ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
גימ"ל · אות ס
גט ראובן גירש את אשתו בגט כריתות כדין משה וישראל ואחר עבור ימים קרא ערער שקודם נתינת הגט נשבע ע"ד רבים שלא לגרש ובשעת נתינת הגט גילה דעתו להחכם המסדר וא"ל שסופרי מתא יתירו לו שבועתו והוא סמך בדעתו שיחזירנה וא"צ עוד קידושי' וכתו' ושבע ברכות דאינו גט כלל ולשונו תהלך בארץ דהגט בטל ומבוטל מעיקרו יורה המורה לצדקה ויבא שכ'מה:
זאת אשיב לא נפלאת היא ולא רחוקה מ"ש הטור אה"ע סס"י קנ"ד שר"ת ותלמידיו גזרו חרם על המוציא לעז על הגט ע"ש וחומר החרם והאלות שגזר ר"ת הלא המה כתובים על ספר המרדכי שלהי גטין תצלנה אזן משמוע רח"ל כי"ר ואם פקח הוא היה לו לימלך בבעלי הוראה אם הגט כשר או לא ולא לסמוך על קלות דעתו ולהוציא לעז על הגט להבשל ברשת חרמו של ים הגדול האשל אשר ברמה ר"ת ז"ל וסיעת מרחמוהי ואחרונים נמשכו הטור ומרן בש"ע שם:
ולענין דינא פשיטא להו. להתוס' בפ"ק דתמורה בד"ה והשתא וכו' דבנשבע שלא לגרש ועבר וגירש דהגט כשר אפי' למ"ד כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני דע"כ לא קאמר רבא דלא מהני אלא דוקא באיסור הקדום ולא באיסור שבדה מלבו לאסור איסר ומה שיש לפלפל בדבריהם עיין לקמן במערכת אות מ' מדיני מודעא ובמערכת אות ש' בדיני שבועה מה שכתבתי בס"ד וכ' ה' גו"ר בחלק ח"מ כלל ג' סי' ל"ב משם תשו' הרדב"ז כת"י וז"ל ומ"מ על תי' התו' אני סומך למעשה שאם נשבע שלא לגרש ועבר וגירש מלקי' ליה דעבר אשבועתיה ואשתו מגורשת וכו' עכ"ל ומהראנ"ח ז"ל ח"א סי' מ"ב כ' דלא נהגו להתיר אם נשבע שלא לגרש ומ"מ גט כשר ומהך דהתו' דתמורה הנאמרים באמת וכך עשו מעשה רבני קושטא ואע"פי שה' חוכך להחמיר עד שיסכימו עמו מ"מ כבר רבני קושטא עבדי עובדא ומ"ש ה' ז"ל לא נהגו להתיר וכו' אני ענ'י מצאתי בשלטי הגבורים בפ' המגרש דף ת"ר שכ' להדיא שמתירין לו אולי נשבע שלא לגרש ע"ש במה שהתקין ה' ז"ל: וראיתי להסמ"ע סי' כ"ח שכ' שדעת הגהות המרדכי דכשנשבע שלא למכור איזה חפץ ועבר ומכרו דהמכר בטל ופסקו מור"ם בי"ד סי' ר"ל ע"ש וע"ז כ' דהסמ"ע דס"ל דלא כ' התוס' לחלק בין איסור הקדום לאיסור שבדה מלבו אלא לתרץ מאי דק"ל ז"ל דאמאי ל"ק תלמודא דאיכא בינייהו דאביי ורבא בנשבע שלא לגרש ועבר וגירש דלמר הוי גיטא ולמר לא הוי גיטא אהא משני שפיר דבאיסור שבדה מלבו כ"ע ל"פ דאי עביד מהני כיון דהדר ק"ל ז"ל קו' אחריתי דלא מתרצה בהכי ואסקוהא בצ"ע תו לית לן לפלוגי בין איסור הקדום לאיסור שבדה מלבו ולרבא אפי' באיסור שבדה ס"ל דלא מהני עש"ב: ואתה דע לך לך דלעולם לא עלה על דעת התוספו' לומר דבנשבע שלא לגרש ועבר וגירש דלרבא דלא מהני גיטא ואכתי בחזקת א"א קיימא שהרי התוס' לעיל גבי כהן אונס שגירש וכו' כ' דאיתקש גט למיתה מה מיתה מוציא מרשות הבעל אף גירושי' מוציא מרשות הבעל ע"ש אלא ר"ל נהי דהגט כשר הא מיהא בעמוד והחזר קאי אהא משנו שפיר דבאיסור שבדה כ"ע מודו דאינו בעמוד והחזר קאי וכן תרגמה מורי בספרא דמארי טב חק נתן ע"ש וכן בק' חזיתי לה' דברי אמת בקונט' י"א סי' ג' ע"ש ודלא כמו שהבין הסמ"ע דברי התוס' כפשוטן מיהו דעת מרן בב"י בש"ע ומור"ם שם סימן ר"ח סברי מרנן דהמכר קיים ע"ש וכד' מוהריק"ש שם בהגהותיו והט"ז שם ובי"ד לשם וכ' ה' דרכי נועם בחא"ה סי' ג"ן דאפי' מור"ם בי"ד לא כ' כי אם מהיות טוב אל תהיה רע לענין שצריך התרה וחלק על ה' מהראנ"ח שחשש לס' הגהות מרדכי שסובר דאין במעשיו כלום והרבה להשיב חבילות חבילות של תשו' וזו הלכה העלה ה' קול אליהו בי"ד סי' ל"ה ע"ש וכ"ש אנן בדידן דבתריה דמרן הש"ע גרירנא והוא ז"ל כ' בב"י סי' ר"ח שדברי הגהות מרדכי נדחו מקמי דברי ר"ה גאון ודעמיה ולא העלה על שולחנו אלא ס' רב האיי גאון דוקא גם הש"ך שם שם לו חק ומשפט כדת של תורה:
אימור מעתה קם דינא דלענ"ד דגיטא מעליא הוא ושריא להתנסבא לכל גבר דתצבי ושאם הוא מאמין לעידי הגט שהם התירוהו מכל השבועות שקדמו והגורמים צד פיסול מה בנתינת הגט הנה מה טוב ונסלח לו ואם לאו לוקה שעבר על שבועתו כמ"ש הרדב"ז ואשתו ה"ה מגורשת ממנו ונלכד ב"מ ברשת מפני היד שנשתלחה מפי עליון אביר הרועים אביר יעקב איש ת"ם וכל הנלוים אליו ועומדים בסברתו כנלע"ד אם יסכימו אחים לי יושבי על מדין זיע"א:
ואם עכשיו מתחרט ורוצה לישאל על שבועתו צריך לחקור ולשאול את פיו אם כשאמר ע"ד רבים סתמא קאמר או אם פי' אותם מי ומי הרבים דבסתם מתירין לו אפי' שלא לדבר מצוה כדעת מרן בי"ד סימן רכ"ח סכ"א אע"פי שיש מחמירין כמ"ש הש"ך וקי"ל חכם עוקר את הדין מעיקרו כמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ד' סי' ו' ע"ש בנדון קרוב לנ"ד: