ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
גימ"ל · אות לט
גוי ראובן ושמעון קנו שק של משי מתוגר א' בהקפה לזמן מוגבל וכ' עליהם שטר בעש"ג וחילקו המשי וכל א' פנה לדרכו לעשות מה שלבו חפץ ובהגיע תור הפרעון ראובן לא מצא ידו לקיים מצות פריעה נחבא אל הכלים ואין רואה ואז עמד ותבע כל הנישום דמים במשי לשמעון יען כי שניהם כא' כתו' עליהם השט"ח והדת ניתנה ליפות את כחו לגבות ממי שירצה וכי נכמרו רחמי התוגר על שמעון נתפשר עמו לגבות ממנו כל חלקו משלם ומחלק המוטל על ראובן יגבה מחצי' ופטר את שמעון מהנשאר ולתבוע מראובן לעת מצוא והנה שמעון תובע מראובן מה שפרע בעדו לתוגר. דעת רב א' הובאו דבריו בתשו' ה' כרם שלמה ח"המ סי' י"ב דראובן בריא בחיובא לשלם במיטבא וה' המחבר חלוק עליו בזה ע"ש מילתא בטעמא: