אור ברסלב
ספר משכנות הרועים גימ"ל › אות ב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

גימ"ל · אות ב

אות א

גביית בע"ח. ראובן אי"ש סחו"רה זבוני ומזבין ונושים מקצתן אנשים סוחרים מדמי הסחורות ועמד א' מהנושים ונטל מראובן מיני סחורות בשיעור חובו וכשמוע שאר הנושים בו עמדו לקבול עליו בדין באומרם אליו תא ונפלוג אקרקפתא דגברי כהסכמת מרן בש"ע סי' ק"ד ס"י דאנן בדידן כוותיה ק"ל ולאו כל כמינך ליטול חלק בראש הו'רה גבר עמיתי בתורה דיינא בארעא שארנו וקרובנו כי רב הוא הי"ו דלא אהניא ליה תפיסתו וסמא אייתי בידיה תשו' ה' מוהר"א ששון ז"ל סי' ס"ז שכתב ואע"ג דקניית השטר היתה אחר שידעו שהם שבורים ולכאורה היה נראה לומר דדמי לתפיסה אחר שנולד הספק דהא אפי' לאו מילתא וכו' עכ"ל אלמא דעת עליון. דאם באמת היה הענין דהתפיסה אחר ידיעת השבירה לא אהנו מעשיו וקרו ליה מהדרנא אלו דברי ה' קרובנו הי"ו ונומיתי לו אהמ"ר לא שמה מתיא לא דמיא כעכלא לדינא דנ"ד לא מקריא תפיסה ולא תורת תפיסה כלל כיון דהלוה גופיה הוא דאזבניה והתפיסה דכה"ג זכה במקחו דלא גרע מלוה או מכר או נתן דבמטלטלין זכה הלוקח או מקבל המתנה כמ"ש בטוש"ע סימן ט' וגבי חוב מקולקל ושיירא המהלכת במדבר דקי"ל דאם אמר לעצמי הצלתי דזכה בחלקו כמ"ש בטוש"ע סי' קע"ו וסי' קפ"א ס"ב יעו"ש אבל נדון ה' ז"ל שהלוה הוא תפס מעצמו בכח השטר שהיה מלוה שהוא מלוה של השות' דוק ותשכח ואפי' לפ"ד מור' נר"ו עין רואה דה' מוהרא"ש לא פסקא ליה מילתא דדמי לתפיסה אחר שנולד הספק אלא בדרך היה נראה לכאורה לומר דדמי וכו' ולאו דפשיטא ליה ועוד בה דהאי מילתא דתפיסה לאחר שנולד הספק לא הויא תפיסה תליא באשלי רברבי וכמ"ש לקמן במערכת אות ת' מדיני תפיסה בס"ד א"כ כי אמרי' נמי דדמי לתפיסה שאחר שנולד הספק כיון דפליגי בה רבוותא נו"ן לא מפקינן מידי התופס דשפיר מצי למימר קי"ל כמ"ד דחשיב תפיסה מעליא היא. וכ"ש לפי מה שהוכחתי בעניותי שם בדיני התפיסה שדעת מרן בש"ע כמ"ד דחשי' תפיסה מעליא ע"ש ובנדונו של ה' ז"ל נמי דינא הכי הוא דאין מוציאין מיד זבולון מה שהוא חייב לראובן ושמ' השות' מטעמא דכתי' בעניותנו:

איברא דאכתי נשאר לנו לברר דעת ה' מהרא"ש במאי דכת' ואע"ג דמכירת שטרו' דרבנן ושעבוד דב"ח דאורייתא מ"מ כיון שתפס זכה וכו' ע"ש דמאי שיאטיה דתפיסה הכא דעיקר מאי דק"ל דלא אתי מכירת שט' דרבנן ומיעקרא שעבוד דב"ח דהיא מדאורייתא דנכסי דלוה משתעבדי למלוה מדאוריית' לא מפקי' מניה דלא הויא אלא מדרבנן א"כ מה יושיענו זה שכת' ה' ז"ל מ"מ כיון דתפס זכה ואינו ענין לתפיסה הכא ונר' דדעת ה' ז"ל משום דבמכירת שטרו' פלוגתא דרבוואתא כת א' אומרת מדאורייתא. מדאצטריך קרא גבי אונאה למעוטי מכירת שטרות מאונאה וכת א' אומרת דלא הויא אלא מדרבנן מדאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול כמ"ש התו' בפ' הכותב דף פ"ה ובפ' המוכר דף ע"ז ובכ"ד ובי'אר עליה הכהן הגדול ר"י סי' ס"ו ועיין לקמן במערכת אות ש' מדיני שטרות בס"ד ובשעבוד נכסי לוה למלוה פליגי בה אמוראי דשלהי פ' ג"פ והכהן הגדול פי' טליתו עליה רס"י ט"ל ע"ע ולפ"ז הכי ק"ל לה' ז"ל ואע"ג דאיכא למימר מכ"ש דרבנן ושעבוד דב"ח מדאורייתא ולא אתי מדרבנן ומפיק דאורייתא מ"מ כיון דמידי פלוגתא לא נפקא כיון דתפס זכה דמצי' למימ' קי"ל כמ"ד דתרווייהו דרבנן ואתי דרבנן ומפיק דרבנן וא"נ תרווייהו מדאוריי' שפיר אתי דאורייתא ומפיק דאורייתא וכ"ש דמצי' למי' קי"ל כמ"ד מכי' שטרות דאורייתא ושעבודא דרבנן וא"נ כתו' בשט"ח שביד השותף שעבד להם כל נכסיו בפי' ומדברי רש"י בפ"ק דקידושין די"ג יראה דבכ"הג כ"ע מודו דשעבוד דאורייתא כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' לשם בד"ה מלוה הכתובה בשטר וכו' ע"ש ואכתי מצי' למי' קי"ל כמ"ד מכ"ש דאוריית' מש"ה כיון דתפס זכה כנלע"ד בכוונת דברי ה' ז"ל ואחר המשא ומתן בדבר ההלכה הסכים ה' מנ"ר נר"ו וזיכה למלוה בסחורו' שגבה מהלוה:

ואם המלוה תפס חפצים מנכסי הלוה יותר ממה שיעלה לו בחלוקת קרקפתא דגברי והתפיסה בלא שומת החפצים ההם ושלא ע"י ב"ד א"נ מלוה מאוחר שקדם ותפס מעצמו בלא שומא ע"י בקיאים ושלא ע"י ב"ד הטור סי' ת"ד ס"י הביא דעת ר' יונה דס"ל דלא מהניא ליה מה שתפס אפי' ע"י שומא ודעת הרא"ש דינא הכי במקרקעי אצל המטלטלי' דמה שגבה גבה אפי' שגבה מעצמו ע"ש ופשוטן של דברים נראין דהרא"ש נמי מודה דשומא מיהא בעי כי היכי דלא שוינן להו דפליגי מן הקצה אל הקצה דלהר"י אפי' שומא לא מהניא ולהרא"ש אפי' שומא לא בעיא דהא מצי א"ל מאן שם לך ול"ש בין תפס ע"י ב"ד לתפס מעצמו לענין שומא במטלטלי' אלא דממ"ש עוד בתשו' אחרת שהביא הטור שם ס"ה בסוגר חנותו של לוי ע"י ב"ד דפסק דלא אהני ליה ללוי דאינה גבייה כל זמן שלא שמו הסחורה ונתנוה ללוי הרי קרי בחיל דאפי' במטלטלי' בעי' שומא ונתינת הב"ד כסברת הר"י ולולי ה' הטור דאייתי דבריו שבתשו' ודבריו בפ' הכותב הו"א דהרא"ש בפסקיו לא נ"ל דברי הר"י ובתשו' חזר להורות כדברי הר"י ואפ' דפלגן בהדייהו ונקי' כדברי התשו' חדא דבתראי נינהו ועוד דהלכה למעשה עדיף כמ"ש הכנ"הג ושאר האחרונים אבל על הטור ק' והש"ך בלע בנעימה וכת' וה"ה אם תפס מעצמו בלא ב"ד אלא בשומא מקרי צ גבייה עכ"ל:

וראיתי להב"ח ז"ל שם ס"ה דפסיק' ליה דאפי' נתנו המטלטלין הב"ד ביד המלוה בלא שומא לא מיקרי גבייה דבעי' תרתי שומא ונתינה והא בלא הא לא קיימא ובס"י מספ"ל בדברי הרא"ש אי בעי' תרתי או לא ופשיטא ליה מתשו' דסי' ה' דאפילו בב"ד בעי תרתי כ"ש בגבה מעצמו במטלטלין בלא שומא דלאו כלום היא ע"ש דעת עליון דבגבה מעצמו ס"ל דבעי' שומא וכדכתי' ואפי' ע"י ב"ד במטלטלין נמי ע"י עצמו מיקרי גבייה בודאי דשמיע ליה כמ"ש הש"ך ועובדא כי הוה הכי הוה אבל לענין ס"ל להרא"ש דבמטלטלין הב"ד והמלוה כחדא שריין והש"ך שם סקי"א בפי' עליו בזה אלא דבב"ד לא בעי שומא ובגבה מעצמו נמי מפקפק בדבריו לומר דאפי' בלא שומא מה שגבה גבה וזו הלכה העלה ה' באו"רות ע"ש וה' פמ"א ז"ל ח"ב סי' ח' השג ישיג על דברי הב"ח ע"ש ואמנם לשון מרן בש"ע לא רהיט בהכי ואנן בדידן בעקבותא דמשיחא נקטי' ואחרי מופלג בא מעשה לפני עט"ר מורי הרב חק נתן נר"ו וסיעת מרחמוהי ופסקו דאהניא ליה הך תפיסה ודנתי לפניו בקרקע מלשון מרן בש"ע ויען המלאך הדובר בי מנ"ר נר"ו דמרן העתיק לשון הרא"ש והרא"ש כלפי מה שהשיב סגירת החנות ע"י ב"ד ופסק דאין בה מועיל סרכיה נקיט ואזיל:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה