אור ברסלב

ספר משכנות הרועים· רבי עוזיאל אלחאייק

אל"ף

אות א

אגב מודעה היו דברינו עין רואה שבנוסח שטרות סופרי מתא יע"א דור שלפנינו נו"ן כתוב לאמר בשטרי חיובים ושעבודים ומתנות וזולתם עמד לפנינו וכו' פ' וכו' וקנו ממני בקנין גמור אגב סודר וכו' וקנינו מיד פ' בק"ג א"ס על כמ"ד וכו'. ושומה היתה בלבי דאיך המקנה מקנה או נותן קרקע או מטלטלין אגב סודר שהוא מטלטלין א"כ מצינו קרקע ומטלטלין נקנים אגב מטלטלין ולא זו הדרך דרכה של תורה דאין המטלטלין נקנים אלא אג"ק ולא איפכא כאותה ששנינו בקידושין דכ"ו נכסים שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות וכו' ע"ש והיינו מדין אגב כדאיתא עלה התם בגמרא. והיה ק' בעיני לתקן נוסח השטרות מכאן ולהבא שלא להוציא לעז על שטרות הראשו' וכמ"ש הריב"ש ז"ל בתשו' סי' ק"ה וסי' שמ"ה באורך ע"ש ובינותי בספרים וראיתי להרב נחלת שבעה ז"ל גברא דמאריה סייעיה בנוסחי דוקנאי אין ערוך אליו ובסי' ט"ו וך' ול"א ול"ה ול"ח הביא בנוסחת אותן השטרות כי האי לישנא בק"ג א"ס ולא חלי ולא מרגיש וכן בקדש חזיתי להרב משפט צדק ח"ב סי' שהביא נוסח השטר כתוב בו אגב סודר. גם אשו"ר להרב נאמן שמואל סי' ק"י שהביא בשאלה נוסח השטר כתו' בק"ג א"ס והרב ז"ל שם בתשו' היה בודק בעוקצי המתנה ההיא מכמה טצדקי ולא שת לבו לאורעי להך שטרא מהאי לישנא אמנם הרב מוהרר"ש יפה ז"ל בס' תיקון סופרים הנדפס מחדש עמדתי על כל נוסחי שטרות המובאות שם ומצאתי בכלן כתוב למ"ד בקנין שלם מעכשו ע"ע ולא ראיתי לא' מהרבנים שעמדו בחקירה זו עד שמצאתי להרב מוהר"א ששון ז"ל בס' בית שלמה בח"מ סי' מ"ב על מבוכה זו ישב על שטר צוואה שכתוב שהעדים נטלו קנין מהמצווה אגב סודר וזה לא מהני דקנין אגב הוא היכא שמקנה לחבירו קרקע ומטלטלין דקני באגב קרקע של מקנה וכו' ובמסגרת כתוב שם ובפ' הזהב דף מ"ו אמר בגמ' ואי אמ' מטבע נקנה בחליפין ליקניה ליה מעות להאיך אגב סודר וכו' הרי שנראה דגם לשון אגב הוא על מה שנותן הקונה עכ"ל ודבריו סתומים והנה במקום לשם משם הרא"ש ז"ל שכתב משם ר"ח ז"ל דהא דמשני תלמו' דלית ליה סודר אינו ר"ל דבעל הפירות הוא דלית ליה סודר אבל חבירו אית ליה דהכי פשטא דשמעתתא דלמ"ד קונין בכליו של קונה אב' סודר בעל הפירות שהוא מקנה המעות לא מעלה ולא מוריד אלא סודר של קונה הוא העיקר שקונים בו וליקניה ליה קונה למקנה סודרא דיליה ואידך מקנה ליה המעות חליפי הסודר וכת' דהא דמשני דלית ליה לבעל הפירות סודר הוא משום דס"ל דקונין בכליו של מקנה וא"נ קונה אית ליה סודר אין בו מועיל דאין קונין בכליו של קונה אלא בשל מקנה אהא משני שפיר דלית ליה למקנה בעל הפירות סודר אלא דאכתי לא איפרוק דלתביה ליה אידך במתנה לבעל הפירות שהוא המקנה והדר מקנה ליה למאריה ויקנה לו אגבו המעות שיש לו בבית אלא עכ"ל דלית ליה סודר לא להאי ולא להאי זה תורף דבריהם ז"ל. ואני עני ואביון לא הבינותי דבמילתיה דלוי דאמר התם דף מ"ז דקונין בכליו של מקנה מתמה תלמו' עלה א"כ מצינו קרקע נקנה אגב מטלטלין ואנן איפכא תנן וכו' ומשני בההיא הנאה דמקבל מיניה הקונה הך סודרא גמר ומקני ליה הקרקע ע"ש והשתא אי מקנה לית ליה סודרא והקונה הוא דיהביה ליה ניהליה במתנה והדר מקנה ליה לקונה מה הלשון אומרת בההיא הנאה דקביל מיניה גמר ומקני ליה ואיהו גופיה במתנה יהביה ליה ניהליה ומשם הריטב"א ז"ל כתו' שם וק"ל דמשמע משום דלית ליה סודר לבעל הפירות הא אית ליה מקני ליה בחלי' והא קי"ל בכליו של קונה דמשמע שהקונה היה לו סודר אלא דבעל הפירות שהוא המקנה הוא דלית ליה סודר ותירץ שהקונה לא היה רוצה לתת כלי שלו בהערמה זו אלא שיתן לו בעל הפירות סודר ויחזור ויקנה לו יע"ש מוכח מדבריו ז"ל שאי בעל הפירות היה לו סודר והיה נותנו להאיך להקנותו לבעל הפירות דבהכי קונה המעות של בעל הפירות וגם זה לא הבינותי דעיקר טעמא דרב דאמר בכליו של קונה משום דניחא ליה דילהוי מקנה קונה כי היכי דליגמר וליקני ליה כדאי' התם וע"ש בפרש"י ז"ל ובסודר של מקנה שנותנו לקונה ליכא למימר האי טעמא דוק ותשכח. וכעת נראה בעליל ס' הבהיר משחא דרבותא לר' חייא חי הוא בתרי עלמין וב' בניו שבנימוקי מורינו הרב מוהרש"א ז"ל סי' ר"ז בתוך דבריו נתעורר בזה ונלאה להשיב ע"ש:

אות ב

אגב דא"ק את זו אגיד אתיא זכירה זכירה נהירנא כד הוינא זוטרי לגברי יתובי יתבינן ברוכ'י מברכ'ינן בין ברכי רבנן עט"ר אבי'דן הרב ח"ק ר'אב'א וסייעתא דשמייא ב"ד הצדק ה' עליהם יחיו כיר"א מסתכל הוינא בשטרי שיעבו' מטלט' אגב מקרקעי ומתנות והרשאות והמכתב מכתב סופרי מתא קשישאי ודוקנאי דכתבי הכי איך פ' הקנה לפ' דא"ק שיש לו בארץ הצבי תו' ואגבן נתן או שעבד או הרשה וכו' ואשתומם על המראה לידע ולהודע מקור נפתח שרשן של דברים דלע"ד קל'ה כמות שהיא יש לדון בה בכמה אנפי אתאן לרישא שדעת רש"י והרי"ף בפ"ק דגיטין דף ח' דבעינן שיסיים המקום שיקנה לקונה לשיקנה אגבו מטלטלין ואי לא סיים ליה לא קנה וכתב הרמב"ן ז"ל בחי' לשם שהיא ג"כ דעת התייר הגדול מהר"י ן' מיגאש ז"ל וע"ז כ' וז"ל וכיון דדינא הכי הוא מאן דמקני מדי לחבריה אגב אד"ק צריך לסיומי ליה הנך ד"א דאי לא סיים ליה הנך ד"א בפי' לא קנה עכ"ל וכ"כ הר"ן ז"ל משמו שם בפי' ההלכות וכ' ה"ה בפ"ג מה' זכייה דין ה' שגם הרב העטור סובר כן וכ"ה דעת הרמב"ם שם וכתבו הרמב"ם והר"ן ז"ל וז"ל דלהכי אמרי' אקנינהו ניהליה או אסיפא דביתיה שהוא מקום מסויים עכ"ל מרוצת דבריה' מוכחא שפיר אע"ג דביתיה מסויומא אכתי. לא מצי לאקנויי אגבה עד דמסיים המקום דהוא סיפא דביתא וכמ"ש ברישא דאי לא סיים ליה הנך ד"א בפי' לא קנה והשתא ק' לענ"ד דאיהו ז"ל הדר מותיב לנפשיה מהך דחצי שדה אני מוכר לך דמשמנין ביניהם ומשני התם הט' משום דסיים לו השדה ע"ש אלמא דבסיים לו השדה קנה הכחוש שפיר וכמ"ש רבי' ז"ל שם א"כ תק"ל לדידיה דאמאי איצטריך לסיומי סיפא דביתא תסגי בחלק סתם מן הבית אלא מאי אית להו למימר מילתא יתירתא הוא דעבד ר"פ ומאי ראיה מייתי למילתיה ובלא"ה איכא למימר דלדעת האומרים דאין לסיים כלל כמ"ש הראב"ד ז"ל וה"ה משם חכמי דורו את"ל דדוקא אינהו ז"ל מפרשי פי' אסיפא דביתא מפתן הבית המחובר לקרקע הוא וכקרקע דמי כמ"ש רש"י בפי' קמא ואורחייהו דרבנן לאשמועי' דינא אגב דמחובר לקרקע ע"י מעשה ידי אדם נמי חשיב שפיר כקרקע וקונים אגבו ואי ק"ל לדעת האומרי' צריך לסיים מהאי דר"פ דהא דמסתייעת מדברי ר"פ דאמר אגב אסיפא לותביה מאידך עובדא דמייתי התם בפ' הגוזל דף ק"ד ע"ב דר' אבא הו"ל זוזא בי רב יוסף ושדריה לרב ספרא. לאתויינהו דקאמ' נקנינהו אגב ארעא סתמא ולא סיים ליה האי ארעא היכא קיימא הא ודאי לק"מ דהתם לא הקנה ר' אבא אלא דר"י קאמר לר"פ מאי תקנתיה נקנינהו לך אגב ארעא ומיהו אנה"נ כי מקני ליה ר' אבא ודאי דמסיים ליה מאי דבעי דאין ביד ר"י לסיים ועלה מייתי הך עובדא דר"פ גם אשו"ר לה' העטור ס"ו מאמר אגב שכתב וז"ל דבעי' מקום מסויים וכדאמ' צפונו לפ' ועמו ק' צאן וק' חביות וכו' ואי לא לא קני וכו' הילכך בעי למכתב ד"א בצפון חצירי וכו' עכ"ל והענין דגרסי' בפ' מש"ס דף קנ"ו אמר"א לחכמים מעשה במרוני א' שהיו לו מטלטלין הרבה ובקש ליתנם במתנה א"ל אין לו תקנה עד שיקנם עג"ק הלך וקנה בית סלע ואמ' צפונו לפ' ועמו ק' צאן ודרומו לפ' ועמו ק' צאן וכו' אלמא דאיבעי ליה לסיומי ממש הך ארעא דמקני ליה ולקנות אגבה הנהו צאן וחביות ולקוצר דעתי יש להשיב דרבנן לא אמ"ל לסיים המקום אלא סתמא א"ל אין לו תקנה עד שיקנה עג"ק והמרוני לגרמיה הוא דעבד מלתא יתירתא ואי ס"ד דבעי' מקום מסויים באיזה רוח צפוני או דרומי הא דקי"ל קרקע כל שהוא קונין ע"ג מטלט' שיעור כ"ש היכי מצי לסיומי ועוד דבפ"ק דקידושין דכ"ו ב' מייתי האי עובדא ומייתי תו עובדא אחרי' דקאמ' עמד ולקח בית רובע ואמר טפח על טפח לפ' ועמו ק' צאן וק' חביות וכו' ולא סיים הנך טפחים לאיזה רוח וקיימו חכמים את דבריו אלא לאו ש"מ דמדינא לא בעי לסיומי מקום הד"א אלא סיום השדה או בית סגי והמרוני אדעתא דנפשיה קעביד ולא גמיר דינא איברא זו היא שקשה לדעת ה' העטור דלא תיסגי ליה בסיום המקום והחצר עד דמסיים בצפונו או בדרומו מה יענה צדיק באותה שאמ' חצי השדה אני מוכר לך משמנין ביניהם דבמאי קנה כיון דלא סיים וזו היא שהכריחתו להר"י ן' מיגאש ורבי' לומר דא"ץ לסיים החלק וצע"ד כעת וראיתי להרשב"א בחי' לקידושין שם שכתב וז"ל והא דקתני הכא צפונו או דרומו לאו עכובא הוא ואין אגב צריך יחוד מקום בצפון או בדרום והכא לפי שהקרקע עצמו היה מחלק ביניהם היה מסיים להם את הקרנות וההיא דר"פ דאקנינהו אגב אסיפא דביתא לאו בדוקא עכ"ל מ"ש ז"ל לאו בדוקא ק' לשמו' דר"פ עביד עובדא בלאו דוקא ומ"ש לתרץ הך דצפונו או דרומו גם הריטב"א ז"ל שם בחי' והר"ן שם בפי' ההלכות כ"כ ע"ש ואחרי מופלג זמן רב הארץ האירה בפי' הרמ"ה לבתרא ולשם בפ' מי שמת סי' קנ"ח כתב וז"ל והא דאמר צפונו לפ' ודרומו לפ' לאו למימר דמאן דמקני אגב ארעא ל"ק עד דמסיים ליה הקרקע דמקני אגביה וכו' אלא הכא ה"ט דאיצטריך לסייומי וכו' משום דהאי גברא למפלגינהו לנכסיה הוה בעי וכו' איצטריך לסיומי לכל חד מינייהו כי היכי דלא ליתו לאנצויי דלא לימא האי מהאי גיסא אקני ליה והאי מהאי גיסא אקני ליה וכו' עכ"ל וכדברי הרשב"א והריטב"א והר"ן ז"ל ולפ"ד ז"ל צ"ל דבאידך דקתני טפח על טפח ולא סיים דודאי דמדינא הכי הוא לדעתם ז"ל ולא חש לסיים כי היכי דלא ליתו לאנצויי משום דפורתא קלישא היא לא מנצו עלה ואיהו לא נתכוון לזכותם בההוא שיעורא קלילא אגבייהו ולפ"ז למאי דבעי למפשט בעיין בקידו' שם אי בעי' צבורים עו"ק או לא מהך דקתני לקח בית סלע ואמ' צפונו לפ' ודרומו לפ' וסא"ד דהאי בית סלע ברוחב הסלע שהוא קטון מהכיל ולאו בר מתנה הוא דבציר מטפח ומחלקהו לכמה מקבלי מתנה א"כ אמאי איצטריך לסיומי צפונו ודרומו כיון דפורתא זעירתא היא ודאי דלאו בר מתנה ולא אתו לאנצויי עלה ואע"ג דדחינן ק' כסלע הא מיהא לענין דינא אי בעי סיום אי לא לא ישתנה הדין בין למאי דסא"ד מעיקרא ללמאי דמסיק והנלע"ד דהני רבוואתא מפרשי כפי' בתרא שפי' רש"י שהוא מקום גבוה וחדוד ולא מצו קיימי ביה ק' צאן וק' חביות לכל חד אלא דכל כי האי הו"ל לפרש ולא למסתם סתומי אמור מעתה דעת רש"י והרי"ף והר"י ן' מיגאס והרמב"ם והרב העיטור דבעי' מקום מסויים ולדברי הרב העיטור אפי' הנך דה"ק צריך לסייומינהו בצפון או בדרום אבל דעת התוס' והראב"ד והרמ"ה והרשב"א והריטב"א והר"ן א"ץ לסיים המקום כלל וראיתי למרן הב"י ז"ל בר"י סי' ר"ב שהביא תשו' הרשב"א וז"ל ואעפ"י שמקצת גדו' הראשו' סוברים כן והראיה להם ממעשה דמרוני בפ"ק דקידושין וכו' וליתא וכו' ומעשה דר"פ לאו דוקא ומעשה שהיה כך היה ופוק חזי מאי עמא דבר שכן הכל כותבין ונתתי לו דא"ק בחצירי וכו' עכ"ל וכעת נדפסו תשו' הרשב"א ז"ל ח"ג ומצאתי תשו' זו בסי' קי"ד ע"ש ולע"ד כי ק' לומר בכה"ג מעשה שהיה כך היה דלא אמרי' הכי אלא בבא לישאל על מעשה שהיה אבל בכה"ג דעבד עובדא בנפשיה אדרבא אמרי' מעשה רב עדיף למיגמר מניה ומ"ש עוד ז"ל שנותן דא"ק בחצירי וכו' הא ודאי פשיטא דלרובא דרבוואתא מהני כשסיים לו המקום וא"ץ עוד לסיים צפונו ודרומו אלא דרב העטור מר ניהו דאמר שצריך לומר בצפון חצירי ואע"ג דשטחיות מוהר"י ן' מיגאס הכי מוכחי מיהו מהך דק"ל מחצי שדה וניחא ליה דיחד לי השדה תיסגי ליה ש"מ דסיום השדה הוא דבעי וכ"ד תלמידו הרמב"ם ומאי דמייתו מהך דר"פ דקאמר אגב אסיפא דביתיה לא למדו משם אלא דסיים הבית ומאי דקאמר אסיפא לאו דוקא וכמ"ש הרשב"א ומ"ש עוד ז"ל ואע"פ שכות' דא"ק ולא כת' בחצירי וכו' משמע דסיום חצר מיהא בעי ולקמן יתבאר בפ"ד והא דאמרי' בריש פ' הזורק דף ע"ז ההוא שכ"מ דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמע"ש ולא הספיק למיתבה לה למחר תקף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא א"ל אילו א"ל ליקנייה ניהלה לההוא דוכתא דיתיב בה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה דתנן וכו' דאמאי צריך לסיים המקום שנקנה ע"ג דאי משום צבורין ע"ג הא אפסיקא בפ"ק דקידושין דף כ"ו דצבורין לא בעי' ורש"י ז"ל פי' מדין אגב והרמב"ן והרשב"א בחי' לשם פי' דמדין חצר נקנה לה הגט ע"ע ולא ראיתי לשום א' מהפוסקים שהביא סוגיא זו ולא העלו אותה על דל שפתותיהם והטו' סי' קי"ג ס"ג כת' דא"ץ לסיים המקום שמקנה אגבו המטלט' וכתב ע"ז מרן ז"ל נלמד מהמעשה שאמר טפח על טפח ולא סיים איזה טפח ע"ט עכ"ל שהסוברים כן לא סמכו על זו בלבד וכבר נתבארו דבריהם כמ"ש הראב"ד והמ"מ והרמב"ן ושאר רברבתא ומרן שם בש"ע פסק כוותייהו ולפ"ז אנן בדידן דבתריה דמרן הש"ע גרירנא וכמו שהארכתי בזה במערכת אות ק' בדין קים לי אעפ"י שהד"א שבארץ הצבי אינם מסויימין מצי לאקנויינהו ולמקני אגבייהו ועיין להרב פני משה ח"ב סימן צ"א דף ע"ד:

וראיתי למרן בש"ע סי' רמ"א ס"ד שהעתיק לשון רבי' רפ"ג דזכיה דבעי סיום לשדה או המקום בשם י"א וסברת הראב"ד הביאה בשם יש' חולקין ע"ש לא ידעתי למה אחר שבסי' ק"ג פסק בסתם דלא בעי' סיום כמדובר הן אמת שה"ה שם בהל' זכיה כת' שדעת אלו המפרשים לחלק בין מתנה למכר דבמתנה כיון שלא נתן לו דמי הקרקע מצי לדחותו עד שיברר משא"ך במכר אלא דהדר ק"ל דא"ה מצי ק"ל מהך דחצי שדה מוכר אני לך דהתם מכר הוא והכא מתנה ע"ש ולהרמב"ן ז"ל בחי' לגיטין שם ולפ"ז מרן בש"ע בסי' ק"ג דמיירי בהקנאה כת' בסתם שא"ץ לסיים אבל הכא במתנה הביא שתי הדיעות ואע"פ שכת' כשם שהמוכר וכו' כך הנותן וכו' לאו לגמרי קא מדמה להו וכמ"ש ה"ה בדברי רבינו ע"ש ושבמתנה צריך לסיים מיהא השדה אעפ"י שא"ץ לסיים החלק כדכתיבנא:

וראיתי לרבי' בפ"ג מה' שלוחי' דין ז' שכתב הגאונים תקנו וכו' ועוד תקנו שאם הרשהו ליטול מעות שיש לו ביד חבירו וכו' ולא היתה למקנה קרקע מקנהו ד"א מחלקו שבא"י ומקנה לו המעות ע"ג ודברים אלו הם דברים קלים עד מאד ורעועים שזה מי יאמר שיש לו חלק בא"י ואפי' הוא ראוי אינו ברשותו עכ"ל וצל"ד מ"ט לא השיג עליהם משום דהוי דבר שאינו מסויים דשדה מיהא בעי לסיומי לדעתו ז"ל ולפי מ"ש ה"ה ז"ל לחלק בין מכר למתנה ניחא דהכא הקנאה קא מקני ליה אמטו להכי לא ק"ל אלא חדא מי יאמר שזה יש לו חלק בא"י דשמא ממשפחת גרים דאין לו חלק בארץ ואת"ל דיש לו כגון משפחות המיוחסות וכיוצא הוי דבר שאינו ברשותו ובפ' חזקת דף מ"ד אהי דת"ר מכר לו פרה וטלית מעיד לו עליה שאין אחריות עליו ופריך עלה וניחוש דקני ליה מטלט' אגמ"ק ומשני ל"ץ דקאמרי סהדי ידענא בהאי דלא הו"ל ארעא מעולם וכת' התוס' מכאן תשו' לאומ' דמה שנהגו לכתו' בהרשאות ונתתי לך דא"ק בחצירי אע"ג דלית ליה ארעא משום דאין לך אדם שאין לו דא"ק בא"י דקרקע אינה נגזלת א"נ שאין לך אדם שאין לו ד"א לקברו וכו' עכ"ל ואחר האחרון אני בא דמהיכא פשי' להו דאין לך אדם שאין לו ד"א לקברו נהי דבזמן התנאים היו להם קבורת משפחות כדאמר בפ' המוכר דף ק' הא מיהא איכא טובא יד עניי אינם בהשיג יד לעשות להם בית הקברות ועוד דהנך לאו למכירה קיימי דקי"ל המוכר קברו באים בני משפחה וקוברין אותו על כורחו של לוקח כדאי' התם ונראה דמהא לא איריא דודאי מצי זבין דדידיה הוי אלא תקנת חכמים היא זו לקבור אותו בקברו וליהדר ליה דמי ללוקח כמ"ש רשב"ם וכדאי' בפ' יש בכור ע"ש אלא דמשפחות עניים שקלו מעלמא ואם על סמך מה שקונים הצבור לקבורת העניים והאביונים הני ודאי לא חשיבי דידהו דלקנייה לאידך ולמקני אגבייהו מטלטלי דאין להם בהם זכיה אלא לאחר מיתה ומאן לימא לן דמיית בההיא דוכתא או כי יעשיר איש ולקמן אאריך בס"ד. איברא דבעיקר דבריהם אני עני תמיה דנחזי אנן היכי הוו כתבי האי לישנא דנתתי לו דא"ק בחצירי וכו' שאם בכל שטרי הקנאות ושיעבוד' היו כות' כן והיינו דק"ל מסוגיא דהתם דקאמר דלית ליה ארעא והתם בשטרי הקנאת מטלטל אגמ"ק א"כ מ"ט נקטו בדבריהם מה שכות' בשטרי הרשאות הול"ל סתמא בשטרות ואי קושטא הוא שלא נהגו לכתוב כן אלא בשטרי הרשאות ולא בשטרי הקנאות א"כ תק"ל לדידהו מ"ש בהרשאות כות' אע"ג דלית ליה ארעא ובשטרי הקנאות אין כות' עד דאית ליה ארעא אלא עכ"ל שתקנת הגאונים לענין הרשאות דוקא וטעמא רבא איכא כדי שלא יהיה כל א' לוה מחברו והולך לו בדרך רחוקה וצריך המלוה או המפקיד לדרוך בציות ולרכוב אניות ולהוציא מנה על מנה וכמ"ש רבי' ז"ל שם וכן מצאתי תשו' שאלה להרי"ף והובאה בס' העטור וז"ל ובתשו' לרבי' אלפאסי אין סומכין על קרקע א"י אלא בהרשאות משום תקנה שלא ישתקע ממון בני אדם אצל הנפקד וכולן לא על דרך עיקר עכ"ל ור"ל במ"ש רבי' ז"ל שם שגם הגאונים לא אמ' בזה יקוב הדין את ההר אלא לאיים על הנתבע ע"ש מפורש יוצא שתקנת הגאונים בהרשאות דוקא מטעם המלך כמו שנאמר א"כ מאי ק"ל תו להתוס' מהך דפרה וטלית דניחוש לדילמא אקני מטלט' אגמ"ק וכו' דהתם בדיני הקנאות ושיעבודין ובהנהו לא תקנו הגאונים ולא מידי והעמידו הדבר על משפטו יקוב הדין את ההר עוד יש מהדיוק בדברי התוס' במ"ש שכות' דא"ק בחצירי וסומכין על ד"א שבא"י וקבורה וכו' דמה זו סמיכה דהמקנה מסיים לקונה ד"א בחצרו וסומך על הקבורה מי נתן קברו בחצרו ובא"י מי אית ליה חצר לנחלה גם בזה אנופף ידי יד כהה בס"ד. גם מה שהק' ז"ל מדאמר בקידושין ע"מ שיש לו קרקע וכו' אלמא דאפשר שאין לו קרקע וכו' לא ידענא היכא מתנייא ומה שציין דף ס' לא שמה מתיא דהתם באומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שיש לי בית כור עפר וכו' שהוא מקום הראוי לזרוע בו ל' סאין כדפרש"י שם וא"כ מתניא לא ידענא מאי ק"ל דאטו תנאה דע"מ שיש לי קרקע סמכה דעתה להתקדש בהנך ד"א שבא"י ומה יתן ומה יוסיף לה ותו תנאה למ"ל כיון דאין לך אדם שאין לו ד"א בא"י או של קבורה למאי איצטריך לתנאה אלא עכ"ל קרקע שישנו ברשותו למכור ולהשכיר וכיוצא וצע"ר כעת לענ"ד. והא דלא מייתי מהא דאמ' בפ' הזהב דף מ"ה אהא דתניא היה עומד בגורן דפריך וליקני אגב ארעא ומשני דלית ליה ארעא וכו' אלמא דמשכחת לה דלית ליה ארעא ואמאי לא סמכי אד"א שבא"י או של קבורה אלא ש"מ אין בם מועיל יראה משום דבמאי מקנה ליה ארעא כיון דאוקים לה בדלית ליה סודר ולא מעות א"כ במאי מקנה לו הנך ד"א שבא"י והתם דפריך וליקני אגב ארעא היינו בחזקה וכמ"ש רש"י ז"ל ואחר כותבי זה מצאתי במקום לשם שכתב שיש שדקדקו מכאן דאין להקנות אגב דא"ק שבא"י ושל קבורה מדמשני לית ליה ארעא והריטב"א ז"ל כת' הדין דין אמת כדמוכח בפ' חזקת אבל מהכא ליכא למשמע מיניה מידי וכדכתיב' בעניותי' ת"ל וכת' עוד במקו' לשם י"מ דהא דכתי' בשטרי מתנה ונתתי לך ד"א בחצירי ואגבן הקניתי וכו' אעפ"י שאין לאותו אדם קרקע משום דאין לך אדם שאין לו דא"ק של קבורה או בא"י ואי אפשר לומר כן מדמשני הכא לית ליה קרקע עכ"ל ולא ידעתי לאיזה צורך העתיק הרב ז"ל דברי הי"מ הללו אחר שכבר העתיק דברי הריטב"א שכת' דקדקו מכאן וכו' ודחה ראייתם והודה לעיקר הדין וצ"ע ומשטחיות דבריהם הללו מוכח דלא בלבד בשטרי הרשאות היו סומכין על ד"א של קבורה של א"י אלא גם בשטרי מתנות והקנאות ואהא מותבי להו מסוגיא דשמעתא אבל לפי מ"ש הרי"ף בתשו' והרמב"ם דדוקא בהרשאות הוא מה שסומכין על הנך ד"א דקבורה ושל א"י ומטעם האמור לק"מ מהגמ' וזו היא שקשה לדברי התוס' בפ' חזקת וכדכתיב':

ומש"ע התוס' שם בחזקת ודוחק להעמיד בגר שאין לו חלק בארץ עכ"ל אנכי לא ידעתי מה יושיענו זה בשלמא הך דקידושין איכא למימר כך כי תניא ההיא ע"מ שיש לי קרקע בגר הוא דמתניא דאין לו חלק בארץ אבל ההיא דתניא פרה וטלית מעיד לו עליה שאין אחריותם עליו ועלה פריך וניחוש דילמא אקנינהו אג"ק וע"כ מאי דמשני דלית ליה ארעא בגר דאין לו חלק בארץ אבל כל מה שמכר לש' בית ושדה לש' פרה וטלית. אינו מעי' לו משום דחיישי' אקנינהו אג"ק וא"נ ידעי' דלית ליה ארעא אכתי איכא למיחש דאקנינהו ניהליה אגב דא"ק שבא"י א"ה אדמפליג תנא דברייתא בין בית ושדה לפרה וטלית בגר ליפלוג בפרה וטלית גופייהו בין מכר ישראל למכר הגר דאם המוכר ישראל אינו מעיד לו אע"ג דידעינן ביה דלית ליה ארעא כיון דאית ליה ד"א של א"י ואם המוכר גר אי ידעינן ביה דלא הוה ליה ארעא מעיד לו דליכא למיחש לדילמא אקנינהו אגב קרקע כיון דלית ליה קרקע ולא חלק בארץ וכולה בפרה וטלית ובדלית להו ארעא וכי תימא ולדידך מי ניחא דליפלוג וליתני בפרה וטלית גופייהו בין היכא דאית ליה ארעא לדלית ליה ארעא לדעת האומרים דאין ד"א של א"י מועילות להקנות ע"ג איכא למימר כיון דסו"ס כולה בישראל מתוקמא ובדלית ליה ארעא אמטו להכי מפליג בין בית לשדה ופרה אבל לאפלוגי בגר בפרה וטלית לישראל ניחא טפי וגם זה דוחק וצל"ר דהתוס' פתחו בתרתי ד"א שבא"י ושל קבורה ודחיקא להו להעמיד בגר מוכח דכי מוקמי' להנך בגר ניחא כיון דאין לו חלק בארץ ומה יענו לד"א של קבורה אם לא שנאמר בדעתם דהגרים אין להם חלק בקבורה בארץ וקברי משפחות ודאי דאין להם ושל בני העיר העשויים לצורך העני והגר אין להם זכיה בהם אלא לאחר מיתה וכדכתיב':

ומה שהק' עוד התוס' לאומ' על שסומכין על ד"א שבא"י ושל קבורה א"כ אין אדם יכול להקנות ב' עניינים דכבר זכה הראשו' וכו' לא הבינותי דפשיטא מה שכותבים בשטרות אגב דא"ק לאו למימר דבעי' דא"ק שהרי משנה שלימה שנינו הקרקע כל שהוא קונין עליו מטלט' ומייתי לה התם תלמו' בפ"ק דקידושין שם למסקנא דלא בעי' צבורין ע"ש וכן מצאתי להתוס' שם בהגוזל דף ק"ד שם בד"ה אגב וכו' שכתב כן בפשי' וכדכתיב ואעפ"י שכותב לו ד"א אין בכך כלום ועוד יכול להקנותו ע"מ להחזיר אלא עד שיקנה אגבו וכמו שיתבאר במקומו בס"ד ובהך דאיסור גיורא דקאמר וליקנינהו ניהליה אגב ארעא ומהדר דלית ליה ארעא כדאי' בפ' מש"ם דף קמ"ט מהתם לא תיובתא ולא סייעתא דגיורא הוה ופשי' דאין לו חלק בארץ ולא בקבורה כמו שנאמר אריש דינא אתאן לרישא דאין לנו לסמוך על הד"א של א"י כמ"ש רבי' שאפי' בידוע שיש לו אינו עכשו ברשותו וכן מצאתי להרמ"ה בש"י בפ' חזקת שם סי' קנ"ג וז"ל וש"מ דמאן דלית ליה ארעא מדידיה לא מצי לאקנויי מטלט' אגמ"ק ולא סגיא להו בד"א שבא"י ולא בד"א של קבורה דאלת"ה כי אמרי סהדי דלא הו"ל ארעא מעולם נמי מאי הוי ניחוש דילמא אקני ליה אגב ד"א שבא"י א"נ אגב ד"א של קבורה אלא משום דלא משכחת לה דמצי לאקנויי אלא אגב ד"א דאיתנהו ברשותיה מהשתא עכ"ל אלא דלענין הרשאות תקנת הגאונים היא לאיים על הנתבע סמכו על ד"א שבא"י ואינם מעיקרי הדין כמ"ש הרי"ף והרמב"ם והרב העיטור אבל בשאר הקנאות אין להם על מה שיסמוכו והרב התרומות שער מ"ג ח"א סי' י"ג הביא תשו' הרי"ף ודעת הרמ"ה דדוקא בהרשאות שלא ישתקע ממון בני אדם אצל הלווים והנפקדים ע"ש וכ"כ הרמב"ן בחי' לפ' חזקת שם וז"ל ושדרו ממתיבתא דתקנתא היא דתקון רבנן בתראי ושדרו נמי דוקא להרשאת פקדון או מלוה אבל לשאר מילי לא תקון עכ"ל:

והנה בדעת ר"ת לפי מ"ש התוס' בפ' חזקת וז"ל ונראה לר"ת דהטעם כיון שמודה שיש לו קרקע וחוב הוא לו וכו' אפי' יש כמה עדים שמכחישין אותו הרי הודאת בע"ד כק' עדים דמי עכ"ל עין רואה דר"ת נמי אזיל ומודה דלא סמכי' אד"א של א"י כדמוכח מסוגיא דהתם דקאמ' דלית ליה ארעא ולא ניחא ליה להעמידה בגר אלא משום דחוב הוא לו והודאת בע"ד בק' עדים ואמטול הכין שפיר ק"ל למו"הר חזקיהו ז"ל במ"ש התוס' שם אמנם הרמב"ן בחי' לשם כתב וז"ל ור"ת היה אומר דינא הוא והנך דאייתינן לעיל כולהו בגר עסקי' דלית להו בא"י וכו' עכ"ל ואחריו נמשך תלמידו הרב התרומות שם שכתב כן משם ר"ת נמצאת אומ' אמוראי נינהו ואליבא דר"ת ולכלהו ז"ל דעת ר"ת לומר דמדינא הוא ולא מתקנת הגאונים וכיון דמדינא הוא בין למ"ש התוס' שם בשמו ז"ל משום דהודאת בע"ד כק' דמי בין למ"ש הרמב"ן ובעל התרומות משמו משום ד"א של א"י א"כ לא שאני לן בין שטרי הרשאות לשטרי מתנות ושיעבודן מטלט' אגמ"ק כחדא שריין ומ"ש התו' בר"פ אע"פ וז"ל ומטעם זה אור"ת שכותבין בהרשאות והקניתי לו דא"ק וכו' כיון שמודה שיש לו הודאת בע"ד כק' עדים דמי עכ"ל לאו דוקא בהרשאות אלא אשגרת לישן שכת' בפ' חזקת וה"ה לכל שטרי אתנייתא דאי סק"ד דלא אמרה ר"ת אלא בשטרי הרשאות דוקא מאי ק"ל למוהר"י חזקיהו וכדכתיבנא גם מדברי ה' העיטור נראה דס"ל כדעת ר"ת דלאו איהו ז"ל דמוקים להנך בגר וכמ"ש הרמב"ן וה' התרומות אלא כדעת התוס' ממ"ש וקמאי מוקמו לה בגר ודוחק וכו' וידוע שה' העיטור קשיש טפי בימי ר"ת וכשמזכירהו לפעמים אינו כותב אלא ור' יעקב ואינו מייחסו לקמאי וכמ"ש מופת דורנו הרב מוהרח"א נר"ו בס' שם הגדולים ח"א במערכת אות י' סי' י"ב וט"ו עש"ב: ודע שמ"ש התוס' בחזקת ופ' אע"פ משם ר"ת דמדינא הוא ומשום דהודאת בע"ד כק' עדים כ"כ הרמב"ן בפ' חזקת שם מסברא דנפשיה וז"ל ומ"מ כי שמעינן ליה לאיניש דאמר אית ליה ארעא מהימנן ליה וכתבינן אפומיה וכ"כ ה' התרומות שם וז"ל ומסתברא דמאן דכת' בשטרא הקניתי לך ד"א וכו' ואעפ"י שיש עדים מכחישין וכו' עכ"ל והרב ז"ל בשי' רבו הרמב"ן אמרה לשמעתתיה כנודע והן הן דברי ר"ת הניתנים למעלה:

וראיתי להרא"ש ז"ל שם בפ' הזהב שכת' וז"ל והאידנא נהיגי עלמא למיכתב והקניתי לו דא"ק בחצירי אע"ג דידעי' דלית ליה ארעא ויש שנותנין טעם לפי שאין לך אדם שאין לו ד"א לקבורה או בא"י וליתא להך טעמא מדמשני הכא דלית ליה ארעא וכן בפ' חזקת וכו' וכן ההיא דפ"ק דקידושין מעשה במרוני א' וכו' שלקח בית סלע להקנות ע"ג לאחרים אגב אותה קרקע וכן במש"ם בעובדא דאיסור גיורא דקאמר אי אגב קרקע וכו' עכ"ל ואני עני ואביון לא ידעתי מאי ראיה מייתי ז"ל ממעשה דמרוני דאטו רבנן אינהו דאמו' זיל זבין ארעא דמנא ידעי ביה דלא הו"ל ארעא וכ"ש לפי משפי' רשב"ם משם ר"ח דהא דקאמר תלמו' בפ' חזקת ל"ץ דאמר סהדי ידענא ביה בהאי דלא הו"ל ארעא מעולם דצריכי לאסהודי הכי זה האיש לא נתפרש ממנו מעודו ועד היום וברי לנו במה שקנה ושלא קנה קרקע מעולם לא במתנה ולא בקנייה עכ"ל דהיכי משכחת לה בהאי מרוני דמאי שייאטיה לגבי רבנן עד שלא נתפרש מהם מעודו עד היום מה לתבן את הבר ואפי' לרבוואתא דפליגי אר"ח וסוברים דמיסתייה דהוא רגיל עמהם ובן עיר וכו' כמ"ש במקו' והרמב"ן והה"מ ז"ל רבנן מנא הוה רגיל בהדייהו ולמיקם אדעתיה אם אית ליה ארעא או לא ואדרבא כיון שיש לו מטלט' הרבה מסתמא ארעא נמי אית ליה ואמאי הזקיקוהו לקנות קרקע אלא ודאי ומלתא דפשי' דרבנן לא א"ל אלא שאין לו תקנה להקנות המטלט' לזולת אלא ע"י קרקע ועיקר דינא דהקנאה אגמרוה היכי ליעביד ואיהו מדנפשיה עמד לקח בית סלע וכ"ש לפי מ"ש הרמ"ה והרשב"א והריטב"א שם דהקרקע עצמו היה מתכוין ליתנו להם לכך לא רצה להקנותם אגב ד"א קרקע שבא"י דאין להם זכייה בהם אלא לקנות ע"ג וכן אתה צ"ל לד' ר"ת ורבי' יונה הובא במקו' לשם והרמב"ן ובעה"ת דסברי מרנן דבהודאה תיסגי להו כיון דחובתו היא אמאי הטריחוהו רבנן למזבן ארעא הול"ל דאית ליה ארעא ודיו אלא ודאי כדאמרן וא"נ רבנן לא א"ל למיקני ארעא אלא איהו מדנפשיה עביד וכדברירנא בעניותי' איהו נמי אמאי לא אקנינהו אגב ארעא דהוה מודה דאית ליה ומסתייה אלא עכ"ל משום דבעא למיהב להו נמי ארעא וכמ"ש ז"ל ואע"ג דהנך רבוואתא לא אמרו למילתייהו אלא בתר דזבין ארעא ולא דמעיקרא זבנה אדעתא למיהב להו ארעא נמי מ"מ לשי' הנך רברבתא מצינן למימר הכי אלא דבלא"ה לשי' ר"ת ודעמיה לקמ' דכבר מלתא אמור פעמים שלש דרבנן דיניא דהקנאה אגמרוה דאי בעי למיהב להו הנך מטלט' אג"ק והמרוני הזה ידע איניש בנפשיה דלית ליה ארעא וא"נ דינא גמיר דתסגי ליה בהודאה הא מיהא מחזי כשיקרא ואע"ג דהתוס' בפ' חזקת כתבו דבכה"ג לא חיישי' דמחזי כשיקרא ע"ש האי גברא לא בעי למעבד בנפשיה עובדא דאית ביה לתא דמחזי כשיקרא כלל אמטו להכי עמד וקנה קרקע והרמב"ן בחי' לגיטין שם דקדק וכת' לחלוק על האומר לסמוך על א"י וז"ל כדמוכח בס' נזיקין בב' וג' מקומות עכ"ל לאפוקי מהך דקידושין וכדכתיב' ומ"ש בב' וג' הג' היא מאיסור גיורא ומשום דאיכא למידחי לה כדבעי' למימר קמן לא כלל אותה עם הנך ומש"ע הרא"ש ז"ל מהך דאיסור גיורא כבר כתב לומר דשאני גר דאין לו חלק בארץ ואי משום ד"א של קבורה וסובר ז"ל כמ"ש הרמב"ן ז"ל שם דבספרי אמר דגם הגרים יש להם חלק בקבורה בארץ אכתי לא מטו לזכות אלא לאח"מ וכמ"ש הרמב"ן ז"ל שם ומסיק הרא"ש ז"ל וז"ל ונראה שפשט המנהג שלא לדקדק אם יש לו קרקע לפי שרוב המקנים מקנים לחובתם וכו' וסמכינן אהודאתם שהם מודים לחובתם ואין בודקין אחריהם אבל בימי חכמי התלמוד היו רגילים לדקדק עכ"ל מ"ש ז"ל בימי חכמי התלמוד היו רגילים לדקדק אינו מדוקדק שפיר דהנך דמייתי הרב ז"ל ברייתות נינהו ואוקמתות דאמוראי לבר מהך דאיסור גיורא והכי הול"ל ובימי התנאים וחכמי התלמוד וכו' ולכאורה איכא למידק בדבריו ז"ל דפתח ברישא והאידנא נהיגי עלמא וכו' אע"ג דידעינן דלית ליה ארעא וכו' אלמא אע"ג דידעי' ידיעה נאמנה דלית ליה ארעא כות' ולמה שנותן טעם משום ד"א שבא"י ושל קבורה השג ישיג וניחא ליה ז"ל משום דהודה לחובתו שפיר סמכינן אהודאותו א"כ מה הוא זה שכתב אח"כ פשט המנהג שלא לדקדק אם יש לו קרקע וכו' דמשמע דמן הסתם אין לדקדק אחריו אבל אי ידעי' קושט אמרי אמת דלית ליה לא סמכינן אהודאתו ונלע"ד דה"ק אע"ג דידעינן ביה וברי לן דלית ליה ארעא כיון שהודה שיש לו והקנה אגבן מטלט' אין לדקדק אחריו ולימא ליה ידענא ביה בההוא גברא דלית ליה ארעא והיכי קא מודית דאית לך לא סמכינן אהודאתו וזה ג"כ דעת ר"ת שכתב ואעפ"י שהעדים מכחישים אותו שאין לו וזה דבר ברור בדבריהם בר"פ אע"פ שכתב ואע"פ שאנו יודעים שאין לו קרקע ע"ש ועיקר דברי ר"ת ז"ל הנאמר' בחזקת שם על מה שכותב אע"פ שאין לו וכולם דברים אחדים:

ומצאתי להרא"ש ז"ל שם בר"פ אע"פ שהביא למ"ש התוס' שם משם רבי' אליהו על מה שנהגו לשעבד עצמן בכתובות גדולות אע"פ שאין להם והשי' דמשעבד עצמו וכו' וכתב ע"ז וי"מ הואיל וכותב סתמא וכו' אע"פ שאנו יודעים בבירור שאין לו אומרים הודאת בע"ד כק' עדים דמי מידי דהוה מה שכותב בשטרות וכו' ואור"ת דהטעם וכו' ונ"ל שאין טעם זה מספיק וכו' והרשאות עיקר וכו' עכ"ל ולכאורה הכרעתו זאת היא הפך מסקנתו בפ' הזהב ולא היא דלא חלק הרא"ש אלא על שיעבו' הנכסי' של הכתו' הידועים שלא היו לו באותה שעה אבל לענין קנין ד"א מודה הוא ז"ל אלא דהי"מ אגמורי קא גמרי לדין כתוב' מהך שכותב בשטרות ומדברי ר"ת והוא ז"ל בזה חלק עליהם שאין דמיונם עולה יפה כמדובר אבל לדין השטרות אזיל ומודה אפס כי עז מה שמצאתי להרא"ש בתשו' ס"ו כלל ל"ו שכתב וז"ל אבל אני רואה בשאלתך שנותן לה אגב ד"א קרקע וא"כ היא קונה ואפי' לא היו לו באותה שעה הרי הודה שהיה לו והודאת בע"ד כק' עדים עכ"ל מפורש יוצא מדבריו ז"ל דמינח ניחא ליה בדעת הי"מ שהביא בפסקיו בפ' אעפ"י הפך דבריו בתשו' או הפך דבריו בפ' הזהב ואין כאן מקום להאריך:

ואתה דע לך דשיח סוד שרפי קדש הניתנים למעלה שפה אחת לכולם דמדינא כותב אגב דא"ק אע"ג דידעינן ביה דלית ליה וגם העדים מכחישים אותו הודאתו עדיפא כיון שהיא לחובתו ותלינן למימר דהאי גברא לאו שקורי קא משקר אלא דהני סהדי אשתמוטי הוא משתמט מנייהו חד קטינא דארעא דאית ליה ולאו אדעתייהו א"נ דאית ליה ארעא במדינה אחרת וכמ"ש הרב התרומות ז"ל שם אבל אנה"נ אי משכחת לה דאיכא סהדי דאמרי קים לן בגויה דהאי גברא ולא נתפרש ממנו מעודו ועד היום דלעולם לא הו"ל ארעא לא במתנה ולא בקנייה תחת כיפת המרום פשי' דלא מצי לאקנויי אג"ק וכן משמע מתשו' הרשב"א שהביא מרן סי' ר"ב ע"ש אלא שתכלית הדברים דאי אמר נתתי לו דא"ק ואגבן הקניתי לו מטלט' אין לנו לדקדק אחריו אע"ג דאיכא סהדי דמכחישים אין משגיחין בהם דחיישינן שמא יש לו במדינה אחרת או העלים דבר מהם ולא רמי עלה לשיוליה מאן יהיב ליה ארעא זהו קצורן של דברים ומה שהק' מור"ה חזקיהו לשי' ר"ת דאכתי ניחוש דילמא אקני ליה אגב דא"ק שהודה וכו' ע"ש היינו משום דאינו מפרש מאי דמשני התם לפ' דאמרי' סהדי וכו' כפיר"ח אשר הביאותיו אליך והצגתיו לפניך אלא כשאר המפרשים כדכתיב' אבל לענ"ד דר"ת מפ' כפיר"ח וכבר כתבנו בדעתו דאי סהדי בכה"ג מודה ר"ת דלא הודאתו הודאה אעפ"י שהיא לחובתו והטור סי' קכ"ג קרא ערער על מה שסומכין על ד"א שבא"י ושל קבורה והביא דברי הרמב"ם ע"ש ובסי' קי"ג כתב ואם אין קרקע וכו' יכתוב הקניתי לו ד"א בחצירי ואגבן וכו' ואעפ"י שאין אנו יודעים לו קרקע הודאת בע"ד וכו' וכתב ע"ז הרב פרישה ומיהו משמע מדברי כולם דבאם בודאי אין לו קרקע בשעת הקנאה דלא מהני האגב ע"ש ונראה פשוט דלא משכחת לה אלא כדכתיב' דאיכא עדים שלא נתפרש המקנה מהם מעודו ועד היום וכמ"ש רשב"ם שם משם ר"ח וכן צריך לפרש דברי הסמ"ע ס"ק י"ב שכת' אבל אם מוחזקי' בו דלית ליה ארעא לא סגי בהכי דדילמא טועה בדעתו וסובר דמקני' מטלט' אגמ"ק שאינם שלו ואינו יכול להקנות מטלט' אגמ"ק אלא א"כ הקנה בפירוש לפנינו ושאלו העדים את פיו אם יש לו עכ"ל מרוצת דבריו הפך כל דברי הפוסקים שכת' ואפילו העדים מכחישין אותו כמדובר ועכ"ל שלא נתכוון הרב ז"ל אלא למאי דכתיב' ומ"ש מוחזק' בו וכו' ר"ל כגון דאמר עדים לעולם לא נתפרש ממנו וכו' כמו שנאמר והרב כנה"ג כת' ע"ד הסמ"ע הללו שאין נ"ל כן מדברי הרא"ש עכ"ל וקצר הרב במקום שאמרו להאריך שאם דברי הסמ"ע כפשוטן אין להם על מה שיסמוכו מכל הני רבוואתא דקיימי בשי' ר"ת כמו שהארכתי אלא עכ"ל שכוונת הסמ"ע כדכתיב' וכדמשמ' מלשונו בפרישה ועיין להרב מוהר"א קובו ז"ל בס' אדרת אליהו בח"מ סי' י' דף ן' סי' ע"ג שהביא דברי הסמ"ע הללו לנדונו שהיא הקנית כל המקרקעי שיש לה וכיון שכן דמי לדאמ' עדים לא נתפרש ממנו מעודו ועד היום דוק ותשכח:

זאת תורת העולה היא העולה להלכה דמה שכות' בשטרי הקנאות אגב ד"א שיש לו בארץ הצבי תו' אין בם מועיל כמ"ש הרי"ף ותלמידו ורבי' והרמ"ה והרמב"ן והתוס' והרשב"א וה' העיטור והריטב"א והרב התרומות ואפי' בהרשאות אינו אלא לאיים על הנתבע ולא אמר בזה יקוב הדין את ההר אלא מתקנת הגאונים וטעמא דאיכא כמ"ש הרי"ף והרמב"ם ולא נשאר לנו חבר לקיים דבר זה אלא מאן דמוקי הנך סוגיות בגר. ומצאתי להרב כנה"ג סי' קי"ג אות ו' בהגב"י שמצא תשו' לא' קדו' ודימה בדימיונו שהוא הרשב"ץ שיש לסמוך על ד"א של א"י אבל של קבורה טעות הוא בידם ע"ש ואני מצאתיה בס' הכלבו סי' קכ"ח שהם מכת הסומכים דמקמו להנך בגר וכבר חלקו עליהם הני אשלי רברבי ז"ל כי אינם ברשותם להקנותם כמו שנתבאר וכשהרציתי הדברים לפני אבי' מלך דיינא בארעא עט"ר עט"ר בועד בית דינו הצדק והמה חכמים מחוכמים רבנן דפקיעי בשמייהו בה שעתא גזרו אומר על סופרי מתא יע"א שלא לכתו' עוד אלא דא"ק סתם כאשר עלתה הסכמת רוב הפוסקי' הנאמרים באמת ואהודאתו סמכינן וכך נוהגין עד עתה. ואחז"ר בהיותי משמש בבית מדרשו של שם גדול אדוננו ורב תנא הוא מורי' הרב ח"ק נת"ן עט"ר עט"ר כשהרציתי הדברים לפני מי שגדול מכ"ר נ"ר השב ישיב נהי דמדינא לא מהני להקנות אגב דא"ק שבא"י הא מיהא כיון דנהגו להקנות בכך שפיר מהני מידי דהוי אסתימותא דאי מקני קני כדאי' בפ' הרבית דף ע"ב ופסקה מר"ן בש"ע סי' ר"א ע"ש אלו דברי הרב מנ"ר נ"ר ודנתי לפניו בקרקע דאפשר לחלק דשאני קנין אסתימותא אין נסת"ר מדינא דגמ' אמטו להכי אזלינן בתר מנהגא אבל בדא"ק שבא"י דכמה סוגיות מוכחי דלא מהני כמ"ש ז"ל אין כח במנהג לקיים מנהג מה שהוא הפך הגמ' משא"ך בסתימותא וכדכתיב' איברא דמצאתי להרא"ש בתשו' כלל י"ב סי' ג' שנשאל על מה שנהגו לנדור אדם לחברו כשיולד לו כן שאותו חבר ימול אותו ועושין דבר זה ע"י קנין ושמוהר"ם רבו ז"ל כתב אע"ג דמדינא דשב"ל אין הקנין מועיל בו יש לנו לילך אחר המנהג וכיוצא בזה אמר בפ' הרבית סתימותא באתרא דקנו ממש קני אע"ג דמדינא לא קני אזלינן בתר מנהגא למקני קנין גמור אלמא אע"ג דדשב"ל מפורש יוצא בגמרא דלא מהני ביה קנין אפ"ה מחמת המנהג קיים מוהר"ם הקנין ה"נ אע"ג דמדינא הקנאה ע"ג דא"ק שבא"י לא מהני כיון דנהגו כן אזלינן בתר המנהג והרא"ש לא חלק על מוהר"ם אלא לפי שאין שם מעשה אבל בנ"ד מודה הוא ז"ל וכדברי הרב נ"ר מור"י שוב מצאתי ראיתי הן הן הדברים שנאמר' בעליה מתורתו של הריב"ש ז"ל סי' ק"ה וסי' שמ"ה באורך וסו"ד כת' שקרא ערער על מה שנוהגים ללכת אחר פסקי הרמב"ם בכל הלכות והרמב"ם סובר דצריך לסיים המקום שמקנה לחברו להקנות ע"ג ומצא כתוב בשטרות אגב דא"ק סתם בלא סיום מקום ועלה בדעתו ז"ל לתקן סופרים הלשון ולסיים מקום דד"א ואח"ך נמלך בדעתו הרחבה שלא להוציא לעז על השטרות הראשו' ושהוא סומך להכשירם מכח המנהג כיון דרגילי למקני בהכי דומיא דאסתימו' דפ' א"ן וכו' אף אנו נאמר כיון שנהגו להקנות בדא"ק סתם שמועיל וכו' עכ"ל הרי תני תנא דמסייע ליה למורי הרב מנ"ר נ"ר. וגם ראיתי להרב לחם רב סי' קצ"ג שהביא תשו' הריב"ש דסי' שמ"ה להלכה וצ"ע שלא נסתייעו מתשו' מוהר"ם שהביא הרא"ש וכדכתיב'. גם אשו"ר לה' מוהריק"ש בהגהותיו סי' קכ"ג ס"א שכתב וז"ל ונהגו כן והקנה לו דא"ק בא"י ואגבן הקנה לו המעות או הרשהו לקבל מעות וכו' עכ"ל צא ולמד שאפי' בארץ מצרים אתריה דהרמב"ם היא ולעולם הם הולכים אחר פסקיו ולדעתו ז"ל אפי' בהרשאות אינם מועילות אלא לאיים על הנתבע כמו שנאמר ואפ"ה גברא רבא מוהריק"ש ז"ל העד העיד שנהגו להקנות ע"ג מטלט' אגמ"ק והרשאות ועיין עליו להרב ד"ן בח"מ סי' ט"ז שגם הוא ז"ל הביא דברי מוהריק"ש הללו ומשם באר"ה ומסתמיך ואזיל אבתריה ע"ש ויפה השיב אדוני הרא"ש עטרה בראש כל אדם מורי הרב מנ"ר נ"ר:

הגדתי היום כי אחז"ר נדפס חדש חדש ממש ס' הפרד"ס לרש"י ז"ל וראיתי לו בדף פ"ד ע"א שכתב וז"ל שאלה להגאונים מ"ש בשטרות והמתנו' ונתתי לו דא"ק בחצירי מי שאין לו קרקע בזה"ז יכתו' וכמאן דאית ליה דמי שאין לך כל א' וא' שאין לו קרקע בא"י שהרי הגוים שהחזיקו בה אין להם חזקה דקי"ל קרקע אינה נגזלת וא"י בחזקתנו עומדת אעפ"י שאין אנו שולטים בה והאומר משום ד"א קברו לא דבר הוא ושיבוש הוא בידם דמצינו ברייתא היא בכתו' קברו ומעמדו אינו מכור וחוזר לבני המשפחה עכ"ל ותשו' זו היא הובאת בס' הכלבו סי' קכ"ח וכמש"ל. איברא שמצאתי תשו' אחרת בס' הפרדס שם ס"ו דף כ"ה והוא מרבי' שרירא גאון ורבי' האי גאון ז"ל וז"ל וששאלתם הנותן מתנה לחברו וכו' אבל לענין הרשאה וכו' תיקנו רבותינו דא"ק אעפ"י שאין לו קרקע מסויים וכו' ואפי' במותו של אדם יש לו ד"א של קבורה ולפיכך מי שיש לו חוב על חברו והוא במדינה אחרת יכול להרשותו וכו' עכ"ל חו"ש לעין הני תשו' פלגן בהדייהו ומר א"ח ומר א"ח ופליגי:

ולעולם שומה היתה בלבי על מה שכתבו הני רברבתא שכותב נתן לו דא"ק בחצירו כשאנו יודעין שאין לו חצר אין לך מחזי כשיקרא יותר מזה דאיכא למימר היינו דוקא בסתם אבל כשאומר בפי' בחצירי דאיך לא מיחזי כשיקרא וזו היא שקשה לדברי התוס' בחזקת שכתבו שכותב בחצירי וכתב דלא מחזי כשיקרא ובתשו' הרשב"א שהביא מרן בב"י סימן ר"ב אשר הבאתי לך לעיל משמע דניחא ליה במ"ש בחצירי ממ"ש דא"ק סתם ע"ש התינח באין אנו יודעים אם יש לו חצר או לא אבל בידעי' דלית ליה חצר כיון דסיים חצר ואשכח דלית ליה מחזי כשיקרא שוב מצאתי להרב כנה"ג בסי' קכ"ב בהגה ב"י אות י"ם שהביא שתי הנוסחאות וכת' לחלק בין דברי העדים לדברי המקנה שהעדים לא יכת' אג"ק בחצרו אם יודעים שאין לו חצר דמחזי כשיקרא אבל כשהוא דברי המקנה לית לן בה דהודאתו כק' עדים ע"ע:

אות ג

אגב אד"ק קי"ל מטלט' נקנים אגמ"ק לזכות בהם הקונה במכר או במתנה או לשעבד לו המטלט' בחובו אג"ק דהיינו שהמוכר או הנותן או המשעבד נותן לקונה או מוכר לו דא"ק ואגבן מקנה לו המטלט' בכ"מ שהן אעפ"י שלא משך וכן המטבע אעפ"י שאינו נקנה בחליפין נקנה באג"ק וכן השט"ח למ"ד אלא שצריך לומר לו ג"כ קנה לך וכו' כמבואר כל זה בטוש"ע ולקמן יתבאר בס"ד:

ומעתה חל עלינו חובת ביאור אם המקנה לא מכר או נתן הקרקע לקונה רק בתורת שאילה ושכירות והא נמי פשי' דלאו דוקא מכר או מתנה אלא ה"ה שאילה ושכירות דשכירות ממכר ליומיה הוא וכ"ש שאילה שכל הנאה שלו ואע"ג דאיכא למ"ד דלא אמרינן שכירות ממכר ליומיה הוא אלא לענין הונאה וכמו שהארכתי במערכת אות ש' בס"ד הא מיהא לענין למקני אגבו שפיר כאותה ששנינו בס"ו מעש"ב מעשה בר"ג וזקנים שהיו באים בספינה וכו' ומקומו מושכר לו ונתקבלו שכר זה מזה ע"ש אלמא דר"ג המקנה המתנות לר"י ורע"ק שהם מטלט' השכיר לו המקום ואגבו הקנה להם המתנות וכל היכא דמהני שכירות ה"נ מהני שאלה דמ"ש ור"ג דהשכיר להם המקום וקבל המעות ולא השאיל להם בחנם משום שהיה צריך לכתוב להם שדי שאולה לכם ושלא להטריח אותו צריך לעשות תיבו'ת הרבה קבל מהם המעות דה"נ שכירו' נקני' בשט' ואמאי הוצרך לקבלת המעות תסגי ליה בכתיבת שדי או ביתי שכורה לך והריני כאלו התקבלתי אלא פשי' שלא להטריח את ר"ג עשו קנין בנקל ע"י קבלת המעות:

וראיתי להתוס' בפ"ק דקידושין דף כ"ז בד"ה ומקומו וכו' שהק' דלמה לא הקנה להם המקום בחליפין ור"ל בשלמא בשט' ל"ק משום דטריחא ליה מלתא לכתוב אבל בק"ס נקל הוא כמו נתינת המעות ואמאי הוצרך לקבלת המעות אהא תי' ושמא שכירות אינו נקנה בחליפין וכו' ופשי' דהה"נ בשאלה דאינו נקנה בחליפין דשאלה ושכירות להאי מילתא חדא היא דאלת"ה תיקשי ליה נהי דשכירות לא מצי להשכיר ע"י קנין חליפין לישיילנהו ההוא דוכתא בק"ס ואמאי הוצרך לנתינת המעות אלא ש"מ שאלה ושכירות כחדא שריין והא דנקטו שכירות טפי משאלה משום דר"ג השכיר להם וקבל מעות עלה מקשו דהי"ל להשכיר להם בחליפין וזה פשוט וכן מצאתי בפסקי תוס' סימן מ"ט שכת' בפשי' דשאלת קרקע אינו נקנה בחליפין בד"ה ומק"ו מכ"ל והתו' שם לא כתב' אלא שכירות אלא ש"מ כדכתי' דדא ודא חד הוא ובמאי דדייקי התוס' מדלא קתני גבי שכירות קרקע אלא כסף שו"ח ואלו חליפין לא קתני הק' הרב ח"ה ז"ל דה"נ גבי מכירה לא קתני ובמכירה מהני חליפין אלא מאי דלא תני לה משום דאיכא למימר מלתא דאיתא במטלט' נמי לא קתני וכדאמר התם גבי עבד כנעני ק"ו אלימתא וע"צ הדחק יראה דהתוס' דייקי לה מדלא תני תנא ליש' קלילא כדרך שהקרקע נקנה כך השכירות וקתני כסף שו"ח ש"מ לא שמ"ו דתנן תנן דלא תנן לא תנן שוב מצאתי להתו' בפ"ק דמציעא די"א דק"ל משאלה ושכירות וכת' בפשי' דאין שאלה ושכירות נקנין בחליפין ע"ש עין רואה במקום שהביאו העד לדבריהם משכנו נפשייהו וכת' בלשון ושמא ובמקום שלא הביאו ראיה לדבריהם כתבו בפשי' ופשי' לי דסמכו אהך דוקייא דכת' בקידושי' ושם דפסקי תוס' סי' נ"ב כת' שאלה ושכירות כבפנים ע"ש:

וראיתי להתוס' בערכין דף ל' אמאי דאפליגו רב ושמואל במוכר שדהו בשנת היובל דרב אמר מכור ויוצאה בדיינים ובעי תלמו' למימר דמעות אינם חוזרות ולמתנה איכוון ושמואל אמר אינה מכורה והמעות מתנה ויוצאה ביובל הק' רש"י א"כ מאי נ"מ אי מכורה אי אינה מכורה כיון דכ"ע המעות לאיבוד אזלי ויוצאה ביובל ותי' דנ"מ אם הקנה לו מטלטלין אגמ"ק של אותה שדה ועדיין לא משך אותם המטלט' והדרא ארעא למ"ד מכורה קנה אותם המטלטלין ולמ"ד אינה מכורה לא קנה המטלטלין והק' בתוס' דמ"ט נתקבלו שכר זה מזה ליתבי ליה ההוא דוכתא במתנה ע"מ להחזיר וליקני ליה בחליפין דסודר א"כ לישייליה ההוא דוכתא ויקנה ליה בק"ס ותי' דכל דבר שחוזר לבעלים כגון מתנה ע"מ להחזיר א"נ שאלה ושכירות בכולם לא מקנו בחליפין משום דהוי כמו טובת הנאה דאמ' דאינה ממון ליקנות בחליפין משו"ה הוצרכו לקבל מעות זה מזה עכ"ל והנה מ"ש דאמ' דאינה ממון ליקנות בחליפין וכו' ציין עליו ב"ב דף ג' והיינו מאי דאמ' התם בקנו מידן שלא לחלוק ופריך וכי קנו מידן מאי הוי קנין דברים הוא ופי' רשב"ם וז"ל ואין חליפין קונין אלא דבר הנקנה במכר או מתנה או שעבוד קרקעות שהקנין חל עליו או מט' עכ"ל ולפק"ד אי מהא לא איריא ולא שמה מתיא דהתם לא אתא למעוטי אלא קנין שלא לחלוק דאין שם שום הקנאה בגוף הקרקע אלא ק"ד שקנו מידן לחלוק אבל הקנאת קרקע עמ"ל או שאלה ושכירות דמקני ליה גופא לזמן מה הרי מעתה חל הקנין על גוף הקרקע לזמן השאלה והשכירות או עמ"ל דבההיא שעתא מיהא אקני ליה גופא דארעא ועיין במקו' לשם ובשיטת הרמ"ה ז"ל הנדפסת מחדש סי' כ"ו ואיני מבין דבריהם ז"ל דסוגיא דהתם הכי איתא בפ"ק דמציעא אהא דתנן היה עומד בצד שדהו וכו' זכתה לו וכו' איתמר עלה וכן אמ' עולא והוא שעומד בצד שדהו ואותביה ר' אבא לדעולא מדתנן ומקומו מושכר לו וסא"ד דמשום חצרו נגעו בה דנעשית ביתו של ר"ג חצרו של ר"י ור"עק וזכתה להם החצר ואינהו בספינה הוו וכי בצד חצרו של ר"ג הוו אלא ש"מ דלא בעי' עומד בצד שדהו ודחי דלאו מדין חצר זכו במתנות ר"י ור"עק אלא כיון שהשכיר להם הקרקע אגבו הקנה להם המתנות ומט' אג"ק הקנה וקאמ' דר"א לא קבלה ואמרי' שפיר עבד דלא קיבלה דאי סא"ד מט' אג"ק הקנה להם וכי לא הי"ל סודר לקנות ממנו בחליפין אלא ט"ה אמ' ליקנות בחליפין ה"נ ט"ה אמ' ליקנות עג"ק ור"ל דאי סא"ד מט' אג"ק הקנה להם ולא מדין חצר אמאי הוצרכו לשכור המקום וליתן לו השכירות וכי לא היה לו סודר לקנות ממנו המתנות בחליפין אלא לאו ש"מ דמתנות כיון שאין לבעלים זכייה אלא ט"ה ליתנם למי שירצה אינם נקנין בחליפין ה"נ ט"ה אמר ליקנות עג"ק אבל מתורת חצר הקנאה מעליא היא ומ"ש רש"י ז"ל ולמ"ל לקבל מהן מעות לאו למימר דהיה משכיר להם המקום בק"ס לחוד ואין צריך לנתינת המעות וכדק"ל להתוס' דא"ה אין שחר למאי דקאמ' ה"נ ט"ה אמר לקנות על גבי קרקע ולמאי דדחי שאני דמ"ך דנתי' כתי' בהו אלא ודאי דכוונת רש"י ז"ל כדכתי' דלמ"ל שכירות מקום ושהוצרכו ליתן מעות משום דאין שכירות נקנה בחליפין ליקני להו המתנות בק"ס אהא דחי אי מהא לא איריא משום דמ"ך נתי' כתי' בהו וחליפין דרך מקו'ם הוא אמטו להכי הוצרכו לשכור מקום דאין שכירות נקנה בחליפין כמ"ש התוס' ומט' אגמ"ק נתינה שלימתא היא והוצרכתי להאריך בזה לפי שראיתי לאביר הרועים כנ"הג בסי' קצ"ה אות כ"ח בהגהב"י דעת רש"י לומר דקו' הגמרא היא על מה שהוצרכו לשכור במעות ולא תסגי להו בק"ס וכק' התוס' לפי שהוא ז"ל נרגש ממ"ש רש"י ולמ"ל לקבל מהן מעות וע"ז היטב חרה לו ולע"ד הקצרה כוונת רש"י כדכתיבנא בעניותינו ועוד תמה הרב ז"ל על דברי מרן בכ"מ בפי"א מה' מעש' דין י"א עמ"ש רבי' דאין מע"ב נקנה בחליפין כתב מרן דנלמד ממעשה דר"ג וכו' מדנתקבלו שכר זה מזה שזה תימא דלא דמי' הא להא דנתקבלו שכר היינו להקנות הקרקע ודברי הרמב"ם להקנות המעש' עצמו עכ"ל ואני עני תמיה על תמיהתו דהן הן דברי מרן עצמו דממה שנתקבלו שכר המקום ולא הקנה להם המתנות בחליפין ש"מ דאין המתנות נקנין בחליפין משום דהוי דרך מקו'ם אלא שלשון מרן ז"ל אינו מדוקדק כ"כ דלימוד ערוך הוא בידינו ומהו זה שכת' ז"ל נראה דנלמד וכו' וכבר הושג מהרב תי"ט שם בס"ו ממ"ב וע"ע בהרב כנ"הג שם אמנה כוונת דבריו פשו' לפניה כדכתיבנא אמור מעתה זו היא שקשה בדברי התוס' דערכין דמהכא משמע דכל הך שוטר' דט"ה אמ' או משום דנתי' כתי' בהו א"א לענין המתנות דאמאי לא אקני להו בחליפין דסודר לר"א דלא קבלה משום דמ"ך ט"ה נינהו ואמ' ולעולא משום דחליפין דרך מקו'ם הוא ומ"ך נתי' כתי' בהו אבל למימר דעל שכירות הקרקע או שאלה או מעמ"ל דהוו ט"ה ליכא מאן דסבר הכי אם לא שנאמ' שסו' כדעת רש"י לפי מה שהבין הרב כנ"הג כמדובר והוא פלא דאין שיטת ההלכה הולכת כן כדבר האמור וראיתי להרב צ"ק ז"ל שם שכתב ודבריהם ק' להולמן דהא מסיק התם מ"ך נתי' כתי' בהו וחליפין דרך מקו'ם ומ"ה היו נותנים שכר ז"לז עכ"ל מלבד שדבריו תמוהי' דבמה נחה דעתו מדבריהם וכדדייקנא מאי דק"ל ז"ל אהמ"ר לק"מ דאין זה מסקנא אלא לתרוצי מילתיה דעולא והתוס' משמע בדבורייהו דמ"ד אינה מכורה לא תק"ל מהך מעשה דר"ג דמימ' אמ' משום דט"ה אמ' וס"ל כר' אבא התם דלא קבלה וזה פשוט ורבינו משום דפסק כעולא בפי"ז מה' נזיר דין ח' לכך עמד טעמו בו דאין המע"ב נקנה בחליפין משום דמתנה כתוי' בהו וזה פשוט וחזי הוית להר"ש שם דלמה לא השאיל להם המקום ויקנה להם בחליפין ובכך יקנו המעשר כדאשכחן בגטין ליתשיל ליה דוכתא דמנח ביה גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח והיה נראה מתוך כך שאלת קרקע נקנה בחליפין וכו' ע"ש ובלשון הר"ש הלזה כתו' כמקו' שם בפ"ק דמציעא בדמותו כצלמו משם תוס' שאנץ ע"ע ואני עני לא הבינותי דבפ' הזורק דף ע"ז מייתי תלמודא עובדא בש"מ דכת' גיטא לדביתהו בפניא דמעלי שבתא ולא הספיק למיתבה לה למחר תקף ליה עלמא אתו לקמיה דרבא א"ל זיל א"ל ליקנייה נהלה לההוא דוכתא דיתיב ביה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק ביה דתנן נפל וכו' ה"ז חזקה ע"כ והתם לאו בקנין חליפין הוה אלא בחזקה דתיחוד ותפתח דאי סא"ד מתורת קנין חליפין הוה למ"ל תיחוד ותפתח ועוד למ"ל ההוא דוכתא דמנח ביה גיטא ליקני לה דא"ק בכ"מ שהם דאפסיקא הלכתא דצבורין לא בעי' וראיתי במקו' שם במצי' לדף מ"ו אהא דפריך אמאי דתנן היה עומד בגורן וכו' וליקני ליה אגב סודר ומשני דלית ליה סודר שכתב משם הריטב"א פי' דלית להו סודר כלל שאילו הי"ל סודר מושאל היו קונין בו כשם שקונין אג"ק מושאל כדאיתא בגיטין עכ"ל והיינו מהאי עובדא והיינו שאין כוונת רבא שיתן לה במתנה גמורה ההוא דוכתא דמנח ביה. גיטא אלא בתורת שאלה תחזיק בו עד שתקנה אגבו ובמאי תקנה ליה בתורת שאלה ע"י חזקה דכשם:

שקרקע נקנה בחזקה ה"נ שכירות ושאלה שוב מצאתי להתוס' שם בגיטין שכתבו משם ר"י דע"י שאלה הוה ור"ת נמי לא פליג עליה בהא ע"ש אבל למימר דע"י קנין חליפין הוה ק' לשמוע א"כ מהיכא פשי' להו מהכא להר"ש והתוס' שאנץ שהיה נר' מתוך כך דשאלת קרקע אינו נקנה בחליפין דקנין חליפין מאן דכר שמיה ע"כ דט"ס נפל בדברי הר"ש והתוס' שאנץ וצ"ל והיה נראה מתוך כך דשאלת קרקע אינו נקנה בחליפין וכו' ור"ל ומש"ה הוצרכו לשכירות קרקע בכסף דא"א בשאלה דבספינה הוו ואיך יקנו בחזקה ובשטר כמי לא הטריחוהו לר"ג וכדכתיב'. שוב מצאתי להרא"ש בפסקיו שם בפ"ק דמציעא דק"ל דאמאי לא השאיל להם קרקע וכדאמרינן בגיטין והיה נראה מתוך כך דאין שאלת קרקע נקנה בחליפין וכו' ע"ש בחון ובדוק דהוא כלשון הר"ש ותוס' שאנץ ז"ל ומה"ט נמי א"ל רב דליקני לה בחזקה דתיחוד ותפתח ולא בקנין חליפין דאע"ג דשבת הוה ואין קונין בק"ס בשבת ה"נ בחזקה אסור כדאמ' בעירובין דף ע"א אבל לסלוקי רשותא אסור אפי' לב"ה ע"ש אלא עכ"ל משום דלגבי ש"ע התירו שלא תטרף דעתו עליו א"כ מ"ל חזקה מ"ל קנין חליפין אלא ה"ט משום דאין שאלת קרקע נקנה בחליפין: וחמותי. ראיתי אור בחי' הרמב"ן והרשב"א והריטב"א ז"ל לשם בהזורק דק"ל דאמאי לא אקנייה ניהלה ההוא דוכתא כק"ס ותי' כל שאפשר למעט בקנייני' ממעטי' דכי אחדא ופתחא לא מיחזי אלא כנועלת בית לשומרו עכ"ל דעת שפתותיהם ברור מללו דשכירות ושאלת קרקע נקני' בק"ס ושלא כדעת התוס' וכ"ה דעת הר"ן ז"ל בפי' ההלכות שכתב והא דאורי להו רבא בחזקה ה"ה דאפי' בחליפין שרי אלא כיון דאפשר אורי להו בהכי דלא מנכרא מלתא עכ"ל הנה זאת עולה דעת התוס' בקידושין ומציעא וערכין דשאלה ושכירות קרקע אינם נקני' בק"ס אמנם דעת הרמב"ן והרשב"א. והריטב"א משם רבו ורבו בשם הרמב"ן כמ"ש במקו' לשם במ"ד לדף י"א ובהזורק והרא"ש בפ"ק דמציעא שם והר"ן בפי' ההלכות שם סברי מרנן דניקני' בחליפין הן אמת דמה שהק' הרא"ש ע"ד האומ' דאינו נקנה בחליפין סו"ס דאכתי תק' שיתנו לו ע"מ להחזיר וכו' כבר כת' התוס' בערכין שם דכל שחוזר לבעלים אינו נקנה בחליפין:

והטור סו' סי' קצ"ה בשכירות קרקע ע"י קנין חליפין כת' בסתם דנקנה בחליפין ואילו בשאלה עמד ותלאה בפלוגתא ובמחלוקת היא שנויה וכבר תמה עליו מרן בב"י ז"ל שם ומה שתי' דרבא ז"ל אהמ"ר קשה להולמו בלשון הטור כאשר ירדוף הקורא וכבר כתב עליו הרב כנה"ג דאינו מחוור ועיין מה שהליץ הרב כנה"ג וקרובים דבריו לדברי הרב דרישה והרב ט"ז ע"ע ואכתי לא איפרוק מחולשא ומרן בשולחנו הביא ס' האומר דנקנין בק"ס כסתם משנה ודעת התו' בשם י"א וכללא הוא דדעתו כסתם משנה ומוסכם מכל המחברים ומה מאד אני תמיה על רבי' הגדול הרב כנה"ג. שכת' שם דרבי' הביא ב' הסברות ולא הכריע ע"ע והוא פלא:

ואתה תחזה דע"כ לפ' רבוותא אלא בהקנאת שאלה ושכירות ע"י ק"ס לקנות אגבן אבל פשי' שאם הקרקע מקנהו לו בשכירות בא' מג' דברים כסף שו"ח לכ"ע מק' מט' אגבו והיינו הך מתני' דה"ג וזקנים למ"ד מדין אגב הקנה להם ומהך עובדא דגיטין בהזורק לדעת האומ' מדין אגב הקנה לו הך גיטא וכן מצאתי להרב העטור בסו' מאמר אגב שכתב וז"ל וכיון דפרוזבול ואגב חד דינא אית להו כי היכי דאמ' בפרוזבול השאיל לו מקום לתנור וכירים כותב עליו פרוזבול הנ' באגב דשאלה ושכירות סגי עכ"ל וכ"כ הרב התרומות שער מ"ג ח"א סי"א ע"ש ועיין במרן הש"ע סי' ס"ז סכ"ב ע"ש ופסקה רבי' בפ"ט מה' שמטה דין י"ט ומינה לדין אגב כמ"ש הרב העטור אלא שדרך רבינו להעתיק:

ואולם נשאר להו לברר אם המקנה עצמו אין לו קרקע אלא בתורת שאלה ושכירות מי מצי להשאילו ולהשכירו בתוך זמן השו"ש. לזולתו ולהקנות לו אגבו מ"ט או לא ואע"ג דקי"ל דאין השואל רשאי להשאיל ולא השוכר רשאי להשכיר כבר כתב הרי"ף דה"מ לכתחי' אבל בדיעבד מה שעשה עשוי והביאו מרן בב"י סימן שמ"ב ע"ש ואע"ג דבסודר מושאל פליגי בה רבנן נו"ן שדעת תלמידי הרי"ף דאין קונין בסודר מושאל ודעת הריטב"א ז"ל דקונין בו כמ"ש במקו' בפ' הזהב כמ"ד לדף מ"ו ע"ש שאני התם משום מאי דתפיס כמאן דפסיק דמי כמ"ש תלמידי הרי"ף ע"ש אבל בקרקע דליכא היו איכא למימר דכולי עלמא מודו בקרקע המושאל או המושכר שפיר מצי לאקנויי וליקנות אגבו מט' וחזיתיה להרשב"א בתשו' סי' תתקל"ד שכתב וז"ל ומקום בה"כ אם הוא שלו וכו' וכן אם הוא מושאל או מושכר לו וכו' ואפי' אג"ק מושאל או מושכר מקנין וכו' דאמר מעשה בר"ג ומקומו מושכר לו ואמרי' פ"ק דמצי' דר"ג מ"ט אגמ"ק הקנה להם וכו' עכ"ל ואנכי לא ידעתי מהיכא משמ' ליה מהאי עובדא דאפילו הקרקע מושאל או מושכר בידו מצי לאקנויי מ"ט אגמ"ק דשו"ש לקונה נהי דר"ג השכיר להם ואגבן הקנה להם המתנות מאן לימא לן דביתו של ר"ג לאו דידיה אלא שישנה בידו בתורת שו"ש גם אשו"ר להרב התרומו' שער מ"ג ח"א סי' י"ב דפשי' ליה דאפי' בקרקע המושאל או מושכר לגבי המקנה מצי לאקנוייה וליקני אגביה לאחריני וכתב ע"ז ועוד יש ראיה מעובדא דר"ג ור"י שהשכירו זל"ז מקום מעשרותיהם וע"ד אגב וכו' עכ"ל ואתמהה דמהיכן פשי' להו דביתו של מלך ר"ג שאולה או שכורה היתה והתבוננתי בדבר ומצאתי דקתני בהך מעשה דר"ג דר"י שהוא לוי אמ' עישור שאני עתיד למוד נתון לראב"ע שהוא כהן ומקומו מושכר לו וכו' והרי המעשר היה נתון בביתו של ר"ג וקאמ' ר"י ומקומו מושכר לו דהיינו מקומו של מעשר מושכר לו אלמא אע"ג דר"י גופיה לא זכה באותו מקום בביתו של ר"ג אלא בתורת שכירות אפי"ה מצי להשכירו לראב"ע וליקנו ליה המתנות ובודאי שזו ראיה שאין עליה תשובה ומייתי מפ"ק דמציעא דמדין אגב ולא מדין חצר דקי"ל כעולא ולא כר' אבא וכ"כ בחי' לקידושין שם לדינא אחריתי ע"ש במ"ד לדף כ"ו וחיסור לשון נפל בדבריו ודבריו חיים וקיימים מסיפא ואי ק"ל והיכי עביד הכי לכתחילה ר"י והא קי"ל דאין השוכר רשאי להשכיר לק"מ כיון דלתקוני מילתיה דר"ג הוא דעבד פשי' דניחא ליה לר"ג וכיורד ברשות דמי ועוד דבספינה הוו וא"א בע"א לכתחילה כדיעבד דמי והכי אמרי' בפ"ד בגמרא. שוב מצאתי להרב העיטור בדין שכירות דף ל"א ע"ג שכת' דר"י ברשות ר"ג השכיר המקום לראב"ע ע"ש אחר כתבי זה אל ה' ויאר לי בתשו' הרשב"א סי' אלף קמ"ה שהביא מסיפא דהך מתני' וכדכתיב עלץ לבי ויגל אהללה שם ה'. שוב מצאתי בשי' לא נודע שמה בקידושין לשם דק"ל והיכי מצי ר"י להשכיר לראב"ע והא קי"ל אין השוכר רשאי להשכיר ותי' דבפני ר"ג עשה וניחא ליה. תלית"ש. איברא דמהא דקאמר בפ' הזהב שם אהך מתני' דהיה עומד בגורן וכו' דפריך וליקני ליה אג"ק ומשני דלית ליה ארעא ק"ט וכי האי גברא טס באוירא הוה תלוי ועומד תלאי' ע"ג תלאי' ע"כ אית ליה ארעא דדייר. בה בשאלה או בשכירות ואי אמרת דקרקע המושכר או המושאל מצי לאקנוייה ולמיקניה אגביה מאי משני דלית ליה ארעא ונראה דאי מהא לא איריא דבמאי מקני לאידך ע"כ בק"ס והא אוקים לה בדלית ליה סודר איברא דבמאי דמשני אמאי דפריך והא עומד בגורן קתני ומשני בגורן שאינו שלו ק' נהי דאין הגורן שלו הא מיהא ע"כ דישנה בשאלה או בשכירות אצלו וליקני ליה אגבה בחזקה כיון דלית ליה סודר וכמו שפירש"י כיון דסודר לית לוה וכ"ש לכתו' לו שטר וכמ"ש הריטב"א הובא במקו' לשם והיה אפש"ל כיון דאין הגורן אצלו אלא בשאלה או בשכירות לא מצי לאקנוייה בחזקה אלא בשאלה או בשכירות דומיא דידיה ואין זה מספיק אלא דאי קשיא הא קשיא מדאמ' בפ' חזקת דף מ"ד אהא דמכר לו פרה וטלית מעיד לו עליה לפי שאין אחריותם. עליו ופריך וניחוש דילמא אקני ליה מ"ט אג"ק ומשני דאמ' סהדי ידענא בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם ואכתי ע"כ דדייר בארעא בשכירות או בשאלה וניחוש דילמא אקני להו מ"ט אג"ק השכורה או השאולה אצלו וכן נמי ק' מהא דאמ' התם בפ'מ ש"ס דף קמ"ט גבי איסור גיורא דפריך וליקני ליה אג"ק ומשני דלית ליה ארעא דהיכא הוה קאים איסור ע"כ בקרקע מושאל או מושכר והאיר ה' את עיני וראיתי בשיירי המקו' לשם כי באה אגב אסיפא דשי' הרמ"ה ז"ל הנדפסת מחדש שהרא"ש ז"ל הק' דאמאי לא השאיל או השכיר מקום ליתן אגבו ותי' שלא מצא אדם שיקנה לו בשכירות או בשאלה שלא יקפיד רבא והמקום שהיה דר בו אימור כלתה זמן שכירותו עכ"ל ולפ"ז הא דאמ' בחזקת דאמ' סהדי דלית ליה ארעא ור"ל וביום שמכר הפרה וטלית כלתה זמן שכירותו:

וראיתי להרב נמק"י בפ' מש"ם בהך עובדא דאיסו' גיורא שכתב וז"ל ואע"ג שהיה יכול לקנות קרקע או לשכור וכדתניא ומקומו מושכר לו אפשר דר"מ בי רב הוה ואיסור לאו גברא רבא הוא ולא היה חושש רבא דליקנינהו אלא בהקנאות הרגילות עכ"ל ולפ"ד ז"ל לא עלתה ארוכה להך דפ' חזקת זאת אומרת דדעת הרשב"א והרב העיטור והרא"ש והנמק"י. ושיטה לא נודע שמה והרב התרומות סברי מרנן דאם ע"י קרקע המושכר או מושאל אצל המקנה מצי לאקנוייה לאחריני ולהקנותם ע"ג מ"ט:

וראיתי בשי' לא נודע שם מחברה לשם לאחר שכת' לתרץ דהיכי ר"י השכיר המקום לראב"ע והא קי"ל דאין השוכר רשאי להשכיר ותי' דבפני ר"ג היה וניחא ליה כדכתיב' כת' ע"ז עוד וז"ל ואיכא דפשי' ליה מהכא מי ששכר לחבירו קרקע והשכירו לאחר כגון שנתן לו רשות המשכיר להשכיר מצי לאקנוייה ליה מ"ט אגב שכירות הקרקע אע"ג דלדידיה נמי לית ליה בהאי קרקע אלא שכירות בעלמא וי"ל לעולם לא עדיפי מ"ט מקרקע גופיה ואי קרקע גופיה לק' היכי קני להו למ"ט לגמרי ושאני הכא שלא הוצרך להקנות ר"י לר"א אלא ט"ה עכ"ל ולא ידעתי לחלק בין שכירות שהשכיר ר"ג לר"י ורע"ק לשכירות שהשכיר ר"י לראב"ע דהא השכירות שהשכיר ר"ג לר"י ורע"ק פשי' הקרקע גופיה לא אקני להו ולא קנו אינהו והיכי קנו אינהו מתנות לגביה וליכא למימר דשאני מתנות דטובת הנאה נינהו וכדמסיים בה הרב ז"ל דבגמרא בע"י שדה במכר ומ"ט במתנה מהו ופשי' מעישור שאני עתיד למוד נתון וכו' והאי דקאמר שדה במכר היינו בשכירות כמ"ש רש"י שם ואי אמרת דטובת הנאה שאני מאי פשיט מינה ומ"ט לחלק בין השוכר לבעל הקרקע השוכר מן השוכר דכלהו לית להו קנין בגופא דארעא כלל:

וראיתי למרן. הקדוש בש"ע. סימן קי"ג לענין שיעבוד מ"ט אג"ק שאם אין ללוה קרקע והמלוה לו וכו' או שהשאילו או השכיר לו קרקע כ"ש ה"ז מקנה עליו כל מ"ט שירצה וכו' עכ"ל וכת' ע"ז בב"י דנלמד ממעשה דר"ג וזקנים וכו' ע"ש חו"ש לעין דדעת מרן ז"ל דאפי' לענין הקנאה גמו' מהני ליקנות אג"ק מושאל או מושכר וכ"פ מרן בסי' ס' ר"ב גבי פרוזבול ומשמ' מדבריו שם דטפי פשיטא להו דמהני מושאל ממושכר ועיי' בסמ"ע טעמא דמילתא ולשם רבינו העתיק דברי הרב העטור והרב התרומות הניתנים למעלה ומשוו דין אגב ופרוזבול אידי ואידי חד שיעורא עש"ב ובסי' ר"ב גבי קנין אגב הביא דברי הרמב"ם שהקרקע במכר והמ"ט במתנה או. הקרקע במתנה והמ"ט במכר ופשי' דלאו דוקא מכר ומתנה אלא הה"נ שכירות דבקידושין שם פשי' לקרקע במכר ומ"ט במתנה מעובדא דר"ג וזקנים והתם קרקע בשכירות הואי וכמ"ש רש"י וכדכתיב' לעיל וזהו שכתב רבי' ירוחם ז"ל והביאו מרן בב"י שם בשכירות קרקע ומ"ט במתנה כדמוכח מעובדא דר"ג וכו' ר"ל דמ"ד קרקע במכר ומ"ט במתנה לאו דווקא מכר אלא ה"ה בשכירות מדקא פשי' ליה מעובדא דר"ג דאיירי בקרקע בשכירות ומעתה דברי מור"ם ז"ל שכתב וי"א דאפילו הקרקע בשכירות וכו' קשים להולמן ועיי' להרב ש"ך ז"ל מ"ש בזה ומ"ש עוד ז"ל דלמה יגרע שאלה משכירות ע"ש הן אמת שבסודר שאול כת' מרן ז"ל בב"י סי' קצ"ה משם המרדכי דאין קונין בסודר שאול דכיון שאינו יכול להקדישו אינו יכול ליתנו ומרן ז"ל חלק עליו דאין דרך בני אדם להקפיד ע"ע ולפ"ד המרדכי ה"ה בסודר שהוא מושכר אצלו דאינו יכול להקנות בו דפשי' נמי דאינו יכול להקדישו אלא דנקט סודר שאול שאין דרך רוב בני אדם לשכור סודר אלא לשאול אמנם כבר כתבתי לעיל דטעם תלמידי דר"פ דס"ל דסודר שאול. לא מהני משום מאי דתפיס כמאן דפסיק דמי וה"ט לא שייך בקרקע מושאל לקנות אגבו כדכתיב' לעיל אבל לפי טעם המר"ד משום שאינו יכול להקדישו א"כ ה"ה נמי קרקע כיון דאינו יכול להקדישו אינו יכול להקנות:

אגבו ותק"ל סיפא. דמתני' דמע"ב קתני דר"י השכיר. לראב"ע המקום שהשכיר לו ר"ג אעפ"י שר"י לא היה יכול להקדישו דאין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:

ותבט עיני לאבי התעודה ה' מוהרימ"ט ז"ל בחה"מ סי' פ"ג תמ"ה תמ"ה יקרא לדעת הרמב"ם דקובל. דאתי מעלמא לחצר של בעה"ב ומושכרת ביד אחרים שחצירו של בעה"ב זוכה לו ולא נתרוקן כחו ממנה אצל השוכר אמאי והא שכירות ממכר כוותיה הוא הוא וע"ז כת' איברא מדחזי' באגב דלא. קני אלא ע"י קנין שהקנה קנין גמור לא בשכירות כדמשמ' מעובדא דמירוני בקידושין וכו' וכי לא היה לו מקום בשכירות. או. בשאלה עכ"ל. ואהמ"ר אינה ראיה דחכמים לא א"ל שיקנה קרקע ליקנות אגבו אלא כך א"ל דאין לו תקנה אלא עד שיקנם עג"ק ודינא דהקנאת מטלט' אגמרוהו ולא שא"ל לקנות קרקע ואיהו מגרמיה ואדעתא דנפשיה הוא דעבר ומ"ש רש"י ז"ל ולא קי"ל קרקע דמשמע מתוך פי' דקי"ל לרבנן דלא היה לו קרקע אהא א"ל. אין לו תקנה אלא שיקנם עג"ק ור"ל לקנות קרקע ולהקנות המ"ט ע"ג הא ליתא דכוונת רש"י ודבריו הם הצעה למה שהלך וקנה קרקע דלכאורה אתמהה אחר שיש לו כ"כ מטלט' הרבה לאיש אשר אלה צו אין לו קרקע אמנם ממה שעמד וקנה קרקע חזותו מוכיח עליו דאין לו קרקע ואם היה נמלך כחכמים היו מורים לו להקנות עג"ק המושכר אצלו או מושאל אלא דרבנן דינא דהקנאה אגמרוה וכדכתי' בעניותי':

איברא דאי קשיא הא קשיא דהיכי פשי' ליה דקרקע המושאל או המושכר אינו מקנה ע"ג מהך דמירוני הפך ה' העיטור והרשב"א והרב התרומות. ושאר רבוותא ואינהו ז"ל שימ"ה בפיהם משנה שלימה דר"ג. השכיר המקום לר"י. ור"י השכירו לראב"ע ואי ס"ל כדעת שי' לא נודע שם מחברה דטובת הנאה שאני אין זה מתקבל שהרב מחליט הדבר הפך האיתנים מוסדי ארץ וסומך אשנויי דתיקן עין לא ראתה ועוד בה א"ה מאי הדר ק"ל דאמאי מהני לקנות מה שבתוכו כדמוכח מעובדא דר"ג וכו' ואי איתא אכתי לא נפקא מרשותיה דר"ג כיון שהוא קונה מה שבתוכו אעפ"י שמושכר לאחרים עכ"ל ומאי קו' כיון דמתנות טובת הנאה ואינה הקנאת ממון גמו' תסגי ליה אפילו קרקע בשכירות ושאני מירוני דלהקנאת ממון הוא קונה תדע דאפי' השוכר מצי להשכיר ולהקנות מ"ט אגבו כדקתני סיפא ובפשי' טפי הו"ל לאקשויי מדאמר התם בקידושין דף כ"ה דלר"ש דאמ' בהמה גסה בהגבהה פיל היכי מקני. ליה ומשני בשוכר את מקומו אלמא דבשכירות גרידא מצי לאקנויי אגביה קנין ממון גמור ואמאי קני כיון דעדין זכות המשכיר לא נתרוקן לזכות במה שבתוכו ומה שתי' ז"ל דלענין שיקנה השוכר את כליו בתוכו מהני השכירות לכך הוא שיכניס כליו לתוכו אבל לא שיקנה כלים מאחרים עכ"ל והא דאמ' בהגוזל דף ק"ד דר"פ אקני ליה זוזי דהו"ל בי חוזאי אגב אסיפא דביתא והויינו בשאלה שהשאיל לו הקרקע לקנות אגבו ממון שיש לו ביד החוזאי והם בדרך רחוקה וכמה נקנה לו כיון דעדיין הבית ברשות הבעלים לזכות מה שבתוכה משום דשאני התם שאני רוצה להקנות לו הממון אלא להיות שלוחו כמו שיתב' במקו' בס"ד:

סופא דמלתא דדברי הרב מהרימ"ט לענ"ד צריכי' תלמו' במאי דפשי' ליה דאין השוכר רשאי להקנות עג"ק המושכר אצלו דמתני' תברתיה ונגד כל הנך רבוותא. וגם במה שחידש. דאפי' מאריה דארעא אינו מקנה לאחרים מ"ט. אג"ק שמשכיר אלא למה שבתוכו. כדכתיב'. וע"ק א"ה היכי דמי. למפ' דצבורין בעי' מדקתני ומקומו מושכר לו. דמהא לא איריא דאיצטריך למימ' ומקומו מושכר לו משום דלא הקנה להם הקרקע אלא בשכירות ואכתי לא נפיק מרשות דר"ג אלא דהא מהא מהני ליקנות מה שבתוכו אלא ש"מ דשכירות מהניא לקנות ע"ג מטלט' אע"ג דישנם במדינה אחרת ובעיקר הק"ו שהכריחהו להרב ז"ל לומ' כן לע"ד יש להשיב אע"ג דאכתי. פש גביה דמשכיר זכותא לזכות. בו כל דאתי מעלמא הא מהא שוכר נמי כיון דשכירות ליומיה ממכר הוא אהני ליה לקנות אגבא מ"ט ומקומות בה"כ יוכיחו שכתב הרמב"ן בחי' לפ' חזקת במ"ד לדף מ"ד דקוני' ע"ג משום שהם של אבותי' והיינו שמקנה לו מקום בה"כ בתורת שאלה ואגבו מ"ט והרשב"א בתשו' סי' אלף קמ"א כת' אעפ"י שאינו שלו אלא מושאל אצלו מהני לקנות אגבן המ"ט ומי הביא המ"ט לבה"כ להיות שם מקומן:

ואחרי מופלג שלשים שנה ומעלה נראה בעליל ס' הבהיר קהלת יעקב לאריה בן. אריה תנא ירושלמאה הרב החסיד מהרי"א ז"ל. בקו' ארעא דרבנן אות ל"ב עמד וימודד אר"ש ל'ו מתוארה ובכלל דבריו הביא תשו' מוהרימ"ט הלזו ושהרב הגדול בעל דברי אמת תמה עליו מהך מתני' דמע"ב ושטרח ליישב ולהרב ז"ל ניחא ליה דטובת הנאה שאני וכמ"ש בשי' לא נודע שם מחברה ע"ש ואנא נפשאי כתבית בקוצר דעתי פחתת היא בטלה היא ומובטלת היא דא"א לומר כן ממאי דק"ל בתר הכי וכדכתיב' ואין משיבין את האר"י החי זיע"א וס' דברי אמת איננו פה עמדי:

אות ד

אגב דא"ק קי"ל מטלט' ניקני' אג"ק שאם הקנה לו הקרקע בא' מהדרכים שנקנת בהם הקרקע מקנה לו אגבו המ"ט וכמ"ש בטוש"ע סי' ר"ב לנו יש לדעת אם הקנאת המטלט' הללו שעג"ק מדאורייתא היא או מדרבנן ונ"מ במוכר לגוי מטלט' אג"ק דאי אמרי' מכירת אג"ק דאוריית' לזה ולזה נאמרה ואי אמרת דאינה אלא מדרבנן לישראל נאמרה ולא לבני נח וכה"ג כת' הסמ"ע ברי' סי' ס"ו במאי דאיפלגו רבוותא במכי' שטרות אי הוייא דאורייתא או מדרבנן כתב וז"ל ונ"מ אי מוכר שטרותיו לגוי עכ"ל ודבריו מיוסדים על אדני פז בתשו' הריטב"א ז"ל שהביא מרן בב"י מחו' י"ו וז"ל כתב הריטב"א שנשאל המוכר שט"ח שיש לו על ישראל לגוי אם הוא מכור והשיב לא מצאתי שום ספק שהוא מכור וה"ט דקי"ל דמכי' שטרות אינה מדרבנן כדי שנאמר שלא תקנו חכמים למוכרו אלא לישראל אבל לא למוכרו לגוי אלא מכי' שטרות מדאוריי' היא וכו' ואעפ"י שמכרו לגוי הוי מכר וכו' עכ"ל ובמקו' הארכתי בס"ד ועוד דנ"מ למי שהקנה קרקע לאשה ע"מ לקנות מטבע שיש לו באגב. אותו קרקע אם מקודשת קידושין גמורים ולא תפסי בה קידושין אחר דקנתה אותו מטבע מדאורייתא או"ד קנין אגב לא הוי אלא מדרבנן ולהצריכה גט דוקא לחומרא אבל אם קבלה קידושין גמורים מאחר תפסי בה קידושין ודעת הב"י בקנין אגב מדאורייתא ממ"ש בפ"ו מה' מכירה דין י"ב וז"ל המקנה לחברו קרקע כ"ש והקנה לו אגבו ש"ח ה"ז קנה השטר וכו' ונ"ל שגם זה יכול למחול אחר שמכרו וכו' עכ"ל ופי' הרל"ם ז"ל. אע"ג דעיקר טעם שיכול למחול משום דמכי' שטרות מדרבנן וקנין אגב בעלמא מדאורייתא א"כ אינו יכול למחול אהא שמעי' רבי' דאין קנין שטרות דהוו מילי בעלמא מדאורייתא אלא מדרבנן אמטו להכי מצי מחיל ע"ע עין רואה דפשיטא ליה להרל"ם בדעת רבינו דקנין אגב לבד. משטרות הוי מדאורייתא וראיתי להרב החסיד ז"ל בקו' ארעא דרבנן סי' תקפ"א שכת' משם התוס' בב"ק דף י"ב בד"ה אנא מתניתא וכו' דקנין אגב לא הוי אלא מדרבנן וקרא דערים בצורות וכו' אסמכתא דעלמא הוא עכ"ל וכן מצאתי להרא"ש ז"ל שם בפסקיו שכתב דעבדא כמטלט' לענין מילי דרבנן וכו' ולענין קנין אגב וכו' עכ"ל וכן בקדש חזיתי להרב העיטור במאמר אגב דף ח' ע"ב שכת' וז"ל ובפ"ק דבב"ק מכר לו עבדיני וכו' וכן הלכתא דעבדא כמטלטלין דמי לענין אגב ולענין גובייאנא וכו' ולכל מילי דכתיבי בקרא הו"ל כמקרקעי דמי וכו' לענין שבועה ואונאה וכו' עכ"ל דבריו ז"ל מכוונים לדברי התוס' דב"ק שם גם רב"א במק"ו לשם בד"ה מר כמאן ס"ל וכו' כת' משם תלמידי הרי"ף דקנין אגב לא הוי אלא מדרבנן וקרא דויתן להם ערים וכו' אסמכתא בעלמא הוא עש"ב וכן נראה שהוא דעת הרשב"א בחי' לשם והובא במק"ו שכת' דקנין מטלט' אג"ק אקרא אסמכוהו וכו' ע"ש. נמצאת אומ' שדעת התוס' והרב העיטור ותלמידי הר"פ והרשב"א והרא"ש סברי מרנן דקנין אגב אינו אלא. מדרבנן וק' לענ"ד ממאי דתנן בפ"ה דמע"ב מעשה בר"ג וזקנים וכו' מע"ב נתון לר"י ומקומו מושכר לו וכו' ואיפליגי בה אמוראי בפ"ק דמציעא דף י"א דעולא ס"ל מטלט' אג"ק הקנה להם ר"ג ור' אבא ס"ל מדין חצר והשתא בשלמא לר"א שפיר מתקנים התבואה שבבית ר"ג דקנין חצר מדאורייתא הוא אלא לעולא דאמ' מטלט' אג"ק הקנה להם איך נתקנו הפירות כיון דמדאורייתא קנין אגב לא שמיה קנין ותו דבפ' הזהב דף מ"ו אהא דתנן היה עומד בגורן וכו' ופריך וליקנינהו ליה אגב ארעא וכו' דכי אקנינהו ארעא מאי הוי כיון דאין קנין אגב אלא מדרבנן היכי מצי מחלל ואל תשיבני ממ"ש הר"ן בפ' הזורק אהא דתנן זרק לה גיטה לתוך ד"א שלה מגורשת ה"ק דד"א אינם קונות אלא מדרבנן כי היכי דלא ליתו לאנצויי ואיך מתגרשת האשה ברשות שאינה קונה אותו אלא מדרבנן וקרינן ביה ונתן בידה ורשותה ותירץ מדין הפקר נגעו בה דהפקר ב"ד הפקר מן התורה והנך ד"א אפקרינהו רבנן וזכתה בהם דבר תורה ע"ש ה"נ נהי דמדאורייתא לא מהני השתא דאמור רבנן דקנה שפיר מצי מחלל ע"ג ולענ"ד לא דמי כלל דהתם זכו לה רבנן הנך ד"א מן ההפקר להיות רשותה ושפיר קרינן ביה ונתן בידה ולרשותה אבל הכא ליתא לתא דהפקר אלא הקנאה ואין כח ביד חכמים לתקן הקנאות ולהתחלל ע"י המעשר דמדאורייתא נינהו וכשאני לעצמי מוצא אני דמילתא דנא באשלי רברבי תליא אהא דאמרי' בקידושין דף מ"ח המקדש במלוה ע"פ במעמד שלשתן מקודשת כת' רבי' ירוחם דאינה מקודשת אלא מדרבנן כיון דמע"ג אינו אלא מדרבנן ורבי' ב"י אה"ע סי' כ"ח כת' ע"ז ואינו מוכרח דהא איכא למימר כיון דתקינו רבנן נקנו לה המעות וכיון שנקנו לה הו"ל כאלו נתן לה הכסף והיא מקודשת דאורייתא עכ"ל ה"נ דכוותה כיון דרבנן תקנו קנין אגב הו"ל כאלו נתן לו המעות ונקנה בהם המע"ב וכן גבי מעשר דר"ג כיון דהקנה להם המע"ב בקנין אגב אע"ג דהוי מדרבנן שפיר איכא למימר כאלו הגיעו לידו אבל לדעת רבי' ירוחם ז"ל זו היא שקשה כיון דס"ל דאין הקנין אלא מדרבנן אינה מקודשת אלא מדרבנן מה מענה בפי צדיק להשיב ארך המעשה דר"ג ודפ' הזהב והרב דינא דחיי עשין מ"ח דף י"ב ע"ד ה"ק ע"ד מרן הב"י וז"ל ואני אומר דמוכרח הוא כיון דמע"ג א"א מדרבנן איך נאמר דתהא לו מקודשת גמורה מדאורייתא וכו' יעש"ב קצת ומדברי רש"י בפ' הזהב דף מ"ח ע"א בד"ה קאי באכל וכו' שכת' וז"ל ונ"מ לענין איסור כגון אם קידש בו את האשה לר"י הוו קידושין דמדאורייתא קנייה ודידיה הוא ולר"ל לא הוו קידושין עכ"ל ובודאי דמ"ש לא הוו קידושין לר"ל לאו למימר לא הוו קידושין כלל אלא דלא הוו קידושין גמורים מדאורייתא אלא מקודשת מדבריהם מידי דהוה אמקדש במלוה ע"פ במע"ג דמקודשת וכת' רבי' ירוחם דר"ל מקודשת מדרבנן וק' מהך דהזהב ומעשה דר"ג אם לא שנאמר דה"ל דקנין אגב מדאורייתא:

ובפ' השואל דף צ"ט דאפליגי בשאילה אי תיקנו בה משיכה כת' במק"ו לשם משם הריטב"א ז"ל וז"ל וא"ת לדידן דס"ל דמשיכה קונה בשואל היכי מעל דהא משיכה א"א מדרבנן שתיקנו משיכה בשומרים וי"ל דאפ"ה איכא מעילה דהפקר ב"ד הפקר וקנין דרבנן כקנין דאורייתא חשיב לענין זה עכ"ל וכיוצא בזה כתב הרשב"א בתשו' סי' תשע"ה בנשבע לפרוע לחברו לזמן והגיע זמן השמיטה ושביעית בזמן הזה דרבנן ושבועה דאורייתא ופסק דפטור מן השבועה דהפקר ב"ד הפקר מאלה הנחלות דאורייתא ע"ש ועיין בתוס' בפ' מרובה דף ע"ט בד"ה תקנו וכו' שכת' בסו"ד דלר' אמי קנה מדאורייתא דאי מדרבנן וכו' הוי חומרא דאתי לידי קולא דחברו מותר לבקע בו לכתחי' עכ"ל הן אמת שענין זה אי אזלינן בתר דאורייתא או בתר השתא דתקון רבנן ולצאת י"ח דאורייתא או להתחייב מדאוריית' באיזה צד מים עמוקים וכבר בא חכם הרזים רב תנא בספר הנורא מז"ל בפ"ז מה' תרומות ובכ"ד ואני עני בזה עמדתי בס' הקטן חסד ואמת בדרוש שבת זכור בס"ד ולעת עתה נראה בעליל ס' שער המלך ובפ"ג מה' מכירה הביא דברי התוס' דב"ק דף י"ג דס"ל קנין אגב א"א מדרבנן ורמי דברי התוס' אההדדי דבפ' הגוזל דף ק"ד בד"ה אגב וכו' שכת' בסו"ד דלענין לפדות מע"ב בעי' שיהיו קרויין נכסין מדאורייתא אותן מעות שבביתו לחלל ע"י מע"ב דמדאורייתא ואין לומר כיון דהשתא מיהא תיקון רבנן דליקני באגב הפקירו רבנן להנך מעות שיש לו בבית לזוכה ולחלל עליהם מע"ב דא"ה הדרא קו' לדוכתה דמאי משני דלית ליה ארעא נהי דהודאת בע"ד כק' עדים דמי ומדבריהם למדנו דקנין נכסים ע"י הודאה לא הוי אלא מדרבנן היכא דלית ליה ארעא אבל היכא שמודה על דבר אמת מדאורייתא קני והתוס' בהזהב שם הק' דמאי משני דלית ליה ארעא אכתי ליקנינהו ניהליה הנך מעות בהודאה כהך דאיסו' גיורא וכו' ע"ש והאי הודאה היא מגן שויא דקושטא קאי דלאו דידיה הוו אלא דבעי לאקוניינהו ניהליה בהודא' ואי קנין ע"י הודאה מדרבנן היא א"כ מן התורה אין המעות קרוים שלו והיכי. מצי לחלל ע"י מע"ב אמטו להכי סלקא להו בק"ו והתוס' בפ' חזקת דף מ"ד בד"ה דלית ליה כת' דלמחזי כשיקרא שיודה שיש לו קרקע ואין לו לא חיישי' וראיה מאיסו' גיורא וכו' ע"ש אלמא הודאת בע"ד שיש לו קרקע ואין לו או שמודה שמעות הללו של פ' אע"ג דידעינן דאינם שלו מהניא הודאת בע"ד א"כ מ"ש דהאי הודאה מהאי הודאה דבהגוזל פשיטא ליה דבמודה דאית ליה ארעא ולית ליה דאינו קונה אגבה אלא מדרבנן ובמודה במעות שיש לו של פ' מהני לקנותם מדאורייתא אמטול להכין ק"ל בהזהב דליקנינהו נהליה בהודאה כההיא עובדא דאיסו' ע"ש ומצאתי להרב מ"מ סי' ר"ח שכתב על מה שחידשו התוס' בתמורה דף ה' ולא נחלקו אביי ורבא בכ"מ דאמר' ל"ת אי מהני לא מהני אלא באיסור הקדום ולא באיסור שבדה מלבו כיון שנשבע שלא לגרש וגירש וכ"ת ע"ז כיון דק"ל תו קו' אחריתי וסלקא להו בצ"ע תו ליכא למיסמך על הך שינוייא שכת' התוס' תחילה ע"ש דכוותה איכא למימ' נמי אע"ג דבהגוזל כת' דקנין אגב מדאוריי' לתרוצי שמעתתא משא"כ בהודאה שיש לו קרקע דלא הוי אלא מדרבנן כיון דאכתי תק"ל דליקנינהו ניהליה להנך מעות. בהודאה כמו שהק' בפ' הזהב תו ליכא למיסמך אהך חידושא שחידשו דקנין אגב מדאורייתא ועדין יד הדוחה נטויה לומ' דדעת התוס' בהזהב דהך הודאה נמי מדרבנן הוא דמהנייא כמו הודאת שיש לו קרקע ואין לו וכמ"ש בהגוזל דבעי' שיהיו הנכסים קרויים שלו מדאורייתא דוקא ולא מדרבנן מתרצא שפיר מאי דק"ל בהזהב דכל הקנאות שע"י הודאה במה שאינו כך האמת לא הוו אלא מדרבנן ולא מצי מחלל ע"י מע"ב דהוי מדאורייתא ואכתי ק"ט מהך עובדא דר"ג וזקנים שהקנה להם המתנות בקנין אגב כיון דקנין אגב מדרבנן לס' התוס' דפ"ק דב"ק והרב העטור והרשב"א והרא"ש ותלמידי הרי"ף כמו שנאמר ומצאתי להרמב"ן ז"ל בחי' בפ' הספינה במ"ד לדף ע"ט גבי מכירת שטרות דאיכא מ"ד דאינה אלא מדרבנן ותהי עלה מדאמרי' בקידושין דמ"ח התקדשי לי בשט"ח דאחרים רמ"א מקודשת וחכ"א אינה מקודשת ובסמכה דעתה פליגי דכ"ע אית להו דשמואל דאי מחלה מחול ע"ש ואי סה"ד לא קנאתו אלא מדבריהם ולפיכך הוא יכול למחול לא תהא מקודשת גמורה ואפשר מק"ו דקאמר ר"מ מקודשת מדבריהם לאיצטרוכא גיטא וכו' עכ"ל וקרובים דבריו לדברי רבי' ירוחם ז"ל ושלא כדעת מרן הב"י וכמדובר וע"ע בתוס' סוכה דף ל' בד"ה שינוי החוזר וכו' ע"ש וכבר הארכתי בדרושים בס"ד כדבר האמור ואחרי מופלג זמן זמנם זמניהם השמש יצא על הארץ והארץ האירה או"ר בעד או"ר עד שנתמלא כל הבית אורה זה ספר כתב רבינו הגדול מוהריט"א ז"ל הסומך על שולחן אביו גדול בדורו הרב החסיד בס' קהלת יעקב בקו' מ"ס דרבנן במערכת אות א' סי' דמקהי אקהתא לרבוותא דס"ל קנין אגב מדרבנן מהך מעשה דר"ג וזקנים ומפ' הזהב וכדוקיי שש אנכי שכיוונתי בזה לדעת גדול הנאמר ועוד הק' הרב ז"ל ממ"ש התוס' בקידושין דף ה' בד"ה שכן פודין וכו' דאמאי לא עביד ק"ו מקרקעות שאינם מוצי' ואפ"ה מכניסות שטר שמוציא אינו דין שמכניס ותי' דאיכא למיפרך מה לקרקע שכן קונין מטלט' אגבן תאמר בשטר עכ"ל אלמא דס"ל דקנין אגב מדאורייתא ע"ע והנלע"ד לחדש דבר מעתה דלא נחלקו אבות העולם בקנין אגב אי מדאורייתא אי מדרבנן אלא במקנה לו מ"ט שאינם מונחים ע"ג אותה קרקע שהקנה לו אבל מ"ט שהם מונחים ועומדים ע"ג אותה קרקע הקנויה לו לכ"ע הוי מדאורייתא ודמות ראיה ממאי דס"ל לרבי' ז"ל דהא דאסיקנא בגמ' אגב וקני בע"י דוקא באינן צבורין אבל בצבורין תיסגי ולא בעי למימ' אגב וקני ע"ש אלמא דבצבורין אלימא קנייתה וכד דייקנא פורתא אשכחנא דלאו מלתא היא דא"ה כי קא מבעיא ליה התם בקידושין דף כ"ו מי בעי' צבורין או לא ע"כ היינו מדרבנן דאפי' מדרבנן לא קני באגב אלא בצבורין או"ד בהקנאה מדרבנן לא בעי' צבורין א"ה מאי פשי' ליה מהך דר"ג וזקנים דקאמ' ומקומו מושכר לו אלמא בעי' צבורין ומאי פשיט מינה שניא ההיא דלא פרשת מתנות דמן התורה בעי' דוקא צבורין וכי קא. קמבעיא ליה בהקנאת אגב דלא הוי אלא מדרבנן ומה שהק' עוד הרב שע"ה מדאמ' יכיר למ"ל אי בעו ניתביה ליה במתנה וכו' ודחיק לאוקומה בשנפלו לו נכסים והוא גוסס אמאי לא מוקי קר' בדאית ליה נכסי במד"ה ולא מצי לאקנויינהו ניהליה לא בשטר ולא בחליפין ולא במשיכה ובאגב אינם נקני' ד"ת אלא מדרבנן אהא איצטריך קרא יכיר לאקנויינהו ניהליה בהכרתו דלא הוה מצי לאקנויינהו לאחר אלא ש"מ קנין אגב מדאורייתא א"כ הו"מ לקנות באגב ויכיר למ"ל אהא דחיק ומוקי. בגוסס ע"ע ז"ל ולענ"ד אכתי קשה דע"כ לא כת' התוס' דקנין אגב מדאורייתא אלא בדאית ליה ארעא אבל בדלית ליה ארעא לא קני אלא מדרבנן כמ"ש התוס' שם בהגוזל א"ה הדרת קושי' הרב לדוכתא לוקמא בדאית ליה נכסי במד"ה ולית ליה ארעא דהשתא לא קניי' אלא מדרבנן אמטו להכי איצטריך קרא דיכיר אלא פשי' דתלמודא מעיקרא משני לה בפשי' דאיצטריך קרא לנכסים שנפלו לו לאחר שהכיר ומשום דאותביה מר"מ דאמ' אדם מקנה דשב"ל תירץ לדיבוריה שנפלו לו. לאחר מכאן דקאמר לר"מ כשהוא גוסס כנלע"ד נכון:

תוכן העניינים

ספר משכנות הרועים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה