ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
בי"ת · אות ו
בית קי"ל המשיא בנו הגדול נישואין הראשונים ולא השיא בן זכר אחר וגם שהשיאו בתולה ופנה את כל הבית קנה הבן הבית דאמרי' דעתיה דאב דגמר והקנה לו אותו הבית לשם מתנה כמ"ש בטוש"ע אה"ע סי' נ"ט ע"ש וכתב הכנ"הג שם אות ג' משם ה' מוהרש"ך ז"ל ח"ב סי' מ"ג וז"ל ודוקא כשהבית מוחלטת לו ואין לאחרים שום זכות בבית אבל אם יש איזה זכות לאחר בבית כגון שקנאה והתנה הקונה עמו שלאחר עבור כ"וך שנים אם ירצה המוכר לחזור ולקנותה שמחוייב הקונה לחזור ולמוכרה לו קנאו עכ"ל ופשוט הוא דט"ס וצ"ל לא קנאו ולדעתי אף אם הוחלט הבית לקונה שלא חזר המוכר וקנאה אפ"ה לא זכה הבן באותו הבית דלא אמרי' בכה"ג כיון דלא חזר וקנאה אגלאי מילתא למפרע דדידיה הויא ודמות ראיה מהא דאיפליגו אביי ורבא בב"ח למפרע הוא גובה או מכאן ולהבא כדאיתא בפ' כ"ש דף ל"א וקי"ל כרבא ועט"ר רבי' מורי הרב חק נתן זיע"א דן ידין מדברי מוהרש"ך הללו דבחזקות הנהוגות דיד הגוי בעל המולק"י או הממונים על קרקעות הקדשים ידם תקיפה והרשות נתונה להוציא הישראל מהחצר ולהשכירה לשאינם בני ברית או להשאירה רקנית א"כ אין לך זכות לאחרים יש בבית יותר מהם ואינו זוכה אלא במולק"י דוקא והרב המו' מוהר"ש אלפאסי ז"ל חלוק עליו בדבר זה וס' תשו' מוהרש"ך ח"ב אינו בנמצא פה מתא יע"א לראות הדברים כהוייתן ונר' פשוט שאם היתה החצר או הבית שהשיא בה את בנו קנויה לאביו מאת הגוי בעל גוף הקרקע חזקה הנק' אצלם אל"כלו שהוא ע"ז האופן שיתן לו הישראל סך מה שיאותו ז"לז ויכתוב לו שטר העולה בעש"ג שמכר לו אל"כלו וקוצב לו שכירות הבית או החצר בעד כמה לשנה ואז אין לו רשות לגוי להוציאו ממנה ולא להוסיף עליו על דמי השכירות ונעתק כל כוחו של גוי ואין לו עוד בה אלא דמי שכירות הקצוב בינותם דודאי יודה מורי הרב ז"ל דזכה הבן וכ"ש אם החצר או חבית קנויה בקנין הנקרא אסתנ'זל והוא שיקנה הכותלים של הבית וכל הנטפל לבית ואינו פורע עוד אלא שכירות הקרקע דוקא כפי מה שנתרצו זה לוה דפשיטא דבכ"הג דמודה רבינו ז"ל דזכה הבן ז. ובשנת תקנ"ט בא מעשה לפנינו באחד שהשיא לבנו הגדול בבית אחת מחצרו המוחזק בה חזקה גרידתא ודר בה עד אחר מות האב וכשבאו האחים לחלוק החצר עמד וערער בנו הגדול על דבר הבית שהשיאו אביו בה וכבר הרב מורי זיע"א עלה האיש ההוא מעירו לשכון כבוד בארצנו תוב"ב ונתבקש בישיבה של מעלה וה' מוהרש"א זיע"א הוא היה ראש על ארץ יע"א ולא הסכים להורות בה שלא זכה בבית דלא שאני ליה בין מולקי' לחזקה ואז עמד אחיו של הבן הגדול והביא לנו ס' הכנ"הג אה"ע של ר' הגדול מוהר"י אלבמרוזו זיע"א בעל ס' ז"י אתיא במה הצד כתוב למ"ר וז"ל בסי' נ"ט ע"ד מוהרש"ך שהביא הכנ"הג וז"ל ודין זה אינו נוהג אלא במולק"י אבל בחזקות שלנו אינו נוהג וכ"כ מוהרש"ך ח"ב סי' מ"ג וכן דנו קדמונינו ז"ל ע"ה יצחק למכרוזו עכ"ל וכמדומה שרבי' ז"ל אף הוא ראה תשו' מוהרש"ך ז"ל וה' מוהרש"א זיע"א לא האמין שהדברים יצאו מפי קדוש עד ששלח הספר לה' החסיד מוהר"י זרקא זיע"א כי הוא ספרא רבא דישראל ומהמיוחדים שבתלמידי רבי' הגדול זיע"א ובקי טפי בכתיבת יד רבו זלה"ה והעיר שבבירור גמור נתברר לו שאינו כתי' רבו ז"ל כלל ומזוייף מתוכו ועמדו האחים ונתפשרו ביניהם:
וכעת ראיתי לה' מוהרש"ח. בס' משפטים ישרים סי' ל"ז פלפל בענין המשיא בנו שבחזקת חצרו ולא חש לחלק בין חזקה למולק"י ע"ע הן היום נראה בעליל ס' תשו' מוהרש"ך ח"ב והדבר יצא מפי המלך שהביא היא חזקת הישראל והבן היה פורע שכירות הבית לתוגר בעל גוף הקרקע ע"ש הוברר הדבר כי מה שכ' במה הצד בס' כנ"הג של רבי' הגדול ז"ל שכ"כ מוהרש"ך עד שקר ענה ולא מ'ר בריה דרבינא חתים עלה וכמו שהעיד ה' מוהר"י זרקא זלה"ה וביום ד' י' לחשון שנת נפלאו"ת מתורתך נתוועדנו רוב ב"ד יצ"ו והסכמנו לדון מכאן ולהלאה דאין לחלק בין שתהיה הבית מולק"י או חזקה ושאם יש הפרש והכחשה בין האב לבן שהאב או יורשיו טוענין ששייר בה איזה חפצים והבן. טוען פנויה היתה שעל הבן להביא ראיה ושלא כדעת ה המבי"ט ז"ל שהביא ה' כנה"ג ז"ל דרובא דאיתיה קמן הכי ס"ל כיון דהיא מילתא בלא טעמא וכמו שאכתוב לקמן בע"ה: