ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
בי"ת · אות ה
בית חתנו' נשאלתי בבחור א' מערי פראנקיא ממלכו' אינגליז אתא ואייתי בידיה כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום להיות הוא העומד בפתח שער קונסל אינגליז לתורגמן וסרסור והקונסל קבל אותו בסבר פנים יפות ויען כי הבחור הלזה נמצא בו דבר טוב גברא דשפיר חזי לכל אשר יאמר כי הוא זה והוא גר בארץ אין לו חנייה עמד הקונסל וייחד לו בית א' עמו במחיצתו ואח"כ רצה לקשר הזיווג עם בת ראובן ויען ויאמר הבחור הלז תנאי א' שיתן לו בית א' לדור בחצירו וראובן הנז' מוחזק בחלקו בחצר שדר בה בבית א' גדולה והשניה קטנה הימנה ושתיהן באמצעות החצר ועוד לו. בית א' קטנה שבקטנות בעליה שישנה בחצר ואותה החצר היא אשר יש בה בור ובאר ובה"כ וכל צורכי תשמישי החצר נעשים שם ונגמר הענין וכתב לו שטר שהקנה לו בית א' בחצרו לדור בו כל ימי חייו ולמקצת ירחין גמר בדעתו להגיע לפ' הנושא ושאל את פי חמיו איזה בית אשר ייחדת לי להכין אותה ולסעדה כמשפט בית חתנות עמד חתנו והראהו הבית הבינונית שבאמצעות החצר ויאמר לו זה חלקך בחיים ועמד הבחור הלז ובזבז מנכסיו בסיוד וכיור ומיני צבעונים ועשה לו בגדים נאים בגדי יקר תפארת ונכנס לחופה ודר בה שנה אחר שנה ויולד בנים ובנות ועיני חמיו רואות את כל הנעשה בבית ואין מכלים ופוצה פה ומצפצף וחתנו עושה בה ומשתמש כמי שעושה בשלו ואחרי מופלג מספר הסמוך לך' שנה בשנותו את טעמו חמיו עמד וערער על חתנו באמור אליו הלא אנכי כתבתי לך בית סתם וכבר יש לי בית א' שבעליה אותה תקח לך ויענהו חתנו האמת יורה דרכו כי בעת השידוכין איני זוכר אם בפירושא אתמר שהבית הלזו מוכחת מילתא דמעיקרא להאי ביתא איכוונת והשתא אהדורי הוא דקא הדרת במועצות. דרך עקש ופתלתול וחמיו השב ישיב הן אמת כי לא פורש בשעת התנאי ונתנהגתי עמך בויתור והשתא מיהא דינא קבעינא חזר חתנו וטען והלא התנאי היה לדור בה כל ימי חיי וזקני שער עמי מידע ידעי דלאו אורחאי למיהדר בדירה סרוחה כי האי ועוד כיון דלכל ימי חיי לא יבצר מהיות לי עוד בנים ובנות והבית הלזו קטון מהכיל וחמיו ישיב אמריו עכ"פ אית לך רווחא דתשקול אגרא דביתא שבעליה ותדור בבית הראויה לך מכיסך יורה המורה כדת מה לעשות עפ"י התורה ויבא שכמ"ה:
זאת אשיב ראשית מאמר אהא דתנן בנדרים דף נ"ו הנודר מן הבית מותר בעליה דאין עליה בכלל בית דר"מ וחכ"א עליה בכלל בית ואסור בעליה ואיתמר עלה כמאן אזלא הא דאמר ר"ה וכו' בית דבתי אני מוכר מראהו עליה טעמא דאמר בית בבתי הא אמר בית סתמא לא לימא ר"מ היא מדקא"ל בהאי לישנא בית בבתי דמשמע מניה בית שבתוך ביתי ואפי' כל דהו דאע"ג דאין עליה בכלל בית אהני האי לישנא למוכר למימ' האי ביתא דעליה הוא דזבנית לך ולהכי מראהו עליה אבל אמר לו בית סתם כיון דעליה אינה בכלל בית לא מצי דחי ליה אצל עליה ואע"ג דהמוכר מוחזק והלוקח מוציא ה"מ היכא דישנה לעליה בכלל בית דאע"ג דגריעא היא:
משום טרחא דעליה וירידה מצי מוכר. המוחזק לומר ללוקח המוציא האי ביתא דזבנית לך מעיקרא אבל השתא דעליה אינה בכלל בית כלל אינו יכול להראותו עליה וע"כ לא אתיא אלא כר"מ דאמר דאין העליה בכלל בית דאי לרבנן כי א"ל בית סתם נמי כיון דעליה בכלל ויד הלוקח על התחתונה מראהו עליה ואמאי ר"ה לא אמר למילתיה דמראהו עליה אלא דא"ל בית בבתי אני מוכר לך לשמעינן אפי' כי א"ל בית סתמא וכ"ש בית בביתי ודחי מאי עליה המעולה שבבתים דאי א"ל בית סתמא הו"מ דחי ליה אצל עליה כיון דהא נמי בכלל בית והשתא דא"ל. בית בביתי ליפות כחו קא"ל דנוטל המעולה שבבתים ועליה גריעא היא ולכאורה משמע דלאו מעליה הוא דקדחי אלא אי אית ליה ב' בתים בחצר נוטל המעולה שבהם דה"ק ליה בית המעולה שבבתים ולקמן ית' בס"ד ואי משכחת לה דאית ליה למוכר עליה מעולה כ"כ דטרחא דעליה וירידה נטפל לה כיון דאית. ליה כרבנן דאמר עליה בכלל ביתא וקא"ל המעולה שבביתי אני מוכר לך א"כ העליה בכלל היתה וקא"ל המעולה שבביתי אני מוכר וחזי' אי מינייהו מעולה טפי ושקיל לה והתו' ז"ל הק' דבשלהי מנחות אמר דעליה גרועה קאמר דיד בעה"ש על התחתונה א"כ מאי איריא בית בביתי אפי' בית סתמא נמי כיון דהטעם תלוי דיד בעה"ש עה"ת עכ"ל ר"ל דלפום מסקנא דהתם דמראהו עליה דגריעא היא וכדסא"ד. הכא ומשום דיד בעה"ש עה"ת א"כ הדרת קו' הש"ס דטעמא דאמר בית בביתי הא בבית סתמא אינו מראהו עליה אע"ג דיד בעה"ש עה"ת דאין העליה בכלל בית. א"כ ע"כ כר"מ אתיא ולא כרבנן ואי ס"ל כרבנן כיון דהטעם תלוי דיד בעה"ש עה"ת אפי' אמר בית סתמא ולמ"ל. למנקט בית בביתי ותי' לפום מסקנא דהתם א"ל דשפיר נקט בית בביתי לאשמועינן מועינן רבותא דאע"ג דהאי לישנא משמע נמי המעולה שבבתים וכדמסיק הכא אפי"ה דוחהו אצל עליה משום דיד בעה"ש עה"ת ומפרשי' דבית בביתי לגריעותא כדסא"ד התם והכא וכמסקנא דהתם וכ"ש בית סתמא כיון דקי"ל כרבנן דישנה לעליה בכלל בית ויד בעה"ש עה"ת וכן מבואר בדברי הר"ן ז"ל בשם הרמבן ז"ל: אמנם הרא"ש ז"ל שם בפי' ופסקיו ואחריו נמשך הטור בי"ד סי' רי"ו דרכו קסת"ם לישוב הסוגיות דבבית סתם מראהו עליה דעליה בכלל בית ככנן הא מיהא כי א"ל. בית בביתי אינו דוחהו אצל עליה לישנא לאפוקי עליה אלא דאי אית לית ביה גרועה שאינה בעליה דוחהו אצל הבית הפחותה שבבתים משום דיד בעה"ש עה"ת וראיתי לרבינו ז"ל. בפכ"א מה' מכירה דין י"ט שכתב וז"ל האומר לחבירו בית בביתי וכו' אני מוכר לך נותן לו הקטן שבהם עכ"ל ממה שלא הזכיר שנותן לו עליה אעפ"י שהוא פסק כרבנן גבי נדרים דהנודר מן הבית אסור אף בעליה כמ"ש בפ"ט מה' נדרים ע"ש אלא שכ' קטן ולא כ' הפחותה והגרועה שבבתים דבכי האי משמע דאפי' עליה לכאו' משמע דס"ל כדעת הרא"ש ז"ל אמנם ראיתי להר"ן ז"ל שממ"ש הוא דלמסקנא העליה בכלל:
שכ"ד הרמב"ם ע"ש וכן העתיק מרן בב"י שם:
איברא דהר"ן טעמו ונימוקו עמו דאי ס"ל כהרא"ש הו"ל לאשמועי' נמי דבאומר לו בית סתם מראה אפי' עליה וכמ"ש הרא"ש ז"ל אלא ודאי דסובר רבנ' ז"ל כמ"ש הר"ן ומשום שכלל דין בית בביתי ושור בשורי בחדא מחתא וגבי שור צודק לשון הקטן שבהם כלישנא דמתני' וכ"ה דעת מרן שהעתיק לשון הר"ן ושתיק ה' ולא אמר ולא מידי ועוד עמ"ש אח"כ וז"ל דהטור פסק כדעת הרא"ש מוכח להדיא שכדעת הרמב"ם אזיל ומודה לדעת הר"ן וכ"ה דעת רוב הפוסקים וגם אני מצאתי לה' המאירי ז"ל בס' בית הבחירה הנדפס מחדש וז"ל ואין בה הפרש בין בית א' לבית בביתי בין בלוקח בין למקבל מתנה וכו' זהו הפסק הנכון בענין והרבה מהמפרשים נתבלבלו בפירושים אחרים ואין לחוש לדברים כלל עכ"ל ומרן בש"ע שם העתיק לשון רבי' כדמותו כצלמו כמנהגו הטוב ובודאי שסו' בדעתו כמ"ש בב"י בשם הר"ן ז"ל וכדכתי' ומעתה מ"ש מור"ם ז"ל אבל אינו נותן לו עליה וכו' אין זה דעת מרן ז"ל ואתמהא איך סתם לן סתומי וזוהי דעת הרא"ש וכבר נתעורר בזה הסמ"ע וכ' ואפשר שלא חשש להאריך ולכתוב פלוגתא עכ"ל והט"ז ז"ל כ' שדעת הרא"ש והרמב"ם אחת היא ודלא כמ"ש הר"ן והב"י ע"ש וכמדומה שבימיו לא נגלה אור ס' הד"מ ששם מבואר דס"ל כפי' הר"ן בד' הרמב"ם אלא דאכתי לא איפרוק דהרי הסמ"ע הביא משם הרמ' שכ"כ וצע"ד: אמור מעתה לענין פסקא דדינא באומר לחבירו בית א' לכ"ע מראהו עליה אע"ג דגרועה ובאומר בית בביתי לד' ה' המאירי והרמב"ן ז"ל והר"ן ושכן דעת הרמב"ם לדידהו ז"ל וכ"ה דעת מרן ומור"ם בד"מ ה"נ דוחהו אצל עליה אמנם ד' הרא"ש והטור וד' הרמב"ם לדעת הט"ז אינו יכול לדחותו אצל עליה אלא נותן לו בית הקטנה שבחצר דוקא ואנן בדידן בתריה דמרן גרירנא והוא ז"ל בש"ע העתיק דברי הרמב"ם ולדידיה שמיע ליה דס"ל כדעת הר"ן ושכ"ה ד' הד"מ כמו שנאמר ומצי דחי ליה אצל בית שבעליה אפי' באומר לו בית בביתי ומעתה בנ"ד שכתוב בשטר וחייב עצמו פ' לתת לחתנו פ' בית א' בחלקו המגיע לו כחצר הנק' כו"ך לדור בו כל ימי חייו וכו' פשטא דמילתא דהוי כאומר בית א' סתם דמ"ש בחצר פ' אינו אלא מורה מקום היכא קאי הך ביתא ולכ"ע מאי דוחהו אצל עליה ואת"ל דחשבי' ליה כבית בביתי לדידן לא נפק"ל מידי כיון דאנן בתריה דמרן גרירנא וכדכתי ולדידיה לא שני לן בין בית סתם לבית בביתי כמדובר:
ואולם לא תעזוב נפשי לשאו'ל אי בעי' שיעור מה בבית הקטנה דחזיא לדירה או"ד מראהו בית כמות שהיא ואין לדקדק בשיעורין וברפ"ק דסוכה אהא דאיפליגו ר' ורבנן בסוכה שאין בה ד"א דר' סבר דאינו יוצא בה י"ח ורבנן ס' דבמחזקת ראשו ורובו סגי איתמר עלה מאן תנא להא דת"ר כל בית שאין בה ד"א על ד"א פטורה מן המזוזה וכו' לימא ר' היא ומיהדר אפי' תימא רבנן אלא גבי סוכה דדירת עראי אבל גבי בית דדירת קבע היא אפי' רבנן מודו דאי אית בה ד"א על ד"א דיירי בה אינשי ואי לא לא דיירי בה אינשי ע"כ מהכא מוכח דלא מיקרי בית בפחות מד"א על ד"א א"כ בשיעורא תליא מילתא וק"ל בגווה דמהכא מוכח דכל דאית בה ד"א על ד"א חשיבא שפיר לכל הנך מילי דקחשבי' התם ובפ' המוכר פירות ד' צ"ח תנן המוכר מקום לחבירו וכן המקבל מקום מחבירו לעשות בית חתנות לבנו ובית אלמנות לבתו בונה ד"א על שש דרע"ק רי"א רפת בקר הוא זה והרוצה לעשות רפת בקר בונה ד"א על ו' בית קטן ו' על ח' וכו' ובגמ' איכא דאמרי רפת בקר רע"ק קאמר לה ברפת בקר שיעורו ד"א על ו' ודכוותה בית חתנות ואלמנות ועשוי אדם לעשות דירתו כרפת בקר ובית חתנות ורפת בקר שוין בשיעורייהו אבל המוכר מקום לחבירו אע"ג דיד המוכר על העליונה לא סגי ליה בבציר מו' על ח' כדקתני מתני' וא"ד רישא קא"ל ובתרתי פליגי ברפת בקר ובית חתנות ורע"ק לא הזכיר שיעור בית חתנות ע"ש בפי' רשב"ם והשתא ק"ט דהנך רבנן דלא כמאן דבית חתנות לרע"ק דא על ו' דהוי כרפת בקר אבל בית סתם ו' על ח' ולר"י נהי דלהך לישנא לא אמר בה שיעור הא מיהא בית קטן ו' על ח' בעי וקי"ל כרע"ק מחבירו והך ברייתא דפ"ק דסוכה לפום מאי דאיתמר עלה אתיא נמי כרבנן:
וראיתי להתו' ז"ל שכ' וז"ל נראה דכי היכי דהכא גבי תנאי בנין אין חשוב בית אלא א"כ יש בו ו' על ח' ה"נ גבי חלוקת אחים ושותפים דהא דאמר עד שיהיה ד"א לזה וד"א לזה מוקמי' בסופה בחצר המתחלקת לפי פתחיה עכ"ל ולא הבינותי דהתם אברייתא דקתני כל בית שאין בו ד"א על ד"א אין האחי' והשותפים חולקים בו קס"ד שאין יכולין לכוף זה את זה לחלוק לפי שאין בו כדאי לזה וכדאי לזה דייק עלה הא אם יש בו ד"א על ד"א חולקים והתנן אין חולקים את החצר עד שיהיה בו ארבע אמות לזה וד' אמות לזה ומשני אלא אימא אין בו חלוקת חצר וכדר"ה וכר"ח ע"ש אלמא דלא. נייד אלא משום דאין ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה מודה דחולקים וחמו"תי ראיתי אור להרמב"ן ז"ל שהק' לב' הפירושים במאי דפי' ובמאי דפירש הר"י ן' מיגאס ז"ל דלעולם בית חתנות היא הקטנה שבקטנים שהיא ד"א על ו' ובית קטן ו' על ח' והדר ק"ל מהך דפ"ק דסוכה דמוכח מינה דבד"א על ד"א חשיב בית ותי' נהי דחשוב בית וראוי לחלוקת האחי' והשותפים מ"מ דירה סרוחה היא ואין דעתן של מקבלי לדירה כגון זה ואמר רבינו הגאון בס' המקח שיש חילוק בין זה למוכר בית לחבירו דהתם אין ללוקח אלא הפחות שבבתים כלומר ד"א על ד"א עכ"ל ונר' דגם הרמב"ן ז"ל כן דעתו דהמוכר בית נותן לו בית שיש בו ד"א ד"א ודיו דיד המוכר עה"ע דהוא מוחזק אבל במקבל קבולת לבנות אין דעתו לדירה גרועה כגון זו ועיניך הרואות שהוא סובר דבחלוקת האחים והשותפים תיסגי להו דיש בו לכל א' ד"א על ד"א ושלא כדעת התו' וצ"ע מה מענה בפיהם לתרץ הך דסוכה:
וחזיתיה במקו' שכ' משם. הראב"ד ז"ל שהביא דברי הגאון הללו דשאני. ליה בין מוכר בית למקבל לבנות לו בית בשם יש מי שכתב וכתב הוא ז"ל ואני אומר בין שא"ל בית בין שמכר לו מקום לעשות לו בית אי לא א"ל בית חתנות לבנו אינו נותן לו אלא ד"א על ד"א והטעם שאין עושין בית חתנות פחות מכאן ובית קטן ו' על ו' קתני לה וכו' עכ"ל ולדידיה ז"ל מיתרצה שפיר הך דפ"ק דסוכה דאתיא כר"ע דהילכתא כוותיה וכרבנן דהתם וכ' עוד רב"א ז"ל משם הרשב"א ז"ל דק"ל מהך דפ"ק דסוכה ותי' דאעפ"כ דירה סרוחה היא ואין דעת מוכר וקונה ושוכר ומקבל לקנות לכתחילה דירה סרוחה והויני דקא"ל ר"י לרע"ק שאין אדם נותן דעתו לעשות דירה סרוחה כזאת ואפי' של ד' על ו' וכו' ובה"ג בס' המקח כ' דיש הפרש בין זה למוכר בית דהתם לכ"ע כל שיש אפי' בית של ד"א על ד"א מראהו עכ"ל ולפ"ז הרשב"א ובה"ג פלגן בהדייהו דלדעת הרשב"א ל"ש שוכר ל"ש מוכר ל"ש מקבל אין דעתו לכתחילה על דירה סרוחה ולדעת בה"ג מקבל שאני אמנם אפילו לכ"ע הרשב"א יודה דבחלוקת האחים והשותפים כיון דלכתחילה הם רוצים לקנות כל שיש בו ד"א על ד"א חולקים ואעפ"י שכתבתי לעיל דהרמב"ן מודה לבה"ג והרשב"א כ' משם נמוקי הרמב"ן הרואה דברי הרמב"ן בחי' שכתבתי יורה יורה מאי דכתיבנא בעניותי' עוד הביא רב"א ז"ל משם ר"י בעליות והרא"ם והנוב"י תלתא סרכי כחדא שריין דבית חתנות היא פחותה מבית סתם שלא כדברי הראב"ד דבית חתנות די לו בד"א על ו' אבל בית סתם או בית קטן בעי ד' על ו' ובאחין ובשותפים ומוכר בית מביתיו תסגי להו בד"א על ד"א ע"ש:
גם אשו"ר לה' נמקי יוסף ז"ל דק"ל מהך דפ"ק דסוכה וניחא ליה דשאני. התם גבי חלוקת אחי ושותפי דע"כ לחלק אעפ"י שהיא דירה סרוחה אבל בבא לבנות לא טרח בבציר מד"א על ו' עכ"ל ולפ"ד בית חתנות דקתני מתני' לאו דוקא דלדידיה אפי' רפת בקר כבית חתנות לרע"ק כמ"ש ה' ז"ל שם ואפשר דלרבותא נקטיה דלא תימא בית חתנות ואלמנות בעי רווחא טפי וכמ"ש הראב"ד ז"ל א"נ דבית חתנות ואלמנות בבציר מהאי שיעורא תסגי ליה וכמ"ש שאר רבוואתא ז"ל ולא נתבאר בדברי ה' ז"ל במוכר בית לחבירו סתם אם יכול לדחותו אצל בית שאין בה אלא ד"א על ד"א אעפ"י שהיא דירה סרוחה כדין חלוקת האחים והשותפי' או"ד דלא ממעט ה' ז"ל אלא אחים ושותפים דבד"א על ד"א סגי אעפ"י שהיא דירה סרוחה אלא דממ"ש אבל בבא לבנות לא טרח בבציר מד"א על ו' משמע דכל שהוא בנוי כבר דינו כדין אחי' ושותפים וכעת נראה בעליל האשל אשר ברמ"ה חי' הרמ"ה ז"ל ולשם בפ' המוכר סי' ד' עבד צריכותא למ"ל למתני בית חתנות ובית אלמנות והדר ק"ל מ"ט לא ערבינהו ותנינהו וכדאי' בגמ' ומסיק דברפת בקר כ"ע מודו דבעי ד' על ו' ובבית סתם פליגי דלרע"ק ד"א על ו' דאדם עושה דירתו ברפת בקר ולר"י בעי ו' על ח' והדר ק"ל מהך דרפ"ק דסוכה דהך ברייתא מאן קתני לה לא ר"י ולא רע"ק ומשני לא תק"ל דההיא אתיא ככ"ע דע"כ ל"ק ר"י ורע"ק אלא גבי מוכר ומקבל דבבציר מהאי שיעורא לא עברי אינשי דדיירי ומצי א"ל כרבנן אינשי הוא דאתנאי בהדך אבל מאן דאית ליה בית בנוי ברשותיה למיהדר ביה ע"י. הדחק בית הוי למשקל ד"א כחצר והאריך שם ומסיק דמסתברא דלגבי האומר לחבירו בית אני מוכר לך בד"א על ד"א סגי ליה מידי דהוה. הדין חלוקה ע"ש והכריח הדבר. מדלא אשמעי' מתני' דינא דהמוכר בית סתם ומסיק הכי להילכתא ול"ש אמר לוקח ול"ש אמר מוכר ע"ש:
גם מרן בב"י הביא משם הר"ן ז"ל כדעת רבי' האיי גאון דבית אני מוכר לך סגי ליה בד"א על ד"א והביא ראיה מההיא דרפ"ק דסוכה ע"ש ורבי' בפכ"א מה' מכירה פסק במוכר לחבירו מקום לעשות לו בית חתנות לבנו או בית אלמנות לבתו עושה לו ד"א על ו' עכ"ל ועיין בהמ"מ ז"ל ולא נתבאר בדבריו במוכר בית סתם הבנוי כמה שיעורו ולקמיה דין ט' פסק במוכר בית מביתיו נותן לו הקטן שבהם ע"ש משמע אפי' בית כל דהו ומה יענה למאי דק"ל לרבוותא מהך דפ"ק דסוכה והוא ז"ל פסקה להך ברייתא כל חדא בדוכתא והתם בסוכה קאמר תלמו' אי אית ביה ד"א דיירי ביה אינשי ואי לא לא דיירי ע"ש וכבר ראיתי להסמ"ע ז"ל ס"ק מ"ח שהצ"ע לקו' וחזי הוית לה' תי"ט ז"ל שם שתי' לקו' הסמ"ע דס"ל דמשנין בין חלוקת אחי' ושותפי לדין בנין וה"ה דין מכירה נמי עכ"ל ולפ"ד א"כ גם במוכר בית מביתו צריך שיש בה ד"א על ו' והשתא תק"ל מה שהק' הרמ"ה ז"ל דטפי הו"ל לתנא לאשמו' במוכר בית מביתיו וכ"ש מקבל והנלע"ד דרבי' כבר גילה דעתו בהרבה מקומות דכל בית שאין בה ד"א על ד"א אינה נקראת בית וכמו שיתבאר לקמן בס"ד ורבי' ז"ל מעתיק וכיון שלא הוזכר בש"ס דין מוכר בית בפי' אין דרכו בהרבה מקומות להביא דין המחודש וכבר מילתא אמור' בפסקיו דכל בית שאין בה ד"א על ד"א אינה בית וכדכתי' מרן בש"ע יאחז צדיק דרכו דרך הקודש כמנהגו:
וראיתי להרב כנ"הג ז"ל בסי' קע"א בהגה"ט אות ל"ז שכ' וז"ל כ' מוהר"ם מטראני בח"א סי' מ"ד במי שמצוה לעשות לו בית אין פחות מד"א על ו' אבל סתם בית העשוי או הנחלק הוי ד"א על ד"א עכ"ל וס' תשו' ה' המבי"ט כעת אינם בידי דק"ל אתרי אריוותא דמאי ק"ל הלא הם כתובים על ס' המקח לרבי' ה"ג ז"ל והרמב"ן והנמק"י וגם על הכנ"הג ז"ל שלא הביט גם בדברי. הר"ן שהביא מרן ז"ל בב"י ומאי דק"ל הסמ"ע וכדכתי' וצע"ד:
וכזאת וכזאת הוק' לענ"ד על ה' גן המלך סי' י"ב שכ' המקבל לעשות לו בית שיעורו ד"א על ו' וק' מ"ש מלגבי מזוזה דאמרי' כל שיש בה ד"א על ד"א חייבת במזוזה ע"ש ואתמהא דלא זכר ש'ר את כל הרשום בכתב אמת דקו' דא היא משל כת הקודמין נו"ן עלה בקב"ץ לרובא דרבוותא במוכר בית מביתיו לחבירו או הנותן בית לחבירו שנותן לו הקטנה שבהם בעינן מיהא כל שיש בה ד"א על ד"א דבבציר מהכי לא דיירי בה אינשי וכ"ש שבנ"ד כתוב שנתן לו הבית לדור בו ומה גם כי בית חתנות ואיכא למימר דבעי' ד"א על ו' ואין לנו עסק בפרט זה ואתה דע לך דכל האמות האמורים בענין זה הם אמות של בנין אשר יש בכל אמה כ"ד גודלים כמ"ש המפרשים שם והרמ"ה בחי' לשם בפ"ק סי' י"א ע"ש ועיין בהכנה"ג סי' קנ"ד: ואכתי פש גבן לברורי אי לית ליה בההיא ביתא ד"א על ד"א מרובעות ממש אבל כי ממצעת לכוליה אוירא דביתא משכחת ביה ד"א על ד"א היכי לידיינו דייני להאי דינא וראש המדברים הוא הר"ם במז"ל בפ"ד מה' תפילין כ' גבי מזוזה דבעי' ד"א על ד"א שאם יש בה. כדי לרבע בה ד"א על חייבת במזוזה ע"ש ואיכא למימר דגמרי' מינה לכל דוכתא דבעי' בית קרי ליה. דגם יש בו כדי לרבע ש"ד ולא מצאתי עזר ובפ"ד מה' מעשר גבי קביעות מעשר כ' שאם אין בה ד' על ד' אינה קובעת ובפי"ב מה' שמיטה דין ב' דאם אין בה ד' על ד' אינו נחלט ובפ'. מה צרעת דין דאם אין בו ד"א על ד"א אינו מטמא ובפי"א מה' רוצח דאם אין בו ד' על ד' אינו חייב במעקה ובפ"י מה' מלכים גבי עורכי המלחמה דאם אין בו ד' על ד' אינו חוזר עליה מעורכי המלחמה והיא ברייתא התם בסוכה כמ"ש הכ"מ ז"ל וצ"ע מ"ש הלח"מ וז"ל מהירוש' ואחר החיפוש מצאתי להתייר הגדול מהר"ל ן' חביב ז"ל בתשו' סי' ק"י. שהביא מחלוקת בין ה' מהר"י צייאח ז"ל ומוהר"ש הלוי ז"ל שהיו שותפים בחצר א' וטען הא' שאין בביתו של א' מהם ד"א על ד"א א"נ אין לו ד"א בחצר והשיב חבירו שכנגדו דיש בו כדי לרבע ד"א על ד"א ופסק ה' ז"ל בדף קמ"ט ע"ג וכפי הנ"ל מהרמב"ם הדין שוה והרי הוא נק' בית לכל הדברים והדינים שנאמר בבית שצריך שיהיה ד"א על ד"א ואע"פי שלא כ' ה' כן בכאן הרי כתבו בה' מזוזה וילמוד סתום מן המפורש וביאור זה שיש כמו י' דברים בדיני הבית וכלם בבית שיש בו ד' על ד' וכו' וה' ז"ל כ' כל אחד מהם במקומו ובספריו ובכלם הביא הדין סתם וכו' ולא פי' אי דוקא צריך שיהיה בו ד' על ד' או די כשיש בו כדי לרבע אמות ד' על ד' זולתי בה' מזוזה שהוא מקום הדין הא' מי' הנז' כפי סדר ספרו וסמך על זה לכל שאר המקומות שכיון שבמזוזה כתיב בית ואע"פי שאין בו ד' על ד' נקרא בית לענין מזוזה ה"ה לכל שאר הדינים שנאמרו בבית עכ"ל ולפ"ז להרא"ש דפליג על הרמב"ם גבי מזוזה ס"ל דבעי' ד"א על ד"א ממש כמ"ש הטור י"ד סי' רפ"ו ה"ה לכל הנך ומינה דבכל השיעורין השנויים במשנתינו דינא הכי הוא דמ"ש ומהיכא תיתי לחלק ביניהם ולפ"ז לדידן דנגררין אחר פסק הש"ע והוא ז"ל גבי מזוזה פסק כהרמב"ם ע"ש א"כ נימא לד"מ כל שיש הנך ד' שיעורין שפיר השיב להא דרך שיעורין ועדין לא ראיתי לשום א' מרבותינו האחרונים נו"ן שנתעוררו בזה א"כ קם דינא בנ"ד דמראהו בית שבעליה ואם יש בו כדי לרבע ד"א על ד"א ושיעור כל אמה כ"ד גודלים קם לו הבית הלזו למקבל דכללא הוא בד"מ המע"ה אמטול הכין יד בעה"ש עה"ת:
ועדין נשאר לנו לברר בנ"ד דקטעין המקבל קושטא קאי אם בשעת השידוכין כפי' איתמר ותנאי היה הדבר הנה זאת תורת הבית וכאשר קרבו ויאתיון ימי הכניסה אז גליתי אזן חמי לאמר לו לברר לי זאת מנוחתי לתקן מלבושים נאים לה כמדתה ועמד ופינה הבית הלזו והראני אותו ואת נוהו נוה שלום קמתי אני כרוב מעס'קות בנין וסתירה וסיוד וכיור ומיני צבעונים ועיני האב רואות בשמחות וגיל כשמחה בקציר וזה לי ך' שנה שלו הייתי בביתי ורענן בהיכלי והילדים רכים אשר נתן לי אלהים בזה טפחתי ורביתי שם שם כל כי האי ידים מוכיחות הויין דמעיקרא משעת חיוב נתינת הדירה זאת היא הבית אשר אני דר בה כי לא יעלה על לב לעולם שאיש אשר כמוני ידור בדירה סרוחה וגרועה במקום צר ומצוק כעין רפת בקר אלא דהשתא מיהא דאישתוני אשתני מחלפא שיטתיה אשר ה'ן חליפות למן לא עמד טעמו בו פשפש ומצא במכתב לומר בית סתם תלה עצמו. באילן גדול כללא הוא דיד בעה"ש עה"ת וחמיו מודה כי לא פורש בשעת השידוכין הש'תא הכא התבוננתי בדבר שאין אתה מחזיק. בשלי אלא מחמת השטר ושם כתוב בית סתם וקי"ל דיד בעה"ש עה"ת. והנה בפ' השואל דף ק' תנן וכן ב' שדות א' גדולה וא' קטנה הלוקח אומר גדולה לקחתי והלה אומר איני יודע זכה הלוקח בגדול וכו' זה אומר גדולה וזה אומר קטנה ישבע המוכר שהקטנה מכר לו זה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו וכ' הרמב"ם בפ"ך מה' מכירה דין י"א בז"א איני יודע וז"א א"י דיחלוקו היינו כשאינה ברשות אחד מהם ע"ש ובהמ"מ והמש"ל ז"ל מ"ש בזה ואין כאן מקומו והשתא ניחזי אנן יד עניי בנ"ד אי דייני' לנותן ולמקבל כמי שזה אומר א"י וז"א איני יודע דתרווייהו קטעני דלאו אדעתייהו אי פריש בשעת חיוב נתינת הבית לדור בה או לא דבכ"הג במטלי' ואיתנהו אכתי ברשות מוכר וכ"ש ארעא דבחזקת מארה קיימא דמשתבע הנותן שאינו יודע ושקיל קטן המקבל ודיו כמ"ש רבי' שם דין י"ג ע"ש אמנם בנ"ד שהמקבל הוא המחזיק בבית הבינונית אשר אכלה ודר בה כמה שני חזקה מי אמרי' אכתי בחזקת מארא קיימא או דילמא בחזקת מארא דהשתא דדר ומחזיק בה כמה שני חזקה ובפרק חזקת הבתים ד' ל"ב אמרי' ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבניתא והא שטרא א"ל שטרא זייפא הוא נחי' ולח"י לרבא אין מיהו שטרא מעליא הו"ל וארכס אמי' אנקוט האי בידאי א"ל רבא מ"ל לשקר א"ל ר"י מ"ל לשקר במקום עדים לא אמרינן אמר ר"א ב"א הילכתא כרבא בארעא דאיכא דקיימא ארעא תיקום מוכח מהכא דאע"ג דלא החזיק הלוקח בה עדין שני חזקה וכדפי' רשב"ם ומוכרח הוא אפי"ה משום דמספק"ל לר"א ב"א הילכתא כמאן פסיק ותני כרבא דהיכא דקיימא ארעא תיקום ולא מפקי' לה מתותי ידיה נר' דלא דמיא לנ"ד דהתם קטעין זבניתא מינך ומפקא חזקת מארא וקיימא ברשות לוקח אמטול הכין כיון דמספק"ל הילכתא כמאן כדפי' רשב"ם ז"ל א"נ משום דאית ליה מיגו דאי בעי אמר שטרא מעליא הוא וכדפירשו התו' אבל הכא מקבל מתנה גופיה לא קטעין בגופה דדירה אלא דירה בעלמא ואכתי ארעא בחזקת מארא קיימא נר' דבכה"ג בכל מידי דספיקא מוקמי' ארעא בחוקת מארא קיימא והא דנ"ד לא דמייא אלא דתנן בהשואל במשכיר לשנה דינר לחדש אם נתעברה השנה מספק"ל אי תפוס לשון א' דלשנה ח' העיבור לשוכר ואי תפוס ל' אחרון שהוא לח' נתעברה למשכיר הילכך נתעברה למשכיר דקרקע בחזקת בעליה עומדת ומוציאו מהבית אע"פי שכבר הוא דר בו ומוחזק בו ועיין בטו"שע סי' שי"ב סט"ו ובסמ"ע אלמא כיון דאכתי ארעא בחזקת משכיר ואין לשוכר בה אלא אכילת פירות מוקמי' לה בחזקת מארה וכי היכי דהתם הספק נפל מאליו ממטבע הל' שנה וחידש הי מינייהו תפסי ואמרי' בכה"ג אוקי ארעא בחזקת מארה קמא דכוותה בנ"ד דהספק בא מחמת הלשון כי לא פורש איזה בית אשר נתחייב ליתן לו וקי"ל דבכל ל' המסופק בשטר יד בעה"ש עה"ת דקרקע בחזקת בעליה עומדת ועיין לה' מוהראנ"ח ז"ל ח"א סס"י ת"ך:
אלא דאכתי יש לצדד נהי דלשון בית כולל עליה קטנה וכמדובר משום דיד בעה"ש עה"ת ה"מ היכא דליכא ידים מוכיחות מבחוץ והדבר שקול ואינו נידון אלא עפ"י השטר אבל בנ"ד הדבר ברור ומוכרע מעצמו דהאי גברא לאו אורחיה למידר בהאי ביתא כלל וחמיו נתנה לו להנשא עם בתו אין להאמין כי על דירה סרוחה כעין זו נתכוון לחיים נתנה ולא למיתה ודבר זה קיימתיהו מסברא אחר כך מצאתי להכנ"הג ז"ל בסי' מ"ב בהגהות הטור אות ל' שכ' משם ה' מהראנ"ח ז"ל ח"ב סי' ק"ד וז"ל כשהלשון מסופק ואיכא אומדנא לא' מן הצדדים אזלינן בתר האומדנא אף על פי שסיים הלשון הפך האומדנא וכו' עכ"ל. והכא בנ"ד כ"ע ידעי ידיעה נאמנה דלעולם לא עלה ע"ד הנותן ליתן לו בית קטן מהכיל באמ"ה ישכב ולעולם לא עלה ע"ד המקבל לישא את בתו איש נכבד כזה לתת לו בית קטנה שבחצר העשויה להשתמש ומה גם כי הראהו את הבית הלזו לעשות בגדים נאים לנכבדי ארץ לשכון בה והוא בונה וסותר בכל אות נפשו ואין מונע ופוצה פה ומצפצף אלא שלעת עתה תואנה הוא מבקש ולא אהני לרמאה רמאותיה לא יחרוך רמיה צדו:
וגם ראיתי את הלח'ש אשר דבר רב"א ז"ל בתשו' סי' כ"ה משם הרשב"ץ ז"ל וז"ל כלל גדול מסר לנו הרשב"ץ בדיני האומדנות הוי יודע שאין לילך אחר אומדן דעתא אלא בדברים שאין לפקפק כלל שלא היה כן דעת הנותן ושיהיה הדבר ההוא מפו' מן הסתם כאלו פירשו כיון דאין לחלו' כלל בדעתו שלא היה כן אע"פי שלא פי' הרי הוא כמו שפי' ולא הוו דברים שבלב אלא דברים שבפה דכ"ע סהדי שזה הוא דעתו וכו' עש"ב והנה בנ"ד כ"ע סהדי שכך היה דעתו ואין מי שיעלה ע"ד אפי' בדרך רחוקה לומ' דלההוא ביתא דבעליה איכוון דלא חזיא אלא לעניי בדלי דלות והאיש המקבל הוא מיקירי ארעא ולו שם בגדולים מלכים ויועצי ארץ ואע"פי שהגאון מוהר"ם ז"ל בח"א סי' י"ו ד' חי' ע"ב וז"ל וכיון דאנן לא בקיאין האידנא בשיעור האומדנא כמו שהיו בקיאים בהם חכמי התלמוד והוו בקיאי טפי באומד כל דבר ודבר ואיזה מהם הוי אומדנא דמוכחא ואיזה מהם הוי דלא מוכחא לא נוכל אנחנו להוציא ממון מיד המחזיק בו אלא באומד הנז' בתלמודא או באומדנא דמוכח טפי דליכא למיתלי בה בשום מילתא אחריתי דמודה בה הגאון ז"ל אנכי הרואה דרבוותא פליגי עליה בהא כמו שנר' מתשו' הרשב"א והרא"ש ז"ל אין מספר וע"ע להכנה"ג ז"ל סי' טו"ב בהגה"ט אות ה' ומש"ל במע' אות א' סי' ובדרושתי בס"ד וכעת נדפס ס' תשו' למוהראנ"ח ז"ל ח"ב וראיתי שגם בסי' ע"ב האריך בענין האומדנות ומסכים למאי דכתי' בשם רבוותא וכן בקדש חזיתי לה' בני משה ח"ב סי' ס"ה שכ' ליפות כח התובע מכח האומדנא ואפי' בפי' שהוא מסייע לתובע הוא דחוק אית לן למשכוני נפשין ולפ' כן עש"ב וכ"ש בנ"ד שהוא ממש לדור בו כל ימי חייו ומסתמא ירחיב ה' את גבולו בבנים ובנות לא איכוון מעיקר' אלא לבית זה הדר פה כעת וראיתי לה' משאת משה בחח"מ סי' י"ז דקנ"ב ע"ב שהביא דברי ה' פני משה הללו ומסיק הוא ז"ל וכ' ואף לכשתמ"ל דדעת ה' להלכה ולמעשה אמרה אנו בעניותי' לא מצינן למעבד בה עובדא דלאיי ק' לשמוע היכי מפקי' ממונא בטענת כל דהו שהכלל גדול הממע"ה ומה גם כי כביר מצאה ידו אלים חיליה והוא ידע את מקומה אך למגמר מינה לא מכרעה אהמ"ר הראויה לו עכ"ל וכמדומה שהרב ז"ל לא הביט בתשו' מוהראנ"ח ז"ל הנאמרים באמת והיה העלמ"ה ולפק"ד קל"ה כמות שהיא בנ"ד דאומדנא גדולה לרואי השמש ואת כל ונוכחת ויודה ה' משאת משה דאזלי' בתר אומדנא כגון זו ומוקמי' האי ביתא דדייר בה מקדם קדמתה ולית ליה רשו' לחמיו לאפוקי מינה ואם לחשך אדם לומר דאשכחן להרא"ש ז"ל בתשו' כלל ע"ה ופסקו הטור סס"י ר"ח ומור"ם ז"ל בסי' ס' בקיצור על מי שחייב עצמו לזון את חבירו לפי כבודו דפסיק ותני דשמין לו לפי כבודו שכך קבל עליו ואינו יכול לומר לו יבוא אצלו ויאכל עמו דאין זה כבודו ע"ש דמשמע מינה דוקא היכא שמפרש בחיובו שהוא זן לפי כבודו אבל בסתם אע"ג דקים לן בגויה גדול כבודו אינו חייב לו לפי כבודו לאו מילתא היא חדא כיון דכתיב ביה לדור בו סתמו כפירושו הראוי לדירתו ועוד איכא למימר שאני התם שחייב עצמו בלי תמורת שום דבר אבל בנ"ד שחייב עצמו בעבור אשר ישא את בתו אומדנא דמוכח דמאי דחזייא ליה ולבתו קאמר ובר מן דין ומן דין הכא בנ"ד איכא טעמא אחרינא דמכיון שבירר לו הבית הלזה אשר הוא דר בה גלי דעתיה דזהו כבודו ותו לא מצי למימר. ליה דור בדירה סרוחה וכדאמרי' גבי מדור האלמנה. דכותב את תהא יתבא בביתי כל ימי מיגר אלמנותיך דנותני' לה מדור לפי כבודה ואמרי' עלה בגמ' בביתי ולא בבקתי וה"ט כיון דכבר בירר דעתו איזה מדור ראוי לשמו ולשמה אף כי אחרי מותו אין נגרע דבר ועיין בטוש"ע אה"ע סי' קי"ד ע"ש ה"נ דכוותה כיון דהוא מעצמו ומאליו בירר לו הבית הלזו אינו יכול לדחותו עוד אצל דירה סרוחה כזו ומי שחותמו אמת יעמידנו על דבר אמת משפטים ישרים ותורות אמת כ"ג: