ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק
בי"ת · אות ד
בושת פלוגתא דרבוותא במבייש את חבירו בדברים בעלמא אי בר עונשין הוא או לא כמ"ש בש"ע ח"מ סי' ת"ך וכ' הכנ"הג ז"ל בהגה"ט אות מ"ט משם מוהר"ש יונה ז"ל. דדוקא כי יריבון אנשים אמנם הנשים כי זה דרכם לחרף ולגדף בדברי הבל וכזב ואין דבריהם מעלים ולא מורידים הניחו הדברים ע"פי הדין דהמבייש את חבירו בדברים פטור ומסיים בה ה' ז"ל דמטעם האמור יראה שאפי' ביישה לאיש וע"ע שם באות מ"ד ואנן בדידן מנהגנו להחרימה בשכינותיה שלא לדבר עמה ואם היא עומדת במרדה ומועדת לעשות כדבר הרע הזה חובשין אותה במקום אשר אסירי הנשים שם אסורין למען יוסרון כדת מה לעשות ל"ש עם אשה כמותה כ"ש עם א' מהאנשים סופא דמילתא בהני מילי ואביזרייהו אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות לפי המבייש והמתבייש ולשעתו ולמקומו ובלבד שיכוין לבו לשמים ועיין בתשב"ץ ז"ל ח"כ סי' ר"ד ע"ש בזה ע"ש: