייה אחריתי מודה הוא בההטבות דא"צ קנייה אחריתי דהא גבי שומא הדרא קי"ל אורתה זבנה יהבה במתנה לא הדרא ואלו גבי הטבה הדרא והדרא ואע"ג דלגבי אורתה פליגי בה רבנן בתראי ואוקמוה בפלוגתא דרבנן ורשב"ג באומר לו אי הוו יורשיו בכלל או"ד לו ולא ליורשיו האריכו למעניתם הלא בספרתם דבהטבה ליכא מאן דפליג ולכ"ע הדרא למרה קמא וטעמא רבה איכא במלתא דהתם מדינא ארעא לא הדרא כדקאמר תלמודא התם וכתו' במקו' ובנמק"י שהיא מכורה בידו מכר לצמיתות ולחלוטין אלא מגזירת הכתוב דבר צוה ועשית הישר והטוב אבל בענין ההטבות מעיקרא לא נמכר הקרקע ממכר לצמיתות אלא למשך שיאותו ביניהם ואף ע"פי שכותב בספר המקנה מכירת עלמין לחלוטין וכו' הלבלר והעדים והמוכר והקונה מידע ידעי דאינו אלא להרים מכשול הרבית. שהוא עון פלילי. כמ"ש רבני המחברים ואע"פי דהחולקים ס"ל דגבי שומא דבעי שטרא אחרינא מידע ידעי דע"ד כן הגבוהו לב"ח ארעא דלכי מייתי זוזי דזבינא תהדר ארעא כמ"ש הנמק"י שם אכתי לעולם המכירה לחלוטין ומצי יהיב וזבין לה ותו לא הדרא אבל ההטבות מעיקרא אין כאן מכר לחלוטין ולא למיהבה ולא למזבינה כדברירנא ושפיר קרינן בהו מהשתא הך טופיינא דשוייא ארעא למאי דזבנה נכסי דמוכר והבכור נוטל בה פ"ש לכי פרקי לה יתמי ומסייעא לן הא דתניא שדה החוזרת ביובל הבכור נוטל בה פ"ש אלמא דחשי' מוחזקת ביד המוכר איברא דשדי בה נרגא דשאני שדה החוזדת ביובל דממילא הדרא מגן שוייא אבל בהטבה דלא תהדר אלא עד דיהיב ליה דמי זבינא איכא למימר דחשיב ראוי וקרוב לזה כתבו התוס' בערכין דכ"א ע"א בד"ה ות"ק וכו' בתוך דבריהם דחילקו בין שוכר ללוה דשוכר נפקא ארעא מתותי ידיה בלא כסף אבל מלוה עד דיהיב דמי ע"ש וכד דייקנא פורתא בתשו' הרשב"א אשכחן דלא ס"ל דא"ה מאי ק"ל ז"ל הלכתא אהלכתא דקי"ל כר"ל וקי"ל כר"פ דר"ל מיירי במוכר שדה לפירות ושדה החוזרת ביובל דמהדרנא אית ליה בלא דמי אבל ר"פ מיירי דלא מסתלק מלוה מינה אלא עד דשקיל מאי דאית ליה גביה אלא ש"מ דלא שאני ליה ז"ל ודא ודא חדא ודברי התוס' בערכין לא קיימי למסקנא דאכתי ק"ל דפ' א"נ ואידך ע"ש וכה"ג כתב הסמ"ע סי' ר"ח ע"ד התוס' דתמורה ע"ש שמעי' מינה דהרשב"א ס"ל דכל שדה החוזרת לבעלים בין ע"י מתן דמים בין בחנם מקרו נכסי מארי דארעא וראיה לזה מדברי הרב מוהריב"ל ז"ל ח"ה סי' כ"ב דפסיק ותני דהאלמנה גובה כתו' מנכסי ההטבה שאם הלוקח פייס ליורשי המוכר למחול על ההטבה ולהעמידה ביד הלוקח ברצי כסף האלמנה גובה מהנך נכסי ע"ש ואם איתא דס"ל להרב ז"ל דהנך נכסי חשיב כראוי הא מר הוא דאמר התם סי' ר"י דפליגי רבוותא אם אלמנה גובה כתו' מהראוי והיורשים אינהו מחזיקים בנכסי דאבוהון ולא מפקינן מנייהו ע"ש ואיך תבר לגזיזיה ופשיט ליה דהאלמנה גובה מהנך נכסי דההטבה אלא לאו ש"מ דסבר לה דהני נכסי דההטבה כמוחזק חשיבי ואף שיש להעמיס בדבריו ולהשיא דעתו לדעת אחרת האמת יורה דרכו את כל ונוכחת וממון בעלים הוא גם אשו"ר לה' המבי"ט ח"ב סי' קצ"ו ורי"ח וח"ג סי' פ' שזיכה לב"ח לגבות את חובו ממה ששוה הקרקע יותר ממה שנמכר ע"ש אע"ג דפלוגתא דרבוותא היא אי ב"ח גובה מן הראוי או לא כמ"ש בטור ש"ע סוף סי' ק"ד ע"ש ולעולם היורשים הם מוחזקים ואי פסיקא ליה לה' דהלכתא כמ"ד ב"ח גובה מהראוי הי"ל לפרש שיחותיו ולא למסתם סתומי אלא ש"מ דפשיטא ליה דנכסי דהטבה כמוחזק הוו ובסי' רי"ח כתב וז"ל שזאת ההטבה היא כמו קרן ביד הלוה וכמו קרקע וכמ"ש הרשב"א כת' וכו' וכ"ש בנ"ד במה שהוא תחת ידו כגון ההטבה שהיא תחת ידו וכו' עכ"ל הבט ימין וראה בדברי הרב ז"ל בתשו' הללו ואתה תחזה מכללות דבריו דעיקר המכר לא היתה לו הויה בעולם אלא למעבד טצדקי להפקיע לתא דרביתא דוק ותשכח:

ואחז"ר ראיתי לה' בני חיי בחאה"ע סי' ק' ארי נעשה שוא"ל במה שנהגו בענין ההטבות אי מקרו ראוי או מוחזק אף הוא ראה תשו' ה' מוהריב"ל ז"ל. אשר הובאת לך ומה שצדד הרב לפרש בדבריו הימנותא להוי כך עלה במחשבה ואייתי תו בידיה תשו' ה' המבי"ט סי' רי"ח ונעשה לו סניגור תנא דמסייע ליה מהא דאיבעיא ליה בפ"ק דבכורות דף י"א אהא דאמרי' התם הפודה פ"ב של חבירו פדיונו פדוי איבעיא להו פדיונו לפודה כהקדש או"ד לבעלים וממונא דבעלים. , הוו כיון דקני ליה מאי דביני ביני ופשיטא ליה דממונא דבעלים הוא ע"ש בפירש"י ז"ל אלמא דהיכי דלכי פריק הוי ממונא דבעלים מהשתא נמי חשיב ממונא דבעלים ודכוותה בענין ההטבה כיון דמצי פריק ליה כדאיתא התם שלהי פרקא וכ"פ הרמב"ם בפ"י מהל' בכורות והטור ש"ע י"ד ריש סי' שכ"א ע"ש ועיין לה' החינוך סדר בא מצוה י"א שכתב וז"ל וזמן הפדיון עד ל' יום עכ"ל ואינו מהענין אבל בהטבות כיון דקבעי להו זמן דלא מצי פריך משום איסו' דרביתא ונתרוקן כחו של מוכר מההיא ארעא כי מהדר פריק איכא למימר פנים חדשות באו לכאן וראוי גמור הוא אלא דלפ"ז הו"ל האי דינא תליא בפלוגתא דרבוותא:

וכעת מצאתי ראיתי להרב נאמן שמואל סי' קי"ב דקס"ט ע"ב דפשיטא ליה דענין ההטבה אלים טפי מענין שומא הדרא וכדכתיבנא בעניותינו ואייתי בידיה תשו' ה' מוהרי"בל וזו הלכה העלה דקנויה לו ללוה מעת המכירה ע"ש שש אנכי ובצפי'תינו צפי'נו לה' עדות ביעקב סי' מ"ז שאול נשאל על דין עסק ומסיק דמקרי ראוי ואשר הביא אלוה בידו ההיא דפרק השולח ואזיל בתר איפכא וגמירא גמיר מדר"ל לר"י ע"ש ואח' המ אין זה מתקבל ובימי הרב לא נגה אור תורתו של הרשב"א ומרן בב"י סי' רנ"ו ס"ח הביאה בקיצור וע"ע לה' עדות ביעקב סי' ך' ומה שהאריך במלתיה דר"פ בדינא דמשכנתא ע"ע ותמהני שלא השגיח בתשו' הרב המבי"ט הניתנים למעלה ועל ה' גו"ר בח"מ כלל ג' סי' ל"א ת'ם אני דפסיק ותני דאין ב"ח מוציא מיד הלקוחות דאין שעבודו חל עליה והאריך בזה ולא זכר ש'ר האל'ף תשו' הרב המבי"ט תלתא כחדא שריין וה' כנ"הג קבע תשו' ה' המבי"ט להלכה בסי' קי"א אות כ"ח וכ"ט בהג"הט וסי' ר"ז אות ע"ט בהג"הט ע"ש ומ"ש הרב בית יהודה בח"מ סימן י"ד וז"ל דהויא כמו מכירה חדשה ע"כ לומר דלאו דוקא אלא דוגמ' בעלמא נקט וע"ע במנהגים בדיני המצרנות סי' ח' שכ' דאפי' בלא קנין ובלא שטר מהני כשאין הכחשה ביניהם ואנכי שאלתי את פי סופרי דווקנאי פה מתא יע"א והעידו שנוהגים לקרוע שטר מכירה וההטבה ותו לא מידי והעידו שכך קבלו מסופרי קמאי קשישאי וזה מסכים למנהג אנשי שאלוניקי יע"א כמו שהעיד הר' נאמן שמואל שם מכל הני מילי דברירנא קם דינא דב"ח וכתו' אשה גובין ממאי דביני ביני מנכסי ההטבה אפי' למ"ד אין כתובת אשה וב"ח גובין מהראוי דהני נכסי חשיבי כמוחזקים והבכור נוטל בה פי שנים וממילא איפשו' בעיין דלכי הדרא ארעא למרה הדר נמי מאי דאתי מחמתה דלא זכה בה אלא מכח דינא דב"מ כן נלע"ד הקצרה אם יסכימו יושבי על מדין ישצ"ו:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה