אור ברסלב
ספר משכנות הרועים אל"ף › אות צח

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

אל"ף · אות צח

אות צז

אשה שהלך בעלה למ"ה. ראובן נשוי עם אשתו בארץ מולדתם ויקר מקרהו את העוס'ק אשר עס'ק אזיל בתר אפכא קרוב להפסד ורחוק מן השכר והשתרגו עלו על צוארו מלוגמא דשטרי לשאינם בין ברית דלא מרחמו וחביב עליהם ממונם ולא מצא כדי ספוקו וסיפוק בני ביתו אפי' פת קיבר כי נחבא הוא אל הכלים עד שתכלה רגל מן השוק יערוהו רעיוניו לקיים מילי דרבנן הם אמרו מאן דביש ליה בהאי מתא ליזיל למתא אחריתי ועשה והצליח למיקם בסיפוקיה וסיפוק בני ביתו ושרטט וכתב לאשתו זאת לבא אל המקום אשר הוא חונה שמה ותמאן בכתף סוררת עמד השואל ושאל אם כופין אותה ללכת אחריו ואת"ל דאין כופין אותה אם יש עליו מזונות או לא על הכל יבא דברו הטוב עפ"י התורה ושכמ"ה:

זאת אשיב על ראשון ראשון הלא ידעת שמרן בב"י סי' ע"ה הביא תשו' התה"ד סי' רט"ו דפסק בכה"ג דאינו יכול להתפרנס במקומו ורוצה לילך לגור במקום אחר שכופין את אשתו ללכת אחריו וכתב ע"ז מרן ואעפ"י שכתב שהוא דבר פשוט אין דבריו נראין בעיני עכ"ל כנר' שהרב חולק עליו מדעת עצמו ולא נסתייע מדברי הריב"ש סי' פ"א והוא ז"ל הביא תשו' סי' פ"ח לעיל מיניה ואפשר דס"ל למרן דלא פליגי הריב"ש והתה"ד וכדבעי' למימר קמן בס"ד ומור"ם ז"ל שם כ' סברת התה"ד בשם י"א וסברת הריב"ש בשם יש חולקים ע"ש ואי לאו דגברא רבא קא מסהיד דפלגן בהדייהו אמינא דשניין דא מן דא דבנדון הריב"ש הדברים מוכיחין שעדיין לא נודע איזה מקום מנוחתו אלא שתלך אחריו אנה ואנה מדחי אל דחי ואינו מובטח עדיין שימצא פרנסתו במקום אשר הוא רוצה ללכת שם כמ"ש בשאלה וכמו כן כ' הרב ז"ל בתשו' אמטו להכי סבר לה מר כיון דאכתי לא איתדר ליה ולא ידיע אי משכח פרנסתו או לאו פסיק ותני דאין כופין אותה ללכת אחריו אבל בנדון התה"ד מיירי בידוע לו להיכן הוא רוצה להשתקע שם ומובטח לו שלפי שיעור שנשאר לו מנכסיו יספיק לפרנסתו שאין המזונות ביוקר שם כמו בארץ מולדתו בכה"ג איכא למימ' דמודה הריב"ש לסברת התה"ד ובנדון הריב"ש מודה התה"ד ומר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ וכן מצאתי לה' מוהרשד"ם בחאה"ע סי' קנ"ה שכ' שלא כ' הריב"ש אלא במוציאה מעיר אל עיר ומדחי אל דחי הא גם אין נראה הדבר לעין שהמקום האחרון טוב מן הראשון ולא יהיה לו צער. כמו שיש לו במקום אשר הוא עומד שם פשיטא ופשיטא שאפי' הריב"ש יורה יורה עכ"ל. גם אשו"ר לה' לחם רב סי' נ"ה שכ' וז"ל ויש לי לעשות שלום ביניהם ולומר דההוא עובדא שאני דלא היה ברור לו שהמקום שהיה הולך היה מוצא פרנסתו וכו' וללכת למקום אחר על הספק וכו' וכ"נ בסי' פ"א שכ' וללכת אנה ואנה וכו' אבל בענין התה"ד משמע דברור לו דבמקום אשר הוא הולך ימצא פרנסתו דודאי דמודה הריב"ש עכ"ל וראיתי לה' מוהריב"ל בס' ראשון סי' ע"ב דכתב ואף על פי שלכאורה נר' מתוך דברי הריב"ש שהוא חולק על התה"ד מ"מ יראה שאין לנו לדחות דברי התה"ד מפני דברי הריב"ש והריב"ש גופיה לאו לדינא קאמר דלאו על דא איתשיל ע"ע עין רואה דרובא דאיתיה קמן ס"ל דהתה"ד והריב"ש ל"פ ובנ"ד יודה הריב"ש דכופין אותה ללכת אחריו ואת"ל דפליגי איכא למימ' דע"כ ל"פ אלא במיעוט הרווחת הפרנסה אבל אם יש עליו חובות לגוים עזי נפש לא ידעו שבעה ואין מידם מציל איכא למי' דכ"ע ל"פ וכזאת מצאתי להרב מוהריט"ץ סימן רצ"ב שהביא דברי התה"ד הללו וכ' ובאמת דברי התה"ד תרומה גדולה וסברה ישרה היא בראיות ברורות אמנם אפש"ל שמה שלא נר' בעיני הרב"י הוא מ"ש הדבר בפשיטות או אפשר שאינו חולק עליו בעיקר הדין ואת"ל שיחלוק עליו היינו בההוא גוונא דליכא אלא חסרון הריוח אבל בנ"ד דאיכא צערא דגופא דהנוגשים אצים לאסור איסר על נפשו בפרזלא בבית הסוהר בזה כ"ע מודו ומה גם עתה דברי התה"ד נכונים כטעמם ואח"כ הביא דברי הריב"ש הנתנים למעלה ומסיק ומ"מ יש לי לדחות ולישב דבריו שלא יחלוקו על דברי התה"ד ואפי' תימא דחולק עליו כבר ביארנו דבנ"ד דאיכא טעמא רבא טפי מהרוחת המזונות דדא איכא צערא דגופא בחובות שחייב לגוים או לישראלים דודאי דבכה"ג מודו כ"ע עכ"ל וכ' הרב מהר"ם שלטון בס' בני משה סי' ט' כיון דמהריב"ל ומוהרשד"ם ומוהרש"ך והרדב"ז ומהר"א מונסון והרב בעל משפטי שמואל פסקו כהתה"ד וסברי דגם הריב"ש מודה ליה הו"ל סברת הב"י יחידאה ואין לחוש עליה עכ"ל ולא השגיח הרב שזוהי סברת מור"ם ז"ל כמדובר גם הרב מוהרימ"ט ח"א סס"י מ"ז ס"ל דפליגי ולענין דינא לא מבעיא דאיכא טעמא רבא דצערא דגופא בב"ח אשר לא מבני ישראל המה דודאי דכ"ע מודו דכופין אותה לצאת אלא אפי' משום חסרון פרנסה כופין אותה לצאת כדעת הני אשלי רברבי ואת"ל דאיכא מאן דפליג יד הבעל על העליונה וכ"כ הרב מוהרשד"ם שם בסו"ד את"ל שהם חולקים יד הבעל על העליונה שיכול שיאמר אם תרצה לילך עמי טוב ואם לאו תשב אתה ולא נוכל לצוק אותה לגרשה ולהניחה במקומה כי יאמר לה הביא ראיה וכ"ש שהדבר ברור שאינם חולקים אמור מעתה אי לא צייתא לדינא ואינה רוצה ללכת אחריו אם יש לה עליו מזונות או לא נראה פשוט דבכל אותן שאמרו צריכה ללכת אחריו אם לא רצתה לילך אבדה מזונותיה וכתובתה וז"ל הר"ן והביאו מרן בב"י שם וז"ל ובכל מקום שהוא יכול להוציאה אם אינה רוצה לצאת תצא. שלא בכתובה וכו' בכל מקום שהדין נותן שתלך אחריו וכ' הרדב"ז בסו"ד שם ואם לא תרצה ללכת אחריו אין לה מזונות עכ"ל גם ה' מוהריט"ץ שם כ' בסו"ד דדיינינן. לה כדין מורדת ע"ש וכ' הרב לח"ר שם בסו"ד וז"ל ולענין שאר וכסות ודאי שאינו חייב בכך כיון שמן הדין חייבת ללכת אחריו במקומו והיא אינה רוצה וכמ"ש הרב המובהק הכהן הגדול נר"ו וכל דבריו חיים וקיימים עכ"ל וכמדומה לי שהיא תשו' מוהרש"ך שהביא הרב באר היטב בריש סי' ע' וז"ל אם אדם שרוצה לצאת מעירו לדור בארץ אחרת בשביל שאינו מתפרנס בעירו ואשתו אינה רוצה אינו חייב בשאר כסות ועונה הרש"ך ח"ב סי' ל"ו עכ"ל גם הרב מהר"ם גאלנטי שם כ' בסו"ד ועל מה ששאלת מה דינה של האשה שאינה רוצה ולא צייתא לדינא כבר האיר עינינו רבי' נסים ז"ל וז"ל וכל מקום שהוא יכול להוציאה אם אינה רוצה לצאת תצא בלא כתו' וכו' ע"ש מעתה אפשוט לן הני תרי רועי' דסמיכי לפום רבנן עליונים למעלה זיע"א דהאשה הלזו צריכה ללכת אחרי בעלה במקום אשר הוא חונה שם ורחמיו מרובים ואי לא צייתא לדינא הבעל פטיר ועטיר משאר כסות ועונה כמדובר ואם רוצה לגרשה אין לה עליו כתו' כמה שנאמ' ולענין הבת שהיא כבת ו' כבת ז' שרוצה שתבוא אצלו נר' דהדין עמה אע"ג דבאב ליכא חששא דרציחה תדע דבגדו' נמי תו ליכא חששא דרציחה ואפ"ה אמרי' דל"ש גדולה ל"ש קטנה הבת אצל האם אלא שהרא"ש הביא משם י"א דה"מ באלמנה דליתיה לאב אבל בגרושה דאיתיה לאב הבת אצל האב אבל מהר"ם מצא בתשו' הגאונים דאף היכא דאיתיה לאב כללא הוא הבת אצל האם ל"ש אלמנה ל"ש גרושה ע"ש ותשו' זו מצאתיה בתשו' הגאונים שבס' שערי צדק בשער ד' מח"ד סי' מ"ו משם רב שרירא גאון ז"ל ומסיק ואעפ"כ אין הדין לזון את בניו ואת בנותיו כשהם קטנים אלא עד שיהיו בני שש בלבד בין זכרים בין נקבות ועד שש הוא שאמרו חכמים בלבד ועכשיו זה האיש שבנותיו עם אשתו אם אינו זן אותם אין עליו כלום ולא עבדי' כהא דאמר ר"ח וכו' עורבא בעי בני והאי. גברא לא בעי בני ולא אפי' כדר"י דאמר ארוד ילדא ושדיא אבני מתא וכו' דהאי גברא בעי ובעי בני ולא שדי על אחרים ואי שתקה האשה וקיימא בסיפוקייהו משלה מרווחותא כדרך שהוא זן אותן בלי חסרון אין לאבי הבנות עליו כלום עכ"ל ומה"ט נפטר נמי מלפרנסם בתורת צדקה כדאיתא התם בפ' נערה ובטוש"ע אה"ע סי' ע"א כיון דטעמא טעים למילתיה דניחא ליה למיזן ולמיקם בספוקייהו אלא שיהיו סמוכין על שולחנו וכשהלך האב למ"ה אין יורדין לנכסיו למזונות בניו ובנותיו שהם יותר על שש וכדאיתא התם בפ' נערה דף מ"ט ובטו"שע שם סי' ע"א זה הנלע"ד אם יסכימו עמי אחי וריעי יושבי על מדין דייני גולה השומר אמת ישמרם וכצינה רצון יעטרם כי"ר:

הלא כ"ד קטינא דארעא החותם בסדר עולה כמשפט ש' שלו'ם ר'ב ליצירה כי"ר:

ע"ה עוזיאל אל חאייך ס"ט הצעיר יצחק טייב ס"ט:

יפה דן יפה הורה הרב הצעיר חזקיה דור גיג' ס"ט:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה