ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
גימ"ל · אות א
גביית חוב. קי"ל מי שיש עליו ב"ח הרבה ולא נמצא במכירתו כדי גאולתו דאפליגו רבוואתא כיצד חולקים בממון לפי הממון או במכסת נפשות אקרקפתא דגברי א' המרבה וא' הממעיט וסדר חלוקה באשר ימצא לו עלי בא"ר בטוש"ע סי' ק"ד ס"י ואנן בדידן בתר מרן גרירי דפסק שם אקרקפתא דגברי ע"ש ובשנת תקמ"ו בא מעשה בימי עט"ר ראש על ארץ מורי הרב חק נתן בראובן שהיו נושים בו ישראל וגוים ונשבר ובדיני התגרים חולקים לפי הממון כסברת ר"ח ז"ל והיו סבורים מהב"ד כיון דיד גוי באמצע ודנין לחלוק לפי הממון כך דנין לישראל הנושי' בו ומורי הרב ז"ל הכריע שיחלוקו בתחילה עם הגוים לפי הממון והיה הנשאר הדר דינא לחלוק אקרקפתא דגברי וכך עלתה ההסכמה בועד הב' בתי דינים שבעיר והנה בעתה ה'ן ספק בידי בא' שיש לו שנים או ג' שטרות על לוה א' ונושים בו ג"כ ב' או ג' אנשים כל א' בשטר בפ"ע היכי לידיינו דייני להאי דינא מי אזלינן בתר השעבוד הני תרי ותלת הויין או"ד בתר המלוה אזלינן והוא בא' ולא יטול אלא חלק א' ואתמ"ל דאינו גובה אלא חלק א' דבתר מלוה אזלי' אם מכר או נתן לאחריני מי הוו כתרי גברי דהשתא מיהא הא איכא תרי קמן או"ד בתר מעיקרא אזלי' ומלוה חד הוא דאיכא:
וחזיתיה לה' הדרישה סימן ג"ן דפשיטא ליה דמאריה דתרי שטרי דשקיל תרי חולקי והדר ק"ל מהך דפ' ג"פ דף קע"ב דשטר בר מאה לא לשווי ליה כתרי שטרי בר חמשין חמשין וכו' ואי תרוייהו מלוה ולוה ניחא להו עבדי' להו כמ"ש רשב"ם ור' ירוחם ואמאי והא מטי פסידא לאחריני דזמנין משכחת לה דלוה לית ליה לשלם לכולהו בעלי חובין וחד מב"ח אית ליה תרי שטרי ואי אמרת דגבי תרי חולקי הא מטי להו פסידא לשאר ב"ח וניחא ליה דלכוליה האי לא חיישינן גם הש"ך שם סק"ב פשיטא ליה דשקיל תרי חולקי וק"ל מהך דג"פ וניחא ליה בתרי אנפין וחד כמ"ש ה' הדרישה ברם מ"ש ז"ל כמ"ש בסי' ק"ד ס"ו אני ענ"י לא מצאתי והך ס' די"א לא היא לנ"ד איך שיהיה הני כה'ני שלוחי דרחמנא נינהו על דעת א' לו' יסמוכו דגובין לפי מנין השטרות:
ותבט עיני עוד לבוא לבית הספק היכא דהמלוה לית ליה אלא חד שטרא וזימנין פלגא דשטרא אי יהביה לאחרינא היכי פלגן בהדייהו דאי בתר השתא אזלי' הא איכא תרי ואי אזלי' בתר שעבוד ליכא אלא חד והאי ספיקא אכתי לא אפשוט. וחזי הוית להב"ח בתשו' סי' ל"ה דפשיטא ליה דלא שקיל מאריה דשטרא ואע"ג דאית ליה כמה שטרי לא שקיל אלא חד וחיליה מהך דפ' ג"פ ע"ש וכבר תרגמוה סבי ממלאכת כהנים והב"ח לפום מאי דחייש לקנונייא מהך דפ' ג"פ הורה דה"ה אם מכר א' מהם דאינו גובה אלא חלק א' וראיה מדאמר שמואל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול דאכתי פש ליה זכותא בגויה ע"ש לענ"ד אהמ"ר לא שמה מתיא דלא אהני הך טעמא אלא לענין דמצי מחיל דתרי שעבודין אית ליה המלוה על הלוה כמ"ש התוס' בפ' הכותב דף פ"ה ובכמה דוכתי' ועיין מה שהארכתי לקמן מערכת אות ש' בדיני שטרות בס"ד אבל לנ"ד לא מכרעא כלל וה' ז"ל מסתמיך ואזיל בתר חשש הקנוניא ולדעתו ז"ל צ"ל דודאי המלוה הוא דשקיל ולא הקונה דאתי מחמתיה כיון דאכתי אית ליה זכותא בגויה א"כ היכא דהוא נושה בלוה ק"ק ומכר מנה וכפי החלוקה יעלה לחלקו ק"ק אם יטול ק"ק כפי מה שחייב. לו או"ד דהשתא מיהא לית ליה אלא מנה והקונה אינו גובה כלום נמצאת אומר דהך זכותא דאכתי אית ליה חובת גברא לחוב לקונה וה' העיד כי רבני עירו דנין שגובה ב' חלקים אלא שהוא ז"ל כ' שדבר זה מתקנת ב"ד ולא מדינא ע"ש ולפי מה שנתבאר בדעת הסמ"ע והש"ך דינא יתיב ולא מהתקנה שו"ר לתלמידו ה' בעל צמח צדיק סי' ט"ו שעמד על זה והעלה להלכה כדעת ה' הדרישה והש"ך והעלה שאם מכר לאחרים נוטלין חלקם ופליג אדרביה בהעלם דבר וזו הלכה העלה ה' מוהרי"א באורות וה' בית אברהם העיד שכך היה דן אביו ה' ז"ל אלא שכעת ראיתי לה' שאגת אריה סי' ד' שנטתה דעתו לדעת הב"ח: