ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
גימ"ל · אות נא
גלגול שבועה. קי"ל השות' ולא תבעו זא"ז על עסק שבו' השות' אינו יכול עוד להשביעו אבל אם נתחייב לו שבו' ממ"א מגלגל עליו את הכל כמ"ש בטוש"ע סי' צ"ג ס"י ומשנה שלימה היא שנויה בשלהי פ' כל הנשבעין ומוסכמת היא מכל הפוסקים ובטעמא דמילתא דאינו יכול להשביעו אבל ע"י גלגול מגלגלין עליו:
וראיתי לה' העיטור בדיני שיתוף דף כ"ו ע"ד שכ' פירש"י שלא תקנו שבוע' השות' אלא כעין דאורייתא וכי אית ביה מההיא עסקא הו"ל מודה במקצת ומשתבע ואי לא לא וה"ט דבעי' שיהיה ביניהם טענה ואתי דאי משום מחי' כי נתגלג' שבועה ממ"א אמאי משיבי' ואיכא מאן דפריש טעמא משום מחי' ונ"מ להיכא דלא ידע דמחי' דמשיבי' ליה וכ' ה' החסיד ז"ל וחכמי נרבונא פסקי דינא דטעמא משום מחי' עכ"ל והדברים סתומים כס' החתום והנה דעת ר"ש ז"ל דלא תקנו שבו' השות' אלא כעין דאורייתא ר"ל דחושדו בב' כסף והודה בא' וכ"ה בפרש"י אהא דאמרי' התם דף מ"ח ע"ב אהא דתנן השות' נשבעין בטענת שמא אומר"ן והוא שיש טענה בינייהו שתי כסף פרש"י שזה טוען שמא עבדת משלי ב' כסף וזה מודה לו במקצת דקרו' היא לשבו' דאורייתא עכ"ל ומ"ש עוד וכי אית ביה מהאי עיסקא צ"ל וכי אית גביה מההיא עסקא ר"ל שכך חושדו דאכתי אית גביה מהאי עסקא ב' כסף ומ"ש והו"ל מודה במקצת צ"ל והלא מ"מ דאז משתבע אבל אי ליכא טענה והודאה במקצת לא משתבע וזה שכ' ואי לא לא וה"ט דבעי' שיהיה ביניהם טענה ב' כסף ר"ל כדי שיהיה ביניהם טענה והודאה עוד יש לפ' מ"ש וכי אית גביה מההיא עסקא ר"ל דהשות' הודה לו דאכתי אית גביה מההיא עסקא אלא דלא הוו ב' כסף כדקא טעין הלה עילויה והו"ל מודה מקצת אך מ"ש עוד דאי משום מחי' וכו' לא ידענא תנא היכא קאי ומאי שיאטיה דהאי לגביה האי והנראה דה"ק כיון דבעי' טענה והודאה ממילא אמרי' דהיכא דחלקו ולא השביעו ש"מ דאע"ג דחשדו שמא עכב אצלו ב' כסף כיון דהלה לא הודה לו א"י להשבע דבעי' כעין דאורייתא אבל אם נתחייב לו שבועה ממ"א יכול להשביעו וה"ז גלגול דאי אמרי' טעמא דא"י להשביעו משום מחילה הרי כבר מחל השותף לה ונמחלה א"כ אמאי כי איתחייב לה שבועה ממ"א מגלגלי' עליו אבל לפ"ד ז"ל ניחא וכדכתי' וכ' עוד ואיכא מאן דפריש טעמא משום מחי' והא דמגלגל עליו כגון דבשעת חלוקה לא ידע דגזליה ואח"כ נתאמת אצלו שבודאי גזלו דכיון דבטענת ודאי קטעין עילויה בכה"ג הוא דקתני מתני' דמגלגלי' אבל אם טוען עליו טענת שמא כשאר שבו' א"י להשביעו כיון דחלקו ולא תבעו לישבע ה"ז מחל לו על שבו' שמא שעל השות': ומצאתי להריטב"א ז"ל בחי' שם דף קע"ד ע"א מהס' שכ' ויש מי שפי' שאפי' על טענת בריא א"י להשביעו דכיון שחלקו ולא תבעו כלום מחלו ואינו נכון דא"כ כשנתגלגלה השבועה ממ"א למה משביעו דהא מחל ליה לכך הנכון כמ"ש דדוקא בטענת שמא א"י להשביעו אבל בטענת בריא משביעו ואם נתגלגל לו שבו' ממ"א אף על טענת שמא משביעו עכ"ל ודעת איכא מאן דפריש וכו' שכ' ה' העיטור היא דעת דיש מי שפירש וכו' שכ' הריטב"א ז"ל ומסיק דה' החסיד כ' דחכמי נרבונא פסקו דינא דטעמא משום מחי' וטעמא דמגלג' מוקמו לה בדלא ידע דמחיל עפ"י מאי דכתיבנא בעניותינו: וראיתי למרן בב"י ז"ל סי' צ"ג מחו' כ' שהביא תשו' לרבני צרפת ז"ל שכ' אך אם הטעם לאו משום מחי' אמאי מגלגלין עליו וכו' פשוטן של דברים מוכיחין דט"ס וצ"ל אך אם הטעם משום מחי' אמאי מגלגלין וכדק"ל לה' העיטור והריטב"א וכ' ע"ז ובמושב זקנים מהם היו אומרים טעם חלקו משום מחי' וכו' וכבר הם ז"ל דחו טעם זה מדא' מגלגלין עליו אלא דאיכא לשנויי בדלא ידע דמחיל כמ"ש העיטור וכת' עוד ומהם אומרים משום דבעי' כעין דאורייתא וכו' והוא מבואר עפ' דכתי' ומסיק דנמנו ורבו האומרי' משום מחי' וכו' ע"ש אמנם בתשו' שהביא לתו' לאמר אבל בחלקו איכא למימר שמא לא רצה להשביעו עכשיו עד שיבא זמן אחר וכו' ולכאורה דברים בלתי מובנים דא"כ אמאי עד שמתחייב לו שבועה ממ"א לגלגל עליו אטו מי שמתחייב. לחבירו שבועה ולא השביעו לאלתר א"י להשביעו עד שמתחייב לו שבועה אחרת לגלגל עליו והכנ"הג שם אות י"ז כ' בתשו' כדכתי' והדר ק"ל ממה שנמנו וגמרו דמטעם מחי' דא"כ אמאי מגלגלין וניחא ליה בע"ה כדכתי' בדבריהם ואנן כתי' מאי דנלע"ד ומ"ש עוד ז"ל בתשו' הלזו שיש חי' בין חלקו השו' למי שפוטר את חבירו משבועה בפי' דזה אין בו כח אפי' לגלגל ול"מ לפוטרו ולא מחל לו בפי' וכו' דעת קדושים שאם פטר בפי' תו ל"מ לגלגל עליו וכדס"ל לה' העיטור הובא בטור שם סי"ג ע"ש והנה דעת רבני צרפת דמה שנמנו וגמרו דמטעם מחי' ה"נ איכא למשמע מתשו' רבי' אב"י סי' קע"א והרמ"ה בפי' כמ"ש סי' קט"ו שם אלא דכיון דלא בפי' אתמר מצי לגלגל עד שיפרש דפטריה כמדובר:
וראיתי להרשב"ץ ז"ל ח"ב סי' קנ"ה שכ' בתו"ד שהרי הפוטר את חבירו משבוע' ונתחייב לו שבועה על טענה אחרת יכול להשביעו מאותה טענה שפטרו ע"י גלגול שבועה כדמוכח בתוספתא דפ' הכותב עכ"ל הדבר ק' שיחלוק על ה' העיטור ולא העלהו על דל שפתיו וס' החשן לא זז מעל שולחנו של ה' ז"ל ועוד דמה יענה בראיה דמייתו רבני צרפת מהך דפ' הכותב דף פ"ו דאם נעשית אפוטרופוס בחיי בעלה ופטרה משבועה ואח"כ נעשית בפני היורשים אפוטרו' משביעין אותה על העתיד ולא על העבר דאמאי אינו מגלגל על העבר נמי ע"ש אלא דבשו' איכא למימ' אפי' פטרו בפי' מצי לגלגל עליה דמימר אמר לא פטרתי אלא ע"מ שתפטרני כמ"ש תשו' רבני צרפת שם:
שו"ר להנמק"י בפ' הכותב שכ' הריטב"א משם הרמב"ן דמי שפטר את חבירו משבועה ונתחייב לו שבו' ממ"א שיכול לגלגל עליו ממה שפטרו ומביא ראיה מהתוס' ומישב המ"ש ע"ש ורב"א במקו' שם האריך הרבה בהעתקת דברי הרמב"ן ופי' השמו' עפ"י התוס' והירושלמי לקיים סברתו ז"ל ושם ק"ה ע"ב מהס' כ' משם הריטב"א ז"ל כל שפטרו משבו' א"י להשביעו אפילו ע"י גלגול עכ"ל ובדף ק"ו ס"ו ע"ג כ' משם דאשמועי' מתני' דאין משביעין אותה על העבר אפי' ע"י גלגול וכו' ומכאן יצא לנו דין זה וכן כתוב בשם הגאונים מההיא תו' וכו' משבשתא היא וכמתני' נקטי' דמשמע הכי להדיא עכ"ל והרשב"ץ ז"ל איידי דחביבין ליה שמעתתיה דהרמב"ן זקנו תפס במושלם כוותיה כאילו הלכה פסוקה היא וליכא מאן דפליג ומעתה כ"ש בשות' שפטרו זא"ז משבו' דא"י לגלגל וע"ע להרא"ש שם מה שפי' בשם הר"ש מנרבונא והטור חאה"ע סי' ס"ח ע"ד פסיק ותני דא"י לגלגל על מה שפטרה בעלה ומרן בב"י הביא דברי הרא"ש ונמק"י ובש"ע שם נמשך אחר דעת הטור ומ"ש הב"ש והחל"מ דהרמב"ן והריטב"א ס"ל דיכול לגלגל ע"ש דמלשון הנמק"י שכ' משם הריטב"א מ"ש הרמב"ן נר' דדכוותיה ס"ל וליתא משמיה קאמר וליה לא ס"ל כמבואר בחי' שבמקו' ואיכא למי' דאפי' להרמב"ן והרשב"ץ דס"ל אפי' פטרו משבו' יכול לגלגל עליו מודה דבשות' שפטרו זא"ז משבו' השות' א"י לגלגל דמצי א"ל לא פטרתיך אלא ע"מ שתפטרני ונ"מ לשות' שאחד מהם הוא לבדו המתעסק בשות' דקי"ל דאינו נשבע אלא המתעסק כמ"ש בטו"שע שם ס"ה אפי פטרו השות' שאינו מתעסק יכול לגלגל עליו לדעת הריטב"א והרשב"ץ כיון דליכא טעמא דע"מ שתפטרני הוא שפטרתי' וא"כ לדעת מרן ז"ל דפסק בפטרה הבעל אפי' נעשית אפטרו' ליורשי' אינם מגלגלין עליו על העבר עכ"ל דבשות' שפטרו זה את זה דאינו יכול לגלגל עליו לאו משום דע"מ שתפטרני אלא כיון דפטרה פקעה השבועה ואפי' בשות' המתעסק. אם פטרו חבירו שאינו מתעסק א"י לגלגל עליו וה' העיטור דפסק מרן כוותיה לאו מהך טעמא דע"מ וכדכתי' ואחרי כתבי זה ראיתי למור"ם בד"מ שכ' ע"ד ה' העיטור אבל הנ"י בפ' הכותב כ' דאע"ג דפטרו מן השבו' יכול לגלגל עליו ע"ש וכבר כתבתי בעניותי' דגם הרמב"ן ודעמיה אזלו ומודו לה' העיטור ומטעמא דכ' רבני צרפת דמצי א"ל לא פטרתי' אלא שתפטרני ומעתה עת לדבר לעומדי על תשו' רבני צרפת ומאי דאיכא למידק בהו:
הבט ימין וראה בדברי רבני צרפת מ"ש בשאלה שהשות' טוען שכל א' מהם פטר את חבירו משבועה והלה משיב דלהד"מ וע"ז השיבו ז"ל דכל א' נשבע על מה שטען עליו חבירו ומגלגל עליו ענין השיתוף כי מ"ש שמעון לא פטרתי' אלא ע"מ שתפטרני הדין עמו וכו' וכדברי השואל כתוב למ'ר דהשי' להד"מ דמשמע הא אם הודה שפטרו תו לא מצי לגלגל עליו ענין השיתוף ותשו' הרמתה דאזיל ומודה דפטריה אלא דע"מ שתפטרני ופסקו דהדין עמו בטענה זו ופשיטא דאפי' בדלא פריש דע"מ שתפטרני סתמו כפי' כיון דהשבועה דהשות' אתרוייהו רמיא וכת' עוד ז"ל ועוד שאם פטרו מש"וח על השיתוף בפ"ע אבל ע"י גלגול לא פטרו מידי דהוה דחלקו השות' שא"י להשביעו ואם נתגלגלים שבועה ממ"א מגלגלים עליו את הכל וכו' מחל לו בפי' וכו' מ"מ הטענה שטוען דע"מ ראויה לקבל ממנו וכו' ולא ידעתי מה צורך לאריכות דברים הללו כיון דהשאלה מבוארת שטען עליו שפטרו בפירוש דלא דמיא למתני' דחלקו אלא הא' לא דמיא אלא להך דפ' הכותב דמהני אפטרו' שלא לגלגל ולחלק בטעם דע"מ כן פטרתיך כדי שאם אתה תפטרני לכן יכול כל אחד לגלגל על חבירו אבל האריכות שכ' ז"ל אינו מובן לענ"ד ועוד דבנדון ששאל עליו כל א' טוען על חבירו ומאי אולמיה דהאי מהאי או שניהם יגלגלו או שניהם לא יגלגלו:
ועלה מן האר"ש לדינא לש' ב' שותפי' המתעסקי' לשות' א' מתעסק אם מחלו ופטרו מהשבו' שוב א"י לגלגל עליו על עסק השות' כמבואר בטוש"ע א"הע סי' צ"ח ובח"מ סימן צ"ג ולפום מאי דכתיבנא בעניותי' דאפי' הרמב"ן והרשב"ץ מודו מטעמא דרבני צרפת וכדכתי' וכעת ראיתי למרן בב"י ר"סי ע"א גבי נאמנות דפוטרו מהשבועה הביא דעת הרא"ש דס"ל דאפי' ע"י גלגול משביעין אותו עכ"ל:
וראיתי לה' ראש יוסף שם ס"ק ז' שכתב הסברא כדברי הרמב"ן דהא בעלמא משביעין ע"י גלגול אפי' שהוא פטור משבועה מן הדין הגמור אעפ"י שפטור מן התורה או שפטרוהו חכמים וא"כ כשיהיה פטור מן השבועה ע"י נאמנות אמאי לא מחייבי' ליה ע"י גלגול כנ"ל עכ"ל. מה רב גובריה ורב חיליה דרב יוסף ז"ל דמילתא דפליגי בה רברבתא ותלוה בתו' וירוש' וגמרין כדכתי' פשיטא לה מדעתיה והעמוד אשר נשען עליו לאו בר סמכא הוא דעיקר גלגול שבוע' ילפי' לה מסוטה דאע"ג דהך מילתא דמגלגל מן התורה פטור משבועה אפ"ה אמרה תורה לגלגל עליו אבל במתנה על עצמו לפוטרו מדנפשיה קא עמל סברי מרנן דאהני ואהני הך פטורא לפוטרו אפי' ע"י גלגול ומרן בש"ע שם כתב לפיכך אם כתב לו שיהיה נאמן בלא שבו' ק"וח הגלגול לא משתבע וכו' והש"ך ז"ל ק"ל דמשמע מכאן דפיטור סתם לא מהני ובא"הע ובח"מ פסק כהרא"ש ע"ש ולענ"ד דס"ל לחלק בין לשון פיטור דקא מיפטר ליה בהדיא לפיטור דאתיא מכלל' דנאמנות אמנם לענין דינא העיקר כמו שנתבאר בפסקיו בא"הע וח"מ וכדכתיבנא. ואחז"ר ראיתי לה' בני אהרן סימן מ"ב שגם הוא הגיה בדברי רבני צרפת כמו שהגיה הכנ"הג וכדכתי' והביא לשון ה' העיטור ודקדק עליו כי דוקיין ע"ע וגם ראיתי את הלח'ש בס' פנים מאירות ח"ב סי' קל"ז מה שחלק על דייני ז"ל וזו הלכה העלה ע"ש: ברם אכתי פש גבן לברורי בעיקר דינא דמתניתין דקתני חלקו השות' א"י להשביעו ואם נתחייב לו שבו' ממ"א מגלגלי' את הכל מ"ט כיון דאמדינן דעתיה דמסתמא אחולי אחיל לגביה לדעת רובא דרבוותא היכי מציתו לגלגל עליו ובר"פ חזקת אמר למ"ד הדרא ולא פרי מ"ט כיון דלא תבעיה אמ' דאחוליה אחליה ובפ' המניח דף ל"ד אמ"ר טענו חטים והודה לו שעורים פטור אף מן השעורים ודעת רש"י והתוס' ושאר פוסקים מדין מחילה נגעו בה ועיין בטו"שע סי' פ"ח סו"ב אלא דאם תפס קודם התביעה לא מפקינן מיניה דאימור סמוך עלייהו כמ"ש שם וכן באלמנה ששהתה כ"ה שנה ולא תבעה כתו' שוב א"י לתבוע כתו' וה"ט דמסתמא מחלה כמ"ש בטוש"ע אה"ע סי' קכ"ה ע"ש והנה בעתה אין הפנאי מסכים עמי להאריך: